שולחן ערוך, אורח חיים ק״ז: המסופק אם התפלל ודין תפלת נדבה ובו ד"ס: – עם 21 מפרשים

א

המסופק אם התפלל ודין תפלת נדבה ובו ד"ס:
אם הוא מסופק אם התפלל חוזר ומתפלל ואינו צריך לחדש שום דבר אבל אם ברי לו שהתפלל אינו חוזר ומתפלל בלא חידוש וע"י חידוש חוזר ומתפלל בנדבה כל הפעמים שירצה חוץ מתפלת מוסף שאין מתפללין אותה בנדבה ובשבת ויום טוב אינו מתפלל תפלת נדבה כלל ואם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל ונזכר שכבר התפלל פוסק אפי' באמצע ברכה אפילו יכול לחדש בה דבר:

ב

חדוש זה שאמרנו הוא שיחדש איזה דבר בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכות ואם חידש אפי' בברכה אחת דיו כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה: הגה וי"א דלא מקרי חידוש אלא אם נתחדש אצלו דבר שלא היה צריך אליו קודם לכן [טור בשם הרא"ש]:

ג

אין צבור מתפללין תפלת נדבה כלל:

ד

הרוצה להתפלל תפלת נדבה צריך שיהא מכיר את עצמו זריז וזהיר ואמוד בדעתו שיוכל לכוין בתפלתו מראש ועד סוף אבל אם אינו יכול לכוין יפה קרינן ביה למה לי רוב זבחיכ' והלואי שיוכל לכוין בג' תפלו' הקבועות ליום:

א

אם הוא מסופק וצריך להתנות אם לא התפלל תהא תפלה זו לחובתו ואם התפלל כבר תהא זו לנדבתו ואז מתפלל בין ביחיד בין בצבור ואם נזכר בתוך התפלה שכבר התפלל אם התנה בכך מתחילה אז גומרה לשם נדבה ומחדש דבר משם והלאה והוי כולה נדבה (טור ב"י והרשב"א ר"י) חוץ מתפלת מוסף שאין מתפללין נדבה מפני שמזכירין קרבן מוסף ולפ"ז באם ירצה להתפלל נדבה ולא יזכיר קרבן מוסף רשאי ולפ"ז אם ירצה להזכיר בשחרית קרבן תמיד ג"כ אסור להתפלל נדבה (ש"ת מהררמ"ע סי' י"ט) כיון הרב בעט"ז ז"ל לדעת הרב מ"א ז"ל:

ב

חידוש זה שאמרנו והוא שיחדש בכל ברכה מהאמצעיות כו' אבל ג' ראשונות וג' אחרונות לעולם אין מוסיפין ולא פוחתין מהן ולא משנין בהן דבר (ב"י בשם הרמב"ם פ"א מה"ת):

א

ומתפלל. ומתנה ואומר אם לא התפללתי תהא לחובתי ואם התפללתי תהא לנדבתי (ב"י מ"א):

ב

מוסף. מפני שהיא חטאת ואין באה בנדבה ואע"ג שמוסף שבת היה עולה מ"מ בשבת בלא"ה אין יכול להביא קרבן נדבה כמו שיתבאר ועיין בהרא"ש:

ג

ברכה. דכיון דהתחיל להתפלל ע"ד שלא התפלל שויה עליה כחובה ואפי' בתפלת ערבית שהיא רשות פוסק. מ"א:

ד

מהאמצעיות. אבל בג"ר ובג' אחרונות אין מוסיפין ואין פוחתין. ב"י בשם הרמב"ם:

ה

אצלו. דאלת"ה מי הוא שלא יכול לחדש דבר באחת מכל הברכות או לרפואה או לפרנסה או לתלמודו. טור:

ו

כלל. דאין צבור מקריבין קרבן נדבה. ואע"ג דציבור מביאין עולת קיץ לא שכיחא:

א

ברכות כ"א

ב

טור בשם הרי"ף ורמב"ם בשם הגאונים בפ"א מהלכות תפלה

ג

גמרא שם ותוס'

ד

רמב"ם פ"א מה"ת

ה

הרי"ף שם

ו

תשובת הרא"ש כלל ד':

א

ס"א אם הוא כו'. כר' יוחנן ופי' הרי"ף דר"י לא פליג אשמואל דאמר שם היה עומד כו' פוסק כו' דר"י ל"ק אלא בתור' נדבה לאפוקי הא דשמואל שעמד להתפלל בתור' חובה הוי כמקריב ב' תמידין ודוקא יחיד אבל צבור לא דאין מקריבין עולת נדבה וכן מוסף אפילו ביחיד לא שאינה באה בנדבה אבל תר"י והרא"ש בשם ר' האי כ' דוקא ע"י חידוש וראיה ממש"ש התפלל ונכנס כו' אם כו' וא"ל דוקא עם הצבור א"כ מאי קאמר וצריכא כו' אלא דאף ביחיד ע"י חידוש ועוד דאמרינן ל"א א' יכול יתפלל כל היום כו' ודאי א"א לו' דחובה להתפלל כל היום אלא ברשות ועוד דחובה מאי קאמר וזימנין תלתא כו' ערב כו' הא קי"ל תפלת ערבית רשות וכן קשה על המקרא ודוקא בודאי אבל בספק א"צ חידוש דאין לך חידוש גדול מזה שיצא ידי ספיקו וז"ש ולואי כו' ומה דפריך בפ"ד דפסחים אודאי משום דשם הוא בחידוש וכ"כ תוס' בד"ה ור"י כו' וכ"ה שיטת רש"י אלא שמפרש דפליגי:

ב

חוץ כו'. וכ' תר"י ורא"ש מפני חטאת שבו והקשו ממוסף שבת ותי' שאני שבת שאין מקריבין נדרים ונדבות ועבפ"ב די"ט ובפט"ו דשבת וז"ש ובשבת כו' וכ"כ הרמב"ם בשם קצת גאונים:

ג

ואם כו'. גמ' שם וכנ"ל:

א

ס"ב חדוש כו'. ממש"ש אם יכול לחדש כו' וכי יש לך אדם שא"י לחדש בא' מהן וכן שם כ"ט ב' כל שאינו יכול כו' אנא כו' אבל הרא"ש בתשובה והג"ה פי' בנתחדש אצלו דבר כו' משום קושיא הנ"ל:

ב

ואם חידש כו'. דטעמא הוא כדי להודיע כו' כמשש"ו:

א

ס"ג אין כו'. כנ"ל וכבר הקשו עליו הרז"ה ותר"י ממ"ש בשקלים ששה לנדבה ובזבחים ק"ג א' ובתמורה כ' א' ב' מותרות לנדבת ציבור אזלי ובת"כ ריש ויקרא קרבנכם מלמד שהיא באה נדבת ציבור ועמ"א וכן דחקו עצמן תר"י:

א

ס"ד הרוצה כו'. כמשש"ו ל"ל בו' וכמ"ש למ"ד ב' לעולם ימוד כו' ואע"ג דפי' באבות היינו בתפלת חובה וכמ"ש ל"ד ב' צריך שיכוין כו' שלא יתבטל ממ"ע משא"כ בנדבה:

א

אם הוא מסופק – עיין בח"א שכתב דהיום אין נוהג דין זה לפי מה דמבואר לקמן בסעיף ד' דצריך שיהא מכיר א"ע ואמיד בדעתו שיוכל לכוין וידוע שבזמה"ז אפילו אחד מאלף לא ימצא וא"כ אין יכול להתנות ולא נהירא לענ"ד אחד דדברי הרשב"א אינם מוסכמים לכו"ע כי דעת הראב"ד [הובא בתשובת הרשב"א] דחוב עליו לחזור ולהתפלל ואפילו לדעת הרשב"א ג"כ יש לחלק מהא דס"ד דשם איירי במתפלל סתם בתורת נדבה שם יפה קרינן בה למה לי רוב זבחיכם דדי בקרבנות התמידים וכן בג' תפלות הקבועות אבל בזה שרוצה להתפלל כדי לצאת ידי ספיקו דינו הוא כמו שאר תפילות דצריך לכתחילה להשתדל לכוין ובדיעבד די אם לא כיון רק באבות ועיין בביאור הגר"א בס"ד וכן משמע לשון השו"ע להמעיין דהאי דינא דס"ד אינו שייך כלל להא דספק התפלל המבואר בס"א אלא ענין בפני עצמו הוא. וכן בכל הפוסקים ראשונים ואחרונים שראיתי לא נמצא שום רמז שהיום ישתנה זה הדין. וגם הדה"ח והגר"ז והשולחן שלמה העתיקו השו"ע להלכה:

ב

חוזר ומתפלל – עיין בפמ"ג שכתב דלדעת הרשב"א בתשובה חוב עליו לחזור ולהתפלל ולהתנות ולדעת חידושיו אין חיוב עליו רק דנכון לחזור דהלואי שיתפלל אדם כל היום ובספר מאמר מרדכי הוכיח מדברי התשובה גופא דאין חוב עליו רק שכתב הרשב"א דכיון דחז"ל הרשוהו לחזור ולהתפלל ואין בו משום ש"ש לבטלה אם אינו חוזר הרי הוא כמראה בעצמו שאינו חושש לתפלה ולכן צריך לחזור ולהתנדב גם הסיר מעליו קושית הפר"ח עי"ש שדבריו נכונים:

ג

ואין צריך לחדש שום דבר – בין אם מתפלל עתה ביחיד או בצבור גם אין נ"מ בזה בין אם פעם ראשון היה ביחיד או בצבור. עולת תמיד:

ד

וע"י חידוש חוזר ומתפלל וכו' – ואין חילוק בין אם מתפלל תפלה זו עם הצבור או ביחידי כ"כ בטור ועיין בב"י דאם התפלל ומחדש בה דבר ולא התכוין בה לשם חובה וגם שלא לשם נדבה ג"כ שפיר דמי ועיין ברמב"ם פ"י מהלכות תפלה הלכה ו' שכתב מי שנסתפק לו אם התפלל וכו' ע"ד שהיא נדבה ובודאי בין אם כונתו ע"י חידוש כמו שביאר הד"מ או שכונת הרמב"ם דספק הוי כמו חידוש עכ"פ מוכח מזה דבודאי וע"י חידוש ג"כ לא מהני אלא במכוין לשם נדבה ולא במתפלל סתם:

ה

ע"ד שלא התפלל וכו' – ובהתחיל על תנאי מחמת ספק ונזכר באמצע עיין במ"ב מש"כ בשם הלבוש דצריך לחדש וכתב הא"ר דהוא עצהי"ט ובספר מאמר מרדכי כתב דהלבוש מדינא קאמר מטעם דמה דאמרינן אין לך חידוש גדול מזה הוא מחמת דמה שמתפלל מכח ספק זהו חידושו וכל שנזכר באמצע שכבר התפלל איגלאי מילתא למפרע דתפילתו תפילת נדבה וצריך חידוש ככל נדבה וכנ"ל:

ו

פוסק אפילו באמצע וכו' – עיין הטעם במ"ב ואפילו בתפילת ערבית דקי"ל שהיא רשות פוסק מאחר דהשתא שוינן עלן כחובה מסתמא התחיל בה אדעתא דחובה. מ"א:

א

ואם חידש אפילו בברכה אחת וכו' – מלשון זה משמע דאפילו בברכת שומע תפלה ולא כהי"א שהובא בטור עי"ש ומ"מ נראה דאפילו לדעת השו"ע בעינן שהבקשה הזו לא יהיה מורגל בה בכל יום בעת התפלת חובה דהלא הטעם שע"י החידוש יודע שהיא נדבה ולא חובה:

א

בט"ז ס"ק א' נ"ב עיין ב"י שהאריך ונדחק מה בין שיטת הר"י ורב האי ועיין גם בב"ח. ולפענ"ד נראה דלהר"י דר"י קאי אספק התפלל א"כ יש לפרש ביכול לחדש בו דבר כדעת הרא"ש שנתחדש אצלו דבר כמ"ש הרמ"א בהג"ה סעיף ב' משא"כ לרב האי דר"י קאי איכול לחדש בו דבר א"כ ע"כ סגי בשיכול לחדש וכו' ולא שיתחדש אצלו דבר דאל"כ איך יאמר ר"י על זה ולואי שיתפלל כל היום וכי יושב ומצפה מתי תעבור צרה על שונאי ישראל ויצטרך לשפוך שיח וק"ל:

ב

(במג"א ס"ק ב') שאומר ומוספין נ"ב צריך עיון דא"כ איך אנו מתפללים מוסף כלל ואומרים תמידים כסדרן והוי ליה כשני תמידין שהרי כבר התפלל שחרי' אלא ע"כ שבשביל זה שאומר כמתפלל שיזכ' להעלות מוספין אין בו חשש. והיותר נראה מטעם שכתבו התוס' ריש פרק תפלת השחר בד"ה איבעיא להו וכו' ע"ש:

