שולחן ערוך, אורח חיים ע״ז: שלא לקרות כנגד מי רגלים. ובו ב סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

שלא לקרות כנגד מי רגלים. ובו ב סעיפים:
אסור לקרות כנגד מי רגלים עד שיטיל לתוכן רביעית מים ואז מותר ולא שנא על גבי קרקע לא שנא בכלי ובלבד שלא יהא עביט המיוחד להם [ודין עביט ע"ל סימן פ"ז] לא שנא היו הם בכלי תחל' וניתן עליהם מים לא שנא המים בכלי תחל':

ב

רביעית שאמרו למי רגלים של פעם א' ולשל שני פעמים שני רביעיות ולשל שלש שלשה: הגה וכן לעולם:

א

רביעי' שאמרו למי רגלים של פעם אחד ושל שני פעמים כו' כך כתב הב"י והרמב"ם והרא"ש והכי נקטינן ולא כהרשב"א דפסק רביעית מהני אפי' למי רגלים הרבה:

א

אחת. ואין חילוק אם השתין הרבה או מעט כ"מ מ"א. ובתשובת חכם צבי סי' ק"ב פסק דאם המי רגלים הם פחותים מרביעית דסגי ברוב מים לבטלן וא"צ רביעית דלא אמרינן רביעית אלא להקל שאף אם המי רגלים של פעם אחד הם מרובים מרביעית סגי ברביעית לבטלן. ובש"ג בשם ריא"ז מקיל יותר ומתיר דאם המי רגלים פחות מרביעית דא"צ מים אלא כנגד המי רגלים שוה בשוה ולא בעי רוב מים וכדאי לסמוך עליו באיסור תורה כ"ש באיסור דרבנן עכ"ל ע"ש:

א

ברכות כ"ב וכ"ה וכרבי זכאי

ב

טור והרשב"א

ג

שם בגמ'

ד

רמב"ם בפ"ג מהל' ק"ש:

א

ס"א ול"ש כו'. טור ור"ל אפילו בכלי דאינו נבלע ומוכח ממש"ש ת"ר גרף כו' ומ"ר עצמן כו' מ' אף בכלי וערש"י ד"ה ומ"ר עצמן כו':

ב

ובלבד שלא כו'. ממ"ש ומ"ר עצמן כו' מ' דלעביט לא מהני:

ג

ל"ש כו'. כר"י ור"ז דמעשה רב כמ"ש בספי"ז דשבת וש"מ וערש"י בד"ה אייתי כו':

א

ס"ב רביעית כו'. וצ"ע דאם השתין והפסיק באמצע צריך ב' רביעית ואילו היה משתין בפ"א א"צ רק אחת אבל העיקר נראה כהרשב"א שכ' דאפילו בתוך הרבה פעמים די ברביעית דומיא דכ"ש לת"ק דודאי אין חילוק וכ"ה בירושלמי א' כלי גדול וא' כלי קטן וכן הוא בה' שבת סי' ש"ב ס"י ועמ"א ודבריו דחוקים:

א

אסור לקרות וכו' ע"ג קרקע – נסתפקתי אם המי רגלים בשני מקומות וביניהם יש מקום שהוא רק טופח כדי להטפיח והטיל הרביעית מים רק במקום אחד אי מהני דאולי לא נחשב חיבור ע"י טופח כדי להטפיח כ"א כשיש באותו מקום מים עכ"פ כקליפת השום כמו דפסקינן לענין חיבור מקואות ביו"ד סי' ר"א סנ"ד בהג"ה ובש"ך שם ס"ק קי"ט עי"ש או אפשר בענינינו שהוא מדרבנן שאני ומצאתי בספר שולחן שלמה שכתב בסימן ע"ז וזה לשונו ישפוך רביעית מים ויראה שילכו המים על כל מי רגלים שהם טופח ע"מ להטפיח עכ"ל מדמצריך שילכו המים עליהם משמע דס"ל דטופח ע"מ להטפיח לחוד לא חשיב חבור וצ"ע:

א

רביעית שאמרו וכו' פעם אחת – עיין במ"ב מש"כ בשם ח"ץ ואפילו לדעה הראשונה י"ל דדוקא כשהשתין במקום אחד אז צריך רביעית לבטל השעור מה שא"כ כשהטיל מקצת במקום אחד ומקצת במקום אחר די שיהיה רק כנגדם מים [א"ר ופמ"ג]:

א

[א] לתוכן רביעית וכו'. כתב מלבושי יום טוב ולתינוק אין צריך כל כך כמו שנתבאר לקמן סימן ש"ב סעיף י'. ותמיהני דבבית יוסף שם מבואר דמיירי כשהטיל התינוק בתוך בגד עטיפתו ואינו נוזל מהמי רגלים לבגד האם, כי אם טיפות דבר מועט דאז סגי ליה מעט לבטלו, אבל כשהשתין התינוק בבגד עצמו או בקרקע ודאי רביעית בעינן. ואפשר דדקדק מדכתבו רמ"א ולבוש שם שהטיל בו תינוק וכו' משמע דלא סבירא ליה כבית יוסף ומגן אברהם ולא נהירא החילוק בין גדול ותינוק, דמשמע מפוסקים שם דאורחא דמילתא נקטו תינוק והוא הדין גדול וכמו שנבאר בתשובות סימן ס"ד. גם אפשר לחלק בין מי רגלים בעין או כשנבלע בבגד, ועוד דשם במעט מיירי סק"ב. כתב בספר לחם חמודות [בפירוש] המשנה לרמב"ם פרק מי שמתו דישליך לתוכו רביעית מים בבת אחת בעינן, עד כאן. וראיתי שכל ראשונים ואחרונים לא הזכירו מזה ואולי סתמן כפירושן. וברמב"ם גופיה פרק ג' מהלכות קריאת שמע נמי לא הזכיר זה וכתב במקומו רביעית מים למי רגלים של פעם אחת, וכן כתב ברטנורה וצריך עיון. כתב בתשובת רדב"ז חלק שני סימן ל' בני אדם שיש להם חולי הטחורים וזב מהם דם תמיד ואגב הדם יוצא ליחה סרוחה מעופשת ויש לו ריח רע אינם יכולים לקרות קריאת שמע ותפילה ותורה וברכת הנהנין כל זמן שהליחה סרוחה שותת מהם. אין שם ריח רע אם הדם או הליחה יוצא מהמעי יש לו תקנה ברחיצה מקום הזוהמא, ואם הוא מפי הטבעת אין לו תקנה, במה יודע אם הוא מהמעי או מפי הטבעת אם יוצא דרך דחייה בסירוגין הוי מן המעים ואם שותת ויורד תדיר מעצמו הוא מפי הטבעת:

ב

[ב] שם פעם אחת וכו'. אפילו הרבה סגי ברביעית וכן אם הוא מעט צריך גם כן רביעית מים כן כתב נחלת צבי, וכן מצאתי בכסף משנה פרק ג' מהלכות קריאת שמע, וכן כתב מגן אברהם, אבל בשלטי גיבורים כתב אם היה מי רגלים פחות מרביעית נראה בעיני שצריכים מים כנגדם לבטלם, עד כאן. משמע דאין צריכין רביעית אם המי רגלים הוא פחות מרביעית אלא סגי במים נגד מי רגלים. והשתא ניחא הא דמהני בקינוח בסימן ש"ב סעיף י', ואפילו לדברי כסף משנה נראה לי דוקא על במה שהשתין בפעם אחת הוא דבעיא רביעית, אף שלא השתין אלא מעט, אבל כשהשתין הרבה אלא שלא נפל על הבגד אלא מעט אין צריך רביעית:

א

א) [סעיף א'] אסור לקרות כנגד מי רגלים עד שיטיל לתוכן רביעית מים וכו'. היה יודע שהיה כאן מי רגלים ונסתפק אם הטילו לתוכו רביעית מים וכיוצא בו נ"ל כיון דאתחזק איסורא אפילו דרבנן אזלינן לחומרא. ומ"מ בשעת הדחק שיתבטל עי"ז מק"ש ותפלה מותר לסמוך על הפוסקים דאפי' באתחזק אזלינן לקולא. ח"א כלל ג' אות ל"ב והביאו פ"ע סוף סי' ע"ו:

א

ב) שם ובלבד שלא יהא עביט המיוחד להם. דאז אפי' אין בו מי רגלים אסור לקרות כנגדו ואינו מועיל בנתינת מים להכשיר הכלי עצמו כמ"ש בסי' פ"ז. ב"י. פרישה או' א' ועי"ש בסי' פ"ז דיש חילוק בין עביט של חרס ועץ לשל מתכות יעו"ש. ובדברינו לשם בס"ד:

א

ג) שם לא שנא היו המים בכלי תחלה. ונותן עליהם מים ולא אמרינן ראשון ראשון בטל כיון דמטיל אותו בבת אחת. כ"כ רבינו יונה בפ' מי שמיתו והביאו פרישה אות ב' ומשמע דוקא בב"א הא לאו הכי קמא קמא בטיל, וכ"כ פרמ"ג א"א ריש הסי' וכ"כ א"ר אות א' בשם לח"מ (וצ"ל שהוא שם מחבר אחד דלא מצינו זה לא בל"ח ולא בל"מ כמ"ש המאמ"ר אות ב') יעו"ש. אמנם המאמ"ר שם כתב דמדברי רש"י והרשב"א משמע דאפילו השליך המים טיפין טיפין בסרוגין כל שהשלים לרביעית מותר לקרות כנגדן וכתב והכי משמע מסתמיות כל הפוסקים וכ"נ עיקר יעו"ש והביאו הרו"ח וכ"נ דעת הפא"ת השלתן על קיצור הש"ע סי' ה' אות ב' יעו"ש. וע"כ לכתחלה יש להחמיר ולהטיל הרביעית בב"א ובדיעבד אם נתנו אותו בסרוגין מותר לקרות כנגדן:

א

ד) שם לא שנא היו המים בכלי תחלה, וכ"כ האחרונים דאפילו אם היו המים בכלי תחלה צריך רביעית לפעם אחת ודלא כהפר"ח אות ב' שכתב אם מטיל מים בתחלה כל שהן מהני למי רגלים של פעם אחת יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר אות א' דהדבר פשוט דנקטינן כדברי המחבר וחלילה להקל כדברי הפר"ח יעו"ש:

א

ה) [סעיף ב'] רביעית שאמרו למי רגלים של פעם אחת. ואין חילוק אם השתין הרבה או מעט. כ"מ פ"ג דק"ש דין יו"ד. מיהו השה"ג אשר סביבות הרי"ף כתב בשם הריא"ז דאם היו המי רגלים פחות מרביעית נראה בעיני שצריכין מים כנגדן לבטלן עכ"ל והביאו כנה"ג בהגב"י. י"א בהגב"י. וכתב עליו הי"א שם בשם תשובת חכם צבי סי' ק"ב דכדאי הוא לסמוך עליו באיסור תורה כ"ש באיסור דרבנן יעו"ש. אבל דעת האחרונים ז"ל כדברי מרן ז"ל בכ"מ דאין חילוק באם השתין הרבה או מעט. מ"א סק"א. סו"ב במק"ח אות א' ר"ז אות ב' ח"א כלל ג' אות כ"ח. סידור בי"ע בדיני ק"ש דערבית אות ל"ד. חס"ל אות ח' וכתב שם החס"ל דאפי' לא הטיל אלא טיפה אחת. וכ"כ בן א"ח פ' בא או' י"ט וכתב עו"ש החס"ל דאפי' אם יריק הכלי של מתכת אין לקרות כנגדו מאחר שיש בו לחלוח מי רגלים טופח ע"מ להטפיח וצריך ליתן לתוכו מים או ירחיק ד"א עכ"ל. ועיין א"ר אות ב' שכתב דאפילו לדברי הכ"מ דוקא על מה שהשתין בפ"א הוא דבעי רביעית אף שלא השתין אלא מעט אבל כשהשתין הרבה אלא שלא נפל על הבגד אלא מעט אינו צריך רביעית. וכ"כ פרמ"ג א"א אות א' ועיין לקמן אות ז':

א

ו) שם רביעית שאמרו למי רגלים של פעם אחת וכו' ואם הטילו רביעית מים בתוך מי רגלים של פ"א ונתבטלו ואח"כ בא תינוק והשתין עוד ע"ג המים המעורבים והמבוטלים צריך להטיל עוד רביעית מים. מאמ"ר אות ד':

א

ז) שם רביעית שאמרו וכו' ואם הם בלועים בבגד אעפ"י שהוא טופח ע"מ להטפיח אם חוזר ומטפיחו במים דיו. מ"א סי ש"ב ס"ק כ"ה ר"ז בזה הסי' אות ב' ח"א שם אות כ"ט:

א

ח) שם למי רגלים של פעם אחת וכו' וירגיל אדם שיהא לו עביט של מתכת או זכוכית ויטיל לתוכו רביעית מים בכל פעם שישתין ודי כשירחוץ הכלי מע"ש לע"ש אם הכלי נקי ואינו יוצא שום ריח ממנו. של"ה דף ס"ו. א"ז. פ"ע או' ו' וכ"ה בא"ר סי' פ"ז אות ב':

א

ט) שם ולשל שני פעמים שתי רביעיות וכו' כ"כ הב"י והרמב"ם והרא"ש והכי נקטינן ולא כהרשב"א דפסק רביעית מהני אפילו למי הרגלים הרבה, עט"ז או' א' וכ"כ הפר"ח או' ב' וכ"כ ר"ז שם. ח"א שם אות כ"ח. בי"ע שם. חס"ל שם. קיצור ש"ע סי' ה' אות ב' בן א"ח שם וכן עיקר. ועיין מאמ"ר אות ג':

א

ש"ע סעיף א' רביעית. עיין ח"צ סימן ק"ב:

א

פעם אחד. ואין חילוק אם השתין הרבה או מעט, [כ"מ]:

א

(א) כנגד וכו' – וצריך לזה כל דיני הרחקה כמו לקמן בסימן ע"ט ס"א לענין צואה:

ב

(ב) עד שיטיל וכו' – לפי שמן התורה אין אסור לקרות רק כנגד עמוד של קלוח בלבד ואחר שנפל על הארץ אין איסורו רק מדברי סופרים וכנ"ל בסוף סימן ע"ו לכן הקילו חז"ל שיכול לבטלם ע"י רביעית מים ואפילו היו המי רגלים מרובין ולפ"ז אינו מועיל הרביעית מים אלא דוקא כשאין מסריחין אבל אם ידוע שהם מסריחין דאז אסור מד"ת לקרות נגדם אין מועיל רביעית אלא צריך שירבה עליהן מים לבטל הסרחון:

ג

(ג) רביעית מים – י"א דבעינן דוקא בבת אחת דאל"ה קמא קמא בטיל:

ד

(ד) ע"ג קרקע – ויראה שילכו המים על כל מקומות שהמי רגלים נשפכים שם שהם טופח ע"מ להטפיח ועיין בבה"ל:

ה

(ה) המיוחד להם – שאז אפילו אין בו מי רגלים כלל אסור לקרות נגדו ואינו מועיל בנתינת המים להכשיר הכלי עצמו כמו שיתבאר בסימן פ"ז:

ו

(ו) הם בכלי תחלה – וכן אם היו מים כרביעית תחלה ע"ג קרקע והשתין אח"כ על גבי המים מותר לקרות ק"ש ואפילו אם עתה מחמת מי רגלים נתפשט יותר:

ז

(ז) פעם אחת – ואפילו אם השתין הרבה די ברביעית וכנ"ל בסק"ב וכן אם השתין רק מעט י"א דצריך ג"כ רביעית אבל בתשובת חכם צבי סי' ק"ב פסק דאם המי רגלים הם פחותים מרביעית דסגי ברוב מים לבטלן וא"צ רביעית דלא אמרו רביעית אלא להקל שאף אם המי רגלים של פ"א הם מרובים מרביעית סגי ברביעית לבטלן אבל לא להחמיר ואפילו אם המי רגלים הם משתי פעמים סגי ברוב מים לבטלן וכן הסכימו האחרונים ועיין עוד מש"כ לקמן סימן פ"ב במ"ב סק"ד:

ח

(ח) שתי רביעיות – פסק כדעת הרמב"ם ושארי פוסקים ולא כדעת הרשב"א שמיקל בזה כמו שמבואר בב"י ובמגן גבורים מצדד לומר דאין ביניהם מחלוקת ואף הרמב"ם לא קאמר דבעי ב' רביעית לב' פעמים רק בשבאו זה אחר זה כגון שהשתין ונתן לתוכו רביעית מים כשחוזר ומשתין צריך עוד הפעם לתת לתוכו מים וכן לעולם ולא מהני לזה מה שהטיל הרביעית בפעם ראשונה אבל אם השתין כמה פעמים ורוצה לקרות כנגדן די בהטלת רביעית לבד עי"ש ובביאור הגר"א מסכים ג"כ להלכה דדי בהטלת רביעית לבד בזה עי"ש כי קצרתי:

א

מג"א ס"ק א' או מעט וע' לקמן סי' שיב במג"א סקכ"ה:

א

(סימן ע"ז במ"א ס"ק א') או מעט (כ"מ) ועיין לקמן סי' ש"כ ס"ק ך"ה דכשאינם בעין רק טופח להטפיח בביטול בניגוב ידים סגי ע"ש: