שיחות עבודת לוי קט״ו

א

מאמר קט"ו – הספד על הרה"ג מוהר"ר יצחק הוטנר זצ"ל ראש ישיבת רבינו חיים ברלין

ב

א) הפלא ופלא

ג

בימים אלו נסתלק אחד מגדולי הדור, שהיה מרביץ תורה ברבים וממנהיגי הדור. אבידה היא לכלל ישראל ואין לה תמורה. באנו להספידו כדי שנבין את גודל החסרון והחלל שנתהווה בפטירתו.

ד

לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר (ישעיה כ"ט, י"ד). וכתב רש"י (ומקורו מאיכה רבה פרשה א' אות ל"ז), "קשה סילוקם של חכמי ישראל כפלים כחורבן בית המקדש וכל קללות שבמשנה תורה, שכולן אינן אלא הפלאה אחת, 'והפלא ה' את מכותך' (כי תבוא כ"ח, נ"ט), וכאן שתי הפלאות ("הפלא ופלא")". וצריך ביאור, למה יש שתי פליאות במיתת צדיקים?

ה

ונראה לפרש שיש שני חלקים להעונש של מיתת צדיקים. אחד, עצם העונש של הסתלקות הצדיק. והשני, שבני אדם אינם שמים על הלב את גודל העונש שאירע להם. ולכן תכלית ההספד היא לתקן את החלק השני, שנבין במקצת את גודל האבידה של מיתת הצדיק.

ו

ב) מתי קשה מיתת הצדיק יותר מחורבן בית המקדש

ז

הקשה השל"ה הק' (מס' תענית פרק תורה אור אות קל"ד) דאיתא במס' ראש השנה (י"ח ב'), "שקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו", שמשמע שמיתת הצדיק שוה לחורבן בית המקדש, ואילו באיכה רבה (פרשה א' סי' ל"ז) איתא, "מצינו שסילוקן של צדיקים קשה לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממאה תוכחות חסר שתים שבמשנה תורה ומחורבן בית המקדש", דהיינו שמיתת צדיקים קשה יותר מחורבן בית המקדש, וע"ש בשל"ה מה תירץ.

ח

ונראה ליישב שיש שני סוגים של צדיקים, יש צדיק שאינו משפיע על אחרים בישירות, שאינו מרביץ תורה ואינו מלמד תורה לרבים, אלא שהוא עובד את הקב"ה לעצמו, אלא שאחרים רואים אותו ומושפעים מהנהגותיו, ובזה הם מקבלים ממנו. צדיק כזה הוא כמו בית המקדש, שגם בבית המקדש אין ההשפעה בישירות, אלא כשאדם נכנס לבית המקדש הוא מרגיש את הקדושה ואת השראת השכינה ובזה הוא מושפע מבית המקדש. והנה על צדיק כזה אמרו חז"ל שמיתת הצדיק שקולה כמו חורבן בית המקדש, כיון שדרך השפעתם דומים.

ט

אבל יש סוג שני של צדיק שהוא משפיע על הציבור בישירות, שהוא מלמד לתלמידים, משפיע עליהם, מדריכם בדרך ישרה, ומורה להם את הדרך אשר ילכו בה. מיתת צדיק כזה קשה יותר מחורבן בית המקדש, שהרי השפעתו אינה רק במה שהם מושפעים ע"י שרואים אותו, אלא שהצדיק בעצמו הולך ומשפיע להם.

י

בפטירת הרב הוטנר זצ"ל בודאי אנו יכולים לומר שמיתתו קשה יותר מחורבן בית המקדש, שהרי הוא השפיע על הציבור בישירות, שלימד תורה לאלפי תלמידים, והעמיד דור של יראים ושלמים ע"י שהשפיע עליהם בדיעות בחכמה ובמוסר.

יא

ג) חושך בכל העולם

יב

איתא במס' מועד קטן (כ"ה ב'), "כי נח נפשיה דרבי יוחנן פתח עליה רבי יצחק בן אלעזר קשה היום לישראל כיום בא השמש בצהרים, דכתיב 'והיה ביום ההוא והבאתי השמש בצהרים' (עמוס ח', ט'), ואמר רבי יוחנן זה יומו של יאשיהו". ומבואר מדברי הגמ' שפטירת רבי יוחנן ופטירת יאשיה המלך היו דומות בזה שנחשבו כאילו שקעה השמש בצהרים. וצריך ביאור, מה עומק הכוונה במשל זה?

יג

ונראה לומר בזה, שאם אדם אחד הוא בצער אז אותו אדם הוא כאילו הוא יושב בחושך, ואם כל הציבור בכל מקום שהם שרויים בצער אז הוא כאילו כולם יושבים בחושך. והנה כיון שהעולם עגול, כשמקצת בני אדם בחושך, יש בני אדם אחרים שהם באור, אבל כשהשמש שוקעת באמצע הצהרים הרי החושך הוא על כל העולם, ולכן פטירת יאשיה המלך ורבי יוחנן נמשלו לשקיעת השמש באמצע הצהרים כיון שמיתתם גרמה לצער לכל ישראל, שהרי השפעתם היתה על כל ישראל בכל מקום שהם.

יד

כזה יש לומר בפטירת הרב הוטנר זצ"ל, שתלמידיו היו בכל העולם, והשפעתו היתה מורגשת עליהם בכל מקום שהם, ועכשיו שהסתלק הרי יש חושך בכל העולם.

טו

ד) אחד מבני חבורה שמת ידאגו כל החבורה

טז

איתא במס' שבת (ק"ו א'), "אחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה". וצריך ביאור, למה ידאגו בני החבורה, והלא אם הנפטר מת מחטאיו לכאורה אין זה הוכחה על שאר בני החבורה?

יז

ותירץ הג"ר ישראל סלנטר זצ"ל (מובא בחכמה ומוסר ח"א מאמר י"ח) ע"פ מה שכתוב (תהלים י"ט, י'), "משפטי ה' אמת צדקו יחדו", שכוונת הפסוק היא שמדת בשר ודם היא שכשנתחייב אדם למיתה אינם דנים אם בני המשפחה ראויים לאותו צער, משא"כ הקב"ה כשהוא מעניש את האדם במיתה הוא דן מתחילה אם משפחתו וידידיו ראויים לאותו צער של פטירת קרובם. ואם אינם ראויים לאותו צער אז הקב"ה אינו מעניש את האדם. ולכן משפטי ה' "צדקו יחדו" דהיינו שהם ישרים מכל הצדדים. מטעם זה אמרה הגמ' שאם אחד מבני חבורה מת ידאגו כל החבורה, שהרי אם בני החבורה לא היו ראויים לאותו צער לא היה מת אחד מבני החבורה, ולכן יש הוכחה שיש חטאים בידם, וצריכים להתעורר לתשובה.

יח

ולפ"ז כל מי שמצטער במיתת האדם נכלל באותו עונש מיתה, ולכן פטירת האדם היא סיבה לדאגה לכל מי שמרגיש באותו צער. והנה בפטירת הגר"י הוטנר כולנו מצטערים, שהרי הנפטר היה משפיע בתורה, במוסר, בהשקפה וביראת שמים, ולכן כולנו צריכים להיות בדאגה ולהרגיש שזהו עונש על כל אחד ואחד ממנו.

יט

והנה יעוין בשו"ת תשובה מאהבה (ח"א סי' קע"ד ומובא בפתחי תשובה יו"ד שד"מ אות א') שכשנפטר בעל הפני יהושע ז"ל פסק הג"ר יחזקאל לנדא ז"ל בעל הנודע ביהודה שיש להספידו כיון שהיה רבן של כל בני הגולה אע"פ שבעל הפני יהושע צוה שלא להספידו. והביאור בזה הוא שכיון שהיה רבן של כל בני הגולה א"כ פטירתו היא עונש לכולם כיון שכולם מצטערים במיתתו, ולכן צריך להספיד את הנפטר כדי שיכירו את גודל העונש שאירע להם ויתעוררו לתקן את ההעדר שנשאר ע"י הפטירה.

כ

ה) לא נשארו לנו גפרורים

כא

האבידה של הגר"י הוטנר זצ"ל יובן ע"פ המשל הבא. בימים הקדמונים לא היה אור ברחוב בלילה, וכל אחד היה לוקח נר בידו להאיר לו את הדרך. אם כבה נר אחד לא היה אסון, כיון שהיו להם גפרורים והיו יכולים להדליק נר אחר. אבל כשכבו כל כך הרבה נרות עד שלא נשאר להם שום גפרורים להדליק נר נוסף אז נשארו בחושך.

כב

והנמשל בזה הוא, שלפני השואה היו לנו הרבה גדולי תורה, וכשנפטר אחד מהם, אע"פ שהיתה אבידה גדולה, מכל מקום נשארו לנו הרבה גדולים שהיו יכולים להדליק את אור התורה שכבה. אבל היום פטירת אדם גדול כמו הגר"י הוטנר הוא אסון נורא, כיון שלא נשארו לנו נרות שיכולים להדליק את אור התורה שכבה בפטירתו. ואולי אם נתחזק בתורה ויראת שמים נוכל למלא במקצת את החלל שנשאר בפטירתו.

כג

והנה איתא במס' ברכות (ו' ב'), "אגרא דהספידא דלויי", ופירש רש"י, "להרים קול בלשון נהי ועגמת נפש, שיבכו השומעים", ונמצא שלפי רש"י "דלויי" הוא לשון הרמת קול. אבל יש מפרשים שהוא מלשון "דולה ומשקה", דהיינו ששכר ההספד הוא מה שדולים ושואבים ממעשי הנפטר, שבשעת ההספד אנו צריכים להתבונן במעשיו הגדולים של הנפטר כדי להתחזק בתורה ויראת שמים ומוסר, ובזה נמלא במקצת את החלל שנשאר ע"י הפטירה. ואנו מקווים שבזה תישאר לנו השפעת הגאון הגדול ר"י הוטנר זצ"ל, ויקויים בנו "בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים" (ישעיה כ"ה, ח'), אכי"ר.