שולחן ערוך, אורח חיים ל״א: דין תפילין בשבת ויום טוב ובו ב סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דין תפילין בשבת ויום טוב ובו ב סעיפים:
בשבת ויו"ט אסור להניח תפילין מפני שהם עצמם אות ואם מניחים בהם אות אחר היה זלזול לאות שלהם:

ב

בחוה"מ ג"כ אסור להניח תפילין מהטעם הזה בעצמו שימי חוה"מ גם הם אות: הגה וי"א שחוה"מ חייב בתפילין [ב"י בשם הרא"ש] וכן נוהגין בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך עליה' אלא שאין מברכין עליה' בקול רם בב"ה כמו שאר ימות השנה:

א

וי"א שח"ה חייב בתפילין רמז לדבר כי שם ה' נקרא עליך וקאי על שי"ן של תפילין ושי"ן הוא סכום של ימים שמניח תפילין בשנה שהרי כשתסי' נ"ב שבתות וי"ג ימים טובים מן שס"ה נשארו שי"ן ימים. א"כ ע"פ חשבון זה צריך להניח תפילין בחש"מ (מהרש"ל וסמ"ג):

א

אסור. היינו אם מניחן לשם מצוה ואז עובר משום בל תוסיף. מ"א ועיין ע"ת:

ב

אסור. עיין בכסף משנה שכ' ונחלקו מפרשים בחה"מ יש מהם אומרים דבכלל י"ט הם ואין מניחין בהם תפילין וי"א שמניחין וכן נראה מדברי רבינו שכ' בפ"י משביתות יו"ט כותב אדם תפילין לעצמו וכו' ע"ש. וצ"ע שהוא ז"ל כ' להיפך שם בפ"י משביתות י"ט וז"ל אין לו מה יאכל נראה שטעמו מפני שהוא סובר שאין מניחין תפילין בח"ה דבכלל י"ט הוא עכ"ל. הרי שכ' בדעת הרמב"ם שאין מניחין תפילין בח"ה הפך מ"ש כאן בהלכות תפילין וצ"ע יד אהרן. ועיין ע"ת:

ג

בקול רם. וכ' ט"ז תמוה הוא כלפי שמיא מי מחלקינן בין סתר לגלוי ע"כ שפיר להניחם בלא ברכה. וכ"פ בספר תמים דעים סי' מ' שלא יברך עליהם ובל"ח כתב הטעם שרבים חולקים שלא לברך בחה"מ ואותן שראו להעמיד על הדין ולברך הנהיגו לברך בחשאי כדי שלא יבואו לידי מחלוקת זכר לדבר בשכמל"ו: וכתב המ"א שלא ילך בהם ברשות הרבים רק יניחם בבה"כ (ובספר אליהו רבה חולק עליו דכיון דמניחין בב"ה ברבים מה לי בהליכתן ברה"ר) כ' בכתבי מהרא"י סימן ק"ז וב"י הביאו סי' כ"ה דאותו המניח תפילין בח"ה בלא ברכה אפ"ה אסור לדבר ולהשיח בין תפילין לתפילין ע"ש והיינו שיחת חולין. אבל קדיש או קדושה מותר לאותן המניחין בחה"מ בלא ברכה ועיין מ"א בסי' כ"ה ס"ק ט"ו וס"ק י"ח ודו"ק. והמחבר יד אהרן כ' דאשתמיט להרב מ"א דברי מהאר"י אלו הואיל וכ' דהמניח בחול המועד בלא ברכה רשאי לענות ע"ש ולא דק דחילוק יש בין להשיח שיחת חולין או לענות קדיש וקדושה. ותמוה בעיני האיך עלה על דעתו שאשתמיט מהמחבר מ"א דברי מהרא"י הא המ"א הביאו בס"ק ט"ו ע"ש ואדרבה ממנו אישתמיט מ"ש מ"א בס"ק ט"ו וק"ל. וע"ל סימן כ"ה ס"ק י"א:

א

מנחות ל"ו ועירובין צ"ו

ב

תשובת הרשב"א בשם תוס' והראב"ד ותשובת מהרי"ק ורשב"י במדר' הנעל' בשיר השירים וספר העיתים בשם גאון:

