שיחות עבודת לוי ל״ז

א

פרשת יתרו

ב

מאמר ל"ז – חומר החטא

ג

א) חטא הוא כמו כוכב

ד

והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו כל הנוגע בהר מות יומת (יתרו י"ט, י"ב). ועוד כתוב, "ויאמר ה' אל משה רד העד בעם (התרה בהם שלא לעלות בהר, רש"י) פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב" (שם י"ט, כ"א). ומבואר שמשה רבינו הזהיר את בני ישראל פעמיים שלא לעלות בהר. ופירש רש"י (בפסוק כ"ד), "שמזרזין את האדם קודם מעשה, וחוזרין ומזרזין אותו בשעת מעשה". ומבואר שאפילו בני ישראל במדבר שקיבלו את התורה וראו את השכינה בעיניהם הוצרכו לאזהרה אחר אזהרה כדי שלא יעברו על מצות ה' שצוה שלא יעלו על ההר.

ה

והדברים תמוהים, שידענו שבני ישראל הגיעו באותו זמן למדרגת אדם הראשון קודם החטא, וכדאיתא במס' שבת (קמ"ו א'), "שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן", ור"ל שבשעה שהגיעו להר סיני פסקה זוהמת החטא של אדם הראשון. וכן יש להעיר ממה שאנו אומרים בהגדה של פסח, "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את תורה דיינו", שהכוונה בזה היא שכבר בהתקרבותם לפני הר סיני זכו למדרגות גדולות עד שהיו יכולים להשיג את התורה בעצמם ע"י שכלם וכמו האבות שקיימו את כל התורה עד שלא ניתנה, ולכן אנו אומרים שאם קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, שהרי באותה מדריגה היינו יכולים להשיג את התורה בלי נתינת התורה. ולפ"ז יש לתמוה, למה הוצרכו בני ישראל להיות מוזהרים שתי פעמים, והלא באותה שעה היו צדיקים גמורים, ובודאי די להם באזהרה אחת.

ו

אלא שמכאן יש ללמוד את חומר החטא, שאע"פ שדבר רחוק הוא שבני ישראל יעברו על מצות ה' מכל מקום הוצרכו לאזהרה יתירה. וכל מה שתמהנו על מה שנצטוו פעמיים הוא רק משום שאין אנו מכירים את חומר החטא, אבל אם היינו מכירים את חומר החטא לא היינו מקשים כלום.

ז

והג"ר ישראל סלנטר דימה את החטא לכוכב, שכמו שכל כוכב הוא גדול מאד אלא שנראה לנו כנקודה קטנה מפני שאנו רחוקים ממנו, כמו כן חטא נראה לנו כדבר קטן מפני שאנו רחוקים מלהכירו אע"פ שבאמת הוא גדול מאד.

ח

ב) סיפור הגמ' באבדן

ט

הבה נלמוד את דברי הגמ' ביבמות (ק"ה ב') שממנו יש ללמוד את חומר החטא. "אדהכי אתא רבי למתיבתא, אינהו דהוו קלילי יתיבו בדוכתייהו, רבי ישמעאל ברבי יוסי אגב יוקריה הוה מפסע ואזיל (מחמת כובדו שהיה בעל בשר היה הולך לאט), אמר ליה אבדן מי הוא זה שמפסע על ראשי עם קדוש, אמר ליה אני ישמעאל בר' יוסי שבאתי ללמוד תורה מרבי וכו', באותה שעה נצטרע אבדן (עונשו של לשון הרע נגעים, רש"י) וטבעו שני בניו ומאנו שתי כלותיו, אמר רב נחמן בר יצחק בריך רחמנא דכספיה (שביישו) לאבדן בהאי עלמא". ומבואר מכאן דבר נורא, שאע"פ שאבדן סיפר לשון הרע רק פעם אחת אעפ"כ נענש באופן חמור מאד שאירע לו אסונות גדולים. וכן מצינו ביהודה שנענש שמתו אשתו ושני בניו מפני שהתחיל להציל את יוסף ולא גמרו וכדאיתא במס' סוטה (י"ג ב'), "כל העושה דבר ולא גמרו וכו' אף קובר אשתו ושני בניו דכתיב 'ותמת בת שוע אשת יהודה וגו" (וישב ל"ח, י"ב) וכתיב 'וימת ער ואונן' (פינחס כ"ו, י"ט)".

י

אין אנו מבינים כל זה מפני שאין אנו מכירים את חומר החטא, אבל מוטל עלינו לעשות כל מה שנוכל להכיר את חומר החטא עד מקום שידינו מגעת ע"י התבוננות וע"י לימוד בספרי מוסר.