שולחן ערוך, אורח חיים תי״ז: ובו סעיף אחד: – עם 21 מפרשים

א

ובו סעיף אחד:
ראש חודש מותר בעשיית מלאכה והנשי' שנוהגות שלא לעשות בו מלאכה הוא מנהג טוב הגה ואם המנהג לעשות מקצת מלאכות ולא לעשות קצתן אזלינן בתר המנהג: (ב"י)

א

ר"ח. שבת שלפני ר"ח מברכין החודש חוץ מלפני ר"ח תשרי דכתיב בכסא ליום חגינו ועסי' (רכ"ד) [רפ"ד] ובכה"ג כתב שיש מקומות שאין נוהגין לברך ר"ח אב. וכתב בספר יראים דאין זה קידוש ב"ד אלא שמודיעים להעולם מתי ר"ח עכ"ל ומ"מ נהגו לעמוד בשעת אמירת ר"ח ביום פלוני דוגמת קידוש החדש שהיה מעומד. ובמנהגים כ' כשמברכים החדש א"א בקרוב כדי שלא יהא רק כ"א תיבות כמנין השם של אהיה וגימטריא א"ך טוב:

ב

והנשים. לפי שלא פרקו נזמיהם לעגל ניתן להם ר"ח לי"ט. טור:

ג

המנהג דמעיקרא הכי קבילו עלייהו ב"י. ודוקא שהתנו בפירוש אבל בסתם אין להקל להם כלל כנה"ג. ואף במקום שנהגו לעשות אין הבעל יכול לכופה ולעבדיו העברים אין יכול לכופן למלאכה כבידה ובעצמו מות' אפי' מלאכ' כבידה ב"ח ע"ש. נהגו קצת להתענות ער"ח ואם חל ר"ח ביום א' מתענין ביום ה'. ב"ח סימן תרפ"ו ומנהגים. ואם חל ר"ח בשבת מתענין ביום ו' וכ"מ סי' ת"ע אבל הרמ"ע כתב בתשובה דלעולם יש להתענות יום הכניסה שלפני המולד. ושמעתי שהמקובל מהר"י סרוק התענה ביום המולד עד שהגיע המולד ואז אכל אפי' חל המולד בחצי היום ועכ"פ מי שיש לו מנהג צריך לנהוג כך ואסו' לשנותו עד שיתירו לו נדרו. ופשוט דאפילו בערב שבת צריך להשלים כמו שכתב ביורה דעה לענין יום שמת בו אביו דאפילו חל פעם ראשון בחול צריך להשלים אפי' אם חל אח"כ בע"ש ה"ה כאן אם השלים בפעם הראשון צריך לנהוג כן לעולם ואם בפעם הראשון לא השלים אפילו בחול א"צ להשלים ומיהו במקום שעושין ממנו ת"צ וקורין ויחל והוא נמנה עמהם צריך להשלים עססי' רמ"ט וסי' תקע"ב ס"ב ונ"ל מנהג טוב לו' הסליחות קודם תפלת המנחה כי מן המנחה ולמעלה חל ר"ח מ"א. וכ' עוד המ"א בסי' תקע"ט סק"ו דבער"ח במקום שאומרים דברי כבושים יאמרו קודם התפלה ע"ש ומ"ע כ' שימהרו בסעודת הלילה שלא ליכנס בה כשהוא מעונה עמ"א ובע"ש אין לו' י"כ קטן כי אם ביום ה' עסי' תק"נ ולענין אם יש שום חשש להתענות ערב חנוכה בעבור ר"ח טבת עיין דבר שמואל סי' של"ט ועסי' תר"ע סק"ב מ"ש שם:

א

עירובין י' ובחגיגה י"ח ובתבוהו הרי"ף והרא"ש בפ"ק דמ"ק.

ב

ירוש' פ"ק דתענית ובפ' מ"ד מפרקי ר"א:

א

ס"א והנשים. מגילה כ"ב וע"ש רש"י ותוספ' בשם הר"א ורא"ש בשם ירושלמי וחגיגה י"ח א' ר"ח יוכיח כו' ועתו' שם ד"ה ר"ח כו' א"נ כו':

א

והנשים שנוהגות – צ"ע בכוונת המחבר אם לדעתו עכ"פ מצד מנהג מחויבות כל הנשים לנהוג כן מצד שהוא מנהג קדום שאמותיהם החזיקו בו כבר וכשאר דברים המותרים שבנות ישראל קבלו עליהם מזמנים קדמונים שבודאי כל הדורות מחויבים לנהוג כן או כוונתו רק לומר דאשה שנוהגת כן הוא מנהג טוב [וגם אין רשאה לחזור ממנהג זה וכמו כל מנהג של מצוה שאין להתירו וכדמוכח בב"י בשם שב"ל] אבל לכתחלה אין כל אשה מחויבת לנהוג כן אף מצד המנהג ומדברי ר' ירוחם (ומובא בב"י) שכתב דלאותן שנהגו וכו' וכן ממה שמסיים שם וז"ל והיה להן לאסור כל מלאכה וכו' או להתיר וכו' עיי"ש משמע דאף מצד המנהג אינה מחויבת כל אשה לנהוג כן רק למי שכבר נהגה במנהג זה אבל לא שהוא מנהג לכל ישראל שכל אשה ואשה בכל דור ודור מחויבת לנהוג כן מצד אל תטוש תורת אמך וכן משמע לכאורה ממגן אברהם סק"ג בשם ב"י ושארי פוסקים דבנשי דידן הדבר תלוי עיי"ש אלא דבאמת אף אם נימא שדעת ר' ירוחם להקל בזה מ"מ אין להקל כי מרוב הפוסקים הראשונים משמע שאין הדבר תלוי כלל בנשי דידן אלא מצוות ועומדות הן מאמותיהם מדורות קדומים עיין בשב"ל שכתב שהרי קבעוהו לחוק מימות משה רבינו וכן דעת הרוקח והאו"ז שכתבו בסתם נשים אסורות במלאכה וכן משמע באשכול וכן דעת אבודרהם וכן משמע בס' המנהיג וכן מוכח דעת רש"י ותוס' במגילה ובשארי מקומות ושלא כמשמעות ר' ירוחם שהיה המנהג חדש בעיניו ושנהגו שלא ע"פ ש"ס שלנו רק ע"פ הירושלמי עיי"ש וגם ממג"א ס"ק ג' אין סתירה דאף לדברינו שכל אשה צריכה לקבל עליה מנהג זה היינו דאינו דאינה רשאה עכ"פ לעשות יום זה כחול ממש לעסוק בכל המלאכות דלענין זה מצוות ועומדות מימים קדמונים אבל לענין שלא תעסוק בשום מלאכה תלוי הדבר במנהגה ואם משעה שגדלה נהגה לעשות מקצת מלאכות אין לאסור עליה שעל זה אינה מצווה כלל שבזה לא היה מעולם מנהג שוה לכל ישראל וגם בימים קדמונים יש שנהגו לעשות קצת מלאכות ויש שקדשו עצמם ולא עשו בשום מלאכה אלא דאם היא בעצמה נהגה מתחלה שלא לעשות שום מלאכה או בסתם הוי כקיבלה עליה לפרוש מכל מלאכה ועל אופן זה אמורים דברי מג"א ואין סתירה כלל מדבריו שגם הוא מודה שעכ"פ כל בת ישראל מחויבת לנהוג לפרוש עכ"פ ממקצת מלאכות ושיהא הבדל בין יום זה לשאר ימות החול:

ב

מנהג טוב – הב"ח כתב שיטה אחרת בזה ולדבריו האי מנהג לאו לאחמורי אנשיא קאתי ולמונען ביום זה ממלאכה רק לאקולי והיינו דהן בעצמן אם רוצין לעשות מלאכה אפילו מלאכה כבדה בודאי מותרות אלא דאין הבעל רשאי לכופן לעשות מלאכה (חוץ ממלאכת הבית כבישול ואפיה וכדומה) והוסיף עוד דלאו דוקא לאשתו אין הבעל יכול לכופה אלא אפילו למשרתיו ג"כ אין יכול לכוף [ובשביל זה קרא הכתוב לער"ח יום המעשה ולא ר"ח ע"ש] אלא שיש חילוק בדבר דלמשרתיו אינו יכול לכוף למלאכה כבדה ולאשתו אינו יכול לכוף לעסוק בשום מלאכה אף לקלה עי"ש אכן מכל הפוסקים שהבאתי למעלה לא משמע כדבריו אלא דיש מצוה על הנשים למנוע בר"ח ממלאכה [וממילא בודאי אינו יכול לכופה למלאכה] גם מה שמשמע מדבריו דלתירוץ בתרא דתוספות הוא רק לענין שאינו יכול לכוף למשרתיו בר"ח לעשות מלאכה כבדה [והיינו אף דהשכירן למלאכה זו והם עוסקים בה תמיד] מפשטיות לישנא דתוספות לתירוץ זה משמע דמלאכות כבדות מדינא אסור לכל אכן בין כך ובין כך הוא דבר חדש שלא נזכר בפוסקים שהוא רק תירוץ חד בתוספות דאסור מדינא מלאכות כבדות וש"פ אין סוברין כן וכמו שכתב הפר"ח דאנשים שנוהגין שלא לעשות מלאכה בר"ח הוא מנהג בטעות וכ"כ הברכי יוסף והעתיקו בש"ת. והרב יעב"ץ במור וקציעה כתב דמסתברא דבלילה מותרים במלאכה דהוי בצנעא ולא נאסרה בר"ח אלא מלאכת פרהסיא ולא חמיר נמי מת"צ ועי"ש עוד במה שכתב להקל במלאכות קלות ואיני יודע אם נהגו כדבריו בכל זה:

א

[א] [לבוש] מפני שיום טוב וכו'. באור זרוע הטעם לפי שבכל חודש אשה מתחדשת וטובלת לבעלה ומתאוה להיות חביבה עליו כאילו היתה חדשה כמו הלבנה שמתחדשת ומתאווין לראותה לכך הוי ראש חודש יום טוב של נשים:

ב

[ב] [לבוש] נטל הקב"ה וכו'. זו שכרן בעולם הזה ובעולם הבא שהן עתידות להתחדש בראש חודש שנאמר תתחדש כנשר נעוריכי (פרקי ר"א), וכתב רש"ל שנשים זקנות צדיקות יחזרו לנערותיהם כיוכבד:

ג

[ג] [לבוש] ונתנו לנשותיהם וכו'. משמע דקודם ניתנו לאנשים ולא לנשים דאם לא כן מה שכר נתן לאנשים הא כבר היה להם וכן כתב בית יוסף, והט"ז פירש דנתן להם גם שכר אנשים כמו שצדיק נוטל חלקו וחלק הרשע בגן עדן:

ד

[ד] [לבוש] ויש אומרים וכו'. בשולחן ערוך לא הביא יש אומרים זה וכן הב"ח ושיירי כנסת הגדולה מסקי שאין איסור לאנשים אפילו במלאכה כבידה, אך לעבדיו ומשרתיו העברים אין יכול לכופן למלאכה כבדה:

ה

[ה] הנשים וכו'. ונכון לנהוג בעצמן שלא לעשות כלל אפילו שלא להשתכר וקלה ואף במקום שנוהגים לעשות אין הבעל יכול לכופה:

א

א) [סעיף א'] ראש חדש וכו' שבת קודם ר"ח אחר קריאת ההפטרה קודם אשרי מכריז ש"צ ומודיע להקהל באיזה יום יחול ר"ח או אם יהיה יום א' או שני ימים. אבודרהם. כנה"ג סי' רפ"ד בהגב"י. מ"א סק"א.

א

ב) ואומר תחלה יהי רצון מלפני השמים לכונן את בית חיינו וכו' כך אומרים ברוב המקומות בספרד ויש מקומות שאומר יה"ר מלפני אלהי השמים וטעמם מפני שאין ראוי לומר מלפני השמים שנראה כשואל מאת השמים ונ"ל שאין לחוש שהרי כתוב בדניאל די שליטין שמיא והטעם הקב"ה שהוא שוכן שמים. אבודרהם.

א

ג) והטעם שמבקשים רחמים על החכמים בהכרזת ר"ח מה שלא מצינו כן בשום מקום מפני שהם היו מקדשים החדש בזמנו ע"פ הראיה כי להם נמסר קדושו שנאמר אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם אתם כתיב והם מסרו להם העיבור ולולי הם לא היינו יודעים מתי יבא החדש ולכן אנו מזכירין אותם לטובה שיקיים אותם הבורא ויחזיר עטרה ליושנה ויקדשו החדש כבראשונה. אבודרהם. שלמי חגיגה דף רי"ט ע"ג.

א

ד) ר"ח תשרי אין מכריזין אותו משום דכתיב בכסא ליום חגינו. כנה"ג שם. מ"א שם אמ"ל או' א' לד"א סי' כ"ד או' א'

א

ה) ראיתי בתו' דשבת שלפני ר"ח אב אין מכריזין משום דכתיב במספר ירחים אל יבא ודחה דאדרבה יותר טוב להכריז כדי לברך ישראל שהזמן מוכן לפורענות. הגמ"ר למס' מו"ק, ובעל תיקון יששכר בדף כ"ז כתב יש מקומות שאין מכריזין אותו ויש מקומות שמכריזין אותו ואומרים יהפכהו הקב"ה עלינו ועל כל עמו ישראל לטובה במקום יחדשהו וכו' כנה"ג שם. מ"א שם אמ"ל שם. והלד"א כתב שם בסתם דגם לפני ר"ח אב מכריזין יעו"ש.

א

ו) ר"ח שחל בשבת אומר המכריז בשבת שלפניו בסי' טוב יהא לנו ר"ח פלוני יום שבת ובשנה מעוברת אומר אדר ראשון אדר שני. מהרי"ל הלכות ר"ה והמנהג בינינו לומר באדר ראשון ר"ח אדר סתם ובאדר שני ר"ח ואדר. שכנה"ג סי' רפ"ד בהגב"י או' ד' אמ"ל או' ב' לד"א שם או' ב' ועיין לקמן סי' תכ"ז או' ד'

א

ז) וכתיב בס' יראים דאין זה קידוש ב"ד אלא שמודיעים לעולם מתי ר"ח עכ"ל. ומ"מ נהגו לעמוד בשעת אמירת ר"ח ביום פלוני דוגמת קידוש החודש שהיה מעומד. מ"א שם. וא"צ לקידוש דכבר קידש הלל כשראה שתתבטל הסמיכה כל החדשים ומועדים עד סוף העולם. מחה"ש.

א

ח) יש מי שכתב שנכון לידע בשעה שמברכין החודש אימת יהיה המולד והטעם לפי שעיקר של שם חודש הוא על חידושה של לבנה שהוא המולד וכן אנו אומרים יחדשהו וכו' ואם לא ידע לא עיכב ועיקר הוא לידע יום קביעת ר"ח בבירור. שערי אפרים שער יו"ד או' ל"ד. פת"ע או' א'

א

ט) כשה"ץ אומר ר"ח פלוני ביום פלוני יאמר ג"כ כל אדם עמו ולא כמו שנוהגין קצת שאין אומרים בעצמם אצא שומעים מפי הש"ץ. פת"ע שם.

א

י) יש חסידים ואנשי מעשה שנוהגין להתענות בערב ר"ח וכתוב בס' מנות הלוי שהטעם הוא שתענית בא להם במקום שעיר שהיו מביאין על מיעוט הירח. כנה"ג בהגה"ט מ"א סק"ג. א"ר סי' תקי"ח. פר"ח בסי' זה. ברכ"י או' א' ועיין בס"ח סי' צ"ז שכתב שחכם אחד צוה לבנו שלא יעבר עליו יותר מל' יום בלא תענית וא"כ גם לזה מועיל תענית ער"ח. והאחרונים כתבו דתענית יום א' לשלושים יום הוא טוב לרפואת הגוף וע"כ יניח אותו בער"ח. ומ"מ לא יתכוין לזה אלא לעשות רצונו ית'.

א

יא) מי שיוכל להתענות כל משמרת החודש הוא דבר גדול ועיקר התענית הוא לפשפש ולחקור היטב הדק מה שחטא בכל החודש ולחזור בתשו' כי התענית הוא הכנה להכניע גופו לשוב ואם יעשה תענית לבד מבלי משיב אשר חטא ולשוב כמעט לא עשה כלום מו"ב או' קמ"ד.

א

יב) נכון ללמוד בעענית המשמרה סדר קרבנות דהיינו פ' ויקרא כולה ופ' צו עד במדבר סיני ופ' נסכים ופ' שגגות ע"ז אשר בפ שלח. ואח"כ יאמר יהרמ"י או"א שיהיה שיח שפתותינו בתורת מעשה הקרבנות חשוב ומקובל ומרוצה כאלו הקרבנו עולה ושלמים ותודה ומנחות ונסכים. ואם נתחייבנו חטאת או אשם ודאי או אשם תלוי או קרבן עולה ויורד תהא חשובה קריאתנו כאלו הקרבנו הקרבן או הקרבנות שנתחייבנו ואם לאו יהא חשוב כאלו קרינו בתורתך לבד וברוב רחמיך תמחול ותשלח ותכפר את כל חטאתינו עונותינו ופשעינו ויעמדו לפניך מליצי יושר להמליץ עלינו ותרצנו ותבנה בהמ"ק ב"ב ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידים כסדרן ומוספין כהלכתן כי"ר. מו"ב או' קע"ה.

א

יג) נהגו פה עה"ק ירושת"ו שביום ער"ח מאריכין בתפלות ותחנונים על אורך גלותינו ואח"כ מתקבצים יחידי סגולה בב"כ ובבתי מדרשות וקורין קודם חצות פ' ויקרא כולה ופ' צו עד להקריב את קרבניהם במדבר סיני ובישעיה סי' ב' מן נכון יהיה עד ולא ילמדו עוד מלחמה ובסי' י"א ויצא חוטר מגזע ישי עד כי גדול בקרבך קדוש ישראל. ובירמיה סי' ל"א מן מצא חן במדבר עד ולא יהרס עוד לעולם. וביחזקאל בסי' מ' בעשרים וחמש שנה עד סופו. יואל סי' ג' מן והיה אחרי כן אשפוך את רוחי עד סופו משלי אשת חיל עד סופו. ואח"כ לומדים מס' אבות ומס' מדות ומס' תמיד וסי' אמ"ת ואחר חצות קורין כל ס' תהלים ובין ספר וספר מאריכין בתחנונים ואח"כ לומדים בס' ראשית חכמה עד שיתקבצו הקהל להתפלל מנחה. הר"י בואינו ז"ל. פר"ח. ונראה דתחלה יאמרו הסדר מ"ש באו' הקודם ואח"כ יאמרו בישעיה וכו' ועוד נראה דכ"ז הסדר הוא להמון העם אבל מי שתורתו אומנותו ויש לו לב מבין בגמ' ופו' א"צ לבטל כדי לומר סדר זה דבלא"ה ת"ת מכפר עם התשו' ועיין לעיל סי' א' או' ל"א ודוק.

א

יד) וכתב הרמ"ע מפאנו סי' ע"ט יזהרו המתענים לפני ר"ח שלא יכנסו בו כשהם מעונים אלא ראוי למהר בסעודת הלילה ע"כ. והביאו הפר"ח וכתב דהיינו שיתענה עד שקיעת החמה אלא דמשעת צאת הכוכבים ואילך אסור להתענות יעו"ש.

א

טו) בשנת העיבור בחודש שיהיה מולד החודש יו"ד שעות קודם ר"ח אם יתענה האדם ל"ז שמות קודם המולד דהיינו שיפסוק מבע"י ובלילה שניה ישב בתענית עד עת המולד ויקרא בתחלת הלילה בזוה"ק שמות דקכ"ד הנה אנכי שולח מלאך ע"ס הפרשה וספרא דצניעותא כולו ובפ' יתרו דע"ט ע"ב ומשה וכו' ובפ' פקודי דס"ב ע"ב ר"ש פתח ע"ס הפרשה ובזוהר ויקרא ד"צ ע"ב איש מזרעך עד דצ"ז באשרי כי אשרוני בנות. ובפ' פנחס דר"מ צו את בנ"י עד דרמ"ב והא אוקימנא. ובדרמ"ז בלולה בשמן כתית עד דרנ"ח הכתר א"ס אקרי והאדרא רבא ובסוף הלילה יקרא התהלים ב"פ שעולה כמנין כפר. ויאמר התפלה הסדורה בליל חג השבועות. ויעלה לו ארבע מאות תעניות ויתוקן עון חלול ה' ועון הקרי וכשיהיה המולד אז יפסוק תעניתו ומובטח לו שהוא בן עוה"ב ולא יהיה ניזוק באותה שנה אכי"ר עכ"ל הזהב. מכ"י הרב הקדוש ז"ל.

ב

טו) וקודם הלמוד יאמר התפלה של קודם הלימוד של ליל ו' ושל משמרת ער"ח הסדורה בס' חמ"י בחלק השבת ובחלק ר"ח כך מ"כ וכן ראיתי נוהגין בעה"ק ירושת"ו בקהל חסידים

ג

טו) גם בעת קבלת התענית יקבל בפי' שהוא מתענה ל"ז שעות לתיקון עון חלול ה' ועון הקרי. וקודם כל יטבול ג' טבילות וה' יעזרהו ע"ד כבוד שמו הגדול ויהי נועם וכו'

ד

טו) עוד מ"כ מכ"י הרב החסיד כמהר"ר דוד מאגאר ז"ל דמ"ש יו"ד שעות דצריך שיהיה המולד קודם ר"ח לאו דוקא אלא אתא לאפוקי שלא יהיה יותר מיו"ד אבל אם הוא פחות מזה הוא יותר טוב שהוא קרוב לר"ח ע"כ. וכן אנחנו נוהגין. כ"ז מועתק מס' אמ"ל קו' שפ"א דקי"ז ע"ג ומיהו לא יבטל סעודה ד' של מו"ש בשביל זה התענית כמ"ש לעיל סי' ט' או' ט"ו יעו"ש:

א

טז) ובענין תענית של ער"ח אייר שהוא בניסן נראה שאין צורך להתענות כיון שיש מחמירין כמ"ש לקמן סי' תכ"ט או' ל"ה ואו' ל"ו יעו"ש והגם דיש מתירין כמ"ש שם באו' כ"ז מ"מ שב וא"ת עדיף אבל תענית של ער"ח חשוון שהוא בתשרי צריך להתענות והגם שאין בהם נ"א כמ"ש לעיל סי' קל"א או' צ"ח מ"מ לא חמירי כולי האי כמו ימי ניסן ואע"ג דתעניות בה"ב אין מתענין בהם עד שיעבור כל חודש תשרי כמ"ש לקמן סי' תצ"ב שאני התם שאין קבוע להם זמן לא כן ער"ח שעתה הוא זמנו אין לבטלו בשביל זה ובפרט שגם בער"ח אייר שהוא בניסן יש הרבה מתירין א"כ הבו דלא להוסיף עלה.

א

יז) ואם חל ר"ח ביום א' אין להתענות ביום ו' אלא ביום ה' דכיון דנדחה מיום השבת שהוא זמנו אין קובעין אותו בע"ש מפני כבוד השבת שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה גם שלא יצום בהכנסת שבת דמקצת ע"ש כשבת. ב"ח סי' תרפ"ו שכנה"ג בסי' זה בהגה"ט. מ"א סק"ג פר"ח. וכ"כ האחרונים.

א

חי) ואם חל ר"ח בשבת כתב שם הכנה"ג שיתענו ביום ו' וכ"כ המ"א שם. פר"ח שם. אמנם סיים שם השכנה"ג דבמקום שנוהגים הרבה בני אדם להתאסף ולקרוא ביום המשמרה ולהתפלל מנחה בסליחות ותחנונים הא ודאי בע"ש לא אפשר אלא ביום ה' ובודאי דעדיף טפי להתענות ביום שקורא כל היום ומתפלל מנחה בסליחות ותחנונים מלהתענות ביום ו' וכן פשוט המנהג עכ"ל וכ"כ העו"ש בסי' תי"ח או' א' א"ר שם או' א' ומיהו עיין לקמן אות כ"א שכתבנו שגם במקום שאין עושין משמרה ביום ה' הנכון שלא להתענות ביום ו' יעו"ש.

א

יט) ופשוט דאפי' בע"ש צריך להשלים כמ"ש ביו"ד סס"י ת"ב לענין יום שמת בו אביו דאם חל פעם ראשון בחול צריך להשלים אפי' אם חל אח"כ בשבת וה"ה כאן אם השלים בפעם הראשון צריך לנהוג כן לעולם ואם בפעם הראשון לא השלים אפי' בחול א"צ להשלים. ומיהו במקום שעושין ממנו ת"צ וקורין ויחל והוא נמנה עמהם צריך להשלים. ונראה מנהג טוב לומר הסליחות קודם תפלת המנחה כי מן המנחה ולמעלה חל ר"ח: מ"א שם. ועיין לעיל סי' רמ"ט סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד

א

ך) ולענין קריאת ויחל וענינו בין גואל לרופא למתענים בער"ח ית' לקמן בסי' תקס"ו סעי' ב' בס"ד. ואף המתענים ער"ח מ"מ אין נופלין על פניהם במנחה. ר"ן ספ"ב דתענית.

א

כא) נכון הדבר שהתענית יהיה לפני המולד ואם המולד בחצי היום יתענה יום שלפניו מו"ב או' קע"ו חס"ל או ב' בן א"ח פ' ויקרא או' ד' ומשמע הא אם יהיה המולד אחר חצי היום יתענה באותו היום. והטעם נ"ל משום דמשעת המולד יתגלה הארת קדושת ר"ח וע"כ אם המולד הוא קודם חצות הרי רוב היום יש בו הארת ר"ח ואינו מן הראוי להתענות בו אבל אם הוא אחר חצות דרוב היום אין בו הארת ר"ח מתענים בו. ומטעם זה נ"ל דה"ה אם חל ר"ח בשבת דאין להתענות בע"ש כ"א ביום ה' ואעפ"י שהמילד הוא ביום ו' אחר חצות משום דתוספת קדושת שבת מתחיל ביום ו' מתחלת שעה ששית כמ"ש בשער הכוו' דף מ"ב ע"ב ודף ס"ב ע"א יעו"ש. ועוד מן הטעם שכתב בשער הכוו' דף ס' ע"ג וז"ל וביום ו' יכוין עצמו להכין שיהיה ראוי ומוכן לקבל תוספת נשמה משבת הבא גם לסיבה זו לא היו אנשי משמר מתענים ביום ו' מפני כבוד שבת פי' כדי לקבל תוספת נשמת השבת עכ"ל. ועוד מטעם שאסור ליכנס בשבת כשהוא מעונה כמ"ש לעיל או' טו"ב וסי' שמ"ט או' כ"ב יעו"ש ועוד כדי שיוכל לקיים טועמיה חיים זכו שהוא על טעימת התבשיל ביום ו' כמ"ש בשער הכוו' דף ס"ב ע"ב יעו"ש וע"כ מכל הטעמים הנז' נ"ל דאינו נכון להתענות תענית ער"ח בע"ש והגם דאם חל בו יו"ד בטבת או יא"ר ציי"ט וכדומה מתענין שאני התם דמוכרח הוא להתענות בו משום שהוא זמנו לא כן ער"ח שאינו מוכרת כ"כ להתענות דוקא באותו יום שאינו אלא משום תשו' כמ"ש לעיל או' י"א וע"כ מפני כבוד השבת יש להקדימו. ועיין כף החיים להרח"ף סי' ל"ב או' ז' שכתב דבער"ח ניסן וער"ח אב אין להקפיד בשביל המולד ויש להתענות באותו היום יעו"ש.

א

כב) מה שמקפידות הני נשי שלא להניח כלי פשתן בכביסה בזמן מולד הלבנה יש להם על מה שיסמוכו וכ"כ בס' החינוך במצות החדש הזה לכם וכו' כס"א או' ד' חס"ל או' א' בן א"ח פ' ויקרא או' ג' ועיין לקמן סי' תכ"ו או' ד':

א

כג) אפי' מי שדרכו להתענות בכל ער"ח נכון לקבל התענית בכל פעם בשעת מנחה ביום שקודם לער"ח וכ"ש מי שאין דרכו להתענות שצריך לקבל התענית בשעת מנחה. בן א"ח שם או' ה' ועיין לקמן סי' תקס"ב סעי' ו' והנכון לומר בקבלת התענית בזה הלשון רבש"ע הריני מחר לפניך בתענית יחיד מן הבקר עד הערב ויה"ר מלפניך שתקבל תעניתי ברצון ותמחול לי ע"כ מה שחטאתי לפניך מיום שנבראתי עד היום הזה ותרצני.

ב

כג) מנהג ותיקון לטבול בער"ח ולפחות יעשה טבילת ידים קודם הלימוד. כף החיים להרח"ף סי' ל"ב או' יו"ד.

א

כד) מי שקבל תענית במנחה בחשבו למחר ער"ח ואח"כ נודע לו שטעה שאין ער"ח למחר אלא ביום שאחריו א"צ התרה ועל צד היותר טוב יתירו לו. זר"א בשו"ת א"ח סי' פ"ג. מחב"ר רסי' תקס"ח. ויחזור ויקבל התענית בזמנו. ונ"ל דה"ה אם היה המולד ביום ער"ח קודם חצות היום שכתבנו לעיל שאין להתענות בו ביום והוא לא ידע וקבל התענית יעשה התרה על קבלתו ויתענה אחר ר"ח יום א' בן א"ח שם או' ו'

א

כה) מי שנהג משמרת החדש להתענות יום שלפני המשמרה היה חלוש והתירוהו מותר וכ"כ מדברי הרדב"ז ח"ב סי' זר"ע. בית יהודה ח"ב סי' צ"ז ברכ"י או' ב' וטוב שיתנה בפעם ראשונה שמתענה שאינו מקבלו עליו לעשות זאת לעולם אלא בעת שירצה יתענה ובעת שאינו רוצה אין מתענה כדי שאם יארע לו איזה פעם אונס ולא יוכל להתענות לא יהיה עליו כנדר. ומ"מ אם התענה ג"פ בסתמא ואח"כ אירע לו איזה אונס שאינו יכול להתענות יש לעשות התרה.

א

כו) וכתבו האחרונים דאף מי שאינו מתענה מ"מ יש לעשות תשובה ביום זה ולפשפש במעשיו ולתקן אשר עוות בכל החדש מאחר שהוא יום אחרון של כל החדש כמו ער"ה מכל השנה ואז בודאי יהיה לו יום החדש זמן כפרה לכל תולדותיו ורבים מיראי ה' וחושבי שמו שעושין תיקון כרת בכל ליל ער"ח ויש אשר לומדים רק עד חצות כל אחד כפי יכולתו ואשריהם ישראל.

א

כז) שם. והנשים שנוהגות שלא לעשות וכו' דהכי איתא בירושלמי (פ"ק דתענית) הני נשי דנהיגי דלא למיעבד עבידתא בריש ירחא מנהגא. והטעם איתא בפ' מ"ד מפרקי דר' אליעזר לפי שלא רצו נשים ליתן נזמיהם לבעליהן במעשה העגל לכך נתן להם הקב"ה שכרן שיהו משמרות ר"ח יותר מהאנשים. טור. וכתב עוד הטור משם אחיו הר' יהודה ז"ל לפי שהמועדים נתקנו כנגד אבות. פסח כנגד אברהם דכתיב לושי ועשי עוגות ופסח היה. שבועות כנגד יצחק שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק. סוכות כנגד יעקב דכתיב ולמקנהו עשה סוכות. וי"ב ראשי חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים כנגד י"ב שבטים וכשחטאו בעגל ניטלו מהם וניתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו חטא עכ"ל. ובאו"ז כתב עוד טעם אחר לפי שבכל חדש וחדש האשה מתחדשת וטובלת וחוזרת לבעלה כשם שהלבנה מתחדשת בכל חדש ולכך הוי ר"ח יו"ט לנשים יעו"ש. והביאו ד"מ או' א' ועוד הטעם לפי שהנשים מושרשים בבחי' המלכות ויש לה עילוי בר"ח כמ"ש בשער הכוו' דף ע"ו ע"ב יעו"ש.

א

כח) שם. והנשים שנוהגות וכו' אבל לאנשים הוי ר"ח כשאר ימות החול ואם נהגו שלא לעשות בו מלאכה הוי מנהג בורות ולא בעי התרה. כר"ח. וכ"כ דברי יוסף סי' מ"ה. והב"ד הברכ"י או' ד' וכתב וכן נראה דהא ק"ל דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט יעו"ש אמנם בס' יוסף אומץ סי' ו' ובשיו"ב סי' זה חזר מדבריו וכתב דאיש שרוצה שלא לעשות מלאכה בר"ח רשאי ותחשב לו לצדקה כיון דאיכא כמה מרבוותא דסברי הכי יעו"ש. וכ"כ בס' סדה"י דטעם שמחת ר"ח משום שהוא יו"ט ללבנה שנתחדש אורה וצריכים אנו לשמוח בשמחתה שישראל מונין ללבנה ובשלומה יהיה לנו שלום וע"ז הנוהג שלא לעשות בו מלאכה הוי מנהג ואין לבטלו על שום דבר בעולם כ"א ע"צ הדחק והאונס ובהתרה וכן הנשים הנוהגות שלא לעשות מלאכה בר"ח שכר טוב יש להם על מנהגם ואין להם לבטלו וכמו כן הלובש בגדים מעולים ויפים משל חול בר"ח נראה שיש לחוש למנהג וצריך להחזיק בו עכ"ד בסדר קריאת ס"ת בחול. ועיין לקמן סי' תי"ט או' ו'

א

כט) שם. והנשים שנוהגות וכו' וכיון שנהגו בו איסור אין להם רשות לבטל מנהגם דהו"ל דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור וכו' ועוד שהרי קבעוהו לחוק מימי מרע"ה אבל כשהחדש מעובר אם צריך לשמור שני ימים אין בזה אלא מנהג מדינה ואין מחמירין עליהם. שה"ל. והיינו דביום א' שהוא ל' לחודש שעבר אין לחוש. פר"ח. וברוקח כתב כשר"ח ב' ימים לא יעשו מלאכה בשניהם והב"ד ב"י.

א

ל) וכתב רי"ו דאותן שנהגו שלא לעשות מלאכה אין להם לעשות שום מלאכה כי ראיתי כמה נשים טועות ואומרות אין לנו לטוות אבל נעשה מלאכה אחרת והיה להן לאסור כל מלאכה לפי מנהגן או להתיר כל מלאכה עכ"ל ואני ראיתי נשים נוהגות שלא לעשות מלאכה להשתכר אלא תופרות בגדי כלי הבית ונראה שגם זה אין לעשות שמאחר שנהגו שלא לעשות מלאכה צריכות ליזהר מלעשות כלל ואפשר דמעיקרא הכי קבילו עלייהו לשנותו מחול ממש ולא לאסור במלאכות שאין עושות להשתכר ב"י. וכ"כ הרשב"י בתשו' ח"ג סי' רמ"ד שנהגו הנשים איסור לטוות ונהגו היתר בשאר מלאכות בתפירה וכיוצא ונתן טעם בדבר יעו"ש. והב"ד המחב"ר או' ב' וכתב נהרא נהרא ופשטיה. ועיין באו' שאח"ז

א

לא) ואסור לכוף אשתו אפי' במלאכה קלה ולמשרתיו ועבדיו העברים במלאכה כבידה. ב"ח שכנה"ג בהגב"י מש"ז או' א' ומשמע דאפי' במקום שנהגו לעשות אינו יכול לכופה. עו"ש וכ"כ א"ר שם. בן א"ח פ' ויקרא או' ב' ושפחתו העברית הרי היא כאשתו דאפי' למלאכה קלה אינו יכול לכופה. מתה"ש.

א

לב) שם הגה. ואם המנהג לעשות מקצת וכו' ונכון הוא לנשים לנהוג בעצמם שלא לעשות שום מלאכה בר"ח אפי' אינם עושים להשתכר ואפי' אינה מלאכה כבדה ואפי' לטוות פשתן וכיוצא בו ממלאכות הקלות עו"ש א"ר או' ה'

א

לג) שם בהגה. אזלינן בתר המנהג. דמעיקרא הכי קביל עלייהו ב"י. ודוקא היכא שקבילו בפי' אבל בדרך סתם אין להקל להם דבר זה. משא מלך ח"ו כנה"ג בהגב"י. מ"א סק"ג,

א

ר"ח וכו'. בשבת שלפני ר"ח מברכין החודש חוץ מלפני ר"ח תשרי דכתיב בכסא ליום חגנו ועססי' רפ"ד ובכ"ה כ' שיש מקומות שאין נוהגין לברך ר"ח אב ועיין בספר ת"ד סי' קפ"א וכתוב בספר יראים דאין זה קידוש בית דין אלא שמודיעים להעולם מתי ר"ח עכ"ל ומ"מ נהגו לעמוד בשעת אמיר' ר"ח ביום פלוני דוגמת קידוש החודש שהי' מעומד:

ב

ונשים שנהגו. לפי שלא פרקו נזמיהם לעגל ניתן להם ר"ח לי"ט (טור):

ג

אזלינן בתר המנהג. דמעיקרא הכי קבילו עלייהו (ב"י) ודוקא שהתנו בפי' אבל בסתם אין להקל להם כלל (כ"ה משא מלך ח"ז): נהגו קצת להתענות ערב ר"ח ואם חל ר"ח ביום א' מתענין ביום ה' (ב"ח סי' תרפ"ו מנהגים) ואם חל ר"ח בשבת מתענין ביום ו' וכ"מ סימן ת"ע ובמגילה דף ד' ע"ב אבל הרמ"ע כתב בתשובה דלעולם יש להתענות יום הכניסה שלפני המולד דהטעם משום מיעוט הירח, ושמעתי שהמקובל ר"י סרוק זצ"ל התענה ביום המולד עד שהגיע המולד ואז אכל אפי' חל המולד בחצי היום ואעפ"כ מי שיש לו מנהג צריך לנהוג כך ואסור לשנותו עד שיתירו לו נדרו ופשוט דאפי' בע"ש צריך להשלים כמ"ש בי"ד לענין יום שמת בו אביו דאם חל פעם ראשון בחול צריך להשלים אפי' אם חל אח"כ בע"ש ה"ה כאן אם השלים בפעם הראשון צריך לנהוג כן לעולם, ואם בפעם הראשון לא השלים אפי' בחול א"צ להשלים, מיהו במקום שעושין ממנו ת"צ וקורין ויחל והוא נמנה עמהם צריך להשלים עססי' רמ"ט וסי' תקע"ב ס"ב וספ"ג דעירובין: ונ"ל מנהג טוב לומר סליחות קודם תפלת המנחה כי מן המנחה ולמעלה חל ר"ח ועמ"ש סי' תק"ן ובתנחומא פ' בראשית אית' שאפי' חל פורים בשבת אין מתענין ביום ו' שעיקר התענית סליחות ורחמים ולא יוכלו לקיים עונג שבת, ומ"ע כתב שימהרו בסעודת הלילה שלא ליכנס בה כשהוא מעונה ובקצת מקומות אם חל בע"ש אין אומרים סליחות במנחה, כתב הב"ח שאין לכוף עבדו ושפחתו למלאכה ואם רוצה לעשות בעצמו אפי' מלאכה כבידה עושה:

א

(א) ר"ח וכו' – מנהג קדמונינו לברך את החודש בשבת שלפני ר"ח חוץ מלפני ר"ח תשרי ורמז לזה בכסה ליום חגנו. ויש מקומות שאין נוהגין לברך ר"ח אב משום שהוא חודש של פורעניות. ואין ברכת ר"ח כקידוש החודש שהיה מלפנים אלא שמודיעים להעולם מתי יחול ר"ח ויזהרו בכל הלכות החודש. ומ"מ נהגו לעמוד בשעת אמירת ר"ח פלוני ביום פלוני דוגמת קידוש החודש שהיה מעומד [מ"א]:

ב

(ב) והנשים שנוהגות – אבל אם נהגו אנשים אין זה מנהג כלל:

ג

(ג) הוא מנהג טוב – לפי שלא פרקו נזמיהן לעגל ניתן להם ראש חודש ליום טוב [טור ויש עוד טעמים עיין באליהו רבא] ועיין בבאור הלכה:

ד

(ד) אזלינן בתר המנהג – דבודאי מעיקרא אדעתא דהכי קבילו עלייהו לנהוג והיכא דידעינן שנהגו בסתם אין להם להקל בשום מלאכה ועיין בה"ל. אם היה ר"ח שני ימים יש דעות בפוסקים יש שכתבו דצריכין להיות בטלין שני ימים ממלאכתם ויש שכתבו דזה תלוי במנהג המקום [וכ"מ מפמ"ג] ומ"מ אף לדעה זו אין להם להקל רק יום א' של ר"ח שהוא השלמת חודש העבר אבל לא ביום ב' שהוא עיקר ר"ח יש שנוהגין להתענות ער"ח [וטוב שיתנה בפעם ראשונה שמתענה שאינו מקבלו עליו לעשות זאת לעולם דשמא יארע לו איזה פעם אונס ולא יוכל להתענות לא יהיה עליו כנדר] וטוב שמי שמתענה ינהיג עצמו להשלים התענית עד הלילה כ"מ מא"ר ומקומות חלוקין יש בענין זה והכל לפי כח האדם וכן משמע במ"א מיהו במקום שעושין ממנו ת"צ וקורין ויחל והוא נמנה עמהם בודאי צריך להשלים ואפילו אם חל בע"ש ועיין לקמן סימן תקס"ו ס"ב ובמ"ב שם. ויש נוהגין לעשות למנחה סדר יוה"כ קטן [וטעם לשם זה הוא לפי מה דאיתא בפר"ח דמהר"ם קורדווירו ז"ל היה קורא אותו כפור קטן לפי שבו מתכפרים עונות של כל החודש דומיא דשעיר של ר"ח וכדאמרינן במוסף זמן כפרה לכל תולדותם וכדכתב הב"י בסימן תכ"ג בשם האו"ח כי כינוי תולדותם קאי על החדשים ר"ל כי עולת ר"ח היתה באה על תולדות ימי החודש עכ"ל הפר"ח] וכתב המ"א דמנהג טוב לומר הסליחות [היינו יו"כ קטן] קודם תפלת המנחה ובמקום שאומרים דברי כבושים יאמרו ג"כ קודם תפלת המנחה ובזמנינו המנהג לומר הסליחות אחר תפלת המנחה. אם חל ער"ח ביום שבת מקדימין להתענות ביום ה' ואם חל ביום ו' אותן שאומרין סליחות יתענו ביום ה' ואותן שאין אומרין סליחות יתענו ביום ו' ולענין השלמה עיין לעיל בסימן רמ"ט במ"ב סקכ"א וסקכ"ב. כתב בשו"ת מנחם עזריה מי שמתענה בער"ח צריך למהר בסעודת הלילה שלא יכנס בו כשהוא מעונה והיינו שלא לשהות אחרי צאת הכוכבים אבל עכ"פ צריך להשלים למי שנוהג כן ועיין במ"א שהביא עוד מנהגים אחרים בזה בשם שו"ת מנחם עזריה וסייעתו ומסיים שכל אחד לפי מנהגו בזה בענין התענית אין לשנותו להקל עד שיתירו לו נדרו. כתבו הספרים דאף מי שאינו מתענה מ"מ יראה לעשות תשובה ביום זה ולתקן את אשר עוות בכל החודש מאחר שהוא יום אחרון של כל החודש כמו ער"ה מכל השנה ואז בודאי יהיה לו יום החודש זמן כפרה לכל תולדותיו:

א

מג"א סק"א דוגמת קה"ח שהיה מעומד. בער אנכי ולא ידעתי היכן מצינו דקידוש החדש היא מעומד ואדרבה ברפ"ג דר"ה משמע שהיה מיושב:

א

המנהג, עיין באה"ט ועיין בפר"ח ודבר יוסף סי' מ"ה שאנשים הנוהגים שלא לעשות מלאכ' הוא מנהג בורות והבר"י כתב שכן נראה שכל הפטור כו' ע"ש ועיין בתשב"ץ ס"ג סי' רמה שנהגו איסור לטעות והיתר בתפירה ע"ש בטעם הדבר והכל לפי המנהג:

א

הוא מנהג טוב. בטור מפרקי ר"א לפי שלא רצו הנשים לתת נזמיהן לבעליהן במעשה העגל לכך נתן להם הקב"ה שיהיו משמרות ר"ח יותר מהאנשים ואחר כך מביא בשם אחיו הרר"י לפי שהמועדות ניתקנו נגד האבות וי"ב ר"ח השנה כנגד י"ב שבטים וכשחטאו בעגל נטלו מהן ונתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו חטא והקש' ב"י היאך אר"א לכך נתן להם שכרן דכיון שכבר נתן ר"ח לישראל אע"פ שכשחטאו האנשים ניטל מהם. הנשים שלא חטאו דין הוא שלא ינטל מהם ולא מקרי נתינת שכר מה שלא ניטל מהם ותי' ב' תירוצים ולעד"נ דהשכר שהיה שייך ומוכן לאנשים בשביל זה השמירה של ר"ח ניטל מהם וניתן להנשים יותר על מה שמגיע להם מצד עצמן ע"ד שמצינו שהצדיק נוטל חלקו וחלק הרש' בג"ע: