שיחות עבודת לוי ק״ח

א

מאמר ק"ח – שיחה שמסר בועידה של אגודת ישראל בשנת תשכ"ד

ב

א) סעודת מלוה מלכה היא כמו השעה אחת שאחר התפלה

ג

איתא בברכות (ל"ב ב'), "חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין שעה אחת וחוזרין ושוהין שעה אחת". והנה הכל מבינים למה שהו לפני התפילה, שהרי האדם צריך להכין את עצמו להתפלל שהרי התפילה נקראת "עבודה שהיא בלב" (וכדאיתא בתענית ב' א'). אבל צריך ביאור, למה הוצרכו לשהות לאחר התפילה? ונראה לומר ששהייה לאחר התפלה הועילה כדי להחדיר בתוך לבם את ההתעוררות וההתרוממות שהשיגו בשעת התפילה כדי שלא תפוג לאחר זמן.

ד

והנה במשך יום השבת של הועידה הרגשנו כולנו התרוממות הרוח ויש לחוש שנפסיד מה שהשגנו. לכן, התאספנו פעם נוספת במוצאי שבת בסעודת מלוה מלכה כדי שמעמד זה יהיה ה"שעה אחת שאחר התפלה" ולא תפוג ההתרוממות לאחר זמן

ה

ב) התפקיד של אגודת ישראל והתשובה ל"מאי אהנו לן רבנן"

ו

איתא במס' סנהדרין (צ"ט ב'), "אפיקורוס וכו', רבא אמר, כגון הני דבי בנימין אסיא דאמרי מאי אהני לן רבנן, מעולם לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה (לא התירו לנו עורב ולא אסרו לנו יונה)". ופירש רש"י, "לא אמרו לנו שום חידוש שלא מצינו בתורה". ומבואר מדברי הגמ' שמי שמתרעם שחכמי ישראל לא חידשו שום דבר נחשב לאפיקורוס. והנה יש להעיר, מה באמת התשובה לטענה זו? מה באמת התפקיד של חכמי ישראל אם אינם מחדשים שום דבר?

ז

אולם, התשובה לזה טמונה בתוך השאלה, שהרי חכמי ישראל עומדים על המשמר כדי שהתורה לא תשתנה, שמה שהוא מותר ישאר מותר, ומה שהוא אסור ישאר אסור, והסיבה שיש עדיין כלל ישראל ששומרים את התורה כצורתה היא רק בזכות חכמינו. וא"כ התרעומת של "לא שרו לן עורבא" היא עצמה תפקידם של חכמי ישראל!

ח

משל למה הדבר דומה, לאדם שיש לו מחלת לב, והוא עומד תחת טיפולו של רופא מומחה שנים רבות. פעם אחת, שאל אותו אדם לרופאו, "עמדתי תחת טיפולך הרבה שנים, ושום דבר לא השתנה, וא"כ מה היא התועלת של טיפולך?" הרופא ענה לו, "עצם העובדה שאתה חי הוא התועלת של טיפולי, שאילו לא השגת טיפול למחלתך כבר היית מת לפני הרבה שנים".

ט

והנמשל מובן מאליו, שנס גדול הוא שכלל ישראל עדיין חי וקיים לאחר אלפי שנים, והסוד לקיומנו הוא חכמי ישראל שהם נציגי התורה הקדושה, והעם עמדו מאחוריהם והלכו אחרי עצתם, וא"כ זהו גופא מאי דאהנו לן רבנן.

י

תשובה זו היא מתאמת גם לאותם ששואלים מה התפקיד של אגודת ישראל, שהרי עצם העובדה שיש ישיבות ומוסדות התורה גם בארה"ב והתורה חיה וקיימת מוכיח לנו שיש תועלת לאגודת ישראל. תפקיד האגודה אינה לשנות את עם ישראל, אלא לנצור ולשמור את עם התורה כדי ששום דבר לא ישתנה.

יא

ג) קשר רשעים אינו מן המנין

יב

יש אנשים אחרים שטוענים מה תועלת יש בהתחזקות של שמירת תורה ומצוות, והלא אפילו אם נתחזק מכל מקום עדיין מספרם של הכופרים בתורה גדול הרבה מאד ממספר יהודים ששומרים את התורה כצורתה.

יג

והנה התשובה לטענה זו נמצאת בגמ' בסנהדרין (כ"ו א), "שבנא הוה דריש בתליסר רבוותא, חזקיה הוה דריש בחד סר רבוותא, כי אתא סנחריב וצר עלה דירושלים כתב שבנא פתקא שדא בגירא 'שבנא וסיעתו השלימו חזקיה וסיעתו לא השלימו' וכו', הוה קא מסתפי חזקיה אמר דילמא חס ושלום נטיה דעתיה דקודשא בריך הוא בתר רובא כיון דרובא מימסרי אינהו נמי מימסרי, בא נביא ואמר לו, 'לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר', כלומר קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין".

יד

ומבואר מדברי הגמ' שחזקיה המלך היה מתיירא משבנא כיון שישיבתו של שבנא היתה גדולה יותר מישיבתו של חזקיה. והנביא אמר לו שאין זה נחשב רוב כיון ש"קשר רשעים אינו מן המנין". וצריך ביאור, מה עומק הכוונה בזה?

טו

ונראה לומר בזה ש"רוב" אינו רק מספר רב של פרטים בודדים, אלא הוא פרטים המצטרפים לכלל, ואי אפשר לפרטים להצטרף אא"כ יש דבר המאחד את הפרטים. והנה התורה היא המצרפת והמאחדת אותנו להיות כלל אחד, וממילא "קשר של רשעים אינו מן המנין", כיון שאין להם שום צירוף זה לזה בלי התורה וממילא כולם הם רק בודדים.

טז

ולכן הציבור של שומרי תורה ומצוות הוא גדול יותר מהציבור של היהודים שלדאבוננו אינם שומרים את התורה, שהרי הציבור שלנו מאוחד על ידי כח התורה, אבל הציבור שלהם הוא רק קיבוץ של אנשים שאין להם שום צירוף לזה.

יז

ד) דוד המלך

יח

והנה סעודת מלוה מלכה נקראת "סעודתא דדוד מלכא משיחא", וזה נוגע מאד למלוה מלכה הזאת, שהרי איתא בילקוט שמעוני (בראשית רמז מ"א), "'זה ספר תולדות אדם' (בראשית ה' א') העביר לפניו כל הדורות, הראהו דוד חיים חקוקין לו ג' שעות, אמר לפניו רבש"ע לא תהא תקנה לזה, אמר כך עלתה במחשבה לפני, א"ל כמה שני חיי, א"ל אלף שנים, א"ל יש מתנה ברקיע, א"ל הן, א"ל ע' שנים משנותי יהיו למזל זה וכו'", ומבואר מדברי המדרש שדוד המלך היה ראוי לו להיות נפל אם לא שנתן לו אדם הראשון מתנה של שבעים שנים משנותיו, ולא עוד אלא שאנו אומרים "דוד מלך ישראל חי וקיים" (כדאיתא בראש השנה כ"ה א').

יט

וכל זה הוא סמל ודוגמא לנו, שהרי הרבה אמרו שעולם התורה לא יתקיים זמן רב, ואחד ממנהיגי החפשים אמר עלינו שלאחר 15 שנים כבר לא נהיו קיימים כלל וכלל, וכבר עברו מאז עשרות שנים והרי אנו חיים וקיימים, כמו דוד המלך שהיה נראה שלא יהיה לו שום קיום כלל, ולבסוף היה להיפך ש"דוד מלך ישראל חי וקיים"!