א

סעיף א' אם הוא מסופק וכו'. נ"ב הנה הרדב"ז בתשובה כתב במי שהוא בתפיסה וניתן לך רשות לעשות מצוה אחת יעשה מה שבא לידו תחלה ולא ימתין עד למחר פן יזדמן לו מצוה יותר גדולה כי אין מעבירין על המצות ועיין ח"ץ (סי' ק"ו) מה שמשיג ע"ז ומפלפל שם באם חיישינן למיתה או לא ועיין בט"ז הלכות ט"ב כתב נמי לענין ברכת שהחיינו דצריך לברך מיד מחשש שמא ימות ומהתימה שלא הביא הח"ץ הש"ס דנדרים פ"ק דקאמר שם באומר לא אפטור מן העולם עד שאהיה נזיר דחל עליו נזירות מיד מכח שמא מיית ע"ש. והנה כעת קשה לי מן הש"ס דשבת (דף ס"ט ע"ב) דקאמר שם אר"ה היה מהלך בדרך ואינו יודע מתי שבת מונה ששה ימים ומשמר יום אחד חייא בר רב אמר משמר יום אחד ומונה וכו' עד תיובתא דחייא בר רב וקשה מ"ט לא קאמר הש"ס דפליגי באין מעבירין על המצות דר"ה ס"ל דמעבירין על המצות לכך מונה ששה ומשמר יום אחד וחייא בר רב ס"ל דאין מעבירין על המצות לכך ס"ל דמשמר יום אחד ומונה וכו'. וביותר קשה מה פריך הש"ס לחייא בר רב הרי ר"י ורבנן פליגי ברפ"ק דיומא אם חיישינן למיתה דזמן מועט או לא א"כ נימא דחייא בר רב ס"ל כר"י דחייש למיתה לכך ס"ל דמשמר יום אחד ומונה ששה והברייתא אתיא כרבנן דס"ל דלא חיישינן למיתה דזמן מועט לכך ס"ל דמונה ששה ומשמר יום אחד. ואף דלא קיי"ל כר"י מ"מ טפי עדיף לתרץ כן מלומר דהוי בתיובתא וצ"ע מזה. ועכ"פ מוכח מזה דלא כהרדב"ז דהרי קיי"ל דמונה ששה ומשמר יום אחד דלו יהא דהוי כברייתו של עולם והוי לי מעלה לא עדיף ממצוה חמורה והרי ראוי לומר דאין מעבירין על המצות ויעש' זה מיד מלהמתין אח"כ לעשותו יותר מהודר ודו"ק: שם סעיף ב' חידוש. זה שאמרנו וכו'. נ"ב הנה מדברי רבינו יונה רפ"ק דברכות במשנה שם בד"ה ומי שרוצה להחמיר על עצמו וכו'. הנה משם מוכח דאם תחלה התפלל בלא סמיכות גאולה לתפלה אז מותר להתפלל אח"כ נדבה ע"י סמיכות גאולה לתפל' ונחשב זה חידש בה דבר מה שסומך גאולה לתפלה והרי הרבינו יונה שם סובר דתפלה בציבור עדיף מסמיכות הגאולה לתפלה כדמוכח שם בתחלה ע"ש ואעפ"כ ס"ל דסמיכות גאולה לתפלה הוי דין חידוש מכ"ש לדידן דקיי"ל לקמן (סי' קי"א) דסמיכת גאולה לתפלה עדיף מתפלה בציבור דנחשב זה חידוש מה שסומך גאולה לתפלה לכך אם אירע שנכנס לבהכנ"ס ומצא צבור שמתפללין ולא ידע הדין שמסמך גאולה לתפלה עדיף והתפלל עם הציבור אם אח"כ בא לשאול יש להורות לו שיתפלל שנית בתורת נדבה ויסמוך גאולה לתפלה ודי בזה לחידוש וא"צ חידוש אחר כנלפענ"ד ודו"ק: ובהיותי בזה ראיתי ברבינו יונח דברים תמוהים מ"ש אח"כ (דף ב' ע"א) בד"ה ומה דאמרינן של תפלת ערבית לאו דוקא אלא מפני שתפלת ערבית רשות נקט ערבית וכ"ש שחרית וקשה למה לו זה ולמה לא תירץ כדבריו לעיל היות כיון דדרך הציבור להקדים ק"ש קודם צ"ה א"כ הוי ס"ד שיאמרו ק"ש ויתפללו עם הציבור ואח"כ יקראו ק"ש לבד בזמנו אף שלא יסמכו גאולה לתפלה לכך קמ"ל דאף בתפלת ערבית יסמכו גאולה לתפלה ויעשו כך כמ"ש רבינו יונה בסוף ויתפללו תחלה לבד ואח"כ יאמרו ק"ש וברכותיה ויתפללו אח"כ ויסמכו גאולה לתפלה ולכך נקט ערבית דהוי ס"ד שיעשה כמ"ש הרבינו יונה תחלה לכך קמ"ל דהחיוב לסמוך גאולה לתפלה אף בערבית ויעשה כמ"ש הרבינו יונה בסוף וצ"ע בזה ודו"ק היטב:

א

[א] חוזר ומתפלל וכו'. אף על גב דספיקא דרבנן לקולא בתפילה דרחמי אזלינן לחומרא לבוש, ועין באליהו זוטא ועיין תשובת ר' יום טוב צהלין סימן קמ"ד וסימן ע':

ב

[ב] אינו חוזר וכו'. דהוי כמקריב שתי תמידין לשם חובה ועובר בבל תוסיף:

ג

[ג] ובשבת ויום טוב וכו'. דקרבן נדבה אינו דוחה שבת ויום טוב:

ד

[ד] פוסק וכו'. אבל אם התנה תחילה גומר לשם נדבה ומחדש בה דבר משם והלאה, כתב מלבושי יום טוב לא ידעתי מנין לו זו שיהא צריך לחדש דבר ומי שאינו יכול לחדש אם כן הפסיד, ומכל שכן ליש אומרים דלקמן אם לא נתחדש לו דבר, ומסתמא אמרו הפוסקים דספק הוי כחידוש, עד כאן, וכן כתב לחם חמודות דף כ' והאריך עיין שם. ואפשר דגם הלבוש לא קאמר אלא כשיש לו לחדש דבר ועצה טובה קא משמע לן, עוד יש לומר דסבירא ליה כפירוש הב"ח בשם ר' האי דאף בספק לא יתפלל אם לא כשנתחדש בו דבר וחש הלבוש לדעתו אם נזכר בתוך התפילה דצריך לחדש, ונראה דבזה סמכינן נמי על סברא ראשונה בסעיף שאחר זה:

ה

[ה] אין ציבור וכו'. ומכל מקום יחיד כשמתפלל נדבה יכול להתפלל בציבור:

א

א) [סעיף א'] אם הוא מסופק אם התפלל חוזר ומתפלל, ואע"ג דבשאר מילי בספיקא דרבנן אזלינן לקולא בתפלה דרחמי אזלינן לחומרא ויכול לחזור ולהתפלל דהלואי שיתפלל אדם ויבקש רחמים כל היום כולו, לבוש סעי' ג' ואע"ג דהלבוש שכתב טעם זה ס"ל תפלה דרבנן כמ"ש לעיל סי' ק"ו או' ז' מ"מ יפול טעם זה גם לסברת האומרים תפלה דאורייתא דהא כתבנו לעיל באו' הנז' דגם לסברת האומרים תפלה דאורייתא מ"מ מנין התפלות הם מדרבנן וא"כ מדאורייתא די ביום בתפלה אחת ושאר התפלות הם מדרבנן והכא אמרינן סתמא אם הוא מסופק אם התפלל חוזר ומתפלל ומשמע בין בשחרית בין במנחה וערבית אעפ"י שכבר התפלל ויצא י"ח מדאורייתא אם הוא מסופק חוזר ומתפלל ואפי' בשאר תפילות שהם מדרבנן ולמה חוזר ומתפלל כיון דק"ל ספיקא דרבנן לקולא אלא צ"ל הטעם מפני שהתפלה רחמי היא אזלינן לחומרא וכמ"ש הטעם בלבוש. וכ"כ המאמ"ר או' ג' וכתב דלא כהעו"ת או' ב' יעו"ש:

א

ב) שם, חוזר ומתפלל, ומתנה אם לא התפלל תהא זו לחובתו ואם התפלל תהא לנדבתו, ב"י בשם הרשב"א, לבוש, עו"ת שם. מ"א סק"א, עט"ז או' א' ר"ז או' א' ומ"ש א"א או' ב' דאם ספק לו אם התפלל ועבר הזמן דמשלימה בתפלה הסמוכה לה ומתנה נראה דלדידן דאין מתפללין נדבה כאשר יבואר לקמן בסעי' ד' גם זה לא יעשה דדי לנו אם יתפלל המסופק בתנאי בתוך הזמן ולא בעבר הזמן והבו דלא לוסיף עלה, ועיין באו' שאח"ז ולקמן או' ך', ועוד שגם הוא בעצמו בסי' ק"ח או' ב' בא"א חזר ונסתפק בזה ולא החליט הענין כיעו"ש, וע"כ מה שכתבנו עיקר:

א

ג) שם, חוזר ומתפלל, משמע דחוב הוא דצריך לחזור ולהתפלל. וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' צ"א, וכ"כ לח"מ פ"י מה"ת דין ו' לדעת הר"י אבל בחדושי הרשב"א שכתב בשם גאון והביאו ב"י משמע דאינו חובה דצריך לחזור ולהתפלל אלא רשות דאם רצה חוזר ומתפלל, וכן הסכים הפר"ח אות א' בד"ה ודע, וכ"כ רש"ל בח"ש על תו' ברכות דכ"א ע"א יעו"ש, ואפי' לדעת האומרים חובה לחזור ולהתפלל כתב הפרמ"ג בא"א אות א' דבערבית אין חיב לחזור ולהתפלל דהא דקבעו תפלת ערבית חובה בודאי לא בספק, וכן בתפלות שבת ויו"ט אפי' בשחרית ומנחה אינו חוזר להתפלל מפני הספק דאיך יתנה אם התפלל תהיה נדבה כיון דאין מתפללין נדבה בשבת ויו"ט יעו"ש, ועוד עיין בדברינו לקמן אות ח' ובסי' קכ"ד אות ד"ן:

א

ד) שם, וא"צ לחדש שום דבר, שאין לך חידוש גדול מזה שמתפלל על הספק ויכול להיות שכולה הוא מחויב דשמא לא התפלל כבר, ב"י ולבוש סעי' ג' ר"ז שם, מיהו י"א דגם אם הוא חוזר ומתפלל מפני הספק צריך לחדש בה איזה דבר, ב"ח לדעת רב האי גאון, ונכון לחוש לדבריו דליכא שום חששא אם מוסיף דאפי' בתפלת חובה אם רצה להוסיף מוסיף כדאיתא לקמן ריש סי' קי"ט יעו"ש וכ"כ החס"ל אות א':

א

ה) שם, אבל אם ברי לו שהתפלל אינו חוזר וכו' דהוי כמקריב ב' תמידין לשם חובה ועובר בבל תוסיף. ב"י לבוש סעי' א' עו"ת או' ג' א"ר או' ב' ר"ז שם:

א

ו) שם. וע"י חידוש חוזר ומתפלל נדבה וכו' דכמו שהיחיד מתנדב קרבן נדבה כך יכול להתפלל תפלת נדבה, ב"י ולבוש סעי' ב' ודוקא בנדבה אבל משום חובה אפי' בחידוש אסור. עו"ת או' ה':

א

ז) שם, חוץ מתפלת מוסף וכו' כגון שיתפלל יחידי מוסף שתים א' חובת היום וא' נדבה בר"ח או בחו"ה שלא מצינו קרבנות מוספין שהיו קריבין נדבה, לבוש, וב"י כתב עוד בא מפני שיש בו שעיר חטאת ואין חטאת בא בנדבה, והביאו מ"א סק"ב:

א

ח) שם, ובשבת ויו"ט אינו מתפלל נדבה כלל, אפי' שחרית ומנחה, לפי שאין מקריבין בהם נדבם אלא חובת היום בלבד, טור, ב"י, לבוש סעי' ג' עו"ת או' ז' א"ר אות ג' ר"ז שם, וע"כ מי שמסתפק לו אם התפלל שחרית בשבת או מוסף בחו"ה יש לכוין אש"ץ כמ"ש לקמן סי' קכ"ד סעי' יו"ד כיון שאינו יכול להתנות אם התפלל תהיה נדבה, ועיין בדברינו לשם או' ד"ן בס"ד:

א

ט) שם ואם התחיל וכו' פוסק וכו' מפני שאם בא לגומרה נמצא כמי שמקריב שני תמידין בשחרית שהוא עובר משום בל תוסף, ב"י, לבוש סעיף ג' ועיין לעיל אות ה':

א

י) שם, פוסק וכו' אפי' אם יכול לחדש בה דבר, שאם יגמור אותה אדעתא דחובה הוי כמקריב ב' תמידין ואם יגמור אותה אדעתא דנדבה ובחדוש הו"ל חציה בחובה וחציה בנדבה וזה אין שייך לא בקרבן חובה ולא בקרבן נדבה, ב"י, ולבוש, אבל אם התנה תחלה אפי' אם נזכר בתוך התפלה שהתפלל גומר לשם נדבה ומחדש בה דבר משם והלאה והוי כולה נדבה, לבוש שם, עט"ז או' א' מאמ"ר או' ה' ועי"ש מה שתירץ תמיהת הל"ח על הלבוש והוא נכון וקיים במאמר"ו ועיין א"ר או' ד' שנדחק בזה:

א

יא) שם, פוסק וכו' מרן ז"ל בב"י כתב בשם הרשב"א דא"צ לפסוק אלא גומר כל תפלתו ובלבד שיתכוין מכאן ואילך לנדבה וכ"פ הפר"ח או' א' ד"ה ומ"ש, שכל שיכול לחדש דבר בתפלתו א"צ להפסיק יעו"ש אמנם מרן ז"ל בב"י כתב על דברי הרשב"א הנ"ל שאין כן דעת כל הפו' אלא שחייב להפסיק והלכה כרבים יעו"ש, וכן הוכיח המאמ"ר או' ד' דהלכה כדברי מרן ז"ל ודחה דברי הפר"ח יעו"ש, וכן הוא דעת הלבוש כנז' באו' הקודם, ר"ז או' ב' חס"ל או' א':

א

יב) שם, פוסק וכו' ובתפלת ערבית להרמב"ם פ"י מה"ת דין ו' אינו פוסק ולהראב"ד שם פוסק וטעמו שאעפ"י שתפלת ערבית היתה רשות עכשיו כבר קבעוה חובה כמ"ש הכ"מ שם, וכתב המ"א סק"ג מדסתם כאן בש"ע משמע דס"ל כהראב"ד, והח"ע על מ"א סק"ג כתב כיון דהפר"ח חולק וס"ל דע"י חידוש א"צ לפסוק ומסתייע מהרשב"א עי"ש יש לסמוך עליו ועל הרמב"ם בתפלת ערבית דהוי רשות וא"צ לפסוק:

א

יג) שם פוסק וכו' וה"ה אם חזר התפלה על דבר שא"צ לחזור ונזכר הדין באמצע תפלה פוסק אפי' באמצע ברכה, חס"ל שם, בן א"ח פ' משפטים או' י"ט, ועיין לקמן סס"י ק"ח בהגהה:

א

יד) [סעיף ב'] חידוש זה וכו' בכל ברכה מהאמצעיות וכו' אבל בשלש ראשונות ושלש אחרונות לעולם אין מוסיפין בהם ולא פוחתין מהן ואין משנין בהן דבר, הרמב"ם פ"א מה"ת דין ט' והביאו ב"י וכתב וכן הלכה, לבוש סעי' ד' עט"ז או' ב':

א

טו) שם, ואם חידש אפי' בברכה א' דיו וכו' וכ"כ האחרונים, ואם לפעמים אומר איזה תפלה על הפרנסה ולפעמים אינו אומרה אם יאמר תפלה זו לא הוי חידוש אבל אי רובא דרובא לא אמר לה הוי חידוש, זרע יעקב סי' י"ג מחב"ר בק"א סי' ק"ח או' ד' זכ"ל ח"א או' ח' ש"ץ דקס"ט ע"א:

א

טז) שם, הגהה, וי"א דלא מיקרי חידוש וכו' מדברי מרן ז"ל בב"י משמע דלא ס"ל כי"א זה אלא אפי' לא נתחדש אצלו שום דבר שלא היה צריך אליו קודם לכן מיקרי חידוש רק שיוסיף בתפלתו, וכ"כ הפר"ח על דברי י"א זה שהוא מן הרא"ש דאין לסמוך עליו בזה, וכן הרב ר"ז או' ג' לא הביא י"א זה, גם מ"ש הטור חוץ מבשומע תפלה דלא מיחזי כ"כ חידוש מה שמוסיף בה כיון שהיא ברכה כללית ויכול לשאול בה כל מה שירצה מרן ז"ל לא ס"ל הכי דפסק כהרמב"ם ז"ל דלא חילק בין שומע תפלה לאחרת אלא כל שמוסיף בברכות האמצעיות באיזה מהם שיהיה מיקרי חידוש, וכ"ה דעת האחרונים כיון שלא חילקו בזה:

א

טוב) [סעיף ג'] אין ציבור וכו' לפי שאין צבור מביאין קרבן נדבה, ואעפ"י שמצינו צבור מביאין קרבן נדבה בקיץ המזבח וכדתנן פ"ד דשקלים דמותר תרומת הלשכה או מותר נסכים לקיץ המזבח דכיון דאין מקריבין קיץ המזבח אלא כשהמזבח בטל וברוב הימים אין המזבת בטל משאר קרבנות אע"ג שלעתים רחוקות בקצת ימים הוא בטל ואז מקריבים קיץ אותם הימים בטילים לגבי כל שאר ימים והוי כאילו אין הציבור מביאין עולת נדבה כלל, ב"י, עו"ת או' ח' מ"א ומחה"ש סק"ה:

א

חי) שם, אין ציבור וכו' ומ"מ ביחיד כשמתפלל הנדבה ומחדש בה דבר יכול להתפלל אותה בין ביחיד בין בציבור, טור וב"י, לבוש סוף סעי' ג' א"ר או' ה' ר"ז או' ד':

א

יט) [סעיף ד'] הרוצה להתפלל תפלת נדבה וכו' אפי' בחידוש, פרישה או' ו' וכ"ה משמעות דברי הפו':

א

ך) שם, צריך שיהא מכיר את עצמו זריז וזהיר וכו' וכתב ח"א כלל כ"ז או' י"ז דבזמן הזה אסור להתפלל נדבה שהרוצה להתפלל בנדבה צריך שיהיה מכיר את עצמו זריז וכו' וידוע שבזמה"ז אפי' אחד מאלף לא ימצא, ולפ"ז נ"ל דגם בספק התפלל אסור לחזור ולהתפלל דא"א לו להתנות עכ"ל, וכ"כ קיצור ש"ע סי' כ"א או' יו"ד, ול"נ דאין לחוש לזה אלא דוקא בודאי התפלל חדא דדבר זה לא נזכר בגמרא אלא דהרא"ש ז"ל טעמא דנפשיה קאמר וקרא אסמכתא בעלמא ועוד הא איכא עוד ספק דשמא לא התפלל וחייב להתפלל ואינה נדבה ואפי' להרא"ש ז"ל י"ל על כה"ג לא אמר אלא דעכ"פ צריך ליזהר בכל מאמצי כוחו להיות זריז וכו' כנז' בש"ע, וכ"כ החס"ל או' ג' וז"ל באופן שבזה"ז אין מי שיתפלל נדבה כי מי זה ערב אל לבו שיוכל לכוין יפה ברם נפ"מ למידי דמספ"ל או משום ספיקא דדינא יכול להתפלל בתורת נדבה כדי לצאת ידי כל הדיעות עכ"ל. והביאו היפ"ל או' א' וכן הסכים הרו"ח, וכ"נ דעת הרב בן א"ח פ' משפטים או' ט"ז ואו' כ"ב:

א

ט"ז סק"א. כולהי ס"ל דר' יוחנן דהא דאמר ר"א ברכות דף ך"א ספק התפלל לא יחזור ויתפלל אמר עליה ר' יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו ומ"ש הט"ז במימרא דנזכר באמצע זהו דין שבש"ע ס"ס זה: ומ"ש במימרא דאם יודע לחדש הוא מה שאמר התפלל ונכנס לבה"כ ומצא צבור שמתפללין אם יכול לחדש בה דבר יחזור ויתפלל ואם לאו אל יתפלל:

ב

שם מספק ממילא ע"י חידוש מותר. וההוא דפוסק אפי' באמצע ברכה מיירי באין יכול לחדש. ומ"ש נדבה מותר בכל גווני ליחיד היינו מימרא דר' יוחנן הלואי כו' ומ"ש ובדרך חובה אסור כו' היינו מימרא דפוסק אפילו באמצע ברכה כיון דהתחיל אדעתא דחובה ואין יודע לחדש אסור לו לגמור בתורת נדבה. מה שהקש' ב"י דהיה לו לרי"ף כו'. הב"י ס"ל דיחיד בחובה אפי' חידוש לא מהני כמימרא דפוסק אפי' באמצע ברכה ומשמע ליה להב"י אפי' יכול לחדש וההיא דנכנס לבה"כ ס"ל להב"י דמתפלל בנדבה ואם היה שלא בבה"כ א"צ חידוש וכיון שהוא בצבור בבה"כ צריך חידוש כך ס"ל להב"י מש"ה הקשה כיון דדין יחיד שהוא מימר' דר' יוחנן יש בו חילוק בין אם היחיד מתפלל ביחיד ובין אם מתפלל בצבור א"כ אצל מה שכתב הרי"ף דההוא דר' יוחנן ביחיד אבל בצבור אין להם להתפלל בין חובה בין נדבה שם הו"ל להביא מימרא זו להודיע דהך דר' יוחנן יש עוד חילוק בין יחיד לצבור דהיינו דיחי' המתפלל ביחיד א"צ חידוש וכשמתפלל בצבור צריך חידוש ומתוך קושיא זו הוכיח הב"י דיחיד בנדבה צריך חידוש אפילו כשמתפלל ביחיד ע"ש. וע"ז תירץ הט"ז דבאמת חידוש מהני ליחיד בדרך חובה דלא כהב"י. וגם בנכנס לבה"כ אין לו היתר בתורת נדבה משום דנראה כמתפלל עמהם לשם חובה ולכן אין לו היתר אלא לחדש כיון דהחידוש מהני גם בחובה וא"כ אין לו להרי"ף להסמיך כלל בקושי' הב"י דהרי ר' יוחנן מיירי בנדבה ורב יודא מיירי בחובה ובחובה אין חילוק כלל בין מתפלל ביחיד או בצבור דתרווייהו ע"י חידוש שרי ובלא חידוש לא ומ"ש הרב"י דדוקא בצבור צריך חידוש אבל ביחיד לא ר"ל משום דאפשר לו להתפלל נדבה אבל בלשם חובה אין חילוק בין יחיד לצבור ואי משום דבנדבה יחיד א"צ חידוש כשמתפלל ביחיד וכשמתפלל בציבור צריך חידוש משום דאסור להתפלל נדבה אין זה נחשב כלל חילוק בין יחיד לציבור דאין הטעם רק משום מראית עין דנראה כמתפלל לשם חובה כמ"ש הט"ז אח"כ ודו"ק:

ג

מ"א סק"ג בערבית. פירוש דלא שייך הטעם דהתחיל אדעתא דחובה דהרי ת"ע רשות:

ד

(בט"ז סק"א) ורבינו האי ס"ל דאפילו בנדבה. עד עכשיו פירש הט"ז ב' שיטות שיטות הר"י ושיטת הרי"ף ועכשיו מתחיל לפרש שיטה ג' שהוא שיטת רב האי ומ"ש דאפילו בנדבה צריך חידוש היינו מימרא דר' יוחנן ומיירי בחידוש דווקא ומ"ש אבל בחובה לא מהני חידוש היינו מימרא דפוסק אפילו באמצע ברכה ואפי' יכול לחדש מיירי:

א

חוזר ומתפלל. ע' הטעם בגמ' הלואי שיתפלל אדם כל היום דלא כע"ת, ומתנה ואומר אם לא התפללתי תהא לחובתי ואם התפללתי תהא לנדבתי [ב"י רשב"א]:

ב

חוץ מתפלת מוסף. מפני שהיא חטאת ואין באה בנדבה ואף על גב שמוסף שבת היה עולה מ"מ אזלי' בתר רוב מוספין (הרא"ש) ולא ידעתי מה הוצרך לדחוק דנ"ל טעם ברור דשחרי' יכול להתפלל אותה במקום קרבן אחר משא"כ במוסף שאומר ומוספין כהלכתן כו' וכ"כ סי' ק"ח ס"ו:

ג

פוסק. מדסתם משמע דס"ל כהראב"ד דאפילו בערבית שהיא רשו' פוסק מאחר דשוי' עליה כחובה:

ד

נתחדש אצלו. דאלת"ה מי הוא שלא יכול לחדש דבר בא' מכל הברכות או לרפוא' או לפרנסה או לתלמודו וכו' [טור]: נשאלתי א"כ הא דאמרינן בדף כ"ט העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים ופירשו רבה ור"י כל שאינו יכול לחדש בה דבר תקשי נמי מי הוא שלא יוכל לחדש דבר והתם אין לומר שלא נתחדש אצלו דבר דא"כ לעולם לא יתפלל תחנונים אא"כ נתחדש אצלו דבר וזה לא מסתבר ועוד דלפ"ז מאי קאמר רבי זירא אנא יכילנא לחדושי מלתא ומסתפינא דלא מטרידנא וגירסת הרי"ף אם יכול לחדש דבר כדי שתהא תפלתו תחנונים יתפלל משמע דס"ל כרבה ור"י דלא מקרי תפלת תחנונים בלא חידוש וא"כ אה"נ דתפלת קבע רשאי להתפלל בכל יום ג"פ אבל תחנונים רשאי להתפלל כל היום כולו ולכן קאמר רבה דאם נתחדש אצלו דבר רשאי להתפלל כל היום ור"ז נמי קאמר אף על פי שנתחדש אצלו היה ירא שיטרד ומי שבטוח שלא יטרד רשאי לחדש כנ"ל א"נ ה"ק שאם הוא גברא שאפי' נתחדש אצלו דבר אינו יכול לחדש דבר בתפלתו אין תפלתו תחנונים:

ה

אין צבור. ואף על גב דצבור מביאין עולת קיץ לא שכיחא:

א

(א) אם התפלל – ולענין ק"ש וברכותיה אם נסתפק עיין לעיל בסימן ס"ז:

ב

(ב) חוזר ומתפלל – ומתנה ואומר אם לא התפללתי תהא לחובתי ואם התפללתי תהא לנדבה ואע"פ שכל ספק מד"ס להקל מ"מ הכא חוזר ומתפלל מפני שהלואי שיתפלל אדם כל היום בתורת נדבה וע"י חידוש וכדלקמיה והכא כשחוזר ומתפלל על הספק א"צ חידוש דאין לך חידוש גדול מזה שיצא ידי ספיקו. כתב בדרך החיים דערבית בספק אינו צריך לחזור ולהתפלל תפלת י"ח דקבעוה חובה בודאי לא בספק אבל מדברי הפמ"ג משמע רק דאין חוב עליו לכו"ע עי"ש אבל לכתחילה נכון הוא שיחזור ויתפלל גם בערבית כי באמת גם בערבית אפילו למ"ד רשות מ"מ לכתחילה מצוה היא וממילא מה שיצא ידי ספיקו נחשב כחידוש גם בערבית וכן משמע לענ"ד מלשון הרמב"ם פ"י מהלכות תפלה עי"ש ועצהי"ט יראה לחדש דבר בהחזרה:

ג

(ג) אינו חוזר וכו' – דתפילות כנגד תמידים תקנום והוי כמקריב שני תמידין לשם חובה שאסור משום בל תוסיף ואפילו התפלל מתחלה ביחיד ועכשיו רוצה להתפלל בצבור אפ"ה אסור:

ד

(ד) ומתפלל בנדבה – פי' דוקא בנדבה אבל לשם חובה אפילו בחידוש אסור והא דבעינן חידוש בנדבה דע"י החידוש מינכר מתוכה שתפילתו היא לשם תחנונים ולא לשם חובה ובלא חידוש מיחזי כמי שעושה אותה לשם חובה ועיין בב"י שביאר דעת הטור דה"ה אם מתפלל תפילה שלא בתורת חובה וגם לא התכוין בה לשום נדבה והוא מחדש בה דשפיר דמי דע"י החידוש מינכר שהיא לשם תחנונים ועיין בביאור הלכה:

ה

(ה) מתפלת מוסף – ר"ל אפילו דשל ר"ח וחוה"מ כיון שאומר ומוספים כהלכתם והמוספין אינן קרבין אלא משל צבור ואין היחיד יכול לנדב אותם ועיין באחרונים שכתבו דלפ"ז בתפלת מוסף וה"ה בשבת ויו"ט בכל התפילות אם נסתפק אם התפלל אותם אינו יכול לחזור ולהתפלל אותם דהרי צריך להתנות וכנ"ל בסק"ב ובזה אינו יכול להתנות ועיין לקמן בסימן קכ"ד ס"א בבה"ל:

ו

(ו) כלל – לפי שאין נדרים ונדבות קרבין בהם:

ז

(ז) אפילו יכול וכו' – דתחלת תפילתו היה מסתמא בודאי לשם חובה שהרי היה סבור שלא התפלל עדיין ולא מהני בה חידוש ולכך אפילו אם ירצה עתה לגומרה לשם נדבה לא מהני כיון שכבר התחיל בה לשם חובה דא"א להביא קרבן שחציו חובה וחציו נדבה. וכ"ז כשהתחיל על דעת שלא התפלל אבל אם היה לו ספק אם התפלל והתחיל בתנאי וכנ"ל בסק"ב ונזכר באמצע שהתפלל י"ל דא"צ חידוש וגומר כך לשם נדבה דכיון שהתחיל מתחלה כהוגן אדעתא דספיקא וספק הוי כחידוש תו אין צריך חידוש ובלבוש משמע שגומרה ע"י חידוש אפשר דהוא על צד היותר טוב:

ח

(ח) מהאמצעיות – אבל לא בג' ראשונות ובג' אחרונות וכדלקמן בסימן קי"ב:

ט

(ט) כלל – דאין צבור מקריבין קרבן נדבה אלא לקיץ המזבח כשהמזבח בטל וזהו דבר שאינו מצוי לכן אין להתפלל י"ח כנגד זה אבל יחיד יכול להתפלל נדבה ע"י חידוש אפילו בצבור:

י

(י) הרוצה להתפלל וכו' – ר"ל אפילו הוא מתפלל הנדבה ע"י חידוש:

א

מג"א סק"ב מ"מ אזלינן בתר רוב מוספין. אף אם נימא דגם בשבת וי"ט יכול להתפלל שחרית נדבה. אבל לפי"מ דפסקינן כאן בש"ע דשבת ויו"ט א"י להתפלל נדבה בלא"ה ניחא. כך מבואר בב"י. ומ"מ ק' לי דהא אף אם אמרינן דבשבת ויו"ט יכול להתפלל נדבה היינו כמ"ש הב"י כיון דבכל ימות השנה מתפלל נדבה גם בשבת ויו"ט מתפלל אותה נדבה דלא ראו חכמים להוציא שבתות וימים טובים מכלל שאר ימות השנה בדבר שאין בו איסור אלא דוגמא בעלמא עיי"ש. א"כ למה היה צריך הב"י לומר דבמוסף דשבת כיון דבשאר מוספים דיש בהם שעיר אינו מתפלל נדבה. לא הוציאו מכללו מוסף דשבת הא מפשוטו מהא דבמוסף בכל ענין ל"ש נדבה דבעלמא יש בו שעיר ובשבת ל"ש נדבה אבל בשחרית ומנחה לא הוציאו שבתות וי"ט מכלל שארי ימות השנה. וצ"ע:

א

אם הוא מסופק כו'. הב"י האריך בפירושים ובקושיות בדברי הטור ובמה שנזכיר כאן יתיישב הכל בעזה"י כולהו ס"ל דר' יוחנן לא פליג על רב יהודה הן במימרא דנזכר באמצע פוסק הן במימרא דאם יודע לחדש כו' אלא שר"י מפרש דרבי יוחנן מיירי דוקא בספק התפלל ולא בודאי התפלל ולא חילק כלל בין נדבה לחובה ממילא בודאי אסור אפי' דרך נדבה דכנגד תמידים תקנו' ואינו בתמידים נדבה ובספק מותר אפי' דרך חובה כיון שהוא ספק לא יצא אא"כ יהיה לו ודאי שהתפלל וא"ל היאך קאמר בזה הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו הא איסור יש בדבר אם התפלל ודאי פעם א' תקנו הרא"ש בתשובה כלל ד' דה"ק אינו חושש אם מתפלל מספק דאף אם התפלל כבר מנ"מ אף אם יתפלל כל היום כולו מספק ממילא ע"י חידוש מותר אפי' בודאי התפלל וכאידך דרב יהודא ורי"ף ס"ל בדרך נדב' מותר בכל גווני ליחיד אפי' בלא חידוש אפי' בודאי התפלל כמו עולה שהיתה בתמיד בכל יום שאדם יכול להתנדב אותה נדבה זולת במוסף ובדרך חובה אסור אא"כ חידש ומ"ש הרר"י הביאו ב"י דלהרי"ף נקט צבור במימרא דאם יכול לחדש לאשמועינן דוקא בצבור צריך חידוש מפני שנראה כמתפלל עמהם לשם חובה אבל ביחיד לא עכ"ל פי' ביחיד א"צ חידוש דהא יש לו היתר בלא"ה מכח תפלת נדבה אבל הצבור אין להם היתר אלא מכח חידוש אבל לעולם גם היחיד אם רוצה להתפלל בחוב' יש לו ג"כ היתר ע"י חידוש ובזה מתורץ מה שהקשה ב"י דהיה לו לרי"ף לאתויי האי מימרא דרבי יהוד' אצל מה שפירש דההיא דר' יוחנן ביחיד היא אבל בצבור בין בחובה בין ברשו' אסור ומדמייתי לה באנפי נפשה משמע דאינו ענין לחלק בין צבור ליחיד דלק"מ דבאמת ההיא דחידש מהני גם ביחיד אם רוצה להתפלל בחובה אלא דא"צ לכך דיש לו היתר בלא"ה מחמת נדבה גם מה שהקשה ממ"נ אם חשיב כמו הצבור עצמו כשמתפלל עמהם מאי מהני חידוש הא לציבור לא מהני חידוש ואם אינו חשוב כצבור אפילו אינו מחדש שפיר דמי. ודוחק לומר כו' במחיל' מכבודו כל זה לק"מ לפי מ"ש דודאי דאין הצבור עושים לו שום מעלה בענין זה או גריעות זולת לענין זה דאם היה מתפלל ביחידות היה לו היתר להתפלל בחובה דרך חידוש אלא דלא היה צריך לכך שיש לו היתר דרך נדבה אבל אם מתפלל עם הצבור אין לו היתר בנדבה שנראה כמתפלל עמהם לשם חובה ע"כ אין לו היתר כי אם בחידוש ואז מותר אפי' דרך חובה ובזה מתורץ ג"כ מ"ש ב"י ורבינו א"א שהוא מפרש דברי רי"ף כפי' הרר"י דא"כ האיך כתב דלדברי כולם אין חילוק בין מצא צבור שמתפללים אם לאו לעולם אל יתפלל אלא ע"י חידוש שהרי לפי' הר"י כשאינו בצבור מתפלל אפילו בלא חידוש אין בזה אפי' ריח קושי' דרבינו מיירי כאן במתפלל דרך חובה ובזה אין חילוק בין יחיד למתפלל עם הצבור כמ"ש אלא דאחר כך כתב רבינו אם רוצה להתפלל דרך נדבה כו' מה דינו דלרי"ף יכול להתפלל חוץ ממוסף ואז אין צריך חידוש וא"ל למה לא כתב רבינו שם דמתפלל עם הצבור לא מהני ליה נדבה אלא צריך דוקא חידוש דכבר כתב רבינו דברי ר"י שאמר בפי' כן הנכנס לבה"כ ומצא צבור שמתפללים אם יכול לחדש כו' מתפלל ואם לאו אל יתפלל מלשון אל יתפלל משמע שאין לו שום תקנה בעולם כיון שאין לו חידוש ורבינו האי ס"ל דאפי' בנדבה צריך חידוש אבל בחובה לא מהני חידוש והלשון של רב יהודה מסייע לו שאמר אם יכול לחדש שתהא תפלתו תחנונים משמע שע"י החידוש יתפלל דרך תחנונים דהיינו נדבה ומ"ש הרר"י והרא"ש בשם רבינו האי דמתפלל כל התפלות דרך נדבה אפי' מוסף היינו ע"י חדוש דאל"כ תקשה לך מי הכריחו לרבינו האי לפרש דברי ר"י ע"י חידוש כיון שיש היתר ע"י נדבה היה לו לפרש כן דבריר"י וכמ"ש הרי"ף באמת אלא ע"כ ע"י חידוש קאמר רבינו האי בזה וכן מבואר להדי' בראיות שמביאי' הרר"י והרא"ש לרב האי דבנדבה לחוד אין היתר ובזה מתירץ מה שהקשה ב"י וז"ל אבל אי קשיא בדברי רבינו הא קשי' למה לא כתב שום חולק על הרי"ף במ"ש שהיחיד אינו יכול להתפלל תפלת מוסף נדבה והרי כתבו הר"י והרא"ש שרבינו האי סובר שיכול להתפלל מוסף נדבה עכ"ל י"ל לפי מ"ש כיון שע"י חידוש קאמר ואפשר שדבר זה ל"נ בעיני רבינו דלא שייך שפיר חידוש במוסף דהא לאו תחנונים היא אלא הודאה ע"כ לא הביא דעתו בזה ואע"ג דלא זכר רבינו בדברי רב האי מילתא דנדבה אין בכך כלום דקאי על דברי רי"ף שמפרש דברי ר"י על נדבה וע"ז קאי דברי רב האי שמוסיף דצריך דוקא חידוש ומ"ה כתב רבינו אחר כך וז"ל ולרב האי אין להתפלל נדבה בלא חידוש עכ"ל. מכוון למ"ש והכל ניחא בס"ד: