שיחות עבודת לוי ל״ח

א

מאמר ל"ח – אמונה (ב)

ב

א) העיקר הגדול שנלמד מהמשנה במס' חולין

ג

כתוב, "ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם וגו'" (יתרו י"ט ט'). ומבואר מפסוק זה שאמונת בני ישראל בנבואת משה רבינו היתה מחמת שראו את הקב"ה מדבר עם משה. וכן מבואר ממה שכתוב בסוף הפרשה, "ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם" (שם כ', י"ט).

ד

והנה איתא במשנה במס' חולין (ק' ב'), "נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה (איסור גיד הנשה נוהג רק בבהמה טהורה), רבי יהודה אומר אף בטמאה, אמר ר' יהודה והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה ועדיין בהמה טמאה מותרת להן, אמרו לו בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו".

ה

וכתב הרמב"ם בפירוש המשניות (שם), "ושים לבך על העיקר הגדול הנכלל במשנה הזאת, והוא מה שאמר מסיני נאסר, לפי שאתה הראית לדעת שכל מה שאנו מרחיקים או עושים היום אין אנו עושין אלא במצות הקב"ה ע"י משה רבינו ע"ה, לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו, כגון זה שאין אנו אוכלין אבר מן החי אינו מפני שהקב"ה אסרו לנח אלא לפי שמשה אסר עלינו אבר מן החי במה שצוה בסיני שיתקיים איסור אבר מן החי, וכן אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו ע"ה מל עצמו ואנשי ביתו אלא מפני שהקב"ה צוה אותנו ע"י משה רבינו שנימול כמו שמל אברהם אבינו ע"ה, וכן גיד הנשה אין אנו הולכים אחר איסור יעקב אבינו אלא מצות משה רבינו ע"ה, הלא תראה מה שאמרו תרי"ג מצוות נאמרו לו למשה מסיני, וכל אלו בכלל המצוות".

ו

ומבואר מדברי הרמב"ם, שעיקר גדול הוא שקיום כל המצוות הוא רק מחמת מצות משה רבינו מפי הקב"ה. וצריך ביאור, למה מצוות התורה צריכות להיות מפי משה רבינו?

ז

ב) עינינו ראו ולא זר

ח

ונראה לבאר את דברי הרמב"ם על פי מה שכתב בעצמו בהל' יסודי התורה (פ"ח ה"א), "משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף וכו', ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך וכו', ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי שנאמר 'הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם', מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה".

ט

ולמדנו מדברי הרמב"ם שכל האמונה בתורה שייכת רק מפני מעמד הר סיני, שבאותו מעמד ראו בני ישראל את הקב"ה מדבר עם משה, ורק זה נחשב לאמונה שלימה מאחר שראו כן בעיני עצמם, ולא היתה אמונה מחמת אותות ומופתים.

י

ולפי זה מובנים דברי הרמב"ם במס' חולין, שקיום כל המצוות צריך להיות רק מחמת מצות משה רבינו מפי הקב"ה, שרק אצל משה שייך אמונה שלימה מאחר שראו בעצמם את הקב"ה מדבר עם משה.

יא

ולמדנו מזה, שאם נקיים מצוה בלי אמונה שלימה הרי זה פגם במצוה עצמה, שרק מטעם זה אנו צריכים לשמוע כל מצוה ומצוה מפי משה רבינו כדי שקיום המצוה יהיה עם האמונה הראויה.

יב

ואע"פ שרק אבותינו ראו את מעמד הר סיני, מכל מקום כבר כתב הרמב"ן (פרשת ואתחנן ד', ט'), "כי כשנעתיק גם כן הדבר לבנינו ידעו שהיה הדבר אמת בלא ספק כאלו ראוהו כל הדורות, כי לא נעיד שקר לבנינו ולא ננחיל אותם דבר הבל ואין בם מועיל".