שולחן ערוך, אורח חיים ע״ח: מי שנצטרך להטיל מים בשעת קריאה. ובו ס"א: – עם 21 מפרשים

א

מי שנצטרך להטיל מים בשעת קריאה. ובו ס"א:
היה קורא והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו פוסק עד שיכלו המים וחוזר לקרות אפילו אם נפלו על בגדיו ויש בהם טופח ע"מ להטפיח כיון שהם מכוסים בבגדו ואם נפלו מי רגלים בארץ מרחיק מהם ד' אמות: הגה או כשיעור שיתבאר לקמן סימן פ"ב או ממתין עד שיבלעו בקרקע [הר"י פ"ב דברכות] ואפי' שהה כדי לגמור את כולה א"צ לחזור אלא למקום שפסק: הגה וי"א דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש וכן עיקר וכמו שכתבתי לעיל סי' ס"ה ומשערין לפי הקורא:

א

ואם נפלו מי רגלים בארץ מרחיק מהם ד"א כו' או ממתין עד שיבלעו בקרקע (הר"י בפ"ב דברכות דף ט"ו) ודוקא בק"ש יכול לילך ולהרחיק עצמו אבל בתפלה דאסו' לו לזוז ממקומו פוסק בשעה ששותתין על ברכיו ואם הוא במקום שנבלעין בקרקע ממתין עד שיבלעו ואם הוא במקום שאין נבלעי' בקרקע כיון שהוא עומד בתוך התפלה ואינו יכול להרחיק עצמו ד"א וגם אין לו רביעית מים שיכול לשפוך עליהם מתפלל כנגדם ואינו חושש דמדאורייתא אינו אסו' רק כנגד הקלוח לבד ורבנן הוא דגזרו לבטלן ברביעית מים או בהרחקת ד"א הילכך בעומד תוך התפלה לא גזרו הואיל ולא אפשר לו לזוז ממקומו (ב"י רשב"א ורא"ש):

א

בבגדו. אבל אם הם מגולים צריך להסיר בגדיו אבל בתפלה שאסור לזוז ממקומו מתפלל כדרכו אפילו הם מגולין כיון דאינן אסורים רק מדרבנן. ב"י עמ"א ס"ס צ':

ב

אמות. או ממתין עד שיבלע בקרקע כשיעור שיתבאר לקמן סי' פ"ב כצ"ל. עמ"א. מי שיש לו חולי האבן בר מינן שמטפטף תמיד מי רגלים לאונסו ואם כן לא יכול להתפלל לעולם יש להתיר לעשות לו בגד סביב אברו והבגדים העליונים יהיו נקיים ויכנס לבה"כ ויתפלל ובשעת הטפת מי רגלים יפסיק ואח"כ יתפלל ודוקא שלא הוצרך לטפטף בשעה שהתחיל להתפלל ואעפ"י שיודע שבתוך תפלתו יצטרך לטפטף. תשובת רמ"א סי' צ"ח מ"א:

א

ברכות כ"ד

ב

תוס' שם ורבי יונה והרא"ש

ג

הג"מ בפ"ד מהלכות תפלה

ד

שם בגמ' לדעת הרי"ף ורמב"ם פ"ב מה' ק"ש

א

ס"א אפי' כו' כיון כו'. עתוס' ד"ה ממתין כו' וכיון שעומד כו' וראיה מדל"ק שם מרחיק כמש"ש בצואה הרשב"א ודעת הטור דה"ה לק"ש והג"מ כ' דאף בתפלה צריך לכסות בבגדים או להרחיק כשיעור והכריע כדעת התוס' בתפלה אבל בק"ש כדעת הג"מ כיון דיכול להלוך וז"ש כיון כו' ואם כו':

ב

או ממתין כו'. כמש"ש כ"ה א' וכמ"ש בס"ס פ"ב:

ג

וי"א כו'. שם וכמש"ל סי' ס"ה:

א

היה קורא – עיין מ"ב מש"כ לענין תפלה והוא מהפמ"ג וכתב עוד דאפשר דאפילו יעבור עי"ז זמן תפלה אפ"ה ממתין וכ"ש לפי מה שכתבנו לעיל דאפשר דבעת השתיתה הוא מדאורייתא יש להחמיר:

ב

מרחיק מהם – ולענין תפלה עיין בב"י דפוסק כדעת הרשב"א דכיון שכבר הוא עומד בתפלה א"צ להרחיק כלל במי רגלים שהוא מדרבנן אבל לקמן בסימן צ' סכ"ז בהשתין תינוק בבהכ"נ משמע דפוסק כאידך פוסקים דצריך להרחיק גם בתפלה ד"א או שישתוק עד שיביאו לו מים להטיל בתוכם ולא דמי להפשטת בגדים דהקילו רבנן בתפלה אף דהם טופח ע"מ להטפיח וכמו שכתבנו במ"ב משום דהוא הפסק גדול לילך ולפשטם וללבוש אחרים תחתם משא"כ הליכה לא מיקרי הפסק כ"כ וכן שתיקה ובלבוש מתרץ דהכא שבלא"ה בגדיו ג"כ מלוכלכין ממי רגלים וא"א לו לפושטם באמצע תפלתו ע"כ הקילו בו ג"כ שלא ירחיק ג"כ ממי רגלים שנטפו מהם על הארץ ונכון להחמיר כי שיטה השניה והשלישית שהובא בהפמ"ג שניהם דלא כלבוש וגם בתשובת הרשב"א גופא משמע דהוא מיקל אפילו באין בגדיו מלוכלכין וכ"כ בספר מטה יהודא וכן מוכח בתוס' ועכ"פ לענין השתנת תינוק משמע מהפמ"ג דאין לזוז מפסק השו"ע דשם וכן משמע בש"ת בסי' צ' עי"ש:

ג

וכן עיקר כו' – עיין במ"ב מה שכתבתי בדיעבד לענין תפלה ואף דמדברי הג"ה בסימן צ' סכ"ז משמע דבדיעבד חוזר לראש בתפלה ע"י שהייה עיין בפר"ח שם דחולק על עיקר דין המחבר ואף דאין לסמוך עליו כמו שכתבנו מקודם מ"מ בדיעבד לענין לחזור לראש צ"ע אחרי דדעת הרשב"א והתוספות להקל לכתחילה שלא להרחיק באמצע תפלה וא"כ לא היה אז אנוס ואפשר דמ"מ יש לחזור מטעם דבלא"ה דעת הרי"ף והרמב"ם דבתפלה חוזר אף בלא אונס וכמו שכתב המגן אברהם כעין זה בסימן ס"ה סק"ב עי"ש:

א

[א] מכוסין בבגדו וכו'. פירוש שצריך לכסות אותו בבגדים אשר לא נתזו המים עליהם וכן כתב הבית יוסף בשם הגמרא, ואף שפסק בבית יוסף דלא כהגמרא נראה היינו לענין הרחקה דיש קצת איסור בהרחקתו בתפילה, אבל לענין לכסות מודה שיש להחמיר, וכן משמע בתשובת רמ"א סימן נ"ח. וראיתי בדרישה דאישתמיט ליה תשובת רמ"א הנזכר לעיל, ומכח קושיא דשולחן ערוך פסק נגד דבריו שבבית יוסף, פירוש מה שכתב השולחן ערוך מכוסים רצה לומר שנבלעו המי רגלים בבגדיו שנפלו עליהן מתחילה ואיכא בעין אף שיש בהם כדי להטפיח עד כאן, ולא דק ולא נהירא כלל למעיין. ואם הבגדים מגולים צריך להסירן אבל בתפילה שאסור לזוז ממקומו מתפלל כדרכו, בית יוסף:

ב

[ב] מי רגלים בארץ וכו'. פירוש שגם בארץ נפלו דאילו בארץ בלבד גם בתפילה צריך להרחיק כדלקמן בסוף סימן צ' בהג"ה. ובזה מתורץ קושיות מגן אברהם, דבסוף סימן צ' פסק דלא ימתין דשם אפשר לילך ממקומו והוא טהור:

ג

[ג] מרחיק וכו'. דוקא בקריאת שמע אבל תפילה אסור ללכת ממקומו וצריך להמתין עד שיבלע ואם הוא קרקע ואינו נבלע מותר להתפלל כיון דמדאורייתא אין אסור רק כנגד הקילוח (לבוש ועולת תמיד). אבל בלחם חמודות ונחלת צבי וסק"ג כתבו דהשולחן ערוך חזר ממה שפסק בבית יוסף, אלא סבירא ליה דגם בתפילה מרחיק, מיהו בתשובת רמ"א שם פסק נמי כבית יוסף ולבוש. כתב רמ"א שם כשלא הוצרך להטיל מי רגלים בשעה שהתחיל להתפלל רק שידוע שקודם גמר תפילתו אי אפשר לו להתאפק מותר להתפלל בענין זה, אבל אם נצרך לכך ודאי אסור, ותפילתו תועבה ואין חילוק בין אונס או לא. מיהו מי שיש לו חולי אבן בבני מעיים שאין יכול לעכב עצמו ומטפטף תמיד מותר בקריאת שמע ובתפילה ובשעת הטפת מים יפסיק ואחר כך חוזר וקורא ומתפלל, ומכל מקום יקפיד שיהיה לו בגדים העליונים נקיים רק יהא לו בגד או ספוג סביב איברו ואז המי רגלים כמונחים בכיסוי דמי, עד כאן:

ד

[ד] ויש אומרים דאם שהה וכו'. עיין לעיל סימן ס"ה וסימן פ"ה:

א

א) [סעיף א'] היה קורא והתחילו מי רגליו שותתין וכו' מי שיש לו חולי האבן ב"מ שמטפטף תמיד מי רגלים לאונסו וא"כ לא יוכל להתפלל לעולם יש להתיר לעשות לו בגד או ספוג סביב איברו והבגדים העליונים יהיו נקיים ויכנס לבהכ"נ ויתפלל ובשעת הטפת מי רגלים יפסיק ואח"כ יתפלל ודוקא שלא הוצרך לטפטף בשעה שמתחיל להתפלל ואעפ"י שיודע שבתוך תפלתו יצטרך לטפטף. תשובת הרמ"א סי צ"ח וכ"כ פנים חדשות בשם תשו' מהר"מ מלובלין סי' צ"ח והביאו כנה"ג בהגה"ט וכ"כ שכנה"ג סי' ף' בהגה"ט או' ב' בשם תשו' הרמ"א וכ"כ הפר"ח בשם תשו' הנז' מ"א סק"ב. א"ר או' ג'. סו"ב אות א' ר"ז או' ד' שת"ז אות ה'. ורופאי זמנינו יועצים לקשור שלפוחית של בהמה על איברו ויטפטף שם. כר"ש:

ב

א) וכתב הרו"ח דמצוה להזהיר לזקני עם הארץ שרובן בגדיהם אינם נקיים לומר ק"ש ותפלה וברכות כי יורד מהם טיפי השתנה מהשיורי השתנה כשמשתינין ואינם שמין על לבם להשהות ולנקות היטב או להחליף מכנסיהם כי הזקנה גורמת להם להיות עלולים לכך ומי בקש מידם רמוס חצריו ובא והתפלל אל הבית הקדוש בבגדים מטונפים ממי רגלים ויש מהם מסיבת חולי מעים ומי שהוא בעל תורה חכם עינו בראשו וטהר גברא הוא ובגדיו ואם נכנס בחשש ספק תכף ל"ו יחליפנו ול"ו ימיר אותו ואין ספק דעליו נאמר מפי הגבורה וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' ועיין בס"ח סי' תתטו"ב ובתשו' מהר"ס מינץ סי' פ"א ודו"ק עכ"ד. ועיין לקמן אות ד':

א

ב) שם ויש בהם טופח ע"מ להטפיח. פי' שאם מניח ידו עליהם מעלה לחות בה שאם יניחנה על ד"א מקבל ממנה לחות. טור סי' פ"ב. ט"ז שם סק"א. מ"א שם סק"ג. ח"א כלל ג' אות כ"ט. ר"ז שם אות ב':

א

ג) שם כיון שהם מכוסים בבגדו, ואע"ג דמרן ז"ל בב"י כתב לענין הלכה נקטינן כהרשב"א דרב מובהק הוא היינו דוקא לענין אם היה מתפלל דאינו צריך להרחיק ד"א כמו צואה משום דאינו אסור מדאורייתא אלא כנגד העמוד והילכך כיון שהוא עומד בתפלה אין להפסיק אבל לענין ק"ש כבר כתב מרן ז"ל בב"י דאפי' אם התחיל כבר מרחיק כדי לגמור הקריאה שהרי יכול לקרות ק"ש והוא מהלך וכמ"ש מרן ז"ל לענין הרחקה שצריך להרחיק אפילו התחיל בק"ש ופסקו בש"ע וכך צריך להיות בגדיו מכוסים דאינו חמור קריאת שמע כמו תפלה שעומד לפני המלך והילכך אם אינם מכוסים צריך לכסותם ולקרות או להסיר אותם וכמ"ש מ"א סק"א ודלא כהפרישה אות א' שכתב דלאו דוקא קאמר מכוסין אלא ר"ל שנבלעו המי רגלים בבגדיו שנפלו עליהם מתחלה ואינם בעין אף שיש בהן כדי להטפיח יעו"ש וגם דלא כהבאר הגולה שציין על ואם נפלו מי רגלים בארץ מרחיק ד"א הגהות מיימוני דהא בהדיא כתב מרן ז"ל בב"י דאפילו להרשב"א בק"ש מרחיק יעו"ש. ואין לומר הא דציין על הגמ"י משום דהוא בהדיא והרשב"א מן הדיוק דהא גם הגמ"י לא אמר בהדיא על ק"ש אלא על התפלה אלא דממילא משמע דה"ה לק"ש וא"כ היה לו לציין ב"י דהוא אמר בהדיא ודו"ק. והא דכתב מרן ז"ל בסי' ץ' סעי' כ"ז דאם היה עומד בתפלה והשתין תינוק וכו' יהלך לפניו ד"א וכו' התם שאני משום דיצאה מאחרים וגופו ובגדיו נקיים וכיון דיכול לתקן המקום ע"י הליכה אמרינן לא הויא הליכה הפסק אבל הכא שיוצאה מגופו ובלאו הכי גופו ובגדיו מלוכלכים במי רגלים משו"ה גם להרחיק אמרינן אין להפסיק כיון שאינו ניצל מהם לגמרי ולמה לו להפסיק בתפלה להרחיק ואם נאמר לו גם לפשוט בגדיו וללבוש אחרים יהיה הפסק גדול כמ"ש המ"א שם סק"מ ואין לעשות כן בתפלה. ועיין א"ר אות אב"ג ומ"ש עליו המאמ"ר אות ב' ופרמ"ג א"א אות א' ועוד עיין שמן המאור ומ"ש עליו הפתה"ד אות א' ודו"ק ובמ"ש א"ש. ועיין בשכנה"ג שכתב דראוי לחוש לדברי הגמ"י לכתחלה כיון דר"י בפ' מי שמיתו סובר כוותיה יעו"ש ולא ידעתי מהו שכתב דראוי לחוש וכו' כיון דלדברי הרשב"א הוא אסור להפסיק כמ"ש בב"י. ועיין לקמן סי' ץ' אות קמ"ח:

א

ד) שם כיון שהם מכוסים בבגדו. נראה שלא התירו לו לסיים קריאתו אלא בכה"ג מפני שכבר הוא עסוק בק"ש אבל לכתחלה אסור לקרות ק"ש או לומר דברים שבקדושה בענין זה אעפ"י שמכוסין והכי משמע להדיא מדברי הרב הלבוש שכתב וז"ל כיון שמכוסין בבגדו והוא בתוך ק"ש או תפלה לא גזרו רבנן שיפסיק. מאמ"ר אות ג' וכתב שם הטעם משום דכיון שגם בשרו מלוכלך הוי כצואה על בשרו וע"כ אין לקרות בכה"ג לכתחלה יעו"ש:

א

ה) שם מרחיק מהם ד"א. לאחריו ד"א ולפניו כמלא עיניו כמו צואה אלה שזה מדרבנן. פרמ"ג א"א ססי' ע"ז. עמודי השולחן על קיצור הש"ע סי' ה' אות ד' וכ"כ הב"ח סי' פ"ו והביאו א"ר סי' ע"ט אות ד':

א

ו) שם הגהה. או כשיעור וכו' המ"א סק"ב הגויה או ממתין עד שיבלעו בקרקע כשיעור שיתבאר לקמן סי' פ"ב וכתב שכן מצא מוגה בש"ע של בעל ש"ך. והא דבסי' ץ' סעי' כ"ז כתב מור"ס ז"ל ויותר טוב לילך למקום אחר ולא לשתוק שמא ישהה וכו' תירץ המ"א באות הנז' דבק"ש לא קפדינן אם יחזור לראש דהוי כקורא בתורה אבל בתפלה אם ישהה כדי נגמור את כולה יצטרך לחזור לראש ויגרום ברכה שא"צ יעו"ש וכ"כ ר"ז או' ב' וכ"ז לסברת מור"ם ז"ל דס"ל אם שהה בק"ש כדי לגמור את כולה חוזר לראש אבל לסברת מרן ז"ל אפילו שהה בק"ש כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש כמ"ש בסי' זה ובסי' ס"ה סעי' א' ועיין בדברינו לשם אות ב' ואות ג' בס"ד. ועיין עוד לקמן סי' ץ' אות כ"ח בענין אם שהה בתפלה כדי לגמור את כולה יעו"ש:

א

מ"א סק"א מדרבנן דמן התורה אין איסור אלא נגד העמוד כמבואר בסי' ע"ו סעיף ז':

ב

סק"ב ישהה יהיה ספק א"כ מכניס עצמו לספק וזה גרע טפי לפי שאינו יודע כלל אח"כ איך יעשה ודומ' לזה כ' המ"א לעיל סי' ח' סקי"ד ועמ"ש.

ג

שם ועיין בסי' פ' דמשם הביא תשו' רמ"א ראיה לדינו מדכ' שם לשון מוטב דיעבור כו' ולא כתב שיש איסו' בדבר משמע דלא מיירי רק אם ד"ז באקראי אבל מי שהוא תמיד כך ויעבו' לעולם זמן תפלה שרי להתפלל כיון דאינו בו רק איסו' דרבנן ע"ש וא"כ ה"ה בשות' מ"ר שהוא ג"כ דרבנן ולזה רומז המג"א למ"ש בסי' ע"ו סעיף ז' בשם הרא"ש בסקי"א ומה שרומז לסי' ע"ו סעיף ה' כוונתו לחלק בין דין הרדב"ז שהביא בסק"ח דאם הוא מפי הטבעת אין לו תקנה ובין דין תשוב' הרמ"א משום דהתם מדאו' והא דרבנן וק"ל:

א

כיון שהם מכוסי'. אבל אם הם מגולים צריך להסיר בגדיו אבל בתפלה שאסור לזוז ממקומו מתפלל כדרכו אפי' הם מגולין כיון דאינן אסורים רק מדרבנן (ב"י בשם הפוסקים) ועמ"ש ס"ס צ':

ב

או ממתין עד שיבלעו בקרקע. כשיעור שיתבאר לקמן סי' פ"ב וכ"מ בש"ע מוגה של בעל ש"ך וקשה דבס"ס צ' פסק דלא ימתין עד שיביאו מים דשמא ישהה כדי לגמור כולה ויצטרך לחזור לראש וכ"ש הכא דימתין עד שיבלעו דשיעור גדול הוא וי"ל דגבי ק"ש י"א דאף אם שהה כדי לגמור כול' אין צריך לחזור כמ"ש ר"ס ס"ה לכן לא חיישינן שמא ישהה אבל בתפל' לכ"ע צריך לחזור לראש לכן חיישינן שמא ישהה מ"מ קשה אפכא מסתברא דבק"ש לא ימתין דאם ישהה יהיה ספק אם יחזור לראש משא"כ בתפלה לכן נ"ל דבק"ש לא קפדי' אם יחזור לראש דהוי כקורא בתורה, וע' בתר"י עס"ס קפ"ב: כתב רמ"א בתשו' סי' צ"ח מי שיש לו חולי שמטפטף תמיד מי רגלים לאונסו וא"כ לא יוכל להתפלל לעולם יש להתיר לעשות לו בגד סביב איברו והבגדים העליונים יהיו נקיים ויכנס לב"ה ויתפלל ובשע' הטפת מי רגלים יפסיק ואח"כ יתפלל ודוקא שלא הוצרך לטפטף בשע' שמתחיל להתפלל ואף על פי שיודע שבתוך תפלתו יצטרך לטפטף וכו' ע"ש שהאריך בטעמו ועבסי' פ' ועמ"ש סי' ע"ו ס"ה וס"ו בשם הרא"ש:

א

(א) היה קורא – ה"ה לד"ת ולתפלה פוסק עד שיכלו המים לשתות ואפילו אם יצטרך עי"ז לשהות הרבה באמצע תפלה שיהיה כדי לגמור כולה ויצטרך עי"ז אח"כ לחזור לראש אפ"ה ממתין:

ב

(ב) המים – ואף דלמטה ברכיו לחות עדיין ממי רגליו מותר:

ג

(ג) בבגדו – ר"ל שהבגד העליון לא נתלכלך ואם גם הוא נתלכלך בק"ש ושאר דברי קדושה צריך לילך ולהסיר בגדיו או עכ"פ לכסות המקום המלוכלך בבגד אחר אך לענין תפלה שא"א לו להפסיק ולעסוק בזה מתפלל כדרכו אחר השתיתה כיון דאיסור מי רגלים אינו אלא מדרבנן וכבר הוא עומד בתפלה לא גזרו:

ד

(ד) מרחיק – עיין בבה"ל דלענין תפלה ג"כ נכון להחמיר להרחיק בנפלו לו על הארץ כמו לק"ש:

ה

(ה) אמות – או ממתין עד שיבלע בקרקע כשיעור ויתבאר לקמן סימן פ"ב כצ"ל. וכתב המ"א דאף דאפשר דע"י ההמתנה על הבליעה יצטרך לשהות כדי לגמור כולה ויצטרך לחזור לראש אפ"ה אין לחוש לזה בק"ש דהוי כקורא בתורה אבל אם נזדמן לו כן בברכת ק"ש טוב יותר שירחיק מהם ולא ימתין על הבליעה בקרקע ובדיעבד אם שהה בברכת ק"ש כדי לגמור כולה אינו חוזר לראש וכדלעיל בסימן ס"ה במ"ב:

ו

(ו) וכן עיקר – עיין לעיל בסימן ס"ה במ"ב ובבה"ל דביארנו שם כל פרטי דין זה:

ז

(ז) לעיל סי' ס"ה – ר"ל דתלוי העיקר אם הוא אנוס בעת ההפסק חוזר לראש וה"נ הא אנוס הוא. ולענין תפלה אם נזדמן כן באמצע והמתין על הבאת מים או על הבליעה בקרקע בכדי לגמור כל התפלה נ"ל דאפשר דא"צ לחזור לראש [כי בדיעבד יש לסמוך על דעת הרשב"א והתוספות ברכות כ"ב ע"ב ד"ה ממתין דס"ל דא"צ להרחיק כלל כיון שכבר הוא עומד בתפלה וא"כ לא היה אז אנוס אם לא שבפסיקה עד שיכלו המים לבד היה השיעור כדי לגמור כולה ועיין בבה"ל ולקמן בסימן צ' סכ"ז במ"ב שם]. ומי שיש לו חולי המטפטף ממנו תמיד מ"ר עיין לקמן סימן פ' במ"ב:

א

סעיף א' אלא למקום שפסק וכך היא סי' ק"ג ס"ב. וע' סי' ק"ד ס"ה: