שולחן ערוך, אורח חיים ת״ח: דיני הנחת העירוב וקניית השביתה. ובו ד"ס: – עם 21 מפרשים

א

דיני הנחת העירוב וקניית השביתה. ובו ד"ס:
(מותר לערב עירובי תחומין ולקנות שביתה סוף התחום ולכן) מי שיצא מהעיר בע"ש והניח מזון ב' סעודו' רחוק מהעיר בתוך התחו' וקבע שביתתו שם אע"פ שחזר לעיר ולן בביתו נחשב אותו כאלו שבת במקו' שהניח בו הב' סעודות וזהו הנקרא עירובי תחומין ויש לו להלך ממקום עירובו למחר אלפי' אמה לכל רוח לפיכך כשהוא מהלך ממקום עירובו למחר אלפי' אמה כנגד העיר אינו מהלך בעיר אלא עד סוף מדתו ואם היתה העיר מובלע' בתוך מדתו תחשב העיר כולה כד"א וישלים מדתו חוצה לה כיצד הרי שהניח את עירובו ברחוק אלף אמה מביתו שבעיר לרוח מזרח נמצא מהלך למחר ממקום עירובו אלפי' אמה למזרח ומהלך ממקום עירובו אלפים אמה למערב אלף שמן העירוב עד ביתו ואלף אמה מביתו בתוך העיר ואינו מהלך בעיר אלא עד סוף האלף ואם היה מביתו עד סוף העיר פחות מאלף אפילו אמה אחת שנמצאת מדתו כלתה חוץ לעיר תחשב המדינה כולה כד"א ויהלך חוצה לה תתקצ"ו אמה תשלום האלפי' לפיכך אם הניח עירובו ברחוק אלפי' אמה מביתו שבעיר הפסיד את כל העיר ונמצא מהלך מביתו עד עירובו אלפי' אמה ואינו מהלך מביתו בעיר לרוח מערב אפי' אמה אחת: הגה ויש אומרים דאפילו כלתה מדתו באמצע העיר מהלך בכל העיר כולה אבל לא חוצה לה ויש להקל (טור והגהות מיימוני פכ"ז מה"ש בשם סמ"ק ורש"י) ואם כלתה מדתו בסוף העיר ואע"ג דעדיין עיבור לפני העיר כל העיר כארבע אמות דלא אמרינן עיבור של העיר כעיר להחמיר (המגיד פכ"ז מה' שבת) כל מקום שהניח עירוב תחומין ויש לו אלפים לכל רוח אסור לו לילך לצפון ולדרום רק נגד רוחב המקום שקנה בו שביתה ואם אינו רק ארבע אמות כגון שאין העירוב ברשות היחיד אסור לו לילך לכל רוח אלפים רק ברוחב ארבע אמותיו עם זויותיהן כדלעיל סי' שצ"ח סעיף ב' ומכל מקום אם כלתה המדה סוף העיר וכולה כארבע אמותיו מותר לילך כל רחבה ויש לו אלפים חוץ לעיר לצפון ולדרום אע"פ שאין לו רחב כל כך נגד המקום שקנה בו עירוב (הר"ר יונתן):

ב

המניח עירובו ברה"י אפי' היתה מדינה גדולה כנינוה ואפי' עיר חריבה או מערה הראוי' לדיורין מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח:

ג

המניח עירובו בתוך העיר ששבת בה לא עשה כלום ואין מודדין ממקום עירובו אלא הרי הוא כבני העיר כולם שיש להם אלפים אמה לכל רוח חוץ לעיר וכן אם נתן עירובו במקומות המצטרפים לעיר שמודדים התחום חוץ מהם הרי זה כנותנו בתוך העיר:

ד

נתן עירובו חוץ לתחום אינו כלום (ויש לו תחום מביתו) (מיימוני והמגיד פ"ו מה' עירובין):

א

מהלך. הואיל ולן בה אבל הגיע לעיר אחרת וכלתה מדתו באמצע העיר אסור להלך יותר ומטלטל בכולה ע"י זריקה כמ"ש סימן ת"ג. ואם כלתה מדתו בסופה כל העיר כד"א וה"ה במודד תחום מעירו ופגע בעיר אחרת ועיין בגמ' ועיין בספר אבן העוזר שהאריך בדין זה עיין שם בספר מגיני ארץ דפוס פרופס:

ב

המצטרפים. אפי' אם נתנו בסוף העיבור אין נותנין לו ב' אמות לצד חוץ דכשעומד במקום שנחשב לו כד' אמות אין לו לצד חוץ כלום כמי שעומד בדיר וסהר תוספות דף ס' ע"ב:

א

פשוט בכמה מקומות בפרק ד' ובפ"ב דעירובין עיין בסי' תט"ו שדוקא לדבר מצוה מערבין

ב

רמב"ם בפרק ו' מהלכות עירובין

ג

שם בגמרא ס' ורמב"ם בפרק כ"ז מה"ש וכן משמע מדברי הסמ"ג

ד

שם

ה

שם

ו

שם בגמרא ד' ס' ס"א וכר"א הרא"ש ממשמעות הרי"ף והרמב"ם בפרק ו'

ז

משנה שם ס' עיבורו של עיר וכ"ש בתוך העיר

ח

רמב"ם בפרק ו' מה"ע ממשמעות הגמרא שם וכפי' רש"י:

א

ס"א מותר. ר"ל בזה לפי שלשון הרמב"ם וש"ע משמע דיעבד:

ב

מי שיצא כו'. ע"ג א' והרי נותן כו':

ג

לפיכך כשהוא. ס' ב':

ד

ואינו מהלך בעיר. כן מ' פשטא דגמ' ומפסיד את כל העיר כו' ואם איתא שמהלך בכל העיר אינו מפסיד אלא יתרון רוחק העירוב כ"ה בתוספתא דמכילתין ריש פ"ח ולדעת תוס' צ"ל דתוס' מיירי כשלא לן בביתו:

ה

תתקצ"ו. כן משמע שם נעשית לו העיר כו':

ו

וי"א. תוס' שם אין. ומהר"י אומר כו' ולפי גירסתם שם ע"ג בסוף התחום ואתי וביית בביתיה ושם ל"ח ב' מי סברת דמנח כו' וערש"י שם וע' בתוס':

ז

ואם כו' דלא. כמ"ש רש"י ל"ג א' ד"ה והוא לענין ד"א ע"ש:

ח

כ"מ שהניח. נ"ו ב':

ט

ואם אינו. מתני' מ"ט ב':

י

ומ"מ אם. כנ"ל ונעשה לו כל העיר כד"א:

יא

ויש לו. עמ"א:

א

ס"ב המניח. כר"א כנ"ל כדברי המיקל בעירובין:

ב

אפי'. שם:

ג

או. שם:

א

ס"ד ויש לו. רש"י שם ד"ה חוץ לתחום ס"ד כו' ומתני' שם א' מותר כו' ואסור כו' וערש"י שם ד"ה מותר לביתו כו' וד"ה אסור לעירובו כו':

א

רחוק מהעיר בתוך התחום – עיין מ"ב מש"כ דאף שמביתו הוא יותר מאלפים כל שהוא בתוך אלפים להעיר יכול להניח עירובו ולקנות שם שביתתו כ"כ המגן אברהם ותו"ש ושלחן עצי שטים [ודלא כעו"ש שכתב בהיפך זה דאינו יכול להניח עירובו לדעה זו רק ברחוק אלפים מביתו ואם העיר גדולה שמביתו לסוף העיר הוא יותר מאלפים אינו יכול להניח עירוב כלל] והוכיח זה המגן אברהם בראיה דהלא בהניח בחוץ לתחום דאינו עירוב כתב הרמב"ם דהוא רק משום דאינו יכול להגיע שם בבין השמשות א"כ כאן שהוא בתוך תחום העיר דיכול להגיע שם בבין השמשות הוי עירובו עירוב ובע"כ דלא משגחינן על ביתו לענין זה [וראיתי בא"ר שהביא מהראב"ן ראיה לדעת העו"ש ע"ש ומ"מ לדינא נ"ל דיש לתפוס כדברי המגן אברהם להקל [היינו אפילו אם נחמיר כדעה הראשונה. וכמו שפסקו הא"ר ובית מאיר] אחד דהביא ראיה מוכרחת מהרמב"ם והלכה כדברי המיקל בעירוב וגם דמהראב"ן אין ראיה כ"כ דאפשר דהוא מיירי שהיה ביתו בסוף העיר וגם אמנם הוא דבר חידוש שבעיר גדולה לא יוכל להניח עירוב כלל מחוץ לעיר מפני שאלפים של בית הם כלים בסוף העיר] אכן גם לדעת המגן אברהם אם לן בביתו והלך בשבת למקום עירובו ורוצה לחזור אינו יכול לחזור לדעה זו אלא עד מקום כלות אלפים ממקום עירובו וכמבואר במגן אברהם ובכל זה לענין הנחת עירוב לכתחלה אין אנו יכולין למנעו כל שהוא בתוך התחום מהעיר דכיון דיכול ללכת שם בין השמשות יוכל לקנות שם שביתתו וכיון דקונה שם שביתתו ממילא מותר לו לילך לשם בשבת דאל"כ למאי מהני עירובו כך הוא ביאור דעת המגן אברהם להמעיין בו בפשיטות וכ"מ מהתו"ש אף דלכאורה הדבר קשה דממ"נ כיון דמותר לו לילך לשם ה"ה לשוב וכיון דאסרת ליה לשוב לביתו מפני שהוא רחוק יותר מאלפים ממקום שביתתו ממילא יהיה אסור לו לילך לשם אבל בע"כ צ"ל כן לדעת המגן אברהם והטעם י"ל דלענין ללכת שם כיון דיכול לקנות שם שביתה מאחר שהוא בתוך התחום וכנ"ל א"כ בע"כ מותר לו לילך לשם והרי הוא לענין זה כמו קודם קניית העירוב אבל לאחר שבא לשם ומודדין לו משם אלפים לכל רוח גם הרוח של צד העיר לא עדיף משאר הרוחות דאין לו ממקום שביתתו רק אלפים אמה כך יש לבאר סברתו אמנם באחרונים ראיתי שביארו דעת המגן אברהם באופן אחר והוא דלדעתו כשביתו בתוך העיר ורוצה להניח עירובו אלפים מהעיר צריך שילין בלילה בבית הסמוך לחומה או עכ"פ שיהיה שם ביה"ש בעת קניית העירוב [עיין מאמר מרדכי ובית מאיר ומחה"ש] והנה מסתימת דברי המגן אברהם משמע להיפוך וגם דבזה הלא גם העו"ש יודה להקל ובמה הוא חולק עליו [וגם מא"ר משמע שאינו מפרש כדבריהם דאל"ה אין ראיתו שמביא מהראב"ן נגד המגן אברהם שום ראיה] וגם אמנם הוא דבר חידוש שבעיר גדולה לא יוכל להניח עירוב כלל מפני שאלפים של ביתו הם כלים בתוך העיר וכמו שתמהתי לעיל על העו"ש ואם נצריכנו שיהא בבין השמשות סמוך לחומת העיר הוא ג"כ דבר חדש וכגון זה הו"ל להפוסקים לפרושי וכן ראיתי בספר בגדי ישע שתמה ע"ז [והנה כל מה שהארכנו הוא רק לדעה הראשונה דלדעה השניה לכו"ע יש להקל להניח העירוב בסוף האלפים מהעיר וגם העו"ש יודה לזה] וע"כ נראה להלכה אף דהא"ר כתב דיש להחמיר כדעת המחבר משום דהוא דעת רוב הראשונים וכן הסכים בספר בית מאיר מ"מ לענין זה שיצטרך להיות בבין השמשות דוקא בסוף העיר נלענ"ד דאין להחמיר ובזה בודאי יש לסמוך על דעת הרמ"א שמיקל כהיש אומרים דאפשר דגם הרמב"ם מודה בזה וכפי שנראה מפשטיות דברי המגן אברהם שכתב בדעתו וכמו שכתבנו:

ב

ברוחב ארבע אמותיו – עיין מ"ב מש"כ דאחר מילוי הקרנות יהיה לו מדת תחומו טבלא מרובעת של ארבעה אלפים וד"א על ד' אלפים וד"א וכן מש"כ דעד שיעור רוחב תחומו שהוא ד' אלפים מותר לילך בכל השטח הזה ואף מדרום לצפון לכו"ע כ"ז מבואר בכל האחרונים והוא פשוט בפוסקים ובשו"ע סימן שצ"ט דממלאין הקרנות כטבלא מרובעת ובכל זה השיעור מותר להלך לארכה ולרחבה ואף דברבינו יונתן לכאורה אינו משמע. כן והא"ר מצא חיזוק לדבריו מדברי הרדב"ז ע"ש אבל בכל הפוסקים פשוט כמש"כ וכן פרשו שארי אחרונים גם דעת רבינו יונתן וכן מוכח מהרמב"ם ריש פרק כ"ז דכל הטבלא מרובעת הוא שיעור תחומו ומותר לילך בה כמו בעיר גופא אף שגדולה הרבה וגם יש סעד לזה מהגמרא דלמ"ד תחום אלפים דאורייתא דילפינן ממגרשי הלוים הלא פשוט דכל השטח שייך להעיר ולא דרך מצומצם של ד"א ודעת הרדב"ז באמת צ"ע ליישב סברתו היטב והוא דעת יחידאה:

ג

כדלעיל סימן שצ"ח ס"ב – ט"ס וצ"ל שצ"ט סעיף י':

ד

ומ"מ אם כלתה המדה כו' – עיין במ"ב שכתבנו דנחשבת כל העיר כד"א אפילו מחזקת יותר מארבעה אלפים וד"א כ"כ המגן אברהם וכן הוא ג"כ דעת הפרישה וכ"כ הח"א והנה אף דבאבן העוזר מחמיר בזה וס"ל דאין אומרין כל העיר כד"א אא"כ שרחבה מובלעת נמי בתוך התחום וכ"כ הבגדי ישע לא העתקתים דרבו האחרונים המקילין בזה וכנ"ל וגם החמד משה אף דבתחלה רצה לומר ג"כ הכי מסברא מ"מ כתב ג"כ דברבינו יונתן לא משמע כן והסכים להקל כמש"כ המגן אברהם [ובע"כ מיירי באופן זה דאלו היה מובלע בתחומו הלא לא היה ראוי מתחלה לספק בזה] ובפרט היכי שלן בעיר הלא לדעת הרמ"א יש להקל בכל גווני:

ה

ויש לו אלפים וכו' – עיין מ"ב מש"כ דכמה אחרונים תמהו ע"ז. ודע דיש מאחרונים [אה"ע (והעתיקו התו"ש) והחמד משה ובגדי ישע] שהעמידו דברי הרמ"א להלכה ורק שכתבו דזה דוקא אם העיר אין רחבה ארבעת אלפים וד"א כמדת רוחב תחומו דכיון שהעיר מובלעת בתוך רוחב תחומו שוב נותנין לו כנגד העיר אלפים משני הצדדין כיון דהעיר נחשבת רק כד"א אבל אם העיר רחבה ממדת תחומו [כ"כ האה"ע ובגדי ישע ובחמד משה כתב אפי' אם היא שוה למדת תחומו] אף שהעיר עצמה מותר לו להלך בכולה עכ"פ גם לרחבה כיון שמדת אורך תחומו כלה בסוף העיר אבל מן הצדדין אין לו אז כלום ע"ש. והנה אף דעיקר הקושיא שהקשה המגן אברהם וסייעתו דברבינו יונתן מבואר להיפוך אינו קושיא כ"כ די"ל דהרמ"א כתב כן מדעת עצמו ואף דמלשונו בד"מ משמע דכתב זה לדעת רבינו יונתן בע"כ צ"ל דלהלכה כתב כן ולא לדעתו ושם כתב בלשון אפשר וכאן הכריע כן להלכה [ומה שנרשם ברמ"א רבינו יונתן ידוע שהוא רק ממרשים ולא מרמ"א גופא כמו שיראה הרואה בשו"ע הראשונים] אכן לדינא מאחר שברבינו יונתן כתב להדיא להחמיר קשה להקל בזה וכמש"כ המגן אברהם וא"ר וגם הגר"א ציין ג"כ לעיין במגן אברהם וכן פסק הח"א ודחה דעת האה"ע שהאריך ליישב דעת הרמ"א ומש"כ הבגדי ישע והחמד משה להצדיק דעת הרמ"א דס"ל דמאי נ"מ רוחב מאורך וכשם שבאורך העיר נותנין לו אלף לצד מערב משום דהעיר נחשבת רק כד"א ה"ה ברוחב כיון שהעיר כד"א א"כ יש לו משני הצדדין אלפים אין הכרח בזה לדחות דעת המגן אברהם וסייעתו שכתבו כפשטיות משמעות ר"י דיש נ"מ בין אורך לרוחב והטעם פשוט דלענין מדתו לצד מערב סברא הוא שכיון שנתן עירובו למזרח העיר אלף אמה ומדידת תחומו דרך העיר הוא א"כ מאחר שחושבין לו כל העיר כד"א נשאר לו עוד אלף למערב אבל לענין הצדדין שאין לו צורך כלל להלך דרך העיר לשם אטו מפני שנמצא עיר או כפר מובלע בתוך תחומו יתרחב מדת תחומו ואדרבה מסתבר דנמשך מדת תחומו בשוה מן הצדדין ממקום שביתתו אף כנגד העיר ורק לענין הילוך בעיר גופא מקילינן דנחשבת לו כד"א אף שרחבה עוד יותר ממדת תחומו אבל לענין הצדדין לא יתרחב תחומו כלל וכעין זה כתב הח"א אכן מאחר שיצא מפי הרמ"א להקל ודעת האה"ע ובגדי ישע וח"מ כן המיקל בשעת הדוחק יש לו על מי לסמוך כנלענ"ד:

א

המניח עירובו וכו' – מיירי שהוא שובת במקום אחר אלא ששם הניח עירובו:

ב

ואפילו עיר חרבה – בגמרא איכא פלוגתא בזה שמואל ור"א ופסק הרמב"ם להקל כר"א וכ"כ הרא"ש והבין כן מדעת הרי"ף מדלא הביא פלוגתתם ש"מ דס"ל להקל עי"ש ולכן סתם המחבר להקל כותייהו. והנה יש כמה ראשונים שפוסקין להחמיר היינו הרשב"א המובא בב"י וכ"כ הראב"ד הביאו הריטב"א וכ"כ הש"ג בשם רבינו ישעיה וכ"כ הגה"מ בשם מהר"מ [וגם מש"כ הרא"ש בדעת הרי"ף לכאורה אינו מוכרח ואדרבה יש לדון להיפך דהלא ר"א מפיק המשנה מפשטה ואלו פסק כוותיה היה לו להביא דבריהם ומדלא הביא כלל מחלוקתם ורק המשנה כצורתה א"כ בהכרח לומר דמפרש אותה כפשוטה וכדעת שמואל דדוקא בהיו בה דיורין אמרינן כולה כד"א וצ"ע על הרא"ש בזה] אכן ברבינו יונתן סתם כר"א וכן בהרז"ה מצאתי שכתב ג"כ להקל כר"א וכפסק המחבר וע"כ לדינא בודאי יש לסמוך להקל בזה:

א

[א] [לבוש] ומפני שתחומין דרבנן וכו'. כן כתב הטור, ולפי זה למאן דאמר תחומין דאורייתא לא מהני עירובי תחומין וצריך עיון בעירובין דף י"ז לא שנו דמחנה פטורים מלערב אלא עירובי חצירות אבל עירובי תחומין חייבין דתני ר' חייא לוקין על עירובי תחומין דבר תורה הא למאן דאמר דאורייתא לא מהני עירובי תחומין, ויש לומר דהטור קאי על עירוב בפת אבל ברגליו לכולי עלמא מהני וכן משמעות הלבוש, עוד יש לומר דגם ר' חייא סבירא ליה תחומין דאלפיים אמה דרבנן רק על שתים עשרה מיל קאמר דהוא דאורייתא לכך החמירו בו כיון שיש לו עיקר דאורייתא. מיהו המאור והמלחמות רי"ץ פירשו כפשוטו על אלפיים ממש וצריך עיון, ועוד קשה מעירובין דף ל"ה דקאמר ר' מאיר ספק עירוב הרי זה חמור גמל משום דסבירא ליה תחומין דאורייתא וספיקא דאורייתא לחומרא, אמאי קאמר ספק הא אפילו ודאי עירוב לא מהני דמיירי התם להדיא בפת וכן כתבו תוס' בשבת דף ל"ד דר' מאיר סבירא ליה דמערבין בכל דבר, ואין לומר דעל שתים עשרה מיל קאמר שהוא דאורייתא לכך אסור בספיקא כיון שיש לו עיקר מן התורה דהא ר' מאיר מיקל בספק טומאה שם ובדף ל"ו בעירובין קאמר דספק טומאה יש עיקר מן התורה. ואולי כוונת הטור דבאמת גם למאן דאמר תחומין מן התורה מהני עירוב אלא שיש לו נמי רמז מקרא, ונראה לי דעירוב תיקנו חכמים מפני דתחומין דרבנן ודו"ק:

ב

[ב] [לבוש] מפסיד כנגדו וכו'. משמע אף דנמלך בשבת ואינו חוץ לעירוב אבל מלשון השולחן ערוך לפיכך כשהוא מהלך כולי משמע דוקא כשהולך למחר חוץ מעירובו הוא דהפסיד ונראה דהכי קאמר כשיש לו רשות לילך וכן מבואר בראב"ן שאזכיר בס"ק ה' דמיד שעירב הפסיד וכן משמעות הפוסקים:

ג

[ג] פחות מאלף וכו'. כך לשון השולחן ערוך ורמב"ם ובגמרא סתם אמרו ולא הצריכו פחות וכן הוא בטור וסבירא ליה דרמב"ם מצריך שתהא אמה אחת חוץ לעיר משום דמדה זו של פסיעות בינוניות לכל מסורה ואי אפשר לכל אדם שיצמצם ויש לי בדמות ראיה מר' יהונתן סוף פרק כיצד מעברין (מלבושי יום טוב), ולעניות דעתי להקל ולומר בזה דאפשר לצמצם דאפשר דרמב"ם לאו דוקא קאמר וכיון דמצינו דהטור מתיר בפירוש אין לנו להחמיר בפרט שכן משמעות הש"ס, ועוד מצאתי בפירוש משנה להרמב"ם גופיה זה לשונו הגיע המדה לסוף המדינה או חוצה לה, עד כאן, הרי להדיא דסבירא ליה כטור. ועוד שראיתי בראב"ן דף ע' דפסק דאם רוב העיר מובלע בתחום הוי ככולו ואף דכל הפוסקים משמע דכולו ממש בעינן מכל מקום בזה ודאי כדאי לסמוך עליו:

ד

[ד] אפילו אמה אחת וכו'. באמת יש כן משמעות ברמב"ם פרק ו' וצריך עיון דהטור כתב בשמו דיש לו ארבע אמות וכן משמע בשלטי גיבורים דף ר"ז ויש להקל בזה:

ה

[ה] בריחוק אלפיים מביתו וכו'. פירש מגן אברהם דאם נתנו חוץ לאלפיים של ביתו אסור לשוב לביתו רק צריך ללון בשאר בתי העיר תוך התחום עירובו דלא כעולת שבת שכתב דצריך להניח העירוב בתוך התחום מפתח ביתו דליתא דהא כתב הרמב"ם הטעם בנתגלגל חוץ לתחום שאינו עירוב משום שאינו יכול להגיע אל עירובו ואם הוא תוך התחום העיר הרי יכול ליטלו אף על פי שהוא חוץ לתחום ביתו כן נראה לי פשוט עד כאן לשונו, ותמיהני על פשיטת דאישתמיט ליה דברי ראב"ן שם זה לשונו אם יש מביתו שלשם בעיר עד עירובו יותר מאלפיים אמה אחד לא יצא מביתו שהרי אבד שביתת העיר ולערובו לא מצי אזיל שהרי הוא חוץ לתחום עד כאן לשונו, הרי להדיא דלא מצי להניח עירוב חוץ מביתו יותר מאלפיים דכיון ששבת בעיר לא מצי אזיל לעירובו:

ו

[ו] [לבוש] שאם כן מי שידור בעיר גדולה וכו'. כן כתב הטור ולפי מה שכתבתי לעיל דבאמת אי אפשר לערב לא קשה מידי:

ז

[ז] [לבוש] בתוך העיר וכו'. משמע אפילו אמה אחת בתוך העיר מהלך כולה וכן משמע בהגהות אשירי פרק כ"ז מהלכות שבת להדיא:

ח

[ח] ויש להקל וכו'. הנה הלבוש כתב זה מנפשיה וכן פסק הב"ח והיינו דכיון דהטור והגהות מיימוני וסמ"ק ורש"י סבירא ליה כמו שכתב בית יוסף אם כן הוי הרמב"ם יחידאי לגבייהו כן נראה לי טעמייהו, אבל אני ראיתי דמוכח להדיא דהרא"ש סבירא ליה כרמב"ם דהא כתב זה לשונו כשכלתו מדתו בחצי העיר אז מפסיד חצי העיר שחוץ אלפיים מעירובו עד כאן לשונו, ואי לטור דהולך כולו מאי מפסיד ואי לענין שמונין לחשבון הא מונין כל העיר וזה צריך עיון על הטור וכן בספר עבודת הקודש לרשב"א דף ל"ב ור' יהונתן וברטנורה ורבינו ירוחם דף צ"ט פסקו כרמב"ם, וכן נראה לי ראיה בתוספתא פרק ה' הנותן עירובו בסוף אלפיים של תחום אם היה ביתו סמוך לחומה יכנס ואם לאו לא יכנס, עד כאן, הביאו רוקח סימן קצ"א משמע דחומה וסמוך לחומה הוא תוך אלפיים ואם כן נכנס לעיר ואפילו הכי אסור ליכנס לביתו שבעיר רחוק מחומה, לכן נראה לי להלכה למעשה להחמיר:

ט

[ט] [לבוש] אפילו לצפון וכו'. אפילו מדוקדק ובשולחן ערוך ליתיה דהא ודאי אצפון ודרום קאי דליכא אלפיים רק מה שנותר משיעור שיש מעירוב עד לעיר למדת אלפיים. גם תימא נמי על רמ"א דמקור דין זה מר' יהונתן בבית יוסף ושם כתב להדיא אין לו לילך לצפון ולדרום העיר כלל, שוב נדפס ספר מגן אברהם והשיג גם כן בזה. ומה שכתב ר' יהונתן בסוף דיש לבעל דין לחלוק היינו להתיר בתוך רוחב עיר ולא בחוץ וכן מה שנותר למערב השיג מלבושי יום טוב שאינו הולך רק נגד רוחב מקום העירוב ולא כנגד רוחב העיר עיין שם, מיהו בזה נראה לי כוונת ר' יהונתן דגם מה שנותר במערב מותר לילך לכל צד אלפיים כיון דלא חשבינן העיר לתחום רק מה שנותר ומה שחשבינן לתחום אפילו מקום העירוב ארבע אמות הולכין בכל צד אלפיים למלאות הקרנות אלא דהוה אמינא דנחשב אלפיים חוץ מרוחב עיר קא משמע לן דעם רוחב עיר חשבינן, וזה נראה לי נמי כוונת הלבוש ודו"ק. כתב מגן אברהם זה לשונו דרכי משה כתב הר"י אם כלתו מדתו בחצי העיר אין לו לטלטל רק חצי העיר ברוחב ארבע אמות, עד כאן, וצריך עיון מאי נפקא מינה דמאחר דממלא הקרנות אם כן מותר לילך בכל מרחבה העיר דהוי בתוך התחום קרנות ואפשר דבאמת נותנין אלפיים רק דרוחב העיר חשבינן למדת אלפיים ומה שהעיר רחבה יותר אסור להלוך, עד כאן, ואני מצאתי בתשובת רדב"ז סימן ע"ו שפירש שאין לו אלא ארבע אמות ממש וסיים זה לשונו לא נתנו טבלא מרובעת של אלפיים למלאות הפגימה שיוכל להלוך אותה בסיבוב חס ושלום אלא לענין אם ירצה ללכת לצד מזרח לנגד פניו הולך ובלבד שלא יטה ימין ושמאל מארבע אמותיו וכן אם ירצה ללכת נגד הקרן של ארבע אמות לא יטה גם כן מארבע אמותיו וכן אם ירצה ללכת בין מזרח ארבע אמותיו ובין קרן ארבע אמות הולך ובלבד שלא יטה ימין ושמאל מארבע אמותיו וכן אם ירצה ללכת בין הקרן ובין צפון ארבע אמות ובלבד שלא יטה בין כל ארבע הקרנות לענין נתנו לו טבלאות בארבע זויות למלאות הפגימות לענין שיוכל לברר מארבע אמותיו דרך זו ילך ובלבד שלא יזיז מכנגד ארבע אמותיו ולא תטעה בדברים אלה לומר שאם למזרח בחר ללכת לצד אחר או לצד הקרן שלא באתי אלא למעט דרך סיבוב או אם הטה בדרך הליכתו מכנגד ארבע אמותיו אבל אם הולך אלפיים למזרח וחזר למקום שביתתו הולך משם למערב וחוזר למקום שביתתו וחוזר והולך מכנגד הקרן לכל צד שירצה והכל כנגד ארבע אמותיו, עד כאן, וצריך עיון:

י

[י] לבוש] בתוך עיבורה וכו'. ואפילו נתנו בתוך עיבור אין נותנין לו שני אמות לצד חוץ דכשעומד במקום שנכשב בארבע אמות אין לו לבחוץ כלום כמי שעומד בדיר וסהר (תוס' מגן אברהם):

א

א) [סעיף א'] הגה. מותר לערב וכו' לפי שלשון הש"ע משמע דיעבד לכן הוסיף בהגה מותר לערב וכו' לומר דאפי' לכתחלה מותר והיינו דוקא לדבר מצוה מותר אפי' לכתחלה אבל לדבר הרשות דוקא בדיעבד כמבואר לקמן בסי' תט"ז יעו"ש.

א

ב) שם בהגה. מותר לערב וכו' מפני שתחומין דרבנן הקילו בהם והתירו למי שצריך לילך ד' אלפים לרוח א' שיתן עירובו לסוף אלפים וילך מהלאה לעירובו. אלפים ומ"מ מפסיד כנגדו האלפים שמעבר לעירוב שאין לו לאדם אלא ד' אלפים וזה שנתן עירובו לסוף אלפים מן העיר אנחנו רואים כאלו דר שם ומשם יש לו אלפים לכל רוח. טור. והגם די"א תחומין דאורייתא מ"מ תוך י"ב מיל היא דרבנן כמ"ש לעיל רסי' שצ"ז יעו"ש.

א

ג) שם בהגה. עירובי תחומין. ונקרא כן לפי שהוא מערב התחומין תחום שלא היה יכול לילך בו, תחלה עם התחום שהיה יכול לילך בו, המ"מ רפ"ו מהיו"ט לדעת הראב"ד תו"ש או' א' ר"ז או' א'

א

ד) שם. מי שיצא מהעיר בע"ש וכו' וה"ה אם ירצה ישלח העירוב ע"י שליח כמ"ש לקמן סי' ת"ט סעי' ח' יעו"ש.

א

ה) שם והניח מזון שתי סעודות. עיין לקמן סי' ת"ט סעי' ז'

א

ו) שם רחוק מהעיר בתוך התחום. דהיינו בתוך תחום ביתו משום דמאן דרוצה לערב התחום מתחיל למדוד מביתו ואם העיר גדולה ויש מביתו עד לאחר עיבורה של עיר אלפים אמה או יותר אינו יכיל לערב דאינו משתכר בעירובו כלום דבלא"ה יש לו אלפים אמה מחוץ לעיבור למאן דאית ליה (עיין לעיל סי' שצ"ח סעי' ה') דנותנין עיבור לעיר א' כ"כ העו"ש או' א' יעו"ש אבל המ"א סק"א השיג על דברי העו"ש הנז' וכתב דלדעת הרמב"ם והש"ע אעפ"י שהוא תוך תחום העיר וחוץ לתחום ביתו הוי עירוב ורק אם נתנו חוץ לאלפים של ביתו צריך ללון בשאר בתי העיר תוך תתום עירובו יעו"ש, וכ"כ התו"ש או' ב' ואו' ג' וכ"כ המאמ"ר או' ב' והשיג על הא"ר או' ה' שכתב דלא כמ"א יעו"ש. (ועיין מחה"ש שכי"ב דאפשר לדינא מודה העו"ש ולא ידע במאי פליגי עכ"ד ואפשר דלדעת העו"ש אף אם ילין בשאר בתי העיר בתוך תחום עירובו חשבינן ביתו עיקר) וכ"ז לדעת הרמב"ם והש"ע דלא חשבינן העיר כד"א אבל לדעת הטור ודעימיה דחשבינן כל העיר כד"א וכמ"ש לקמן בהגה אפי' אם הניח העירוב רחוק אלפים מביתו כל שמקצת העיר תוך תחומו יכול ללון בתוך ביתו. מאמ"ר שם ועיין לקמן או' י"ב וי"ד.

א

ז) שם. וקבע שביתתו שם. היינו ע"י הנחת העירוב שקונה שם שביתה כמ"ש לקמן סי ת"ט סעי' ז'

א

ח) שם. אעפ"י שחזר לעירו וכו' היינו מבע"י דאלו נתעכב שם עד לאחר ביה"ש א"צ להניח שם מזון כלל כמ"ש בסי' ת"ט שם.

א

ט) שם. וזהו הנקרא עירובי תחומין. והטעם עיין לעיל או' ג'

א

י) שם. ואינו מהלך בעיר אלא עד סוף מדתו. ואם הוציאוהו נכרים לחציה האחר אין לו אלא ד"א. ריטב"א דף מ"ב ע"א פת"ע או' ג'

א

יא) שם. פחות מאלף אפי' אמה וכו' זהו לשון הרמב"ם פ"ו מה' עירובין דין ג' מיהו בטור כתב דאפי' אם כלתה מדת האלף בסוף העיר בשוה ג"כ נחשב כל העיר כד"א יעו"ש. וכ"ה לקמן בהגה. ועיין א"ר או' ג' שכתב שגם הרמב"ם בפי' המשנה ס"ל כהטור וע"כ כתב דיש להקל יעו"ש וכ"ה בהדיא בהרמב"ם פכ"ז מה"ש דין ה' ודין ו' כהטור וא"כ מ"ש פ"ו מה' עירובין והעתיקו כאן בש"ע הוא לאו דוקא.

א

יב) שם מביתו שבעיר וכו' נקט מביתו דאם הוא חוץ לאלפים מביתו אף שהוא תוך התחום מהעיר מ"מ היה אסור לילך ולשוב וללון בביתו כיון שביתו הוא חוץ לתחום מעירובו רק צריך ללון באחד משאר בתי העיר שהם תוך תחומו של עירובו לדעת הרמב"ם יהש"ע ולא כן דעת רמ"א בהגה. תו"ש או' ג' ור"ל דדעת הרמ"א הוא כדעת הטור דאפי' מי שדר בעיר גדולה ונתן עירובו חוצה לה בתוך תחום העיר אעפ"י שרחוק אלפים מביתו הרי כל העיר כד"א ויוכל לחזור לביתו. וכ"ה דעת הב"ח והפרישה כדברי הטור. וכ"פ הר"ז ח"א כלל ע"ז או' ג' ובאו' שאח"ז.

א

יג) שם הגה. וי"א דאפי' כלתה מדתו וכו' כ"כ הטור דאם כלתה מדתו באמצע העיר אעפ"י שאינה כד"א לענין שישלימו לו עליה השאר אבל מ"מ חשובה כולה כד"א לענין שהולך כולה הואיל ולן בה וכן הדין נמי אם פגע בעיר אחרת בתוך אלפים אם כלתה מדתו בסופה אין עולה לו מן המנין ומשלימין לו עליה אבל אם כלתה מדתו בתוכה עולה לו ואפי' בתוכה אינו יכול לילך אלא עד סוף סק"ב ת"וש או' ד' מיהו מי שכלתה מדתו באמצע עיר תחומו כיון שלא לן בה עכ"ד וכ"כ הלבוש. מ"א אחרת אעפ"י שאסור להליך יותר מ"מ יכול לטלטל בכולה ע"י זריקה כמ"ש בסי' ת"ג מ"א שם. תו"ש שם.

א

יד) שם בהגה, ויש להקל. והא"א או' ח' הביא כמה פו' דסברי כהרמב"ם וע"כ כתב להלכה ולמעשה יש להחמיר יעו"ש. ומיהו כבר כתבנו באו' הקודם דיש ג"כ כמה פו' דסברי כהטור ודעימיה וע"כ נראה דבשעת הדחק וצורך גדול יש להקל.

א

טו) שם בהגה. דלא אמרינן עיבור של עיר כעיר להחמיר. ר"ל דלא תימא דיהא הדין כמו כלתה מדתו באמצע העיר ולא ישלים השיעור חוצה לה. קמ"ל דלא משום דלא אמרינן עיבור להחמיר אלא הרי הוא בסוף העיר וישלים השיעור חוצה לה עו"ש או' א'

א

טז) שם בהגה, אסור לו לילך לצפון ולדרום כו' וה"ה לכל רוח

א

טוב) שם בהגה. רק נגד רוחב המקום וכו' ו אם היה אותו מקום בית או עיר גדולה הרי הוא כד"א ומהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח כמ"ש לקמן סעי' ב' וגם מוסיפין לו זויותיהן למלאות שיהא כטבלא מרובעת כמ"ש לעיל ס' שצ"ט סעי' יו"ד.

א

חי) שם בהגה. כגון שאין העירוב ברה"י ר"ל אלא שהניחו בשדה דאם הניחו בעיר אעפ"י שאינה מוקפת חומה אלא שהבתים סמוכים זה לזה בתוך ע' אמה הרי כולה כד"א כמ"ש ח"א כלל ע"ו או' י"א. ומיהו מ"ש שם ח"א דבמקום שכלה בית אחרון מרחיק עוד ע' אמה ושני שלישים ומשם מתחיל למדוד עיין לעיל סי' שצ"ח או' כ"י שהבאנו פלוגתא בזה יעו"ש.

א

יט) שם בהגה. רק ברוחב ד' אמות עם זויותיהן וכו' דהיינו דכשממלאין את הזויות כמ"ש לעיל סי' שצ"ט סעי' יו"ד יהיה התחום כטבלא מרובעת של ד' אלפים וד"א על ד' אלפים וד"א ובכל שטח זה יש לו רשות להלך כן פי' האחרונים בדברי מור"ם ז"ל עיין מ"א סק"ג ומחה"ש ובאבן העוזר וחמ"מ או' ב' ומאמ"ר או' ג' וח"א כלל ע"ז או' ה' ומ"ש הא"ר או' ט' בשם הרדב"ז כבר כתבו עליו האחרונים דצ"ע יעו"ש.

א

כ) שם בהגה. כדלעיל סי' שצ"ח סעי' ב' ט"ס וצ"ל סי' שצ"ט סעי' יו"ד.

א

כא) שם בהגה. ומ"מ אם כלתה העיר סוף המדה וכו' ר"ל אע"ג שאמרנו שאין לו רק רוחב ד"א עם זויותיהן נגד מקום שביתתו מ"מ אם פגע עיר בתחומו וכלתה מדתו בסופה נחשב כל רוחב העיר כד"א ואפי' אם הוא יותר מארבעת אלפים אמה. כן מבואר באחרונים.

א

כב) שם בהגה. סוף העיר וכו' אבל אם כלתה המדה באמצע העיר אין העיר כד"א ועולה לו מן המדה ואין יכול לילך בה כ"א עד סוף מדתו כמ"ש לעיל או' י"ג וה"ה ברוחב העיר אינו יכול לילך כ"א כנגד מקום שיעור שביתתו דהיינו ד' אלפים וד"א ולא בכל רוחב העיר מיהו בכלתה המדה בעיר שלן בה שלדעת הטור ודעמיה חשובה כד"א לענין שיוכל להלך את כולה כמ"ש לעיל או' ו' ה"ה ברוחב הויא כד"א ויוכל להלך ברחבה אפי' אם הוא יותר מד' אלפים כ"ה דעת האחרונים.

א

כג) שם בהגה. מותר לילך כל רחבה ויש לו אלפים וכו' ר"ל דאם כלתה המדה בסוף העיר חוץ ממה שמותר לילך בכל רוחב העיר אפי' אם הוא יותר מד' אלפים יש לו ג"כ אלפים חוץ לעיר לצפון ולדרום מיהו המ"א סק"ג חולק בזה על מור"ם ז"ל משום דמקור דין זה הוא מר' יהונתן ושם מבואר דאעפ"י שכלתה מדתו בסוף העיר אין לו לצאת חוץ לשער העיר לצד צפון ולצד דרום כלל יעו"ש. וכן הא"ר או' ט' חולק בזה על מור"ם ז"ל. וכ"פ ח"א כלל ע"ז או' ה' דלא כמור"ם ז"ל וגם השיג על אבן העוזר ושאר אחרונים שכתבו ליישב דברי מור"ם ז"ל יעו"ש ומיהו ה"ד אם רוחב העיר יותר מד' אלפים אמה אבל אם רוחב העיר הוא קצר כגון שהוא כמו אלף אמה יכול לילך מחוץ לעיר לצפון ולדרום בכל צד אלף ותק"ב אמה כנגד מקום שיעור שביתתו דרישה וח"א שם

א

כד) שם בהגה. לצפון ולדרום למעוטי מה שנשאר לו להלך מחוץ לעיר לצד מערב דלכ"ע אינו יכול להלך כרוחב אותו מקום כ"א כשיעור מקום שביתתו דהיינו ד' אלפים וד"א.

א

כה) שם בהגה. אעפ"י שאין לו רוחב כ"כ וכו' ר"ל אעפ"י ששיעור מקום שביתתו אינו רחב כמו רחב העיר ואלפים מצד צפון ואלפים מצד דרום אפ"ה שרי ומיהו כבר כתבנו לעיל או' כ"ג דהאחרונים חולקים ב"ה.

א

כו) [סעיף ב'] דמניח עירובו ברה"י וכו' היינו במקום שהוקף לדירה אבל במקום שאינו מוקף לדירה אעפ"י שהוא רה"י מ"מ אם הוא יותר מבית סאתים אין לו בו אלא ד"א והשאר נמדד באלפים אמה עו"ש או' ב' ועיין לעיל סי' שצ"ו סעי' ב' ועוד עיין לעיל סי' שצ"ח סעי' ו' איזה מקום נקרא מוקף לדירה יעו"ש.

א

כז) וכתב המ"מ פ"ז דין ד' דנראה מדברי הרמב"ם דוקא בהניח שם העירוב הדין כן אבל בשבת שם ממש כל שהוא רה"י אפי' לא הוקף לדירה הרי הוא כד"א אבל הרשב"א סבר שאין לחלק יעו"ש. ומביאו ב"י יעו"ש שם.

א

כח) שם. ואפי' עיר חריבה. מדיוריה אבל מחיצותיה קיימות סביב לה רש"י עירובין ס"א ע"ב.

א

כט) שם ואפי' עיר חריבה וכו' בגמ' איכא פלוגתא בזה שמואל ור"א ופסק הרמב"ם כר"א דבין שובת שם בין הניח עירוב הרי היא כד"א וכ"ה דעת הרא"ש והטור כמבואר בב"י יעו"ש וז"ש בש"ע המניח עירובו וכו' ר"ל וכ"ש אם שובת שם מיהו השה"ג כתב בשם מז"ה דפסק כשמואל דעיר חריבה ומערה דוקא בשובת בתוכה הויא כד"א אבל הנותן עירובו בתוכה כיין שאין בה דיורין אין כולה כד"א אלא כנותן עירובו בבקעה וכתב שכן עיקר יעו"ש וכ"כ בח"י הריעב"א בשם הראב"ד ולזה הסכים הרשב"א ומובא בב"י בשם המ"מ פ"ו אמנם דעת האחרונים כפסק הש"ע. ומיהו כשאינו ראוי לדירה ד"ה אין לו ממקום עירובו אלא אלפים ובין שיהיה המקים ההוא גדול או קטן נחשב הוא מן המדה. המ"מ שם דין ד'

א

ל) שם. או מערה. עיין לעיל סי' ת"ה או' כ"ד.

א

לא) שם. הראויה לדיורין. ר"ל אעפ"י שאין בה דיורין אלא שראויה לדירה כגון שמחיצותיה קיימות אבל אם אינה ראויה לדירה כגין שנפרצו מחיצותיה כמ"ש רש"י ז"ל וכדומה אז אינה נחשבת כד"א ומודדין האלפים ממקום הנחת העירוב.

א

לב) [סעיף ג'] לא עשה כלום שהרי בלא עירוב נמי יש לו מן העיר אלפים לכל רוח. וכל העיר לו כד"א. רש"י.

א

לג) שם. במקומות המצטרפים לעיר וכו' היינו בעיבורה של עיר והוא באחד מן הבתים העומדים בתוך שבעים אמה ושירים לעיר שמצטרפים לעיר כמ"ש לעיל סי' שצ"ח סעי' ה' וסעי' ו' יעו"ש.

א

לד) שם. במקומות המצטרפים לעיר וכו' ואפי' אם נתנו בסוף העיבור אין נותנין לו ד"א (ומ"ש המ"א ב' אמות כבר עמד ע"ז המחה"ש וכתב היינו רק לס"א אבל לרבנן ד"א) שנותנין למניח עירוב לצד חוץ דכשעומד במקום שנחשב כד"א אין לו לצד חוץ כלום כמו שעומד בדיר וסהר כ"כ התו' עירובין ס' ע"ב תו"ש או' ז'

א

לה) [סעיף ד'] אינו כלום דהיאך יקנה שם שביתה ביה"ש והוא אינו יכול לילך שם ביה"ש לביש.

א

לו) שם הגה. ויש לו תחום ביתו ולא אמרינן דעקר דעתו מביתו כמ"ש סי' ת"ט סעי' י"א משום דהעומד בביתו ודאי ניחא ליה למיקני שביתה בביתו כשאין עירובו עירוב כמ"ש לקמן בסי' תי"א בשם רש"י יעו"ש.

א

לז) שם הגה. ויש לו תחום ביתו וכ"פ הלבוש. כ"נ שהוא דעת רש"י והרמב"ם. עו"ש או' ג' וכ"פ ח"א כלל ע"ז או' ז'

א

רחוק מהעיר וכו'. כן פשוט דלא כע"ש שכתב שצריך להניחו בתוך התחום מפתח ביתו דליתא דהא בפ"ו כ' הרמב"ם הטעם בנתגלגל חוץ לתחום שאינו עירוב משום שאינו יכול להגיע אל עירובו וכ"כ רש"י פ"ג ואם הוא תוך תחום העיר הרי יכול ליטלו אף על פי שהוא חוץ לתחום ביתו כמ"ש סי' שצ"ח כנ"ל פשוט ומה שהרמב"ם מצריך ליתנו בתוך אלפים של ביתו דאם נתנו חוץ לאלפים של ביתו אסור לשוב לביתו רק צריך ללון בשאר בתי העיר תוך תחום עירובו:

ב

וי"א אפי' וכו'. הואיל ולן בה אבל הגיע לעיר אחרת וכלתה מדתו באמצע העיר אסור להלוך יותר ומטלטל בכולה ע"י זריקה כמ"ש סימן ת"ג ואם כלתה מדתו בסופה כל העיר כד"א וה"ה במודד תחום מעירו ופגע בעיר אחרת ועיין בגמ':

ג

ומ"מ אם כלתה וכו'. ז"ל ד"מ כתב הר"ר יונתן אם הניח עירוב וכו' עד אבל אם כלתה מדתו בחצי העיר אין לו לטלטל רק חצי העיר ברוחב ד' אמותיו ע"כ וצ"ע מאי נ"מ דמאחר דממלאין הקרנות א"כ מותר לילך בכל מרחב העיר דהוי כתוך תחום קרנות ואפשר לומר דכשהעיר כד"א נותנין לו בתחום בלבד רוחב העיר עכ"ל כוונתו כשכלתה בסוף העיר כל עיר כד"א ויש לו מן הצדדים אלפים לכל רוח וכשכלתה מדתו באמצע העיר נותנין לו גם כן מן הצדדין אלפים ובעיר אסור לילך רק ברוחב ד"א וכל שאר רוחב העיר עולה לו למדת אלפים מכאן ואלפים מכאן ועפ"ז דבריו כאן בש"ע ואשתומם על המראה דהרי הרר"י כתב בהדיא אף על פי שכלתה מדתו בסוף העיר אין לו לצאת חוץ לשער העיר לצד לצפון ולצד דרום כלל שהרי דרומו וצפונו למקום שנתן בו עירובו הוא נמשך ואין לו לילך לצפון העיר ודרומו כלל שהרי אין מגיעות תחום צפון ודרום של מקום שביתתו לתחום צפון ודרום של העיר ולכאורה משמע שאף לרוח מערבית אין לו אלא אלף אמה ברוחב ד"א ולא לכל רוחב העיר אף על פי שהיה לו בתחלה רשות בזה עכ"ל א"כ ש"מ דאסור להלוך לצפון ולדרום כלל דהא אין אנו מחשבין לו העיר למדת תחומו דהא יש לו מעירוב עד העיר אלף אורך וד' אלפים וד' אמות רוחב וכן מהעיר לצד המערב א"כ מהיכי תיתי לן ליתן לדרומו וצפונו ע"ש ומ"ש כשכלתה מדתה באמצע העיר אין להלוך יותר מד' אמותיו ר"ל מד' אמותיו אלפים לצפון ואלפים לדרום ואם היא רחבה יותר אסור להלך אבל כשכלתה בסוף העיר אפי' היא גדולה כאנטוכי' מהלך כולה אף בזה נסתפק שם:

ד

וכן אם. אפי' נתנו בסוף העיבור אין נותנין לו ב' אמו' לצד חוץ כשעומד' במקום שנחשב לו כד"א אין לו לצד חוץ כלום כמי שעומד בדיר וסהר (תוס'):

א

(א) מותר וכו' – היינו אף שאין לאדם להלך בשבת ממקום שביתתו רק אלפים וכמבואר לעיל בסימן שצ"ז התירו לו להלך ארבעה אלפים לצד אחד ע"י שמניח מזון שתי סעודות בסוף אלפים ממקום שהוא עומד ביה"ש ועי"ז חשבינן לו כאלו היתה שביתתו שם ויש לו להלך אלפים לכל רוח ממקום ההוא ומשום דהמחבר כתב לשון דיעבד הוסיף הרמ"א דגם לכתחלה מותר לערב ולקמן בסימן תט"ו נתבאר דלכתחלה דוקא לדבר מצוה ובדיעבד אף אם עירב לדבר הרשות עירובו עירוב:

ב

(ב) שיצא וכו' – וה"ה אם שלח ע"י אחר להניח שם עירובו וכדלקמן בסימן שאחר זה:

ג

(ג) רחוק מהעיר בתוך התחום – אף שמביתו הוא יותר מאלפים לא איכפת לן כיון שהוא בתוך תחום העיר ולאפוקי אם הניח עירובו רחוק מהעיר יותר מאלפים אין עירובו עירוב שאינו יכול ללכת שם בין השמשות מאחר שהוא חוץ לתחום העיר:

ד

(ד) וקבע שביתתו שם – היינו שהניחו לשם קנית שביתה:

ה

(ה) אע"פ שחזר לעיר – היינו מבע"י דאלו נתאחר שם עד אחר בין השמשות אין צריך להניח שם מזון כלל כמבואר בת"ט ס"ז:

ו

(ו) וזהו הנקרא עירובי תחומין – נקרא כן לפי שהוא מערב תחום שלא היה יכול לילך בו תחלה עם התחום שהיה יכול לילך בו:

ז

(ז) לפיכך וכו' – ר"ל דעיקר שביתתו נעשה עי"ז במקום העירוב ולכן אם רוצה לחזור לעירו אינו רשאי להלך רק עד מקום שכלה מדת אלפים ממקום העירוב ואפילו אם עדיין לא יצא מביתו שלן שם מ"מ אם לפי המדה יש מהעירוב עד ביתו אלפים אסור לו להלך מביתו לצד האחר אף בתוך העיר אפילו אמה אחת ואף אם נמלך משביתתו לא מהני:

ח

(ח) עד סוף האלף – ואם כלתה המדה באמצע העיר אין לו להלך רק עד סוף מדתו וכנ"ל:

ט

(ט) פחות וכו' – לאו דוקא פחות אלא ה"ה אם כלתה מדת האלף בסוף העיר בשוה ג"כ כל העיר נחשב כד"א וי"א דדברי השו"ע בדיוקא הוא משום דמדה זו של אלפים אמה בינוניות מסורה לכל אדם וא"א לצמצם וע"כ החמירו הפוסקים שיהיה כלה המדה חוץ לעיר דוקא ובשעת הצורך יש להקל אף בכלתה מדתו בשוה עם העיר:

י

(י) מביתו – הא דנקט מביתו ולא כתב רחוק מהעיר אלפים דכשהוא רחוק מביתו יותר מאלפים אף דלמקום עירובו הוא רשאי לילך מביתו וכדלעיל בסק"ג אבל לחזור משם אחר שתחשך וללון בביתו אסור אלא צריך ללון באחד מבתי העיר הסמוך בתוך אלפים למקום עירובו:

יא

(יא) מהלך בכל העיר – דסבירא להו דאף שהניח עירובו רחוק אלפים מביתו שבעיר הואיל ולן בתוך העיר נחשבת כל העיר כד"א לענין שיהיה מותר להלך בכולה וכ"ש לחזור לביתו אבל לענין מדת התחום גם לדעה זו חשבינן העיר במדת אלפים כיון שכלתה מדתו בחצי העיר ולכן אסור להלך חוצה לה כלום. וכל זה בעיר שלן בה אבל אם לן במקום שביתתו וכלה מדת אלפים שלו באמצע העיר או שלן בעיר זו והגיע מדתו בחצי עיר אחרת אין לו להלך אלא עד מקום שכלה מדתו לכו"ע. וע"י זריקה מותר לטלטל בכל העיר אם היתה רה"י וכמבואר לעיל סימן ת"ג ע"ש [אחרונים]:

יב

(יב) ויש להקל – וכ"כ הב"ח ושארי אחרונים:

יג

(יג) להחמיר – ר"ל דנימא דהוי ככלה מדתו באמצע העיר משום דעדיין יש עיבור לבני העיר דלא אמרינן עיבור של העיר כעיר אלא להקל על מדת התחומין ולא להחמיר ונראה דבזה עכ"פ לא חשבינן העיבור עם העיר כד"א אמנם אם כלתה מדתו בסוף העיבור פשוט דנחשב הכל כד"א ומתחיל מדתו מסוף העיבור וחוצה:

יד

(יד) לצפון ולדרום – וה"ה לכל רוח ומשום מסקנת דבריו שבסוף הג"ה הזכיר צפון ודרום:

טו

(טו) נגד רוחב המקום – ר"ל אם היה בבית או בעיר אף שהיא יותר גדולה נותנין לו אלפים לכל רוח נגד רוחב המקום ההוא ואח"כ מוסיפין לו ג"כ זויותיהן למלאות שיהיה כטבלא מרובעת [דמה שכתב הרמ"א עם זויותיהן וכדלעיל וכו' גם ע"ז קאי] אבל לא יותר:

טז

(טז) שאין העירוב ברשות היחיד – ר"ל אלא הניח עירובו בשדה:

יז

(יז) ברוחב ארבע אמותיו – והיינו עצם רוחב תחומו שתופס בכל צד אלפים אמה נגד מקום שביתת האדם שהוא ד' אמותיו אכן כבר מבואר לעיל בסימן שצ"ט ס"י שממלאין הקרנות כל קרן בטבלא מרובעת של שני אלפים וזהו מה שכתב הרמ"א עם זויותיהן נמצא שמדת תחומו אחר מילוי הקרנות מכל צד נעשה כטבלא מרובעת של ד' אלפים אמה עם ד' אמות על ד' אלפים אמה וד' אמות ובכל שטח זה מותר לו להלך. אכן אם היתה מקום שביתתו גדולה כגון בעיר שמחזקת אלף אמה ברחבה ובארכה יהיה מדת תחומו טבלא של חמשה אלפים על חמשה אלפים וכן כל כה"ג:

יח

(יח) ומ"מ אם כלתה המדה וכו' – ר"ל דאף שכתבנו דאין לו רק רוחב ד"א נגד מקום שביתתו מ"מ אם פגע עיר בתחומו וכלתה מדתו בסופה נחשבת כל רחבה כד"א אפילו אם היא מחזקת יותר מארבעת אלפים אמה:

יט

(יט) סוף העיר – אבל אם כלה מדתו באמצע העיר אף לדעת הי"א הנ"ל שבאם לן בעיר מותר לו ג"כ ללכת בכל העיר אף אם רחב הרבה מאד מ"מ חוץ לעיר אף בצפון ודרום אין לו להלך אלא נגד רוחב מדת תחומו במקום שביתתו [ועד כלות אורך תחומו] ואם העיר רחבה ארבעה אלפים וד"א כמדת רוחב תחומו אין לו לצפון ולדרום נגד העיר כלל. ולדעת המחבר הנ"ל אף בעיר גופא אם היא רחבה יותר ממדת רוחב תחומו אינו מהלך כל רוחב העיר אפילו בשטח אותו חצי העיר ורק עד מקום רוחב תחומו עם הקרנות מאחר שכלתה מדתו באמצע העיר:

כ

(כ) ויש לו אלפים וכו' – כמה מהאחרונים חולקין על הרמ"א בזה משום דברבינו יונתן שממנו מקור דין זה מבואר להיפך דאין לו בצפון ודרום העיר כלום ורק אם העיר אינה רחבה כמדת רוחב תחומו שרוחב תחומו אחר מילוי הקרנות הוא ד' אלפים וד"א כנ"ל אז יש לו גם מחוץ לעיר מצפון ודרום עד כנגד רוחב תחומו ולא יותר ואם העיר גדולה שרחבה יותר מרוחב תחומו אף שבעיר עצמה מותר לילך בכולה אף כשהיא גדולה כאנטוכיא מאחר שבארכה כלתה מדתה בחוץ לעיר אבל מחוץ לעיר לצפון ודרום אין לו כלום ועיין בבה"ל מה שכתבנו בזה:

כא

(כא) לצפון ולדרום – למעוטי אלף אמה אורך שיש לו למערב העיר דשם חושבין לכו"ע רק כרוחב שביתתו וכמו אלף הראשונים שהם לצד מזרח העיר שהם ברוחב ד"א ועם מלוי הקרנות הוא רוחב ד' אלפים וד"א ולא יותר כן אלו:

כב

(כב) אע"פ שאין לו רוחב כ"כ וכו' – ר"ל דאם נחשוב הרוחב רק נגד מקום קניית העירוב לא יעלה כ"כ כמו עתה שחושבין רוחב העיר וגם האלפים אמה שמשני הצדדין אפ"ה שרי:

כג

(כג) ברשות היחיד – היינו מקום שמוקף מחיצות:

כד

(כד) ואפילו עיר חרבה – היינו שהיו בה דיורין ונחרבו ומחיצות החומה נשארו:

כה

(כה) הראויה לדיורין – ר"ל אפילו אין בה דיורין אלא שהיא ראויה לדירה דאם אינה ראויה לדור בה כגון שנפרצו מחיצותיה או שהיא נמוכה הרבה וכיו"ב אינה נחשבת כד"א ומודדין האלפים ממקום הנחת העירוב:

כו

(כו) את כולה – דחשבינן לה כולה כד"א וכ"ז כשהיו המחיצות מוקפות לשם דירה אכן אם לא היה רוחב הקיפה רק סאתים אפילו אינה מוקפת לדירה נחשבת כד"א וכמבואר לעיל בסימן שצ"ו ס"ב:

כז

(כז) לא עשה כלום – שהרי בלא עירוב נמי יש לו מן העיר אלפים לכל רוח וכל העיר לו כארבע אמות:

כח

(כח) אין מודדין – ואין מודדין כצ"ל. והוא דבר אחד:

כט

(כט) המצטרפים לעיר – פי' בעבורה של עיר [והוא תוך שבעים אמה ושיריים וכנ"ל בסימן שצ"ח] ואפילו אם נתן אותו באמה אחרונה של העיבור אין נותנין לו הארבע אמות שנותנין לשאר מניח עירוב לצד חוץ כמבואר לעיל דכשמניח תוך מחיצה או מקום שנחשב כד"א אין לו לצד חוץ כלום והרי הוא כשאר בני העיר שמודדין תחומו תיכף מסוף העיבור והלאה [אחרונים]:

ל

(ל) אינו כלום – כיון שא"א לו להגיע שם בין השמשות שהוא זמן קניית עירוב מאחר שהוא חוץ לתחום ממקום שהוא עומד:

לא

(לא) תחום מביתו – דכשהוא עומד בביתו או בתחום ביתו אמרינן דמסתמא ניחא ליה לקנות שביתת ביתו כשאין עירובו עירוב ועיין מה שכתבנו בסימן תי"א במ"ב ובה"ל:

א

(בש"ע סעיף א') וי"א דאפי' בכלת' אע"פ שאין לו רוחב כ"כ נגד המקום כו' ועיין בנ"ב מ"ת מי' נ' מ"ש להוכיח מדברי רמ"א אלו ושם העלה שאם ברוחב העיר יש נגד מקצת הרוחב כפר וע"י מדידות הכפר התחום ארוך ובמקצתה שאין הכפר נגדה התחום קצר אין מעריכין אותו שיהיה סיום התחום שוה בכל רוחב העיר ומכ"ש אם הכפר אינו אפי' כנגד מקצת רוחב העיר אלא מן הצד אינו מועיל במדת התחום וימדוד התחום שני אלפים בצמצום וע' בסי' שצט סעיף ח' בהגה לענין קידור בהרים לדעת התו' והרא"ש וה"ה כאן ואפשר דאף רש"י שם מודה בזה ע"ש: