שולחן ערוך, אורח חיים תס״א: דיני אפיית המצה. ובו ה סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דיני אפיית המצה. ובו ה סעיפים:
תנור שאופים בו חמץ צריך ליזהר כשיסיקוהו כדי לאפות בו מצה שילכו הגחלים על פני כולו ואין די לו בלהבה דכמו שבולע ע"י גחלים כך פולט ע"י גחלים ושיהו ניצוצות נתזין ממנו הלכך אם הסיקוהו כמה פעמים קודם הפסח אינו מספיק אא"כ כיון להתירו לצורך פסח כי שמא לא הלכו הגחלים על פני כולו כל זמן שלא כיון לכך ויש נוהגים להטיל בו קרקע חדש כדי שלא יצטרכו היסק ומנהג יפה הוא: הגה וכשיכשירו על ידי היסק טוב וישר הוא לחזור ולהסיק לצורך האפייה ולא לעשות הכל בהיסק אחד. (תשובת מהרי"ב):

ב

טפקא (פי' אחד מן הרעפים שמכסין בהם הגג קופי בלע"ז) של חרס חדשה לא שנא הסיקה מבפנים או מבחוץ מותר כיון שהאור שולט תחתי' אע"פ שאין שלהבת עולה על גבה מרתח רתח והפת נאפת מיד ואינו בא לידי חימוץ אבל צריך להסיק תחלה בין תנור בין כובי' בין באלפס בלא מים בין בקרקע אבל להדביקו תחלה ואח"כ להסיק יש אוסרי' וטוב ליזהר ויש מי שאומר שראוי למחות שלא יעשו חררות ברמץ (פי' אפר חם צינירונ"י בלע"ז):

ג

מצה שנאפת עד שאם פורסין אותה אין חוטין נמשכים ממנה יוצאים בה: הגה ויש ליזהר שלא ללקחה מן התנור קודם לכן (ד"ע) ולהחזירה כי תוכל לבא לידי חימוץ (מהרי"ל):

ד

יוצא אדם במצה שרויה והיא שלא נימוחה אבל אם בשלה אינו יוצא בה:

ה

אם אפו חמץ עם מצה לא נאסרה אא"כ נגעה בחמץ ונוטל ממקום שנגעה כדי נטילת מקום והשאר מותר: הגה מצה שנתכפלה בתנור ודבוקה עד שאין שולט שם האש אוסרים אותה תוך הפסח אבל שאר מצות שבתנור מותרים וקודם פסח אין לאסור רק מקום דבוקה (תה"ד סי' קנ"ז ופסקיו סימן קמ"ה) מצה נפוחה באמצעותה אסור' אבל עלה עליה קרום כדרך שעולה על הפת בשעת אפייה מותרת (מהרי"ל) אם שני מצות שוכבות זו על זו בתנור קודם אפייתן אסורין דהוי כמצה כפולה (מהרי"ו) וכן יש ליזהר שלא יגעו זה בזה בתנור בעודן לחין כי אין האור שולט במקום נגיעתן ובאים לידי חימוץ (ב"י בשם אורחת חיים):

א

ויש נוהגין כו'. וצריך שיטול קרקע כעובי אצבע ויותר אבל פחות מזה לא מהני הטחב לחוד אלא צריך נמי הסקה אם רודה המצ' במרד' של חמץ אף בתוך הפסח א"צ להחמיר כ"א בכדי קליפה (מהררמ"י וכן קבלתי מרבותי ז"ל) מצה שנכפלת ע' טעמים ע"כ בש"ת מה"ר מאיר מלובלין וצריך לזהר שלא ליתן מצה במקום שיש שם קמח שמא ידבק הקמח במצה ואח"כ ישים המצה במרק או במים עם הקמח שעליו ויבא לידי חימוץ ואין לאפות מצה בתנור על מקום שכבר נאפה חברתה אם לא שיסיק פעם שנית שכבר נצטנן חום התנור במקום מושב מצה ראשונה וא"כ השניה אינה נאפת וכן שמעתי שהורה כן (מהרר"ל)

א

כולו. ובספק אם הלכו הגחלים ע"פ כולו יש לאסור בדיעבד. (עיין סי' תנ"א ס"ב. ואפשר ממה שאין נזהרין באפיית חלב בלי הכשר התנור אחר בשר וסומכין על ההיסק מאחר שהתיר' בלע. יש להקל אלא שסיים גם בזה יש להחמיר. מ"א ע"ש):

ב

כ"פ. בזה יש להקל בדיעבד. מ"א ע"ש:

ג

קרקע. כעובי אצבע. לבוש ועמ"א וח"י:

ד

וישר. דליכא חיוב מדינא רק מדרך הטוב והישר א"כ אם שכח להסיק ולהכשיר התנור קודם י"ט וצריך להכשירו בי"ט דמותר לעשות הכל בהיסק א' ושלא לעשות הבערה שלא לצורך י"ט רק שיסיק היטב עד שילכו הגחלים ע"פ כולה. ח"י:

ה

להדביקו. אם בדיעבד שמו מצה על הנייר לאפות בתנור אינה נאסרה עיין ח"י:

ו

נמשכים. אע"פ שנפרכים כשמטלטלין אותה אפ"ה יוצאין בה כל שאין חוטין נמשכין ממנה מנחות דף ע"ח. מ"א. וכשהחוטין נמשכין ממנה אסור וישרפם מיד וכן נהגו העולם לאסור המצה כשהחוטין נמשכין ממנה ואם אין יכול לעמוד אי חוטין נמשכין ממנה או לא כ' בתשובת שארי' יוסף סי' מ"ח שיש לאסור מספק ע"ש ובקרימת פנים הוי שיעורא דאין חוטין נמשכים מרדכי ט"ז וע"ל סי' רצ"ד ס"ה בהג"ה. ואם תוחבין האצבע תוך המצה ואינו נדבק בה עיסה תו לא מחמרינן דכה"ג ודאי ליכא לספוקי בחוטין נמשכין ממנה. ח"י:

ז

לכן. ואם לקחה קודם לכן כ' הט"ז דיש לאסור אף בדיעבד שנתחמצה בההיא שעתה דהיתה חוץ לתנור. והמרדה ג"כ נתחמצה ע"ש ובתשובת נ"ש סימן י"א מתיר אם החזירה תיכף לתנור. והח"י חולק עליו והסכים עם הט"ז אכן אם יש להסתפק אי חוטין נמשכין ממנה כגון שנתקרמו פניה קצת אז אפשר לצדד להתיר אם החזירה מיד (וסיים פר"ח כשנאפה קצת שהגיע למאכל ב"ד) ושלא להחזיק איסור שהיו חוטין נמשכים ממנה קודם שהחזירה ע"ש:

ח

שרוי במים. וכתב המ"א ודוקא דעבד או לזקן או חולה אפי' לכתחלה. ואם א"א לו לאכול השרוי במים שרינן ליה אף שרוי ביין ושאר משקים. ובשאר כל אדם אף דעבד אינו יוצא בשרוי ביין או במשקים. וכל זה אין חילוק בין מה שמברכין עליו על אכילת מצה או לאפיקומן וע' ב"ח:

ט

בשלה. לאו דוקא בשלה אלא ה"ה בשרוי לתוך הרותחין וכתב המ"א דאפי' בכלי שני יש להחמיר ונראה דה"ה בכבוש מעל"ע אף בלא נימוח דכבוש כמבושל ח"י וע"ל סי' תע"ג מדין מרור הכבוש. ח"י:

י

לא נאסרה. דריח כי האי שאין בו שמנונית כלל לכ"ע אינו אוסר. (וראיה דלחמי תודה דד' מינים היו חמץ ומצה ונאפות בתנור א' ראב"י ופר"ח הקשה עליו ועיקר שלחמי תודה היו כ' עשרונים ולתנור גדול לא שייכא ריחא ועיין מ"א). ועח"י:

יא

מקום. היינו כעובי רוחב אצבע. ומהרש"ל וב"ח מחמירין לאסור כולו אכן מדברי הט"ז והמ"א נראה שמסכימים לדעת הש"ע וכ"נ עיקר מ"מ בנעשה תוך הפסח יש לאסור כולה כמו במצה כפולה שבסמוך. ח"י:

יב

ודבוקה. אבל באינה דבוקה ממש אין לאסור ומ"מ אם לא קרמו פניה דלמטה במקום הכפל אסור. אחרונים:

יג

אותה. אבל שאר מצות אין לאסור במצה נפוחה או כפולה אף שרדו אותה במרד' אחת כיון שהוא עצמו חומרא בעלמא כמש"ל סי' תנ"א ס"ק מ"ו ע"ש:

יד

הדבוק. אפילו נמצא תוך הפסח כיון שנאפה ק"פ. ומדסתם רמ"א משמע דס"ל דאע"ג דאין ס' נגד מקום הכפל שרי וכ"כ הט"ז ורוב פוסקים אבל רש"ל וב"ח ומהרא"י מצריכים ס' נגד הדבוק ומ"מ נ"ל דלא בעי' ס' אלא נגד צד הפנימי היכא שדבוקים להדדי דבצד החיצון שולט האש שפיר מ"א והח"י העלה עיקר כדעה דלא בעינן ס' נגד מקום הדבוק ע"ש וכ"כ בא"ז. ואם נמצא מצה כפולה ונפוחה לא"פ. העלה הח"י דאין להחמיר כיון שהוא עצמו חומרא בעלמא ויש להתירה בנמצא אח"פ ע"ש ודלא כא"ז וע"ל סי' תמ"ז ס"ק מ"ג מש"ש. ועמ"א:

טו

נפוחה. יש בזה שני פירושים פירוש א' שנחלקה עובי המצה ושהעליון עלה למעלה. ועי"ל נפוחה באמצעיתה שלא נחלקה כלל אלא שתפח גוף המצה כמו שהוא בלחם חמץ כ"כ הב"ח. ומהר"ם מלובלין כתב כפי' הראשון. והט"ז האריך להתיר כפי' הראשון ומסיק דאין איסור אלא כפי' השני ע"ש. ובמ"א כתב בשם הט"ז שהתיר לגמרי נפוחה וז"ל מעיד אני עלי שמים וארץ כי לא ראיתי פעם א' מן חותני הב"ח שאסר שום מצה שנפוחה וכו' ואדרבא שחק על האוסרין על כן אין להפסיד ממון ש"י בשביל זה עכ"ל הט"ז והפריז על מדותיו להקל ראש בדבר שאבותינו ואבות אבותינו נהגו בו איסור עכ"ל המ"א. הנה מ"ש בשם הט"ז לא נמצא כן בספר הט"ז שלפנינו אלא שעושה פשר דבר בין הדיעות כמ"ש. אכן בתשובת הט"ז כתב הלשון ממש כמו שהעתיק בשמו המ"א. וכתב הח"י בודאי אין להקל בדבר שאבותינו נהגו בו איסור. מ"מ די הוא לאסור אותה מצה דלא כמו שראיתי איזה מורים שאוסרין אף התערובות אפי' במשהו כאלו הוא חמץ גמור וכן אוסרין הרי"ב אייז"ן ושאר כלים ומה שנשתמשו בהן להמה מפסידין ממון ש"י ומונע משמחת י"ט כי די בחומרא זו לענין המצה עצמה. ועש"ת דב"ש סי' רי"ד ושפ"ד שמיקל ג"כ בזה ע"ש. ואם לאחר שנאפית טחו אותה בשומן והחזירה לתנור ונעשית נפוחה שרי לכ"ע. מ"א:

טז

אסורה. כל המצה ואפי' ס' לא מהני אפי' ק"פ דכולה נתחמצה וכ"כ מור"ם מלובלין סי' ק"ה. וכן הסכמת האחרונים וכ"כ בס' א"ז וכתב שם בשם זקינו הגאון דאין לאסור אא"כ ניכר שהנקב עלתה למעלה והנקב צריך שיהיה בו חלל מחזיק כמו אגוז לוז שקורין הזי"ל נוס גדולה או אצבע גודל בינוני וכ"כ המ"א וכתב עוד המ"א ואפילו בנקב שלא עלתה למעלה ראיתי גדולי דורינו מורין לאסור מקום הנקב לבד ושאר מצה מתירים אפי' תוך הפסח וכן מ"כ בשם הגאון מהר"י הורוי"ץ. ואם יש שני נקבים נקב תוך נקב חוששין לאסור כולה. ומצאתי כתוב אם הנקב חלק מותר ואם יש בלעזלי"ך בתוכו אסור עכ"ל:

יז

יגעו. ובדיעבד אם נשכו זה בזה ושניהם נוגעים בתנור למטה אז חום האש שולט למטה שפיר ונאפה כדינו ומותר רש"ל מ"א ואפי' בפסח אין לאסור ע"ש: ועיין בתב"י סי' ס"ח שמתיר מצה נפוחה אם אינו נראה הנפוח מבחוץ אבל אם נראה הנפוח מבחוץ יש לאסור וכתב שם שיש קבלה בידו מהגאון מוהר"ר העשיל יע"ש:

א

טור בשם הר"ר יונה

ב

טור בשם רב נטרונאי

ג

שם בשם רב עמרם

ד

אורחות חיים

ה

ברייתא פסחים ל"ז

ו

ברייתא מ"א וכר' יוסי

ז

טור בשם ר"ח

ח

נ"י לדעת הרא"ש שהביא הטור

ט

ואם הוא בערב פסח לאחר זמן איסורו צריך לשער בס' כנגד הכפל מהרש"ל בתשו':

א

ס"א תנור כו' דכמו. כמ"ש בסוף ע"א ויורה גדולה כו':

ב

ושיהו ניצוצות כו'. ירושלמי סוף ע"א:

ג

הלכך. עמ"א וכן אמרו בזבחים צ"ו א' כל יום נעשה גיעול לחבירו אע"ג שיש לדחות שמכוין להגעילו וערש"י שם:

ד

ויש נוהגין כו'. דדבר הבלוע אינו יוצא וכמו ב' קדירות שנגעו זה בזה וכמ"ש בי"ד סי' צב סס"ח בהג"ה ע"ש:

ה

וכשיכשירו כו'. עמ"א א"נ הטעם כו' וכמ"ש בפ' כ"ש דילמא חייס כו':

א

ס"ב טפקא. הוא הבוכיא ואמרו שם בוכיא הסיקו מבחוץ כו' ואי מלינהו כו' ר"ל לאפות בו בפני' ואע"ג דהסיקו מבחוץ הוא מותר לאפות בו ודלא כר"ל כמ"ש ברפ"ד דיבמות וש"מ הלכה כר"ל בהני תלת כו' ואע"ג דאיכא בחד מהני ברייתא דת"כ וכן אין הלכה כר"י אע"ג דרבא מפרש טעמיה ממ"ש בפ"ד דיבמות והאי חלוט כו' וערי"ף ור"ן:

ב

בין כו' כובייא. כנ"ל התנור ואלפס. שם לז א':

ג

אבל להדביקו כו'. וכ"כ הראב"ד בהשגות והביא ראיה ממ"ש לא ליחריך תרי שבולי כו' וכמ"ש שם אדמבשל ליה מחמע והרמב"ם פוסק אפילו הרתיח' ולבסוף הדביק וכמ"ש שם בגמ' ת"ש יוצאין כו' ה"נ שהרתיח כו' אבל לר"י דקי"ל כוותיה כמ"ש שם הרי"ף אף הדביק ולבסוף הרתיח ולענין חמץ לכ"ע לא והראב"ד צ"ל שסובר דבגמ' אמרו בדיעבד והוא אומר לכתחלה וכ"כ פר"ח:

ד

ויש מי שאומר כו'. שלא ידבק דבר ויעכב האפייה כנ"ל

א

ס"ד והוא שלא נימוחה. דשלא נימוחה קאי ג"כ אשרויה וראיה ממ"ש שם ל"ה א' המחהו וגמעו אם מצה כו':

א

אם אפו כו'. כמ"ש בזבחים רקיק שנגע ברקיק כו':

ב

כדי נטילת. כמ"ש בפ' כיצד צולין נטף מרוטבו כו' יטול את מקומו וכמ"ש תוס' בפ' ג"ה:

ג

והשאר מותר. דריחא לאו מילתא היא לכ"ע בדבר דלא שייך שמנונית כמ"ש בשר שמן שצלאו כו' וכמ"ש בסי' ?תמ"ז ס"א וראייה מחלות תודה שהיו נאפות חמץ עם מצה בתנור א' דלא מיעט במנחות צ"ד א' שיהא נאפות א' אחת רק שתי הלחם מרדכי פ' כ"ש:

ד

מצה שנתכפלה. ממ"ש לא ליחלוט אינש תרי כו':

ה

אוסרין אותה כו'. ר"ל אם האפייה תוך הפסח דבמשהו:

ו

אבל שאר. כמ"ש בחולין ק"ח א' ב' דאין יוצאין מחתיכה לחתיכה בלא רוטב וע"ש בתוס':

ז

רק מקום. כנ"ל לפי מ"ש רסי' תמ"ז ס"א אף בתוך הפסח אין לאסור אלא מקום דיבוקם ועב"י:

ח

מצה נפוחה. כמ"ש תפח תלטוש כו' ועיין בערוך:

א

קרקע חדש – עיין מ"ב דהוא כעובי אצבע וכתב הפמ"ג בדיעבד יש להתיר אף בפחות מזה:

א

בין באלפס בלא מים – ויוצא בזה גם כן ידי חובת מצה וכן מה שכתב בין בקרקע ג"כ יוצא בזה ידי חובת מצה כדאיתא כל זה בברכות ל"ט ובפסחים ל"ז ומועתק כ"ז ברי"ף ורא"ש והרמב"ם ולפלא על השו"ע שלא העתיקו:

א

ויש ליזהר וכו' – עיין מ"ש במ"ב דאי אינה מחזירה כלל בודאי תחמיץ עכ"פ בשיעור מיל ועיין במג"א סקי"א ובא"ר ובח"י ובש"א ששקלו וטרו בזה והמג"א נוטה לומר דבדיעבד אין לאסור כלל בלא קרמו פניה עיי"ש וא"כ ה"ה בחוטין נמשכין ממנה דחד שיעורא הוא כדמבואר בפסחים דף ל"ז ברש"י ד"ה וכן ובאו"ז בשם הריצב"א וכן בתוס' מנחות ע"ח ובשיטה מקובצת שם ואנו סתמנו דמחמיץ בודאי וכדעת ר' שמואל מפלייז"א המובא באו"ז ה' פסחים דף נ"ט ובמרדכי דלא מצינו בהדיא מי שחולק עליו ואדרבה מפי' הר"ח שכתב דאי חוטין נמשכין הוי ליה בצק ואסירי וכ"כ בפי' ר' מנוח להרמב"ם מוכח מזה דאפשר לבא לידי חימוץ וכשאר בצק עכ"פ וכן פירש"י במנחות דע"ח דאי אין חוטין נמשכין הוי ליה אפוי כל דהו וא"כ קודם לזה אינו אפוי כלל וכיון שכן בודאי מחמיץ בשיעור מיל עכ"פ וכבר העיר בזה בעל נוב"י בסימן פ' וכן מבואר בתוס' מנחות נ"ז ע"ב דמשקרמו פניה שוב אינו מחמיץ ונ"מ לענין מצה עיי"ש ובפסקי תוספות וכ"כ בפסקי תוס' מנחות ע"ח וז"ל פירס ושוב אין חוטין נמשכין שוב אינו מחמיץ והיינו קרמו פניה בתנור עכ"ל הרי מוכח דקודם לכן שפיר מחמיץ וכן מצאתי להריטב"א פסחים שם שכתב בשם רבו הרא"ה וז"ל כל שפורסה ואין חוטין וכו' וכיון דכן מההיא שעתא שוב אינה באה לידי חימוץ עכ"ל וכ"כ לקמן בעמוד גבי אפוי שבישלו וז"ל שלאחר שנאפה כשיעור מצה שוב אינו מחמיץ וכו' עיי"ש הרי מוכח דקודם לכן בא לידי חימוץ [ולא מצינו כנגד זה רק משמעות הטור שכתב ואם לאו אין יוצאין דמזה רצו המקילין להוכיח דמשום לתא דחמץ אין כאן אלא שאין יוצאין בה ידי מצות מצה אבל כבר דחו האחרונים זה דהטור עיקר דינא אתי לאשמעינן דלא מקרי לחם והיינו אפילו בשרוצה לאכול מיד דבודאי לא נתחמצה עדיין דאפילו למה דמחמרינן לעיל בסימן תנ"ט בהיתה העיסה חמה ואפי' בפחות משיעור מיל אעפ"כ פשוט דשיעור כל שהוא בעינן עכ"פ וברגע אחת לא תחמיץ וכבר כתבנו שם בזה בשם מאמר מרדכי כעין זה אבל בשהה שיעור מיל ואפשר אף בפחות מזה מודה הטור ובהג"ה שהזהיר ליקח וכו' ולהחזירה דמשמע אפילו רוצה להחזירה מיד היינו רק לכתחלה ומשום שמא ישהה ויבוא לידי חימוץ] וכיון דכן נראה דאפילו בספק אם חוטין נמשכין אין להקל בדיעבד אפילו בהפסד מרובה דהוא ספק דאורייתא וכן פסק בשארית יוסף וח"י ובנודע ביהודה סימן פ':

א

יוצא אדם וכו' – עיין במ"ב דהוא לזקן וחולה ויש עוד עצה למי שקשה לו לאכול מצה יבשה שיאכל מצה מפוררת אף שהוא כקמח ומברכין ע"ז המוציא ואכילת מצה ובלבד שיאכל כזית [אחרונים]:

ב

והוא שלא נימוחה – הנה מפירוש רש"י משמע דאפילו נתמסמסה כל זמן שלא נימוחה לגמרי יוצא בה ועיין בב"ח דמשמע שמצדד כן להלכה וכן משמע בביאור הגר"א שהראה מקור לדין זה ממה שאמרו המחהו וגמעו אם מצה היא אין אדם יוצא ידי חובתו בפסח [ור"ל דודאי ע"י שריה דאי ע"י בישול אפילו לא נמחה אינו יוצא דקי"ל כר' יוסי אך הצריכותא שם בחולין לא אתיא כ"כ שפיר ע"ש בדף ק"כ] אלמא דנימוחה קרי היכא דראוי לגמיעה אכן מדבר הרב"י משמע דאפילו לא נמחה לגמרי ג"כ אינו יוצא ידי מצה ומה דנקט וגמעו אפשר דלרבותא דחמץ נקטיה דאפילו בזה דעבדיה כעין שתיה ג"כ חייב משום דכתיב נפש לרבות השותה כדאיתא שם בגמרא וצ"ע:

א

אוסרים אותה תוך הפסח – עיין מ"ב שהטעמנו מעט את טעם הדבר ומ"מ אינו אלא חומרא בעלמא וכמו שכתב הט"ז דהא ירך שצלאו בגידו א"צ מדינא אלא כדי נטילה ועיין בביאור הגר"א שכתב דלפי מאי דמבואר לעיל סימן תמ"ז סוף ס"א גם בתוך הפסח אין לאסור אלא מקום דיבוקו וכן הסכים הפר"ח לדינא ואפשר דמצד המנהג גם הם מודו דיש להחמיר אמנם אם יש לו ספק בעצם הכפל בודאי אין להחמיר חוץ לאותו מקום:

ב

אין לאסור רק מקום הדבוק – עיין במ"ב דהיינו אפילו נמצא תוך הפסח ועיין במגן אברהם שיש מחמירין אז לשרוף אע"פ שאינו חמץ ברור אלא חשש בעלמא:

ג

זו על זו בתנור וכו' – כתב בספר חמד משה וז"ל בדין זה וכן בדין כפולה היה נראה דכל שדבוקים יחד בנשיכה אין איסור בזה והרי זה כמצה עבה הרבה ואין בזה רק אם שוכבות זה ע"ז או דבוקה וכשמפרידים זה מזה יתפרדו בלי נשיכה אבל אם הם בנשיכה יחדו ידובקו זה יבוא ע"פ רוב כשהגיבול רך וידבק בלי פירוד כאלו נילושות כאחד ומ"מ לא מלאני לבי להחליט היתר בזה הואיל ולא פירשו הפוסקים ואולי מתחלה היו מדובקים בפירוד ואח"כ ע"י חמימות הרב פלטו לחותן ונדבקו יחד ומ"מ אם יהיה עוד איזה צד להקל יש להקל ולהתיר בענין כזה כן נ"ל עכ"ל:

א

(שם במג"א ססק"א) וכמ"ש סס"ד. צ"ל פי' תנ"א בב"ד:

ב

במג"א סק"ו תוס' מנחות דף כ"ז. נ"ב דף ע"ח ע"ב ודף כ"ז ע"ב ד"ה ושמעינן ע"ש:

א

סעיף א' תנור שאופין בו חמץ וכו'. נ"ב הנה ע"ד מה שנוהגין בקצת מקומות להטיח התנור בפסח בגללי בקר ונשאלתי אם יש לחוש שמא יש בו שעורים והמה מחמיצים. והשבתי דאין בזה בית מיחוש כיון דתנור אין משתמשין בו רק ע"י היסק שמסיקין אותו תחלה א"כ למאי ניחוש לה אם לגוף התנור שנאסר מגללי הבהמה ונתחמץ התנור מה בכך הרי אח"כ אין אופין בו רק שמטמיני' בו לשבת הקדירות א"כ אף אם נתחמץ בתנור בדיעבד מותר דהוי שתי קדרות וכו' ולחוש שהחום גופא הוה מן השעורים ונתחמם ע"י חמץ הרי חממומו הוי ע"י עצים ג"כ דבזה אין משתמשין בו באבוקה כנגדו וא"כ הוי זוז"ג ומותר נמי לדעת כמה פוסקים אף בחמץ בפסח וא"כ כל שבדיעבד אף אם הוי בודאי חמץ לא היה בו איסור אין לחוש לספיקו לכתחלה דאיכא ספיקא טובא דלמא אין כאן שעורים כלל ואת"ל דיש שם שעורים דלמא כדעת הרוקח דשעורים שבגללי הבקר אינו מחמץ ואת"ל שהיא מחמיץ דלמא כבר נתעכל דהאוסרים לא אסרו רק בלא נתעכל אבל בנתעכל מודים כדמוכח בש"ע בחטה הנמצא בתרנגולת וכו' ואת"ל לא נתעכלו דלמא נתעפשו ונפסל מאכילת כלב קודם זמן איסורו. ולכך כיון דהוו ספיקא טובא ובדיעבד בלא"ה יש צד להקל אף לא הי' כל הני ספיקא לכך אין לחוש בזה לכתחלה והנח להם לישראל מנהגן ואין להמציא חומרות חדשות בכה"ג כנלפע"ד נכון וברור:

א

ול"נ לחלק דחמץ נשתמש בכל השנה מבליע בכל מקום מהתנור ממשות החמץ אבל בחג השבועות שבמקרה אפו בו וא"כ אף שאין גחלים מהלכים ע"פ כלו אולי גם מתחלה לא נבלע כלל במקו' זה ואם נבלע שמא גם בשעת היסק לא היה מתחילה גחלים במקום הזה וכבכ"פ משא"כ חמץ שתשמישו תדיר והסיקו בכל השנה תדיר ובולע ע"י הוסק ?מחלי' ממש בכל מקום:

ב

ואם שרוי הרבה צריך שיהיה פרוס' שיש בה כזית עיין סי' קס"א במ"א ס"ק י':

א

[א] כמה פעמים וכו'. ובדיעבד יש להקל אבל אם הסיקוה רק פעם אחת ולא כיוון להתירו וספק אם הלכו הגחלים על פני כולם יש לאסור בדיעבד, גם בחג השבועות יש ליזהר בזה (מגן אברהם וצריך עיון לדינא). מצאתי כתב בגליון הורה שאין ליאפות מצה בתנור על מקום שכבר נאפות חברתה, אם לא כשיסיק התנור פעם שניה וראיה מחליטה שהיה בימיהם במקום מליחה ורותח דמליחה כרותח דצלי ואמרינן בחולין האי חלא דחלט ביה זימנא חדא לא ליחלוט ביה וכו' דפסק כח חומץ, והוא הדין הכא דנצטנן כבר חום התנור במקום מושב מצה ראשונה, עד כאן, ועיין יו"ד סוף סימן ס"ז וצריך עיון:

ב

[ב] קרקע חדשה וכו'. והצד עליון מתלבן על ידי השלהבת אבל בוכיא שהסיקו מבחוץ צריך להטיח מכל סביביו ומלמעלה (מגן אברהם), וכן רע"ר ושענ"ק טי"ש לכן על גבי כירה ויש מלבין הרע"ר על ידי גחלים, וכן ראוי לנהוג בכל השנה בין מאכלי חלב ובשר והיינו כשידוע שנתנו בו חלב או בשר בעין בלא הפסיק קדירה מה שאין כן בפסח דמסתמא עשו כן בכל השנה:

ג

[ג] טוב וישר וכו'. דמתיירא שישרוף הפת ולא יסיק כל כך היטב, ולפי זה צריך לשהות בנתיים עד שיצטנן קצת התנור ואחר כך יסיק שנית, והא דעושין בחלב הכל בהיסק אחד בחמץ החמירו יותר (מגן אברהם), ובדיעבד אין לחוש. וכששכח ללבנו עד יום טוב יעשה כן דהיינו שיסיק גחלים על פני כולו ויאפה מיד בלי היסק אחר כדאיתא סימן תק"ט כן כתב חק יעקב בשם מהר"י הרוויץ, וצריך עיון כיון דקיימא לן הכא דצריך שיהא ניצוצות ניתזין ממנו הוי כמו בלוע מנבילה דאסור בסימן תק"ט ועיין סימן תנ"א ס"ק י"ג:

ד

[ד] ויש אוסרין וכו'. באליהו זוטא הקשיתי מסימן תנ"א סעיף ב' שכתב וכן תנור קטן שקורין פדי"לא וכו' דשרי והוא טפקא של חרס כמו שכתב בית יוסף בסימן זה וכן בלבוש יו"ד סימן צ"ז פסק בסתם והתיר, עיין מה שכתבתי סימן תנ"א סעיף כ"ג. גם מבואר בדברי לבוש זה דמיירי שאין דרכו להסיק בפנים מודה הלבוש כאן דשרי וחק יעקב לא הבין כן והנראה לעניות דעתי כתבתי:

ה

[ה] [לבוש] אסור וכו'. אפילו בדיעבד אם שמו מצה על הנייר בתנור מותר בדיעבד דאור שולט מהרה ואינו מחמיץ (חק יעקב):

ו

[ו] חררות ברמץ וכו'. וכל שכן שראוי למחות שלא לאפות מצה בחמה וכן כתב ריא"ז דאם עברה ולשה אינו יוצא ידי חובתו בפסח (כנסת הגדולה), משמע דאינו אסורה בדיעבד משום חימוץ (חק יעקב). ולשון הריא"ז פרק כל שעה עיסה הנאפת בחמה אינה קרוי לחם ואין מברכין עליה המוציא ואין יוצאין בה בפסח ואין אופין עיסה בחמה בפסח שמא תבוא לידי חימוץ כמו שכתב בתוספתא עד כאן לשונו, משמע קצת דהא דאין יוצאין משום דאין קרוי לחם אף בענין שאין לחוש לחימוץ כגון שהחום הרבה כל כך שנאפה מיד, אבל באמת כל שיש חשש חימוץ מנא ליה להקל:

ז

[ז] יוצאין וכו'. אף שנפרכת כשמטלטלין אותה (ש"ס ומגן אברהם):

ח

[ח] [לבוש] ואין יוצאין וכו'. כן כתב הטור ומשמע דמותר באכילה ובמעגלי צדק תמה על המרדכי דאוסר וכן במגן אברהם ס"ק י"א מתיר זה לשונו, אין לאוסרה כמו שכתב הבית יוסף לדעת הטור וכן משמע בשולחן ערוך ובהגהה ואף על פי שדעת רש"י אינו כן נראה לי דאין להחמיר עד כאן לשונו, ולכאורה תמוה דלא נזכר בבית יוסף מידי, ונראה לי שיש טעות סופר וצריך לומר כמו שכתב הב"ח ודעת הטור עיין שם ודו"ק. וגם מה שכתב בדעת רש"י צריך עיון ואולי נמי טעות סופר. ומכל מקום נראה לי לדינא (נ"ל) להחמיר כמו שפסק הב"ח במסקנא במרדכי דאסור בהנאה וכן פסק הט"ז, ועוד הא פירש בתשובת שארית יוסף סימן מ"ח דהטור מיירי באכילה מיד כשהוציא, ועוד דלכולי עלמא שליש או חצי אפייתו בעינן כמו שכתב הב"ח ומי מפיס, וכהאי גוונא כתב בתשובה שארית יוסף שם וצריך לומר מצה שאין לעמוד עליה אם חוטין היו נמשכין ממנה אסורה ואף דמטור משמע דמותר באכילה היינו בפחות מזה מעט אבל מצה זו דילמא פחותה הרבה משיעור שאין חוטין נמשכין אפילו קרמו פניה, עד כאן. ועיין סימן רנ"ד סעיף ו' דכל שפורסין ואין חוטין נמשכין קרוי קרימת פנים וצריך לומר דסבירא ליה דזה מיקרי על כל פנים קרימת פנים אבל כל שחוטין נמשכין לא סמכינן על קרימת פנים, ולכאורה משמע בב"ח ומגן אברהם דסמכינן על קרימת פנים לחוד, ונראה לי דסימן דחוטין נמשכין הוא דוקא כשעדיין חם, וזה נראה לי כוונת תשובת שארית יוסף הנזכר לעיל אם חוטין היו נמשכין וכו', רצה לומר דעכשיו מצונן ואין לידע. כתב חק יעקב אם תוחבין האצבע תוך המצה ואינה נדבק בה עיסה תו ליכא לספוקי בחוטין נמשכין, עד כאן, גם בזה יש להסתפק אם מהני בצונן ומכל מקום בספק קרימת פנים נראה להקל בהפסד מרובה או תערובת מאחר שהבאתי מגדולי אחרונים מקילין לגמרי:

ט

[ט] ויש ליזהר וכו'. ואפילו בדיעבד אסור דעל ידי חמימות נתחמצה מיד (ט"ז), אבל בתשובת שארית יוסף הנזכר לעיל משמע דכשמחזירה תיכף מותר בדיעבד וכן פסק בתשובת נחלת שבעה סימן י"א וחק יעקב הסכים לט"ז אם לא כשיש ספק אם חוטין נמשכין מיקל בזה. ולעניות דעתי לא מסתבר שתחמיץ מיד דהפוסקים כתבו בסימן תנ"ט דבמקום חם אף בפחות משיעור מיל מחמיץ, משמע אבל לא מיד, ואפשר לחלק ונאמר דהוי כנתעסק בבצק ונתחמם בידים דמיד מחמיץ כמו שכתב בסימן תנ"ט סעיף ב' ודחוק, גם נראה לי כן משמעות מקור דין זה במהרי"ל זה לשונו, מהר"ש הקפיד על מי שהוציאו המצות קודם שנאפו והחזירם אולי יתחמצו טרם החזירם עד כאן לשונו, ובתשובת נחלת שבעה העתיק הקפיד שלא להוציא וכו' וליתא דהא משמע שכבר עשו כן ואפילו הכי לא אסרן רק הקפיד עליהן מחשש שמא לא יחזירם מיד ויתחמץ, ודוחק לומר דמיירי שהוציא אחר שאין חוטין נמשכין ומכל מקום הקפיד שמא בפעם אחר יוציא קודם שיהא נמשכין ויתחמץ, וכן משמע מגן אברהם הנזכר לעיל כדעת רמ"א דמותר וצריך עיון, גם לשון המרדכי פרק אלו עוברין ישרפם מיד משמע דאסור ואפשר דלכתחילה לא יחזירם אלא ישרפם מיד שמא ישהא אבל כשהחזירו מיד כשר:

י

[י] השרוי וכו'. דוקא דיעבד או לחולה או לזקן אבל יין אפילו דיעבד לא יצא דמבטל טעם מצה וכתב מהרי"ו שכן משמע מרמב"ם, עד כאן. ותימא על הב"ח שכתב דרמב"ם כתב סתם השרוי משמע אפילו ביין, עד כאן, היפך ממה שהעיד מהרי"ו, ועיינתי ברמב"ם פרק ו' דין י' שכתב כמהרי"ו והב"ח לא ראה רק ראש דבריו בדין ו', גם אין ראיה משם דהעתיק לשון הש"ס כדרכו ועיין סוף סימן תע"ה הקשיתי מזה:

יא

[יא] נתבשלה וכו'. אפילו בכלי שני מחמיר הב"ח והוא הדין כבוש ובמהרי"ל אוסר לשרותה במרק שקורין בריי"א ואפשר אפילו בצונן אסור בזה משום שמבטל טעם מצה, וכל זה בין בברכת על אכילת מצה בין באפיקומן:

יב

[יב] [לבוש] דריח וכו'. אפילו בלולה בשמן:

יג

[יג] [לבוש] אפשר לחלק וכו'. אבל רש"ל וב"ח פסקו במשהו אוסר כל המצה בנגיעה, ונראה לי דאף קודם פסח אסור אם אין ששים דהוא סבירא ליה דאף באפיה בעינן ששים, ובספרי ליו"ד הבאתי ראיה גדולה לדבריהם עיין שם, ואף דאיכא ששים מכל מקום נטילה בעינן מספיקא, מיהו דעת מגן אברהם כלבוש ושולחן ערוך, מכל מקום תוך הפסח אין להקל כלל:

יד

[יד] [לבוש] דהוי נותן טעם בר נותן טעם וכו'. פירוש כלפי המצה הנוגעת בחמץ (מלבושי יום טוב), ולאפוקי מעולת שבת שלא הבין כן ותמה דאין שייך נותן טעם בנותן טעם וכו' עיין שם וקל להבין:

טו

[טו] [לבוש] בכדי קליפה. וכל שכן כשרדה מצה שנתכפלה שהמרדה אסורה וכל המצות שרדו באותו מרדה אחר כך ושצריכות קליפה (מלבושי יום טוב), נראה לי דסבירא ליה נמי כלבוש וכן פסקו נחלת צבי ועולת שבת ומגן אברהם בסימן תנ"א סעיף י"ט דלא כרש"ל וב"ח שאסרו במשהו לכל המצות ברדה ברחת של חמץ, מיהו בשיירי כנסת הגדולה סימן תנ"א פסק במעשה כב"ח ואפילו קודם פסח באינם בני יומם ואין ששים, ומכל מקום בהפסד קצת יש לסמוך על אחרונים הנ"ל שמקילין בקליפה, וגדולה מזו כתב מגן אברהם שם דדוקא הוציא מצה שנתחמצה חימוץ גמור הוא דבעינן קליפה אבל הוציא מצה כפולה ונפוחה כיון שהוא גופיה חומרא הוא די לאסור הרחת לכתחילה אבל לא לאסור המצות האחרות, עד כאן, וגיסי בספר חק יעקב שם הוסיף דאפילו לכתחילה לא אסר זקיני הגאון זכרונו לברכה הרחת ולא הוצרך להסיק התנור שנית והאריך בטעמו עיין שם, ומכל מקום כיון שהבאתי בשם מלבושי יום טוב לאסור ראוי להחמיר במרדה. כתב בשל"ה כמוציאה המצה מתנור מסופקת אם החמיצה תוציא אחרת ברחת אחרת, וראוי לכל אדם להיות לו שני רחת, עד כאן. כתב עולת שבת אם ספק אם הוציא ברחת חמץ יש להתיר. כתב מגן אברהם שם בספר אפי רברבי שער ע' אם הוציא מצה חמוצה במרדא ואחר כך אחרת ונתערבו ראשונות באחרונות נתבטלו עד כאן לשונו, וזהו סברא דחויה דסבירא ליה דאין איסור אלא פת ראשונה משום שהיה קצת בעין דאין איסור בלוע יוצא מכלי בלי רוטב אבל אנן קיימא לן דפולט עד כאן לשון מגן אברהם. והקשיתי דיש לפרש כוונת ספר אפי רברבי ראשונות על מצות שהוציאו קודם החמוצה שנתערב עם מה שנטלו אחר כך והיינו שכתב ראשונות ולא הראשון, שוב עיינתי בספר אפי רברבי גופיה וראיתי שלמד כן מגן אברהם מריש דבריו זה לשונו אם הוציא כותים איסור והיתר במרדא אחת מתנור אין לאסור רק פת ראשון שהוציא מיד אחר איסור משום שמנונית בעין, אם אין מכירו בטל ברוב עד כאן לשונו, אם כן ודאי גם בסיפא אם הוציא מצה וכו' פירושו כן ודו"ק. אך תמיהני על מגן אברהם שכתב דספר אפי רברבי סבירא ליה דאין איסור בלוע יוצא מכלי וכו' הא בשער מ"ג ושער ס"ב פסק להדיא דיוצא מכלי, גם קשיא לי דגם ט"ז ביו"ד סימן ק"ח פסק כספר אפי רברבי דרק הראשון אסור והוא פסק נמי בסימן ק"ה סעיף ז' דיוצא מכלי, גם צריך עיון דלא הזכיר מגן אברהם מדברי ט"ז, ועוד קשה הא בשמנונית לכולי עלמא יוצא כמו שכתב בסימן ק"ה שם. וליישב דעת ספר אפי רברבי וט"ז נראה לי דסבירא ליה לסמוך על מה שכתב הכלבו וזה לשונו אפשר שאם ימרקנה הרבה ויחמנה בתוך התנור דשרי דכבולעו כך פולטו, עד כאן, וסבירא ליה כמו שהוציא פעם ראשון נפלט הכל ואף דקיימא לן בסימן תנ"א סעיף י"ח דרחת בעי הגעלה מכל מקום כאן לענין דיעבד סמכו עליו, אי נמי דוקא ברחת שנבלע כל השנה לא קיימא לן כוותיה מה שאין כן בהוציא מצה חמוצה אחת דבליעה מעט כזה אמרינן כבולעה כך פולטו ודין ביטול הוא דוקא בערב פסח אבל בפסח לא בטל כמו שכתב בסימן תמ"ז סעיף ט':

טז

[טז] עד שאין האש וכו'. אבל אם אינו מדובק לגמרי דאז האור שולט מותר (מטה משה), ומכל מקום אם לא קרמו פניה דלמטה אסור (ב"ח), אפילו ספק כדלעיל. כתב בתשובת רש"ל סימן נ"ז מצה שנגעה בתנור במצה שנתכפלה במקום הכפל אסורה ואם נגעה שלא במקום הכפל אין חשש רק כשיפרדם זו מזו צריך שמניח מעט מן ההיתר עם האיסור כדי קליפה, עד כאן, ומגן אברהם כתב דאף במקום הכפל אין אוסר יותר מכדי נטילה כמו שכתב הט"ז סימן ק"ה, עד כאן, ועיין ס"ק י"ג ואפשר להקל בזה כיון דנתכפלה חומרא הוא. ואם נמשח בשמן עיין סימן תמ"ו ס"ק ה'. ששים וכו'. וזקני הגאון זכרונו לברכה נהג לפסוק בערב פסח כתשובת מהר"מ מלובלין סימן ק"פ דאף בשאין ששים מקום הדיבוק אסור והשאר מותר ואף בנמצא תוך הפסח כיון שנאפה קודם פסח וכן אנחנו נוהגין אחריו וכבר הסכימו כל אחרונים ופשוט דצריך ליטול כדי נטילה עם הדיבוק:

יז

[יז] נפוחה וכו'. באליהו זוטא כתבתי הראה לי זקני הגאון זכרונו לברכה במעשה דוקא אם מקום הניקוב ניכר בחוץ מחמת שעולה למעלה והנקב ההוא כעין האז"ל נו"ס גדולה או אגודל בינוני ואמר שכן קיבל מרבותיו עד כאן לשונו, ופירש בחוץ הן למעלה הן למטה וכן כתב בתשובת בית יעקב סימן ס"ח בשם הגאון מהור"ר העשיל זכרונו לברכה, אלא דמשמע שם לאסור בזה אף בנקב קטן וכן במגן אברהם משמע לשער באצבע קטנה אין לזוז מקבלות זקיני הגאון זכרונו לברכה שהיה רב וזקן מופלא וכן מצאתי בגליון כתיבת יד בעל תוספות יום טוב זכרונו לברכה יהיה החלל כאגודל שכן ראיתי ממרנא ורבנא מוהר"ר ליווא מפראג, ועכשיו שמעתי שהגאון מוהר"ר שמואל והגאון מוהר"ר פייבש אביו מקראקא שניהם שיערו באגוז האזי"ל נו"ס, ונראה לי דשניהם חד שיעורא עד כאן לשונו, ואף שלא נזכר בדבריהם שיעלה בחוץ, מכל מקום נלמוד סתום מן המפורש ומזה תפשוט לך מה שמסופק בתשובת בית יעקב שם בדעת הגאון מהר"ל מפראג והגאון מוהר"ר שמואל הנזכר לעיל, עד כאן. כללא דמילתא שכל הגאונים הנזכרים לעיל אסרו נפוחה ולאפוקי מהט"ז שהפריז על המדה לקולא וכבר דחו דבריו מגן אברהם ותשובת בית יעקב שם, וכן במלבושי יום טוב אף שהביא דרשות מהר"ש שכתב שלא נזכר בש"ס מזה כלום ואפילו הכי כתב מלבושי יום טוב להחמיר ושכן נוהגין, ובשגם בתשובת בית יעקב מביא בשם הגאונים ומפירוש רש"י עיין שם וכן כתב בחק יעקב מזה עיין שם. ומה שכתב בחק יעקב דחכם אחד הביא קצת ראיה להתיר מריש פרק שתי הלחם גבי לחם הפנים דמצה היא ואפילו הכי קאמר כיון דאפה לה נפחא ואין נכנס לדפוס קמא, עד כאן, לאו ראיה כלל דמכל מקום אין רואין חלל אלא מעצמו מוגדל ולא מחמת חימוץ גם בפסחים דף ל"ו אם אמרו בזריזין וכו', ועוד דגם בט"ז שלפנינו אוסר כשניכר בחוץ. והנה בחק יעקב נמשך להקל בתערובת נפוחה ולהתיר הרי"ב אייזן ושאר כלים שנשתמשו בהן עיין שם, ולעניות דעתי אין להקל כי כבר קימו וקיבלו עלינו אבותינו הגאונים לחמץ גמור וכן ראיתי נוהגין לאסור התערובות אך לענין היתר הנאה יש לסמוך על דבריו להקל גם הכלים כשאין בו ששים יש לאסרן ורי"ב אייז"ן לכתחילה ודאי יש לאסרו אך אם כבר נשתמש בו יש להקל דאינו אלא לספיקא. עוד נתבארו דיני נפוחה וכפולה בסוף סימן תמ"ז ע"ש. כתב מגן אברהם אפילו בנקב שלא עלתה למעלה וראיתי גאוני דורינו מורין לאיסור מקום הנקב לבד ושאר המצה מתירין אפילו תוך הפסח וכן מצאתי כתב בשם הגאון מהור"ר ישעיה הורוויץ ואם יש שני נקבים תוך נקב חוששין לאסור כולה, ומצאתי אם הנקב חלק מותר ואם יש בלעז"ליך בתוכו אסור עד כאן לשונו, ובמלבושי יום טוב כתב ראיתי להגאון מהר"ל שראה בחלולים אם הם נאפים יפה כשהיו החלולים במקצועות, עד כאן, ובכל אלו יש להקל בתערובת או אחר הפסח אבל שיעור שקבל ועלה למעלה דינו כדלעיל באמצעיתה וכו', אורחא דמילתא נקט דשם נעשה נפוחה והוא הדין שלא באמצע נמי אסורה אבל למעלה סמוך לקצה המצה וכן למטה מקרי קרום ואין לאסור (בית יעקב שם :

יח

[יח] שוכבת וכו'. ואם נסתלק מיד נראה להתיר ועיין ס"ק ט':

יט

[יט] יש ליזהר וכו'. נתבאר הכל סוף סימן ת"ס:

א

שלא נימוח'. והא דבסי' תע"ה ס"ג דאם בלע מצה ולא הרי דלא בעינן טעם מצה. דעכ"פ היא בעצם צריכה להיות בה טעם רוקח:

ב

אינו יוצא ול"ד לפסח דמותר להטבילו דנפיש טעמיה רמב"ם:

ג

באמצעית'. ע' באר היטב וכ' בי"ד סי' רכו גם הוא הסכים להתיר וכתב דמהרי"ל ל"א אלא בתנורים שמסיקים מתחמם וכשמתפח המצה אין החש שולט בעליון וע' בת' א"י סימן מ':

א

א) [סעיף א'] תנור שאופין בו חמץ וכו' ואין חילוק בין תנורים שפיהן מן הצד כמו שלנו ובין תנורים קטנים שפיהן למעלה. ב"ח. מ"ב או' א' ואף שהתנורים שלנו נעשו מלבנים הנשרפים בכבשן ויש להם דין כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו מ"מ מהני היסק כיון דהסיקן מבפנים ולא חייס עלייהו דלמא פקעי. ח"י או' א' חק יוסף או' א'.

א

ב) שם. שילכו הגחלים ע"פ כולו וכו' כ"כ הטור בשם הר' יונה וכתב הב"ח נראה דס"ל להטור דהר' יונה חולק על רב נטוראי דלרב נטוראי בתנור כיון דאיכא ע"ג גחלים או שלהבת מהני אבל הר' יונה כתב דאין די לו בשלהבת אלא בעינן דילכו הגחלים ע"פ כולו יעו"ש. וכ"כ השו"ג או' א' דלרב נטוראי ורב עמרם מהני היסק לתנור אעפ"י שלא הלכו הגחלים ע"פ כולו וע"כ כתב מסתיים לחוש לסברת הר' יונה לכתחלה אבל לא לאסור בדיעבד וכתב כי כ"ה דעת הש"ע דלא חש לס' הר' יונה אלא לכתחלה יעו"ש. אבל המאמ"ר או' א' כתב דאין להקל כלל וכתב שכ"פ מ"א להחמיר בפשיטות יעו"ש והוא ממ"ש לקמן או' ד' יעו"ש.

א

ג) שם. דכמו שבולע ע"י גחלים וכו' ר"ל שמניחים החמץ אצל הגחלים בשעת אפיה ועי"ז הוי הבליעה ע"י גחלים.

א

ד) שם. הלכך אם הסיקוהו כמה פעמים וכו' ובדיעבד נראה דיש להקל אבל אם הסיקוהו רק פעם א' ולא כיון להתירו וספק אם הלכו הגחלים ע"פ כולו יש לאסור בדיעבד דהא תנור דינו ככלי חרס ובעי הסקה היטב כמ"ש רסי' תנ"א. מ"א סק"א ח"י או' ב' א"ר או' א' חק יוסף או' ב' ר"ז או' א' ח"א כלל קכ"ה או' ב'.

א

ה) ואם הסיק והלכו הגחלים בחציו ובשאר ספק ואפו מצות בצד שהלכו הגחלים שם י"ל דשרי דהוי ס"ס שמא הגחלים ע"פ כולו ושמא אין בישול ואפייה מפעפע בכולו. א"א או' א' פ"ת.

א

ו) ואם אפו בתנור חמץ מצה ולא הלכו הגחלים ע"פ כולו קודם פסח ואינו ב"י ונותן טעם לפגם מותר. א"א או' ג'.

א

ז) שם. אלא א"כ כיון להתירו לצורך פסח וכו' והטעם דלא אמרינן כבולעו כך פולטו משום דלא דמי היסק דחדא שעתא להיסק דכולא שתא וכדאמרינן בדודא דבי מר עוקבא בסוף מס' ע"ז. פר"ח.

א

ח) נכון להסיק התנור בלילה דכיון דאתעביד בה מצוה חדא יתעבד מצוה אחרת. ומהר"י היה רגיל לעשות ממנו הסק בפי התנור בשעת אפיית המצות משום דיש שבח עצים בפת. מהרי"ו סי' קצ"ג. כנה"ג בהגה"ט. ובדרשות מהרי"ל ה' תיקון המצות כתב נוהגין להסיק התנור למצות בעצי ערבה של לולבין שהיו לו בסוכות יעו"ש וכ"כ רש"ל בתשו' סי' פ"ז שראה למר אביו ז"ל שהיה מקובל מרבותיו לשרוף החמץ בהושענות ויש זורקין בתנור בעת אפיית המצות ואלו ואלו דא"ח עכ"ל וחק יוסף או' ו' כתב דיש נוהגין להסיק בסכך של הסוכה. וא"כ מ"ש כאן הפר"ח נכון להסיק התנור בלולב וכו' בשם תשו' רש"ל הגז' והביאו השו"ג וחק יוסף שם נראה דט"ס הוא. ועוד עיין לעיל סי' תמ"ה או' ט"ו.

א

ט) שם. ויש נוהגין להטיל בו קרקע חדש וכו' פי' דהשתא לא יצטרכו היסק ע"פ כולו. ואמר שמנהג יפה הוא לפי שא"א לדקדק שילכו הגחלים ע"פ כולו ממש. ב"ח. ומשמע מדברי הב"ח הנז' דצריך להסיקו ג"כ אלא שא"צ שילכו כגחלים ע"פ כולו אבל הלבוש כתב ויש נוהגין להטיל בו קרקע חדשה כדי שלא יצטרך היסק. וב"כ הר"ז או' ב' וכ"מ ממ"ש באו' שאח"ז ובאו' שאחריו.

א

י) שם. קרקע חדש וכו' ובלבד שיטילו בו קרקע עבה בכדי אצבע (ר"ל עובי רוחב אגודל) או יותר ע"פ כולו אבל הטחה מועטת בעלמא כדרך שהנשים עושות נ"ל שאינה מועלת שאינה מפסקת מפני הפליטה ממה שבלוע בתנור. לבוש. עו"ש או' א' ר"ז או' ב' ובפחות מעובי רוחב אצבע אגודל בטיחה מועטת בדיעבד יש לצדד ולהתיר. א"א או' ב'.

א

יא) שם. קרקע חדש וכו' וצד העליון שבתנור כשמסיקין אותו לאפות מתלבן ע"י השלהבת אבל כוביא שע"ג התנור כיון שאין מסיקין בתוכו אם רוצה להשתמש בו בפסח צריך להטיח מכל סביביו ומלמעלה. מ"א סק"ב. וכה"ג יש לנהוג במה שאנו קורין רע"ר או שענ"ק טי"ש להטיח כעובי אצבע כל סביביו וכן ע"ג כירה. ויש נוהגין להתלבן הרע"ר ע"י גחלים וכה"ג וכן ראוי לנהוג כל השנה בין מאכלי חלב ובשר. ח"י או' ג' א"ר או' ב' חק יוסף או' ג' ומיהו מ"ש ח"י וכן ראוי לנהוג כל השנה בין מאכלי חלב ובשר כתב א"ר שם היינו כשידוע שנתנו בו חלב או בשר בעין בלא הפסק קדרה משא"כ בפסח דמסתמא עשו כן בכל השנה עכ"ל ור"ל הא דמחמירין בפסח אעפ"י שאין ידוע שנתנו שם חמץ בעין משום דכיון שמבשלין שם כל השנה מסתמא בשלו ג"כ שם חמץ בעין. ועיין בתשו' חו"ס סי' ק"ל לענין הרערי"ץ של חרס דלא מהני לטוח בטיט בלי הסקה על סמך היתר דאין בלוע יוצא מדופן לדופן. דנעשה גולם אחד ודופן אחד הוא ולא מהני טיט כ"א ברערי"ץ של מתכת דאינו מתחבר יפה או ברער של חרס להניח ברזל אבל לא בטיט לשל חרס ומ"מ מתיר ע"י היסק קצת גחלים בתחלה ואח"כ לטוח עליהם טיט יעו"ש.

א

יב) שם. קרקע חדש וכו' ונ"ל דהמטילין קרקע חדש בתנור לאפות בה מצות לחג הפסח יזהרו הרבה מאד שלא יטילו מלח בקרקעית התנור כי אח"כ ע"י האור הוא מבצבץ ויוצא המלח ונותן טעם במצות ובאנו לידי פקפוק וחשש חימוץ למ"ד דהמלח יש לו דין מ"פ והגם שכבר עמדתי ע"ז בתשו' והוריתי שהוא היתר גמור בכה"ג זהו דוקא בדיעבד שכבר נאפו בו אבל לכתחלה אין לאפות בתנור שיש בו חשש מלח והתיקון לזה הוא שלא יטיל מלח בתחתית התנור כ"א שאר דברים הגורמים חימום כשברי כלי זכוכית או פסולת של ברזל וחול וכדומה ואם כבר הטיל בו מלח יזהר לאפות בתחלה פעמים הרבה חמץ עד שיכלה ויוסר כל המלח שבו ואם ראה שעדיין לא נתקנה יטיח אותו בטיחת טיט כל סביבות התנור אשר ימצא שם בדק וסדק וכמו כן בין בדקי וסדקי הרעפים גם יטיח בה טיט ואח"כ כשנותן האש הרי מתחזק בו ואין כח למלא לצאת מידי דופיו כלל. רו"ח או' א'.

א

יג) שם הגה. טוב וישר הוא לחזור ולהסיק וכו', ומדכתב הרב טוב וישר הוא משמע דליכא חיוב מדינא ומכאן דקדק מו"ה וואלף הורווץ ז"ל דאם שכח להסיק ולהכשיר התנור קודם יו"ט וצריך להכשירו ביו"ט דמותר לעשות הכל בהיסק א' ושלא לעשות הבערה שלא לצורך יו"ט וכמבואר לקמן סי' תק"ט לענין ליבון ביו"ט כלי ברזל שאפו בי פאלדי"ן יעו"ש וה"ה הכא רק שיסיק היטב עד שילכו גחלים ע"פ כולו ונכון הוא. ח"י או' ד'. חק יוסף או' ד' י"א בהגה"ט. מיהו הא"ר או' ג' כתב על דברי ח"י הנז' צ"ע כיון דק"ל הכא דצריך שיהא ניצוצות ניתזין ממנו הוי כמו בלוע מנבלה דאסור בסי' תק"ט יעו"ש אמנם הא"א או' ג' כתב דשאני התם דניכר שלצורך הכשר משא"כ בתנור דדרך להסיק יפה יעו"ש. וכ"כ המק"ח או' א'.

א

יד) שם בהגה. טוב וישר הוא לחזור ולהסיק וכו', והטעם משום דחמץ אסור בהנאה וכשהסיק בראשונה שמא היה שם חמץ בעין ונשרף ונמצא נהנה מחמץ ולכן אפי' אופה קודם זמן איסורו מסיקין שנית (משום לא פליג. מחה"ש) וכמ"ש סי' תמ"ה [סק"ד]. א"נ הטעם דיתיירא שישרף הפת ולא יסיק כ"כ היטב ולפ"ז צריך לשהות בנתיים עד שיצטנן קצת התנור ואח"כ יסיק שנית והא דעושין בבשר וחלב הכל בהיסק אחד בחמץ החמירו יותר. מ"א סק"ג. מיהו האחרונים לא הביאו רק טעם ב' של מ"א. ח"י או' ה' א"ר או' ג' חק יוסף או' ה' ר"ז או' ג'. וכ"כ המאמ"ר או ג' דטעם השני הוא הנכון אלא שכתב דהמנהג במדינות אלו שלא להצריך היסק שני. ואולי ס"ל כטעם הראשון שהזכיר המ"א ולכן אין מסיקין שנית כיון שהוא קודם זמן איסורו ודלא כהמ"א והמחמיר תע"ב עכ"ל. אמנם הב"ח כתב דהעולם נוהגין לחזור ולהסיקו לצורך המצות.

א

טו) מצאתי כתוב בגליון שאין ליאפות מצה בתנור על מקום שכבר נאפות חברתה אם לא כשיסיק התנור פעם שנייה וראיה מחליטה וכו' ואמרינן בחולין האי חלה דחליט ביה זמנא חדא לא ליחליט ביה וכו' דפסק כח החומץ וה"ה הכא דנצטנן כבר חום התנור במקום מושב מצה ראשונה ע"כ. א"ר או' א'. ומיהו בזה"ז אין נזהרין בזה ונ"ל הטעם משום דבזה"ז מניחין אש ועצים הרבה ואופין רקיקין והרקיק הוא מתבשל תיכף וכשמסירו תיכף חוזר המקום ההוא להתחמם כבראשונה מרוב האש והעצים אבל אין ה"נ במקום שאופין מעט עבים ואין שם אש ועצים הרבה צריך ליזהר שלא להניח אחרת במקומה עד שישער שחזר ונתחמם המקום ההוא כבראשונה.

א

טז) [סעיף ב'] טפקה של חרס וכו' טפקה היינו כוביא שכתוב בסי' תנ"א סעי' ב' דהוי תנור שקורין פידל"א ומ"ש כאן הטור דאסור לאפות בה בפסח היינו בלא הכשר אבל בהכשר כבר נתבאר שם שאם מלאהו גחלים מבפנים שרי דלא חיישינן דלמא חייס עליה. ב"י. והגם שכתב אח"כ בשם רי"ו דאם היה של חרס לא מהני ביה היסק נראה שסמך על מה שפסק שם בש"ע. ומיהו עיין באו' שאח"ז שדעת האחרונים לחלק בין דרכו להסיקו מבפנים אם לא.

א

טוב) שם. טפקה של חרס חדשה וכו' משמע אבל ישנה אין לאפות בה אפי' ע"י ליבון דחייס עליה דלמא פקע כמ"ש ב"י בשם רי"ו ואחר זה נמשך הלבוש אכן באמת נת' לעיל סי' תנ"א סעי' ב' גבי כוביא דהוא הטפקא שבכאן דאם דרכו להסיק מבפנים דמהני הסקה להכשירו ומ"ש כאן חדשה לפי שלא מיירי כאן מדין ההכשר וכמ"ש ב"י ג"כ תחלה לפרש דברי הטור ושכן הסברא נותנת דלא כרי"ו שאחריו נמשך הלבוש. ח"י או' ו' ומיהו הא"ר או' ד' כתב דגם הלבוש מיירי בשאין דרכו להסיק בפנים אבל בדרכו להסיק בפנים מודה כאן דשרי יעו"ש. וכ"כ הב"ח דבוכיא שדרכו להסיקו מבפנים לפעמים דינו כתנור דמהני ליה היסק פנימי דהיינו מילוי גומרי דלא חייס עליה אפי' הוא של חרס אבל טפקא של חרס שלעולם היסיקו מבחוץ לא מהנו ליה היסק פנימי דילמא חייס וזאת היא דעת הרשב"א ורבינו הטור כדפרישית לעיל סי' תנ"א ודעת רב נטוראי ודלא כרי"ו דלא התיר בוכיא כלל אלא כשהיא של אבן יעו"ש.

א

חי) שם. אבל צריך להסיק תחלה וכו' שאם ידבק הפת תחלה ואח"כ ירתיחנו יש לחוש שמא קודם שיהיה מרותח היטב תחמיץ הפת. ר"ז או' ד'.

א

יט) שם. בין כוביא. היינו טפקא כמ"ש לעיל או' טו"ב.

א

ך) שם. בין באלפס. הוא כלי שמשימין בו התבשיל להתבשל כמ"ש הרמב"ם פ"ג דשבת ולפעמים אופין בו כמ"ש בפסחים ל"ז ע"א.

א

כא) שם. בין באלפס וכו' ויוצאין בה י"ח כמ"ש בפסחים ל"ז ע"א ופסקו הרמב"ם פ"ו דין ו' והרי"ף והרא"ש פ"ב דפסחים. וכן הנאפת בקרקע יוצאין בה י"ח כמ"ש בברכות ל"ח ע"א ופסקו הרמב"ם שם והרי"ף והרא"ש פ"ו דברכות יעו"ש. ועיין לקמן או' כ"ד.

א

כב) שם. בלא מים. דאילו במים היינו חלוט דתני התם דאין יוצאין בה דלחם עוני כתיב פרט לחלוט. ב"ח. ועיין לעיל סי' תנ"ד סעי' ג' דבזה"ז אסרו חליטה וא"כ אפי' לשאר מצות אסור ואפי' בדיעבד.

א

כג) שם. בלא מים. וה"ה בשאר משקין. פר"ח. שו"ג או' ד' ואף בדיעבד יש לאסור. פר"ח שם. שו"ג שם.

א

כד) שם. בין בקרקע. והוא טרוקנין שכתוב לעיל סי' קס"ח סעי' ט"ו ועי"ש שאין רשאי לברך עליו המוציא ובה"מ אלא א"כ קבע סעודתו עליו יעו"ש אבל יוצאין בו י"ח מצה כמ"ש לעיל או' כ"א.

א

כה) שם. יש אוסרים וטוב ליזהר. מ"ש יש אוסרים לפי שיש פלוגתא בזה כמ"ש בטור וב"י. ומ"ש וטוב ליזהר לפי שכתב ב"י בשם סמ"ק ולענין דיעבד צ"ע שמא האור שולט במצה קודם שיעור מיל ומ"מ נכון להחמיר עכ"ל וע"כ כתב בש"ע ונכון ליזהר ומשמע היינו לכתחלה אבל בדיעבד אין לאסור. וכ"כ הפר"ח. שו"ג או' ו' מאמ"ר או' ה' והר"ז או' ד' כתב דאפי' בדיעבד שעבר והדביק ואח"כ הרתיח נכון להחמיר שלא לאכלה בפסח אם אפשר לו. וכ"ז בלא שהה שיעור מיל עד התחלת האפייה דאל"ה הו"ל חמץ גמור ולכ"ע אסור אפי' בדיעבד כמ"ש לעיל סי' תנ"ט סעי' ב' ואם יש חמימות באותו מקום אפי' בפחות משיעור מיל אסור כמ"ש בדברינו לשם או' כ"ח יעו"ש.

א

כו) ואם שמו מצה על הנייר בתוך התנור לאפות אותה בדיעבד יש להקל אבל לכתחלה יש ליזהר. ח"י או' ז' א"ר או' ה' ר"ז או' ה'.

א

כז) שם. ויש מי שאומר וכו' כתב זה בשם יש מי שאומר לפי שהיא סברא יחידית שלא כתבה ב"י רק בשם או"ח.

א

כח) שם. שראוי למחות וכו' שיש לחוש שמא יחמיצו קודם שיתחילו לאפות. ר"ז או' ו'

א

כט) שם. שראוי למחות וכו' ואינו אלא חומרא בעלמא ופשיטא דבדיעבד יש להתיר ויוצאין בה י"ח פר"ח. שו"ג או' ז' ר"ז שם.

א

ל) שם. שראוי למחות וכו' וכ"ש שראוי למחות שלא לאפות מצה בפסח בחמה. וכ"כ ריא"ז הב"ד בשה"ג פ' כל שעה דאין אופין עיסה בחמה בפסח שמא תבא לידי חימוץ. וכתב שם עיסה הנאפת בחמה אינה קרויה לחם ואין מברכין עליה המוציא ואין יוצאין בה בפסח. כנה"ג בהגה"ט. משמע דמצה אינה אסורה בדיעבד משום חמוץ ואף לפי מ"ש לעיל סי' תנ"ט ס"ק כ"ו (ועיין בדברינו לשם או' ע"ח) בעברה ולשה תחת השמש יש לאסור המצה בדיעבד היינו במקום שאין חום השמש שולטת כ"כ כדי לאפות הלחם משא"כ אם החום שולטת כ"כ לא מחמצת כלל כי נאפית אצל חמימותיה כמו תוך התנור ושרי אך אסור לעשות כן ואין יוצא י"ח מצה. ח"י או' ח' וכ"כ הר"ז או' ו' דאם עבר ואפה בחמה אעפ"י שמותרת באכילה מ"מ אין אדם יוצא בהן י"ח אפי' בדיעבד לפי שהאפוי בחמה אין קרוי לחם כלל והתורה אמרה לחם עוני יעו"ש.

א

לא) נוהגין לעשות סופגנין ממצה אפויה. רשד"ם חא"ח סי' כ"ו. כנה"ג בהגב"י. פר"ח. שע"ת בסי' ת"ס. וכתב שם הכנה"ג שפעם אחת אשת חבר היתה מטגנת דגים בשמן במחבת והמנהג שטחים אותם בקמח שלא ידבקו במחבת ולפי שבפסח אין יכולין לעשות כן לקחה האשה הנז' מצה אפויה וטחנה אותה עד אשר דק ונעשית כקמח והטיחה בה את הדגים ובעת ההיא נכנסה השכנה וחשבה שהוא קמח ממש למחר הביאו לה דגים לטגן וטחה אותם בקמח ממש וכנשמעו הדברים לחכמי העיר גזרו שלא יעשו עוד כן מפני מראית העין וכך הוא המנהג עד היום הזה וכתב שמטעם זה ג"כ אין עושין פת הבא בכסנין שנקראין פאשטיליש ממצה אפויה יעו"ש. מיהו הפר"ח כתב על דברי כנה"ג הנז' דהכל מותר מן הדין ואין לנו לגזור גזירות מדעתינו ומה בכך אם אשה אחת טעתה בדין וכו' יעו"ש. וכ"כ בסס"י תס"ג והב"ד הכס"א שם או' ב' והער"ה בסי' זה או' ג' אבל הברכ"י בסי' תס"ג או' ב' כתב שמצא לראב"ן דף ע"ג ע"ב שכתב אינו טוב לעשות פרפיל שלא יעשו גם מקמח וטוב הוא לאסור זה מפני זה עכ"ל וכתב עליו הברכ"י וזה סמך גדול לדברי חכמים שהביא גזרתם הכנה"ג ומיהו גם ראב"ן בדרך טוב קאמר עכ"ל וכ"כ בשיו"ב שם שמצא בליקוטי הגאון מהר"ר מרדכי ממודינא שכתב פלאל ממצה אסור לעשות ויש לקונסי אם עשהו וכן נהגו רבני צרפת עכ"ל וכ"כ בשו"ת בית יהודה בסוף הס' בקו' מנהגי ארגיל דף ח' ע"ג או' ך' בשם מורו הרב ז"ל דיש לדון כסברת הכנה"ג דאסור לטגן דגים במחבת בקמח של מצה אפויה משום מראית העין ומשום מעשה שהיה ודלא כהפר"ח דלא חייש למראית העין דליתא יעו"ש והביאו מחב"ר בסי' תס"ג או' ו' אמנם ח"י בסי' ת"ס או' ט"ז כתב דבמצה אפויה וטחינה מותר לעשות ממנה כל מה שירצה כמ"ש לקמן ססי' תס"ג וכ"כ הפר"ח ביו"ד סי' פ"ז סק"ז והגם שבכנה"נ כתב שאירע מכשול וגזרו על הדבר אנו נוהגין להתיר יעו"ש וכ"כ חק יוסף שם או' י"ב. ר"ז סי' תס"ג או' ג' חמ"מ שם סוף הסי' וכ"כ השע"ת סי' ת"ס או' יו"ד דבמדתינו אין חוששין לזה שכל אשה יודעת שהקמח שמשתמשין בו בפסח הוא ממצה אפויה וכתושה או טחונה ורק שיש אנשי מעשה שמחמירין על עצמן ואין אוכלין שום מצה שרויה או מבושלת במים שחוששין שמא נשאר בה מעט קמח שלא נילוש ויתחמץ ע"י השרייה או הבישיל יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא וא"כ היכא דנהוג היתר נהוג כי יש להם על מי לסמוך והיכא דלא נהוג יש להחמיר. וית' עוד מזה לקמן ססי' תס"ג קחנו משם. ולענין אנשי מעשה שמחמירין וכו' עיין לעיל סי' תנ"ח או' י"ד וסי' תנ"ט או' פ"ב דברקיקין אין לחוש יעו"ש.

א

לב) כתב שכנה"ג בהגב"י או' ו' מה שהיו נוהגין באזמיר יע"א לעשות קו"פ מלופיטאש מסולת עם יין ודבש והיה מנהגם לשום המילופיטאש בתוך כלי נחושת ולבשלם בתנור וכדי שלא ידבקו המילופוטאש בכלי היו משימים סולת בכלי תחת המילופיטאש אסרתי לעשות כן מכמה טעמים וצויתי שישימו שמן במקים סולת יעו"ש. והביאו הפר"ח בסעי' זה וכתב דבדיעבד נ"ל להתיר יעו"ש.

א

לג) [סעיף ג'] אין חוטין נמשכין ממנה וכו' דהיינו שיעור שיקרום פניו למעלה ולמטה. מרדכי ס"פ אלו עוברין. ד"מ או' ב' וכ"כ לעיל סי' רנ"ד או' ל"ז דדעת כמה פו' מצריכים קרימה משני צדדין יעו"ש וא"כ ה"ה לכאן דחד שיעורא הוא. ומיהו עיין בחמ"מ או' ב' שכתב דאין לסמוך על קרימת פנים אלא ברקיקין הדקין אבל אם עבה הרבה ובפרט במצות עבות קרוב לטפח אין לסמוך על קרימת פנים אלא א"כ אין חוטין נמשכין ממנה והכל לפי עובי המצה ודקותה יעו"ש. ועיין לקמן או' ל"ז ואו' ל"ח.

א

לד) שם. אין חוטין נמשכין וכו' ואפי' נפרכת כשמטלטלין אותה יוצאין בה. מ"א סק"ה. ח"י או' ט' א"ר או' ז' חק יוסף או' ט' ר"ז או' ח' וכ"ש כשהמצה הוציאוה מן התנור בקרימת פנים מב' צדדין והיתה קשה ולא רכה ואח"כ נעשית רכה דאין חשש כלל דזהו מחמת אויר ולפעמים שהזמן גשמים ומניחים אותם מכוסות זו ע"ג זו והן מתרככות וכל שהוציאוה מן התנור כשהיא חמה ויש לה קרום והיא קשה אין ספק כלל והוא ברור. רו"ח או' ה'.

א

לה) שם. אין חוטין נמשכין ממנה וכו' ונ"ל דסי' זה דחוטין נמשכין הוא דוקא כשעדיין חם. א"ר או' ח' וכ"כ הנוב"י מה"ת סי' ף' והב"ד לקמן או' ל"ז.

א

לו) שם. אין חוטין נמשכין ממנה וכו' ואם אין יכול לעמוד אם חוטין נמשכין ממנה אם לאו כתב בתשו' שארית יוסף סי' מ"ח שיש לאסור מספק יעו"ש. ומ"מ אם תוחבין האצבע תוך המצה ואינו נדבק בה עיסה תו לא מחמרינן דכה"ג ודאי ליכא לספוקי בחוטין נמשכין ממנה. ח"י או' יו"ד. והביאו א"ר או' ח' ר"ז או' ט' וכתב שם הא"ר דגה בזה יש להסתפק אם מהני בצינן אמנם החמ"מ או' ב' כתב על דברי ח"י הנז' דאין זו סברא כלל שהרי אם יהיה גיבול העיסה קשה אם יתחוב אצבעו יו"ד פעמים לא ידבק ממנה מאומה לכן אין לסמוך ע"ז ובפרט בזה שכבר נתחמם אין זה סי' ולא הזכיר זה שום פוסק עכ"ל. ועיין באו' שאח"ז.

א

לז) שם. אין חוטין נמשכין ממנה וכו' ואם שיבר המצה בעודה חמה וראה שאין חוטין נמשכין ממנה אז שוב א"צ לעיין כלל אם קרמו פניה וכן אם יש לו ספק למראה עיניו אם קרמו פניה היטב או לא המצה מותרת שכיון שאין חוטין נמשכין בפריסתה ודאי קרמו פניה אבל אם כבר נצטננה המצה זמן מה שוב א"א לבדוק אם חוטין נמשכין כי בדיקה זו לא שייכא אחר שכבר שהתה זמן מה אחר שמוציאה מן התנור ונצטננה ורואה בה עכ"פ ריעותה מבפנים שמורה שלא נאפית יפה מבפנים ואז יביט בפני המצה ואם יראה שודאי קרמו פניה ואין שום ספק בקרימה יש להתיר אבל אם גם בקרימה של המצה יש לו ספק אם זה מחשב קרימה אי לא הא ודאי שזה ספק כרת הוא שחוששין שמא נתחמצה ואין אנו משגיחין לא בהפ"מ ולא במניעת שמחת יו"ט ואוסרין אותה ולא עוד אלא שבמצות העבות כאשר נצטננה ששוב א"א להבחין אם חוטין נמשכין ואנו רואין בהך ריעותא מבפנים בעינן שיקרמו פניה משני צדדין צד העליון וצד התחתון ואז יש להתיר בלי שום חשש וגמגום כלל. נוב"י מה"ת סי' פ' והביאו השע"ת או' ו' ועיין לעיל או ל"ג ודו"ק.

א

לח) ועיין בתשו' נאות דשא סי' מ"ה שהביאו לפניו ב' מצות עבות בערך טפח וכאשר פיררום על הרי"ב אייזין בהגיע עד חציין ראו באמצע רחבן שהיה עיסה שלא נאפית כלל והשטח ההוא דק וכל סביבות השטח מזה ומזה שלט האש כהוגן וכבר בישלו מן הפירורים אלו בקדירות קודם שהשגיחו על הנשאר מהמצות ואסר התבשילין וכל הכלים ולענין שאר המצות שנגעי בהן יש להתיר דהשטח הדק אינו אוסר יותר מכדי נטילה והשיעור כדי נטילה מסביב נאפה יפה ועוד דהוי כאסור בלוע ואינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב יעו"ש. והביאו פ"ת.

א

טל) שם. יוצאין בה. ושוב אינה באה לידי חימוץ. ריטב"א בשם הרא"ה ז"ל. פת"ע או' י"א. ועיין לעיל או' ל"ד.

א

מ) שם. יוצאין בה. אבל כשהחוטין נמשכין ממנה אין יוצאין בה י"ח מצה משמע דמ"מ מותר לאכול ואין בה משום חימוץ וכ"מ לשון הטור והרמב"ם ושאר פו' אכן מדברי הרב בהגה משמע דיש חשש חימוץ כל שלא נאפית עד שאין חוטין נמשכין ממנה וכ"כ המרדכי פ' אלו עוברין דישרפם מיד וכן נהגי העולם לאסור המצה כשחוטים נמשכין ממנה. ח"י או' יו"ד. וכ"כ הפר"ח דכן עיקר להחמיר ולאסור מצה שחוטין נמשכין ממנה. וכ"כ הר"ז או' ט' ועיין באו' שאח"ז.

א

מא) שם. הגה. ויש ליזהר וכו' ואם עבר והוציאה קודם שנאפית עד שאין חוטין נמשכין נראה דאפי' בדיעבד אסור שנתחמצה בההיא שעתא דהיתה חוץ לתנור דע"י החמימות נתחמצה מיד והמרדה ג"כ נתחמצה ואין לה תיקון כדלעיל סי' תנ"א סעי' י"ט. ט"ז סק"א. מיהו בתשו' נחלת שבעה סי' י"א כתב דאם לקחה והחזירה מיד כשרה אף לדעת מהרי"ל יעו"ש. והביאו השו"ג או' ט' וכ"ה דעת הא"ר או' ט אבל הח"י או' י"א כתב דהעיקר כדברי הט"ז ודלא כתשו' נחלת שבעה. וכן הסכים חק יוסף או' יו"ד ר"ז או' ח' ואו' ט' אכן אם יש להסתפק אי חוטין נמשכין ממנה כגון שנתקרמו פניה קצת אז אפשר לצדד להתירה אם החזירה מיד ושלא להחזיק איסור שהיו חוטין נמשכין ממנה קודם שהחזירה. ח"י שם. וכ"כ הר"ז או' יו"ד.

א

מב) והמרדה אם הוציאו בה מצה שהיו חוטין נמשכין ממנה אין לאוסרה אלא לכתחלה שאין להוציא בה עוד מצות אבל בדיעבד יש לסמוך על סברא הראשונה שלא לאסור המצה שהוציא בה אח"כ. ר"ז או' י"א.

א

מג) ואותן מצות שטוחנין ברי"ב אייזן ונראה שנאפה כמאב"ד חצי בישולו עכ"פ אין לאסור בהפ"מ תערובת משהו שלהן ובהנאה כה"ג ג"כ יש לצדד. והכל לפי ראות עיני המורה בזה. מש"ז או' א'.

א

מד) שם בהגה. קודם לכן וכו' ויהא התנור חם שלא ישתהא הרבה באפייתו שהרי הפת יכול להחמיץ אם אינו חם יפה. שיטה מקובצת ביצה דף כ"ב ע"ב. פת"ע או' י"ב.

א

מה) [סעיף ד'] יוצא אדם במצה שרויה. ומשמע לי דאם רצה לשרותה במים חמים שאינם רותחים רשאי דהא לאו מבושל הוא אבל הרוקח בסי' רפ"ג כתב ישרה אותה במים או ביין קרים אבל בתבשיל חם או במים רותחים או חמין לא יצא. ב"י. ומסתברא לי דה"מ כשהיד סולדת בהם הא לאו הכי יצא. פר"ח. ומשמע דגם בכ"ר אם אין היד ס"ב יוצא אבל הב"ח כתב דכל השרוי בחמין אפי' בכלי שני שאינו מבשל ליכא טעם מצה וכ"כ מ"א סק"ח דגם בכלי שני שאינו מבשל יש להחמיר אם לא לצורך כמ"ש סי' שי"ח (סעי' ה' וסעי' ט') וכ"כ ח"י או' י"ג. א"ר או' י"א. חק יוסף או' י"ב. ר"ז או' י"ד. ח"א כלל ק"ל או' ב'.

א

מו) וז"ל הברכ"י או' א' הסכמת האחרונים דוקא במים קרים ולא בחמין ולא נימוחה ודלא כהפר"ח. ומיהו נראה שאם הוא זקן מופלג או חולה יכול לפרר כזית המוציא וכזית מצה דק דק בלי שום משקה ואוכלם דהרי פסק מרן לעיל סי' קס"ח דין יו"ד דמפורר דק דק בלי שום משקה מברך המוציא ובהמ"ז. ושמעתי שכך היה נוהג גדול הדור מהר"ח אבולעפייא זלה"ה לעת זקנתו עכ"ל. והביאו שע"ת או' ח' וכ"כ בתשו' בנין ציון סי' כ"ט דטוב יותר לפרר המצה לפירורים דקים ע"י שידוך במדוכה מלשרות אותם במים יעו"ש. והביאו פ"ת.

א

מז) שם. יוצא אדם במצה שרויה. מדסתם הרב"י משמע דאפי ביין שרי כמ"ש בשם הרוקח (וכ"ה בדרשות מהרי"ל סדר האגדה) אבל מלשון הרי"ף והרמב"ם והרא"ש משמע דדוקא במים אבל לא ביין שמבטל טעם מצה וכ"כ מהרי"ו דאף דשרי להטביל פסח במשקין היינו משום דנפיש טעמא טפי ממצה כדאי' בגמ' דף קי"ט ולכן אין להקל אם לא לחולה. ואף במים כתב הרי"ף דלא שרינן אלא לזקן או לחולה (וכ"ה ברוקח ובמהרי"ל שם) וכ"מ מלשון הש"ע ובגמ' שכתב יוצא אדם וכו' משמע בדיעבד. וכ"ז בין בברכה על אכילת מצה בין באפיקומון מ"א סק"ז. והיינו בשרויה במים יש להתיר לחולה ולזקן אפי' לכתחלה ולשאר אדם דוקא בדיעבד אבל השרויה ביין ושאר משקין אין להתיר אף לחולה ולזקן אלא א"כ א"א לו במים ושאר כל אדם אפי' בדיעבד אינו יוצא בשרוי ביין או בשאר משקין. כ"כ ח"י או' י"ב. וכ"כ הר"ז או' י"ב ואו' י"ג. חמ"מ או' ג' ח"א כלל ק"ל או' ב'.

א

מח) ואסור לשרות המצה במרק שקורין ברוי"א דאז אם אכלה כך לא יצא. דרשות מהרי"ל סדר האגדה. והביאו א"ר או' י"א וכתב ואפשר אפי' בצונן אסור בזה משום שמבטל טעם מצה עכ"ל ומיהו עיין רש"י פסחים מ"א ע"א שכתב יוצאין י"ח מצה ברקיק השרוי בתבשיל יעו"ש ומ"מ כבר כתבנו באו' הקודם דהסכמת האחרונים דאין להתיר אלא השרוי במים ולא בשאר משקין יעו"ש וא"כ לא גרע התבשיל משאר משקין. וכ"כ הר"ז או' י"ב ולא במי פירות ולא במרק לפי שהן מפיגין את טעם המצה יעו"ש. וכ"ז דוקא כששורה את המצה בהן אבל להטביל אותה בהן כתב רבינו מנוח (על הרמב"ם פ"ו) בפשיטות דשרי דבזה לא נתבטל טעם מצה והביאו מ"ב או' ח"י. ומאי דמשמע מדברי מ"א שהבאנו באו' הקודם דגם לטבל אסור עיין בשער הציון שם או' ל"ב שכתב עליו דלא נהירא יעו"ש.

א

מט) ואם נשפך יין על מצות השמורים מבע"י לא הוי מצה עשירה ומ"מ יקח מצה אחרת בלילה אף שלא נעשית לשם מצוה. תשו' בית יעקב סי' ס"א. ח"י סי' תס"ב או' ח' חמ"מ שם.

א

נ) שם. והוא שלא נימוחה. ואעפ"י שמתמסמס לחם הוא כל זמן שהוא קיים שלא נימוח לגמרי. רש"י שם. ובדרשות מהרי"ל שם כתב דיהא עדיין עליה תוריתא דנהמא.

א

נא) שם. והוא שלא נימוחה. וצריך ליזהר לשרות כזית שלם ביחד אבל אם ישרה פרוסות פחותות מכזית אינו יוצא בהם י"ח אם נשרו כ"כ עד שנתלבנו המים מחמתן שכבר נתבטלו מתורת לחם כמ"ש בסי' קס"ח ר"ז או' י"ב. ועי"ש סעי' י"א וי"ב ובדברינו לשם או' צ"ד.

א

בנ) שם. אבל אם בשלה וכו' לפי שנתבטל טעם מצה. והא דאמרינן בסי' תע"ה סעי' ג' בלע מצה יצא דלא בעינן שיטעום טעם מצה היינו שא"צ שיהיה טעם מצה בפה כמו מרור אבל היא עצמה צריך שיהא בה טעם מצה. ט"ז סק"ב. ועוד עיין ב"ח ופר"ח בסי' זה ומ"א סי' תע"ה ס"ק י"א ומער"ק על הרמב"ם פ"ו מה שתירצו יעו"ש. ועוד י"ל דהכתוב אמר ואיך יטעם לאכול וא"כ כשהיא בעיניה החיך טועם טעם מצה אבל כשהיא מבושלת שנתבטל ממנה טעם מצה גם החיך אינו טועם טעם מצה ולכן אינו יוצא בה ידי חובה.

א

גנ) שם. אבל אם בשלה וכו' אפי' לא נימוחה. טור. לבוש. מ"א סק"ח. ונראה דה"ה בכבוש מעל"ע אף בלא נימוח דכבוש כמבושל. ח"י או' י"ג. ומיהו עיין בא"א או' ח' שכתב לדקדק מסי' שי"ח סעי' ה' דכביש מפליט ומבליע ולא מבשל יעו"ש אמנם הא"ר או' י"א כתב כדברי ח"י דה"ה כבוש. וכ"פ הר"ז או' י"ב. וית' עוד מזה לקמן סי' תע"ג סעי' ה' בדין מרור הכבוש יעו"ש.

א

דנ) שם. אינו יוצא בה. אפי' בדיעבד ואפי' לזקן או לחילה. ר"ז או' י"ד.

א

הנ) שם. אינו יוצא בה. ואעפ"י שיש בכל פרוסה כזית ותואר לחם דאם אין בכל פרוסה כזית בלא"ה אין לו תורת לחם כמ"ש לעיל סי' קס"ח סעי' יו"ד ולמה לי טעמא משום דנתבטל טעם מצה. וכ"כ מ"ב או' ך' ומ"מ אם יש בכל פרוסה כזית אעפ"י שאינו יוצא בה י"ח מצה מברך עליה המוציא ובהמ"ז וכמ"ש שם בסי' קס"ח וכ"כ המאמ"ר בסי' זה או' ו' ועיין בדברינו לשם או' פ"א ודוק.

א

ונ) [סעיף ה'] אם אפו חמץ עם מצה וכו' אפי' בתוך הפסח. כ"ה במרדכי פ' כל שעה והביאו ב"י. וכ"כ הלבוש.

א

זנ) שם. אם אפו חמץ עם מצה וכו' אפי' בתנור קטן וסתום לגמרי. חמ"מ או' ד' וכ"כ הר"ז לעיל סי' תמ"ז או' ט' מ"ב או' כ"ב.

א

חנ) שם. לא נאסרה. דריח כי האי פת איסור בפת היתר לא מצינו שיאסור. טור וב"י. וכ"כ הלבוש. ואפי' אם הפת בלול בשמן מיקרי כחוש ואינו אוסר. ח"י או' י"ד ובספרו מנ"י על תורת חטאת כלל ל"ה או' י"א. וכ"כ א"ר או' י"ב. חמ"מ שם. ר"ז שם. מ"ב שם. ומ"מ אותו מקום שעמד החמץ בתנור צריך היסק כדי להכשירו אבל שאר המקומות בתנור א"צ הכשר דאין מוליך ומתפשט בליעתו הכחוש בלא רוטב בכולו. ח"י שם. חמ"מ שם. ר"ז שם. מ"ב שם. והמרדה שהוציאו בה החמץ אין לה תקנה. חמ"מ שם. ובדיעבד אם רדה בה מצה עיין לקמן או' ס"ב.

א

טנ) שם. אלא א"כ נגעה בחמץ. היינו בתנור כשהן חמין. ועיין לעיל סי' תמ"ז סעי' א' ובדברינו לשם או' ה"ג.

א

ס) שם. כדי נטילת מקום. היינו כעובי רוחב אצבע אגודל של אדם בינוני והיינו במקום רוחב אגודל ולא בראשו במקום הקצר. וכ"ה בכ"מ שהוזכר סתם אצבע. מ"א סק"ט ומחה"ש. ועיין בדברינו לעיל סי' תמ"ז או' ט"ב וסי' י"א או' י"ד.

א

סא) שם. כדי נטילת מקום. והיינו באין שם שמנונית אבל אם יש באחד מהם שמנונית ואפי' במצה לבד כיון שהיא משוחה בשמן או בשימן ונגעה בחמץ כשהן חמין נאסרת כולה כמ"ש לעיל סי' תמ"ז סעי' א' ובדברינו לשם או' כ"ד יעו"ש.

א

סב) שם כדי נטילת מקום וכו' ולפ"ז נראה אם רדה מצה במרדה של חמץ כ"ש שהיא מותרת דהוי נ"ט בר נ"ט (ר"ל דהחמץ נתן טעם במרדה והמרדה חוזר ונותן טעם במצה) מיהו יש להחמיר בכדי קליפה. לבוש. והב"ח כתב בשם רש"ל שאם הוציא המצה ברחת של חמץ אוסר במשהו בפסח עכ"ל ונראה דאזיל לטעמיה דס"ל דאם נגע מצה בחמץ נאסרת כל המצה כמ"ש באו' שאח"ז אבל הלבוש חוזר לדברי הש"ע דאינו אוסר כ"א כדי נטילה וא"כ עיין באו' שאח"ז מה שנכתוב בדין המצה וה"ה לרחת ועוד עיין לעיל סי' תנ"א או' רכ"ט ודוק.

א

סג) שם. כדי נטילת מקום וכו' וכ"כ לעיל סי' תמ"ז סעי' א' וכ"נ דעת הלבוש. וכ"מ מדברי הט"ז סק"ה ומ"א ס"ק י"ב שמסכימים לדעת הש"ע. מיהו הב"ח כתב   לענין הלכה כיון דבשאר איסורים לא נהגינן כהרא"ש אלא אף בצלייה ומליחה אוסר עד ס' לפ"ז בפסח אוסר במשהו וחמץ שנגע בתנור במצה אוסר כל המצה וכ"פ מהרש"ל עכ"ל. וכן הח"י או' ט"ו אעפ"י שכתב דכן נראה עיקר כדעת הש"ע מ"מ סיים בנעשה תוך הפסח יש לאסור כולה כמו במצה כפולה שבסמוך יעו"ש וכ"כ א"ר או' י"ג דתוך הפסח אין להקל כלל יעו"ש. אמנם המאמ"ר או' ח' כתב דיש לגמגם בדברי הב"ח הנז' דאף למאי שכתבו דלא ק"ל כהרא"ש יש להתיר כאן דהא דלא ק"ל כהרא"ש ואוסרים הכל עד ס' היינו משום דלא בקאינן בין איסור כחוש לשמן אבל הכא באיסור חמץ דלא שייך בו שמנונית ואין מקום לומר דלא בקאינן יש לדין ולומר דנקטינן כהרא"ש וכן מצאתי בהדיא ביו"ד סי' ק"ה בהגת רמ"א סעי' ט' שכתב שם דכ"ז אינו אלא באיסור דשייך בו שמנונית אבל לא בחמץ בפסח יעו"ש. וכ"כ הפר"ח על דברי הב"ח הנז' דאנו אין לנו אלא כפסק הש"ע. וכ"נ דעת הגר"א שמסכים לדברי הש"ע. וכ"פ הר"ז בסי' תמ"ז או' ה' מ"ב או' כ"ד. ומ"מ נראה לענין דינא היכא דליכא הפסד כ"א דבר מועט יש להחמיר כדברי הב"ח ודעימיה ולאסור כל אותה המצה אם הוא בתוך הפסח אבל בהפ"מ או בשעת הדחק או יש מניעת שמחת יו"ט יש להתיר ע"י נטילת מקום כפסק הש"ע ודעימיה.

א

סד) שם. כדי נטילת מקום וכו' משמע דאף אם כשנגעה בחמץ עדיין לא נאפית כראוי סגי בנטילת מקום וכ"כ בשו"ת ושב הכהן סי' מ"א דכ"מ מהש"ע אבל הוא לחלק יצא דדוקא אם נגעה אחר שנאפית כראוי אז סגי בכדי נטילה יעו"ש. והביאו שע"ת או' י"א.

א

סה) צריך ליזהר לאחר שאופין המצות שלא יתנום במפה או בכלי שיש בו קמח שמא ידבק הקמח במצה ואח"כ ישרה המצה במרק עם הקמח שעליה ויבא לידי חמוץ. מרדכי פ' אלו עוברין והגמ"י פ"ה בשם הרוקח. ב"י לבוש. ובזה אין חילוק בין מצה שנילושה במים למצה שנילושה במי פירות. וכן ראיתי בס' הזכרונות. כנה"ג בהגב"י.

א

סו) שם הגה. מצה שנתכפלה בתנור ודבוקה וכו' והיינו היכא שנדבק הכפל לגמרי דאז אין חום האור שולט בנתיים ונתחמץ משא"כ בסמוכים בלי דיבוק שאז האור שולט שם. דרשות מהרי"ל ה' תיקון המצות. ד"מ או' ג' מט"מ סי' תקצ"ד. ט"ז סק"ג. והב"ח כתב אע"ג דלא הוי כפולה ממש אם לא קרמו פניה דלמטה הו"ל חמץ ואסור. והב"ד מ"א ס"ק י"א וכ"כ ח"י או ט"ז. א"ר או' ט"ז. חק יוסף או' ט"ו. חמ"מ או' ה' ר"ז או' כ"ב. וכ"כ בשארית יוסף סי' מ"ח דאפי' ספק אם קרם פניה אסורה. והביאו מ"א שם. וכ"כ א"ר שם. חק יוסף שם. ומיהו מ"ש שם המ"א דדוקא במצה כפולה יש להחמיר בלא קרמו פניה דאיכא תרתי לריעותא אבל אם אין בה ריעיתא רק שלא קרמו פניה אין לאוסרה וכו' יעי"ש עיין לעיל או' מ' שכתבנו דדעת האחרונים לאסור גם במצה שאינה כפולה כשחוטין נמשכין ממנה יעו"ש.

א

סז) שם בהגה. אוסרין אותה תוך הפסח. אפי' אינה דבוקה אלא כל שהוא דחמץ בפסח במשהו. כ"ה בתה"ד סי' קכ"ז שממנו נובע דין זה ובספרו פסקים וכתבים סי' קמ"ה יעו"ש וכ"כ הלבוש. מיהו הב"י כתב על דברי התה"ד הנז' דלא ראינו מי שחשש לזה אלא הוא דאפשר דאפי' המצה עצמה מותרת אחר שיסיר הכפל וכ"נ לדעת הרא"ש בחטה שנמצאת במצה אפויה וכמ"ש בסי' תס"ז עכ"ל. וכ"כ הפר"ח דאף בתוך הפסח יטול מקום סביבות הכפל וסגי בהכי יעו"ש. וכ"כ הגר"א בסוף סעי' זה. אמנם הלבוש כתב טעם לחלק בין מצה שנתכפלה שנוהגין לאסור כולה לככר מצה שנגע בככר חמץ שדי בנטילת מקום משום דלא דמי נגיעה למחובר בחתיכה אחת. וכ"כ הר"ז או' ט"ז. מ"ב או' כ"ז. ועיין לעיל או' ס"ג ולקמן סי' תס"ז סעי' י"א שגם שם כתב מור"ם ז"ל בהגה דנוהגין לאסור כל אותה מצה תוך הפסח יעו"ש.

א

סח) שם בהגה. אוסרין אותה בתוך הפסח. ואעפ"י שיש במצה ס' נגדו (ר"ל נגד מקום הדבוק) אינו מתבטל בתוכה שחמץ בפסח במשהו. ר"ז שם. חמ"מ או' ה' מ"ב שם. והיינו לדעת האוסרים כל המצה אפי' בנדבקה כל שהוא כמ"ש באו' הקודם יעו"ש.

א

סט) שם בהגה. אבל שאר מצות וכו' וכ"כ רש"ל בתשו' סי' נ"ז דדוקא במצה כפולה יש לנו קבלה לאוסרה משום שאין חום האש יכול ליכנס במקום הכפול ונדבק ממש אבל שאר מצות שנגעו בזו אפי' בנשיכה אינם נאסרות דאין איסור יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב וכי היכי דבשאר איסורים סגי בקליפה ה"נ לענין חמץ ורק אם נגע במקום הכפל ממש אז אוסר בחם אפי' בלא רוטב יעו"ש. והביאו הט"ז סק"ד ומ"א ס"ק י"ב ושאר האחרונים. ומיהו מ"ש דאם נגע במקום הכפל אז אוסר בחם אפי' בלא רוטב כבר כתבנו לעיל או' ס"ג דדעת הש"ע וכמה אחרונים דאפי' אם נגעה בככר חמץ סגי בנטילת מקום וא"כ כ"ש בנגעה במקום הכפל דאינו אלא חומרא בעלמא וכ"כ המ"א על דברי רש"ל הנז' דלדידן אין אוסרת יותר מכדי נטילה וכמ"ש הט"ז ביו"ד סי' ק"ה ועוד דלא עדיף מחמץ גמור שנגע במצה יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ט"ז דאפשר להקל בזה כיון דנתכפלה חומרא הוא. וכ"פ הר"ז או' ט"ז. מ"ב או' ל'.

א

ע) ועיין מש"ז או' ד' שכתב דאם נגעו שלא במקום הכפל אפי' קליפה לא צריך דאין בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אבל אם נשכו זו בזו אז בעינן קליפה ממצה הכשירה יעו"ש. ובס' בגדי ישע כתב כדי נטילה וכ"כ החמ"מ או' ה' מ"ב או' כ"ט.

א

עא) ואם מקום הכפל הוא משוח בשומן ונגע במצה אחרת חמה שהיד ס"ב וכן אם אותה מצה שנגעה בה היא משוחה בשומן במקום מגעה אעפ"י שמקום הכפל אינו משוח הרי הוא אוסר את כולה כדין ככר חמץ שנגע בככר מצה ואחד מהן משוח בשומן שנת' בסי' תמ"ז יעו"ש הטעם. ר"ז או' י"ז. וכ"כ לעיל סי' תמ"ז א' כ"ד   יעו"ש. ומאי דמשמע בהגהת מ"א ס"ק י"ב לאסור כולה אף אם נגע שלא במקום הכפל אם היתה המצה משוחה בשומן כבר כתב חק יוסף או' ט"ז שלא להשגיח בהגה זו יעו"ש. וכ"כ החמ"מ סוף אי' ד' על הגה זו דאין לה הבנה ואולי דט"ס נפל בהם יעו"ש. ומיהו עיין מחה"ש שכתב ליישב דלדברי רש"ל קאמר יעו"ש.

א

עב) שם בהגה. אבל שאר מצות שבתנור מותרים. אף שרדו אותם במרדה אחת כיון שהוא עצמו חומרא בעלמא. ח"י או' י"ז. ועיין לעיל סי' תנ"א או' רל"א.

א

עג) כתב בשל"ה כשמוציאה המצה מתנור מסופקת אם החמיצה מוציא אחרת ברחת אחרת וראוי לכל אדם להיות לו שני רחת ע"כ. א"ר או' ט"ו. וטוב ללמד לבני הבית שלא יוציאו כל המצות במרדה אחת וגם לא בצד אחד אלא יהפך בכל פעם ויקח לפעמים אחרת כדי שאם ימצא אח"כ חמץ באחת מן המצות יהיו שאר המצות מותרים מס"ס. עו"ש או' ה'.

א

עד) שם בהגה. וקודם פסח אין לאסור וכו' אפי' נמצא תוך הפסח כיון שנאפה קודם פסח. ח"י או' ח"י. א"ר או' ט"ז. חק יוסף או' י"ז.

א

עה) שם בהגה. וקודם פסח אין לאסור וכו' אפי' בע"פ משש שעות ולמעלה. תה"ד שם. וכ"כ בדרשות מהרי"ל ה' תיקון המצות. ר"ז או' ט"ז.

א

עו) שם בהגה. רק מקום דיבוקם. ומשליכו. פסקים וכתבים סי' קמ"ה. ואפשר דס"ל כיון דלאו חמץ גמור הוא אין טעון שריפה. אבל רש"ל בתשו' סי' נ"ז כתב דבעי שריפה. מ"א ס"ק י"ב. וכ"כ הר"ז או' כ"א כשמסיר מקום הכפל עם מקום מגעו ממצה כפולה בתוך הפסח או בע"פ משש שעות ולמעלה טוב להחמיר ולשרפם אם אפשר לו אעפ"י שאין חמץ ברור אלא חשש בעלמא עכ"ל. ומיהו מ"ש בתוך הפסח היינו בנאפה קו"פ כמ"ש לעיל או' ע"ד דבנאפה תוך הפסח נוהגין לאסור כמ"ש לעיל או' ס"ז יעו"ש.

א

עז) שם בהגה. רק מקום דיבוקם. ומדסתם רמ"א משמע דס"ל דאע"ג דאין ס' נגד מקום הכפל שרי וכ"כ בט"ז ביו"ד סי' ק"ה שכ"ד רמ"א וכ"כ מוהר"ם לובלין סי' ק"ה וכ"מ במוהרי"ל אבל רש"ל בתשו' סי' נ"ז וב"ח ומהרא"י בתה"ד סי' קכ"ז מצריכין ס' נגד הדבוק וכ"מ בד"מ ומ"מ נ"ל דלא בעינן ס' אלא נגד צד הפנימי היכא שדבוקים להדדי דבצד החיצון שולט האש שפיר. מ"א ס"ק י"ב. אבל הט"ז סק"ה כתב דאפי' בלא ס' מותר וכתב וכ"נ עיקר. וכ"כ ח"י או' ח"י. א"ר או' ט"ז. חק יוסף או' ח"י. בי"ד סי' רכ"ה. ר"ז או' ט"ז. ופשוט דצריך ליטול כדי נטילה עם הדיבוק. א"ר שם. וכ"כ הט"ז סק"ה עו"ש או' ה' ר"ז שם.

א

עח) שם בהגה. מצה נפוחה באמצעיתה אסורה. כ"ה בדרשות מהרי"ל ה' תיקון המצות. ופי' נפוחה באמצעיתה היינו לומר שנחלקה עובי המצה ושהעליון עלה למעלה ועוד יש לפרש נפוחה באמצעיתה שלא נחלקה כלל אלא שתפח גוף המצה באמצעיתה כמו שהוא בלחם חמץ ויש לאסור זה וזה לפי דאיכא לחוש לחמץ בשניהם. ב"ח. והביאו העו"ש או' ה' וכתב ודבריו נכונים. מיהו מוהר"ם לובלין בסי' ק"ה כתב כפי' הראשון והט"ז סק"ו האריך להתיר כפי' הראשון ומסיק דאין איסור אלא כפי' השני יעו"ש. והמ"א ס"ק י"ג כתב בשם הט"ז (והיא מתשו' כ"י כמ"ש ח"י) שהתיר לגמרי נפוחה אלא שכתב עליו שהפריז על מדותיו להקל ראש בדבר שאבותינו ואבות אבותינו נהגו בו איסור יעו"ש. וכן הסכים ח"י או' י"ט לאסור כדברי מ"א יעו"ש. וכ"כ א"ר או' י"ז. חק יוסף או' י"ט. ר"ז או' כ"ג ואו' כ"ד. וכ"כ מ"ב או' ל"ג דהסכימו האחרונים בשניהם להחמיר.

א

עט) ועיין בתשו' אהל יוסף סי' ח' שכתב שמה שאסר מהרי"ל מצה נפוחה הוא בענין זה שהמצה עלתה כולה מקרקעית התנור ולא נגעה בקרקע התנור כ"א סביבות המצה בקצה היריעה וע"כ אסורה דאין כח בחוש קרקע התנור לאפות תחתית המצה טרם יחמץ ודלא כהב"ח ומוהר"ם לובלין יעו"ש והביאו פ"ת סעי' זה וכתב והוא דבר שהשכל והחוש מעיד דבמקום כיפה אין נאפית יפה ואין העולם נזהרין בזה עכ"ל. ומיהו כבר כתבנו באו' הקודם דדעת האחרונים כהב"ח ומוהר"ם לאסור בשניהם אלא דנ"מ דיש להחמיר גם בזה אם עינינו רואות שלא נתבשל יפה. ועיין עוד מ"ש בזה בתשו' מקום שמואל סי' ס"ג ומסיים הגם דאין להורות קולא במקום שנהגו כדברי מ"א אבל במקום שאיך מנהג או אפו' במקום שנהגו וירצה איזה מורה להקל קצת לפי ראות עיניו על סמך המקילין אין להאשימו יעו"ש.

ב

עט) ועיין בתשו' בית יעקב סי' ס"ח שמתיר מצה נפוחה אם אינו נראה הנפוח מבחוץ אבל אם נראה הנפוח מבחוץ יש לאסור. וכתב שם שיש קבלה בידו מהגאון מהר"ר העשיל ז"ל יעוש"ב. ח"י או' כ"א. חמ"מ או' ו' ועיין לקמן או' פ"ו.

א

פ) ואין אוסרין אלא א"כ החלל הוא גדול כ"כ כמו אגוז לוז (שקורין האזיל נום) או כמו אצבע גודל בינוני ואז נאסרה כל המצה אפי' הוא קו"פ ויש במצה ס' כנגד מקום הנפח לפי שהנפוח שבמקום אחד מגלה החמץ של כל המצה שלא נתעסקו בה עסק גמור לבטל התחלת החימוץ ולפיכך כשהושיבוהו בתנור ע"י חום התנור יצא בה חימוץ לפועל ונתגלה בושתה ולפיכך נתפחה ר"ז או' כ"ה. מ"ב או' ל"ד. ועיין ח"י או' ך'.

א

פא) והנה דרך האופים כשרואים בתוך התנור שהמצה התחיל להתנפח מכה עליה במרדה שלא תעלה למעלה משמע מדברי הח"י שאין בזה חשש. מ"ב בשער הציון או' ס"א. ונראה דאף לפי הטעם שכתבנו באו' הקודם כיון דלאחר הכאה אינו עולה נראה דאין בו חשש חימוץ. (והיינו אם הוא חלול כשיעור שנת' לעיל או' ע"ט.)

א

פב) ואפי' בנקב ראיתי גאוני דורינו מורים לאסור מקום הנקב בלבד ושאר המצה מתירין אפי' תוך   הפסח ואפי' בא מחמת העריכה או הדקירה דהוי כמצה כפולה מ"מ אין מחמירין לאסור כולה. ואם יש שני נקבים תוך נקב חוששין לאסור כולה. ואם הנקב חלק מותר ואם יש בלעזלי"ך בתוכו אסור. מ"א ס"ק י"ג. ח"י או' ך' א"ר או' י"ז. חק יוסף או' י"ט. חמ"מ או' ו' ר"ז או' כ"ו. וכ"ז חומרא בעלמא ואין לאסור הכלים ושאר המצות משום זה. חמ"מ שם.

א

פג) וכל אלו האיסורין שנתבאר במצה כפולה ונפוחה די לנו לאסור אותה מצה עצמה אבל לא תערובתה וכן אין לאסור הרי"ב איז"ן ושאר כלים שנשתמשו בהם. ח"י או' י"ט. מיהו הא"ר או' י"ז כתב על דברי ח"י הנז' דאין להקל כי כבר קיימו וקבלו עלינו אבותינו הגאונים לחמץ גמור וכן ראיתי נוהגין לאסור התערובת אך לענין היתר הנאה יש לסמוך על דבריו להקל גם הכלים כשאין בו ס' יש לאסרן ורי"ב איז"ן לכתחלה ודאי יש לאסרו אך אם כבר נשתמשו בו יש להקל דאינו אלא ספיקא עכ"ל. וכ"כ ח"א כלל קכ"ח או' כ"ח. אמנם הר"ז או' כ"ז הסכים כדברי ח"י דדי להחמיר לאסור אותה מצה עצמה שנתכפלה או שנתפחה אבל לא תערובתה. ובאו' כ"ח כתב וכן א"צ להסיק ולהכשיר את התנור במקום שישבה עליו המצה. וכן המרדה שהוציאו בה מן התנור אין לאוסרה אלא לכתחלה אם אפשר לו באחרת וכן בשאר כל הכלים שנשתמש בה ובלעו ממנה עכ"ל. ועיין לעיל סי' תנ"א או' רל"א.

א

פד) ואם נמצא מצה כפולה ונפוחה לאחר הפסח כתב בס' א"ז דיש לדון ולאסור יעו"ש וכ"כ בספרו א"ר סי' תמ"ז או' מ"ה בשם זקנו הגאון במצה כפולה שנמצאת אחר פסח דישליך הכפל לנהר וגם הנאת הבלוע מאותו כפל ושיעורו בפרוטה והשאר למכור לכותים אבל אם היה ס' במצה נגד הכפל ישליך הכפל לנהר והשאר מותר אף באכילה וה"ה בחטה הנמצאת במצה אחר הפסח אבל בנפוחה אסור לעולם כולו בהנאה אף דאיכא ס' אפי' נאפה קו"פ וכן בנמצא אחר פסח יעי"ש. אמנם ח"י בסי' זה או' ח"י כתב כיון דמצה כפולה ונפיחה לא הוזכר בש"ס ופו' ראשונים רק דין כפולה הוזכר בתה"ד ונפוחה בדברי מהרי"ל ע"כ אין להחמיר בה כולי האי כיון שהוא עצמו חומרא בעלמא א"כ הבו דלא נוסיף עלה ויש להקל עכ"פ בנמצא אחר פסח כיון דחמץ שעבר עליו הפסח אינו אסור רק מדרבנן יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' כ"ט. מ"ב או' ל"ב. ועיין לעיל או' ע"ד ואו' ע"ז.

א

פה) שם בהגה. מצה נפוחה וכו' ודוקא כשלא טחו עליה בביצים ושומן אלא מתחלה כשהניחוהו בתנור נעשית נפוחה אבל בחו"ה כשהוציאו המצה מן התנור לאחר שנאפית וטחו עליה בשומן וביצים והתירוהו לתנור ואח"כ נעשית נפוחה באמצעיתה לית לן בה כיון שכבר נאפית. ב"ח. והביאו הע"ש או' ה' וכתב וזה פשוט. וכ"כ האחרונים דזה שרי לכ"ע.

א

פו) שם בהגה. מצה נפוחה וכו' לא ברקיקין מיירי אלא במצה שעבה קצת ויש ממש באמצעיתה. מהר"ם באסן בתשו' והובאה בשו"ת הרמ"ז סי' נ"ב והרמ"ז הסכים עמו בסי' ג"ן וכ"כ הדב"ש סי' רל"ד ושע"ד ועיי"ש באורך שדחו בשתי ידים דברי האוסר ברקיקין נפוחים ג"כ יעו"ש. והב"ד הברכ"י או' ד' שע"ת או' ט"ו.

א

פז) שם בהגה. אבל אם עלה עליה קרום וכו' היינו קרום דק מלמעלה ולא באמצע עובי המצה.

א

חפ) שם בהגה. אם שני מצות שוכבות וכו' היינו אפי' אם מקצת מצה זו היה מונח בתנור על מקצת מצה זו שתיהן אסורות לפי שמקום הדבוק יש לו דין מצה כפולה שאין האש שולט שם והוא אוסר את כל מצה זו ואת כל מצה זו שהוא מחבר לשתיהן ואם הוא קודם פסח מסיר מקום הדבוק עם רוחב גודל ממצה זו ורוחב גודל ממצה זו. ר"ז או' י"ט. מ"ב או' ל"ו.

א

טפ) שם בהגה. זו על זו בתנור וכו' בדין זה וכן בדין כפולה היה נראה דכל שדבוקים יחד בנשיכה אין איסור בזה והרי זה כמצה עבה הרבה ואין איסור בזה רק אם שוכבות זע"ז או דבוקות וכשמפרידים זו מזו יתפרדו בלי נשיכה זו אבל אם הם בנשיכה יחדיו ידבקו זה יבא ע"פ הרוב כשהגיבול רך וידבק בלי פירוד כאלו נילושות כאחד ומ"מ לא מלאני לבי להחליט היתר בזה הואיל ולא פירשו הפו' ואולי מתחלה היו מדובקים בפירוד ואח"כ ע"י חמימות הרב פלטו לחותן ונדבקו יחד ומ"מ אם יהיה איזה צד עוד להקל יש להקל ולהתור בענין כזה. חמ"מ או' ה'.

א

צ) שם בהגה. קודם אפייתן וכו' ר"ל והונחו כך עד שנאפו אבל אם נסתלק מיד נראה להתיר. א"ר או' ח"י. מ"ב או' ל"ז. ואע"ג דהח"א כלל קכ"ח או' כ"ח כתב דזה תלוי בפלוגתא של ח"י וא"ר (לענין אם החזיר מיד לתנור כשהחוטין נמשכין) אבל כבר הכרענו שם בזה למעלה להקל. מ"ב בשער הציון או' ע"א. ועיין לעיל או' מ"א. ובלאו הכי כיון דמצה כפולה עצמה אינו אלא חומרא הבו דלא נוסיף עלה ודוקא אם נשארו כך עד שנאפו יש לאסור אבל בכה"ג שהסירם מיד יש להקל.

א

צא) שם בהגה. וכן יש ליזהר שלא יגעו וכו' ובדיעבד אפי' בתוך הפסח נראה להתיר דכה"ג שנושכין זו בזו ושניהם נוגעין בתנור למטה אז חום האש שולט למטה שפיר ונאפה כדינו. רש"ל בתשו' סי' נ"ז. ב"ח. עו"ש סוף הסי' מ"א ס"ק י"ד. ח"י או' כ"א. פר"ח בסי' ת"ס סעי' ד' א"ר שם או' ח' חק ייסף או' ך' חמ"מ או' ו' ר"ז או' ך' ח"א שם.

א

ס"ק י"ב ואין איסור הבלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב וכו' יש מאחרונים פקפקו לומר דאין זה איסור בלוע אפי' שלא במקום הכפל עיין ח"י תמ"ז סק"ח ועיין ש"ך י"ד סי' ס"ו סקי"ג ודוק ועיין ט"ז י"ד סי' ק"ה סק"א כ"ב ומשבצות זהב שם כ"כ משמע דלא כח"י ובארתיו בתשובה:

א

הסיקוהו כמה פעמים. ובדיעבד נ"ל דיש להקל אבל אם הסיקוהו רק פעם א' ולא כיון להתירו וספק אם הלכו הגחלים ע"פ כולו יש לאסור בדיעבד דהא תנור דינו ככלי חרס ובעי הסקה היטב כמ"ש סי' תנ"א סא"ב, אך יש לספק מאחר שאין נזהרין בחג השבועות כשאופין חלב בלי הכשר התנור וסומכין על ההיסק וצריך לומר דס"ל דאע"פ שאין מהלכין על פני כולו שרי כיון דהתירא בלע וכמ"ש סס"ד א"כ גם בחמץ היה לנו להקל בדיעבד כמ"ש רמ"א שם: ומ"מ נ"ל לאסור, וגם בחג השבועות יזהר בזה:

ב

קרקע חדש. כעובי אצבע (לבוש): וקשה דהא צד העליון שבתנור בולע ג"כ מחמץ עמ"ש סי' תנ"א ססכ"ב, וצ"ל דכשמסיקין אותו לאפות מתלבן ע"י השלהבת אבל כוביא שע"ג התנור כיון שאין מסיקין בתוכו אם רוצה להשתמש בו בפסח צריך להטיח מכל סביביו ולמעלה:

ג

טוב וישר כו'. נ"ל הטעם משום דחמץ אסור בהנאה וכשהסיק בראשונ' שמא היה שם חמץ בעין ונשרן, נמצא נהנה מחמץ, ולכן אפי' אופה קודם זמן איסורו מסיקין שנית וכמ"ש סי' תמ"ה, א"נ הטעם דיתירא שישרף הפת ולא יסיק כ"כ היטב ולפ"ז צריך לשהות בנתיים עד שיצטנן קצת התנור ואחר כך יסיק שנית והא דעושין בבשר וחלב הכל בהיסק אחד בחמץ החמירו יותר:

ד

יש אוסרין. דעד שלא יסיק יבא לידי חימוץ, עיין רשד"מ ח"א סי' נ"ו:

ה

שאם פורסין אותה. ואי' במנחות דף ע"א ע"ב ברש"י דאפי' נפרכ' כשמטלטלין אותה יוצאין בה:

ו

תוכל לבוא. ואסור' אבל משנאפית כל כך תו לא אתי לידי חימוץ והיינו קרימת פנים תוס' מנחות דף נ"ז ע"ב (מרדכי פ"ג דפסחים) ועמ"ש ס"ה ועיין סי' רנ"ד:

ז

במצ' שרוי. מדסתם הרב"י משמע דאפי' ביין שרי כמ"ש בשם הרוקח אבל לא ברותחין ולא במרק (מהרי"ל) אבל מלשון הרי"ף והרמב"ם והרא"ש משמע דדוקא במים אבל לא ביין שמבטל טעם מצה וכ"כ מהרי"ו דאף דשרי להטביל פסח במשקין היינו משום דנפיש טעמא טפי ממצה כדאי' בגמ' דף קי"ט, ולכן אין להקל אם לא לחולה, ואף במים כתב הרי"ף דלא שרינן אלא לזקן או לחולה, וכ"מ מלשון הש"ע ובגמ' שכתב יוצא אדם וכו' משמע בדיעבד וכל זה בין בברכת על אכילת מצה בין באפיקומן:

ח

אם בשלה. אף על פי שלא נימוחה מיהו כלי שני אינו מבשל מ"מ יש להחמיר, אם לא לצורך כמ"ש סי' שי"ח:

ט

לא נאסרה. דריח כי האי שאין בו שמנונית כלל לכ"ע אינו אוסר עסי' תמ"ז סס"א:

י

נטילת מקום. היינו כעובי רוחב אצבע:

יא

שאין שולט שם האש. היינו שנדבק הכפל אבל בסמוכי' בלי דיבוק אף על פי שכמעט נדבק הכפל להדדי שרי (ד"מ מהרי"ל) והב"ח כ' אף על פי שאין כפולה ממש אם לא קרמה פניה אסור (כמ"ש ס"ג) וכ"כ בשארית יוסף דאפי' ספק אם קרם פניה אסורה ול"נ דדוקא במצה כפולה יש להחמיר דאיכא תרתי לריעותא אבל אם אין בה ריעותא רק שלא קרמו פניה אין לאוסרה כמ"ש הב"י לדעת הטור ע"ש וכ"מ בש"ע ובהג"ה ואף על פי שדעת ר"ש שבמרדכי אינו כן נ"ל דאין להחמיר:

יב

מקום הדבוק. ומשליכו (כתבי מהרא"י) אפשר דס"ל כיון דלאו חמץ גמור הוא אין טעון שריפה אבל רש"ל כ' דבעי שריפה ומדסתם רמ"א משמע דס"ל דאע"ג דאין ס' נגד מקום הכפל שרי וכ"כ בט"ז בי"ד סי' ק"ה שכ"ד רמ"א וכ"כ מור"ם לובלי"ן סי' ק"ה וז"ל כיון דמקום הדבק אינו חמץ גמור גם אינו דבר הנימוח ונבלל לא נתפשט ממנו בשאר המצה רק טעם וריח מעט כמ"ש הטור דדמי לפת חמה וחבית פתוחה א"כ א"א שאין במצה ס' נגד מעט טעם שנתפשט וכן נהג מורי חמי מהרי"ך וכן אני נוהג עכ"ל וכ"מ במהרי"ל אבל רש"ל וב"ח ומהרא"י מצריכים ס' נגד הדבוק וכ"מ בד"מ ומ"מ נ"ל דלא בעינן ס' אלא נגד צד הפנימי היכא שדבוקים להדדי דבצד החיצון שולט האש שפיר: כתב רש"ל מצה שיש בה כפל ונגע אותה מצה אפילו בנשיכה בחבירתה אין אוסרת חבירתה דנשיכה אינה אלא כנגיעה ואין איסור הבלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב (ונ"ל דאם המצה משוחה בשומן יש לאסור דאע"ג שכ' בי"ד סי' ק"ה ס"ז שאם האיסור אינו שמן אפי' ההיתר שמן אינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב מ"מ הא מנהגינו להחמיר אפי' בצלי ומליחה וכמ"ש סי' תמ"ז סס"א) רק כשיפרידם זו מזו צריך ליזהר שיניח מעט מן ההיתר עם האיסור כדי קליפה ודוקא שנשכה בחברתה במקום שלא היתה כפולה אבל אם נשכה במקום הכפל אז אוסרת חם אפי' בלא רוטב כמו בשאר איסורים עכ"ל, ומ"מ נ"ל דלדידן אין אוסרת יותר מכדי נטילה וכמ"ש הט"ז בי"ד סי' ק"ה, ועוד דלא עדיף מחמץ גמור שנגע במצה דהרי כתב מור"ם לובלי"ן וז"ל מצה כפולה ונפוחה לא נמצא בפוסקים רק מהרא"י כתב דין כפולה, ומהרי"ל כתב דין נפוחה מ"מ צריכים אנו להשוות דעתינו לדעתם עכ"ל, א"כ אין להחמיר בה כולי האי ועסי' תנ"א סי"ט לענין המרדה וע' רדב"ז ח"ב סי' ק"ס:

יג

נפוחה באמציעתה. פי' שנחלקה עובי המצה ושהעליון עלה למעלה ואם לאחר שנאפית טחו אותה בשומן והחזירוה לתנור ונעשית נפוחה שרי (עמ"ש ס"ג) ועי"ל נפוחה באמציעתה שלא נחלקו כלל אלא שתפח גוף המצה באמצעיתה כמו שהוא בלחם חמץ (ב"ח) ומור"מ לובלי"ן כתב כפי' הראשון: והט"ז האריך למעניתו שלא לאסור מצה נפוחה וסיים וז"ל מעיד אני עלי שמים וארץ כי לא ראיתי פעם א' מן חותני שאסר שום מצה מחמת שנפוחה באמצעית' ואמר בכל פעם שזה בא מחמת דקירת המצו' או שלא נערכה העיסה כראוי רק שבחיבורו פסק שיש פרושים לאסור ולאו דסמכא נינהו כי כל ימיו לא אסר דבר זה ואדרב' שחק על האוסרין ע"כ אין להפסיד ממון ישראל בשביל זה, וכדאי הוא הרב מהר"ש שמיקל בכל ענין באפייה כמ"ש במהרי"ל עכ"ל ט"ז, והפריז על מדותיו להקל ראש בדבר שאבותינו ואבות אבותינו נהגו בו איסור וגם מהר"ש לא התיר אלא בעלה בתחתיתו קרום כמו שעולה על הפת אף על פי שהיתה כמו אגרוף וכמ"ש רמ"א אבל נפוחה באמצעיתה לא התיר (מיהו בהגהות מהרי"ל דפוס הנווא' כתב דמהר"ש התיר נפוחה שעלתה מחמת אפייה): ומ"ש שהב"ח שחק על האוסרין נ"ל ששמע וטעה היינו שיש אוסרין אם נמצא נקב במצה והוא גדול כאגוז או כאצבע קטנה אף על פי שלא עלה העליון למעל' על זה שחק ואמר שבא מן הדקירה והעריכה אבל כשהעליון עלה למעל' דזה ודאי אסור כמ"ש בחבורו ואפי' ס' לא מהני אפי' קודם פסח דכולה נתחמצה וכ"כ מור"ם לובלין בתשובה ואפי' בנקב ראיתי גאוני דורינו מורין לאסור מקום הנקב בלבד ושאר המצה מתירין אפי' תוך הפסח ועמ"ש סי' תל"ט סס"ב בשם מהרי"ל דמשמע דאפי' בא מחמת העריכה או הדקירה הוי כמצה כפול' מ"מ אין מחמירין לאסור כולה, וכן מ"כ בשם הגאון מהר"ר ישעיה הורווי"ץ ואם יש שני נקבים תוך נקב חוששין לאסור כולה, ומ"כ אם הנקב חלק מותר אם יש בלעזלי"ך בתוכו אסור:

יד

שלא יגעו זה בזה. ובדיעבד אם נשכו זה בזה ושניהם נוגעים בתנור למטה אז חום האש שולט למטה שפיר ונאפת כדינו ומותר (רש"ל בתשו' וע' במהרי"ו):

א

(א) כשיסיקוהו – ואף שהתנורים שלנו נעשו מלבנים הנשרפים בכבשן ויש להן דין כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו מ"מ מהני היסק כיון דהסיקן מבפנים ולא חייס עלייהו דלמא פקעי וכמבואר לעיל סימן תנ"א ס"א. ואין חילוק בין תנורים שפיהן מן הצד כמו שלנו ובין תנורים קטנים שפיהן למעלה:

ב

(ב) על פני כולו – ודי בהיסק זה גופא שמכשירו לאפות בו מצה. ואם ספק לו בהיסק זה אם הלכו הגחלים ע"פ כולו יש לאסור בדיעבד המצות שאפו בו ודוקא אם הוא עדיין בתוך מעת לעת שנשתמשו בו החמץ דאל"ה מותר בדיעבד אם הוא קודם פסח [פמ"ג וע"ש עוד] אך אם הסיקו כמה פעמים אף שלא כוון להתירו לצורך פסח מותר בדיעבד דבכמה פעמים תלינן שמסתמא הוסק כל התנור:

ג

(ג) קרקע חדש – כעובי אצבע [לבוש] והחמץ הבלוע בגגו ובקירותיו הוא נפלט ע"י ליבון השלהבת כשמסיקין אותו לאפות בו המצות וכן הכירה צריך להסיק ושילכו הגחלים ע"פ כולו או שיטיח בטיט קרקעיתו וגם בצדדיו בגובה המקום שעומדין הקדירות. וקאכלין העשוי בתוך התנורים צריך שילבינו ע"י גחלים או שיטיח בטיט קרקעיתו וסביביו וגם למעלה ובבית מאיר מקיל שאין צריך להטיח למעלה כלל ובצדדין מצריך רק בגובה טפח עי"ש:

ד

(ד) טוב וישר הוא וכו' – ר"ל אף דמן הדין די בהיסק אחד להכשר ולאפיה מ"מ טוב וישר וכו' והטעם אולי נשאר בפעם ראשון מקום אחד מבלי גחלים ולאו אדעתיה ועוד דבהיסק אחד יש לחוש שלא ילבן יפה מטעם שיתיירא שישרף הפת ולפי טעם זה צריך להמתין מלהסיק פעם שני עד שיצטנן קצת וכן נהגו. וכתבו האחרונים דאם שכח להסיק התנור ולהכשירו קודם יו"ט וצריך להכשירו ביו"ט דמותר לעשות הכל בהיסק אחד ושלא לעשות הבערה שלא לצורך יו"ט כיון דמן הדין מותר רק שיזהר שילכו הגחלים ע"פ כולה:

ה

(ה) אבל צריך להסיק תחלה וכו' – דאל"ה יש לחוש שיתחמץ קודם שיתחיל לאפות:

ו

(ו) בין כוביא – היינו טפקא הנ"ל:

ז

(ז) באלפס – קערות רחבות ואופין בה לפעמים:

ח

(ח) בלא מים – דאם יהיה שם מים אפילו אם ישים העיסה שם אחר שיהיו המים רותחין ג"כ אסור דזהו חליטה ואסור כמו שכתב לעיל בסימן תנ"ד ס"ג:

ט

(ט) בין בקרקע – והוא טרוקנין המבואר לעיל בסימן ס"ח סעיף ט"ו וע"ש דאין רשאי לברך עליו המוציא אא"כ קבע סעודתו עליו ואיתא בגמרא דאדם יוצא בזה י"ח מצה בפסח דהוא חשוב לחם עוני:

י

(י) יש אוסרים – היינו לכתחלה [הגר"א] ודוקא אם לא נשתהה שיעור מיל עד התחלת האפיה דאל"ה לכו"ע אסור אף בדיעבד:

יא

(יא) וטוב ליזהר – ואפילו בדיעבד נכון להחמיר שלא לאכלה אם אפשר לו. אם שמו מצה על הנייר בתוך התנור לאפותה עם הנייר אין לאסור בדיעבד שבודאי שלט חום האור דרך הנייר ונאפית במהרה קודם שתתחיל להתחמץ אבל לכתחלה אין לעשות כן [אחרונים]:

יב

(יב) ברמץ – היינו שלא לאפותם בתוך הרמץ שיש לחוש שמא יחמיצו קודם שיתחילו לאפות ואם עבר ואפה אין לאסור:

יג

(יג) אין חוטין נמשכים – ואפילו אם היא נפרכת כשמטלטלין אותה יוצאין בה. כתב הח"י דאם יש לספק אי חוטין נמשכין ממנה ותוחב אצבע תוך המצה ואינו נדבק בה עיסה יש להתירה דזהו סימן שאין חוטין נמשכין ממנה. וכ"ז אם המצה חמה אבל אם נצטננה אפשר דאין ראיה מזה [א"ר]:

יד

(יד) ממנה – וסימן זה אינו כ"א בזמן שהמצה עדיין חם ולא בזמן שנצטננה:

טו

(טו) יוצאין בה – ידי חובת מצה. ואפילו אם הוא אוכלה אחר זמן מרובה דמשנאפית כשיעור הזה לכו"ע תו לא אתי לידי חימוץ וקודם שיעור הזה עדיין איננה בכלל לחם רק בצק ויש עוד סימן לפת שהגיעה לכלל לחם והוא כשאנו רואין שנקרמו פניה והוא חד שיעורא וע"כ אם נצטננה המצה ופרסה וראה בה ריעותא מבפנים שניכר שלא נאפה יפה ואינו יכול שוב להכירה בסימן הנ"ל יביט בפני המצה ואם יראה שנקרמו פניה קרימה מעליא שאין בו ספק יש להתירה אבל אם גם בהקרימה גופא יש בו ספק הוא ספק דאורייתא לכמה פוסקים ואסור אפילו בהפסד מרובה ומניעת שמחת יו"ט:

טז

(טז) קודם לכן ולהחזירה – ר"ל לא מיבעיא ליטלה שלא להחזירה בודאי אסור דכיון שחוטין נמשכין ממנה הרי היא עדיין בכלל בצק ותתחמץ בודאי עכ"פ בשיעור שהיית מיל אלא אפילו לקחה ע"מ להחזירה תיכף ג"כ יש ליזהר כי תוכל לבוא לידי חמץ אפילו בשהיה מועטת כיון שנתחממה מחום התנור וכעין שנתבאר לעיל בתנ"ט בס"א וס"ב. ומ"מ אם עבר והוציאה והחזירה מיד אין לאסור:

יז

(יז) יוצא אדם וכו' – היינו דיעבד. ולזקן ולחולה שקשה לו לאכול מצה יבשה מותר אפילו לכתחלה לשרות המצה במים אך צריך ליזהר שלא יהיה שרוי מעל"ע דכבוש כמבושל:

יח

(יח) שרויה – במים ואם מותר לשרותה בשאר משקין ומי פירות או במרק יש דעות בין הפוסקים י"א דאסור לפי שהן מפיגין את טעם המצה שנותנין בה טעם שלהן וי"א דוקא ע"י בישול מפיג טעם מצה ולא ע"י שריה וע"כ זקן או חולה שא"א לו לאכול מצה השרויה במים מותר לו לשרותה ביין או בשאר משקין אבל שאר כל אדם שאכל מצה השרויה בשאר משקין חוץ ממים לא יצא י"ח וצריך לחזור ולאכול מצה אחרת בין הכזית של ברכת מצה בין הכזית של אפיקומן. וכ"ז דוקא כששורה את המצה בהן אבל להטביל אותה בהן כתב רבינו מנוח בפשיטות דשרי דבזה לא נתבטל טעם מצה. ודע עוד דמה דמקילינן בשרויה במים דוקא כששורה כזית שלם ביחד אבל אם ישרה פרוסות פחותות מכזית אינו יוצא בהן י"ח אם נישרו כ"כ עד שנתלבנו המים מחמתן שכבר נתבטלו מתורת לחם עי"ז כן כתב המ"א בסימן קס"ח סק"ל ועי"ש במ"ב ס"ק ס"ג דביררנו שם דאם שורה אותן זמן מועט ולא נתלבן המים עי"ז אפילו הם פחותות מכזית לא אבד מהן שם לחם:

יט

(יט) והוא שלא נימוחה – עיין בה"ל:

כ

(כ) בישלה וכו' – אפילו אם יש בכל פתיתה כזית וגם יש עדיין תואר לחם עליה לפי שאחר הבישול נתבטל ממנה טעם מצה. וכתבו האחרונים דלאו דוקא בישלה דה"ה בשרוי לתוך רותחין. ואפילו בכלי שני יש להחמיר דלא לשרותה אם לא לצורך וכ"ז בשהיד סולדת בו. ודוקא במים אבל במרק יש להחמיר בכל גווני:

כא

(כא) אם אפו וכו' – אפילו תוך הפסח:

כב

(כב) חמץ עם מצה – בתנור אחד אפילו בתנור קטן וסתום דמחמירין לעיל בסימן תמ"ז סוף ס"א בכאן שרי דריח פת היתר בפת איסור אין נחשב לכלום והסכימו האחרונים להתיר בזה אפילו היו נילושים בשמן או שומן ומ"מ אותו מקום שעמד החמץ בתנור צריך היסק כדי להכשירו אבל שארי מקומות בתנור א"צ הכשר דאין מוליך ומתפשט בליעתו בכולו בכחוש בלי רוטב:

כג

(כג) נגעה בחמץ – היינו בתנור כשהם חמין:

כד

(כד) כדי נטילת מקום – היינו כעובי רוחב אצבע אגודל בינוני ויש מאחרונים שמחמירין בנעשה תוך הפסח לאסור כולו ולפי מש"כ הגר"א בסקי"ז יש להקל גם בזה:

כה

(כה) ודבוקה – אבל באינה דבוקה ממש אין לאסור. ומ"מ אם לא קרמו פניה דלמטה במקום הכפל ואפילו יש לו ספק בזה אסור:

כו

(כו) עד שאין שולט שם האש – ר"ל דכיון שנדבק ואין האש יכול לשלוט שם בכח לאפות מיד חיישינן שאדהכי והכי נתחמצה:

כז

(כז) אוסרין אותה – כולה דכיון שהחמץ מחובר במצה בחתיכה אחת חוששין שמא נתפשט טעם החמץ בכל המצה ואע"פ שיש במצה ששים נגדו אין מתבטל בתוכה שחמץ בפסח במשהו:

כח

(כח) תוך הפסח – ר"ל אם האפיה היה תוך הפסח דאז דינו במשהו [הגר"א]:

כט

(כט) אבל שאר מצות שבתנור וכו' – אפילו אם נוגעים ונושכים בזו דאין איסור כחוש יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ורק צריך ליזהר שיניח מעט מן ההיתר עם האיסור במקום הנגיעה כדי נטילה:

ל

(ל) מותרים – אפילו אם נגעו בה במקום הכפל ואם היתה אחת מהן משוחה שומן אפילו ההיתר שמן אם נגע במקום הכפל כולו אסור דאזיל ההיתר ומפטם לאיסור והוי כאלו הוא ג"כ שמן ומתפשט האיסור בכולו אבל שלא במקום הכפל סגי לה בכדי נטילה ואם היתה המצה הכפולה שמן אוסרת לחברתה הנוגע בה בכולה:

לא

(לא) וקודם פסח – היינו אפילו בנמצא תוך הפסח כיון שנאפית קודם פסח:

לב

(לב) רק מקום דבוקה – וסביבו כדי נטילה והשאר מותר אף דלית בהו ששים נגד מקום הכפל. אם נמצא בביתו מצה כפולה ונפוחה לאחר הפסח אין להחמיר. וטוב להוציא מצה כפולה או נפוחה במרדה אחרת אם יש באפשרו:

לג

(לג) נפוחה – יש בזה שני פירושים א) שנחלקה עובי המצה באמצע וחלק העליון עלה למעלה ב) שלא נחלקה כלל אלא שתפח גוף המצה באמצעיתה ועלה כמו בלחם חמץ שמתחמץ ומתנשא למעלה באמצעיתה והסכימו האחרונים בשניהם להחמיר:

לד

(לד) אסורה – כל המצה אף במקום שלא נפחה ואפילו אם הנפיחה היתה רק באחת מן הקצוות כיון שנעשה חלל בעוביה תלינן שנתחמצה כולה ואפילו יש ס' במצה נגד מקום הזה לא מהני ואין חילוק בין קודם פסח או בפסח ועיין באחרונים שהסכימו שאין לאסור אא"כ החלל הוא גדול כ"כ כמו אגוז לוז (שקורין האזיל נוס) או כמו אצבע גודל בינוני ודוקא כשעלה החלק העליון מן המצה בגובה למעלה אבל אם לא עלה למעלה אלא שבתוך עובי המצה יש נקב חלול כשיעור שנתבאר אוסרים מקום הנקב לבד שאותו מקום דומה למצה כפולה שאין חום האש שולט שם והשאר מותר אפילו תוך הפסח ואין אוסרין אפילו במקום הנקב אלא כשיש בתוכו אבעבועות (שקורין בלעזליך) שהוא סימן לחימוץ אבל אם הוא חלק מותר ואם יש במצה שני נקבים נקב בתוך נקב חוששין לאסור כולה. וכ"ז אם הנפיחה נעשה בתנור בפעם ראשון אבל אם לאחר שנאפה טחו אותה בשומן והחזירוה לתנור ונתפחה שרי לכו"ע:

לה

(לה) קרום – היינו קרום דק מלמעלה ולא באמצע עובי המצה יש מאחרונים שכתבו דבמצות דקות שלנו אין לחוש להאבעבועות והחללים הנכרים מבחוץ ומבפנים כדרך רובא דרובא הנעשים מחמת האור שאפילו אינם קרומים דקים רק קצת בעובי אין לחוש ונפוח באמצעיתא היינו שנפרד חצי העובי העליון מהתחתון דזהו שכיח רק במצות העבות קצת. ודע דאפילו באופן שהיא נפוחה לכו"ע דעת הח"י שאין לאסור תערובתה כ"א אותה מצה עצמה שנתפחה וה"ה לענין כפולה ובא"ר מחמיר לאסור התערובות בנפוחה אך בהנאה יש להקל עי"ש ונראה דעכ"פ בששים יש להקל ובפרט ברקיקין דקין כמו מצות שלנו אפי' מי שירצה להחמיר עכ"פ אין להחמיר בתערובות כדעת הח"י:

לו

(לו) אם שני מצות שוכבות – היינו אפילו רק מקצת מצה זו היה מונח בתנור על מקצת מצה זו והטעם לפי שמקום הדבוק אין האש שולט שם וע"כ דינו כמצה שנתכפלה במקצת ונאסרה כל מצה עליונה ומצה שתחתונה ואם היה זה קודם פסח מסיר מקום הדבוק עם רוחב גודל ממצה זו וכן כה"ג ממצה שתחתיה:

לז

(לז) קודם אפייתן – ר"ל והניח שם עד שנאפו כך אבל אם האופה הפרידן תיכף נראה להתיר [א"ר]:

לח

(לח) שלא יגעו זה בזה – ובדיעבד אם נגעו ונשכו זה בזה כיון ששניהם נוגעין למטה בחום התנור חום האש שולט למטה שפיר ונאפה כדינו ומותר:

א

נמשכים. עבה"ט וע' בנ"ב מ"ת סי' פ' שאם שיבר המצה בעודה חמה וראה שאין חוטין נמשכים כלל א"צ לעיין אם קרמו פני' וכן אם יש לו ספק למראה עיניו אם קרמו פני' הטיב אם לא מותרת שכיון שאין חוטין נמשכים ממנה כלל בפריסתה ודאי קרמו פניה אבל אם כבר נצטננה המצה זמן מה וא"א לבדוק שוב אם חוטין נמשכין כי בדיקה זו לא שייכא אחר שכבר שהתה זמן מה אחר שמוציאה מן התנור ונצטננה ורואה בה עכ"פ ריעותא מבפנים שמורה שלא נאפית יפה מבפנים או יביט בפני המצה ואם יראה שודאי קרמו פניה ואין שום ספק בקרימה יש להתיר אבל אם גם בקרימה של המצה יש לו ספק אם זה מיחשב קרימה או לא הוה ספק כרת ואסור אפילו בהפ"מ ושמחת יום טוב ולא עוד אלא שבמצות העבות כאשר נצטננה ששוב א"א להבחין אם חוטין נמשכים ואנו רואין בה ריעותא מבפנים בענין שיקרמו פניה משני צדדים צד עליון וצד התחתון אבל אם קרמו פני המצה משני צדדים קרימה מעליא שאין בה ספק יש להתיר בלי חשש וגימגום כלל ובאותן מצות שהשאלה עליהם שכבר היה יום ג' לאפייתן שוב לא אפשר לבדוק במשיכת חוטין ואם ראה איזה ספק וגמגום בקרימתן יפה הורה המורה לאיסור עכ"ל:

ב

שרויה במים, עבה"ט וכ' בר"י דהסכמת האחרונים דוקא במים קרים ולא בחמין ולא נימוחא מיהו נראה שזקן מופלג או חולה יכול לפרר כזית המוציא וכזית מצה דק דק בלי שום משקה לאוכלם דבכה"ג פסק לעיל סי' קס"ט דמבר' המוציא ובהמ"ז ושמעתי שכך היה נוהג גדול הדור מהר"ח אבלועפיא ז"ל לעת זקנתו עכ"ל:

ג

מקום. עבה"ט וע' בשו"ת ושב הכהן סי' מ"א שמ"ש הב"ח שחמץ שנגע במצה שבתנור אוסר הכל הב"ח לשיטתו דאפילו בכחוש אסור אך לפמ"ש אם נאפה כראוי כשנגע החמץ אינו אוסר אלא כ"נ וה"ה במצה שנתכפלה דינא הכי ומהש"ע משמע דאף כשלא נאפה כראוי אינו אוסר אלא כ"נ ולענ"ד לחלק כמ"ש ע"ש וע"ש סי' ל"ט וסי' מ"ה בחטא שנמצאת במצה אפויה אם אין הפ"מ יש להחמיר לאסור כל העיסה אם אין להסתפק שמא בא לשם קודם שנאפה המצה כראוי א"צ רק כ"נ או כ"ק כיון שהאיסור וההיתר כחוש אבל אם י"ל שבא לשם כשעדיין המצה לא נאפה כראוי יש לחוש להסוברים דחמץ מפעפע ע"ש וע' בתורת יקותיאל סי' צ"א:

ד

נפוחה, וע' בדבר שמואל סי' רל"ד במצות הדקות שלנו אין לחוש לאבעבועות וחללים הניכרים מבחוץ וכפנים כדרך רובא דרובא הנעשים מחמת האור אפילו בנילושים ע"י זריזין בלי שהיה כו' שהרי סופגנין פירשו כספוג מלאה חללים ואפילו אינם רק קרומים דקים רק קצת בעובי אין לחוש ונפוחה באמצעיתו היינו שנפרד חצי עובי העליון מהתחתון או שהוגבה למעלה מקרקעית התנור אמצעיתא של גוף המצה דזה וזה שכיחי במצות העבות קצת ע"ש וכ' דמ"ש הפוסקים לנקר המצות כדי שלא ינפח אינו משום שהנפיחה סי' לחימוץ כנפח החמץ בהיותו עיסה דא"כ איך מחלק בין נפח הקרומים הדקים כו' ובסי' שע"ד האריך בזה קצת וכתב שאין הניקור שלא ינפח מחמת שהנפיחה סי' לחימוץ שהיה בו בכח אלא לסיבה שלא יחמיץ שע"י הנפח במצות העבות כדלעיל אין האור שולטת יפה ואין נאפות כהוגן כאשר אנו רואים בחילוק מצות עבות הנפוחים באמצעיתא והחצי העליון אינה נאפית בתחתון ובזה ראוי להחמיר כמהרי"ל משום גדר או גזרת סופרים כההיא דנכפל' בתנור או שוכבות זע"ז אבל באלו הרקיקין שניכרת האפייה שוה בכל חלקיהם אין חילוק בין קרום דק לעב קצת יותר או בין בועה הניכרת מצד א' לבועה הניכרת מע"לע ע"ש וע' לקמן סקי"ז:

ה

יגעו. עבה"ט בשם תשו' בית יעקב שתלמיד הגאון מוה' העשיל ז"ל אמר לו כשאירע שאלה מענין נפיחה לפניו היה מצוה לבני ביתו להורות הוראה זו ולראות אם אין הנפיחה נראית משני עבריהם כו' ע"ש:
הג"ה (ונראה שמ"ש שהיה מצוה לב"ב להורות הוא שפת יתר שלא בדקדוק כי ח"ו לתלות בוקי סריקי בהגאון ז"ל שמסר ההוראה בזה לב"ב אך הכוונה לומר שהיה סומך על ראות עיניהם והבחנתם בעסק הוראה זאת כדת הנשים שהם רגילות במעשה אופה והם ידעו ביותר להבחין ולהבדיל בין הנפיחה שמחמת האור ובין הנפיחה שמחמת החימוץ וכאשר עושים המורים לפעמים כשנמצא בעופות איזה שאלה וריעותא באברים שבחלל הגוף או בעצם מעצמות העוף כשהובא לפניו ערום בלי לבוש מבשר וצריך לדעת מה טיבו דרכם לשאול בנשים אשר עוסקים בזה ובקיאים בתרנגולים וסומכין עליהם בענין אבל לא בהוראה וע' בחולין פא"ט דקאמר מדבריו של בריבי ניכר שאינו בקי בתרנגולים וגם מ"ש שצוה לראות משני עבריהם נראה שהיא עפ"י פירוש הב"ח שנפרד חלק התחתון מן העליון והיינו במצות עבות שהיו רגילים בהם אז וע' בבית יעקב שם מ"ש שראה ששמע תשובת הגאון מהר"ש בהגאון מו' פייבוש ז"ל כו' הנה התשובה ההוא שראה הב"י היא נדפסה בשו"ת מקום שמואל סי' ס"ח שהעתיק מכת"י הגאון מהר"ש ז"ל (שהיה רבו של הגאון בעל מג"ש ז"ל) יע"ש שכתב ששמע מהר"י כ"ץ ז"ל (הוא אא"ז הגאון בעל שארית יוסף) שהיה כל ימיו אב"ד בקראקא שהתיר אפילו מצה נפוחה באמצע כמו אצבע כו' ובשם מהרי"ל מפראג כתב דאין חושש כלל לנפוחה כו' ע"ש ומ"ש במקום שמואל על הח"י בראיה שכ' בשם מהרי"ל מלחם הפנים דקאמר כיון דאפי לה נפחא ולא אאמין שיצא מפי חכם דהתם לאו בנפח מתוך המצה מיירי כו' ע"ש הנה הרואה יראה דבריו אלו מפורש יוצא מפי גדול הדור מו' שמואל אבוהב ז"ל בתשו' דב"ש סי' רל"ד ושע"ד שכתב ראיה זו וכ' בסי' שע"ד שאין לחלק דהנפיחה גבי לחם הפנים הוא בכל הלחם דאיפכא מסתברא כו' ע"ש וע' בשו"ת אא"ז מהר"מ מלובלין סי' ס"ה ע' בבר"י שכ' בשם תשו' מהר"ם זכות שכ' בשם מהר"מ באסן דמצה נפוחה לאו ברקיקין מיירי אלא במצה שעבה קצת ויש ממש באמצעיתא ומהר"ם זכות הסכים עמו וע' בדבר שמואל שדחה בשתי ידים דברי האוסר ברקיקין ג"כ עכ"ל הבר"י ונראה שגם היא מסכים לזה וכן המנהג כאשר כתבתי בפנים): ע"כ הג"ה:
וכבר כתבתי שהדבר שמואל כתב שברקיקין אין חשש נפוחה וכן נוהגים עתה שלא לדקדק כלל במצות רקיקין רק כשרואה האופ' בביאת המצה לתנור היא מנפח ועולה כדרך עוגות חמץ והם בקיאים במעשה ידיהם להכיר אי הנפוח מחמת חימוץ או לא אך במצות עבות קצת יש ליזהר ולדקדק בחילוקים שנזכרו בפוסקים ובמקומות שאוחזין מעשה עבות בידיהם מוטל על המורה למדרש בפרק' שיזהרו שלא תהיה עבה טפח וגם שאם יהיה שם איזה נפוח או בשעת שחיקה אם המצה ימצא בפנים מקומות שיש להסתפק בהם אם נאפית כראוי שיעשו שאלת חכם ולא ישענו על בינתם ובארצינו האידנא אכשור דרי דרובא דעלמא מונעים עצמם מלאפות מצות עבות רק אופין רקיקין ואשר צריך לשחיקה טחנו ברחיים או דכו במדוכ' אך אם אירע ברקיקין שנראה בה שמקום הנפוחה אשתני לגריעותא ופני' איננה כשאר פני מצה זו יש לספק בה אם נאפית כהוגן כשאר חלקי המצה יש לאסר' ולנהוג בה דין מצה שנתכפלה וכן נראה מדברי הדבר שמואל שהבאתי לעיל סעיף קטן ט"ו ע' שם וע"ש בדברי שמואל שנראה שנוטה לומר שהחימוץ בזמן אפיי' אפילו יהיה ודאי אינו כי אם חמץ נוקשה ולפי רוב הפוסקים שהוא דרבנן יש להקל בכפילת המצה או נפיחתן כשנולד איזה ספק וצריך עיון בזה ויש להחמיר במקום שאין הפ"מ וע' בשו"ת חינוך ב"י במצה נפוחה או שלא נאפית כראוי ושחקו אותה כראוי על מורג חרוץ שקורין רי"ב אייזי"ן אסור אח"כ לפרר על אותו הריב אייזן מצות אחרות לכתחלה עכ"פ שא"א לנקותו היטב מפרורין וכמו שאסור ע"י הגעלה וע' סי' תנ"א:

א

ויש ליזהר וכו'. ואם עבר והוציא' קודם שנאפית עד שאין חוטין נמשכין נראה דאפי' דיעבד אסור שנתחמצ' בההיא שעתא דהיתה חוץ לתנור דע"י חמימות נתחמצ' מיד וכ"כ במרדכי פ' א"ע דתשרף והמרדה ג"כ נתחמצה ואין לה תיקון כדלעיל סי' תנ"א סי"ט וכ' המרדכי פ' א"ע בשם ריב"א דבקרימת פנים הוי שיעורא דאין חוטין נמשכין אחריה:

ב

אם בישלה כו' לפי שנתבטל טעם מצה והא דאמרי' בסי' תע"ה ס"ב בלע מצה יצא דלא בעינן שיטעום טעם מצה היינו שאין צריך שיהי' טעם מצה בפה כמו מרור אבל היא עצמה צריכ' שיהא בה טעם מצה וע' סי' תע"ה. וכתב הרוקח דמצ' שרוי' דמותר היינו דוקא במים או יין הקרים ולא ברותחים:

ג

עד שאין האש כו'. פי' דבק ממש אבל לא בסמוכים בלי דיבוק כ"כ מהרי"ל ע"ש מהר"ש שמותר אפי' לצאת י"ח:

ד

אוסרים אותה תוך הפסח. וכ' רש"ל בתשו' סי' נ"ז דשאר מצות שנגעו בזו אפי' בנשיכ' אינם נאסרות דאין איסור יוצא מחתיכ' לחתיכ' בלא רוטב וכי היכי דבשאר איסורים סגי בקליפה ה"נ לענין חמץ רק אם נגע במקום הכפול ממש אז אוסר בחם אפי' בלא רוטב:

ה

רק במקום הדבוק. בת"ה כתוב דהשאר מותר אם יש במצה ס' נגד מקום הדיבוק אבל מדברי רמ"א משמע כאן אפי' בלא ס' מותר וכ"נ עיקר דהא בצלייה במידי דאין פעפוע סגי בנטילת מקום כמ"ש בי"ד סי' ק"ה בהג"ה דמידי דודאי אין מפעפע אוסר כדי נטילה ואפייה דינה כצלי כמבואר שם ע"כ סגי בנטילת מקום וכ"כ בת"ה סי' ל"ח דלשון כל המחברים משמע דוקא בדאיכא סרך משמנונית בעי' ס' ע"כ הכא ודאי לא צריך ס' אלא דבפסח שאוסרין כל המצה אינה אלא חומרא וכן נוהגין בכל המקומות שראיתי שאין מצריכין ס' נגד הדיבוק וכן ראיתי בתשו' ר"מ לובלין:

ו

מצה נפוח' כו'. ז"ל מהרי"ל ח' למהר"ש על מהר"מ מאוי"ברק איך שאסר מצה שעלתה באפייה וא' מהר"ש שאסר שלא כדין כי מה יש לחוש בזה אם נפוחה מחמת אפיה והראה למהר"י סג"ל מצה אפויה שעלה בה קרום למעלה כמלא אגרוף והתיר ואמר דוקא אם נפוחה הית' באמצעית' מחמת האפיה אז היתה אסורה אבל האי קרום מיחשב ככל הקרומין העולין על כל דקה של המצה עכ"ל ולכאור' פי' שנחלק העובי לשנים וצד עליון עולה למעל'. והנה באמת צדקו דברי מהר"ש דמה חימוץ יש באפיי' דא"כ ניחוש בכל האפיי' שמא החמיצ' קודם גמר האפייה וע"כ טעמו דמהרי"ל שאין האש שולט באותו חלל וק' דהא חזינן ששולט לשם והגביה צד א' למעלה ותו דאין דרכו של חמץ להיות חלל תחתיו ותו דא"כ גם בקרום נימא הכי דלא שלט האש שם דמאן מפיס לן בזה ותו מאי דמחלק בין אמצעיתו לקרום לא ידענו השיעור עד אימת יקרא הקרום וכמה שיעור יש לקרום. והלשון משמע שכל שהוא פחות משיעור אמצעית יהא מותר. וזה פלאי ומהראוי היה להרמ"א לפסוק כמהר"ש בפרט במילי דרבנן כזה ותו דהוא רבו של מהרי"ל והנלע"ד דלא פליגי מהר"ש ומהרי"ל דנדייק במשמעות הלשון של מהרי"ל דהך נפוח' שזכר מהרי"ל היינו שלא נחלק העיסה בפנים לשנים ויש שם חלל אלא נעשה כהר ע"י האפייה כדרך החמץ שמתחמץ ומתנשא למעלה וזה נראה לעין שנתחמץ ובזה מודה מהר"ש דלא התיר אלא בעולה למעל' ע"י אפיה ויש תחתיו חלל ואין זה דרך חימוץ אלא כח האש עושה כן והשתא שפיר מחלק דאם יש נפוח עד למעל' והוא לשון אמציעיתו דנקט מהרי"ל אסור כי אין כאן חלל תחתיו והוי ודאי חמץ מה שאין כן ביש שם חלל יהיה מה שיהי' הוא נקרא קרום ושרי ופי' זה ניחא טפי דלפי' הראשון שנחלק העיס' לא הל"ל באמצעיתו אלא הל"ל נפוחה בתוכה דהיינו שיש חלל בתוכה ולא ה"ל להזכיר כלל נפוח' דמשמעותו שעולה למעלה אלא הו"ל לאסור אפי' אם למעל' שוה דאין האש שולט בחלל ולפי מ"ש א"ש דמה שעולה החמץ למעלה הוא נקרא אמצעיתו שכן דרך המתחמצין שעולה למעל' כנגד אמצעית' של מטה כדבר עגול: וראיתי למו"ח ז"ל שכתב שני הפירושים שזכרנו וכ' שיש לאסור בשניהם ולעד"נ שאין איסור רק כפי' השני שזכרנו אבל ביש שם חלל אין סברא לאסור. ובתשו' ר"מ לובלין ראיתי שנתן טעם לנפוחה משום דכבר נתחמצה קודם האפייה ואח"כ נתגלה ע"י האפייה והוא חששא רחוקה ואין מסתבר כלל ואין לזה ראי' והדבר פשוט שכל שנעשה חלל בא מחמת שבשעת עריכה שקורין בערי"ן לא ערך יפה עד שיהיה לגוף א' ממש וע"כ נחלקו בכח אש ואין דרכו של חמץ להגביה חלק א' למעלה רק הקרומים ובזה התיר מהרי"ל בפירוש. ועינינו רואות בכל יום באפיית לחם כשהוא יושב בתנור יותר משיעור הצריך לו נעשה בו חלוקה שקורין א"ב רינד"ג ואין זה מחמת חימוץ דהא כבר נאפה אלא שהשהייה יותר גורם לזה ה"נ במצה זו שנעשה לו כן מחמת ששהת' יותר משיעור' אחר אפייתה ודבר זה הוא אמת וברור. והנה אם יעלה על לב לפרש כפי' הראשון ולאסור ביש חלל תחתיו מכח פי' הלשון אמינא לך הלא לפי דברינו לא יבא מכשול איסור מזה דהא מהר"ש התירו בפי' והוא היה רבו של מהר"י סג"ל ובתשו' רש"ל סי' ע"ט קלסי' למהר"ש והביא שהיה חשוב ויכולת בידו לחלוק עם הטור ובודאי כהאי מלתא נוכל לסמוך עליו להתירו. ובאמת לא ראיתי למו"ח ז"ל כל הימים אשר הייתי אצלו לאסור בנחלק המצה ויש שם חלל אלא תמיד היה אומר זה בא מחמת שלא נערך כראוי והרוצה להחמיר עכ"פ מיקל במה שנעשה לפני פסח כנלע"ד.

א

כשיסיקנו. ואף שתנורים שלנו נעשו מלבנים הנשרפין בכבשן ויש להם דין כלי חרס שאינו יוצא מידי דפיו מ"מ מהני היסק כיון דהסיקן מבפנים ולא חייס עלייהו דלמא פקעי וכמבואר לעיל סי' תנ"א סעיף ב' ובסעיף כ"ב ס"ק ס"ג מדין תנור של בית החורף ועיין בסולת למנחה כלל מ"ו דין ח' מדין הקדרות של מתכות שקבועים בבית החורף:

ב

שילכו הגחלים על פני כולה. וכ"כ בי"ד סי' צ"ו וכתב במ"א ואם ספק לו אם הלכו הגחלים על כולה יש לאסור בדיעבד אף אם הסיקו כמה פעמים אף שלא כיון להתירו לצורך פסח יש להתיר בדיעבד ע"כ ואפשר שזה ג"כ טעם המנהג הישר שכתב הרב בסמוך לחזור להסיק לצורך אפיה כדי שיסיק שני פעמים דאלו נשאר פעם ראשון מקום א' מבלי גחלים ולאו אדעתיה:

ג

להטיל בו קרקע חדש. וכתב המ"א וז"ל וקשה דהא צד העליון שבתנור בולע ג"כ מחמץ ונ"ל דכשמסיקין לאפות מתלבן ע"י השלהבת אבל כוביא שע"ג התנור כיון שאין מסיקים בתוכו אם רוצה להשתמש בו בפסח צריך להטיח מכל סביביו ולמעלה עכ"ל וכה"ג יש לנהוג במה שאנו קורין רע"ר או שענ"ק טי"ש להטיח כעובי אצבע כל סביביו וכן ע"ג כירה. ויש נוהגים להתלבן הרע"ר ע"י גחלים וכה"ג וכן ראוי לנהוג כל השנה בין מאכלי חלב ובשר:

ד

טוב וישר הוא לחזור ולהסיק. ומדכתב הרב טוב וישר הוא משמע דליכא חיוב מדינא רק מדרך הטוב וישר הוא מכאן דקדק המופלא מו"ה וואלף הורויץ סג"ל דיין בד"ר אם שכח להסיק ולהכשיר התנור קודם י"ט וצריך להכשירו ביום טוב דמותר לעשות הכל בהיסק אחד ושלא לעשות הבערה שלא לצורך יו"ט וכמבואר לקמן סי' תק"ט לענין ליבון ביום טיב כלי ברזל שאפו בו פלא"דין וע"ש ה"ה הכא רק שיסיק היטב עד שילכו גחלים על פני כולה ונכון הוא:

ה

לצורך אפיה. ונוהגין להמתין עד שיצטנן קצת התנור וכ"כ מ"א:

ו

של חרש חדשה. משמע אבל ישנה אין לאפות בה אפי' על ידי ליבון דחייס עליה דלמא פקע כ"כ ב"י בשם רבי' ירוחם ואחר זה נמשך הלבוש אכן באמת יתבאר לעיל סי' תנ"א סעיף א' גבי כוביא דהוא הטפקא שבכאן דאם דרכו להסיק מבפנים דמהני הסקה להכשירו וע"ש ס"ק י"ג שכן משמעות כל הפוסקים שהבאתי שם ומ"ש כאן חדשה לפי שלא מיירי כאן מדין ההכשר וכמ"ש הב"י ג"כ תחלה לפרש דברי הטור ושכן הסברא נותנת דלא כר' ירוחם שאחריו נמשך הלבוש:

ז

יש אוסרין. וטוב להיזהר בדעבד אם הדביק ואח"כ הסיק תחתיה כתב הסמ"ג והכלבו והגהת מיימוני הובא בב"י וז"ל ולענין דעבד צ"ע שמא האור שולט במצה קודם שיעור מיל ומכל מקום נכון להחמיר עכ"ל (וע"ל סי' תנ"ט ס"ק ט' כתבתי בשם הפוסקים דבמקום חמימות מחמיץ אפי' קודם שיעור מיל וצ"ע) ומטעם זה היה נ"ל להקל בדעבד אם שמו מצה על הנייר תוך התנור לאפות אותה עם הנייר דודאי שולט החמימות דרך הנייר מהרה ולא הוי הפסק וכה"ג כתב הט"ז בי"ד סי' ס"ה סעיף ב' דמותר לצלות הכבד שהיא מוכרכת בנייר ולא אמרי' דנייר הוי הפסק אם כן ה"ה כאן ואף שיש לחלק בכמה גוני בנדון דהכא מ"מ ממשמעות הפוסקים שכתבתי דאין לאסור בדיעבד בטפקא בהדביק ואח"כ הוסק אם היה ידעינן שהאור היה שולט קודם שיעור מיל אם כן בנייר הדבר נראה שהאור שולט בה מהרה ואינו מחמיץ וכל זה בדיעבד אבל לכתחלה יזהר בכל זה:

ח

שלא לעשות חררות ברמץ. וכתב בכ"ג וכ"ש שראוי למחות שלא לאפות מצה בחמה וכ"כ ריא"ז דאם עברה ולשה אינו יוצא ידי חובתו בפסח עכ"ל משמע דמצה אינה אסור' בדעבד משום חמוץ ואף לפי מ"ש לעיל סי' תנ"ט ס"ק כ"ו בעברה ולשה תחת השמש יש לאסור המצה בדעבד היינו במקום שאין חום השמש שולטת כל כך כדי לאפות הלחם מה שא"כ אם החום שולטת כל כך לא תחמצה כלל כי נאפית אצל חמימותיה כמו תוך התנור ושרי וקרוב לתנור דאסור כיון שלא נאפת כתקנה וק"ל אך אסור לעשות כן ואינו יוצא י"ח מצה:

ט

אין חיטין נמשכין ממנו. אע"פ שנפרכת כשמטלטלין אותה אפ"ה יוצאים בה כל שאין חטין נמשכין ממנה כן הוא במנחות דף ע"ח ע"ב וכ"כ המ"א:

י

יוצאין בה. אבל כשהחיטין נמשכים ממנה אין יוצאין בה ידי חובת מצה משמע דבכל מקום מותר לאכול ואין בו משום חימוץ וכן משמעות לשון הטור והרמב"ם ושאר פוסקים אכן מדברי הרב בהג"ה משמע דיש חשש חימוץ כל שלא נאפי' עד שאין חוטין נמשכין ממנה. (אף דמדברי מהרי"ל עצמן אין הכרע לפרש כן וכמ"ש הב"ח) וכ"כ המרדכי פרק אלו עוברין דישרפם מיד וכן נהגו העולם לאסור המצה כשחוטים נמשכין ממנה ואם אין יכול לעמוד אי חוטין נמשכין המנו או לא כתב בתשו' שארית יוסף סי' מ"ח שיש לאסור מספק ע"ש ואע"ג דע"פ הרוב המצות שלנו שבאים לפנינו נתקרמו פניהם מכל צד ואז ליכא למיחש תו לחימוץ וכמ"ש תוס' במנחות דף נ"ז ע"ב וכן משמע בש"ס שם דף ע"ח ע"ב. מ"מ י"ל דלא מיקרי קרמו פניה אלא כשנאפי' כ"כ שאין חוטין נמשכין ממנה וכמ"ש המרדכי פרק אלו עוברין וכן משמע מלשון פירש"י בפרק כל שעה וע"ל ס"ס תנ"ד. ומ"מ אם תוחבין האצבע תוך המצה ואינו נדבק בה עיסה נ"ל דתו לא מחמרינן דכה"ג ודאי ליכא לספוקי בחוטין נמשכין ממנה:

יא

ויש ליזהר שלא יקחה מן התנור קודם לכן. ואם לקחה קודם לכן כ' הט"ז דיש לאסור אף בדיעבד וכן עיקר דלא כתשו' נחלת שבעה סי' י"א שרוצה להתירה דיעבד ואין דבריו ברורים כלל כי ע"י החמימות תתחמץ מיד כמ"ש הט"ז אכן אי יש להסתפק אי חוטין נמשכין ממנה כגון שנתקרמו פניה קצת אז אפשר לצדד להתיר אם החזירה מיד ושלא להחזיק איסור שהי' חוטין נמשכין ממנה קודם שהחזירה ועמ"ש בסמוך ס"ק י':

יב

יוצא אדם במצה שרוי'. וכתב המ"א ודוקא דיעבד או לזקן או חולה אפי' לכתחלה ואם אי אפשר לו לאכול השרוי במים שרינן ליה אף השרוי ביין ושאר משקים ובשאר כל אדם אף דיעבד אינו יוצא בשרוי ביין או במשקין ובכל זה אין חילוק בין מה שמברכין עליו על אכילת מצה או לאפיקומן ועיין בב"ח לק' סי' תע"ה מ"ש גיסי הרב בסא"ז:

יג

אבל אם בשלה אין יוצא בה. ולאו דוקא בשלה אלא ה"ה בשרוי לתוך הרותחין כ"כ הפוסקים בשם הרוקח וכתב במ"א דאפי' בכלי שני יש להחמיר ונראה דה"ה בכבוש מע"ל אף בלא נימוח דכבוש כמבושל וע"ל סי' תע"ג מ"ש בדין מרור הכבוש:

יד

לא נאסרה. פי' מטעם ריחא אפי' אם בלולה בשמן וכמ"ח בספרי מנחת יעקב כלל ל"ה ס"ק י"א ומ"מ אותו מקום שעמד החמץ בתנור צריך היסק כדי להכשירו אבל שאר מקומות בתנור א"צ הכשר דאין מוליך ומתפשט בליעתו הכחוש בלי רוטב בכולו דאם ל"כ אף המצה תאסור מבליעתו וק"ל:

טו

כדי נטילת מקום. מהרש"ל וב"ח מחמירין לאסור כולו אכן מדברי הטורי זהב והמ"א נראה שמסכימים לדעת הש"ע כיון דליכא למיגזר משום דבר שמן אין לאסור יותר מכדי נטילה וכן נראה עיקר ועמ"ש לעיל סי' תנ"א ס"ק נ"ד בשם הכל בו מ"מ בנעשה תוך הפסח יש לאסור כול' כמו במלה כפולה שבסמוך:

טז

ודבוקה. אבל באינה דבוקה ממש אין לאסור ומ"מ אם לא קדמו פניה דלמטה במקום הכפל אסור כ"כ האחרונים.

יז

אוסרים אותה. אבל שאר מצות אין לאסור במצה נפוחה או כפולה אף שרדו אותה במרדה אחת כיון שהוא עצמו חומרא בעלמא וכמ"ש לעיל סי' תנ"א ס"ק נ"ד בשם המ"א וע' שם דהמרדה עצמה מותרת גם התנור א"צ הכשר שנית וע"ש מילתא בטעמו:

יח

וקודם פסח אין לאסור רק מקום הדביק. אפילו נמצא תוך הפסח כיון שנאפה קודם פסח אפי' ליכא ס' נגד מקום הכפל שרי כן הוא הסכמת רוב האחרונים וכן עיקר וכ"כ גיסי הרב בסא"ז בשם מו"ח זקיני הגאון הל' למעשה וסיים עוד שם מדין אם נמצא מצה כפולה ונפוחה לאחר פסח דגם כן יש לדון ולאסור ע"ש ולענ"ד דלפי מ"ש בתשו' מהר"ם מלובלין והסכמת הט"ז והמ"א דמצה כפולה ונפוחה כיון שלא הוזכר בש"ס ופוסקים ראשונים רק דין כפולה הוזכר במהרא"י ונפוחה בדברי מהר"ל: (ועמ"ש בסמוך ס"ק יט) על כן אין להחמיר בה כולי האי כיון שהוא עצמו חומרא בעלמא אם כן הבו דלא לוסיף עלה ויש להקל עכ"פ בנמצא אחר פסח כיון דחמץ שעבר עליו פסח אסור רק מדרבנן ובפרט לפי מ"ש לעיל בסי' תמ"ט דספק חמץ שעבר עליו פסח יש להתיר וא"כ גם מצה נפוחה וכפולה הוא רק ספק בעלמא כמ"ש המ"א לקמן סי' תע"א וכן משמע בת"ה סי' קכ"ו ובפסקיו סי' קמה ויש להתירם בנמצא אחר פסח כנ"ל:

יט

מצה נפוחה באמצעיתה. הנה יש בזה שני פירושים פירוש אחד שנחלק עובי המצה שהעליון עלה למעלה ועי"ל נפיחה באמצעית' שלא נחלקה כלל אלא שתפח גוף המצה כמו שהוא בלחם חמץ כ"כ הב"ח ומהר"ם מלובלין כתב כפי' הראשון. והט"ז האריך להתיר כפי' ראשון ומסיק דאין איסור אלא כפי' השני וטרח בזה כדי להשוות דעת מהר"ש שהתיר נפוחה לדעת מהרי"ל שאוסר ע' דבריו באורך אבל באמת המעיין במהרי"ל יראה להדיא דפליגי אהדדי: ומ"א כתב בשם הט"ז שהתיר לגמרי נפוחה ושכתב וז"ל מעיד אני עלי שמים וארץ כי לא ראיתי פעם אחת מן חותני הב"ח שאסר שום מצה שנפוחה וכו' רק שבחיבורו פסק פירושים לאסור ולאו דסמכא אינון כי כל ימיו לא אסר דבר זה ואדרבא שחק על האוסרין ע"כ אין להפסיד ממון של ישראל בשביל זה עכ"ל הט"ז והפריז על מדותיו להקל ראש בדבר שאבותינו ואבות אבותינו נהגו בו איסור עכ"ל המ"א הנה מ"ש בשם הט"ז לא נמצא כן בספר הט"ז שלפנינו אלא שעושה פשר דבר בין הדעות כפי שהעתקתי בשמו אכן ראיתי בתשובת הט"ז מכ"י עצמו שכתב הלשון ממש כמו שהעתיק בשמו המ"א וכן שמעתי מהרב ה"ה מהר"ר ליב בן המחבר שער אפרים שחכמי וויניציא"ה והלעיזים מלעיגים על דין נפוחה שנוהגים אנו לאסור וחכם א' הביא קצת ראיה לדבריו מהא דאיתא ר"פ שתי לחם גבי לחם הפנים שנעשה בג' דפוסין ומקשה הש"ס ולהדר לדפוס קמא ומשני הש"ס כיון דאפה לה נפח' ולחם הפנים של מצה היה ואפ"ה אינו מזיק אם מתנפחת באפייה ש"מ דלא נתחמץ בשביל זה תוך אפייתה עכ"ד. והנה בודאי שיש לנהוג כמ"ש המ"א ואין להקל בדבר שאבותינו נהגו בו איסור גם מצאתי קצת סמך לאיסור זו ממה דאיתא בערוך ערך לטש וז"ל הא דאמרינן תפח תלטוש בצונן פירוש אחר אם מתנפחה בתוך התנור מכה בידו כשהיא שרויה על העוג'. לפי כשהעוגה מתנפחת עולה למעלה מן המצה לידי חמץ עדיין לא בא לפיכך חייבו ללוטשו בצונן כדי להמעט כח נפיחה עכ"ל ואפשר דעל פי' זה סמך מהרי"ל לאסור מצה שנתנפחה באפייתה מה שלא הוזכר בדברי הקדמונים ומהר"ש שהתיר ס"ל כפרש"י ושאר מפרשים בהא דתפח תלטוש בצונן ובהא פליגי מ"מ די הוא לאסור אותו מצה דלא כמו שראיתי איזה מורים דכיילו בכיילו רבה ואוסרין אף התערובות אפי' במשהו כאלו הוא חמץ גמור וכן אוסרין הרי"ב איי"זין ושאר כלים ומה שנשתמשו בהן. וכן הוא על פי הרוב מרגישין בנפיחה אחר שכבר נתערב המצה בתבשילין וכיוצא בזו ועי"ז מכלים ומפסידים ממון של ישראל ומונע משמחת י"ט. ולע"ד היא חומרא יתירא בלי טעם כי כדי המה המקילין לסמוך עליהם כל כה"ג ובפרט שמהר"ש היה גדול בדורו ורבו של מהרי"ל ושיש יכולת בידו לחלק על הטור וכמ"ש הטורי זהב ועוד דאפשר דגם האוסרין לא עלה על דעתייהו לאסור התערובות כולו האי שהרי לא הוזכר בדבריהם מדין התערובות לאסור ודי בחומרא זו לענין המצה עצמה:

כ

אסורה כל המצה ואין חילוק בין נאפת קודם פסח או לאחר פסח כ"כ בתשובת מהר"מ מלובלין סי' ק"ה וכן הסכמת האחרונים וכ"כ גיסי הרב בסא"ז בשם מוח"ז הגאון זצ"ל דלא כמו שנדפס מחדש בקיצור שני לוחות הברית דף נ"ד ע"ד בשם הא"ז כמה חילוקי דינים בדין זה והוא טעות גמור מה שלא הוזכר כלל בדבריו: וכתב שם בשם מוח"ז דאין לאסור אא"כ ניכר שהנקב עלתה למעלה והנקב צריך שיהיה בו חלל מחזיק כמו אגוז לוז שקורין הזי"ל נו"ס גדולה או אצבע גודל בינוני וכ"כ במ"א כ' עוד במ"א ואפ' בנקב שלא עלתה למעלה ראיתי גאוני דורינו מורין לאסור מקום הנקב לבד ושאר המצ' מתירין אפי' תוך הפסח וכן מ"כ בשם הגאון מהר"י הורוויץ ואם יש שני נקבים נקב תוך נקב חוששין לאסור כול' ומצאתי כתוב אם הנקב חלק מותר ואם יש בלעזל"ך בתוכו אסור עכ"ל:

כא

שלא יגיעו זה בזה ובדעבד פסק מהרש"ל בתשוב' סי' נ"ז להתיר וכן הסכמת האחרונים. וע' בתשו' בית יעקב סי' ס"ח שמתיר מצה נפוחה אם אינו נראה הנפוח מבחוץ אבל אם נראה הנפוח מבחוץ יש לאסור וכ' שם שיש קבלה בידו מהגאון מוהר"ר העשיל ז"ל יע"ש שהאריך בזה: