שיחות עבודת לוי קט״ז

א

מאמר קט"ז – הספד על הרה"ג מוהר"ר יעקב קמינצקי זצ"ל

ב

א) והבאתי השמש בצהרים

ג

אנו באים היום להספיד אדם גדול בענקים, מרביץ תורה, ראש ישיבה בישיבת תורה ודעת הרבה שנים, גדול בכל מקצועות התורה בין בתורה שבכתב ובין בתורה שבעל פה, גאון וצדיק, מדקדק במצוות שחי קרוב למאה שנה, ויש בפטירת אדם גדול כזה אבידה רוחנית גדולה.

ד

איתא במס' מועד קטן (כ"ה ב'), "כי נח נפשיה דרבי יוחנן פתח עליה רבי יצחק בן אלעזר קשה היום לישראל כיום בא השמש בצהרים, דכתיב 'והיה ביום ההוא והבאתי השמש בצהרים' (עמוס ח', ט'), ואמר רבי יוחנן זה יומו של יאשיהו". ומבואר מדברי הגמ' שפטירת רבי יוחנן היתה דומה לשקיעת השמש בצהרים. וצריך ביאור, למה פטירת רבי יוחנן נמשלה לשקיעת השמש בצהרים?

ה

ונראה לומר בזה, שהנה רבי יוחנן היה מתלמידי רבינו הקדוש וכדאיתא בחולין (נ"ד א') ובפסחים (ג' ב'), וזכה לאריכות ימים וכמו שכתב בסדר הדורות שהיה ראש ישיבה שמונים שנה. ונמצא שכל זמן שרבי יוחנן חי עדיין היה נשאר בעולם השפעתו של רבינו הקדוש, אבל כשנפטר רבי יוחנן הסתיימה תקופת רבינו הקדוש. וזהו הדמיון לשקיעת השמש בצהרים, שכשהשמש שוקעת באמצע היום יש חושך בכל העולם, וכמו כן בפטירת רבי יוחנן יש חושך בכל העולם כיון שלא נשאר לנו כלל שום חיבור לדורו של רבינו הקדוש.

ו

כמו כן יש לומר בפטירת הג"ר יעקב זצ"ל. הנפטר היה מתלמידי הסבא מסלבודקא זצ"ל והסבא מקלם זצ"ל, וא"כ כל זמן שהיה חי עדיין היה לנו חיבור לאותה תקופה ועדיין היה שייך לנו להיות מושפע מאותו הדור. אבל בפטירת הג"ר יעקב זצ"ל הסתיימה אותה תקופה, וירד לנו חושך באמצע היום.

ז

ב) אין לנו תמורתו

ח

איתא בירושלמי במס' ברכות (פ"ב ה"ח, ומובא ג"כ בב"ר מקץ פ' צ"א אות ט'), "ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין, 'כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה' (איוב כ"ח, א'-ב'), אלו אם אבדו יש להן חליפין, אבל תלמיד חכם שמת מי מביא לנו חליפתו מי מביא לנו תמורתו". [וכעין זה איתא במס' הוריות (י"ג א'), "חכם שמת אין לנו כיוצא בו".]

ט

ונראה לומר שכוונת הירושלמי היא, שהכל מכירים את הערך של כסף וזהב וברזל ונחושת, ולכן אם אחד מהם חסרים לנו אנו משתדלים מאד להשיגם, ולכן לא שייך לומר עליהם ש"אין לנו תמורתו" שהרי בודאי נשיג אחרים במקומם. אבל חכם שמת אין לנו תמורתו, שכיון שאין מכירים את הגדלות של הנפטר ואין אנו מעריכים את תורתו, לכן אין אנו משתדלים למלא את החלל שנשאר לנו בפטירתו, וממילא חכם שמת אין לנו תמורתו.

י

ג) צדיק נתפס בעון הדור

יא

והנה איתא במס' שבת (ק"ו א'), "אחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה". ונראה שטעמו של דבר הוא שהקב"ה אינו מעניש את האדם במיתה אם זה יגרום צער למי שאינו ראוי לאותו צער, ולכן מיתת אחד מבני החבורה היא סימן שכל בני החבורה נידונו ולא זכו בדין, ולכן צריכים לדאוג על זה ולהתעורר לתשובה. והנה לגבי צדיק, כל ישראל נחשבים בני חבורתו, שהרי הצדיק נענש בעוון הדור (כדאיתא בשבת דף ל"ג ב'), ולכן כל אחד צריך להכיר שפטירת הצדיק היא סימן שכל ישראל נידונו ולא זכו בדין, ולכן כל ישראל צריכים להתעורר לתשובה ולהתחזק בלימוד התורה וביראת שמים.

יב

איתא בזוה"ק (אחרי מות ח"ג דף נ"ו ב'), "בכל זמנא דצדיקייא מסתלקי מעלמא דינא אסתלק מעלמא ומיתתהון דצדיקייא מכפרת על חובי דרא, ועל דא פרשתא דבני אהרן ביומא דכפורי קרינן לה למהוי כפרה לחוביהון דישראל, אמר קודשא בריך הוא אתעסקו במיתתהון דצדיקייא אלין ויתחשב לכו כאלו אתון מקרבין קרבנין בהאי יומא לכפרא עלייכו, דתנינן כל זמנא דישראל יהון בגלותא ולא יקרבון קרבנין בהאי יומא ואינון תרין שעירין לא יכלין לקרבא יהא להו דכרנא דתרי בני אהרן ויתכפר עלייהו". (תרגום: בכל זמן שצדיקים מסתלקים מן העולם דין מסתלק מן העולם ומיתת הצדיקים מכפרת על עוונות הדור, ולכן אנו קוראים את הפרשה של בני אהרן ביום הכפורים כדי שתהא כפרה לעוונות הדור, אמר הקדוש ברוך הוא, תתעסקו במיתת צדיקים אלו ותיחשב כאילו אתם מקריבים קרבנות לכפר עליכם, ששנינו כל זמן שישראל הם בגלות ואינם מקריבים קרבנות באותו יום ואותם שני שעירים אינם יכולים להקרב יהיה להם הזכרון של שני בני אהרן ויכפר עליהם.)

יג

ומבואר מדברי הזוה"ק שזכרון מיתת הצדיקים של נדב ואביהוא מועיל לבני ישראל לזכות לכפרה ביום הכפורים. ולפ"ז מיתת הצדיק היא כמו כפרת יוה"כ, ולכן מוטל עלינו להתחזק בתורה ויראת שמים, ויקויים בנו "בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים" (ישעיה כ"ה, ח'), אכי"ר.