שקל הקדש, שער המתון והסבל

א

המתון כי עת מתון הווה, ארבעה מאות זוזים שוה.

ב

המתן והנצל / כצבי ועוף מפח,
מחר ואז תביא / אל נפשך מפח.

ג

מתון אשר אחריתה טובה, / ממהר חפצים,
אך המהירות ואחריתה רע, / בלב איש כחצים.

ד

דרך רחוקה בחר לך, / חלקה לנוה עדנים,
ומאס בדרך קצרה, / סופה למכאוב ואונים.

ה

כל איש ממהר בדבר, / נכשל בכחו ואונו,
משכיל וממתין במעשה, / ישיג מהרה רצונו.

ו

אמת תסבול ואם הוא מר, / ותקרא אנוש סובל
ואל תתרעמה על כל / אשר תגרום לך תבל.

ז

הכי סבל שני מינים והמה / סבול צוקות זמן הרע וצרות,
וסבל להזיק רק נפשות / מלומדות ימי עד בעבירות.

ח

זכרה אל עת יגבר יצרך, / אז תנצל מכל פע,
או אם יהפוך עולם ידו, / זכרה סבל על כל פגע.

ט

זמן לכל טובה שבח והודאה, גם כן לכל פגע רעה ולתלאה
גם כן יגון לב על דבר אשר לא בא, רעה מאד חולה גם מחלה באה.

י

שתית סם לך טוב מדאגה, ובלבב האנוש כן הוא יגונו,
כפי גבהו ירידתו וסבות נפילתו כפי כחו ואונו.

יא

את אבלך נצח בסבלך, / פן יאריך לעד יגונך,
יבחר לך מיועצים שכלך, / תשקוט ימותיך ושניך.

יב

יש בזמן רעה כי / כאשר תמשיל
אותה לאחרת / תהיה מאד טובה,
על כן סבול ונשא / כי אין לאל ידך,
תשקוט ותנצל / מחטא ומחובה.

יג

אם יש לך סבל / בכל דבר רע
כי עדי חפצך / יביאך,
כי אין אנוש חפשי / כמו סובל,
לכן סבול ובטח / אנוש בבוראך.

יד

דעה כי אין נכבד / ויודע דעה
כמודה על טובה / וסובל על רעה.

טו

על כל דבר מהאל בא, / גבר גבר שכלו יודה,
אם יתבונן על שער זה, / ימנה בתיו מניין י ו ד ה.