א

א אסור. לשון המחבר ומדברי מדרש הנעלם הוא כמ"ש בס"ב וכ"כ הרא"ש בהלכות קטנות בשם ספר העתים אבל הרמב"ם והטור לא כ' אסור אלא לאו זמן תפילין הן וכמש"ל סי' כ"ט דאין איסור לדעת הטור ועיין סי' ש"א ס"ז:

ב

מפני כו'. כר"ע וכנ"ל:

א

סעי' ב בחול המועד כו'. ר"ל במצה וסוכה וכ"כ בהלכות גדולות וספר העתים בשם הגאין וכ"ה בז"ח נ"א ג':

ב

וי"א כו'. כמ"ש במ"ק י"ט א' דאי להניחן לאחר המועד מ"ל לעצמו מ"ל לאחרים אבל אין ראיה מזה כלל דר"מ ור"י לטעמייהו דאית להו בפ' בתרא דעירובין דשבת ויו"ט זמן תפילין הן וכמ"ש במ"ק שם וכן הרא"ש בה"ק דחה ראיה זו וכן תוס' דמנחות ל"ו ב' ד"ה יצאו כו' וע' תוס' דמ"ק י"ט א' ד"ה ר' יוסי כו' ובעירובין צ"ו א' ד"ה ימים ומירושלמי שהביאו תוס' במ"ק שם ושם אין ראיה כלל דשם אליבא דמ"ד שבת זמן תפילין כדקאמר שם מתניתין פליג' עלה דרב כותב אדם תפילין כו' לעצמו ופריק שם מתניתין אליביה דרב ומתניתין רבי יהודה היא דקאמר כותב כו' דס"ל שבת ויו"ט ז"ת הן וע' נ"י שם בסוגיא דשם ואין לדעה זו עיקר כלל דמה שהביאו תוס' בעירובין שם משמעות קצת מסוגיא דספ"ק דביצה גבי משלחין כלים בין תפורין כו' וקאמר לאתויי תפילין כו' ע"ש ליתא דט"ס במתניתין דבירושלמי פ"ק דמס' ביצה מפורש להדיא במתני' אע"פ שאין לצורך המועד וכן צ"ל במתני' הנ"ל וא"כ אין משמעות כלל בסוגיא הנ"ל ע"ש:

א

אסור להניח – עיין במ"ב והנה מקור הדין עיין לקמן בסימן ש"ח ס"ד בט"ז ומ"א שם. והנה בדה"ח בהלכות מוקצה סתם להחמיר דאין לטלטלם כ"א לצורך גופם או מקומם וכן משמע בברכי יוסף בסימן זה אמנם בח"א משמע דכדי שלא יפלו וה"ה לכדי שלא יגנבו נמי מותר לטלטלם וכן משמע בהפמ"ג בסימן ש"ח בסק"ג במ"ז עי"ש וכל עצם הדין הזה מבואר בסי' ש"ח דתלוי אם אסור הנחת תפילין בשבת ויו"ט שלא לשם מצוה וא"כ לפי מה שנביא בסמוך דהגר"א הוא ג"כ מהמקילין בזה א"כ ממילא הוא ג"כ מהמקילין לענין טלטול וע"כ בודאי יש להקל בשעת הדחק וכמו שכתבתי בפנים:

ב

היה זלזול – עיין מה שכתבתי במ"ב והוא שהניחן וכו' הוא ממ"א לעיל בסימן כ"ט אך לא נתבאר בדבריו אם יש בו עכ"פ איסור מדרבנן ועיין בב"ח שמשמע מדבריו דאין איסור בהנחתן אפילו מדרבנן וכוונתו במניחן שלא לשם מצוה דאל"כ בלא"ה איכא בל תוסיף ומהגר"א בביאורו בסימן ש"א סוף סק"ז משמע ג"כ דבאינו מכוין בהנחתם בשבת ויו"ט לשם מדרבנן אינו אסור להניחם:

א

סעי' ב' בחול המועד אסור ג"כ וכו'. נ"ב עיין במג"א ס"ק ב' מ"ש והמניחן בחול המועד אינו עובר משום בל תוסיף כיון שאינו מכוין להוסיף פירוש שעושה משום ספיקא שמא חול המועד חייב בתפילין וכו'. הנה לכאורה זה סותר דברי המרדכי בפ"ק דמגלה שהקשה שם למה אין קורין את המגילה בט"ו ג"כ מכח ספיקא דיומא ותירץ שם לחד תירוצא דעובר על בל תוסיף ומוכח דאף בספק שייך בל תוסיף. מיהו יש לומר דמזה יהיה ראיה לשיטת הרדב"ז שהביא המג"א [סי' סמ"ך] דמצוה דרבנן לא בעי כוונה ולכך אתי שפיר דכוונת הסמ"ק והמג"א הוי כיון שהוא אינו מכוין להוסיף והרי מצות צריכות כוונה ולכך בלא כוונה אינו עובר על בל תוסיף אבל במצוה דרבנן דלא בעי כוונה אף באינו מכוין עובר בבל תוסיף ואף דבש"ס פ"ג דר"ה מסיק דאף דלצאת לא בעי כוונה ולעבור בזמנו לא בעי כוונה שלא בזמנו ודאי בעי כוונה מכל מקום היינו רק אם אינו מכוין כלל לשם מצוה אף דמצות אין צריכות כוונה מכל מקום להיות עובר אבל תוסיף בעי כוונה אבל היכי דהוא מתכוין לשם מצוה רק דנאמר כיון שאינו מכוין לשם מצוה גמורה רק מכח ספיקא ליכא בל תוסיף בזה שפיר יש לחלק דדוקא אם מצות צריכות כוונה אז אף בכה"ג אינו עובר בבל תוסיף אבל אם מצות אין צריכות כוונה אף לבל תוסיף לא בעי כה"ג כוונה לכך גרע בזה מצות דרבנן מבשל תורה דבשל תורה כיון דבעי כוונה אינו עובר בבל תוסיף אבל דרבנן כיון דלא בעי כוונה עובר בבל תוסיף. מיהו כיון דמגלה דברי קבלה וכד"ת דמיא א"כ בעי כוונה ושוב למה ניחוש לזה כלל לבל תוסיף ובע"כ ס"ל דאף בספיקא שייך חשש בל תוסיף. מיהו י"ל דכוונת המרדכי כך היא דהנה שם תירץ עוד תירוץ אחר דעובר בלא יעבור. והנה י"ל דשניהם הם לאחדים דהנה לכאורה י"ל כיון דאינו רק ספק אם עובר בלא יעבור ראוי לומר בו ספק דרבנן ולהקל ואין לומר א"כ להיפוך הו"ל נמי ספק דרבנן ולקולא. זה אינו דלענין חיוב קריאה כיון דעכ"פ נתחייב לקרוא וספק אם נפטר ראוי לו' ספיקא לחומרא משא"כ לענין ולא יעבור אין כאן ודאי אם עבר בלא יעבור או לא וא"כ ראוי לחייבו קריאה מספק. אך יש לומר דמגלה הוי דברי קבלה וכד"ת דמיא א"כ הוי הך לאו דלא יעבור נמי כספק תורה ולכך הוי ספיקא לחומרא וכו'. ולכך אתי שפיר דהמרדכי מספקא ליה אי אמרינן דמגלה הוי דברי קבלה וכד"ת דמיא לגמרי או לא ולכך מתרץ ממ"נ אם הוי כד"ת ולא שייך כאן תירוץ דבל תוסיף מכח דבעי כוונה ואינו עובר בלי כוונה והרי אינו עושה רק מכח ספק אך אז הוי התירוץ מכח לא יעבור דספיקא דאורייתא לחומרא ואם אין דינו כד"ת והוה ספיקא לקולא ולא שייך חשש דלא יעבור כנ"ל שוב ממילא כיון דהוי דרבנן לא בעי כוונה ושייך חשש בל תוסיף וממ"נ מתורץ. מיהו באמת בלאו הכי לק"מ קושייתינו עפמ"ש שם המרדכי בדבריו דאף דשלא בזמנו לא שייך בל תוסיף מכל מקום כיון דאיכא מוקפין דהיום זמנם וכו'. וא"כ אתי שפיר דהרי מסיק הש"ס בר"ה דלעבור בזמנו לא בעי כוונה שלא בזמנו בעי כוונה א"כ בשלמא בחול המועד אם אינו זמן תפילין כלל א"כ הוי שלא בזמנו ובעי כוונה והרי הוא אינו להוסיף רק מכח ספק כמ"ש המג"א אבל התם בט"ו כיון דעכ"פ הוה זמנו למוקפין לכך אף בלא כוונה עובר בבל תוסיף ואתי שפיר ודו"ק:

א

[א] הוי זלזול וכו'. ועיין ביורה דעה סוף סימן רס"ה שלא לחלוץ תפילין קודם המילה שהמילה אות ויש לחלק ועיין סימן כ"ט:

ב

[ב] וכן נוהגין וכו'. כתב הט"ז נראה לי דמכל מקום מי שמניחן בלא ברכה בחול המועד שפיר דמי, כיון דברכות אינן מעכבות, והזוהר מפליג מאוד בעונש הנחתן, עד כאן. מיהו בלחם חמודות כתב דטעמא מפורש בזוהר דסבירא ליה דחול המועד אסור במלאכה מן התורה, ואנן לא קיימא לן הכי, כדלקמן ריש הלכות חול המועד, עיין שם. ורש"ל פרק קמא דיום טוב סימן ג' מצא סמך כי שם ה' אקרא רמז לשי"ן של תפילין, כי שי"ן סכום של ימות השנה שמניחין תפילין, שהרי כשתסיר נ"ב שבתות וי"ג ימים טובים מן שס"ה נשארו שי"ן ימים:

ג

[ג] בקול רם. וכתב ט"ז תמוה דכלפי שמיא מי מחלקינן בין סתר לגלוי, עד כאן. אבל באליהו זוטא כתבתי דלא קשה מידי שהרבה חולקין שלא לברך בחול המועד, ואותן שראו להעמיד על הדין ולברך, הנהיגו לברך בחשאי כדי שלא יבוא לידי מחלוקות, זכר לדבר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שנוהגין לומר בחשאי. כתב מגן אברהם נראה לי שלא לילך ברשות הרבים רק יניחם בבית הכנסת, עד כאן. ולא מסתבר דכיון שמניחן ברבים בבית הכנסת מה לי בהליכתן ברשות הרבים:

א

א) [סעיף א'] בשבת ויו"ט אסור להניח תפילין וכו'. והטעם ע"פ הסוד, עיין שער הקדמות דף ל"ח ע"ד, ובע"ח שער הכללים סוף פי"ב, ובשער המצות פ' ויחי ומ"ש סו"ב אות א':

א

ב) שם בשבת ויו"ט אסור להניח תפילין וכו'. וה"ה ביום כיפור. עו"ת אות א'. וה"ה דאסור לטלטלן ברכ"י או' א' יעו"ש. שע"ת אות א'. חס"ל סי' ל' או' ג':

א

ג) שם בשבת ויו"ט אסור להניח תפילין וכו'. ואפילו יו"ט ב' של גליות לאו זמן תפילין הוא. הרשב"א בתשו' סי' ס"א. תמים דעים סי' מ'. כנה"ג בהגה"ט, פתחי עולם או' א' ועיין נה"ש בהנד"מ ד"י ע"ג סוף ד"ה והמצות ל"ת וכו' ודף כ"ה ע"ב ד"ה וענין ברכת העומר לבני חו"ל וכו' ודל"א ע"ג ד"ה הנענועים ביום א' וכו':

א

ד) שם מפני שהם עצמם אות וכו'. גם לפי הטעם שכתב הסמ"ג (וכן הוא בהקדמת התיקונים) מפני שבלא תפילין יש לו שני עדים שהם אות המילה ואות השבת ערל שמתו אחיו מחמת מילה ולא נימול לא יניח תפילין. פסקים וכתבים סי' ק"ך. והביאו כנה"ג בהגה"ט. וכ"כ הרדב"ז בתשו' סי' ב' אלפים ושל"ד. וכן דעת החיד"א בברכ"י אות ב'. וכתב סידור בי"ע בדיני זמן הנחת תפילין אות ו' וכן עיקר. וה"ה דאסור להניחן והיינו לנוהגין כס' הש"ע כמ"ש סעי' ב' בחול המועד עכ"ל. ובפרט לדברי האר"י ז"ל שנתן טעם בסוד כמו שציינו באות א':

א

ה) פורים חייב בתפילין. תמים דעים סי' מ'. כנה"ג בהגה"ט. ולענין תשעה באב עיין מ"ש הכנה"ג שם שמנהג שלוניק"י להניחם בשעת יוצר וק"ש ותפילת י"ח ואחר תפילת י"ח מסירים אותם וקורין קינות על הסדר וכי' יעו"ש. ועיין מש"ל הי' ח"י אות ט"ז. ולקמן סי' ל"א אות כ"א ואות כ"ג:

א

ו) [סעיף ב'] בחוה"מ ג"כ אסור להניח תפילין וכו' עיין ב"י בשם הזוהר וכ"כ האר"י ז"ל בשער הכוו' דרוש ב' דחזרת העמידה ובפרע"ח שער מקראי קודש פ"ה דאין להניח תפילין בחוה"מ יעו"ש הטעם בסוד, וכ"כ ביאורי הגר"א אות ד'. ועיין מש"ל סי' כ"ה אות ע"ה:

א

ז) שם הגהה וי"א שחוה"מ חייב בתפילין וכן נוהגין בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך וכו' והט"ז בסק"ב כתב דהמניחם בחוה"מ בלא ברכה שפיר עבד יעו"ש, ועיין א"ר אות ב'. ומש"ל סי' כ"ה אות נ"ב והאר"י ז"ל נתן טעם בסוד שאין להניחם בחול המועד כמ"ש באות הקודם.

ב

ז) כל מה שחסר מכאן עד סי' מ"ג הם כתובים בסה"ק קול יעקב על הלכות סתו"ם קחנו משם:

א

בשבת וי"ט אסור. ואם הניחן בשבת לשם מצוה עובר משום בל תוסיף (רשב"א סי' ס"א) ע' בעירובין דף צ"ז:

ב

בח"ה ג"כ אסור. והמניחן בחול המועד אינו עובר משום בל תוסיף כיון שאינו מכוין להוסיף (סמ"ק) פי' שעושה משום ספקא שמא ח"ה חייב בתפילין ע"ש בעירובין ועסי' תרס"ח עמ"ש סי' כ"ט וססי' כ"ה:

ג

גם הם אות. בפסח אכילת מצה ובסוכ' ישיבת הסוכ' והי"א ס"ל כיון שמותרין בעשיית מלאכ' ליכא אות:

ד

בקול רם. ונ"ל שלא לילך בהם בר"ה רק יניחם בבה"כ:

א

(א) ויום טוב – ויו"ט שני נמי בכלל לדידן בני חו"ל:

ב

(ב) אסור להניח – ואפילו בטלטול י"א ג"כ דאסור אם לא לצורך גופם או מקומם כשאר כלי שמלאכתו לאיסור וי"א דכדי שלא יפלו או שלא יגנבום נמי מותר לטלטלם ממקום למקום ובמקום הדחק יש להקל ועיין בבה"ל:

ג

(ג) שהם עצמם אות – בין הקב"ה ובין ישראל שנאמר כי אות היא ביני וגו' ויו"ט ג"כ מיקרי אות דבפסח מצרים כתיב אות והוקשו כל מועדי ה' בפ' אמור:

ד

(ד) אות אחר – דהיינו תפילין דכתיב בהו והיה לך לאות על ידך:

ה

(ה) היה זלזול – וגם עובר משום לאו דבל תוסיף והוא שהניחן לשם מצוה אבל במניחן שלא לשם מצוה אין בו משום בל תוסיף וגם משום זלזול אין בו אם לא שמניחן בפרהסיא דאז אסור מדרבנן ויש מחמירין בכל גווני אם לא שמונחים בבזיון כגון המוצא תפילין בשבת בשדה מותר ללובשם ולהכניסם לעיר דרך מלבוש כמו שיתבאר לקמן בסימן ש"א:

ו

(ו) גם הם אות – בפסח אכילת מצה ובסוכה ישיבת הסוכה והי"א ס"ל כיון שמותרין בעשיית מלאכה מן התורה ליכא אות:

ז

(ז) להניחן במועד – וחליצת התפילין צ"ל בחוה"מ קודם הלל. ועכשיו נהגו איזה אנשים לסלקן אחר קדושה של תפילת י"ח ומ"מ צריכין ליזהר לכוין לשמוע חזרת התפלה:

ח

(ח) שאין וכו' – פי' משום דיש מניחים ויש שאינם מניחים או אין מברכים יש לברך בחשאי כדי שלא לבוא לידי מחלוקת וכן לא ילך בהם בר"ה לבהכ"נ והאחרונים הסכימו לדעת הט"ז דיותר טוב להניחן בלי ברכה כי הברכות אינן מעכבות וספק ברכות להקל ובפרט שהגר"א ז"ל כתב שאין לדעת הי"א עיקר בש"ס ועכ"פ לענין ברכה בודאי יש להחמיר. גם קודם ההנחה יחשוב בדעתו אם אני מחוייב אני מניחן לשם מצוה ואם לאו אין אני מניחן לשם מצוה ובזה יצא ידי כו"ע דאף להסוברים דחוה"מ אינו זמן תפילין אינו עובר על בל תוסיף כיון שאינו מכוין בהנחתם לשם מצוה ודאי וכ"ש שאין לחוש בזה לאיסור זלזול של אות חוה"מ דזה ג"כ אינו אלא במתכוין לשם מצוה כנ"ל. ותפילין דר"ת אין להניחם בחוה"מ [פמ"ג] עוד כתבו האחרונים [והובאו בארה"ח ע"ש] דאין נכון שבהכ"נ אחת קצתם יניחו תפילין וקצתם לא יניחו משום לא תתגודדו. ומי שאין מניח תפילין בחוה"מ שמתפלל בבה"מ שמניחין תפילין יש לו ג"כ להניחן ובלי ברכה וצבור שנהגו להניח תפילין אין להם לשנות מנהגם:

א

ס"ב אסור להניח תפלין וכו'. וכ"פ הרמ"ע סי' ק"ח וכ"כ הרמב"ן בתשו' והרדב"ז ח"א סי' ח' ונז"ש:

ב

שם בהג"ה וי"א שח"ה חייב בתפילין. וכ"נ דעת רש"י סוכה מ"א ע"ב ד"ה מצות הרבה:

א

אסור. עבה"ט ועיין סי' ש"ח בט"ז שם ובבר"י כאן כתב דהכי נקטינן שלא לטלטל תפילין בשבת וע' בפר"ח סי' תצ"ו שכתב אני הלכתי למצרים ודעתי הי' לחזור לא"י תוב"ב וביו"ט שני בבוקר בביתי בצנעה הנחתי תפילין וקראתי ק"ש כו' ואח"כ הלכתי לבה"כ כו' ע"ש ושם יבואר אי"ה:

א

שהן עצמן אות. פי' מצד מצות שתלוים מה לא מצד איסור מלאכה שבהם ומ"ה גם בח"ה אין להניחם והי"א ס"ל דוק' מצד איסו' מלאכה הוא אות של י"ט ושבת ומ"ה בח"ה חייב:

ב

וכן נוהגים וכו'. נראה דמ"מ מי שמניחן בלא ברכה בח"ה שפיר עביד כיון דקי"ל בכל דוכתא ברכות אינן מעכבים והזוהר מפליג מאוד בעונש הנחתן בח"ה והרא"ש עצמו כתב במסקנתו והמברך לא הפסיד ש"מ שאין חיוב לברך והוא לא ראה ס' הזוהר וכ"פ בהג"מ פ"ד מתפילין בשם סמ"ק דיש להניחן בלא ברכ' כי אין עובר על בל תוסיף אלא במתכוין להוסיף כנ"ל: ונ"ל עוד דהמניחן בח"ה יש לחולצן קודם הלל ומכ"ש קודם קריאת התורה שהם באים בשביל המועד ומורים על עיקר האות משא"כ בר"ח שאין הטעם משום אות אלא משום קדושת כתר ע"כ החולצן חולץ קודם מוסף כמ"ש סי' כ"ה כנלע"ד נכון והמנהג שכתב רמ"א שאין מברכין בקול רם הוא תמו' דכלפי שמיא מי מחלקי' בין סתר לגלוי: