שולחן ערוך, אורח חיים ל״ז: זמן הנחת התפילין. ובו שלשה סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

זמן הנחת התפילין. ובו שלשה סעיפים:
גדול שכר מצות תפילין וכל מי שאינו מניחם הוא בכלל פושעי ישראל בגופן:

ב

מצותן להיותם עליו כל היום אבל מפני שצריכי' גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא יסיח דעתו מהם ואין כל אדם יכול ליזהר בהם נהגו שלא להניחם כל היום ומ"מ צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת ק"ש ותפלה:

ג

קטן היודע לשמור תפילין בטהר' שלא יישן בהם ולא יפיח בהם: הגה ושלא ליכנס בהן לבית הכסא [רש"י פ' לולב הגזול] חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו: הגה וי"א דהאי קטן דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום א' [בעל העיטור] וכן נהגו ואין לשנות [דברי עצמו]:

א

קטן הלומד תלמוד ויודע לשמור עצמו שלא יפיח חייב אביו לחנכו מדרבנן:

א

שכר. בש"ס איתא דמאריך ימים. ובשמושא רבא איתא שהוא מובטח שהוא בן עה"ב ושאין גיהנם שולטת בו ושעונותיו נמחלים לו. וכתב הרא"ש אם זהיר בתפילין כף זכות מכרעתו. ואם פשע בהם כף חובה מכרעתו. שאין לך גדול במצות עשה יותר מתפילין. חרש המדבר ואינו שומע. או שומע ואינו מדבר חייב להניח תפילין אבל אינו שומע ואינו מדבר אין מוחין בידו מלהניחם אם רוצה. ע"ת וכ"כ בשיורי כנה"ג סי' ל"ח. והבאר היטב אשר לפני לא העתיק היטב ע"ש:

ב

בגופן. ודוקא שאינו מניחם בשביל ביזוי מצוה אבל הירא להניחם משום דבעי גוף נקי ושמא לא יזהר בקדושתן אף ע"ג דעבירה היא בידו דבקל יוכל ליזהר בהם בשעת ק"ש ותפלה מ"מ לאו בכלל פושעי ישראל הוא. הרא"ש:

ג

היום. ומ"ע כתב שתיקן להניחם שנית במנחה. ובערב שבת לא יניחם של"ה ויניח תפילין דר"ת במנחה:

ד

שנים. והב"ח חולק וכתב דקטן הלומד תלמוד ויודע לשמור את עצמו חייב אביו לקנות לו תפילין גם הר"ש הלוי חלק א"ח סי' א' פסק משהגיע לעשר שנים חייב לחנכו במצות תפילין ועכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודש הי"ג שנים. מ"א:

א

מנחות מ"ד

ב

ר"ה י"ז

ג

טור

ד

הרא"ש

ה

סוכה מג:

א

ס"ב מצותן כו'. ואמרינן ולבני מערבא כו' ופי' תוס' דוקא שחלצן בלילה ור"ח ורבר"ה מצלי בהו באורתא וע' במנחות ספ"ג ופ' בתרא דיומא ופט"ז דשבת ופ"ב דסוכה ופ"ד דמגילה וש"מ:

ב

אבל כו'. פ"ד דשבת מ"ט א':

ג

ושלא כו'.כמ"ש בכמה מקומות חייב אדם למשמש כו' ועתוס' שם ד"ה שלא כו' ולכן השמיטו טוש"עכאן דבכלל אלו הוא:

ד

נהגו כו'.כמש"ש ק"ל א' ועתוס' מ"ט א' ד"ה כאלישע כו' ואין תימה כו':

ה

ומ"מ כו'. כמ"ש בפ"ב דברכות ובזה בקל יכול ליזהר. הרא"ש:

א

ס"ג שלא כו'. כן פי' סה"ת וסמ"ק וכמ"ש בס"ב ושלא ליכנס כו'. כן פירש רש"י שם:

ב

וי"א כו'. כמ"ש בברכות כ' ועיין רש"י ד"ה קטנים וד"ה ומן התפילין כו' ועתוס' שם ד"ה וקטנים שדחקו עצמן הרבה אבל לפ"ז ל"ק וכן מה שהקשו מק"ש דשם לחנכו בתורה ולא לקרות בעונתה וגם א"צ רק פסוק ראשון וערש"י הנ"ל ד"ה וקטנים:

א

מצותן וכו' – עיין בפמ"ג שמסתפק אם מן התורה חייב כל היום או מן התורה די ברגע אחד שמניח ומדרבנן כל היום ובטלוה עכשיו שאין לנו גוף נקי ומסיק דעיקרן של דברים דאם לא הניח יום א' כלל לתפילין ביטל מ"ע ובהניח רגע עליו קיים המצוה אבל מצוה מן המובחר מן התורה להיותן עליו כל היום וכו' עיין שם. ובספר ישועות יעקב פסק דמן התורה מצותן כל היום עיין שם. ועיין בספר א"ר שמוכח מדבריו דמי שיודע שיש לו גוף נקי אין לו לפטור א"ע ממצות תפילין כל היום. ופשוט דכונתו אם יודע שיוכל ליזהר א"ע ג"כ מהיסח הדעת דהיינו עכ"פ משחוק וקלות ראש כמו שכתבנו לעיל בכלל כ"ח עי"ש. ועיין בספר מעשה רב שכתב דאם חושש ליוהרא בפני הבריות מותר בשל יד לבד. ומ"מ טוב לעשות של ראש קטן והרצועות יהיה ג"כ מכוסות מלילך בשל יד לבד עכ"ד ואשרי המקיים כדינו כמשאחז"ל במגילה כ"ח שאלו תלמידיו את ר"א במה הארכת ימים א"ל וכו' ולא הלכתי ד"א בלא תורה ובלא תפילין:

ב

בשעת ק"ש ותפלה – ומ"ע כתב בתשובה שתיקן להניחם שנית במנחה ובע"ש לא יניחם של"ה:

א

קטן וכו' – נראה פשוט דלדעת המחבר אם מאיזה טעם לא קנה אביו עבורו תפילין כגון שלא היה יכול לשמרם בטהרה וכה"ג ונעשה בנו בן י"ג שנים ויום אחד שוב אין על אביו מצות חינוך דאיש הוא וחייב מעצמו בכל המצות ואם איש עני הוא כל ישראל חייבים בזה וכמו שכתב הפ"מ בסק"ד:

ב

לקנות לו – ויש לעיין אם יש לו ב' בנים אם חייב לקנות תפילין עבור כ"א או שיוצא במה שיחנך מתחלה לבנו האחד ואחר תפלתו יתנם לבנו השני וכן ביש לו בן אחד והוא משיג לשאול עבורו תפילין או שיתן לו את תפליו לק"ש ותפלה בכל עת החינוך דהיינו עד שיעשה לאיש אם יוצא בזה דאפשר מה דנקט הברייתא [סוכה ד' מ"ג] אביו קונה לו תפילין היינו דוקא בזמנם שהיו מניחין תפילין כל היום ואין מצוי שישאיל א' לחבירו תפיליו משא"כ בזמנינו תדע דלא נקט כן בלולב שוב מצאתי בב"ח שמשמע קצת כדברינו ויש לדחות ע"ש וצ"ע:

ג

וי"א וכו' – כתב הפמ"ג וז"ל ואיני יודע אם הוא י"ג שנים איזה חיוב יש על אביו דאיש בפ"ע הוא ואם הוא עני כל ישראל מצווין להחיותו וי"ל יג"ש ולא הביא ב' שערות ולפ"ז י"ל דה"ה עד רוב שנותיו אם לא הביא ב' שערות חייב לחנכו עכ"ד ואף דאז חייב מדינא מחמת חזקה דרבא וכמו שהביא בש"ת אעפ"כ י"ל דלא פקע מאביו מצות חינוך כ"ז שאין ידוע שהביא ב"ש אבל כ"ז דוחק גדול ועיין לקמן בסימן רכ"ה ס"ב דכשנעשה הבן י"ג אביו מברך ברוך שפטרני והיינו ממצות חינוך לפי מש"כ המ"א שם ולא אישתמיט אחד מהם לומר דדוקא כשידוע שהביא ב' שערות אלא בודאי דלענין חינוך שהוא דרבנן נוכל לסמוך על חזקה דרבא. והאמת יורה דרכו שלא ראה הפמ"ג את ספר העיטור ח"ב שבימיו עדיין לא נדפס כי לפי מה שכתב שם מוכח שלדידיה לא נזכר בגמרא האי דינא כלל לענין תקנתא דרבנן ומשמע מיניה דלא היה ע"ז תקנתא כלל רק לענין דאורייתא שאין בן י"ג מחוייב בתפילין כ"א כשיודע לשמור תפיליו והביא ע"ז המכילתא ראיה ממקרא ושמרתם את החוקה הזאת עי"ש והוא אפילו אם הביא ב"ש דומיא דחיוב מזוזה הנזכר שם עי"ש. ולענין קושית הפמ"ג מה שייך אביו לזה עיין בספר ברכי יוסף ויתיישב לך. וכ"ז לפי שיטת העיטור אבל אנן קי"ל כדעת כל הפוסקים וכמש"כ הב"י דלא נזכר בגמרא האי דינא כלל לענין גדול רק לענין קטן נהגו העולם להחמיר כהעיטור שלא להניח תפילין:

ד

דהאי קטן דוקא – פי' ואז תליא באם יודע לשמור תפיליו שזו היא שיטת בה"ע כמו שמפורש שם ומה דאין נוהגין כהיום לדקדק בזה אפשר דהרמ"א לא פסק לנהוג כוותי' רק לענין שלא יניח קודם בר מצוה ולא לזה וכן מוכח קצת בד"מ עי"ש א"נ דכ"ז דוקא בזמנם שהיו מניחין תפילין כל היום וקשה ליזהר בשמירתן אבל כהיום שאין מניחין רק בזמן ק"ש ותפילה תלינן מסתמא בשנעשה י"ג שידע לשמור תפיליו דומיא דהמבואר בס"ב אם לא כשנדע שאין יודע לשמור תפיליו:

ה

וכן נהגו – עיין במ"ב ועיין בפמ"ג שמצדד לפסוק כמש"כ הב"ח דעכ"פ קטן בן י"ב שנה הלומד תלמוד ומבין יכול להניח תפילין דעליו בודאי נוכל לסמוך אם יודע לשמור את עצמו מהדברים הנזכרים בסמוך:

א

[א] בכלל פושעי וכו'. כתב הב"ח אף שאין מניח תפילין מפני שאין לו גוף נקי ואינו מחמת אונס חולי אלא פושע בגופו מרוב אכילה ושתיה הוי פושעי ישראל בגופו. וכשאינו מניח מפני שאין רוצה להתבטל ממלאכתו הוה ליה בכלל פושעי ישראל בגופן, ואינו בגופן ממש, אלא יש עליו מקצת עונש גיהנום תוך שנים עשר חודש, עד כאן, ועיין בנחלת צבי:

ב

[ב] נהגו שלא להניחם וכו'. משמע מי שיודע שיש לו גוף נקי. ומנחם עזריה כתב בתשובות שתיקן להניחם שנית במנחה, כן כתב מגן אברהם:

ג

[ג] וכן נהגו וכו'. אבל הב"ח האריך מאוד לתמוה, ומסיק דכל שלומד ש"ס ואפילו אינו אלא בן שתים עשר שנים היודע לשמור תפילין ושלא יפיח בהם אביו חייב לקנות לו תפילין וכך נהגו, עד כאן, וכן כתב כנסת הגדולה בשם מהר"ש. ומגן אברהם כתב עכשיו נהגו להניח שנים או שלושה חודשים לפני הזמן, עד כאן:

א

א) [סעיף א'] גדול שכר מצות תפילין. בטור סיים שכל המניחם מאריך ימים שנאמר אדני עליהם יחיו והוא מפ' התכלת סוף (מנחות דף מ"ד ע"א) ופי' רש"י ז"ל אותם שנושאים עליהם שם ה' בתפילין יחיו, והטעם כתב היפה ללב ז"ל בשם ס' חיים תחלת דף ח"י ע"א יען עיקר חיות האדם הוא בלב ובמוח כמ"ש ז"ל ולכן מי שמניח תפילין במקום חיותו ומקדש מוחו ולבו הרי הוא מאריך ימים. ועיין מ"ש הוא ז"ל בשם התיקונים תיקון כ"א ומ"ש האר"י ז"ל בשער הכוו' דרוש ב' דתפילין ד"ה והענין הוא וכו' שנתן טעם בסוד יעו"ש, ועוד עיין הטעם בסה"ק חפץ בחיים בדרוש תפילין יעו"ש:

ב

א) עוד כתב הטור. ואמר רבא כל המניח תפילין ומתעטף בציצית וקורא ק"ש ומתפלל מובטח לו שהוא בן עוה"ב, ואמר אביי מערב אני בו שאין אש של גהינם שולט בו, רב פפא אמר מערב אני בו שכל עונותיו נמחלים עכ"ל. והוא מהגאון הנקרא שמושא רבא כמ"ש ב"י, וכל הלכות תפילין הנמצאים בשם גאון הנז' הביאם הרא"ש ז"ל בסוף הלק"ט של הלכות תפילין יעו"ש, וכתב הפרישה ז"ל דרבא בא להוסיף ואמר לא מבעיא שיאריך ימים בעוה"ז אלא שמובטח לו שיהיה ג"כ בן העוה"ב והוא עיקר האריכות ימים והחיים, ובא אביי ומוסיף ואומר שלא די שיהיה בן העוה"ב אלא אפילו אין הגהינם שולט בו כלל לפי שלא יגיע לו שום חטא ע"ד שכתב לעיל בציצית סי' כ"ד חונה מלאך ה' וכו' ויחלצם מן החטא, ובא רב פפא ומוסיף שאפילו עבירות שעשה כבר נמחלין לו אם מניח תפילין עכ"ל, ועיין חס"ל אות א', וכל זה אם נזהר בהם שלא לזלזל בהם לשוח שיחת חולין או הבלים. ומכ"ש שלא לעשות דבר מלאכה, קשל"ה דף נ"ה ע"ד, והביאו כף החיים להרח"פ סי' יו"ד אות ל':

א

ב) שם גדול שכר מצות תפילין, אמרו בזוה"ק פ' פנחס בר"מ דרכ"ח ע"ב שהיא שקולה כנגד כל המצות יעו"ש, וכ"כ הלבוש, והב"ד היפה ללב ז"ל ח"א אות א' וח"ב אות א':

א

ג) אמרו רז"ל תפילין של ראש מכפר על עינים רמות ושל יד מכפר על ש"ד. כף החיים שם, וכ"כ הרב יפה ללב ז"ל אות א' יעו"ש:

א

ד) שם גדול שכר מצות תפילין. כתב המרדכי בהלק"ט יש לאדם להדר אחר תפילין נאים שנאמר זה אלי ואנוהו, דהיינו שכתבם לברר אומן בכתב נאה ודיו נאה וקולמוס נאה וקלפים נאים עכ"ל. והביאו דרכי משה אות א'. וז"ל כף החיים שם אות כ"ג, יזהר דסופר של התפילין יהיה ירא אלהים וסר מרע וחרד אל דבר ה' כדי שיעלו לרצון לפני ה', וכמה מעלות טובות להאי ספרא דיוקנא, ומה רב טוב כשיודע לעשות כוונים למלאכת שמים, וקדוש הוא לאלהיו, ומלתא כדנא דבר הלמד ממ"ש בס' החסידים סי' רמ"ט כיעו"ש, וראה בעיניך מ"ש בס' ועד לחכמים מע' יוד אות מ"ה ודהביא ענין נורא והוא דחצי העולם היה מתקיים ע"י התפילין שהיה כותב הרב יוסף ויטאל ז"ל אבי מהרח"ו זלה"ה בקדושה ובטהרה ובכונה גדולה יעו"ש עכ"ל, ועיין מ"ש בזה בסה"ק קול יעקב על סי' ל"ב סעי' ך'.

א

ה) שם וכל מי שאינו מניחם הוא בכלל פושעי ישראל בגופן. כתבו התו' והרא"ש והר"ן והמרדכי בשם ר"ת דוקא הנמנע מלהניח בשביל שהמצוה בזויה עליו, אבל אם ירא להניח תפילין משום דבעי גוף נקי והוא ירא שמא לא יזהר בקדושה ובטהרה לא, ופי' הרא"ש שם אע"ג דעבירה היא דבקל יכול ליזהר בשעת ק"ש ותפלה, מ"מ לא מיקרי בהכי פושעי ישראל בגופן עכ"ל, והב"ד מרן ז"ל בב"י וכתב אבל מתוך דברי הטור נראה שאינו מפרש כפר"ת, אלא כל מי שאין מניחן מאיזה טעם שיהיה הוא בכלל פושעי ישראל בגופן, וכתב וכן נראה מדברי רבינו ירוחם וכן נראה ג"כ דעת הרא"ש יעו"ש בב"י. ונראה שכן דעתו ז"ל לפסוק בש"ע מדכתב סתמא דכל מי שאינו מניחם מאיזה טעם שיהיה הוא בכלל פושעי ישראל בגופן. אח"כ ראיתי שכ"כ הפרמ"ג בא"א אות א', דבע"ץ ונ"ץ פירשו דברי הש"ע כמ"ש בב"י דאפילו הוה אין מניחן מאיזה טעם שיהיה הוה בכלל פושעי ישראל בגופן יעו"ש, ועיין מ"ש הב"ח על דברי מרן ז"ל בב"י ומ"ש עליו הברכ"י אות א':

א

ו) שם וכל מי שאינו מניחם וכו' וכתב בס' קרבן מנחה סי' דש"ם מי שאינו מניח תפילין נופל עליו רעם לפיד אש וברק מלמעלה רח"ל, רו"ח אות ב', וארז"ל כל שאינו מניח תפילין עובר בח' עשין בכל יום, שהרי יש שם ד' פרשיות ובכל אחד יש מ"ע של יד ומ"ע של ראש, והמניחם מקיים ח' עשין, אלה המצות מצוה שע"ח והביאו יפה ללב ז"ל בח"ה אות א', ואמרו בתיקונים תיקון ו' דבזמנא דישראל מיחדין לקב"ה בתפילין דיד ובתפילין דראש בדחילו ורחימו אתמר בהון לא תקח האם על הבנים ואם לאו שלח תשלח וכו', וכתב מהרח"ו ז"ל בשער הקדושה ח"א שער הז' מי שאינו מקיים מצות תפילין נקרא קרקפתא דלא מנח תפילין שאינו קם בתחיית המתים, וכ"כ דברי מנחם אות א' בשם קשל"ה, יפה ללב אות ב', וכתב הרא"ש בהלק"ט הלכות תפילין סי' כ"ז וז"ל שנו חכמים ליום הדין אם היה זהיר במצות תפילין כף זכות מכרעת, ואם פשע בהם כף חובה מכרעת שאין לך גדול בכל מצות עשה שבתורה יותר ממצות תפילין שהוקשה כל התורה כולה לתפילין שנאמר למען תהיה תורת ה' בפיך, לכן צריך כל אדם ליזהר במצות תפילין עכ"ל והביאו ב"י:

א

ז) הא דאמרו דפושעי ישראל הם קרקפתא דלא מנח תפילין, פי' הרב עמק ברכה דהיינו שאוכל הרבה ומביא לידי שינה ולידי הפחה ופטור מן התפילין ולמפרע הוא פושע בגופו יעו"ש, ולפ"ז אם ידע איניש בנפשיה דאם אוכל הרבה יזיק לו האיצטומכא ימעט בלילה טפי מהיום באכילתו מלבד דעפ"י הרפואה, הנה טוב דבלילה לא יאכל הרבה נוסף גם הוא כי בעבור התפילין ראוי לו דימשוך מלמלא בטנו ויהיה חכם הרואה את הנולד דלמחר בבקר הנה הוא בא לקיים אשר קדשנו במצותיו להניח תפילין, כף החיים סי' יו"ד אות ל"א.

א

ח) [סעיף ב'] מצותן להיותם עליו כל היום וכו' והאר"י ז"ל כתב בשער הכוו' דרוש ה' דתפילין דעיקר מצות תפילין היא בבקר בעת התפלה אבל בשאר היום אינה כ"כ מצוה וחובה כמו בעת התפלה ויעו"ש טעם בסוד, וכ"כ בפע"ח שער התפילין פ"ז, ועו"ת דף ל"א ע"א הנד"מ, ועיין מש"ל בסי' כ"ה אות פ"ח ואות פ"ט:

א

ט) שם ושלא יסיח דעתו מהם וכו'. עיין מש"ל סי' כ"ח אות ב':

א

י) שם נהגו שלא להניחם כל היום וכו', ומ"ע כתב בתשובה סי' ט"ל שצריך להניחם פ"ב בתפלת המנחה' והביאו מ"א סק"ב, א"ר אות ב', וכ"כ הברכ"י אות ג', דרבים מיראי ה' נהגו להניחם בתפלת המנחה ומנהג נכון הוא. וכ"כ בשער הכוו' דף נ"ב ע"א שהאר"י ז"ל היה נזהר מאד לאומרה בטלית ותפילין, ובראשונה היה נוהג להניח במנחה תפילין כהברת ר"ת, ואח"כ עשה זוג תפילין ע"ד שמושא רבא והיה מניחם בתפלת המנחה וכן הוא בשער הכוו' דרוש ו' דתפילין, והבאתי לשונו בסה"ק קול יעקב סי' ל"ד אות ד', (ועי"ש על סעי' ג' קצת דינים השייכים לזה הענין), ומשמע שם בשער הכוו' דרוש ו' דאין מועיל תפילין ע"ד שמושא רבא במקום רש"י ור"ת אלא לתפלת מנחה לבד אבל לא לתפלת שחרית. וכ"כ בנה"ש דף כ"ה ע"א הנד"מ בשאלות חכמי המערב אות ע"ו, וכ"כ המחב"ר בסי' ל"ד אות ח' יעו"ש:

א

יא) במנחה ערב שבת וערב יו"ט אין להניח תפילין כמש"ל סי' כ"ה אות ק' ובמנחת יום ר"ח מניחין כמ"ש שם אות צ"ז:

א

יב) [סעיף ג'] קטן היודע לשמור תפילין וכו'. כתב החס"ל אות ג' אין ראוי לחנך הקטנים אלא אי קים ליה בגויה שהוא בודק עצמו יפה קודם תפלה, וגם שהוא נקי מלכלוך צואה בפי הטבעת ואינו ישן עמהן ואינו מדבר דברי שחוק וקלות ראש ואם לאו ההעדר טוב עכ"ל:

א

יג) שם חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו. וזהו החינוך הוא מדרבנן אבל מדאורייתא פטור מתפילין, ואפילו יודע לשמור תפילין שלא יישן וכו' עד שיהיה בן י"ג שנים ויום אחד ואז הוא בעצמו חייב לקנות לו תפילין כי היכי דחייב בכל מ"ע מן התורה. ב"ח, וז"ל שע"ת אות ד', כל שהגיע לי"ג שנים ויום א' אף שאין ידוע שהביא שערות חייב בתפילין מדינא מחמת חזקה דרבא דכל שהגיע לכלל שנים חזקה הביא סימנים עכ"ל, ועיין בסי' נ"ה סעי' ט' וסעי' יו"ד ובדברינו לשם בס"ד, ובסה"ק קול יעקב סי' ט"ל או' ב' ועיין מש"ל סי' כ"ב או' ב' בענין אם צריך לברך שהחיינו מי שלובש תפילין מחדש יעו"ש:

א

יד) שם הגהה. וי"א דהאי קטן דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום א' וכו'. ואעפ"י שהרב בעל המפה והלבוש כתבו שנהגו כסברת בעל העיטור ואין לשנות, אנו אין לנו אלא כדברי הרב ב"י ז"ל שסובר דקטן ממש בן ט' בין עשרה שנים, הר"ש הלוי ז"ל בתשו' ח"א חא"ח סי' א', ועי"ש שהרבה להקשות על סברת בעל העיטור יעו"ש, והביאו כנה"ג בהגב"י ושכנה"ג בהגב"י או' ב', וכן הסכים הב"ח ז"ל כסברת מרן ז"ל והביאו שכנה"ג שם ושתילי זיתים אות ו', וכ"כ עו"ת אות ד', וכתב הב"ח והכי נקטינן דבקטן הלומד תלמוד אפילו אינו אלא בן י"ב שנה היודע לשמור תפילין אביו חייב לקנות לו תפילין וכן נהגו ודלא כהרב בהגהה דאוסר עכ"ד והביאו עו"ת שם, א"ר אות ג', ועיין סידור בי"ע בדיני מי הם החייבים בתפילין אות ד', וברכ"י אות ה' ושיו"ב אות ג', ובדברינו לסי' טו"ב אות יו"ד ולסי' ע' אות ז', ואפילו לדעת מור"ם ז"ל כתב המ"א סק"ד דעכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודם הזמן, והביאו א"ר שם וכ"כ ר"ז אות ג', בי"ע שם, קיצור ש"ע סי' יו"ד אות כ"ד:

א

מ"א סק"א עססי' ל"ח. דמבואר שם דתפילין קודמין למזוז' משום דהא חובת הגוף והרי דבלא"ה קודמין דלא להוי פושעי ישראל בגופו אע"כ דהנמנע מאיזה טעם אינו פושעי ישראל בגופו והתם נמי נמנע מחמת שאין לו על שניהם וה"א מזוזה קודמת אי לאו טעמא דחובת הגוף:

א

פושעי ישראל בגופן. ודוקא שאינו מניחן בשביל בזוי מצוה אבל הירא להניחם משום דבעי גוף נקי ושמא לא יזהר בקדושתן לא הוי פושע [תו' והרא"ש והר"ן ומרדכי] עססי' ל"ח:

ב

נהגו שלא להניחן. משמע קצת דאפי' מי שיודע בעצמו שיש לו גוף נקי לא יניחן כל היום מפני הרמאי' כמ"ש בב"י לחד פי' ומ"ע כ' בתשו' שתיקן להניח' שנית במנחה ע"ש:

ג

חייב אביו. דקודם לכן אין רשאי להניח תפילין ולאו בן חינוך הוא ועססי' י"ו:

ד

וי"א. דוקא מקודם לכן אין מניחין [ר"מ] ועכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודם הזמן:

א

(א) שכר – שכל המניחן מאריך ימים בעוה"ז שנאמר ד' עליהם יחיו כלומר אותם שנושאים שם ה' עליהם בתפילין יחיו ומובטח שהוא בן עוה"ב ואין אש של גיהנם שולט בו וכל עונותיו נמחלין לו. טור בשם השמושא רבא:

ב

(ב) שאינו מניחם – פי' אפילו מניעתו הוא רק לפרקים וכ"ש אם מבטל תמיד ממצוה זו והפמ"ג הביא בשם נ"צ דאפילו מי שביטל מתפילין יום אחד הוא ג"כ בכלל פושעי ישראל:

ג

(ג) בכלל פ"י – ודוקא שאינו מניחן בשביל שהמצוה בזויה בעיניו אבל הירא להניחם משום דבעי גוף נקי ושמא לא יזהר בקדושה כראוי אע"ג דעבירה היא דבקל יכול אדם ליזהר בשעת ק"ש ותפלה מ"מ לא הוי בכלל פושעי ישראל. וכ"ש אם המצוה תמיד חביבה עליו ונזהר שיהיה גוף נקי אך עתה אית ליה אונס חולי שאין גופו נקי לכו"ע אין עליו דין פושעי ישראל כלל. ודע דכתב הב"ח דאפילו אם אין המצוה בזויה בעיניו אך ממנע /נמנע/ מלהניחם מפני ביטול מלאכה או שאר הפסד ממון או מחמת עצלות ג"כ הוא בכלל פ"י בגופן אך דיש חילוק ביניהם לענין עונש עי"ש. וד"ז הוא תוכחת מגולה לאותן אנשים שמפני עצלותן מצוי שיהיו תפיליהן מונחין על מצחן ולא על הקרקפתא וגם הש"י אין מונח על מקומו כדין דהלא זה הוא כמי שלא הניח כלל. וכבר זירז ע"ז ג"כ אותנו הפמ"ג בסימן כ"ז שכתב שם דתפילין שמונחין שלא במקומן הרי הם כמונחין בכיסן. ועיין לעיל בסימן כ"ז בבה"ל שהארכנו בזה:

ד

(ד) בגופן – ודינו פסוק בש"ס ר"ה י"ז דאפילו הוא איש בינוני דדרכו של הקב"ה להטות הכף כלפי חסד מכיון שנמצא בתוך עונותיו עון זה כף חובה מכרעת והוא מוכרח לירד לגיהנם ואם ח"ו ג"כ עונותיו מרובין מזכיותיו נידון בגיהנם י"ב חודש ואח"כ גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרת אפרן תחת כפות רגלי הצדיקים. וע"ש בתוס' דכ"ז בשלא עשה תשובה. ויען כי גדול כח המצוה כ"כ ולהיפך העונש ר"ל לכן יזהר כל אדם לקנות תפילין מסופר מומחה וי"ש ובעל תורה וכן רצועות יקנה מאיש נאמן כדי שיהא בטוח שנעבדו לשמן מעורות טהורות כי מי שהוא מניח תפילין פסולים לא לבד שאינו מקיים המצוה אלא שמברך כמה וכמה ברכות לבטלה שהוא עון גדול. ובעו"ה רבה המכשלה במה שקונים תפילין ורצועות ממאן דהוא לפי שמוכרים בזול ורובן אינם מרובעין ועוד יתר קלקולים שמצוי בהם בעת כתיבתן וכל ירא שמים יתן אל לבו אם על מלבושיו וכליו הוא מהדר שיהיו כתיקונם מכ"ש בחפצי שמים שלא יצמצם ויחוס על הכסף אלא יהדר לקנות אותן שהם בודאי כשרים אף שמחירם רב. וכתב הד"מ בשם המרדכי יש לאדם להדר אחר תפילין נאים שנאמר זה אלי ואנוהו דהיינו שכתבן לבלר אומן בכתב נאה ובדיו נאה ובקולמוס נאה וקלפים נאים:

ה

(ה) להיותם עליו – דבזמן קצר כזה בקל יכול ליזהר מהפחה ומהסח הדעת:

ו

(ו) בשעת ק"ש – דכל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו. ואם לא נזדמן לו אז או שהיה חולה מעיים בשעת מעשה כל היום זמנו ומחויב להניחן עכ"פ כדי שלא יבטל יום אחד ממצות תפילין:

ז

(ז) ותפלה – ועיין לעיל סימן כ"ה סי"ג. וזהו לכל אדם אבל אנשי מעשה נוהגין ללמוד אחר התפלה בתפילין אך יש ליזהר שלא לדבר בהם דברים בטלים דמלבד איסור דברים בטלים הוא בא עי"ז לידי היסח הדעת. ועיין לעיל בסימן כ"ח סק"ג ובמעשה רב:

ח

(ח) היודע – דקודם לכן אין רשאי להניח תפילין ולאו חינוך הוא:

ט

(ט) לחנכו – במצות הנחתן וכן ללמדו הדינים הנצרכים לזה:

י

(י) דוקא – וקודם לכן אין מניחו ללבוש תפילין אפילו אם ירצה דבודאי אין יודע לשמור תפילין:

יא

(יא) בן י"ג שנים – היינו אפילו אם לא הביא ב' שערות [פמ"ג]:

יב

(יב) וכן נהגו – ועכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודם הזמן [מ"א] ועיין בבה"ל. חרש המדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר חייב להניח תפילין אבל אין שומע ואין מדבר אין מוחין בידו מלהניחם אם רוצה [בה"ט]:

א

סעי' ג' בהג"ה ויום אחד. תמוה לי הא זה מדינא חייב בתפלין דלגבי דאורייתא חיישי' שמא נשרו כדאיתא בנדה מ"ו ע"א. ולפמ"ש הב"ח סי' קנ"ה דאם הביא ב' שערות קודם ג' והם עודם עליו ולא נשרו לא חיישינן שהביא שערות אחרות ונשרו. ניחא הכא די"ל דמיירי בכה"ג:

א

היום. עבה"ט וכבר כתבתי בזה לעיל ס"ס ל"ד ע"ש ונראה דע"ש לאו דוקא וה"ה ערב יו"ט שא"ל שלפי הטעם שכבר נתנוצץ קדוש' שבת והיינו משום דתוספות שבת דאוריי' דאם כן גם תוס' יו"ט דאורייתא כמ"ש הב"י סי' רס"א ע"ש. ועיין בשו"ת שמש צדקה חלק א"ח סי' ז' וסי' ח' שהוכיח דליכא איסור' בזה מדינ' והנוהג להניחם מבעוד יום קודם שתחול קדושת שבת אין מוחין בידו אך שם בסי' ז' כתב בשם המקובל מהו' בנימין כהן ז"ל ששאל לכמה גדולים בא"י ואמרו לו שאין להניח תפילין ע"ש:

ב

שנים. עבה"ט. וכל שהגיע לי"ג ויום א' אף שאין ידוע שהביא שערות חייב בתפילין מדינא מחמת חזקה דרבא דכל שהגיע לכלל שנים חזקה הביא סימנים ועיין לקמן סימן נ"ה לענין שנת העיבור ושאר דינים בזה: