שיחות עבודת לוי קי״א

א

מאמר קי"א – זכרונות על מרן המשגיח הרה"ג מוהר"ר דוד קראנגלאס זצוק"ל

ב

[כינוס ליארצייט י' טבת תשל"ו]

ג

א) "מִיָמַי"

ד

איתא במס' מגילה (כ"ז ב'), "שאלו תלמידיו את רבי אלעזר בן שמוע במה הארכת ימים, אמר להם מִיָמַי לא עשיתי קפנדריא לבית הכנסת וכו'". וכן מובא שם אצל הרבה תנאים ואמוראים שנשאלו במה האריכו ימים, וכולם התחילו לומר "מִיָמַי". והביאור בזה הוא שעיקר מעלת הנהגות טובות הוא כשהם נעשים בתמידיות ובעקביות. ראינו מדה זו אצל המשגיח זצ"ל, שכל הנהגותיו הנעלות היו בלי שום שינויים, והתמיד בהם עד שאנו יכולים לומר על הנהגותיו שהיו בגדר "מִיָמַי".

ה

והנה כיון שראינו הנהגותיו בעצמנו אנו יכולים להתעורר ממנו, שאפשר להתעורר יותר ממה שרואים בעצמנו יותר ממה שאנו רק שומעים. והמפרשים ביארו בזה מה שכתוב בספר קהלת (ז', ב'), "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם, והחי יתן אל לבו", שלכאורה יש להעיר שעיקר כוונת הפסוק לומר שהחי יזכור את יום המיתה ויתעורר מזה לחזור בתשובה, וא"כ למה צריך ללכת אל בית האבל, אלא שמזה אנו למדים שאם ילך אל בית האבל יתעורר הרבה יותר משאם לא היה הולך אלא רק חושב אודות יום המיתה (ע"ש באבן עזרא).

ו

ב) תוכחת מגולה ואהבה מסותרת

ז

והנה המשגיח זצ"ל צמצם בתוכו שתי הנהגות שלכאורה סותרות זו את זו, שמצד אחד היה תקיף מאד בבחורי הישיבה והיה מקיים בהם מה שאמרו חז"ל (כתובות ק"ג ב') "זרוק מרה בתלמידים", אבל מצד שני היה אוהב את כל אחד מהתלמידים, וכולם הרגישו מאד את אהבתו אליהם. אבל האמת הוא ששתי הנהגות אלו אינן סותרות זו את זו כלל, שכך הוא הצורה של מנהיג ישראל, וכמו שמצינו במשה רבינו שהיה מרבה מאד להוכיח את בני ישראל, אבל גם מסר נפשו להציל את ישראל כשחטאו. והיינו משום שכל מה שהוכיח אותם היה רק מחמת רוב אהבתו אליהם. כן הוא אצל כל גדולי ישראל, וכן היה אצל המשגיח זצ"ל שכל התוכחה שהוכיח את בני הישיבה היתה רק מתוך אהבה עמוקה.

ח

והמפרשים ביארו בזה מה שאמר שלמה המלך (משלי כ"ז, ה'), "טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת", שר"ל שאימתי תוכחת מגולה טובה, רק כשהיא באה מתוך אהבה מסותרת.

ט

אהבת המשגיח זצ"ל אצל כל התלמידים נבעה ג"כ ממה שאמרו חז"ל על הפסוק "ושננתם לבניך" (ואתחנן ו', ז'), שחז"ל דרשו (ספרי פ' ואתחנן פיסקא ט'), "בניך אלו תלמידיך, וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים". המשגיח זצ"ל הרגיש שתלמידיו הם כמו בניו, וכן שמעתי ממנו שהיה נחלה כחולה ממש כשהיה רואה בחור מתבטל מתורה.

י

המשגיח זצ"ל מסר נפשו בעד תלמידי הישיבה, והיה תמיד עומד על המשמר להשפיע ולהשגיח עליהם. אנו צריכים לזכור את הנהגותיו ולהתעורר מהם, יהי זכרו ברוך.