שולחן ערוך, אורח חיים ל׳: זמן הנחתן. ובו ה סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

זמן הנחתן. ובו ה סעיפים:
זמן הנחתן בבוקר משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ארבע אמות ויכירנו:

ב

אסור להניח תפילין בלילה שמא ישכחם וישן בהם. אם הניחם קודם שתשקע החמה וחשכה עליו אפילו הם עליו כל הלילה מותר ואין מורין כן. אם לא חלץ תפילין מששקעה חמה מפני שלא היה מקום לשמרן ונמצאו עליו כדי לשמרן מותר ומורין כן:

ג

היה רוצה לצאת לדרך בהשכמה מניחם וכשיגיע זמנם ימשמש בהם ויברך דליכא למיחש שמא יישן בהם כיון שהשכים ויצא לדרך:

ד

היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה או שהיה יושב בבית המדרש ותפילין בראשו וקדש עליו היום יניח ידו עליהם עד שיגיע לבית ואם יש בית קרוב לחומה שמשתמרין שם חולצן ומניחם שם:

ה

יש מי שאומר שאם התפלל תפל' ערבית מבעוד יום עד שלא הניח תפילין אין לו להניחם אחר כך:

א

ואין מורין כן. היינו דוקא בסוף שקיעת החמה והוא סמוך לצאת הכוכבי' אבל בתחלת שקיע' מותר ומורין כן (ב"י בה"ת ומרדכי ב'):

ב

וכשיגיע זמן ימשמש בהן יברך. ואפ"ה מקרי עובר לעשייתן ודוקא כשהולך ברגליו או רוכב שאינו יכול לישן בהליכתו אבל הולך בעגלה אסור להניחם שמא ישן בהם (לחם רב מהררמ"י) ונראה שהיא חומרא יתירה כי אף שישן שינת עראי כשהם בראשו מותר כמ"ש הרר"י והרא"ש על מאמר חז"ל לא יאחוז אדם תפילין בידו כו' ע"כ אין לחוש כה"ג בשע' שיוצא לדרך דמסתמא באותו זמן כשיוצא לדרך קוד' אור היום א"א לו לישן שינת קבע ועוד יש כמה וכמה ראיות ברורות מתלמוד ופוסקי' שאין להחמיר בחומרת מהרמ"י ע"כ והמחמיר יחמיר והמיקל לא הפסיד:

א

קצת. דאלו הרבה יכירנו אפי' מרחוק ואינו רגיל כלל לא יכיר אפי' בקרוב מאוד:

ב

בהם. וחיישינן שמא יפיח בשנתו אבל מדאורייתא מותר להניחם בלילה דאנן קיי"ל לילה זמן תפילין:

ג

מורין כן. וא"כ ברבים צריף לחולצן מ"א. כ' השכנה"ג מנהגי שביום צום תענית שאחר המנחה אני עומד בקהל עד ערבית שלא להסיר תפילין וטלית עד אחר תפלת ערבית דכיון דלילה זמן תפילין אלא שלכתחלה אין להניחם ומאחר שכבר הם עלי משעת המנחה טוב שלא לחלצן עד אחר תפלת ערבית לפיכך בתשעה באב שמניחין תפילין בתפלת המנחה אין לחלוץ אותם קודם תפלת ערבית ומה שהעם נוהגים לחלוץ אותם היינו טעמא דלאו כ"ע דיני גמירי וחכמי הדור אין להם להורות דהא אין מורין כן ע"כ וכ"כ בל"ח הלכות תפילין אות ע"ט וכ' ע"ת שדבריו נכונים ע"ש וכן פסק בהלק"ט ח"א סי' רצ"ח ע"ש. אבל מהרי"ל בהלכות ט"ב כ' שהיה חולץ תפילין שלו מיד אחר קדושה למנחה וכן נראה דעת המ"א שכתב ברבים צריך לחולצן. וכן הכריע בתשו' שבות יעקב ח"ב סי' כ"ד ע"ש:

ד

ומורין כן. וצריך שיאמר שעושה כן כדי לשומרן אבל לכתחלה אין מורין להניחם בשביל השמירה. ט"ז:

ה

לדרך. ודוקא הולך ברגליו או רוכב אבל יושב בעגלה אסור להניחן שמא ישן בהם כ"כ לבוש:

ו

חמה. מיירי בחול ואף ע"ג דאמרינן בסמוך דא"צ לחולצן דלילה זמן תפילין שאני הכא דיש לחוש למי שיפגע בו יטעה לומר שמותר להניח אז תפילין אבל בסמוך מיירי שיושב בביתו. וכן מ"ש אח"ז קידש עליו היום. ר"ל קדושת שבת עליו וצריך לחולצם אבל בחול א"צ היינו מאחר שהוא בבית המדרש וליכא חשש טועין. ט"ז והע"ת לא כ"כ ע"ש:

ז

תפלת ערבית. אבל אם הוא לא התפלל אעפ"י שהציבור התפללו מותר להניח תפילין. מ"א:

א

ברכות ט'

ב

תוס' בשם הירוש'

ג

מנחות ל"ו

ד

הרמב"ם פ"ד מה"ת ורא"ש בפי' הגמרא

ה

שם במנחות ל' גי' הרי"ף

ו

שם בגמרא

ז

ביצה ט"ו לפי' התוס'

ח

כתבי מהר"ר ישראל סי' קכ"א

א

ב אסור כו' שמא כו'. ר"ל דקי"ל לילה זמן תפילין כר"ע דהלכה כר"ע מחבירו וכן ס"ל לר' יעקב וחכמים וכמ"ש תוס' שם ד"ה ר' יעקב כו' וכ"פ ר"ל ללישנא קמא וכן ס"ל לר"ח ורבה בר"ה וכן ס"ל לרב אשי כמש"ש וקסבר כו' וערש"י שם ודלא כהרמב"ם דס"ל לאו זמן תפילין כר"א ור"י ופ' גם לדרב אשי דסובר דאין איסור אלא להניחן וכ"ה בירושלמי פ"ב דברכות ר' אבהו בשם ר"א הנותן תפילין בלילה עובר בעשה כו' אית דבעי מימר לא אמר אלא הנותן אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר וכמו לשומרן דמותר בעודן עליו ומורין כן כמש"ש ואר"א כו' ואף למ"ד לאו זמן תפילין הוא דהא איהו גופא אמר דעובר בעשה אבל כל הפוסקים פי' דרב אשי ס"ל דזמן תפילין ואפ"ה אסור להניחן כמ"ש ומודים חכמים כו' וכמ"ש תוס' שם ד"ה ר' יעקב כו' והא דאמרינן בעירובין צ"ו א' אלא האי כו' הניעור בלילה כו' ר"ל מניחן עליו וכגי' הרי"ף בעובדא דרב אשי וחשך ולא סלק תפילין וז"ש אם הניחם כו' וכחכמים דרב אשי ס"ל כוותייהו:

ב

אם לא חלץ כו'. הרמב"ם ומפ' מ"ש ואם לשמרם מותר אחליצה קאי דלא כרש"י ואע"ג דכה"ג אף שלא לשומרן מותר שם אין מורין כן משא"כ כאן וז"ש ומורין כן וכ"מ בעובדא דרב אשי דאמר לשמרן:

א

סעי' ג ויברך. אבל בהגהת סמ"ק כתב דוקא למ"ד לאו זמ"ת אבל לדידן דקי"ל זמ"ת יברך בלילה וכ"כ הטור משמו וכשיטתו דס"ל דאתי כמ"ד לאו זמ"ת ודוקא משום שמא יאבדו ואין מצוה בהנחתו אבל לדידן דקי"ל זמ"ת אלא שמדרבנן אסור שמא יישן בכה"ג דל"ל מניח לשם מצוה ומברך אבל מדברי הרי"ף ורא"ש שהשמיטו הא דשמא יאבדו וע"כ כמ"ד זמ"ת ואפ"ה כ' וכשיגיע כו' מ' אפי' למ"ד זמ"ת וז"ש הטור וא"א הרא"ש לא כתב כן ואע"ג שבציצית כ' למ"ד זמן ציצית יש לברך אף בלילה כמש"ש בעובדא דרב יהודה יש לחלק כיון דאין מותר כאן כ"א בכה"ג:

ב

דליכא למיחש כו'. הגה"ת סמ"ק ור"ל אע"ג דאסור לד"ה להניחן כמ"ש בס"ב כיון דקי"ל זמן תפילין ואין איסור אלא משום שמא יישן ולהכי כתב שם בהג"ה ונראה דאפי' בלא חששא דשמא יאבדו מותר בהשכים כו' דליכא למיחש שמא יישן כו' וכן השמיט בש"ע ואף ע"ג דבגמ' קאמר שמא יאבדו היינו לת"ק דסבר לאו זמן תפילין הוא כמ"שו ועד מתי כו' ומכאן ראיה לפרש"י דלשומרן מותר אפי' להניחן ואף למ"ד לאו זמן תפילין וכ"מ פשטא דגמ' דאר"א ואם לשמרן מותר וקאי אמ"ש למעלה כל המניח תפילין כו' ושם דוקא במניח כמ"ש בס"ב וכ"ש לפי מאי דקי"ל דזמן תפילין דאף הרמב"ם מודה דאף להניחן מותר לשומרן דהא ברייתא ערוכה היא כמ"ש כאן ולכן השמיטה הרמב"ם לפי שסובר דאליבא דחכמים היא דס"ל דזמן תפילין הוא והוא פ' כמ"ד לאו ז"ת אף שפי' דחוק דרישא דברייתא לאו דברי ת"ק הוא אף דמצינו כן בריש ברכות ג' א' ומ"מ דברי הש"ע צ"ע דכאן פ' דלא כהרמב"ם שהשמיט' ובס"ב פ' כהרמב"ם והרמב"ם לא פי' אלא לשיטתו ואף בזה חולק רש"י כנ"ל:

א

סעי' ה יש מי כו'. דלא ליהוי תרי קולי דסתרי אהדדי ועתו' ריש ברכות בד"ה מאימתי. מ"מ קשיא כו' וכמ"ש בעירובין ז' א':

א

אם לא חלץ תפילין מששקעה חמה – ר"ל גמר שקיעה דהוא צאת הכוכבים דאז הוא זמן חליצת תפילין מדינא דאלו בין השמשות אפילו אם היה לו מקום לשמרן אין צריך לחלצן כן מוכח במנחות ל"ו ע"ב אפילו למאן דאית ליה לילה לאו זמן תפילין וכ"ש לדידן דפסקינן לילה זמן תפילין וכן כתב הלבוש והפמ"ג דמורין כן לכתחילה:

ב

ונמצאו עליו כדי לשמרן – עיין במ"א שכתב דצריך שיאמר להם כן שעושה כדי לשמרן וכן מוכח בגמרא ונלאו כל המפרשים [הפמ"ג והמחה"ש והארה"ח] דבגמרא משמע להיפך במעשה דרב אשי עי"ש ולענ"ד נראה פשוט דהוא בא להוסיף על דברי המחבר דאפילו אם באמת אין כונתו בשביל השמירה רק שהוא אומר להם כן שעושה בשביל השמירה כדי שלא יבואו להתיר להניח לכתחילה בלילה ג"כ די בכך וכן מוכח בהדיא שם בגמרא במעשה דרב אשי:

ג

מותר ומורין כן – עיין במ"ב במ"ש דיש מקילין אפילו להניח לכתחילה בשביל השמירה ונ"ל פשוט דאף דמותר לכוין אז במחשבתו שלובשן לשם מצוה וכדמוכח במעשה דר"א הנ"ל אעפ"כ לא יברך אז על התפילין וראיה לדברינו דעיקר ראיית הע"ת והגר"א הוא ממה דאיתא שם בברייתא ומתיירא שמא יאבדו וכו' והרי שם ג"כ פסק הברייתא דאין לברך עד שיגיע הזמן וכמו שפסק הטור ושו"ע כהרא"ש ודלא כרבינו פרץ וכמו שכתב הגר"א:

א

וכשיגיע זמנן – עיין במ"ב במש"כ ומ"מ אם קידם וכו' הוא מחידושי רע"א שכתב דנוכל לסמוך בזה על דעת הר"פ עי"ש ומשמע מזה דבלא השכים ויצא לדרך צריך לחזור ולברך אם בירך על התפילין בלילה ומדברי הברכי יוסף שהובא בשע"ת משמע דבדיעבד בכל גווני אין צריך לחזור ולברך ולא הביא בברכ"י טעם לזה ואולי שבדיעבד נסמוך על שיטת רש"י ורבינו יונה שס"ל דמאי דאמרינן הלכה ואין מורין כן הוא אפילו לענין להניחם לכתחלה אך בשו"ע ס"ב לא פסק כוותייהו וצ"ע למעשה. ומכל זה תבין דמה דנוהגין איזה אנשים בימות החורף להניח תפילין ולברך עליהם תיכף משעלה עה"ש לא שפיר עבדי:

ב

כיון שהשכים ויצא לדרך – עיין במ"ב ועיין בעט"ז ובפמ"ג במ"ז סק"ג שמצדדים לומר דאף בעגלה נראה להתיר ובארה"ח מסכים להמחמירין ונ"ל דאם הוא מתיירא שמא יאבדם ועושה כדי לשמרם בודאי אין להחמיר אף בישב בעגלה אחרי דבלא"ה דעת הע"ת והגר"א להקל במניחן בשביל השמירה:

א

היה בא בדרך וכו' – עיין במ"ב בס"ק ט"ו ט"ז וה"ה דהוי מצי המחבר למינקט בחד גוונא היה בא בדרך וקידש עליו היום ג"כ לענין שבת וכדלקמן בסימן רס"ו ס"י אלא דנקט לישנא דגמרא ונוכל לאמר דהגמרא אשמועינן רבותא דאף שהוא עומד בתוך קהל ועדה אפ"ה מועיל מה שהוא מניח ידו עליהם ולא חיישינן פן ירגישו בו שהוא נושא עליו תפילין וגם יוצא בם מבה"מ לחוץ בשבת והא דלא נקט הגמרא והמחבר האי בבא דהיה יושב בבה"מ ג"כ לענין חול תירץ הט"ז דבחול אם יושב בבה"מ א"צ להניח ידו עליהם [כ"ז שהוא בבה"מ] דהכל יודעין שם שלבשן מבעוד יום וליכא איסור והמג"א לא ס"ל האי חילוק כן כתבו האחרונים ונ"ל לתרץ לדידיה בפשיטות דאשמועינן הגמרא רבותא דאף בבא בדרך צריך להניח ידו עליהם פן יפגעו בו אנשים ויחשדוהו שהניח תפילין בלילה ואינו דומה להא דס"ג בהיה רוצה לצאת לדרך דמניחם ולא זכרו הפוסקים כלל דצריך להניח ידו עליהם דשאני התם שהוא קרוב לעלות השחר והוא קרוב מאוד להזמן דכדי שיכיר אך א"כ יולד מזה דין חדש דאם השכים כמה שעות קודם אור הבקר ומניחם דצריך להניח ידו עליהם וצ"ע למעשה. והקרוב אלי דלהכי השמיט הרמב"ם האי ברייתא דהשכים לצאת לדרך שתמהו הפוסקים ע"ז משום האי ברייתא דביצה ט"ו ע"א דקאמרה דצריך להניח ידו עליהם ומשמע ליה דפליגי אהדדי בזה ופסק כהאי ברייתא דביצה משום דאביי דהוא בתרא סבר כוותה וכעין זה כתב ג"כ בארה"ח דהברייתות סותרות אהדדי עי"ש:

א

ויש מי וכו' מבעוד יום וכו' – עיין במ"ב במש"כ לילה וזמן שכיבה בק"ש וכו' הוא משו"ע הגר"ז ומתורץ בזה קצת קושיא של הא"ר שהרי איסור תפילין בלילה איננו משום לילה רק משום שינה וכבסעיף ג' ובזה קצת ניחא ולפ"ז לאותן האנשים הזהירין לקרות עוד הפעם ק"ש בזמנה ואינן קוראין אז אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת וכדלקמן בסימן רל"ה ס"א אפשר שישתנה זה הדין ועיין. ועיין עוד במ"ב במש"כ דאם הוא לא התפלל עדיין וכו' אם הוא עדיין יום דאם הוא בין השמשות נ"ל דלא יברך אז דבלא"ה הפמ"ג מפקפק על דברי המ"א בסק"ב במש"כ דזמן הנחת תפילין הוא עד צאת הכוכבים הגם דבודאי מחוייב להניחן כיון שלא קיים עדיין מצות תפילין דבד"ת ספיקא לחומרא ושמא הוא עדיין יום וכמו שפסק הפמ"ג בא"א עכ"פ הברכות אינן מעכבות:

א

[א] משיראה וכו'. דכתיב וראו כי שם ה' נקרא עליך:

ב

[ב] כדי לשומרן ובלא ברכה וכו'. כתב בלחם חמודות דף צ"ו ומלבושי יום טוב, ונראה לי דטעמו דאף על גב דמורין כן אפילו הכי מכיון דמדרבנן לאו זמן תפילין הוא אין לברך, אף על פי שהתירו בכהאי גוונא דהא במשכים לצאת לדרך התירו נמי, ואפילו הכי אינו מברך עד שיגיעו זמנן, אך הוה ליה לכתוב גם כן דלסברא זו אף מניח לכתחילה בלא לשומרן, אלא שאין מורין כן, עד כאן. ולעניות דעתי כוונת הלבוש דאפילו לסברא ראשונה שהביא מותר להניח לכתחילה אלא שאין מורין כן. וראיה לזה מדכתב אבל עיקר הטעם וכו' מפני שאסרו חכמים להניח וכו' וכיון שאין מניחין וכו' הרי דעל הנחה קאמר, אלא דלסברא זו הוא הדין כשהניח מבעוד יום אין מורין לו שלא תחלוץ אם לא כדי לשומרן דמורין שלא לחלוץ. אבל ליש אומרים אם כדי לשומרן מורין אפילו להניח, ושלא כדי לשומרן מורין שלא לחלוץ, ולהניח מותר אלא שאין מורין כן. והשתא ניחא שהוצרך לכתוב אליבא דיש אומרים שאפילו בלא לשומרו אם היו עליו סמוך לשקיעת החמה אין צריך לחולצן, דקשה פשיטא הא אפילו לסברא הראשונה אין צריך לחולצן, אלא דסבירא ליה ליש אומרים דמורין כן כמו דמורין להניחן כדי לשומרן, ודו"ק. וכל זה לדעת הלבוש, אבל השולחן ערוך פסק דשלא לשומרן אסור להניח ואין צריך לחולצן אלא שאין מורין כן, וכדי לשומרן מורין שלא לחולצן אבל להניח אסור. וכן נראה לי להורות, אף דנחלת צבי ועולת תמיד הקשו על השולחן ערוך, דכיון דקיימא לן לילה לאו זמן תפילין יהא מותר להניחן כדי לשומרן, גם הב"ח תמה כיוצא בזה, עיין שם. ולעניות דעתי לא קשה מידי דבית יוסף סמך על הרי"ף דסבירא ליה נמי דלילה זמן תפילין ואפילו הכי אוסר להניח אפילו כדי לשומרן. ונחלת צבי חולק על בית יוסף וכתב דסבירא ליה לרי"ף דלילה לאו זמן תפילין, ואישתמיטתיה דברי רבינו ירוחם דף קע"א שכתב להדיא שרי"ף פוסק דלילה זמן תפילין. גם בלאו הכי דברי הנחלת צבי דחוקים ליישב דברי הרי"ף בדרך זה. גם מה שתמה הנחלת צבי מדברי הגה"ה סמ"ק שהביא בית יוסף שמתיר להניח בהשכמה דמשמע שמכל שכן שיש להתיר בדעתו לשמרן כדי שלא יאבדו, עיין שם. נראה לעניות דעתי דיש לומר דכל שכן הוא דמותר במניח בהשכמה משום שלא יאבדו דאיכא תרתי טעמיה חדא דבהשכמה ועוד דשמא יאבדו, אבל בלילה דליכא אלא שמא יאבדו לחוד אסור להניח. גם בלאו הכי לא קשה מידי דיש לומר דלא סבירא ליה לרי"ף בזה כהגה"ה סמ"ק:

ג

[ג] שמא ישן וכו'. אבל ההולכים בעגלה אסורין להניחן שמא ישן, לבוש, וכן הסכימו לחם חמודות וט"ז ונחלת צבי. אבל במגדול דוד ראיתי שהשיג על הלבוש ומתיר למעשה אף בעגלה דלא חיישינן שיישן בהם בזמן קצר כזה, עיין שם. ואף שיש לדחות ראייתו, מכל מקום בשעת הדחק אפשר לסמוך עליו. ומגן אברהם כתב בשם לבוש דגם רכוב אסור והוא תמוה ואפשר שטעות סופר יש. כתב לחם חמודות דף צ"ה בט' באב שמניחין תפילין בתפילת מנחה אין לחלוץ אותם קודם תפילת ערבית, ומה שהעם נוהגין לחלוץ אותם היינו טעמא דלאו כולי עלמא דינא גמירא, וחכמי הדור אין להם להורות דהא אין מורין כן, עד כאן. וכן כתב מלבושי יום טוב לקמן סוף סימן תקנ"ה דהיודע לא יחלוץ קודם ערבית, וכתב שיירי כנסת הגדולה שכן הוא היה נוהג, עיין שם. אבל לקמן סימן תקנ"ט הבאתי בשם מהרי"ל דחלץ תפילין בט' באב אחר קדושה, ואם כן צריך עיון דודאי מהרי"ל נהירא ליה שבילי דדינא, ועוד דבתשובת מנחם עזריה סימן ל"ט משמע דאחר פרשת והיה אם שמוע בערבית יחלוץ. ונראה לעניות דעתי דסבר כשהוא יעשה כן אם כן ממנו יראו כל העולם וכן יעשו והוי כאילו הורה להם כך, וכן משמע במגן אברהם. וראיה לזה מש"ס מנחות דף ל"ה דאמר רב אשי לתלמידיו דלא סלקן כדי לשומרן אף דבאמת לא היה צריך לשומרן, אלא ודאי כל היכא דליכא לתרוצי דעושה כדי לשומרן לא יעשה כן, ועוד דאפשר דוקא ביחיד שרי אבל בציבורא לא, לכן נראה לי לעשות כמנהג מהרי"ל. יש להסתפק אם טעה והניח קודם יום ובירך אי צריך למשמש ולברך עוד ביום. ומסתבר כיון דמדאורייתא לילה זמן תפילין, סמכינן אברכה ראשונה דלילה:

ד

[ד] ושקעה וכו' בחול וכו'. אף דלעיל סעיף ב' קיימא לן דאין צריך לחולצן אף בשאינו בדרך, מכל מקום הכא שאני דיש לחוש לרואים, אבל לעיל מיירי כשהוא בביתו, וכן פירשו הט"ז ומגן אברהם דברי השולחן ערוך, ומזה ראיה למנהג מהרי"ל שכתבתי. ועולת תמיד כתב דמיירי בשבת דאי בחול מיירי הא נתבאר בסמוך דביוצא בדרך מותר להניחם אפילו לכתחילה, מכל שכן שאין צריך לחלוץ אותן, עד כאן. ולא דק דבסמוך השכים ויוצא לדרך אמרינן דמסתמא לא יישן כיון דהשכים והיום ממשמש ובא וכן משמע בתשובת מהרי"ל סימן קע"ד, אבל הכא דמיירי בכניסת הלילה ודאי חיישינן שלא יחלוץ אותן ויישן בהם בלילה:

ה

[ה] אין לו להניח וכו'. וכן הוציא מפסקי מהרא"י סימן קכ"א ולמד כך מאבל ששמע שמת לו מת אחר תפילת ערבית שמתחיל למנות מיום המחרת, אבל באליהו זוטא הקשיתי דאין ראיה מאבילות דבעי שבעה ימים, ואם כן אם הוא לילה לענין ערבית לא חשיב ליום אבל בתפילין הא קיימא לן לילה זמן תפילין ואין צריך לחלצו כדלעיל, רק משום שמא יישן ויפיח בהם גזרו חכמים לכתחילה, אפשר דלא גזרו חכמים כלל בעוד יום דלא חיישינן בעוד יום שישן כמו דלא חיישינן בהשכים לצאת לדרך. וקצת סמך וראיה לזה נראה לי מתשובת מהרי"ל סימן קע"ד, עיין שם. ועוד נראה לי דכיון שלא הניח עוד תפילין דמי קצת למה שכתב הט"ז ביו"ד סימן ת"ב סעיף י"א בשמע אבילות ביום שלושים אחר תפילת ערבית דצריך להתאבל דלקולא לא אמרינן דהוא לילה ויהא שמועה רחוקה, ועוד הא לקצת פוסקים מותר להניח תפילין אפילו בלילה, אלא שאין מורין כן, ואף שקבעתי לעיל הלכה דלא כוותיה מכל מקום כיון שלא הניח תפילין ועדיין יום הוא, ודאי יש לסמוך עלייהו ולהניחן בלא ברכה ומורין כן בזה. מיהו בלא התפלל הוא ערבית אף שהתפלל הציבור נראה להקל להניח בברכה, ובאליהו זוטא הארכתי בזה בהוכחות עיין שם:

א

א) [סעיף א'] זמן הנחתן בבקר משיראה את חבירו וכו' והטעם שתלו אותו בשיראה את חבירו משום דבתפילין כתוב ראייה דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וכו'. ב"י בשם רבינו יונה. לבוש. ט"ז סק"א. עו"ת אוח א'. א"ר אות א'. ואין זה אלא אסמכתא בעלמא ועיקר הטעם כיון דאנן קי"ל לילה זמן תפילין הוא אלא דחכמים אסרו להניחם בלילה שמא ישכחם ויישן בהם כמ"ש בסעי' ב' ואיסור השינה הוא שמא יפיח בהם כמ"ש בב"י סי' מ"ד וט"ז כאן סק"ג ועו"ת אות ב' אסמכוה רבנן אהאי קרא דוראו כל עמי הארץ וכו' שלא להניחם עד זמן שיראה את חבירו הרגיל וכו' שקודם הזמן הזה הכל הוא בכלל לילה ויש לחוש לחששות הנז' כמ"ש הלבוש סעי' ב' ופרמ"ג במש"ז אות א'. שתילי זיתים אות ג' וגם להרמב"ם ז"ל דס"ל לילה לאו זמן תפילין הוא כמ"ש בפ"ד דין יו"ד מה"ת י"ל הטעם ג"כ דאין מניחין תפילין עד שיראה את חבירו הרגיל וכו' מפני חששות הנז' וכן גם לפי דברי האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ה' דתפילין ובפע"ח שער התפילין פ"ז שכתב לילה לאו זמן תפילין ולא יש בחי' תפילין אלא מן אור הבקר ואילך י"ל ג"כ דאין להניח תפילין עד זמן שיראה את חבירו וכו' מפני חששות הנז' ולא כמו שרצו לומר לפי דברי האר"י ז"ל מותר להניח תפילין לכתחילה מעלות השחר ואילך כי חלילה וחס לומר שהאר"י ז"ל יקל נגד מה שהחמירו בתלמוד והוא תלמוד ערוך בברכות דף ט' ע"ב ופסקו כן הפוסקים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והאחרונים אלא שהאר"י ז"ל בא לומר התחלת זמן בחי' ביאת מוחין דתפילין הוא מן אור הבקר ואילך אבל אה"נ כי אין להניחם כ"א עד זמן שקבעו חכמים בש"ס ובפוס' כי אין לזוז מדבריהם והוא פשוט:

א

ב) שם משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו. זמן זה יותר מאוחר משיכיר בין תכלת ללבן הכתוב בסי' ח"י סעי' ג', פרמ"ג במש"ז אות א' יעו"ש. וכתב החס"ל אות א' דטוב לאחר ולא להקדים. ועיין מ"ש הפרמ"ג סי' נ"ח בא"א אות ב' ובדברינו לעיל סי' ח"י אות ח"י ולקמן סי' נ"א אות יו"ד ודו"ק:

א

ג) שם הרגיל עמו קצת וכו'. דאינו רגיל הרבה יכירנו אפילו ברחוק ואם אינו רגיל לא יכירנו אפילו בקרוב מאד. ב"י בשם הירושלמי ותוספות ברכות דף ט' ע"ב ד"ה אחרים אומרים וכו' והרא"ש ור"י, וכ"כ הט"ז סק"ג והאחרונים:

א

ד) [סעיף ב'] אסור להניח תפילין בלילה שמא ישכחם ויישן בהם. משמע מכאן בהדיא שנתן טעם שמא ישכחם ויישן בהם דדעת מרן ז"ל כמ"ד לילה זמן תפילין הוא ומותר להניחם מדאורייתא אלא דחכמים אסרו שלא להניחם שמא ישכחם ויישן בהם. וכ"כ מ"א סק"א והיא סברת התו' והרא"ש והטור ושאר פו' רק הרמב"ם ז"ל ס"ל בפ"ד דין יו"ד מהלכות תפילין דלילה לאו זמן תפילין הוא, ועיין שם בכ"מ ומ"ש הברכ"י אות א' והמחב"ר על דברי הרמב"ם ז"ל הנז' והכסף משנה יעו"ש, ועיין מש"ל אות א' ובסי' כ"ט אות א':

א

ה) שם אם הניחה קודם שתשקע החמה וחשכה עליו וכו' כתב הרב שכנה"ג בהגה"ט שמנהגו ביום צום תענית שלא להסיר תפילין וטלית עד אחר תפלת ערבית ונסתייע מדברי לחם חמודות הלכות תפילין אות ע"ט יעו"ש, ועיין מש"ל בס"ד סי' ח"י אות י"א ואות י"ב שהאר"י ז"ל היה נזהר מאד שלא להיות מעוטף בטלית ותפילין אחר שקיעת החמה וכו' יעו"ש. וכ"כ האחרונים. יד אהרן בהגה"ט, ברכ"י אות ב', ש"ץ דף ט' ע"א ודף מ"א ע"א, סידור בי"ע בדיני זמן הנחת תפילין אות ב', שע"ת אות ג', יפה ללב ז"ל אות ב', וכן עיקר וכמש"ל.

א

ו) שם ואין מורין כן עיין מה שהקשה הב"ח על דברי מרן ז"ל ומה שתירץ המאמ"ר אות ב' והפרמ"ג בא"א אות ג':

א

ז) שם אם לא חלץ תפילין מששקעה חמה מפני שלא היה לו מקום לשומרן ונמצאו עליו וכו' מותר ומורין כן, פי' אם כבר הניחם קודם ששקעה החמה ואין לו מקום לשומרן מותר לישאר עליו ומורין כן ג"כ שלא לסלקם אבל אסור להניחה לכתחילה בלילה בשביל השמירה. ב"י, ר"ז אות ב', וכאשר ישארו עליו בשביל השמירה צריך שיאמר לרואים שעושה כדי לשומרן. מ"א סק"ד, ר"ז שם, שתילי זיתים אות ו'. ואם רוצה לישן צריך לחולצן, דאסור לישן בהם כמ"ש בסי' מ"ד. ועיין פרמ"ג א"א אות ד'. ואם מניחם עליו מבעוד יום בשביל שיהיו עליו בלילה כדי לשומרן מותר, ואין מורין כן להניחם לכתחילה בשביל כך ר"ז שם בשם הט"ז סק"ד, וכבר כתבנו לעיל אות ה' דהאר"י זלה"ה היה נזהר מאד שלא להיות מעוטף בטלית ותפילין אחר שקיעת החמה ע"כ שומר נפשו ירחק מכל אלו הדברים וישתדל לעשות להם שמירה אחרת לבל יהיו התפילין עליו אחר שקיעת החמה ותע"ב:

א

ח) [סעיף ג'] היה רוצה לצאת לדרך בהשכמה מניחם, ולפי מש"ל אות א' בשם האר"י ז"ל דלא יש בחי' תפילין בלילה יש ליזהר בזה ואין להניחם כ"א מעלות השחר ואילך ובפרט שיש אומרים דלא התירו להניחם בהשכמה כ"א יש חששא שמא יאבדו כמ"ש הב"י בשם הסמ"ק וכן הוא גירסת הגמרא שלפנינו מנחות ל"ו ע"א:

א

ט) שם וכשיגיע זמנן ימשמש בהן ויברך וכו', פי' ביום ולא בלילה בשעת הנחתן, ואע"ג דקי"ל כמ"ד לילה זמן תפילין הוא ומטעם זה הו"ל לברך בהשכמה בשעת הנחתן כמ"ש הטור בשם הר' פרץ מ"מ סיים הטור וא"א ז"ל לא כתב כן כלומר חולק עם הר"פ ואומר דאין מברך עליהם מיד בשעת הנחתן וכבר ידעת דסב"ל, שו"ג אות ה', ועיין מש"ל סי' י"ח אות ז':

א

י) שם וכשיגיע זמנן ימשמש בהן ויברך וכו'. והיינו עד זמן שיראה את חבירו הרגיל וכי' כמ"ש בסעי' א', וכ"כ הפרמ"ג במש"ז אות א' יעו"ש, ועיין מש"ל סי' כ"ה אות מ"ט:

א

יא) שם וכשיגיע זמנן ימשמש בהן ויברך וכו', מי שטעה והניח תפילין בעוד לילה ובירך עליהם א"צ לחזור ולברך כשיאיר היום, א"ר אות ג', ברכ"י אות ג', ובספרו קשר גודל סי' ג' אות י"ט, ש"ץ דף מ"א ע"א. סידור בי"ע בדיני הנחת תפילין וברכתן אות ל"ב, חס"ל אות ב' שע"ת אות ז', בן איש חי פ' חיי שרה אות ח', וכ"כ לעיל בס"ד סי' ח' אות ס"ב:

א

יב) שם דליכא למיחש שמא ישן בהם וכו' והיינו דוקא כשרוכב על סוס או הולך ברגליו שאינו יכול לישן בהליכתו אבל ההולכים בעגלה ודאי אסורים להניחן שמא יישן בהן, לבוש, ט"ז סק"ה, סו"ב אות ב', יד אהרן בהגה"ט, ומ"ש מ"א סק"ה ודוקא שהולך ברגליו אבל רוכב או יושב בקרון אסור וכו' כתב היד אהרן שם דט"ס נפל בדבריו וצ"ל או רוכב אבל יושב בקרון וכו' וכ"כ א"ר אות ג', ח"א כלל י"ד אות י"ז, מחה"ש סק"ה. סידור בי"ע בדיני זמן הנחת תפילין אות ג', ועיין פרמ"ג במש"ז סק"ה ומ"ש בעט"ז סק"ב על דברי הלבוש הנז' שהוא חומרא יתירא כי אף שישן שינת עראי כשהן בראשו מותר וכתב שם כמה ראיות ברורות מתלמוד ומפוסקים שאין להחמיר כחומרת מהרמ"י והמחמיר יחמיר והמיקל לא הפסיד יעו"ש כתב עליו היד אהרן שם וז"ל ואני אומר שגם הם ז"ל סוברים כן דהישן שינת עראי מותר ומשום הכי כתבו דאפי' רוכב מותר דהישן רוכב שינת עראי הוא אבל בעגלה פשיטא שיש לחוש שמא ישן שינת קבע עכ"ל, וכתב בי"ע שם וכן עיקר ודלא כהעט"ז:

א

יג) [סעיף ד'] היה בא בדרך וכו' יניח ידו עליהם וכו'. עיין מש"ל בס"ד סי' ח"י אות י"א ואו' י"ב שהאר"י ז"ל היה נזהר מאד שלא להיות מעוטף בטלית ותפילין אחר שקיעת החמה ע"כ יש ליזהר גם בזה כפי יכולתו שלא להיות לובש תפילין אחר שקיעת החמה ותע"ב:

א

יד) שם ואם יש בית קרוב לחומה שמשתמרים שם וכו'. מכלבי וגנבי אבל אם אינם משתמרים אפילו מגנבי ישראל מותר, ער"ה אות ד':

א

טו) [סעיף ה'] יש מי שאומר וכו'. הא דכתב מרן ז"ל יש מי שאומר לא מפני שיש חונקים בזה, אלא כי כן דרכו כשמוצא סברה יחידית כותבה בשם יש מי שאומר כמש"ל סי י"ד אות כ"ד וסברה זו לא מצאה מרן ז"ל כ"א בכתבי מהרא"י סי' קכ"א ע"כ כתבה בשם יש מי שאומר:

א

טז) שם שאם התפלל תפלת ערבית וכו', אבל אם הוא לא התפלל תפלת ערבית אעפ"י שהציבור התפללו מותר להניח תפילין, מ"א סק"ז, סו"ב אות ג', א"ר אות ה', שתילי זיתים אות יו"ד, סידור בי"ע בדיני זמן הנחת תפילין אות ד' ויניחם בברכה, פרמ"ג במש"ז או' ז', ומיהו אם הניח ביום רק שרוצה גם עתה אין ראוי להניחם כל שהציבור התפללו ערבית, פרמ"ג שם, ועיין מ"א סי' רס"ג ס"ק כ"ד מ"ש בשם הכנה"ג ודו"ק:

א

יז) מי שלא הניח כל היום תפילין ובין השמשות נזכר מניחן דד"ת ספיקא לחומרא, פרמ"ג א"א אות ז' יעו"ש, והגם שכתבנו לעיל דהאר"י ז"ל היה נזהר מאד לחלצם אחר שקיעת החמה י"ל היינו דוקא למי שכבר קיים מצות תפילין אבל מי שלא קיים עדיין מצות תפילין כיון שעדיין הוא ביה"ש שספיקו מן היום יוכל להניח, ועיין מש"ל סי' ח"י אות י"ב, ומ"מ יניח בלא ברכה כיון שהוא ספק לילה ג"כ והוא פשוט:

א

חי) שם אין לו להניחם אח"כ, והא"ר אות ה' כתב דאם לא הניח תפילין כל היום יש לו להניח אחר ערבית אם הוא יום בלא ברכה, וכ"כ הפרמ"ג במש"ז אות ז':

א

(מ"א סק"ב.) הכוכבים. דהיינו סוף שקיעה ולאפוקי דלא נימא דאיסור הנחת תפילין מיד בתחלת שקיעה:

ב

(שם) ובסי' כ"ה כתב. הוקש' לו הרי זמן ערבית בצאת הכוכבים וא"כ צריך לסלק התפילין מתחל' קוד' שהתחיל ערבית וזה היא ענין בפ"ע ואינו נמשך כלל אדלעיל דודאי אי הוי אמרינן דתחילת שקיעה אסור כ"ש דהוי קשיא טפי:

ג

(סק"ג) ברבים. דכל שעושה ברבים הוי כהוראה וע"ש סי"ח סק"א:

ד

(מ"א סק"ה) סי' כ"ו אפשר כוונתו ליישב מה שהקשה לו שם על הרא"ש איך משום איחור דרכו יתירו הך קרא דבין עיניך יהיו שתים ע"ש בדברינו ובא לתרץ כאן דמיירי שיצא קודם זמנ' ולכן אז אין כ"כ קפידא דההוא דבין עיניך יהיו ב' כיון דבלא"ה אם היה רוצה לא היה מניח כלל ואולם זה לא שייך רק לטעם שני שהובא בט"ז סק"ה דמה שהותר ביוצא לדרך להניח קודם הזמן משום שמירה וא"כ עיקר ההנחה משום שמיר' וכמונח בקופסא אז שפיר י"ל דלא שייך כ"ז שבין עיניך משא"כ לטעם הראשון דכיון שיוצא בדרך ליכא חשש שיצ' א"כ הוי קודם זמנם כזמנם ומקיים מצות תפילין וא"כ ודאי שייך כ"ז שבין עיניך ונ"ל דהמ"א ס"ל דשני הטעמים אמת הם ומה שאומר ביושב בקרון היינו היכא דא"צ שמירה ובזה יתבאר המשך דבריו דאחר שכתב דין יושב בקרון כ' ועיין סימן כ"ו וכוונתו לתרץ הקושיא על הרא"ש במ"ש תחלה דמיירי שלא הותר לו להניח רק לשמיר' מש"ה לא שייך בין עיניך אלא דע"ז קשה דהא באמת מקיים מצות תפילין שפיר מחמת טעם ראשון לכן הביא תחלה דבקרון ליכא טעם ראשון ולא הותר אלא לשמירה ויצוייר ההוא דסי' כ"ו בקרון ודוק:

ה

(ט"ז סק"ו) טועין הט"ז לא ס"ל מ"ש המ"א דברבים הוי' כהורא' ולכן דוקא בדרך שהפוגע בו יסבור שהניח אחר שקיע' משא"כ בבה"מ שראו שהן עליו מתחלה לכן גבי בה"מ הוצרך לכתוב קידש היום דבחול לא צריך ולהמ"א דברבים הוי הורא' איתא לדין בה"מ אפילו בחול ואם כן ק"ק לדידי' למה גבי בה"מ כתב וקידש עליו היום ועיין בב"י דד' באמת לפרש דהאי וקידש היום מיירי בחול ע"ש באורך:

ו

(מ"א סק"ו) בס"ס שע"ה דשם מבואר דלענין איסור דאורייתא נחשב לילה בתפלת צבור אף שהוא לא התפלל משא"כ באיסור דרבנן:

א

שמא ישכחם. אבל מדאוריי' מותר להניחם:

ב

שתשקע החמה. היינו צאת הכוכבים [ב"י בשם מרדכי] ובסי' כ"ה כ' בשם הג"מ שחולצן כשמגיע בק"ש של ערבית לכימי השמים על הארץ והיינו כשמתפלל ערבית מבע"י:

ג

ואין מורין כן. ואם כן ברבים צריך לחלצן כמ"ש סי' י"ח:

ד

כדי לשומרן. וצריך שיאמר שעושה כדי לשומרן [כ"מ בגמ']:

ה

כיון שהשכים ויצא לדרך. ודוקא שהולך ברגליו אבל רוכב או יושב בקרון אסור להניחן דחיישי' שמא ישן בהם (לבוש) ועמ"ש סי' כ"ו:

ו

יניח ידו עליהן. אף על גב דלילה זמן תפילין הוא מ"מ הרוא' סבור שמותר להניחן בלילה (ב"י) ואף על גב דכתב בס"ב שא"צ לחלצן היינו בינו לבין עצמו אבל לא ברבים עמ"ש סי' י"ח:

ז

התפלל תפלת ערבית. אבל אם הוא לא התפלל ערבית אף על פי שהציבור התפללו מותר להניח תפילין כ"מ בי"ד בס"ס שע"ה דהא תפילין בלילה נמי אינן אלא דרבנן ע"ש בש"כ ובא"ע ססי' קכ"ג:

א

(א) הנחתן – ר"ל תחלת זמן הנחתן משיראה ומצותן כל היום וכדלקמן בסימן ל"ז עי"ש והטעם דעד זמן הזה חיישינן שמא יישן בהם ובכלל לילה הוא לענין תפילין:

ב

(ב) עמו קצת – דאלו הרבה יכירנו אפילו מרחוק ואינו רגיל כלל לא יכיר אפילו בקרוב מאוד:

ג

(ג) בלילה – ובין השמשות מדברי המג"א משמע דמותר לכתחלה להניח אבל בפמ"ג מסתפק בזה אם לא שלא קיים עדיין מצות תפילין באותו יום דאז יניחם בין השמשות:

ד

(ד) ויישן בהם – וחיישינן שמא יפיח בשינתו אבל מדאורייתא מותר להניחם בלילה דקי"ל לילה זמן תפילין:

ה

(ה) קודם וכו' – ר"ל דלא אסרו רבנן רק להניחם לכתחלה בלילה אבל מכיון שכבר מונחין עליו מבעוד יום לא הצריכום לחלצן:

ו

(ו) כל הלילה – פי' כל זמן שאין חולצן דאלו חולצן פ"א שוב אסור להניחן:

ז

(ז) מותר – ר"ל עד זמן שרוצה לישן דאז בהכרח מסירן שאסור לישן שינת קבע בהן וכדלקמן בסימן מ"ד. ואפשר דבלילה דזמן שינה הוא אפילו שינת עראי אסור מדינא:

ח

(ח) ואין מורין כן – הלכה למעשה לאחרים שמא יבואו להניחן לכתחלה וע"כ לא יעשה כן אלא בינו לבין עצמו אבל לא ברבים דהוא ג"כ כהוראה וע"כ אין להתפלל בהם תפילת ערבית בתענית צבור ברבים:

ט

(ט) ונמצאו עליו – דוקא נמצאו מקילינן ומורין שבשביל השמירה אין צריך לחלוץ אפילו כל הלילה כ"ז שלא ישן אבל להניחם לכתחלה אסור בשביל השמירה ויש מקילין בזה [ע"ת והגר"א]:

י

(י) לצאת לדרך – וקשה לו להניחן אח"כ מפני הקור וכל כה"ג [ח"א]:

יא

(יא) בהשכמה – אפילו קודם עמוד השחר:

יב

(יב) מניחם – קודם יציאתו. ויכול לכוין שלובשם לשם מצוה כיון דקי"ל לילה זמן תפילין הוא ואפילו היה לו מקום לשמרן ג"כ מותר ללובשן כיון דליכא למיחש לשמא יישן בהם וכדלקמיה:

יג

(יג) וכשיגיע זמנן – דאף דהתירו חז"ל להקדים ההנחה בלילה במקום דליכא למיחש לשינה אפ"ה לענין ברכה לא רצו לתקן לומר וציונו קודם הזמן. ומ"מ אם קידם ובירך בלילה כשהניחם א"צ לברך שנית בבקר:

יד

(יד) ויצא לדרך – ודוקא הולך ברגליו או רוכב אבל יושב בעגלה אסור להניח שמא יישן בהם ועיין בבה"ל:

טו

(טו) ושקעה וכו' – רישא זו מיירי בחול ולחולצן ולנושאן בידו הוא מתיירא שמא יפלו ממנו בדרך והתירו לו להניח ידו עליהם ולכסותם ואע"ג דבס"ב אמרינן דמכיון שהם מכבר עליו א"צ לחולצן שאני הכא דמי שיפגע בו פן יטעה לומר שמותר להניח אז תפילין אבל בסמוך מיירי שיושב בביתו. והאי ושקעה חמה פירוש סוף שקיעה דהוא צאת הכוכבים דבבין השמשות א"צ לחולצן ומורין כן למעשה וכ"ז מדינא ובשם האר"י ז"ל כתוב שהיה נזהר לחולצן אחר שקיעת החמה:

טז

(טז) וקידש וכו' – ר"ל דנעשה בין השמשות וא"א לו לישא אותם בידו לביתו מפני קדושת שבת ולהשאיר אותם שם אי אפשר דבתי מדרשות שלהם היו בשדה מקום שאין משומר מפני הגנבים ע"כ התירו לו חכמים לנושאם עליו דרך מלבוש עד ביתו אך צריך לכסותם שלא יראוהו שהוא נושא תפילין עליו בשבת:

יז

(יז) מבעוד יום – ואפילו עוד היום גדול קודם שקיעה לפי שכבר עשאו לזמן הזה לילה וזמן שכיבה בק"ש ותפלה של ערבית ואם יניח בו תפילין יחזור ויעשהו יום והרי הן שתי קולות שסותרות זו את זו אך האחרונים הסכימו להלכה דמחוייב להניחן ובלי ברכה כל זמן שהוא קודם צאת הכוכבים ואם הוא לא התפלל עדיין אע"פ שהצבור התפללו אין בכך כלום ויניחם בברכה אם הוא עדיין יום כיון שהוא אינו עושה שתי קולות הסותרות זו את זו ודוקא אם לא הניחן באותו יום כלל אבל אם כבר הניח תפילין רק שרוצה להניח גם עתה אין ראוי להניחם אם הצבור כבר התפללו ערבית:

א

מחבר ס"ג ימשמש בהם ויברך. אם בירך בהשכמה נלע"ד דאינו חוזר ומברך כיון דדעת הרי"ף הובא בטור דלכתחלה מברך כשמניחם בהשכמה. א"כ אם עשה כן אינו חוזר ומברך מספק שמא הלכה כהרי"ף. ע' בס"ז סק"ג:

ב

מג"א סק"ה אבל רוכב או יושב. ע' בא"ר שכ' דט"ס ובלבוש איתא רק יושב בקרון:

ג

מג"א סק"ג אינן אלא מדרבנן. ע' סי' תקנ"א סקכ"ו:

א

בהם. עבה"ט וכתבו האחרונים רמז פסוק אדם ביקר כו' לפי שרש"י פי' שמא יפיח בהם שהוא מעשה בהמה ואינו כבוד לתפילין ותפילין נקראו יקר כדאמרינן במגילה יקר אלו תפילין וז"ש אדם ביקר ר"ל בתפילין לא ילין וצריך להסירם כיון שבשעת השינה נמשל כבהמות כו' והוא רמז נאה:

ב

מורין כן. עבה"ט ועיין מ"ש בהלכות ציצית שהאר"י היה נזהר מאד לחולצן אחר שקיעת החמה ע"ש: (זה) תפלת ערבית. וכ' בבר"י בשם דבר משה בירך על התפילין בלילה או שסבור שהוא יום והיה לילה א"צ לברך כשיגיע זמן הנחת תפילין ע"ש:

א

משיראה את חבירו כו'. תלו אותו בראיה משום דבתפילין כתיב בהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך:

ב

הרגיל עמו קצת. דאילו רגיל הרבה יכירנו אפילו מרחוק ואינו רגיל לא יכיר אפי' בקרוב מאוד:

ג

וישן בהם. וחיישינן שמא יפיח בשינתו:

ד

ונמצאו עליו. אבל לכתחלה ודאי אין מורין להניחם בשביל השמירה:

ה

כיון שהשכים ויצא. לפ"ז נ"ל במי שיושב בעגלה אסור דשפיר חיישי' שמא יישן דאז רגילה השינה טפי על האדם. ובב"י כתוב בשם סמ"ק עוד טעם להתיר בהשכים לדרך דחיישי' שמא יאבדו ממנו אבל הש"ע לא ס"ל טעם זה דהא בס"ב כתב דוקא נמצאו עליו אבל לכתחלה אסור להניחם ולא מהני השמירה:

ו

ושקעה עליו חמה. מיירי בחול ואע"ג דאמרי' בסמוך דא"צ לחלצן שאני הכא דיש לחוש למי שיפגע בו ויטעה לומר שמותר להניח אז תפילין אבל בסמוך מיירי שיושב בביתו וכן מ"ש הש"ע אח"ז וקידש עליו היום פי' שקדושת שבת עליו וצריך לחלצן אבל בחול אינו צריך היינו כיון שהוא בבית המדרש וליכא חשש טועין:

ז

אין לו להניחן. דכבר עשאו לילה והוי תרי קולי דסתרי אהדדי: