שולחן ערוך, אורח חיים שע״ח: דין חצרות פתוחות זו לזו ובו ה' סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דין חצרות פתוחות זו לזו ובו ה' סעיפים:
שלש חצירו' פתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים ועירבה כל אחת מהחיצונות עם האמצעי' והחיצונו' לא עירבו יחד החיצונות אסורות זו עם זו והאמצעי' מותרת עם כל אחת מהן והן מותרות עמה במה דברים אמורים כשנתנה אמצעי' עירובה בזו ועירובה בזו או שנתנו החיצונות עירובן באמצעי' בשני בתים אבל אם נתנו שתי החיצונו' עירובן באמצעי' בבית א' שלשתן מותרות זו עם זו:

ב

שתי חצרות זו לפנים מזו ופנימי' פתוחה לחיצונה והחיצונה למבוי ויש לפנימי' דריכת רגל על החיצונה אם עירבה פנימי' לעצמה ולא החיצונה או שעירבה כל אחת לעצמה ושכח א' מן החיצונה ולא עירב פנימי' מותרת והחיצונה אסורה עירבה חיצונה ולא פנימית או שעירבה כל אחת לעצמה ושכח א' מהפנימי' ולא עירב שתיהן אסורות עירבה כל אחת לעצמה כל אחת מותרת בחצרה:

ג

עירבו ביחד ונתנו עירובן בחיצונה ושכח א' בין מן הפנימי' בין מן החיצונה ולא עירב שתיהן אסורות עד שיבטל רשותו ואם נתנו עירובן בפנימי' ושכח א' מן הפנימי' ולא עירב שתיהן אסורות אבל אם שכח א' מן החיצונה ולא עירב פנימית מותרת:

ד

אם יחיד דר בפנימי' ויחיד בחיצונה או שנים בחיצונה ועירבו אין היחיד שבפנימי' אוסר על החיצונה: הגה וה"ה רבים שהם כיחיד ואינן צריכין לערב כדרך שנתבאר לעיל סימן ש"ע (המגיד פ"ד):

ה

שלשה חצרו' זו לפנים מזו ויחיד בכל אחת אע"פ שרבים דורסים בחיצונה אינם אוסרים שכל אחת מותר' במקומה ואם היו שנים בפנימי' ולא עירבו הרי הם אוסרים על היחידים שבאמצעי' ושבחיצונה זה הכלל רגל האסור' במקומה אוסר' שלא במקומה ורגל המותרת אינה אוסר' שלא במקומה:

א

באמצעית. דאז דמי כאלו כולהו דרים באותו בית וחצר דההוא בית הויין:

ב

פנימית. דאחדא לדשא באפי החיצונה ואע"ג דעירוב החיצונה נתן בפנימית אמרה ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי:

א

משנה עירובין פ"ה וכרבי שמעון

ב

שם מ"ז

ג

שם בגמ' מ"ח

ד

דדומיא דאמצעי' כאלו דרה בהם ואין דיורי חיצונית באמצעית

ה

שם בגמרא

ו

דהשת' לא מחברי חצונות בהדדי

ז

משנה שם מ"ה ובגמרא

ח

דרגל האסורה במקומ' אוסרת שלא במקומה

ט

שם במשנה ובגמרא

י

דכיון דעירובה אצלה יכולה להסתלק מהחיצונית דאמר' לתקוני שתפתיך ולא לעוותי וסוגרת הדלת ומשתמשת לעצמה

יא

שם במשנה

יב

שם בגמרא וכשמואל הרי"ף והרא"ש והרמב"ם בפ"ד מהלכות עירובין

א

ס"ג עד שיבטל. ס"ו ב' ואפילו לרבא ה"מ אליבא דשמואל דווקא:

ב

ואם נתנו. ע"ה ב' כחכמים:

א

ס"ד וה"ה רבים. ע"ג א'. האב ובנו כו' וערש"י שם:

א

ס"ה שלשה. כפי' הרי"ף שם:

ב

זה הכלל. ע"ה א' מתני' וגמ' וכת"ק:

א

[א] ופתוחות לרשות הרבים וכו'. וכן למבוי (טור):

ב

[ב] [לבוש] ואין להם דריסת רגל וכו'. דאי הוי להו זו לפנים מזו אסרה פנימית אחיצונה דאפילו בפני עצמה אסורה כל אחד להשתמש (רש"י דף מ"ה), וקשה הא מיירי שכולן ערבו והוי רגל המותרת במקומה, ועוד קשה אמאי בפני עצמה אסורה הא עירבו, וצריך לומר דבדף ע"ה איכא פלוגתא במשנה ולרבי עקיבא אף רגל המותרת אוסר סבירא ליה לרש"י דבפלוגתא לא קמיירי רש"ל וצריך עיון:

ג

[ג] בבית אחד. וכגון שהיה האחד מלא והותיר (בית יוסף מגיד פרק ז') והוא תמוה, ועיינתי במקורו וראיתי שנפל טעות בבית יוסף דזה לשונו במגיד בבית אחד ובכלי אחד או בשני כלים בבית אחד וכגון שהיה הכלי האחד מלא והותיר שאינו נקרא חולק עירובו עד כאן לשונו, וכן כתב בעבודת הקודש דף כ"ב:

א

א) [סעיף א'] שלש חצירות פתוחות זו לזו. דאי לאו הכי לא היו יכולין לערב ביחד כמ"ש לעיל סי' שע"ב סעי' ד' יעו"ש:

א

ב) שם. ופתוחות לרה"ר. וה"ה מבוי. טור. עו"ש או' א' א"ר או' א' מש"ז או' א' ר"ז או' א':

א

ג) שם ופתוחות לרה"ר. דכל אחת רשות לעצמה ואין להן דריסת הרגל זו על זו דאי הוו להו זו לפנים מזו אסרה פנימית אחיצונה דאפי' בפ"ע אסורה כל אחת להשתמש. רש"י. ור"ל החיצונה והאמצעית וכ"כ הר"י על הרי"ף ומיהו האחרונים הקשו ע"ז דמיירי שכל חצר עירבה לעצמה ואח"כ עירבה עם חברתה וא"כ למה תאסור הפנימית על החיצונה והאמצעית כיון דהויא רגל המותרת במקומה שאינה אוסרת שלא במקומה כמ"ש סעי' ב' ודעתם להתיר בזה גם אם היו פתוחות זו לפנים מזו ורק החיצונה פתוחה לרה"ר אי למבוי. ועיין א"ר או' ב' ומאמ"ר ודוק וכ"פ המש"ז או' א':

א

ד) שם. החיצונות אסורות זו עם זו. להוציא כלים ששבתו בבתים מזו לזו דרן האמצעית. ר"ז שם. ור"ל אבל כלים ששבתו בחצר מותר כמ"ש רסי' שע"ב:

א

ה) שם. בד"א כשנתנה אמצעית עירובה בזו וכו' דאז דמיא אמצעית כאלו דרה בהן ואין דיורי חיצונת באמצעית למימרא דכי הדדי נינהו. רש"י ב"י. אבל אם עירובן באמצעית אז דמי כאלו כולהו דרים באותו בית וחצר דההוא בית הוויין. ט"ז סק"א:

א

ו) שם. בשני בתים. שאז ג"כ לא נתחברו דיורי החיצונות זו עם זו שדיורי זו הם בבית זה ודיורי זו בזה ולכן הם אסורות זע"ז. ר"ז או' א':

א

ז) שם. בבית א' וכו' והיינו בכלי א' או דמליא למנא ואייתר ונתנוהו בכלי שני. המ"מ פ"ד בשם הרשב"א והביאו ב"י. ועיין לעיל סי' שס"ו סעי' ד':

א

ח) שם. שלתתן מותרות זע"ז. דהוי כאלו עירבו כל ג' חצירות יחד עו"ש או' א' תו"ש או' ד' ר"ז שם:

א

ט) [סעיף ב'] שתי חצירות זו לפנים מזו. ובכל אחת יש בעלי בתים שאוסרים זע"ז:

א

י) שם. ופנימית פתוחה לחיצונה וכו' כלומר ולא למבוי ועי"כ יש לה דריסת הרגל על החיצונה דאין לה מקום לכנוס מהמבוי לפנימית אלא דרך החיצונה. ב"י ט"ז סק"ב:

א

יא) שם. וחיצונה למבוי. וה"ה לרה"ר. עו"ש או' ב':

א

יב) שם. אם עירבה פנימית לעצמה. ר"ל עם בעלי בתים שבתוכה:

א

יג) שם. ולא החיצונה. שלא עירבה כלל. ר"ז או' ב':

א

יד) שם. פנימית מותרת. להוציא לחצירה כלים ששבתו בבתים ואין החיצונה אוסרת עליה הואיל ויש מחיצה ביניהם ואין לחיצונה דריסת רגל עליה. ר"ז שם:

א

טו) שם. והחיצונה אסורה. דהא א' ששכח אוסר עליהם תו"ש או' ו' עד שיבטל להם רשותו כמ"ש בסעי' שאח"ז:

א

טז) שם. שתיהם אסורות, דכיון דפנימית אסורה ויש לה דריסת הרגל על החיצונה אוסרת אותה דק"ל רגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה, ב"י ט"ז סק"ג:

א

טוב) שם, שתיהם אסורות, עד שיבטל אותו ששכח מפני הפנימית רשותו גם לבני החיצונה ואז מותרות כל אחת במקומה דאם יבטל רק לבני הפנימית תהיה רק הפנימית מותרת לעצמה והחיצונה אסורה שהרי אותו שביטל אסור להוציא מביתו לחצר והוי רגל האסורה במקומה דהיינו בפנימית שאוסרת שלא במקומה דהיינו על בני החיצונה. אבל אם ביטל גם ביתו לבני הפנימית דאז מותר להוציא לחצר כמ"ש לקמן סי' ש"ף סעי' ב' אז א"צ לבטל רשותו גם לבני החיצונה דהוי רגל המותרת במקומה שאינה אוסרת שלא במקומה ועיין עוד לקמן סי' שפ"א סעי' ב':

א

חי) שם. שתיהם אסורות. ואם יש לפנימית דרך על החיצונה וגם יש לה פתח לרה"ר ולמבוי י"ל כופין בשבת להסתלק מן החיצונה. מש"ז או' ב' ועיין לקמן סי' שפ"ו סעי' ט':

א

יט) שם. כל אחת מותרת בחצרה. הוא מן הכלל שאמרו דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה תו"ש או' ח'

א

ך) [סעיף ג'] שתיהם אסורות. הטעם דהחיצונה אסורה ממ"נ דאם אחד מן הפנימיים שכח הרי פנימיים דאית להו דריסת רגל אוסרת עליה ואם אחד מהחיצונים שכת פשיטא דאסורה בשביל עצמה והפנימית ג"כ אסורה דמאי אית לך למימר תיחוד דשא ותאמר לתקוני שתפתי ולא לעוותי הרי אין עירובה אצלה הילכך גם היא אסורה. עו"ש או' ג' תו"ש או' ט':

א

כא) שם. עד שיבטל רשותו. היינו לבני הפנימית ולבני החיצונה כמ"ש בסי' שפ"א סעי' ב' יעו"ש:

א

כב) שם. מן הפנימית ולא עירב שתיהן אסורות. דכיון שהפנימית אסורה במקומה אוסרת שלא במקומה תו"ש או' יו"ד:

א

כג) שם. שתיהן אסורות. עד שיבטל רשותו גם לבני החיצונה כמ"ש סי' שפ"א סעי' ב' ועיין לעיל או' טו"ב:

א

כד) שם פנימית מותרת. משום דכשנתנו עירובן בפנימית יכולה היא להסתלק מהחיצונה דאחדא דשא ומשתמשת ואעפ"י שעירוב החיצונה נתון בפנימית אמרת לה לתקוני שתפתיך ולא לעוותי. ב"י. ט"ז סק"ד:

א

כה) שם. פנימית מותרת בני העיר ששכרו העיר מהמושל ועירבו לטלטל בכל העיר ואיזה יהודים דרים חוץ לחומות העיר במקום פרוץ ואותן היהודים היו צריכים לבא בשבת תוך העיר ללכת לבהכ"נ הורה הגאון מהר"ר חנוך בס' חנוך בית יהודה סי' יו"ד דאין אותם היהודים הדרים מקיר העיר וחוצה אוסרין לבני העיר שעירבו ותלי זייניה בדין זה דשתי חצירות וביאר יפה איזה טענה דהוה ס"ד לחלק ביניהם ולענין היהודים הבאים צדד דשרי לטלטל בעיר מחב"ר או' ג' והביאו שע"ת יעו"ש. וכ"כ בשו"ת זקן אהרן סי' יו"ד דבין בני העיר ובין הדרים חוץ לעיר מותרים לטלטל בכל העיר יעו"ש. והביאו עיקרי הד"ט סי' ט"ו או' י"ג:

א

כו) [סעיף ד'] או שנים בחיצונה ועירבו. היינו שעירבו ביניהם אותם שנים שבחיצונה ולא עם הפנימית:

א

כז) שם. או שניים בחיצונה וכו' ולא גזרינן אטו שנים בפנימית ולא עירבו. פרישא או' ז' ועיין בסעי' שאח"ז:

א

כח) שם אין היחיד שבפנימית אוסר וכו' והוא מטעם הנז' שרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שהרי אין בפנימית אלא יחיד דלא שייך ביה עירוב כיון שהוא יחיד שם. עו"ש או' ד':

א

כט) שם הגה. וה"ה רבים שהם כיחיד וכו' כגון שהיו כפנימית אב ובניו או רב ותלמידיו שמקבלים מהם פרס שאינם אוסרים זע"ז אם אין עמהם דיורים אחרים כמ"ש לעיל סי' ש"ע סעי' ה' וסעי' ו' יעו"ש:

א

ל) [סעיף ה'] אעפ"י שרבים דורסים בחיצונה וכו' והוה אמינא שאוסרים זע"ז קמ"ל דלא כיון שכל אחד מותר במקומו. תו"ש או' י"ד:

א

(א) פתוחות זו לזו – דאל"ה לא היו יכולין לערב יחד:

ב

(ב) ופתוחות לר"ה – וה"ה כשפתוחות למבוי. וכתבו האחרונים דה"ה אם החיצונה לבד פתוחה לר"ה או למבוי ואמצעית יש לה דריסת הרגל עם הפנימית השניה שלפנים הימנה נמי דינא הכי דכל אחת שריא עם האמצעית אפילו החיצונה הפתוחה לר"ה ואין הפנימית יכולה לאסור עליה דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה כדלקמיה ס"ב:

ג

(ג) עירובה בזו ועירובה בזו – דאז דיורי האמצעית בחיצונה ואין דיורי חיצונה באמצעית למהוי כולהו כי חדא אבל אם נתנו עירובן באמצעית הוי כאלו כולן דרין באמצעית:

ד

(ד) בשני בתים – ואפילו מלאוהו לכלי אחת ואייתר ונתנו אח"כ לכלי אחר דבכה"ג היה מהני אם היו נותנים אותו בבית אחד כמ"ש סימן שס"ו ס"ד אבל אם נתנו בשני בתים לא משתרי החיצונות זו בזו כיון דלא מיחברי אהדדי:

ה

(ה) בבית אחד – והיינו בכלי אחד או דמליא למנא ואייתר [אחרונים]:

ו

(ו) שלשתן מותרות – דהוי כאלו עירבו יחד:

ז

(ז) ופנימית פתוחה וכו' – ובכל אחת יש בע"ב האוסרין זה על זה:

ח

(ח) לעצמה – היינו עם בע"ב שבתוכה:

ט

(ט) פנימית מותרת – שהרי יכולה לסגור פתחה ואין יכולין לעכב עליה בני החיצונה:

י

(י) והחיצונה אסורה – שהאחד שלא נתן חלק בעירוב אוסר על השאר אם לא שיבטל את חלקו להם:

יא

(יא) שתיהן אסורות – דקי"ל רגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה כשיש לו דריסת רגל שם אם לא שיבטל את רשותו לבני הפנימית וגם רשות דריסת הרגל שיש לו בחיצונה לבני חיצונה:

יב

(יב) כל אחת וכו' – דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה:

יג

(יג) מותרת בחצרה – ר"ל שאין הפנימי אוסר על בני החיצונה אף שיש לו דריסת הרגל עליו:

יד

(יד) שתיהן אסורות – שאם השוכח הוא אחד מן הפנימית בודאי אוסר על החיצונה כיון שאוסר במקומו ואפילו אם השוכח מן החיצונה אז החיצונה ודאי אסורה וגם הפנימית אסורה אף שאין לחיצונה דריסת הרגל עליה דכיון שעירבו יחד הרי היא כמו שדרה בחיצונה ואוסרת עליה ולא מהני בזה שיסתלקו מבני החיצונה ותסגור פתחה דהא ליתה לעירובה גבה ועיקר העירוב משום דירה דהוי כאלו דר במקום העירוב:

טו

(טו) עד שיבטל רשותו – ר"ל לשתי החצירות וכמבואר בסי' שפ"א:

טז

(טז) שתיהן אסורות – דכחדא חשיבא אם לא שיבטל רשותו לשני החצרות אבל אם יבטל רק לבני הפנימי לא מהני אפילו אם ירצו להסתלק מהחיצונה ולסגור פתחה [אחרונים]:

יז

(יז) פנימית מותרת – דיכולה היא להסתלק מהחיצונה דאחדא לדשא ומשתמשת דהא עירובה אצלה ואע"ג דמתחלה נשתתפו יחד יכולה לחזור בה ולומר לה לתקוני שיתפתיך ולא לעוותי כי לא היה בדעתי שיעוות אחד מבני חצרך ולא יתן חלק בעירוב:

יח

(יח) או שנים בחיצונה ועירבו – היינו אותם השנים לבד אבל לא עם הפנימית ואשמועינן בזה דלא תימא דגזרינן משום שיסברו שיש שנים בפנימית כמו בחיצונה ונבוא להתיר גם בזה והתם בודאי אסור מדינא דהוי רגל האסורה במקומה:

יט

(יט) אין היחיד שבפנימית וכו' – ר"ל אף שלא עירבו יחד דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה:

כ

(כ) רבים שהם כיחיד – היינו שהיו בפנימית האב עם בניו שמקבלים ממנו פרס וכל כיוצא בהם ע"ש בסי' ש"ע:

א

סעיף ג' שתיהן אסורות עד שיבטל רשותו. ע' תשו' חינוך בית יהודה סי' י':

א

ס"ב בש"ע שתיהם אסורות והטעם דרגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה וע' בשו"ת חינוך ב"י סי' י' שכ' בעיירות שהם מוקפות חומה או ע"י צה"פ מותרים לטלטל וחוץ למקום זה דרים קצת יהודים שאין להם היתר העירוב והם צריכים בשבת לבוא למקום המותר בטלטול לא שייך בזה רגל האסורה כו' דדוקא בחצר הפנימית שאין להם מקום לצאת רק דרך החיצונה משא"כ בזה שיכולים לפנות בכ"מ שירצו ואף שיש להם חלק בבה"כ אין בכך כלום וגם מותרים בני חוץ לעיר לטלטל בתוך העיר דחשיבי כאורחים (וע"ש שבסוף דבריו משמע שהרוצה לטלטל בעיר יש לו ליתן חלק בעירוב שבתוך העיר דהוי כאילו סילק דעתו מהדרים חוץ לעיר ועיין סי' שפ"ו ולפי טעם דחשיבו כאורחים נראה דא"צ עירוב ואדרבה נראה דהעירוב מגרע שזה מורה שלא סילק עצמו מלבא בתוך העיר ועיין לקמן בדברי הנ"ב שכתב שאין יכולים לערב וע"ש) ובנ"ב מ"ת סי' ל' כ' ג"כ שדבר זה פשוט היתרו ברוב ישראל שהדרים חוץ לחומה וכפרים שבתוך התחום באים לבה"כ וקצתם יש להם מקומות בבה"כ בקנין או בשכירות ואין פוצה פה לאיסור שהרי יש להם מקום לצאת ולבוא ואף דחזינן דלא סילקו עצמם שהרי באים בשבת מ"מ לא איכפת לן דדריסת הרגל אינו מפסיד כמ"ש המג"א אף במבוי מהני צה"פ לסילוק ואף ברגל האסורה במקומה יש להקל לפי מ"ש הרמ"א סי' שצ"ב בהג"ה סעיף ו' אלא שכתב שאין דבר זה ברור כ"כ ועוד דלפ"י אינם רשאים הבאים מחוץ לרחוב לתוך הרחוב לטלטל אפי' כלים ששבתו בתוכו ואין יכולים להניח טלית וסידור שלהם באחד הבתים שברחוב ולטלטל' אח"כ מבית ההוא לבה"כ ולכן המציא היתר אחר דדוקא אם היו יכולים לערב עמהם ולא עירבו אוסרים אבל אם לא היה יכולת בידם לערב לא אסרו אהדדי וכ"כ הריטב"א בעירובין דף נ"ט ולכן לא מבעיא בעיר שאין מוקפת מחיצה וקצתם עשו קורה וצה"פ שאין אילו חוץ להם אוסרים אלא אפי' במוקפת ויש ביניהם א"י האוסרים עליהם ואותן רחובות שאין א"י עשו לעצמם צה"פ ועירבו ג"כ אותם שבחוץ אין אוסרים עליהם שלא היו יכולים לערב עמהם מחמת בתי הא"י האוסרים עליהם ולא מיקרי יכול לערב מחמת שיכולים לקנות רשות דשמא לא ירצה הא"י להקנות או להשכיר רשות ע"ש ועיין במג"א סי' שס"ג ס"ק ך"ז ומ"ש ביד אפרים שם ובאבן העוזר שם סעיף לא ובסי' שס"ד באה"ע ובק"א לשו"ת ב"ח סי' ב' ע"ש וע' בגו"ר כלל ג' סוף סי' ך"ב ע"ש:

א

עירובה בזו ובזו. דאז דמיא אמצעית כאלו דרה בהן ואין דיורים חיצוניות באמצעית למימרא דכי הדדי נינהו אבל אם עירובן באמצעיות דאז דמי כאלו כולהו דרים באותו בית וחצר דההוא בית הוין:

ב

ופנימית פתוחה לחיצונה. כלומר ולא למבוי ועי"כ יש לה דריסת הרגל על החיצונה דאין לה מקום לכנוס מהמבוי לפנימית אלא דרך החיצונה:

ג

שתיהן אסורות. דקיימא לן רגל האוסרת במקומה אוסרת שלא במקומה:

ד

פנימית מותרת. דיכולה היא להסתלק מהחיצונה דאחדא לדשא באפה ומשתמשת דהא עירובה אצלה ואע"ג דעירוב החיצונה נתון בפנימי' אמר' לי' לתקוני שדרתיך ולא לעוותי: