שיחות עבודת לוי ל״ו

א

מאמר ל"ו – עצבות

ב

א) אם תעזבני יום יומיים אעזבך

ג

כתוב, "ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים" (בשלח ט"ו, כ"ב). ואיתא בבבא קמא (פ"ב א'), "דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה שנאמר 'הוי כל צמא לכו למים' (ישעיה נ"ה, א'), כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו, עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה". ומבואר מהגמ' ש"מים" באותו פסוק היינו תורה, ולכן כוונת התורה היא שבני ישראל הצטערו מיגיעת הדרך בשביל שהלכו שלשה ימים בלי תורה.

ד

ולפ"ז נראה לבאר את הפסוק שאחריו, "ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה" (שם פסוק כ"ג), שכוונת התורה היא שאחר שהלכו שלשה ימים בלא תורה ורצו לחזור לתורה אז טעמו טעם מר בתורה ולא הרגישו עוד את מתיקות התורה, שרק מי שלומד תדיר בכל יום יכול לטעום את מתיקות התורה.

ה

והביאור בזה הוא, שהנה חז"ל אמרו (ספרי עקב פיסקא מ"ח, ירושלמי ברכות פ"ט מ"ה) אודות לימוד התורה ש"אם תעזבני יום יומיים אעזבך", ור"ל שכשם שהוא מתרחק מן התורה גם התורה מתרחקת ממנו, ולכן אם הוא עוזב את התורה יום אחד נמצא שהתרחק מן התורה שיעור שני ימים. ולכן, קשה מאד לחזור לתורה לאחר שעזב את התורה, ואז יש לתורה טעם מר.

ו

והנה סכנה גדולה כרוכה בזה, שכשקשה לאדם ללמוד, אז היצר הרע משתדל להפילו למצב של עצבות ויאוש, והיצר הרע יגיד לו שלא יצליח בתורה וטוב לו לעזוב את התורה. אבל זו היא רק עצת היצר שבאמת אין סיבה ליאוש, שאע"פ שהתרחק מן התורה וקשה לחזור, מכל מקום בקצת התאמצות יכול לחזור לתורה ולהצליח בלימודו.

ז

ב) רפו ידיהם מן התורה

ח

כתוב בסוף הפרשה, "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" (בשלח י"ז, ח'), ואמרו חז"ל (סנהדרין ק"ו א', מכילתא כאן מסכתא דעמלק פרשה א') ש"רפו ידיהם מן התורה". והדברים תמוהים מאד, שהרי רפידים היתה החנייה האחרונה לפני מתן תורה, ולכאורה זה הוא הזמן המסוגל ביותר להתעלות בתורה, ואיך שייך שבאותו זמן התרפו מן התורה?!

ט

ונראה לומר, שהאמת הוא להיפך, שאותו זמן הוא המסוגל ביותר לפעולת יצר הרע, שהיצר הרע הגיד להם שאינם חשובים כל כך לקבל את התורה, ונפלו בני ישראל למצב של עצבות ויאוש וממילא רפו ידיהם מן התורה.

י

ג) ירבעם התייאש

יא

ונראה לבאר בזה את דברי הגמ' בסנהדרין (ק"ב א'), "'אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה' (מלכים א' י"ג, ל"ג), מאי אחר, אמר רבי אבא אחר שתפשו הקדוש ברוך הוא לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן, אמר לו מי בראש, בן ישי בראש, אי הכי לא בעינא". ויש לתמוה מאד על דברי הגמ', שהקב"ה הציע לירבעם למחול לו על הכל ולטייל עמו בגן עדן, וירבעם מיאן רק בשביל שדוד המלך ילך בראש?!

יב

ונראה לומר בזה, שכשירבעם שמע שדוד ילך בראש, מיד תקף בו היצר הרע והפילו למצב של עצבות ויאוש, וכשבן אדם במצב של עצבות עלול הוא לטעות, ולכן ירבעם מיאן לטייל עם הקב"ה בגן עדן!

יג

ומכל זה למדנו שהיצר הרע יכול להפיל את האדם למצב של עצבות ויאוש ועי"ז יגרום לו לעזוב את התורה. ולכן, כל אחד צריך לחזק את עצמו, ולא להניח את היצר הרע לעשות כן. ואם היצר הרע משתדל לשכנע אותו שאינו מצליח בלימודו, צריך האדם לדעת שהאמת אינו כן, אלא שבאמת הוא מצליח בלימודו אלא שלפעמים אין ההתעלות ניכרת מיד עד לאחר זמן גדול.

יד

ועוד צריך כל אחד לדעת, שאפילו אם האדם התרחק מן התורה, אין לו להתייאש, שאע"פ שקשה לחזור, מכל מקום אם מחזק את עצמו יכול לעשות כן.

טו

ד) מפרעה יש ללמוד שאין להתייאש

טז

יסוד זה יש ללמוד מפרעה מלך מצרים, וזה על פי הא דאיתא בפרקי דרבי אליעזר (פרק מ"ג), "תדע לך כח התשובה, בא וראה מפרעה מלך מצרים שמרד בצור עליון הרבה מאד שנאמר 'מי ה' אשר אשמע בקולו' (שמות ה', ב'), ובאותו לשון שחטא בו בלשון עשה תשובה שנאמר 'מי כמוכה באלים ה" (בשלח ט"ו, י"א), והצילו הקב"ה מבין המתים וכו' לספר כח גבורתו וכו', והלך ומלך בנינוה".

יז

ומבואר מכאן דבר נפלא, שפרעה היה מלך על מצרים והקב"ה הרג את חילו וטבעם בים והוציא את בני ישראל מארץ מצרים, והיה לו לפרעה ליפול למצב של עצבות ויאוש. אבל אין זה מה שאירע לו, אלא למד ממה שנעשה לו וחזר מדרכו הרעה ולבסוף נעשה מלך על נינוה, והחזיר את כל העיר בתשובה כמבואר בספר יונה. מזה יש ללמוד, שאפילו אם האדם נפל הרבה ממדרגתו אין לו להתייאש, אלא צריך לחדור לתוך לבו שאפשר לו להתעלות ואין שום סיבה להתייאש.

יח

ה) מעין המתגבר בחידושי הלכה

יט

ויש להוסיף בזה מה שאמר הג"ר ישראל סלנטר ששו"ע שלו גדול משו"ע שלנו, שע"י עמילותו בתורה זכה למצוא חידושי דינים שאינם מופיעים בשולחן ערוך. ואולי יש לפרש שהיסוד בזה הוא שהקב"ה "מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", ולכן כשם שהקב"ה מחדש את העולם תמיד, כן אנו צריכים לחדש חידושי תורה כדי להתדמות למדותיו של הקב"ה. וא"כ מי שרוצה לחזק את עצמו בתורה יש לו להשתדל ככל מה שאפשר לעמול בתורה עד שיגיע למדריגה של חידושי תורה.