שולחן ערוך, אורח חיים תט״ו: שלא לערב עירובי תחומין אלא לדבר מצוה. ובו ד"ס: – עם 21 מפרשים

א

שלא לערב עירובי תחומין אלא לדבר מצוה. ובו ד"ס:
אין מערבין ערובי תחומין אלא לדבר מצוה כגון שהיה רוצה לילך לבית האבל או לבית המשתה של נישואין או להקביל פני רבו או חבירו שבא מן הדרך וכיוצא באלו : הגה או שרוצה לילך לטייל ביום טוב או בשבת בפרדס שיש בו שמחה בזה מיקרי דבר מצוה (תה"ד סימן ע"ז) או מפני היראה כגון שהיה רוצה לברוח מן העכו"ם או מן הלסטים וכיוצא בזה ואז מותר לו לילך אפי' לדבר הרשות (טור והג"א פרק בכל מערבין) ואם עירב שלא לא' מכל אלו אלא לדברי הרשות הרי זה עירוב:

ב

אין מערבין עירובי תחומין בין השמשות ואם עירב עירובו עירוב:

ג

אמרו לו שנים צא וערב עלינו א' עירב עליו מבעוד יום וא' עירב עליו בין השמשות זה שעירב עליו מבע"י נאכל עירובו בין השמשות וזה שעירב עליו בין השמשות נאכל עירובו משחשכה שניהם קנו עירוב ויש חולקים :

ד

כשמניח עירובי תחומין מברך על מצות עירוב ואומר בזה העירוב יהא מותר לי לילך ממקום פלוני אלפים אמה לכל רוח ואם מערב לרבים אומר יהא מותר לפלוני ולפלוני או לבני מקום פלוני :

א

נישואין. אבל בת כהן לישראל או בת ת"ח לע"ה אינו מצוה גמרא פסחים וכתב המ"א בסי' תר"ע סק"ד דאם אומרים שירות וזמירות הוי סעודת מצוה ע"ש:

ב

חבירו. אפילו אינו חכם. או שיצא לפקח על עסקי רבים. או שהיה חוץ לעירו וצריך לילך לביתו ש"ג. ובמהרי"ל נסתפק אם מותר לערב כדי לילך למנין וכתב המ"א ולפמ"ש סי' נ' סי"ו ודאי שרי וכ"מ ממ"ש סי' שי"א סוף ס"ב. והמערב ברגליו יכול לערב לדבר הרשות. ב"י עיין מ"א:

ג

ואומר. ואם לא אמר אינו עירוב כמ"ש סי' תי"ו ס"ב ועיין ססי' שס"ו:

א

עירובין פ"ב

ב

משנה שם

ג

משנה שם ל"ו

ד

רמב"ם בפרק ב' מהלכות עירובין

ה

שם במשנה

ו

טור בשם הרמב"ם שם

ז

משנה שבת ל"ד כדמפרש לה שם בגמרא

ח

טור בשם הרמב"ם שם

ט

שם בגמ' ל"ד ובעירובין מ"ו

י

רמב"ם שם וכן פירש"י

יא

לפירוש ור"ח שבעירובי חצרות דוקא הוא וכן ודעת הרא"ש ורמב"ם והרשב"א

יב

רמב"ם שם וספר העתים ומוסכם מן הגאונים

א

ס"א של נשואין. אע"ג דסעודת אירוסין ג"כ מצוה כמ"ש בפ"ג דפסחים מ"ט א' דוקא לארוס עצמו כמש"ש אצל חמיו:

ב

או חבירו. שם ורבנן זמנין דניחא כו':

ג

או שרוצה. י"ט י"ב א' וכפי' תוס' שם ד"ה ה"ג כו':

ד

ואז מותר. פ"ה די"ט מ' א' מי שזימן כו' לא יוליכו כו':

ה

ואם עירב. פסחים מ"ט א' ולשבות שביתת הרשות וכפרש"י שם וע"ש בתו':

א

ס"ב ואם עירב. רש"י שם מהא דלמטה ס"ג:

ב

כשמניח ואומר. כמש"ל:

א

ואם עירב עירובו עירוב – עיין במ"ב והנה לפי מה שכתבנו לקמיה דרוב פוסקים ס"ל כהיש חולקין דבסמוך ממילא כאן אפילו בדיעבד אין עירובו עירוב ומ"מ נ"ל אם הניח הע"ת בבין השמשות דר' יהודה דלר' יוסי זה הזמן הוא עדיין יום גמור [כבשבת ל"ד ע"ש] יש להקל:

א

נאכל עירובו בין השמשות – נסתפקתי אם נאכל בבין השמשות דר' יהודה דמתחיל תיכף אחר שקיעה נמי מהני או דוקא בבין השמשות דר' יוסי דהוא אחר דשלים ביה"ש דר' יהודא אבל הא לא מספקינא במי שהניח ביה"ש אי דוקא בביה"ש דר' יהודה או אפילו בביה"ש דר' יוסי שהוא זמן מועט מאוד קודם צה"כ דודאי מסתברא דאפילו בביה"ש דר' יוסי דמעיקר הדין בודאי הלכה כר' יוסי נגד ר' יהודה כדאמר הגמרא [פסחים דף ב'] והא קי"ל דעד צה"כ יממא הוא אלא דמחמרינן כר' יהודא לענין שבת וכדאמר הגמרא הלכה כר' יהודה לענין שבת וע"כ לענין עירובי תחומין בודאי יוכל לסמוך ע"ד ר' יוסי כנלענ"ד:

ב

ויש חולקים – הנה מלשון המחבר משמע דמעיקר הדין תפס כדעה ראשונה דהוא דעת רש"י והרמב"ם והרה"מ שעומד בשיטתו ולא כדעת תוספות והרא"ש ולענ"ד צע"ג דהנה מצינו תשעה ראשונים דסברי דאפילו בדיעבד אין עירובו עירוב כשעירב ביה"ש והם הר"ח והר"ת והרשב"א [המובא בתוספות] והרמב"ם [שכתב בהדיא בחידושיו דהעיקר כהר"ר דמימרא צא וערב ועירב ביה"ש הוא כפירוש ר"ח דקאי רק אעירובי חצרות] והרשב"א בחידושיו והרא"ש [שהביא דעת ר"ח לדינא כדמוכח מהרמזים] והריטב"א בעירובין דף ע"ו והר"ן בשבת סוף פ"ב והמרדכי בפרק בכל מערבין והיה לו להביא דעה זו לעיקר והדעה ראשונה בשם יש אומרים וצ"ע לדינא. ודע עוד דלדעת המחמירין לענין תחומין לענין זמן ביה"ש יש פלוגתא דרבוותא לענין אם נאכל עירובו בין השמשות דדעת הרשב"א בעל התוספות [בשבת ל"ד] אם חזינן דנאכל עירובו בין השמשות אין שייך בזה לומר חזקת כשרות [דדוקא אם יש לנו ספק אם נאכל מבעוד יום או משחשיכה או בתרומה מתי נטמאה תלינן להקל דנטמאה משחשיכה דהעמידנה על חזקתה שהיתה טהורה עד עתה או שהיתה קיימת עד עתה משא"כ היכא דחזינן בין השמשות שנתקלקלה הוי כמו שהניח בין השמשות דאנו דנין על הזמן ההוא ולא שייך בזה חזקת כשרות] אבל דעת הרשב"א בחידושיו לעירובין דף ע"ו והריטב"א שם דנאכל עירובו בין השמשות אף בתחומין תלינן להקל דדמי זה לתרומה ספק נטמאה מבעוד יום או משחשיכה ע"ש ואמינא לנפשאי דסברתו הוא דכיון דספק לנו אימת נאכל תלינן דבודאי היה קיים העירוב עד זמן שצריך להתקיים מדינא:

א

[א] [לבוש] ונראה לי טעמא וכו'. ויותר נראה לי הטעם כמו שנתבאר בסימן תי"ג משום דתחומין נסמכו אקרא. הנה דעת בית יוסף דוקא בפת אבל ברגליו מותר לערוב אף לרשות ועולת שבת האריך לחלוק ולא ראה שר' יהונתן ריש פרק כיצד משתתפין פסק כן גם נעלם ממנו דברי ב"ח סימן תמ"ד. מיהא לדינא יש להחמיר כי משמע לי הכי מרבינו ירוחם דף ק' ומהרי"ל ומכל מקום לצורך גדול יש להקל, ועוד דקשיא ליה על האוסרין מאי פריך בש"ס דף פ"ב מאי קא משמע לן תנינא לכל מי שילך לבית המשתה הא טובא קא משמע לן דאפילו ברגליו אסור, דבמתניתין מיירי להדיא שלא ברגליו קאמר מניח החביות וכו' ועיין מה שכתבתי בריש סימן ת"ח:

ב

[ב] של נשואין וכו'. בעבודת הקודש דף ל"ב ורבינו ירוחם דהוא הדין של אירוסין ועיין במנהגים סעיף ל"ד:

ג

[ג] או חבירו וכו'. אפילו אינו חכם (מגן אברהם). ולעניות דעתי עיקר כסברת בית יוסף דוקא חכם וכן משמע בעבודת הקודש שם וריא"ז בשלטי גיבורים ריש פרק כיצד משתתפין:

ד

[ד] מן הכותים וכו'. המצערין אותו או שהיה הולך לעירו וצריך לילך לביתו (ריא"ז שם) וכן ללכת לברית מילה או למנין (סמ"ק) וכן לפקח על עיסקי רבים (תוס' שם), ולפדיון שבוים ולעדות החדש וחכמה הבאה לילד והבא להציל מן הכותים יוצאין בלא עירוב ראב"ן דף ע':

ה

[ה] [לבוש] הואיל ואסמכן וכו'. כן כתבו רש"י ותוס' בשבת דף ל"ד ובעבודת הקודש דף ל"ג כתב חילוק אחר שעירובי חצרות אינו אלא כדי לערב הרשויות שנפרדו ועירב התחומין קונה רשות ואין קונין בבין השמשות:

ו

[ו] [לבוש] מיהו בדיעבד וכו'. גם השולחן ערוך סתם כן, הוא דליש חולקין בסעיף דלקמן אינו עירוב (מלבושי יום טוב), ומגן אברהם כתב דבאמת כן. ולעניות דעתי סבירא ליה לשולחן ערוך ולבוש לפסוק בזה כרמב"ם וסייעתו כיון שמגיד פרק ו' ראה דברי חולקין והסכים להתיר אך בדין דשנים שעירבו בסעיף דלקמן סבירא ליה לסמוך על יש חולקין כמו שכתב הלבוש טעמא דהוה ליה תרי קולא, ואף דבאמת טעמא דרשב"א שם כפשוטן משום דבין השמשות אינו עירוב אפילו דיעבד מכל מקום סבירא ליה לשולחן ערוך ולבוש דאין לפסוק כוותיה אלא בזה דנצרף נמי טעם דתרי קולא והיינו דבסימן שצ"ג בחצרות לא כתב שחולקין משום דשם לכולי עלמא בין השמשות הוי עירוב אין כח בסברא דתרי קולא לחוד להחמיר. והנה מלבושי יום טוב האריך והפליג לדבר סרה על הלבוש על שכתב טעם דתרי קולא ובמה שפירשתי מיושב הכל, ועיין סימן ת"ט סעיף ו' וצריך לומר דספק הונח גרע:

ז

[ז] נאכל עירובו משחשיכה וכו'. לאו דוקא נאכל וכן פסק תוס' שם ועיין סימן שצ"ג השמיט נאכל:

ח

[ח] ואומר וכו'. ואם לא אמר אינו עירוב (מגן אברהם), ועיין סימן ת"ו ס"ק ו' וסוף סימן שס"ו:

א

א) [סעיף א'] אין מערבין ע"ת אלא לדבר מצוה וכו' והיינו דוקא בפת אבל ברגל יכול לערב אפי' לדבר הרשות. ר' יהונתן על הרי"ף וכ"כ ב"י. וכ"ה דעת מ"א סקי"ב ובסי' תמ"ד ס"ק י"ג. וכ"פ ח"א כלל ע"ז או' י"ב מיהו בס' אבן העוזר כתב דמדברי התו' פ' אלו עוברין (פסחים דף מ"ט) והרא"ש והר"ן שם מבואר דאפי' ברגליו אין מערבין לדבר הרשות וכתב שכ"מ ג"כ בירושלמי וע"כ השמיטו בש"ע יעו"ש וכ"כ א"ר או' א' דכ"מ מרי"ו ומהרי"ל וע"כ כתב דאין להקל כ"א לצורך גדול יעו"ש.

א

ב) שם. של נשואין. וה"ה של אירוסין. עה"ק ורי"ו א"ר או' ב' תו"ש או' ג' א"א או' א' ומיהו הגר"א כתב דדוקא לארוס עצמו חשיב דבר מצוה וכמ"ש לקמן סי' תמ"ד סעי' ז' יעו"ש ומ"מ יש להקל כדיעה ראשונה כי רבים הם.

א

ג) שם, של נישואין. אבל בת כהן לישראל ע"ה או בת ת"ח לע"ה אינה מצוה כדאיתא בפסחים פ"ג מ"א סק"א תו"ש או' ב' ועיין באה"ע סי' ב' סעי' ח'

א

ד) ואם בנישואין של בת ת"ח לע"ה אומרים שירות הוי סעודת מצוה. מרדכי פ"ד דפסחים מ"א סי' תר"ע סק"ד תו"ש בסי' זה או' ב' ומ"ש המחה"ש לדחות משום דיוכל לומר שירות בביתו א"נ דשם יש ג"כ משמח חתן ודוק. ועיין בשו"ת חו"י סי' ע' שכתב דבזה"ז אין לנו ע"ה שדיברו בו חז"ל כמו שאין ע"ה שאמרו בו ששה דברים בפ"ג דפסחים ועי"ש מה שהאריך בגדר סעודת מצוה יעו"ש.

א

ה) שם. של נשואין. וכן בת ע"ה לע"ה אינה סעודת הרשות. מחה"ש. אמנם אם יודע שינהגו שם שלא כדת וירקדו בחורים ובתולות ביחד או בתולות לפני אנשים ודאי שאינו מן הראוי לראות בשמחתם וכ"ש שאין לערב כדי להלוך לשם. וגדולה מזו כתב בי"ש באה"ע סי' ס"ב ס"ק י"א בשם הב"ח דכשאנשים ונשים בחדר א' אין אומרים שהשמחה במעונו דאין שמחה כשיצה"ר שולט עכ"ל אבל אם הולך לשם כדי למנעם ודאי דמצוה קעביד.

א

ו) שם. או חבירו וכו' ונראה דה"ד בחבירו חכם מפני שהוא לומד ממנו אבל בתה"ד סי' ע"ז משמע אפי' באינו חכם שרי. ב"י. מ"א סק"ב והא"ר או' ג' כתב דהעיקר כדברי ב"י דדוקא בחבירו חכם דכ"מ בעה"ק וריא"ז בשה"ג ר"פ כיצד משתתפין וכ"ה דעת הער"ה או' א' אבל התו"ש או' ה' כתב דברי מ"א, ובג"כ דעת האחרונים.

א

ז) שם. או חבירו וכו' או שיצא לפקח על עסקי רבים תו' דף, פ"ת. מ"א שם. וכן ללכת לברית מילה סמ"ק. מיהו לפדיון שבויים ולעדות החדש וחכמה הבאה לילד והבא להציל מן הכותים יוצאים בלא עירוב. ראב"ן דף ע' א"ר או' ד' במהר"יל נסתפק אם מותר לערב כדי לילך למנין ולפי מ"ש סי' ץ' סעי' ט"ז ודאי שרי וכ"מ ממ"ש סי' שי"א ססעי' ב' מ"א שם א"ר שם ונראה דה"ה לילך להתפלל בבהכ"נ אף בלא מנין דמצוה הוא כדאיתא בסי' ץ' וכ"ה ביו"ד ס' רכ"ח סעי' כ"א תו"ש או' ה'

א

ח) שם. או חבירו וכו' או שהיה חוץ לעירו וצריך לילך לבית שה"ג רפ"ח מ"א שם א"ר שם. מיהו התו"ש שם כתב דמדברי הרמב"ן שהביא המ"מ פ"ו מוכח דלא ס"ל הכי ועי"ש. אבל ח"א כלל ע"ז או' י"ב פסק כדברי השה"ג וכ"ה דעת האחרונים.

א

ט) שם בהגה. או בשבת ודעת התו"ש או' ו' דלא שרי אלא ביו"ט ולא בשבת יעו"ש אכן בח"א שם כתב כדברי מור"ם ז"ל.

א

י) שם בהגה. בפרדס שיש בו שמחה. והיינו שמחה של היתר ולא שמחה של הוללות דע"ז נאמר אשרי האיש אשר לא הלך וכו' אחרונים.

א

יא) שם. מן העכו"ם וכו' המצערים אותו. א"ר או' ד' ואם יש בזה חשש סכנה אף בלא עירוב מותר לברוח אחרונים

א

יב) שם. או מן הלסטים וכו' ואם היה עומד במחנה עם הלסטים במצור ומתיירא שמא יסעו ממקום חנייתן בשבת יכול לערב עירובי תחומין דהא נמי כדבר מצוה דמי שאם יסע המחנה וישאר במקומו ישאר בסכנה מפני פחד האויבים ב"י בשם השה"ל. והיינו אם אפשר בעירוב אבל אם לא אפשר גם בלא עירוב שרי אם יש חשש סכנה כמ"ש באו' הקודם.

א

יג) שם הגה. ואז מותר לו לילך וכו' דכיון שעירב לדבר מצוה מותר לו לילך גם אפי' לדבר הרשות ד' אלפים אמה, לבוש.

א

יד) שם הגה. ואם מותר לו לילך וכו', כ"כ הטור. אבל הב"י כתב דמדברי רש"י משמע דאפי' עירב לדבר מצוה אינו יכול לילך לדבר הרשות יעו"ש. וכ"כ הער"ה או' ב' להוכיח מהגמ' יעו"ש אמנם דעת הלבוש כדברי הטור ומור"ם ז"ל כנז' באו' הקודם וכ"ה דעת הש"ע ולא הוצרך לכותבו מפני שכתב אח"כ שאם עירב לדברי הרשות ה"ז עירוב וא"כ כ"ש אם היה תחלתו לדבר מצוה וכ"פ ח"א כלל ע"ז או' י"ב. וכ"ה דעת האחרונים.

א

טו) [סעיף ב'] אין מערבין ע"ת ביה"ש, ואע"ג דעירובי חצירות ושיתופי מבואות מערבין אותם ביה"ש כמ"ש לעיל סי' שצ"ג סעי' ב' שאני עירובי תחומין דאסמכוה אקרא, רש"י שבת ל"ד ע"א וכ"כ התו' שם, וכ"כ הלבוש, ובעה"ק כתב חילוק אחר שעירובי חצירות אינו אלא כדי לערב הרשיות שנפרדו אבל עירובי תחומין קונה רשות ואין קונין בביה"ש א"ר או' ה' ועיין לעיל סי' שצ"ג או' ט'

א

טז) שם. ואם עירב עירובו עירוב. דמשים דעירובי תחומין דרבנן אזלינן בספיקא לקולא המ"מ פ"ו דין י"ג.

א

יז) שם. ואם עירב עירובו עירוב. וליש חולקין בסעי' ג' ס"ל דפסול כיון שלא היה לו חזקת כשרות מ"א סק"ג א"ר או' ו' בשם מי"ט. תו"ש או' ט' ועיין באו' שאח"ז

א

יח) [סעיף ג'] שניהם קנו עירוב. משום דביה"ש ספיקא הוא וספיקא דרבנן לקולא, שבת ל"ד ע"א. ופירש"י שם דלגבי האי שנאכל ביה"ש משוינן ליה לילא ואמרינן כבר קדש היום בעוד העירוב קיים וקנה עירוב ולגבי האי שהונח עליו ביה"ש ונתקיים עד שחשיכה משוינן לביה"ש יממא ועדיין לא קדש היום כשהונח ונמצא שהיה שם כבר בשעת קניית העירוב עכ"ל וכן פי' בעירובין ע"ו ע"א. וכ"ה לעיל בסי' שצ"ג סעי' ג' גבי עירובי חצירות יעו"ש. והיש חולקין ס"ל דדוקא בעירובי חצירות הקילו אבל בעירובי תחומין דחמירי לא קני. והוא דעת ר"ת ור"ח שהביאו התו' שם בעירובין ובשבת יעו"ש, וכ"ה דעת הרא"ש והרמב"ן והרשב"א כמ"ש בב"י יעו"ש ולענין דינא כבר כתבנו לעיל סי' י"ג או' ז' דדעת הש"ע כשסותם ואח"כ מביא י"א לחומרא דחושש להם לכתחלה יעו"ש וא"כ ה"נ אין להקל כ"א לצורך גדול.

א

יט) [סעיף ד'] מברך על מצות עירוב. כמו שמברכין על נר חנוכה ושאר מצות דרבנן והיכן ציונו בלאו דלא תסור, לבוש.

א

כ) שם. מברך על וכו'. ואע"ג דקולא הוא שיוצא חוץ לתחום מ"מ שייך לומר וצונו שלא להלך בלא עירוב כענין שחיטה. מ"א סק"ד. ור"ל כמו דמברכין על השחיטה אע"ג דלא נצטוינו לשחוט דהא דאם אינו רוצה לאכול א"צ לשחוט ואפ"ה מברכין כיון שנצטוינו שלא לאכול בלי שחיטה. ה"ה לכאן. מחה"ש,

א

כא) שם מברך וכו' ואם לא בירך אינו מעכב כמ"ש לעיל סוף סי' שצ"ה וסוף סי' שס"ו יעו"ש וכ"כ ח"א כלל ע"ז או' יו"ד.

א

כב) שם, ואומר בזה העירוב וכו' ואם לא אמר אינו עירוב כמ"ש סי' תי"ו סעי' ב' מ"א סק"ה. והרב נתיב חיים כתב להגיה במ"א ואם לא אמר הוי עירוב אבל הא"ר או' ח' כתב הגירסא כמו שהיא ואם לא אמר אינו עירוב וכ"כ התו"ש או' י"א ת"א שם. ומ"מ אף אם לא אמר הנוסח הנז' אלא שאמר זה יהיה עירוב סגי דעכ"פ קרא שמו עירוב. ח"א שם. וכ"ז כשמערב בפת אבל אם עירב ברגליו בכוונה סגי כמ"ש לעיל סי' ת"ט או' ל"ח יעו"ש.

א

כג) שם. יהא מותר לו לילך וכו' בלבוש הנוסח יהא מותר לי לילך למחר וכ"ה לעיל בסי' ת"ט סעי' ז' ואם מערב לכל שבתות השנה יאמר לכל שבתות השנה. ועיין לקמן סי' תט"ז או' ח'

א

כד) שם. ואם מערב לרבים וכו' וצריך להניח מזון ב' סעודות לכל א' ואחד כמ"ש לעיל רסי" תי"ג יעו"ש.

א

כה) שם. יהא מותר לפלוני וכו' לילך ממקום זה אלפים אמה לכל רוח.

א

ושל נשואין. אבל בת כהן לישראל (ע"ה) או בת ת"ח לע"ה אינה מצוה כדאיתא פ"ג דפסחים עמ"ש סי' תר"ע:

ב

או חבירו. ואפי' אינו חכם (כ"מ בת"ה) או שיצא לפקח על עסקי רבים (תוס' דפ"ח) או שהיה חוץ לעירו וצריך לילך לביתו (ש"ג רפ"ח) במהרי"ל נסתפק אם מותר לערב כדי לילך למנין ולפי מ"ש סימן צ' סי"ו ודאי שרי וכ"מ ממ"ש סימן שי"א סס"ב והמערב ברגליו יכול לערב לדבר הרשות (ב"י) עסי' ת"ח עמ"ש סי' תמ"ד:

ג

עירובו עירוב. ולהיש חולקין בס"ג ס"ל דפסול כיון שלא היה לו חזקת כשרות עסי' ת"ט ס"ו ובמ"מ:

ד

מברך על כו'. אף על גב דקולא הוא שיוצא חוץ לתחום מ"מ שייך לומר וצונו שלא להלוך בלא עירוב כענין שחיטה:

ה

ואומר כו'. ואם לא אמר אינו עירוב כמ"ש סי' תי"ו ס"ב ע"ש וע"ס סי' שס"ו:

א

(א) אלא לדבר מצוה – ויש מחלוקת בין הפוסקים די"א דזה דוקא כשעירב בפת אבל במערב ברגליו מותר לכתחלה אף לדבר הרשות דכיון שיושב שם בעצמו וקונה שביתה בישיבתו אפילו לדבר הרשות מותר וי"א דאין חילוק בין פת ובין רגליו לעולם אין מערבין לכתחלה אלא לדבר מצוה. ובמקום צורך יש להקל כדעה הראשונה:

ב

(ב) של נישואין – וה"ה סעודת אירוסין או סעודת קנין שנוהגין לעשות עכשיו שגם אלו סעודת מצוה הם. נשואי בת כהן לישראל ע"ה או בת ת"ח לע"ה אינה סעודת מצוה [גמרא] ובתשובת חו"י כתב דעכשיו אין לנו ע"ה שדברו חכמים כאן [אם לא כשידוע שהם מזלזלים במצות דלא עדיפא מע"ה המוזכר בש"ס] וכ"ש אם הוא בת ע"ה לע"ה דלכו"ע הוי סעודת מצוה אכן אם ידוע שלא ינהגו שם כדת וירקדו שם בחורים ובתולות יחד בודאי אין כאן מצוה לערב כדי לילך לשם ולשמחם ועיין לעיל בסי' של"ח בבה"ל ד"ה להקל וגדולה מזו כתבו הפוסקים באה"ע סי' ס"ב דאין נכון לברך בכגון זה שהשמחה במעונו אם לא שבהליכתו שם יוכל למנעם מזה בכגון זה בודאי מצוה לילך שם:

ג

(ג) או חבירו – אפילו אינו חכם דחשיב זה מצוה כיון שבא מן הדרך ודעת הא"ר דבחבירו חכם מיירי:

ד

(ד) וכיוצא באלו – כגון שצריך לצאת לפקח על עסקי רבים או ללכת לברית מילה או להתפלל במנין וכן כשהיה חוץ לעירו ורוצה לבוא לביתו להתפלל בשבת ויו"ט אכן לפדיון שבויים וחכמה הבאה ליילד והבא להציל מן הכותים יוצאים אף בלא עירוב [אחרונים]:

ה

(ה) בפרדס שיש בו שמחה – מיהו פשוט דמיירי בשמחה של היתר אבל לפי מה שמצוי בעו"ה באיזה מקומות בעיירות גדולות שעוסקין שם בהוללות ובהתערבות זכרים ונקבות לזה בודאי אין לערב דמקרי דבר עבירה ולא דבר מצוה וכבר צוחו על הוללות זו כמה גדולים והשומר נפשו ירחק מלילך שם וע"ז אמר דהע"ה אשרי האיש אשר לא הלך וגו':

ו

(ו) מן הכותים – שיצערו אותו או יגבו ממנו ממון. ואם יש בזה חשש סכנה אף בלא עירוב מותר לברוח [אחרונים]:

ז

(ז) ואז מותר – קאי על כל הסעיף הנ"ל ור"ל דכיון דקנה שם עירובו משום צורך מצוה מותר לו ללכת אלפים אף לדבר הרשות:

ח

(ח) עירובי תחומין – דעירובי חצרות מותר לכתחלה ביה"ש וכדלעיל בסימן רס"א ס"א ועירובי תחומין חמיר ממנו דיש סמך לע"ת מקרא:

ט

(ט) ואם עירב וכו' – משום דאיסור תחומין הוא דרבנן וספיקא לקולא ומ"מ ספק הונח העירוב או לא גרע מזה וכמבואר לעיל בסימן ת"ט ס"ו עי"ש:

י

(י) עירובו עירוב – והיש חולקין דס"ג ס"ל גם בזה דפסול כיון שלא היה לעירוב חזקת כשרות:

יא

(יא) אמרו לו שנים וכו' – דין זה נזכר לעיל בסימן שצ"ג ס"ג אלא דשם מיירי לענין ע"ח והכא קמ"ל דאף לענין עירובי תחומין ג"כ דינא הכי והיש חולקים ס"ל דדוקא בע"ח הקילו בזה אבל לא בעירובי תחומין ואינו קונה העירוב אלא דוקא הראשון משום דמוקמינן לעירוב אחזקתיה ובודאי היה קיים עד הזמן שצריך להתקיים אבל לא לשני דהניח בין השמשות דאין שייך בזה חזקה ועיין בבה"ל שכתבנו דרוב ראשונים ס"ל כדעה זו:

יב

(יב) שניהם קנו עירוב – דלכל אחד נקטינן להקל משום דהוא מילתא דרבנן ועיין לעיל בסימן שצ"ג ס"ג במ"ב ובה"ל במה שכתבנו שם:

יג

(יג) מברך וכו' – אע"ג שאם לא ירצה לילך חוץ לאלפים א"צ עירוב מ"מ שייך לומר וצונו שלא לילך בלי עירוב כענין שחיטה שמברך עליה אע"ג שאינו מחוייב לאכול בשר:

יד

(יד) על מצות עירוב – ואם לא בירך אינו מעכב:

טו

(טו) ואומר בזה העירוב וכו' – ואם לא אמר לא הוי עירוב (מ"א) מיהו אם אמר יהא זה לעירוב מהני בדיעבד [ח"א] וכ"ז כשעירב בפת אבל אם עירב ברגליו בכונה לחוד סגי כשהלך לשם [פמ"ג]:

טז

(טז) לילך – בלבוש הנוסח לילך למחר וכן איתא לעיל בסימן ת"ט ס"ז ואם מערב לכל השבתות יאמר לכל שבתות השנה:

יז

(יז) פלוני – פי' ממקום זה דהא אומר בשעה שמניח:

א

(מ"א ס"ק ה') ואם לא אמר הוי עירוב כמו שכתב כצ"ל: