שולחן ערוך, אורח חיים שנ״ח: דין איזה מקומות נקראים מוקפים לדירה. ובו י"ד סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דין איזה מקומות נקראים מוקפים לדירה. ובו י"ד סעיפים:
כל היקף שלא הוקף לדירה כגון גנות ופרדסים ובורגנין שאינם עשוים אלא לשמור בתוכן אסרו חכמים לטלטל בתוכה יותר מד' אמות אם הוא יותר מסאתים אבל אם היא סאתים שהוא שיעור ע' אמה וד' טפחים על ע' אמה וד' טפחים מותר לטלטל בכולו בין שהוא מרובע בין שהוא עגול או אריך וקטין ובלבד שלא יהא אורכו יותר משנים ברחבו אמה אחת ואם הוקף לדירה אפי' יש בה כמה מילין מותר לטלטל בכולו: הגה ועיין לקמן סי' ת"א דין סתם עיירות אי מוקפות לדירה וי"א דסתם קרפיפות שלנו מקרי מוקפות לדירה דרגילים לפתוח פתח תחילה ואח"כ להקיף (מרדכי פרק עושין פסין) וי"א עוד דכל קרפף שהוא סמוך לביתו מקרי היקף לדירה כי דעתיה עלויה (הגהות אשירי פ"ב דעירובין) ויש חולקין בזה (ב"י בשם תוס'):

ב

ומה נקרא מוקף לדירה זה שבנה בו בית דירה או שפתח לו פתח מביתו ואח"כ הקיפו ואם היה מוקף שלא לשם דירה א"צ לפרוץ כולו אלא יפרוץ בו פרצה ביותר מעשרה ונמצא בית פתוח בו בלא היקף ויחזור ויגדור הפרצה כולו או אמה היתיר' על עשר אמות והעשר אמות פתח הן והרי הוא פתוח ולבסוף הוקף ואם פרץ אמה וגדרה וחזר ופרץ אמה אצל מה שגדר וחזר ועשה כן עד שהשלימו לעשרה מותר: (עיין ת"ש): הגה ואם קשה עליו לפרוץ הכותל י"א דיכול להניח עפר אצל הכותל משני צדדיה עד שיתמעט הכותל מגובה עשר ורוחב העפר רחב מעשר אמות באורך הכותל וארבע רוחב ואם אין בגובה העפר עשר א"כ הוי כאלו פרץ שם הכותל שלא נשאר שם גבוה עשר למעלה מן העפר דהוי כקרקעות הקרפף ואף אם חוזר ולוקח משם אח"כ העפר הואיל ובטלו שם שבת אחת ויש חולקים דעפר לא הוי ביטול אא"כ אין עתיד לפנותו לעולם (תה"ד סי' ע"ה הרא"ש פ"ק דסוכה):

ג

תל גבוה עשרה דינו כקרפף:

ד

קרפף יותר מסאתים שנטע בו אילנות למעט אוירו לא הוי מיעוט (אפילו יש בהן גבוה עשרה ורחב ארבעה) (המגיד פי"ו) והוא הדין לחופר בו בור:

ה

בנה בו עמוד ונתמעט בכך אם הוא רחב ג' טפחים הוי מיעוט:

ו

בנה מחיצה באורך עשר לפני מחיצה הראשונה לבטלה שתהיה כמו שאינה ויהיה מוקף לדירה על ידי השניי' אם הרחיקה מהראשונה שלשה טפחים מותר:

ז

טח טיט על מחיצות הראשונות למעט אוירו ונתמעט אם הטיט עבה שאם תנטל מחיצה הראשונה ראויה לעמוד בפני עצמה הוי מיעוט ואם לאו לא הוי מיעוט:

ח

בנה מחיצות על הראשונה להקיפו על ידם לדירה אינו מועיל ואם נבלעו התחתונות ונשארו העליונות מאליהם ניתר על ידם אבל תל יותר מסאתים ועשה מחיצות אפי' על שפתו לדירה מועיל שהרי דר באויר מחיצות שעשה עתה:

ט

קרפף יותר מסאתים שהוקף לדירה ונטע רובו אילנות אפילו אינם נטועים שורות שורות אינם מבטלים הדירה אבל אם נזרע רובו הזרעים מבטלים הדירה אפי' אין בהם אלא סאתים נזרע מיעוטו אם אין בו אלא סאתים מותר יותר מסאתים אסור:

י

מי שיש לו גנה בחצירו אם הוא רוב החצר אפילו אין בה אלא בית סאתים לא יטלטל ממנו ומן החצר לבית ואם הוא יותר מסאתים לא יטלטל בה ובחצר אלא בד' אמות ואם היא מיעוט החצר מה שיש בה יותר מסאתים אוסר כל החצר ואם יש בה סאתים או פחות אסור להוציא ממנה לבית:

יא

קרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה ונכנסו בו מים אם ראוים לשתיה אין מבטלין הדירה אפילו אם המקום שנתפשטו שם יותר מסאתים ואפילו הם עמוקים הרבה ואם אינם ראוים לשתיה דינם כזרעים והוא שיהא בעמקם עשרה טפחים:

יב

קרפף בית שלשה סאין וקירה ממנה בית סאה מותר אפילו אם הקירוי משופע:

יג

קרפף בית סאתים מצומצם וחצר שנפרצו במילואה זה לזה הקרפף אסור מפני שמקום המחיצה מייתרו ונעשה יותר על סאתים:

יד

קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ופתח בו פתח ועשה מחיצה לפניו יותר מעשרה והותר ע"י מחיצה שעל ידיה בטלה מחיצה ראשונה שלא היתה לשם דירה ואח"כ נפלה מחיצה אחרונה חוזר לאיסורו:

א

מסאתים. דאז נקרא כרמלית אבל אם הוא סאתים נקרא קרפף והוא רשות א' עם החצר לכלים ששבתו בתוכה ולא לכלים ששבתו תוך הבית כמ"ש סי' שע"ב:

ב

וקטין. כגון שהוא ארוך מאה אמה ורוחב נ' אמה שהוא עולה כמרובע של ע' אמה:

ג

אמה. כחצר המשכן שהיה אורך מאה אמה ורוחב חמשים. אבל פחות מאמה אחת שרי. מ"א:

ד

סמוך לביתו. היינו בתוך אלפים אמה שיוכל לטייל בה וה"ה אם יש סוכת שומרים שדר שם ביום ובלילה או בית דירה אע"פ שאין דר שם בקביעות. הג"מ ועיין מ"א:

ה

בית דירה. קודם שהוקף עיין מ"א:

ו

עשרה. דאם יש בגובה יו"ד שרי בלא"ה כמ"ש ס"ו אם הרחיקה ג' טפחים:

ז

מיעוט. לפי שדרך ליטע בו אילנות וה"ה בור דתשמיש הגינה הוא להשקותו ועיין ב"י דמשמע דדבר אחר שאינו צורך הגינה ממעטו:

ח

סאתים. וה"ה פחות דהמיעוט בטיל לגבי הרוב וה"ל נזרע כולו ואסור עיין מ"א וט"ז. ובתשובת חכם צבי סי' נ"ט וסימן נ"ז ועיין יד אהרן:

ט

אסור. דה"ל כרמלית כמ"ש סי' שע"ב ס"ב ומה שלא נזרע הוי כחצר ופרוצין זה לזה שאין מחיצה ביניהם וה"ל כנפרץ במלואו למקום האיסור:

י

גנה. פי' ואין גדר בין החצר ובין הגנה. ואם יש גדר ביניהם החילוק הוא בזה בגינה עצמה דאם הגינה יותר מסאתים אסור לטלטל מחצר לתוכו בכל גווני ואם היא סאתים או פחות מותר לטלטל בתוכה אפילו כולה ומן החצר לתוכה בכלים ששבתו בחצר אבל לא לכלים ששבתו בבית ע"כ ראוי שלא לאכול או לשתות בגינה בשבת דא"א ליזהר בזה וכבר זכר רמ"א בסי' של"ו ס"ג מזה לאסור מטעם אחר ע"ש. ואפי' לטלטל סכינים או מפתח בחגורו מחצר לגינה אסור דהוה כלים ששבתו בבית וכאן לא שייך היקף לדירה דזרעים מבטלים הדירה והרבה נכשלים בזה. ט"ז:

יא

לבית. דשמא זרעים מבטלין דירת חצר וה"ל כולו קרפף ואפילו של אדם אחד אסור לטלטל לבית ב"י ריטב"א והגינה והחצר מצטרפין. ב"י מרדכי:

יב

החצר. דהו"ל כרמלית וחצר נפרץ במילואה:

יג

ממנה. משמע אבל מהחצר לבית מותר אע"ג דהחצר אסור בו בעצמו אינו אוסר את החצר לאוסרו על הבית ולא אמרינן דנפרץ במילואו למקום האיסור אלא באסור מצד עצמו. אבל בטור כתב אסור להוציא ממנו לבית שגם מהחצר אסור וכתב המ"א ומיהו אם הגינה פחות מבית סאתים שרי לטלטל מגינה לבית דבטיל לגבי חצר דאינו חשוב לה בפ"ע ע"ש:

יד

טפחים. דפחות מיו"ד טפחים ה"ל כטיט ורפש שאין חולקין רשות לעצמן ועיין מ"א:

טו

הקרפף. ומיירי כשיש להחצר גיפופים ונפרץ פחות מיו"ד דאל"כ אף החצר אסור דנפרץ במילואו הג"א ועיין ססי' ש"ס:

א

משנה בעירובין כ"ב וכר"ע שם

ב

במשנה וכרבי יוסי

ג

שם

ד

שם במשנ'

ה

שם

ו

בגמרא כ"ד וכרב נחמן שם בשם שמואל

ז

שם רבי יהונתן

ח

שם בגמרא כ"ד בעיא ונפשטא

ט

ממשמעות הגמרא מהא דר' חסדא שם ל"ה

י

פשוט

יא

שם בגמרא

יב

שם וכלישנא קמא וכרבא

יג

שם כ"ה וכרבא הראב"ד והרז"ה

יד

שם וכר' ששת הרא"ש ורמב"ם פרק ס"ו

טו

שם אבעיא ונפשטא

טז

שם בי"ד כר' נחמן וכ"פ הרא"ש וכן נראה מדברי רמב"ם פרק ט"ו

יז

שם וכלישנא בתרא לקולא רא"ש ורמב"ם בפט"ו

יח

טור לדעת הר"מ

יט

שם כרבא

כ

שם כאמימר

כא

שם בפירוש רש"י

כב

שם כ"ה וכרבא וכגירסת רמב"ם בפט"ו וכמ"ש הרא"ש לדעת האור זרוע

כג

שם גרסי' ארזיל' וכפירוש רש"י

כד

שם וכפירוש רש"י

כה

שם כההוא עובדא דבוסתנא כפירוש ר"ח

א

סא כגון גנות. מתני' י"ח א' כ"ג:

ב

ופרדסים. כ"ה ב':

ג

ובורגנין. כ"ב א':

ד

שאינן עשוין: שם. וט"ו א' ק' א':

ה

יותר מד"א. שם ושם וצ' א':

ו

אבל אם. שם ושם ככל מש"ל:

ז

שהוא שיעור: כ"ג א' ב':

ח

בין שהוא. שזהו כוונתן באמרם בית סאתים:

ט

אמה. מתני' שם וגמ':

י

ואם הוקף. ס"א א' פ"ב א':

יא

וי"א כו' דרגילין. כ"ד א' וכמ"ש תוס' כג א' ד"ה ובלבד. ומה שפרש"י כו':

יב

וי"א עוד. ה"ה בשומירה ובית דירה: שם בהג"א וטעמו מדר"י ב"ב נלמד לדידן ביתר מבית סאתים:

יג

וי"ח על כ"ז. תוס' הנ"ל והוכיחו בשלש הוכחות דלר"י ב"ב לא מהני ביתר מבית סאתים וה"ה לדידן והוכחה אחרונה מוכח לר"ע ג"כ דלא מדפריך בגמרא ר"ע היינו ת"ק והא צ"ל ובלבד לאשמועינן ובלבד כו' כאן א"צ כלום דלת"ק מ' דבכ"ע לא מהני בין לפירש"י ת"ק דמתני' וכ"ש לפי' תיס' דת"ק ריב"ב דלדידיה יותר מסאתים בכ"ע אסור אלא ודאי גם לר"ע בכ"ע אסור וכן הסכים ב"י וב"ח דלא כמ"א ומה שהשמיט בהג"ה שומירה ובית דירה דס"ל דשומירה ודאי לא קי"ל כהג"א כמ"ש בס"ב בית דירה וע' ברא"ש שם אבל למאי דפרישית בשומירה וב"ד כו'. וכן בית דירה היינו הוקף ולבסוף פתח וזה ודאי ג"כ לא קי"ל כוותיה ועמ"א:

יד

זה שבנה. כ"ה ב' עמ"א:

א

ס"ב או. כ"ז א':

ב

או אמה. שם:

ג

י"א כו'. עד שיתמעט עבפ"ז ע"ז א' ב':

ד

ורוחב כו'. תוספות שם ד"ה אם יש כו' דכל למעטו שיהא מראש האצטבא עד ראש הכותל פחות מי"ט צריך ד' על ד' ע"ש:

ה

באורך עשר. ל"ד אלא יותר כנ"ל בש"ע:

ו

ואם אין. דאם העפר גבוה י"ט לא נפרץ כלום שהרי כאן מחיצה חדשה כמש"ש כ"ה פחות מג' או על שפת התל כו' אבל כאן שאין גבוה י' לא בעפר ולא בחומה שעל העפר הרי הכותל כאילו שנפרץ כולה וכמש"ש ע"ח א' כותל תשעה עשר כו' וכ"כ בתה"ד בהדיא שאין תקנה מועיל אלא לכותל י"ט דלא כמ"א סק"ז:

ז

ואף אם חוזר. שם כ"ה א' נבלעו כו':

ח

הואיל ובטלו. בפי' כמ"ש בסובה ג' ד':

ט

שבת אחת. כדעת רש"י שם:

י

ויש חולקין. כדעת ר"ח שם וע"ש ברא"ש וראייה לרש"י בעירובין ע"ט א' הנח איסור שבת כו':

יא

אא"ב אין. ר"ל שיבטל בפי' לעולם דאין עתיד לפנותו לא מהני כמש"ש וכ"ז אין מובן לי כלל דהא אמרינן צ"ג ב' גידוד חמשה כו' וגם שם לענין המיעוט צריך שלא יהא השליבה התחתונה שלשה ואין בין זה לזה ג' ועוד לדבריו למה לא מצא תקנה קלה בסולמות יותר מעשר דזה ודאי טפי מהני מתקנתו ול"ק כל הקושיות הנ"ל וכמש"ש נ"ט ב' סולם תורת פתח עליו וכן שם ע"ז ע"ח ואף ע"ג דשם ס' א' כותל שרצפו בסולמות כו' היינו להקל כמ"ש רש"י שם אבל איני מודה גם בזה דל"ד כלל וכלל לשם ועבסי"ד קרפף כו' שע"י בטלה מחיצה ראשונה כו' חוזר לאיסורו והרי שם כאילו נפרץ הכותל הראשון ואעפ"כ לא מהני וחוזר לאיסורו ואף לאותו שבת אינו מועיל כנ"ל ועל המ"א צ"ע שכתב בס"ק ז' דאם יש בגובהו כו'. א' דהא כאן הניח אצל הכותל וג"כ לא עיין בסי"ד:

א

ס"ג תל. ר"ל דאם הוא יותר מב"ס אין מטלטלין בו אלא בד"א כמש"ש ט"ו נ' ב' ואם הקיף עליו לדירה מהני. כ"ה א' וע"ש בתו' ד"ה שאם כו':

א

ס"ד אפי' יש כו'. מדקאמר אח"כ בנה בה עמוד כו':

ב

וה"ה לחופר. ה"ה בשם הרשב"א וע' רש"י שם ד"ה באילנות כו' וכתב שם ומזה הטעם ה"ה לחופר כו' דג"כ דרכו הוא וכוונתו לתרץ קושיית תוס' שם כ"ב א' ד"ה בור:

א

ס"ה בנה בו כו'. בכל אלו השלשה סעיפים פסק הטוש"ע כרבא לגביה דרבה וכרב שימי דמתני לקולא ואע"פ שכ' הרא"ש בשם ר"מ שם ופ' ר"ת ז"ל דלית הלכתא כרב שימי אע"ג דקי"ל ה' כדברי המיקל בעירוב ה"מ בתנאי אבל באמוראי לא כו' ועוד כו' הא חזר בו ר"מ משני הסברות כמש"ש הרא"ש אח"כ וכתב ר"מ ז"ל מדבריו למדתי כו' ע"ש ופסק כרבא ואע"ג דרא"ש דעתו שם לפסוק כרבה היינו לפי סברתו בתחילה לפסוק דלא כרב שימי אבל לפי המסקנא דפסק כרב שימי א"א לפסוק כרבה דא"כ אפי' הרחיק פחות מג' הועיל דהא ודאי ליתא דהא כתב הרא"ש שם והלכתא כמ"ד אין מועיל דקאי רב ששת בשיטתיה והלכתא כרב ששת כו'. אבל הרמב"ם פ' כלישנא קמא דלא ס"ל הלכה להקל באמוראי כמ"ש המרדכי והג"מ והג"א ס"י ד"ה מכאן כו' והוכיחו ממש"ש מ"ז ב' והא שמואל ור"י כו' אבל חומרו קולא הוא ופ' כרבה ובבנה עמוד ועשה מחיצה אין נ"מ אלא בטחה טיט ותליא זה בזה דאם הלכה כרב שימי ע"כ הלכה כרבה דר"ש ורב המנונא ס"ל כוותיה כמ"ש הרא"ש שם אבל ללישנא קמא הלכה כרבא דמאביי ואילך הלכה כרבא כמ"ש הרא"ש שם וע' ברא"ש עוד שיטה אחרת לר"מ וראב"ד שפ' כלישנא קמא וכרבא ובהג"א בשם א"ז פ' כלישנא בתרא וכרבה. אבל הרא"ש תי' שם קושיית הר"מ דדוקא במקום דלא איתמר כללא כו' וצ"ע לשיטתו שכתב בפ"ה ס"ג בשם הר"מ דהלכה בעירובין להקל אפי' יחיד נגד רבים ואין לך כללא כמו זה דיחיד ורבים הלכה כרבים שפריך בפ"ק די"ט פשיטא יחיד ורבים כו' ובכ"מ וכ' במרדכי שם ומכח זה פ' בה"ג כר' יוחנן באבל במ"ק כד א' דלא כרב ושמואל וכ"כ תוס' שם ד"ה הכי כו' ואע"ג כו' והוא סותר לתי' הרא"ש דהא באבל קי"ל אפי' יחיד נגד רבים כמ"ש תוס' בעירובין שם מ"ו א' ד"ה דאמר כו' ע"ש אלא שי"ל כדברי תוס' בכתובות ד' א' סד"ה אבל. ואור"י כו' וכ"כ הרא"ש שם במ"ק אבל דברי תוס' סותרין זה את זה שכתב ס"ו א' ד"ה יפה כו' י"א כו' וכדברי המיקל כו' וכ"כ הרא"ש שם ומדברי תוס' זה הוכיח המרדכי והג"א בשם ר"מ דס"ל אפי' בפלוגתא דאמוראי וכתב ואין נראה כנ"ל מהא דשם מ"ז ב':

א

ס"ו באורך עשר. ל"ד אלא יותר מעשר כנ"ל בס"ב:

א

ס"ח אפי' על. ע"ש תוספות ד"ה שאם:

א

ס"ט אפי' אין. שם כמאן כר"ש כו' לר"ש נמי כו' ועמ"א דל"ד ב"ס דאפי' פחות מב"ס וכמ"ש שם בגמ' אלא אי איתמר כו' דלא הוי ב"ס ואפ"ה בנזרע רובו אסור ובזה אין חילוק בין ר"ש לרבנן וע' תוס' שם ד"ה לא ובנזרע רובו כו':

א

ס"י מי שיש. צריך להקדים ד' הקדמות לזה הסעיף. א' שזרעים מבטלין דירת החצר כמו שמבטלין דירת הקרפף ככ"ל בס"ט אע"ג שברא"ש מסופק פ' הטור לחומרא. ב' שדין סאתים ופחות דין א' להם לענין כלים ששבתו בבית דאין סברא לחלק בין ג' משהויין כמ"ש תוספות שם ד"ה לא אמרן רק בדבר א' שיתבאר בסמוך. ג' בנזרע מיעוטו השאר הוי נפרץ במילואו ואסור כמו המיעוט בין אם המיעוט יותר מב"ם כמש"ש כ"ה ב' בין אם הוא בית סאתים לאסור לטלטל כלי הבית וכמ"ש תוספות פ"ט א' ד"ה רב אמר. א"נ פלוגתייהו כו' ובזה חלוק פחות מב"ס מן ב"ס דפחות מב"ס אין אוסר המילואו כמש"ש אלא אי איתמר כו' ע' תוספות שם ד"ה הנ"ל. ד' דנזרע רובו דין גודל כל החצר כדין גודל החלק של נזרע מיעוטו וכמש"ש כמאן כר"ש כו' כאן כו' וה"ל קרפף כו' אבל אם אין בכולו יותר מב"ס מותר כלי החצר:

ב

אפי' אין. ל"ד דאפי' פחות כנ"ל: ממנה. משום פחות מב"ס כנ"ל אבל ב"ס אפי' מחצר אסור ועמ"א:

א

סי"א אפי' כו' ואפי'. שם:

א

סי"ב מותר. כדברי המיקל. הרא"ש שם וכנ"ל:

א

לדירה – עיין מ"ב ושעה"צ והנה במתניתין ר"פ מבואר כמה דברים שהם מוקפים לדירה דהיינו דיר וסהר ומוקצה וחצר וכן פסי ביראות ובכל הני אפילו ביותר מסאתים מותר לטלטל בהם וכל אלו אינם מקורים ואעפ"כ כבית דירה דמיא וכתב רש"י בטעמו של דבר דפסי ביראות הואיל ומימיהן ראויין לשתית אדם תשמיש דירה מעלייתא היא וכן דיר וסהר וכו' משום דהוא אויר שתשמישו לדירת אדם לכניסה ויציאה תמיד ע"כ והדבר צריך ביאור במקצת דבשלמא בחצר שייך טעמא משום דבחצר מונחים כמה וכמה דברים שצריך לו בכל שעה ושעה ובשביל זה מקרי דירה וכמו כן מוקצה שהוא רחבה שאחורי בתים שגם שם מונחים צרכי דירתו אלא שאין תשמישו תדיר כמו חצר וכמו שכתב הריטב"א בפרק בתרא בשם רש"י וז"ל רחבה שאחורי הבתים קרי מוקצה לפי שאין משתמשין בה תדיר ומשימין שם עצים לאוצר עכ"ל אבל דיר וסהר מאי טעמא וצ"ל דגם שם אע"פ שאינה שייכא כלל לביתו אעפ"כ כיון שיוצא ונכנס שם תדיר לעיין על הזבל ואגב לחלוב אותם ולגזוז אותם (עיין שביעית פ"ג בר"ש) כמקום דירתו דמיא וצ"ל לרש"י דרחבה אינו דומה לקרפף דאע"ג דגם קרפף עשוי להכניס שם עצים לאוצר כפירש"י גופא מ"מ כיון דקרפף הוא חוץ לעיר מסתמא כשמכניס שם עצים אין דעתיה עליהם להשתמש בם מיד מאחר שהניחם חוץ לעיר ולהיפך ברחבה שאחורי הבתים שם מסתמא הניח את העצים שבדעתו להשתמש מהם בכל שעה ושעה ויכנס שם בכל עת ומשו"ה צרכי דירתו הוא [אך שזה תימא דהא רחבה שאחורי הבתים מבואר בש"ס דף כ"ד דאין מטלטלין בו אלא בד"א וצ"ל דמתניתין מיירי בפתח ולבסוף הוקף וכמסקנת הש"ס שם אלא דא"כ מאי עדיפותא דמוקצה מקרפף הא גם קרפף אי פתח ולבסוף הוקף מהני וצ"ל משום דהאי קרפף דמתניתין מיירי בחוץ לעיר וא"כ ליכא שם שום פתח ולהכי קפסיק דקרפף אינו מוקף לדירה ורחבה מוקף לדירה דרחבם ע"פ רוב פתח לה פתח מאתר שצריך לה לתשמישי ביתו אלא דבאמת מלשון הש"ס דקאמר רחבה אין מטלטלין ור"נ אמר אי פתח לה וכו' משמע לכאורה איפכא דע"פ רוב אין פתח פתוח לרחבה ומשו"ה החליט ג"כ דאין מטלטלין וצ"ע לרש"י ועיין בפיר"ח דמפרש פי' אחר במוקצה] ודע דברבינו יונתן כתב וז"ל דיר שיש לו מחיצות ובית בתוכו לרועה שלהם עכ"ל ומשמע מיניה דטעמא דדיר משום דיש שם דירת אדם ולא משמע כן מפירש"י אלא דבכניסה ויציאה תמיד לשם לטפל אודותם סגי וכן בריטב"א כתב וז"ל הואיל והרועה עומד עמהם שם תמיד חשיב היקף דירה ע"כ משמע ג"כ כמו שפירשנו משום דעומד שם תדיר לשמשם ולא משום שיש לו עוד שם דירה וכן משמע שם עוד בריטב"א בתחלת דבריו עי"ש היטב. ודע עוד דסברת רש"י לענין פסי ביראות משום דמימיהן חזו לאדם תשמיש דירה מעלייתא היא אינה מוסכמת לד"ה דלפי דעת התוספות דף י"ח בד"ה אפילו לתירוץ בתרא דבכי האי גוונא לא חשיב מוקף לדירה עי"ש שהקשו מהאי דחבלים ובפסי ביראות לא הקילו אלא משום מצוה עי"ש וכן הסכים בריטב"א דף כ"ב וכן נוטה דעת הרשב"א בחידושיו שדירת שעה כי האי לשתות או להשקות הבהמה לא חשיבא דירה כלל. ובעיקר מאי דמשמע מרש"י דדוקא דירת אדם חשיבא דירה ולא דירת בהמה צ"ע לכאורה מנא להו הא ואמאי לא נימא כפשוטו דדיר וסהר כיון שהם מיוחדים לדירה לבהמות בשעה שהם באים מן השדה וללינת לילה אינם בכלל כרמלית ור"ה דליגזור בהו מידי ובאמת ברמב"ם פט"ז לא נזכר מאומה מזה דבעינן דירת אדם וכן מצאתי ברשב"א בחידושיו שהביא משם רש"י וז"ל פסין נמי מוקפין לדירה שהבהמה עומדת שם עכ"ל ואף שברש"י שלפנינו ליתא לדברים אלו אדרבה רש"י דחיק לפרש משום דהמים חזי לשתית אדם עכ"פ לפני הרשב"א היה גירסא זו ושמעינן מזה דבעמידת בהמה גופא נחשבה דירה ולפי שיטה זו א"צ כלל לדחוק כמו שכתבנו לעיל משום דמטפל שם תמיד מקרי דירת אדם זהו דוחק דהלא הכל יודעים דשלא לשם דירה הוא שם דהלא עיקר היקף הדיר בשביל בהמות נעשו אלא דממילא כשישנו שם בהמות צריך אדם לטפל בהם וא"כ עכ"פ ההיקף לא נעשה בשביל דירת אדם ואפי' לשיטת רבינו יהונתן דמיירי דהשומר יש לו שם דירה ג"כ לא ניחא כ"כ דמאי עדיפא דירה זו מדירה שהיא לשמירת השדות דלא מהני להני מפרשים גופא והכי פסקינן לקמן בריש סי' שס"ב ומה לי שמירת השדות ומה לי שמירת הבהמות אלא די"ל דלר' יהונתן ניחא דלדידיה אפשר דגם בשמירת השדות חשיבא דירה אם השומר יושב שם תמיד יום ולילה וכדמשמע בפ' בתרא [במשנה שם אילן המיסך שכתב שם לפי שהוא אינו מוקף לדירה כלומר לדור בו יומם ולילה וכו' וכמו שכתב התו"ש וכעין זה משמע ג"כ קצת בפ"ב ד"ה ובלבד שיש שם לו שמירה וכו'] והכא מיירי שהשומר יושב שם תמיד וכ"ז דוחק דכיון דדיר וסהר הם דבר המטלטל היום כאן ולמחר כאן כמו שפירש"י במתניתין דוחק גדול לומר דהוא דירה קבוע ליום ולילה לשומר אכן לשיטה זו ניחא הכל. אח"כ מצאתי לבעל נו"ב מ"ת באו"ח סימן מ"ז שהביא דעת הגאון בעל אור חדש שמצדד ג"כ דדירת בהמה עצמה ג"כ מקרי דירה לענין יתר מבית סאתים ובעל נוב"י שקיל וטרי בדבריו והעיר ג"כ מה שכתבנו בזה לפי שיטת ר' יהונתן וגם כתב דלא מצא בשום פוסק שיזכור דההיתר דיר וסהר הוא משום שהרועה דר שם עי"ש ועכ"פ בעיקר הדין גם הנוב"י לא השיג עליו בהדיא רק שפקפק על ראיותיו ולענין עובדא דידיה עי"ש וצ"ע למעשה:

א

או שפתח לו פתח – עיין בפמ"ג שמסתפק לומר דאפשר דה"ה חלון ובאמת אף דבא"ר ובעו"ש כפי מה שהביאו ממבי"ט משמע דה"ה חלונות מ"מ זהו דבר חדש ובש"ס לא נזכר רק פתח ויש לומר דדוקא פתח ומשום דמנכרא מילתא שחשב להשתמש במקום שלפני הפתח משא"כ חלונות שעיקרן לאור עשויות וגם א"א להשתמש דרך החלונות בקבע לא מקרי עי"ז היקף לשם דירה ושפיר עביד הפמ"ג דנשאר בזה בצ"ע ומ"מ אף אם נימא דמהני דוקא בשמשתמש עכ"פ דרך אותו חלונות לקרפף אבל אם אינם עשויין רק להביט על ידן לקרקף בודאי לא מהני:

ב

מביתו – אם נפלה מחיצה החיצונה של הבית ונשאר מחיצה הפנימית אינו מועיל דלא נעשית לבראי אלא לגואי [מ"א]:

ג

ואח"כ הקיפו – אבל אם הקיף ואח"כ פתח לו פתח מביתו לא מהני. ואם מתחילה הקיף הקרפף מג' רוחותיו וברוח רביעית העמיד בית ופתח בו פתח מצדד בפמ"ג דמהני והטעם דכיון שקודם שהעמיד שם מחיצת הבית היה רוח זה פרוץ יותר מעשרה וממילא לא נחשב ההיקף לכלום ונמצא עתה כשסתם רוח זה בכותל הבית נחשב עתה היקף לדירה:

ד

ואם קשה לו לפרוץ הכותל – הגר"א בביאורו חולק על עיקר תקנתא זו דתה"ד ומקורו הוא מהא דשס"ב ס"ב דתל ה' ומחיצה ה' מצטרפין וכן הוא בש"ס עירובין צ"ג גידוד ה' ומחיצה ה' מצטרפין ולא אמרינן דכיון דהתל הוא פחות מי' נחשב כשאר שטח הקרקע והכל דורסים שם ולא שייך לצרפו עם המחיצה שעל גבה וע"כ דלא אמרינן כן והטעם דכל תל שהוא למעלה מג"ט לא אמרינן עליה ארעה סמיכתא ואינו מקום מדרס לרגלי ב"א וע"כ אדרבה כשמצטרף עליו עוד מחיצה מצטרף גם הוא להשלים לעשרה וא"כ ה"נ בנידון דידן כששופך עפר סביבות הכותל בפחות מי"ט לא ממעט לכותל ולא אמרינן דמקום מדרס הוא לב"א וכקרקעית הקרפף דמי דכיון שהעפר גבוה מג"ט לא ניחא תשמישיה שם ולא מבטליה לכותל אלא דמי כמו שהכותל נתעבה ונתרחב במקום הזה ואפשר היה לומר דלתה"ד מיירי הגמרא דוקא היכא דהגידוד אינו יוצא מחוץ למחיצה ברוחב ארבעה טפחים דליכא שם דריסת רגלי ב"א ולהכי מצטרף למחיצה אבל ג"ז אינו דהא קי"ל בשבת דף ק' תל המתלקט עשרה טפחים מתוך ד"א חשיב כמחיצה גמורה ובנידון דידן מקרקע הקרפף עד ראש החומה ליכא ד"א והוי מחיצה גמורה [אם לא דנדחוק לומר דתל שבריאתו כך שאני והיכא שעושה מחיצה ע"ג תל בעינן דוקא שהמחיצה לא יהיה מתרחק משפת התל ד' טפחים] ואולי דסברת תה"ד דהיכא שמטיל עפר בכיון כדי לבטל המחיצה עדיף טפי. עוד הקשה אתקנתא דחוזר ולוקח העפר שמסיים הרמ"א דאין זה מועיל כלום לפי המבואר בסי"ד דאם בנה מחיצה חדשה לשם דירה באורך עשרה ונפלה חזר הדבר לאיסורו אף שנשאר מחיצה הישנה ומשום דלא הוקפה לדירה והרי שם במחיצה חדשה שעשה דמי כאלו פורץ מחיצה הישנה ומבטלה [ומטעם זה סגי במחיצה אורך יותר מעשר ולא בעי מחיצה על כל אורך הקרפף] וכמבוא' ברא"ש להדיא ומזה נובע דברי המחבר בסעיף וי"ו (עיין בטור וב"י) ודמי ממש לנידון דידן ששופך עליה עפר ומ"מ לא אמרינן כשתלקח המחיצה חדשה תחשב הראשונה כאלו נבנתה מחדש לשם דירה וכמו כן הכא אף אם ניקח העפר מ"מ הכותל לא הוקף מעולם לשם דירה. וראית תה"ד מנבלעו התחתונות דחשבינן העליונות לשם דירה אינה מוכרחת דשם עכ"פ הוקפה העליונות לשם דירה אינה מוכרחת דשם עכ"פ הוקפה העליונות לשם דירה אלא דלא הועיל בשעתה משא"כ הכא דלא הוקפה מעולם לשם דירה זהו שיטתו של הגר"א למעיין בו. ונראה לענ"ד דסברת התה"ד דלא דמי להא דסי"ד דהכא כיון ששפך עליה עפר נתבטלה לגמרי שהרי עתה דריסת רגלי ב"א במקום הזה ואח"כ כשמפנה העפר הרי הוא ממש בונה אותה ולשם דירה ודמי ממש למחיצה חמשה וחפר בקרקע חריץ והשלימה לעשר דמה לי אם משלים בקרקע ומה לי שמשלים בכותל שנמצא בקרקע משא"כ בההיא דסי"ד דמחיצה הראשונה עומדת תמיד אלא דבשעה שעשה מחיצה באורך עשרה דמי כאלו ביטל מחיצה הישנה שבכל אורך הזה ולפי זה אם נפלה המחיצה מאין יבוא ההיתר במחיצה הישנה הלא לא עבד בה ולא חידש בה שום דבר ולא היתה לשם דירה מעולם זהו הנלענ"ד סברת התה"ד וכל הפוסקים שהעתיקוהו להלכה:

א

וה"ה לחופר בו בור – עיין בחידושי רע"א שהביא דמדברי התוספות משמע דממעט אבל אין זה השגה על המחבר מה שלא הביאם דהרשב"א והריטב"א כוונו באמת בחידושיהם לדחות דברי התוס' והביא הרשב"א ראיה לשיטתו מן הירושלמי עי"ש והגר"א כוון לזה מדעתיה עיין בו סקכ"ח:

א

באורך עשר – הוא סברת הרא"ש בהלכותיו דבשיעור כזה די להתיר הקרפף ואע"ג שאינו כותל שלם מ"מ לא גריעא מפרץ עשר וגדרה דמהני ואפילו לא בבת אחת כגון דפרץ אמה וגדרה ופרץ אמה וכו' ואע"ג דהמחיצות לא נתבטלו מעולם שהרי לא פרץ בפעם אחת אעפ"כ כיון שבין הכל יש כעת שיעור באורך יותר מעשר לשם דירה סגי וכמו כן הכא יש כותל חדש בשיעור כזה זהו סברתו למעיין בו והרי"ו והטור העתיקו דבריו וצ"ל לדידיה דמיירי עכ"פ בשלא היה מרוחק כותל החדש מכותל הישן יותר מעשר אמה דאל"כ איך שייך לומר דבבניית כותל החדש דמי כאלו פרץ כותל הישן הלא אי אפשר לומר כן דהא גם עכשיו אם יפרץ באמת במקום הזה בכותל הישן יאסר כל הקרפף שהרי הוא פתוח לעלמא והכותל החדש לא יכול לסתום שהרי אינו מכותל לכותל ובמקומו אינו סותם שהרי אפשר לכנס מצדדיו ושם הוא פרוץ ביותר מעשר אלא דמיירי בשלא היה מרוחק ביותר מעשר ובזה אם אפילו באמת יפרוץ בכותל הישן ג"כ לא יאסר הקרפף שהרי כותל החדש סותם בפני הבאים מן החוץ ואף שאפשר לכנס בקרפף מן הצדדים במקום שכלה כותל החדש מ"מ מאחר ששם אינו פרוץ ביותר מעשר הוי ליה כפתחים שאינו אוסר. ודע דהריטב"א בחידושיו חולק ע"ז דמשמע שם דעתו דבעינן שיהיה משוך כותל החדש נגד כל הכותל הישן [וסברתו דאין זה דמיון לפרץ אמה שהרי מ"מ פרץ בכותל הישן וחדשה בשיעור כותל הגון דהיינו יותר מי' אבל בזה שהכותל הישן במקומו עומד אין תבטל בשביל שבנה בתוך הקרפף איזה אמות כותל וגם עתה אחר הבנין לא נשתנה הקרפף בכלום לא בכתליו ולא בפנים שהרי גם עתה נמשך מקום הזה שבין כותל הישן לכותל החדש עם שאר הקרפף ומשתמש שם כמו בתחלה ע"כ מפרש שהעמיד מחיצה לכל אורך הכותל וזה בודאי מהני שהרי כותל הישן לא מהני השתא ולא מידי] וכן משמע קצת מרשב"א בחידושיו בסוגיא דאבורנקא בדף כ"ה עי"ש וכן בכמה ראשונים שהעתיקו דינא דגמרא לא הזכירו חידוש זה דהרא"ש ומשמע לכאורה שהם מפרשים כפשוטו ומ"מ המיקל כדעת השו"ע לא נפסיד שכן בהרה"מ פט"ז מהל' שבת דין ח' משמע שסובר כהרא"ש וכן באשכול בהלכות עירובין פסק ג"כ בהדיא הכי:

א

הוי מיעוט – עיין במ"ב שכתבו אפילו במקצת כותל ופשוט הוא דהא עכ"פ נתמעט השיעור דיותר מסאתים וכן מצאתי בגאון יעקב בעירובין בסוגיא זו אלא שהוא חקר דאפשר בפורתא סגי או אפשר דעכ"פ ד' ע"ד טפחים בעינן דהוא שיעור מחיצה עי"ש ולענ"ד בעינן רוחב ג' וגבוה עשרה מההיא דעמוד ואפשר דהוא ס"ל דעדיפיה מעמוד מ"מ מחוורתא כמו שכתבנו, ועיין בגאון יעקב שכתב דעד כאן לא פליגי רבה ורבא אלא בטח בטיט אח"כ וכדי להתיר את הקרפף דבזה ס"ל לרבה דאי אפשר להתיר קרפף הנאסר אלא בשיכול לעמוד עכ"פ בפני עצמו אבל אם בשעת עשית הכותל טח בטיט מותר לכו"ע ואפילו באינו יכול לעמוד בפני עצמו דדמיא לכותל עב עיי"ש ומסתברא כוותיה אכן מה שחידש עוד שם שני דינים בענין זה יש לעיין בזה:

א

קרפף יותר מסאתים שהוקף לדירה וכו' – ואם הוא רק בית סאתים אפילו נזרע כולו מותר לטלטל בכולו בכלים ששבתו בתוכן דאף שהזרעים מבטלי שם דירה הרי בשטח שהוא רק ב"ס לא בעינן כלל שיהא מוקף לדירה [ומסתברא דאפילו אם לא הוקף כלל לשם דירה ג"כ מותר אף שהזרעים בתוך הקרפף] וכ"ז לענין כלים ששבתו בתוכן אבל כלי הבית להקרפף או מקרפף לבית אסור דכיון דנתבטל ממנו שם דירה ע"י הזרעים קרפף ובית שתי רשויות הן ואפילו הוא פחות מב"ס ג"כ דינא הכי כן מתבאר מדברי הרא"ש וכן פסק השו"ע לקמיה בסעיף יו"ד ושלא כדעת הר"ח המובא בתו"י דף כ"ג ע"ב דבבית סאתים הזרעים לא מבטלי שם דירה:

ב

אבל אם נזרע וכו' – עיין בת' דבר שמואל שמצדד להקל בעיר מוקפת חומה ששם אין זרעים שבתוך העיר מבטלי להיקף דירה של חומה [ומיירי במקום שהבתים נבנים מתחלה ואח"כ הקיפו בחומה דהוי הוקף לדירה וכמבואר בסי' ת"א וכמו שכתב בספר מור וקציעה] והח"צ העתיק דבריו בסימן נ"ט ואף שמתחלה גמגם בדבריו אעפ"כ לבסוף הסכים עמו בשעת הדחק שאי אפשר בשום אופן לתקן שלא יכשלו רבים ואחריו החזיק בנו הגאון יעב"ץ במו"ק ונראה דמיירי שאין מקום הזרוע גדור במחיצות אלא פרוץ לחומת עיר דאל"ה בודאי לא מהני היקף של חומה כיון שאין החומה מחיצה של מקום הזרוע אלא יש מחיצות אחרות והזרעים משוים לאותם מחיצות כמחיצות שלא נעשו לשם דירה בודאי אסור ואף דבמו"ק משמע שלא כדברינו לענ"ד נראה הדבר פשוט כמו שכתבתי אח"כ מצאתי בספר בית מאיר [במה שכתב אודות הפ"ת] שכתב ג"כ בהדיא כדברינו ובפרט שעיקר קולא דהיקף חומה אינו דבר ברור כלל שעיקר סמיכתם הוא אשיטת הרא"ש והמרדכי דאפשר גבי חצר לא נתבטלו כלל המחיצות משום זרעים ואף שבטור החמיר בדבר היינו לחומרא בעלמא וסוברים דהיקף של חומה עדיף טפי עי"ש בח"צ ובמו"ק שמבואר כדברינו אכן לפי מה שהבאנו בשעה"צ שפשטות דברי כמה ראשונים שאין שום חילוק בין קרפף לחצר דקרפף שהוקף לדירה נמי חצר גמור הוא ואעפ"כ זרעים מבטלי למחיצות דידיה וה"ה חצר ממש ולפ"ז מנ"ל להקל בחומה ממש וגם בספר מאמר מרדכי ובספר שיורי ברכה אין דעתם נוחה להקל אף בהיקף של חומה לכן עכ"פ אין להקל יותר ממה שכתבנו למעלה:

ג

הזרעים מבטלין הדירה – לא נתבאר בפוסקים אם הזרעים מבטלין לגמרי המחיצות של דירה וא"כ אפילו בסוף הקיף שכבר הוציאו הזרעים מ"מ אסור לטלטל שהרי הזרעים ביטלו את ההיקף שהיה לשם דירה וא"כ אם ירצה לטלטל צריך לפרוץ בכותל עשר אמות ולחזור ולגדור לשם דירה וכמבואר בס"ב או אפשר דהזרעים אינם מבטלים את ההיקף של דירה אלא דההיקף של דירה אינו מועיל כ"ז שיש בו זרעים משום דאין אדם דר בזרעים ותיכף שנסתלקו הזרעים חזר הקרפף להתירו שהוקף מתחלה לדירה [וממה דקיי"ל בנבלעו התחתונות והעליונות קיימות דמהני אף דבעת שנעשו לא הועילו כלל מ"מ לבסוף כשנסתלקו התחתונות מועילות העליונות וא"כ ה"ה הכא אף דבעת הזרעים לא הועילו המחיצות כשנסתלקו מהני אבל באמת אין ראיה דהתם לא ביטלו מעולם התחתונות להעליונות אלא דבעת שהיו התחתונות היו העליונות ללא הועיל וע"כ כשנסתלקו התחתונות נשארו העליונות שהוקפו לדירה על מדרגתן משא"כ כאן אפשר שהזרעים מבטלי להדירה וכדלקמן] ומלשון הרשב"א בעה"ק שכתב שהזרעים מבטלין את המחיצות משמע דלעולם אסור דדמי כמאן דהוקף שלא לשם דירה וכ"כ בלשון הזה בעל המאור לענין מים הרי הם כזרעים אם אין ראויין להשתמש עי"ש וכן משמע מלשון פיר"ח שכתב בא זרעים ודחה את ההקפה שהקיפו לשם דירה ומכל אלה משמע דבזריעתו נתבטל הקפתו לדירה לגמרי וממילא אפילו ירצה בחורף להשתמש בו תשמישי דירה דרך פתח הבית הפתוח לתוכה ג"כ לא מהני עד שיבנה מחדש לשם דירה ואפילו אם יסכים בדעתו שלא לזרוע עוד לעולם ג"כ לא מהני במחשבתו לבד ובעינן שיפרוץ בה כשיעור המבואר בס"ב. ונראה דאפילו בחצר נמי הדין כן דכיון שזרע בטיל ליה מחיצות שלו והוי כקרפף בעלמא ואף דבחצר מספקא ליה להרא"ש ואפילו במקום הזרוע מ"מ רוב פוסקים חולקין ע"ז וכמו שכתבנו בשער הציון ומ"מ בחצר פחות מבית סאתים אפשר דיש לצדד להתיר אחר שנסתלקו הזרעים עיין ברא"ש דמסתפק אם אמרינן כלל לענין פחות מב"ס דזרעים מבטלי ליה ונהי דמצדד לבסוף להחמיר בזה מ"מ בזה שגם נטלו הזרעים וגם הוא חצר ולא קרפף מסתברא דהמיקל בזה אין למחות בידו:

א

דינם כזרעים – עיין מה שכתבנו במ"ב דאם עמוקים י"ט בשפתם הם עצמם נעשים מחיצה והוא ממ"א כאן וש"א וכן כתב עוד בסימן שנ"ו סק"ב בשם הראב"ד בהשגות פט"ו מהל' שבת וכן מצאתי להרשב"א בחידושיו בפ"ק דעירובין דף י"ב וכן כתב ג"כ הריטב"א בסוגיין בסברא שניה בשם רבו [ודלא כמש"כ בסברא הראשונה עיי"ש] ומה שכתבתי בדינא דמתלקט יו"ד מתוך ד' ג"כ מבואר במגן אברהם בסימן שנ"ו והעתיקוהו כמה אחרונים אכן בריטב"א בסוגיין לא סבירא ליה כן שכתב שם דאם היה החצר סמוך לעומק של עשרה בתוך ג' טפחים נמי שרי דהוי כלבוד והרי החצר כמוקף מחיצה עכ"ל וזה דלא כשיעורא דמ"א דהא הוא כתב דאפילו אם מתלקט עשרה מתוך ד' נמי הוי מחיצה וצ"ל דס"ל להריטב"א דלא אמרינן מתלקט עשרה מתוך ד"א רק גבי תל או חריץ שהולך בעומק ובלא מים מנכרא מחיצתא טפי משא"כ כשממולא במים כעניננו ולא דמי לבור מלא מים דאיתא בגמרא דהוי רה"י גמור דשם מנכר טפי לפי שהולך העמק בשוה וכעין שכתב האי טעמא בסברא קמייתא עי"ש ודוחק וצ"ע למעשה:

ב

והוא שיהא בעומקם י"ט – דעה זו נובעת מדברי הרשב"א בעבודת הקודש וכן הסכים המגיד וכן מראין דברי רש"י בסוגיא וכן הוא משמעות הריטב"א שם מדקאמר דבפחות מזה בטל לחצר [ודברי ק"נ סק"ז שהוכיח מדבריו ההיפוך אינו מובן] אכן לעומת זה יש באמת כמה ראשונים שחולקין ע"ז הרא"ש [וכפי מה שהעתיק בפסקי הרא"ש וכמו שכתב בק"נ] והטור והריטב"א בשם יש מפרשים דהא דקאמר בש"ס עומקן ל"ד אלא למקומם קרי עומקם ומשום דלא אפשר למים בלא שום עומק עכ"ל והיינו אפילו פחות מי"ט כדמוכח שם מהריטב"א לפירוש זה ע"ש עי"ש בדבריו והנה יש מפרשים זה שהביא הריטב"א הוא הראב"ד כדמבואר בחידושי גאונים קדמונים [מובא בראש ספר מעשה רוקח] וכ"כ הרז"ה במאור וע"ש עוד בחידושי גאונים שכן הוא ג"כ דעת ספר הבתים ודחה הוכחת הרשב"א מההיא דרקק דאם אמרו בר"ה שתשמישו בהילוך וכשהוא בפחות מי"ט ראוי לילך ע"י הדחק ושמיה הילוך לא נאמר כן בקרפף שתשמישו לדירה דאם יש בו רקק מים אפילו בפחות מיו"ד טפחים כיון דאינו ראוי לתשמיש נתבטל שם דירה ממנו עכ"ל וכן מוכח ברא"ש סברא זו עי"ש וא"כ יש כנגד סברא קמא הרז"ה והראב"ד דמסתברא דאפילו לסברת הרא"ש ודעמיה דאפילו בפחות מיו"ד נמי אסור מ"מ מודו בפחות מג' דאינו אסור דכארעא סמיכתא היא וגם אינו קשה להשתמש שם בתשמישין של חצר:

א

שמקום המחיצה מייתרו – צע"ג שהרי סתם כתלים של חצר וקרפף אינו עב אמה וא"כ לפי פסק הרא"ש בסוגיא דנזרע רובו דכל שאינו יתר על ב"ס אמה לא מקרי יתר על בית סאתים א"כ אמאי אמרינן הכא דמייתרו וכן פסק המחבר לעיל בס"א כהרא"ש לענין ארכו יתר על רחבו ומקורו שם מרי"ו ומהרא"ש בסוגיא דנזרע רובו עי"ש באחרונים ובאמת מוכח מסוגיא זו ומכל המפרשים ראשונים שסתמו בזה דלא צריך אמה וצ"ע:

א

חוזר לאיסורו – עיין מ"ב וכתב בתו"ש דוקא בכגון זה שהמחיצות לא נעשו לשם דירה אבל היכי שבנה בה בית דירה ואח"כ הקיפו דמהני ונפל הבית לא נאסר הקרפף ושפיר מקרי עדיין מוקף לדירה עי"ש ולפ"ז נראה דה"ה היכי שלא היה בה בית דירה אלא פתח לו פתח ואח"כ הקיפו דג"כ סגי ונסתם הפתח דלא יצא הקרפף מהתירו אלא דעיקר סברא דבעל תו"ש לא ברירא לי וכי אם הקיפו לדירה מאי הוי הלא מ"מ עכשיו אינו ראוי לתשמיש הבית מי עדיף מנתמלא קרפף שהוקף לדירה מים שאינם ראוים לתשמיש אע"ג דהמחיצות קיימות והוקפו לדירה אע"פ כן אסור ואפשר דה"ה בנ"ד ואפילו אם נחליט כדברי בעל תו"ש היינו בשנפל הבית או נסתם הפתח מאליו הא בהפילו להבית בכונה או סתם הפתח בידים ומטעם דאין לו צורך להשתמש בודאי בטיל הקרפף משם דירה אע"פ שהמחיצות קיימות וכמו בקרפף שנזרע שנתבטל המחיצות וכמו בס"ו שבבנין מחיצה חדשה מיבטל מחיצה הישנה אע"ג דעומדת עדיין משום שאין דעתו להשתמש בה וה"נ בעניננו וצ"ע:

א

[א] [לבוש] אבל לעולם צריכין וכו'. זה לשון מלבושי יום טוב לא שמר הבטחתו שכתב בהקדמה שניה שחיפש בש"ס שאילו עשה כן היה רואה דלא חשו לדבר מועט ולא הכניסוה בשיעור, גם המגיד פרק ט"ז מהלכות שבת לא דק בזה שכתב שהשירים הם חמישה שביעיות ובפירוש המשנה לרמב"ם שזהו לר' יהודה בן בבא ולר' עקיבא שני שלישים והוא פחות היינו דבר מועט ואיתא בש"ס דהלכה כר' עקיבא ואף על גב דלענין שלא יהיה צריך שמירה אפסוק מכל מקום אילו אין הלכה כמותו גם כנגד ר' יהודה בן בבא היה לש"ס לפרש גם כן דהלכה כר' יהודה בן בבא לענין זה עד כאן לשונו, ותמיה נפלאה לי שלא ראה סוף דברי רמב"ם פרק ב' משנה ה' זה לשונו הלכה כר' עקיבא באומרו אפילו אין בה אלא אחת מכל אלו ולא באומרו שהם שבעים ושירים עד כאן לשונו, הרי דהלכה כר' יהודה בן בבא בזה דמותר לטלטל באותו מיעוט וכן פסק ברטנורה שם להדיא והיינו כלבוש ומגיד וכן מוכח בעירובין דף כ"ג דקאמר דאי אשמועינן דהלכה כר' יוסי הוה אמינא דאיכא שמירה וכו' הוה ליה למימר דהוה אמינא הלכה כר' יהודה בן בבא אלא דבאמת הלכה כר' יהודה בן בבא וכן משמע ברש"י ור"ן וכן בתוס' ד"ה ר' עקיבא וכו' שם דפירשו דכולהו תנאי אית להו דבר מועט ובהכי ניחא לי דלא הוצרך הש"ס לומר דהלכה כר' יהודה בן בבא בזה וכן משמע מדקאמר הש"ס ותרווייהו לקולא ואי הלכה כר' עקיבא גם בזה הוי חומרא דאסור בטילטול באותו דבר מועט גם דלא כעולת שבת:

ב

[ב] [לבוש] יחד יהיה קמ"ט אמות ושני טפחים וכו'. שש עשרה פעם תשע אמות הוא קמ"ד אמות שש עשרה פעם שני טפחים עולים שלושים ושתים טפחים שהם חמש אמות ושני טפחים:

ג

[ג] [לבוש] דומים לכרמלית וכו'. היינו לטלטל בתוכו אבל מותר להכניס מרשות היחיד לתוכה וכן איפכא (מבי"ט), עיין סימן שמ"ג:

ד

[ד] הוקף לדירה וכו'. פירש בתורת חיים שפירוש בהדיא שמקיף אדעתא שיכנס ויצא וישתמש בו תמיד ומפוסקים לא משמע הכי עד שיהא כמו שיתבאר סעיף ג':

ה

[ה] יותר משנים וכו'. דוקא אמה שלימה (שולחן ערוך), וכן משמע בהרא"ש פרק עושין פסין דף כ"ג ולנחלת צבי אישתמיטתיה עיין שם ואין להאריך:

ו

[ו] ובנה בית דירה וכו'. וכן אם הקיף לעשות ממנו בית ראוי לדור (מגיד פרק ט"ו), ועיין ב"ח ותורת חיים. כתב מגן אברהם כתב המבי"ט סעיף מ"ח דאם אחד מצדי הקרפיף הוא בתים חשיבי כותלי בתים מוקף לדירה אף שנעשו לתוכן מידי דהוה אכותלי מבוי דחשיבי מוקף לדירה, עד כאן, ודוקא שפתח ולבסוף הוקף אבל אם נפל מחיצה החיצונה של הבית ונשאר מחיצה הפנימית אין מועיל, עד כאן, ולכאורה אין מובן הא לא הוזכר במבי"ט מפתח ועיינתי במבי"ט גופיה דמיירי בפתוחות לתוכה חלונות מבתים וקודם זה מיירי שגם פתחים פתוחים, וזה ודאי אם הוקף אחר שפתח שמותר, ולכאורה נראה לי כוונתו שם דאף שלא נפתח לתוכו מכל מקום כיון שהוקף לכותל בתים הוי הוקף לדירה וכמו שכתוב שם בחומת העיר דנחשבין היקף לדירה לגינה וצריך עיון, משמע בתוס' דף ק"ד דצורת הפתח מהני כמו מחיצה:

ז

[ז] [לבוש] ואף על גב שאינה בית דירה וכו'. וגם לא נחשב לדירה דהא כשיעור חצר המשכן שרי בלא בית דירה וגם יש אמוראי דסברי דמותר אף בהוקף תחילה אלא נראה דסברא בעלמא הוא (מלבושי יום טוב):

ח

[ח] [לבוש] יהיה רחב וכו'. ארבעה טפחים באורך יותר מעשר אמות באורך הכותל כן כתוב בתרומת הדשן סימן ע"ה וכן צריך להגיה בדברי רמ"א:

ט

[ט] [לבוש] וגוד אסיק וכו'. לא הוצרך לזה אלא כל מחיצה גבוה עשרה לאו פירצה הוא (מלבושי יום טוב), ועיין סעיף ו':

י

[י] ואף אם חוזר וכו'. גם לשון רמ"א כן ואינו נכון אלא צריך שיפנה אותו כדי שיהא מוקף לדירה וכן כתב בתרומת הדשן ואחר כך יפנה וכו', ומלבושי יום טוב הגיה דצריך לומר ואף על פי שחוזר וכו':

יא

[יא] ויש חולקים וכו'. בית יוסף בשם תוס' וכן פסק הב"ח וכבר כתבתי שכן פסק אגודה וכן משמעות הפוסקים. והנה עולת שבת האריך דתוס' לא כתב הכי אלא לר' יהודה בן בבא אבל ר' עקיבא סבירא ליה כוותיה וכן כתב מגן אברהם דמותר, וליתא דמוכח בתוס' דר' יהודה בן בבא ור' עקיבא לא פליגי ביתר מסאתיים כלל ולשניהם לא מהני וכן מבואר בחידושי הלכות, ועוד הא באגודה פסק כן בשם תוס', ומה שכתב עולת שבת שכן מגיה בחכמת שלמה לא ירדתי לסוף דעתו כמו שיראה המעיין שאין ענינו וזה וקיצרתי כתב הגהות אשירי פרדס גדול שלא הוקף לדירה סמוך לבית ובנה בו בית יעשה שביל בקנים פחות משלוש מפתח ביתו לפתח הבית שבנה ויטלטל דרך שביל, עד כאן. וצריך עיון הא הגהות אשירי הנזכר לעיל מתיר בסמוך לבית אבל מבנה בו בית לא קשיא איך גרע משומירה דשומירה היה קודם היקף כמו שכתב מגן אברהם, ואפשר דמיירי הכא שדעתו היה בפירוש שלא להשתמש לשם אי נמי שבית הסמוך נמי בנה אחר ההיקף:

יב

[יב] [לבוש] סמוך לביתו וכו'. זה לשון ר' יהונתן כשיש בבית סאתים מידי כעין סוכה של שומרי הצאן או שדות וכרמים בקביעות יומם ולילה כל השנה או בבית דירה לבעל בית אף שאינה תדירה אלא לפרקים או סמוכה לעיר בתוך אלפיים אמה דיכול בעל הבית ללכת ולטייל בה מותר לר' יהודה בן בבא, עד כאן, ובהג"ה פסק בכל מה דמותר אפילו ביותר מסאתיים ורמ"א ולבוש דנקטו סמוך לביתו לחוד צריך לומר דחדא מינייהו נקט וכן משמע במלבושי יום טוב, אבל במגן אברהם כתב דלכך לא כתב משום דשומירה ובית דירה כולי עלמא מודים דמותר ויש חולקים לא פליגי אלא בסמך לביתו ולא דק דמבואר בתוס' ד"ה ובלבד וכו' בעירובין דף כ"ג דגם שומירה ובית דירה לא מהני וכן כתבו בית יוסף וב"ח וכן מצאתי בהדיא באגודה שם וכן משמע בספר זכרון להגאון:

יג

[יג] אלא אם כן אין עתיד וכו'. ולפי זה אי אפשר כלל בתקנה דעפר. ולדינא נראה מתרומת הדשן להקל כסברא ראשונה וכן משמע בבית יוסף ועוד לקמן סימן תרל"ג סעיף ד' פסקו כן בסתם:

יד

[יד] [לבוש] אלא בארבע אמות וכו'. עד שימעטנו (עבודת הקודש):

טו

[טו] [לבוש] באילנות וכו'. בין שנטען כשורה בין מעורבין:

טז

[טז] שלושה טפחים וכו'. וגבוה עשרה רמב"ם פרק ט"ו (עבודת הקודש):

יז

[יז] לפני מחיצה וכו'. פירוש לפנים ממחיצות הראשונות:

יח

[יח] ויהיה מוקף וכו'. כלומר שפתח לו בית קודם שיעשה השניה או בענין שנתבאר ס"ק ו':

יט

[יט] [לבוש] שלא אמרינן וכו'. ומלבושי יום טוב חולק דעיקר כשיטת רש"י דמועיל אף להקל בזה ושכן כתב המגיד שם. ולעניות דעתי אפשר דגם רש"י ומגיד לא קאמרי אלא שאם אותו המחיצה עצמו עושה מועט מועיל אבל שנחשב גם האויר למיעוט לא קאמרינן:

כ

[כ] ואם לאו וכו'. כן כתב הטור וצריך עיון דברמזים פסק דהוי מיעוט וכן פסקו מלבושי יום טוב וב"ח:

כא

[כא] אלא סאתיים וכו'. והוא הדין פחות דמיעוט בטל גבי רוב (ב"ח ואחרונים), וכן מצאתי בתוס' דף כ"ד ורמזים וכן מוכח בהרא"ש ועיין סעיף י"א דמוכח הכי:

כב

[כב] [לבוש] להשתמש בכולה וכו'. אבל הט"ז כתב דעל כל פנים מקום הזרוע אסור ודבריו תמוהין שלא הזכיר מלבוש ועוד שכן כתב הרמב"ם פרק ט"ו ובעבודת הקודש דף י"ד דכולו מותר, ופשוט דקרפף בסעיף ו' אף שזרע כולו מותר לטלטל בכולה כיון שאינו יותר מבית סאה, ומכל מקום ממנו לביתו אסור לטלטל אף שהוא פחות מבית סאה ואפילו שאינו נזרע אלא סתם קרפוף:

כג

[כג] ואם וכו' לא יטלטל וכו'. כן כתבו בטור ושולחן ערוך אבל על כרחך הוא טעות סופר דהא כל שנזרע רובו אוסר כולו אלא לא גרסינן ואם הוא יותר מסאתים וגרס ולא יטלטל וכו' (מלבושי יום טוב), וכן הב"ח מביא נוסחא זו בטור וכן מצאתי בספר צידה לדרך:

כד

[כד] להוציא וכו'. משמע דמחצר לבית שרי ודברי מגן אברהם צריך עיון בטור:

כה

[כה] מותר וכו'. בכנסת הגדולה תמה מדברי הרא"ש אלו דפרק עושין פסין דפסק לקולא אפילו בפלוגתא דאמוראי דעל כרחך חזר ממה שכתב בתחילה דאין הלכה כרב שימי ובית יוסף פסק משמו דאין הלכה כרב שימי, ולעניות דעתי לא קשה מידי דהתם עיקר טעם דפסקינן כסתם לישנא דגמרא כמו שכתב המגיד פרק ט"ו:

כו

[כו] [לבוש] החצר מותר וכו'. דוקא כשיש לחצר גיפופין או נפרץ פחות מעשר דאם לא כן אסור אף החצר דנפרץ במילואו וכן מוכח מב"ח:

א

לבית. ואף שישנו לב"י הרבה ראיות לדין הזה מגדולי פוסקים ע"ש בכל זאת סיים שב יעקב בספר ת"ח אחר שהביא הרבה ראיות להקל דמי שרוצה לצרף אילו היתרים ולהקל בעירובין שהיא מדרבנן ודאי דאין למחות וכדאי המה הפוסקים המקילין לסמוך עליהם בשעת הדחק ע"ש:

א

א) [סעיף א'] כל היקף שלא הוקף לדירה. לתשמיש דירת אדם לכניסה וליציאה תמיד. רש"י עירובין כ"ב ע"א ד"ה כל אויר. ר"ז או' א':

א

ב) שם. כגון גנות ופרדסים. שמקיפין אותם לשמור את הפירות והזרעים שבתוכן ולא לדור בתוכם. וכתב הר"ר יונתן דה"ה במחיצות העומדות מאליהן כגון נקיקי הסלעים וכיוצא בזה דלא חשיבי מוקפות לדירה. והביאו העו"ש או' ב'. ועיין לקמן רס"י שס"ב:

א

ג) שם. כגון גנות ופרדסים וכו' וכגון רחבה שאחורי הבתים והקרפף והוא היקף גדול להכניס בו עצים לאוצר. ר"ז שם:

א

ד) שם. ובורגנין. סוכת שומרי שדות. רש"י עירובין ט"ו ע"א. והגם דבסוכה ח' ע"ב פי' שומרי העיר הכא מוכרח לפרש כן כדמוכח בעירובין כ"ב ע"א בגמ' יעו"ש:

א

ה) שם ובורגנין. ואעפ"י שהשומר דר בתוכו מ"מ אין עשוי לדור אלא לשמור. מ"א סק"א. ואם השומר דר בתוכו לשמור יומם ולילה משמע מהב"ח דחשיב בית בירה וכ"כ התו"ש או' א' וכ"מ מדברי מ"א רס"י שס"ב ועיין לקמן או' כ"ו:

א

ו) שם. שאינם עשוים אלא לשמור וכו' ואעפ"י שמכוסה בגג לא חשיבה דירה. רש"י עירובין כ"ב ע"א ד"ה וכל דירה יעו"ש וכ"כ התו"ש או' ב' מיהו בקרפף אם הוא מכוסה בגג שרי לטלטל בכולו כמ"ש לעיל סי' שמ"ו או' כ"ה יעו"ש:

א

ז) שם. אסרו חכמים וכו' דמן התורה הם רה"י גמור כדאיתא בעירובין ס"ז ע"ב קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ואפי' כור ואפי' כוריים הזורק מרה"ר לתוכו חייב. ומביאה הטור וב"י. וכגון שיש בגובה המחיצות י"ט או יותר. הרמב"ם ריש פט"ז. ועיין לעיל סי' שמ"ו או' כ"ד:

א

ח) שם. אסרו חכמים לטלטל וכו' ודע דקרפף שלא הוקף לדירה והוא יותר מבית סאתים דאסור לטלטל בו יותר מד"א הוא בכל ענין ואפי' הוא של אדם א' וכ"ש בשני שותפין בגן ועירבו דלא מהני עירוב לשוויה רה"י מט"י סי' של"ו או' ב' ועיין לקמן או' פ"ט:

א

ט) שם. אם הוא יותר מסאתים. וכתב הריטב"א בחי' דט"ז נו"ב דכי היכי דאמרינן שם גבי מחיצה שתי בלא ערב דאם יש ג' בני אדם שהם נקראים שיירא נותנין להם כל צרכן אפי' יותר מו' סאים ה"נ גבי קרפף שלא הוקף לדירה דוקא אם הוא של אדם א' אבל של שיירא נותנין להם כ"צ אפי' יותר מבית סאתים יעו"ש והביאו השש"א ומיהו עיין לקמן סי' ש"ף או' י"ג שהבאנו פלוגתא בזה יעו"ש:

א

י) שם. אם הוא יותר מסאתים דאז נקרא כרמלית. אבל אם הוא סאתים נקרא קרפף והוא רשות אחד עם החצר לכלים ששבתו בתוכם ולא לכלים ששבתו בתוך הבית כמ"ש בסי' שע"ב. ט"ז סק"א. ודוקא ממנו לחצר אבל ממנו לכרמלית אסור כמ"ש לעיל סי' שמ"ו או' כ"ו יעו"ש ועיין לקמן או' י"ג:

א

יא) שם. אבל אם הוא סאתים וכו' אפי' אין בו שומרים ולא היה בו בית דירה מותר כמו חצר המשכן שהיה בו סאתים ולא היה לו בית דירה אלא היקף של קלעים. טור:

א

יב) שם. שהוא שיעור ע' אמה וד' טפחים וכו' ועוד דבר מועט והוא רוחב אצבע ולא חשו לו חכמים להזכיר מפני שהיא מועט אבל לעולם צריכין ליה בשיעורא. לבוש. וכ"ה ברמב"ם בפי' המשנה פ"ב דעירובין. וכתב בא"ר או' א' בשם כמה פו' דכן הלכה דיכול להכניס אותו דבר מועט בחשבון יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' ב'. וא"כ כל היכא דליכא יותר מע' אמה וד"ט ואותו דבר מועט מותר לטלטל בכולו:

א

יג) שם. שהוא שיעור ע' אמה וכו' ומשהו יותר מסאתים אסור לטלטל בו אלא בד"א וכן אסור להוציא מחצר לתוכו ומתוכו לחצר. ר"ז או' ג'. ואע"ג דאין החשבון מכוון פורתא לא דק ולחומרא. מש"ז או' א'. ועיין לעיל סי' שמ"ו או' כ"ו:

א

יד) שם. או אריך וקטין. כגין שהוא ארוך ק' אמה ורחב ן' אמה שהוא עולה במרובע של ע' אמה וד"ע. מ"א סק"ב:

א

טו) שם. ובלבד שלא יהא ארכו יותר וכו' כחצר המשכן שהיה אורך מאה אמה ורוחב חמשים. טור. ט"ז סק"ב:

א

טז) שם. אמה אחת. אבל בפחות מאמה שרי לטלטל בתוכו. ב"י בשם רי"ז. מ"א סק"ג. א"ר או' ה' ר"ז או' ב' ועיין סי' שס"ג סעי' כ"ו שכל מקום שנזכר שיעור אמה אזלינן לחומרא או בעינן שוחקת או עוצבת ולפ"ז אם יתירה אמה מצומצמת אסור לטלטל בתוכו. ובשיעור אמה של בית סאתים יש להסתפק אם שוחקת או עוצבת. תו"ש או' ה' יעו"ש. וחילוק שיש בין אמה שוחקת לעוצבת חצי אצבע כמ"ש המ"א שם ס"ק כ"ב:

א

טוב) שם. אמה אחת. וכ"ז אם יש בו סאתים אבל אם הוא פחות מסאתים אפי' ארוך הרבה מותר לטלטל בכולו. כ"ה בתו' עירובין כ"ה ע"ב ד"ה קרקף. וכ"כ בא"א או' ג':

א

חי) שם. ואם הוקף לדירה וכו' כתב בתשו' מהר"ם מטראני ח"ב סי' מ"ח דחומת העיר נחשבת הוקף לדירה וה"ה פרדס גדול אשר הוא מוקף מצד א' בסביב מכותלי הבתים וכולם פתוחים בחלונות לתוכו יש להתיר לטלטל בכולו יעו"ש. עו"ש או' ג' מ"א סק"ה. וה"ד אם משתמש דרך החלונות לקרפף אבל להביט על ידם לקרפף בלבד לא מהני. כ"כ האחרונים:

א

יט) גנות זרועות וקרפיפות שבתוך עיר מוקפת חומה ומעורבת כיון דשרי לטלטל בכולה גם הני כרה"י חשיבי לכל מילי. והני מילי בעיר שמוחזקת בישבה ואח"כ הוקפה. מו"ק. וכתב שכ"כ בשו"ת דב"ש סי' רל"ט ושכן הסכים הגאון אביו מהר"י בתשו' (חכם צבי) סי' נ"ט ומה שדחה מר אביו שם לטעם השני של הדב"ש מענין עירוב הוא הליץ טוב בעדו יעו"ש. והב"ד המחב"ר או ב' ומיהו דעת המאמ"ר או' י"ד להחמיר כמ"ש לקמן או' פ"ד יעו"ש וע"כ המחמיר תע"ב:

ב

יט) ועיין בשו"ת אבן יקרה ע"ד עירוב שנתקן ע"י עמודי הטלפו"ן סביב העיר ובתוך גבול העירוב יש איזה שדות זרועות יותר מסאתים והעלה דבמקום שעושין צוה"פ בכל רוחות העיר בלי צירוף שום מחיצה לא אכפת לן בשדות הזרועות תוך גבול צוה"פ יעו"ש והביאו א"ח או' י"ח:

א

ך) שם. ואם הוקף לדירה וכו' והיקף לשם דירה לא מהני אלא בנטוע אילנות אבל אם נזרע רובו הזרעים מבטלים הדירה ודינו ככרמלית ואם לא נזרע אלא מיעוטו ויש בו יותר מסאתים ג"כ דינו ככרמלית. מט"י סי של"ו או' ב' ועיין באו' שאח"ז ולקמן סעי' ט':

א

כא) גינה שהיא זרועה ערוגות והזרוע הוי מיעוט ואם נצרף כל הערוגות יש בה יותר מסאתים כיון דאין כאן יותר מסאתים במקום אחד מותר לטלטל במה שאינו זרוע שהוא הרוב. תשו' חכם צבי סי' נ"ט אבל הרב קרבן נתנאל (פ"ב דעירובין) חלק עליו ואסר יעו"ש. והב"ד המחב"ר או' ג' וכ"מ ממש"ל באו' הקודם בשם המט"י:

א

כב) שם הגה. ועיין לקמן סי' ת"א וכו' ובדברינו לשם בס"ד:

א

כג) שם בהגה. דרגילים לפתוח פתח תחלה וכו' ר"ל פתח הבית ומשו"ה הוי מוקף לדירה. בגדי ישע א' ב' על המרדכי פ"ב דעירובין:

א

כד) שם בהגה. דרגילים לפתוח וכו' והיינו במקום שאין אדם זוכר אם נבנה הבית שפתוח לתוכו תחלה ואח"כ הוקף או שהוקף תחלה אבל אי ידעינן שהוקף תחלה ואח"כ נבנה הבית שפתוח לתוכו או שמנהג המקום להקיף הקרפף תחלה ואח"כ לבנות הבית בזה לא אמרינן מסתמא הוקף לדירה והוא פשוט. ועיין לקמן או' ל':

א

כה) שם בהגה. וי"א עוד דכל קרפף שהוא סמיך לביתו וכו' היינו בתוך אלפים אמה שיוכל לטייל בה הר"ר יונתן. מ"א סק"ד. א"ר או' י"ב. תו"ש או' ו' ר"ז או' יו"ד. וכתב שם הר"ז דאין זה עיקר ור"ל אלא כדעת החולקין שהביא מור"ם ז"ל. ועיין מחה"ש שכתב שכ"מ קצת דעת הש"ע בסי' תק"א סעי' ג' כדעת החולקין יעו"ש. ולדעת החולקין בכאן אף סמוך ממש לביתו תוך ע' אמה ושיריים לא הוי מוקף לדירה. א"א או' ד' ועיין באו' שאח"ז:

א

כו) שם בהגה. שהוא סמוך לביתו וכו' וה"ה אם יש בגן וקרפף סיכת שומרים שדר שם ביום ובלילה או בית דירה אעפ"י שאין דר שם בקביעות. ב"י בשם הג"א. מ"א סק"ד. וכתב שם המ"א דצ"ל דהג"א מיירי שבנה הבית מקודם ואח"כ הקיפו אותם וכ"ע מודו בזה והתו' לא כתבו דלא מהני אלא לר"י בן בבא דס"ל דבפחות מע' בעי שומירה ולכך ביתר מע' לא מהני אבל לדידן דבפחות מע' א"צ שומירה ביתר מע' מהני שומירה ולכן דלג רמ"א דין דשומירה ובית דירה דליכא פלוגתא בזה ואך בסמוכה לעיר יש חולקין יעו"ש וכ"כ התו"ש או' ו' והשיג על א"ר שכתב באו' י"ב על המ"א דלא דק יעו"ש. וכ"כ בא"א או' ד' דבעושה שומירה או בית דירה ואח"כ הוקף לכ"ע הוי מוקף לדירה יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' ו' וכ"פ בש"ע בסעי' שאח"ז דאם בנה בית דירה ואח"כ הקיפו ה"ז נקרא מוקף לדירה יעו"ש ונראה דה"ה בעשה שומירה:

א

כז) [סעיף ב'] ומה נקרא מוקף לדירה וכו' כתב במס' מנחת פתים דף נ"א ע"ב דמשמע בעירובין כ"ו ובריטב"א שם דאף שמשתמש בקרפף תשמיש עראי ואוכל שם לפרקים מ"מ לא חשיב מוקף לדירה יעו"ש מיהו אם משתמש שם בקביעות אעפ"י שאין שם בית דירה חשוב מוקף לדירה כדמוכח ברש"י עירובין כ"ד וד"ה היכי. וגג יותר מבית סאתים אם מותר לטלטל על הגג היא פלוגתא דרב ושמואל בעירובין צ"ב והלכתא כרב דשרי כיון דמחיצות שלמטה לדירה עשויות א"ח או' א' ועיין לקמן סי' שע"ד סעי' ד' ולענין ספינה יותר מבית סאתים עיין לקמן סי' שס"ב סעי' ד':

א

כח) שם. או שפתח לו פתח וכו' פי' דהיינו כעין רחבה שאחורי הבתים שפותח שם הפתח תחלה ואח"כ מקיף הרחבה. מאמ"ר או' ד':

א

כט) שם. ואח"כ הקיפו. קאי גם אבית דירה כלומר שבנה בית דירה ואת"כ הקיפו אבל אם הקיף תחלה ואח"כ בנה אסור לטלטל שם כיון שהמחיצות נעשים בלא דירה. ואם הקיף קודם שבנה בית דירה אבל דעתו היה בשעה שהקיף לבנות שם בית דירה צ"ע ומ"מ מדברי הג"א נראה להתיר וכ"נ מדברי הרמב"ם פט"ז. עו"ש או' ד' ועיין במגיד שם דין ה' שכ"כ לדעת הרמב"ם אבל דעתו נראה כמו שהביא אח"כ בשם הרשב"א דדוקא פתח ואח"כ הקיף יעו"ש והביאו ב"י. וכתב הב"ח דכ"ה דעת הש"ע דלא כהרמב"ם וכ"כ המש"ז או ג' וכ"פ הר"ז או' ז'

א

ל) שם. ואח"כ הקיפו. עיין בשו"ת דברי חיים ח"ב סי' ל"ג אם יש לחוש בישוב שדרים שם גוים מקדם ומלאים בתים וכותלים נמשכים לאורך ולרוחב הישוב אך יש הרבה זריעות וחוששין שמא הוקפו הכתלים טרם בנות הבתים וא"כ לא הוי מוקף לדירה כשבנה הבתים אח"כ וכתב שם שאין חוששין לזה ואף מי שרוצה להחמיר יש תקנה לפרוץ באיזה מקום גדר עד י"ט ואח"כ יתקנו ע"מ לדור בו יעו"ש. א"ח או' ג' ועיין לעיל או' כ"ד:

א

לא) שם. ואח"כ הקיפו. ונראה דאם הוקף ג' מחיצות פרדס ומחיצה ד' בנה לבית והניח שם פתח נמי שרי כיון דהוא יותר מעשר פרוץ קודם בנין הפתח ודאי הוי פתח ואח"כ הוקף. א"א או' ה':

א

לב) שם. אלא יפרוץ בו פרצה ביותר מעשרה וכו' היינו ברוחב יותר מעשרה אמות ובגובה עד שלא ישאר י"ט דכל פחות מי"ט לא מקרי מחיצה א"א או' ו' וכן פי' המאמ"ר או' ה' לשון הרמב"ם יעו"ש:

א

לג) שם. פרצה יותר מעשרה וכו' שעל ידי זה נתבטלו כל המחיצות שהרי אפי' היה מוקף לדירה היה אסור לטלטל בו אף כנגד העומד. ב"י בשם הר"ר יונתן:

א

לד) שם. ביותר מעשרה וכו' ואם היה פרוץ כבר עשרה פורץ עוד מעט יותר וסגי דכל פרוץ יותר מעשרה נתבטלו המחיצות כנז':

א

לה) שם. ויחזור ויגדור וכו' לשם דירה:

א

לו) שם ויחזור ויגדור וכו' וה"ה דצורת הפתח מהני. מ"א סק"ה. תו"ש או' ח' ר"ז או' ח' ומהו צורת פתח עיין לקמן סי' שס"ב סעי' י"א:

א

לז) שם. או אמה היתירה וכו' ל"ד אלא ר"ל אותו היותר מיו"ד עד שמעמידו עד עשר:

א

לח) שם. עד שהשלימו ליותר מעשר. כצ"ל וכ"ה לשון הש"ס. תו"ש או' יו"ד:

א

טל) שם. עד שהשלימו ליותר מיו"ד מותר. דכפנים חדשות באו לכאן. מ"א סק"ו.

א

מ) שם בהגה. י"א דיכול להניח עפר וכו' בס' תורת חיים האריך להשיג על התה"ד ורמ"א בפ' עושין פסין וכן בביאורי הגר"א כתב להשיג אבל בס' אבן העוזר בסי' זה כתב דבחידושיו לשם ישב דברי התה"ד ורמ"א ודחה כל דברי התו"ח יעו"ש. וכן התו"ש או' ע"ו השיג על התו"ח וישב דברי התה"ד וכתב דכ"פ הריטב"א בחידושיו להדיא כהתה"ד יעו"ש. ועיין לקמן או' מ"ו:

א

מא) שם בהגה. וארבע רוחב. ר"ל רוחב העפר ד"ט והטעם כדי שיהא ראוי לעמוד ולהתעכב עליו ולעלות אל הכותל כמ"ש התו' בעירובין ע"ז ע"ב ד"ה הם יעו"ש ועיין לקמן או' מ"ו:

א

מב) שם בהגה. ואם אין בגובה העפר י"ט וכו' דאז נחשבת החומה כפרוצה נגד העפר שהרי יש דריסת רגל מקרקע העולם עד עפר השפיכה שהוא פחות מי"ט ומהעפר עד החומה נמי יש דריסת רגל כיון שהוא פחות מי"ט וכפרוץ דמי. תה"ד שם. תו"ש או' י"ג ר"ז או' ט':

א

מג) שם בהגה. ואם אין בגובה העפר עשר וכו' דאם יש בגובהו עשר שרי בלא"ה כמ"ש סעי' ו' אם הרחיקה ג"ט. מ"א סק"ז. תו"ש שם. אמנם המאמ"ר או' ו' הקשה על דברי המ"א הנז' וכתב דלא דמי הכא לסעי' ו' והניח דבריו בצ"ע יעו"ש. וכן תמה עליו באבן העוזר יעו"ש. וכן הא"א או' ד' הניח דברי המ"א הנז' בצ"ע. וכ"כ בביאורי הגר"א דאם העפר גבוה י"ט לא נפרץ כלום שהרי כאן מחיצה חדשה ולא מהני אלא כשאין גבוה יו"ד לא בעפר ולא בחומה שעל העפר כדי שיהא הכותל כאלו נפרץ כולו ודלא כמ"א יעו"ש:

א

מד) שם בהגה. ואף אם חוזר ולוקח וכו' ר"ל לא מיבעיא שאם אחר שעשה בית דירה או פתח לו פתח מביתו הסיר מעט מתעפר עד שנעשה הכותל גבוה י"ט מהעפר כדי שיהא בנה ואח"כ הקיף דשרי דהא נתבטל שאר העפר לעולם אלא אפי' אם חוזר ולוקח כל העפר לאחר שעשה בית דירה שרי:

א

מה) שם בהגה. הואיל ובטלו שם שבת אחת. ואין לומר דלא מהני הואיל ודעתו לפנותו דמה בכך ארנקי נמי הרי הוא עתיד לפנות בוודאי ואפ"ה מהני ומה לי עתיד לפנותו או דעתו לפנותו. תה"ד שם. חו"ש או' ט"ו:

א

מו) שם בהגה. ויש חולקין וכו' ולענין דינא נראה מהתה"ד להקל כסברא ראשונה וכ"מ בב"י ועוד דלקמן סי' תרל"ג סעי' ד' פסק כן בסתם. א"ר או' י"ג וכ"פ הר"ז או' ט' ועיין לקמן סי' שע"ב או' קל"ז:

א

מז) [סעיף ג'] תל גבוה עשרה וכו' כבר כתבנו לעיל או' ט"ז דבשיעור אמה אזלינן לחומרא אי סגי בעוצבות או בשוחקות ומזה תדין ותקיש לכל הדינין שנזכרו בסי' זה והוא דמ"ש בסעי' ה' אם הוא רחב ג"ט היא שוחקות ומ"ש בסעי' ו' בנה מחיצות מיירי נמי בשוחקות מיהו אם היתה המחיצה ראשונה רק י"ט עוצבות אז אף אם לא הרחיקה אלא ג"ט עוצבות נמי מהני ממ"נ רק שהמחיצה השניה תהיה י"ט שוחקות ומ"ש בסעי' ח' ואם נבלעו מחיצות היינו שנבלעו ולא נשארו אפי' י"ט עוצבות והמשכיל יבין. תו"ש או' ט"ז:

א

מח) שם. תל גבוה עשרה. טפחים ואפי' אינו זקוף בגובה הרבה כל שמתקלט י"ט מתוך ד"א הויא מחיצה גמורה כמ"ש לעיל סי' כמ"ה או' ה':

א

מט) שם. דינו כקרפף. עד סאתים מוחר לטלטל בכולו יותר מכאן אין מטלטלין בו אלא בד"א. טור. והטעם מפני שלא הוקף לדירה אלא מחיצה העומדת מאליה וכמ"ש לעיל או' ב' ואם עשה מחיצה למעלה לשם דירה מותר לטלטל שם. עו"ש או' ה':

א

נ) [סעיף ד'] קרפף יותר מסאתים וכו' ואם היה בו סאתים בע"ש ביה"ש ובשבת נפרץ ועמד על יותר מסאתים לא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה. ישי"ע או' א' ועיין לקמן או' נ"ח:

א

נא) שם. למעט אוירו. שלא יהא יותר מסאתים ויהא מותר לטלטל בכולו:

א

בנ) שם. לא הוי מיעוט. שכן דרך הקרפף להיות בו אילנות. טור ט"ז סק"ג. מ"א סק"ט. בין שנטען כשורה ובין מעורבין א"ר או' ט"ו:

א

גנ) שם הגה. אפי' יש בהן גובה עשרה ורוחב ד' שחולקים רשות לעצמם אין ממעטין. ב"י בשם המ"מ:

א

דנ) שם. וה"ה לחופר בו בור. אפי' עמוק יו"ד ורחב ד' דתשמיש הגינה הוא (להשקותה) ואינו ממעט. וכן בית כנוס המים להשקות הגן אינו ממעט. ב"י בשם המ"מ. ומשמע דדבר אחר שאינו צורך הגינה ממעט. מ"א סק"ט. ר"ז או' י"ב:

א

הנ) [סעיף ה'] בנה בו עמוד וכו' אפי' באמצע רש"י. ובהרמב"ם פט"ז משמע דאם בנאו באמצע לא הוי מיעוט. ב"י. ובס' עבוה"ק להרשב"א ורי"ו ואו"ז כתבו כפירש"י וכ"מ מסתמיות הש"ע דלא יש חילוק דבין אם בנאו באמצע או סמוך לכותל ממעט. וכ"ה דעת האחרונים:

א

ונ) שם. אם הוא רחב ג"ט. וגבוה עשרה. עירובין כ"ה ע"א ומביאה ב"י. וכ"ה בהרמב"ם שם:

א

זנ) שם. אם הוא רחב ג"ט הוי מיעוט. פחות מג' בטל ואינו מיעוט. טור:

א

חנ) ואם נפל העמוד בשבת חזר לאיסורו ולא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה. כיון דהוי כרמלית תו"ש או' י"ט. ועיין לעיל או' ן':

א

טנ) [סעיף ו'] בנה מחיצה באורך עשר. ל"ד אלא ר"ל ביותר מעשר כמ"ש בסעי' ב' וכ"כ התו"ש או' ך' וביאורי הגר"א. ר"ז או' י"ד. ומחיצה הראויה לשם דירה צריכה שתהא עשויה להניחה שם לעולם אבל אם עשאה לפי שעה לצניעות בעלמא כגון שעשה מחיצות בקנים קנה קנה פחות מג' וכיוצא בזה לא מהני לשם דירה. אבל מחיצה היא לטלטל בשבת אם היה ההיקף פחות מסאתים. שה"ג. פת"ע או' י"ד:

א

ס) שם. באורך עשר. וגובה י"ט דפחות מזה לא מיקרי מחיצה:

א

סא) שם. לפני מחיצה הראשונה וכו' פי' לפנים ממחיצות הראשונות א"ר או' י"ז:

א

סב) שם. ויהיה מוקף לדירה וכו' כלומר שפתח לו בית קודם שיעשה השנייה. מ"א סק"י. א"ר או' ח"י. תו"ש שם ר"ז שם:

א

סג) שם. אם הרחיקה מהראשונה ג"ט מותר. דהו"ל מחיצה בפני עצמה ומבטלת הראשונה אבל אם לא הרחיקה ג"ט הרי היה כלבודה עמה ולא עשה ולא כלום ואם נתמעט אוירו ע"י מחיצה זו בלא לבוד מועיל דלא גרע מטח עליו טיט דלקמן (ב"י בשם רש"י) מיהו כתב הלבוש דאם לא נתמעט האויר רק מכח לבוד לא מהני שהרי מ"מ לא נתמעט האויר ממה שהיה. תו"ש שם. ועיין א"ר או' י"ט:

א

סד) [סעיף ז'] למעט אוירו. שלא יהא השטח שלו יותר מסאתים ולטלטל בכולו:

א

סה) שם. הוי מיעוט. והיינו אם יש בגובה הטיח י"ט וכמ"ש לעיל או' נ"ו לגבי עמוד דפחות מזה לא הוי מיעוט. אבל ברוחב הטיח א"צ ג"ט כמו עמוד דהתם אינו דבוק בכותל ואתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומטיל ליה אבל הכא דבוק בכותל וליכא אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ולכך מועיל אפי' פחות מג"ט אם יכול לעמוד:

א

סו) שם. ואם לאו לא הוי מיעוט. והגם שכתב בב"י דדעת הרמב"ם פט"ז והרא"ש לפסוק כרבה דהוי מיעוט הכא בש"ע נמשך אחר דברי הטור דפסק כרבא דלא הוי מיעוט כדי להחמיר. ומה שיש להקשות על דברי הטור דבסעי' ה' וסעי' ו' פסק כרבה והכא פסק כרבא כבר נתעוררו המפ' בזה ועיין בח' שמיישב קצת יעו"ש:

א

סז) [סעיף ח'] אינו מועיל. כיון שמחיצות הראשונות מלמטה קיימות אלא שמגביהן. ר"ז או ט"ז:

א

סח) שם. ואם נבלעו התחתונות וכו' כגון שהיה עפר רך ונחבט ולא נשאר בגובהו י"ט. ולפ"ז אפי' לא הוסיף על מחיצות התחתונות אלא מעט ונבלעו עד שלא נשאר בגובהן י"ט ואותו מעט שעשה לשם דירה משלימן לי"ט נמי מהני דהעיקר הוא הגמר לי"ט דאז נקרא עליהם שם מחיצה:

א

סט) שם. ואם נבלעו מחיצות התחתונות וכו' דק"ל מחיצה הנעשית בשבת שמה מחיצה. תו"ש או' כ"ב:

א

ע) שם. ניתר על ידם. שהרי נעשו תחלתן לשם דירה אלא שהיו שלא לצורך מחמת התחתונות וכיון שהלכו התחתונות חזרו הם להיות לצורך ולשם דירה:

א

עא) שם. אפי' על שפתו. וכ"ש אם הרחיק המחיצות ג"ט משפתו דאפי' לאותן הדרים למטה מן התל נמי מועיל. ב"י וב"ח. אבל אם עשה על שפתו אינו מועיל לאותן הדרים למטה דלדידהו הוי מחיצה על גבי מחיצה תו"ש או' כ"ג:

א

עב) שם. אפי' על שפתו וכו' ושם אנו אומרים גוד אסיק ממחיצותיו למעלה על שפתו סביב והרי מחיצות ע"ג מחיצות מ"מ הואיל והוא דר באויר אלו שלמעלה שעשאן עתה לדירה הרי זה מוקף לדירה ואפי' לא עשה אלא מחיצה א' ביותר מעשרה. ר"ז או' ט"ז:

א

עג) [סעיף ט'] ונטע רובו. וה"ה כולו והא דנקט רובו אגב זרעים דאפי' רובו אסור:

א

עד) שם. אינם מבטלים הדירה. שכן דרך קרפף לנטוע בו אילנות להסתופף בצילן. רש"י טור:

א

עה) שם. אבל אם נזרע רובו וכו' דבזר עונים לא דיירי אינשי והו"ל גינה ואסור לטלטל אף בשאינו נזרע דבטיל ליה לגבי רובא. רש"י:

א

עו) שם. אפי' אין בהם אלא סאתים. ר"ל מקום הזריעה. וכיין דהרוב זרוע הו"ל ככולו דבטל מיעוט אצל הרוב וכולו הוא יותר מסאתים וע"כ אסור לטלטל בכולו דבטלו הזרעים את הדירה:

א

עז) שם. אפי' אין בהם אלא סאתים. וה"ה פחות מסאתים משום דבטל מיעוטא לגבי רובא והו"ל כאלו נזרע כולו ואסור. ב"ח. מ"א ס"ק י"א. א"ר או' כ"א. תו"ש או' כ"ה. מאמ"ר או' י"ג. ר"ז או' י"ז. ועיין לעיל א' כ"א:

א

עח) ופשוט דקרפף בית סאתים אף שזרע כולו מותר לטלטל בכולו כיון שאינו יותר מסאתים ומ"מ ממנו לביתו אסור לטלטל אף שהוא פחות מסאתים ואפי' שאינו נזרע אלא סתם קרפף. א"ר או' כ"ב. וכ"ה בהגהת התו' עירובין כ"ג ע"ב ד"ה איכא בשם ר"ח יעו"ש. ועיין לקמן רס"י שע"ב:

א

עט) שם. נזרע מיעוט אם אין בו וכו' ר"ל במיעוט הזרוע. מאמ"ר או' י"ב. ר"ז או' י"ז:

א

פ) שם. מותר. להשתמש בכולו דהזריעה בטלה לגבי השאר ואינה מבטלת הדירה. לבוש. אבל הט"ז סק"ד כתב דעכ"פ מקום הזרוע אסור ודבריו תמוהים שלא הזכיר מלבוש. ועוד שכ"כ הרמב"ם פט"ז ובס' עה"ק דף י"ד דכולו מותר. א"ר או' כ"ב. וכ"כ הנה"ש או' ג' תו"ש או' כ"ז. ר"ז או' י"ז:

א

פא) ולענין טלטול מן הבית לאותו קרפף כתב שם הר"ז דאם מקום הזרוע הוא סאתים אעפ"י שהוא מיעוט אסור לטלטל חן הבית לאוחו קרפף אף למקום שאינו זרוע אבל אם מקים הזרוע מיעוט הוא פחות מסאתים שרי לטלטל מן הבית לאותו קרפף אף במקום הזרוע יעו"ש:

א

פב) שם. יותר מסאתים אסור. ואסור לטלטל אף במה שלא נזרע לפי שנפרץ במילואו למקום האסור לו ומבטל את הדירה. טור וב"י. לבוש. מ"א ס"ק י"א (ומיהו מה שנכתב זה בס"ק י"א הוא ט"ס וצ"ל ס"ק בפ"ע על זה שהוא בסוף הסעי' וכמ"ש ביא"פ ומחה"ש) ואם יש גיפופין ופסין למקום שלא נזרע שרי שם לטלטל ביה. א"א או' י"א. וכן אם יש חריץ עמוק י"ט ורחב ג"ט דלא הוה לבוד הוי מחיצה דלא להוי נפרץ מילואה. א"א או' ט"ז:

א

פג) [סעיף יוד'] מי שיש לו גינה בחצירו וכו' פי' ואין גדר בין החצר לגינה. ואם יש גדר ביניהם החילוק הוא בזה בגינה עצמה דאם הגינה יותר מסאתים אסור לטלטל מחצר לתוכה בכל גווני ואם היא סאתים או פחות מותר לטלטל בתוכה אפי' כולה ומן החצר לתוכה בכלים ששבתו בבית. בחצר אבל לא בכלים ששבתו ומ"כ ראוי שלא לאכול או לשתות בגינה בשבת דא"א ליזהר בזה וכבר זכר זה רמ"א סי' של"ו סעי' ג' בהגה ואסר מטעם אחר יעו"ש ואפי' לטלטל סכינים או מפתח בחגורו מחצר לגינה אסור דהוי כלים ששבתו בבית וכאן לא שייך הוקף לדירה דזרעים מבטלים הדירה והרבה נכשלים בזה. ט"ז סק"ה. והב"ד האחרונים:

א

פד) שם. מי שיש לו גינה בחצירו וכו' מסתימת ל' הטור והש"ע משמע בהדיא דזה הדין שייך אף בבתים שבעיר המוקפת חומה דעכ"פ אסור לטלטל מן הבית למקום הזרוע ואין העולם נזהרין בזה ומיהו ראיתי בתש"ו דב"ש שצידד להקל בגנות שבתוך היקף חומה שאין הזרעים מבטלים דירת החומה יעו"ש ובס' נזירות שמשון רצה להקל בעקר דין זה מטעם אחר ואין דבריהם מוכרחים ודעתי נוטה להחמיר. מאמ"ר או' י"ד יעו"ש. אמנם מ"ש דכ"מ מסתמיות לשון הטור והש"ע אינו מוכרח וכמ"ש הוא ז"ל דאין העולם נזהרין בזה וכבר כתבנו לעיל או' י"ט דכ"ה דעת המו"ק להקל בזה וכ"נ דעת המחב"ר שהעתיק דבריו ולא העיר כלום ומ"מ כבר כתבנו שם דהמחמיר תע"ב.

א

פה) שם. מי שיש לו גינה בחצירו וכו' הטור בשם מהר"מ נסתפק בחצר משום שדירתו חשובה יותר מדירת קרפף וא"כ אפשר דאין הזרעים מבטלין הדירה ומסיק דטוב להחמיר ואחריו נמשך הש"ע בזה תו"ש או' כ"ט:

א

פו) שם אפי' אין בה אלא בית סאתים היינו שהוא בין הכל סאתים החצר עם הזרוע. תו"ש או' ל' ר"ז או' י"ז:

א

פז) שם. אפי' אין בה אלא בית סאתים וכו' כלומר דאפי' אין בה אלא סאתים דא"צ היקף דירה מ"מ אסור לטלטל ממנו לבית. עו"ש או' יו"ד ומשמע אבל בחצר עצמו מותר לטלטל בכולו ואפי' במקום הזרוע כיון שאין יותר מסאתים. ועיין לעיל או' ע"ח:

א

חפ) שם. אלא בית סאתים. וה"ה פחות כמ"ש בסוף הסעי':

א

טפ) שם. לא יטלטל ממנו ומן החצר וכו' דשמא זרעים מבטלים דירת חצר והו"ל כולו קרפף ואפי' הן של אחד אסור לטלטל לבית. מ"א ס"ק י"ב. וכ"כ ח"א סוף כלל נ"א דבכל זה אין חילוק אם הם שייכים לאדם א' או לב' בני אדם ובין עירבו או לא עירבו דכל מה שאסור אפי' של אדם א' אסור עכ"ל. ועיין לקמן או' קי"ב:

א

צ) שם. ואם הוא יותר מסאתים וכו' פי' כל החצר הזרעים ומקום הפנוי' הוא יותר מסאתים והרי הוא כקרפף יותר מסאתים שלא הוקף לדירה דק"ל דאסור לטלטל שם כ"א בד"א דכיון דבמקום הזריעה הוא הרוב המיעוט בטל לגביה והרי הוא כאלו כל המקום נזרע ואסור לטלטל שם כ"א בד"א. עו"ש או' יו"ד. תו"ש או' ל"א. ר"ז או' י"ז:

א

צא) שם. ואם הוא מיעוט החצר ומה שיש בו יותר מסאתים. היינו אם הגינה לחוד הוי יותר מסאתים אז הוי כרמלית ואסור לטלטל בה וממילא גם בחצר דהרי היא נפרצה במילואה למקום האסור. חו"ש או' ל"ב ר"ז שם:

א

צב) שם. אסור להוציא ממנה לבית. אבל מותר לטלטל בכולה וממנה לחצר ח"א כלל נ"א או' ז':

א

צג) שם. ממנה לבית. משמע אבל מחצר לבית שרי אבל בטור כתב אסור להוציא ממנו (ר"ל ממנו בוא"ו, דמשמע קאי אחצר) לבית שגם מהחצר אסור וכ"כ המרדכי, ומיהו אם הגינה פחותה מסאתים שרי טלטול מגינה לבית דבטל לגבי חצר. מרדכי ותו' וכ"מ בגמ' מ"א ס"ק י"ד. וכ"כ הר"ז שם. אמנם זה שלא כדעת הש"ע דלדעת הש"ע לא יש חילוק בין סאתים לפחות דממנה לבית אסור ומן החצר לבית שרי וכ"כ העו"ש או' יו"ד וכ"ה דעת הט"ז סק"ה וסק"ו. א"ר או' כ"ד. ח"א כלל נ"א או' ז':

א

צד) [סעיף יא'] ונכנסו בו מים. ומיירי דהמים קוו וקיימי בתוך הקרפף ואין יוצאין מצד השני דאי לא"ה חולקין רשות לעצמן והו"ל כרמלית ואסור למלאת מהן בלא עשית מחיצה כמ"ש סי' שנ"ו יעו"ש:

א

צה) שם. אין מבטלין הדירה. דאין לך דירה מעולה מזו. ב"י בשם רש"י. וא"כ משמע דוקא הראוין לשתיית אדם דאם הם עכורים וסרוחים אדרבא הוייא דירה סרוחה:

א

צו) שם. יותר מסאתים. ואפי' נתמלא כולו מים. טור:

א

צז) שם. דינם כזרעים. אם נתפשטו ברובו כולו אסור אפי' אין בהם סאתים. במיעוטו אם יש בהם יותר מסאתים כולו אסור אפי' אין בעמקם י"ט ואם אין בהם אלא סאתים מותר. טור:

א

צח) שם. והוא שיהיה בעמקם י"ט. אבל פחות מכאן הרי הם כטיט בחצר ורקק הוא זה ורקק אינו חולק רשות לעצמו בשום מקום ב"י בשם המ"מ מ"א ס"ק ט"ו:

א

צט) שם. והוא שיהיה בעמקם י"ט. ודע דבעמקם י"ט לא אסר החצר משום נפרץ במילואו דהם עצמן נעשו מחיצה בינם לחצר כמ"ש רס"י שנ"ז. מ"א שם תו"ש או' ל"ה. ר"ז או' י"ט ומשמע דבעינן מתלקט י"ט מתוך ד"א. א"א או' ט"ו. ר"ז שם:

א

ק) [סעיף יב'] קרפף בית ג' סאים. שלא הוקף לדירה ר"ז או' ך':

א

קא) שם. מותר. היינו לטלטל בכולו. ר"ז שם:

א

קב) שם. אפי' אם הקירוי משופע. דחשבינן כאלו מחיצה בסוף הקירוי ולא נשאר אלא קרפף בית סאתים. טור. ואע"ג דק"ל דלא אמרינן פי תקרא יורד וסותם בקירוי משופע כמ"ש סי' שס"א סעי' ב' מ"מ כיון שהקרפף הוא רה"י מה"ת ורבנן הוא דהחמירו לטלטל בו משום גזירת רה"ר בכה"ג הקילו. פרישה או' ה' ר"ז שם. מיהו בב"י סי' שס"א כתב דהכא לאו משום פי תקרא הוא דשרי אלא משום דאין שם קרפף על המקורה והב"ד המאמ"ר או' ט"ז יכתב דלא משמע הכי מדברי הטור יעו"ש. וכ"כ התו"ש או' ל"ו על דברי ב"י הנז' דאין כן דעת הטור יעו"ש:

א

קג) [סעיף יג'] קרפף בית סאתים מצומצם. שלא הוקף לדירה. ר"ז או' כ"א:

א

קד) שם. שנפרצו במלואם וכו' לא דוקא דאי גם החצר נפרץ במילואו היה גם החצר נאסר לטלטל בכילו דנפרץ למקום האסור אלא ר"ל שהקרפף נפרץ במילואו לחצר וכ"ה בש"ס וכ"כ בא"א או' ט"ז ועיין באו' שאח"ז:

א

קה) שם. הקרפף אסור וכו' ומיירי כשיש להחצר גיפופים ונפרץ פחות מיו"ד דאל"כ אף החצר אסור דנפרץ במילואו כמ"ש סעי' יו"ד. הג"א ותו' מ"א ס"ק ט"ז. וכ"כ המאמ"ר או' י"ז דבעינן תרתי דאיכא גיפופין וגם ליכא פרצה יו"ד והשיג על הב"ח שכתב דסגי בחדא יעו"ש. וכ"כ בא"א או' ט"ז ר"ז או' כ"א:

א

קו) שם. מפני שמקום המחיצה מייתרו וכו' אבל אם לא נפרץ במילואו אלא נשארו בו גיפופין מכאן ומכאן אין מקום הפרצה מייתרו לפי שחודן הפנימי של הגיפופין יורד וסותם ומחודן הפנימי ולחוץ הוא רשות בפ"ע. ואפי' נפרץ במילואו אינו אסור אלא א"כ כתלי ארכו בולטים ונכנסים לתוך חלל החצר והם מופלגים שם ג"ט מכתלי אורך החצר שאל"כ ניתר הוא בגיפופי החצר כמ"ש סס"י שם. ר"ז שם. וכ"כ המחה"ש ס"ק ט"ז ועיין באו' שאח"ז:

א

קז) שם. ונעשה יתר על סאתים. בד"א כשנפרץ במילואו וכותליו נכנסים לתוך חלל החצר (ג"ט כמ"ש באו' הקודם) או שהיו כותלי החצר שבצד זה ושבצד זה יתירים על רוחב הקרקע ד"א ואם לאו אין זה נפרץ במילואו שכל שנראה מבחוץ אעפ"י ששוה מבפנים נידון משום לחי. מ"מ פט"ז בשם הרשב"א. ב"י עו"ש או' י"ב:

א

קח) [סעיף יד'] ופתח בו פתח. מבית דירה אחר שהוקף שאותו הפתח אינו מועיל כלום מאחר שנעשה אחר שהוקף וע"כ עושה מחיצה לפניו אחר שפתח הפתח מבית דירה כדי שיהא מוקף לדירה וכמ"ש בסעי' ב':

א

קט) שם. ועשה מחיצה לפניו. ר"ל מבפנים וכגון שהרחיקה מכותל הבית ג"ט כמבואר לעיל סעי' ו' יעו"ש:

א

קי) שם. ואח"כ נפלה וכו' וה"ה אם הפילה בידים כדי לסמוך על מחיצה הראשונה לא מהני ולא דמי לעיל סעי' ב' בהגה בהניח עפר דשם עשה מעשה בגוף המחיצה הראשונה כדי לבטלה אבל הכא ההיתר הוא משום מחיצה שנייה וכיון שהלכה הלך גם ההיתר שלה:

א

קיא) שם. חוזר לאיסורו. ואין אומרים בו הואיל והותר הותר ותועיל לו עכשיו מחיצה הראשונה ב"י. ר"ז או' כ"ב. ועיין לעיל או' ח"ן:

א

קיב) והא דאסור להוציא מבית לקרפף י"א דוקא כשהם של ב' בני אדם אבל אם הם של אדם א' מותר מידי דהוה אבית וחצר של אדם א' וי"א דאפי' הם של אדם א' אסור דלא דמי לבית וחצר. ב"י בשם הריטב"א. וכ"כ המרדכי פ"ב דעירובין כדעת האוסרין והביאו ד"מ או' ג' וכ"כ לעיל או' פ"ט בשם האחרונים. וה"ד בקרפף סאתים אבל אם הוא פחות מסאתים או יותר מסאתים והוקף לדירה שרי לטלטל ממנו לבית אם הם של אדם א' ואם הם של ב' בני אדם אם עירבו ויתבאר עוד לקמן ברס"י שע"ב בס"ד:

א

ובורגנין. אף על פי שהשומר דר בתוכו מ"מ אין עשוי לדור אלא לשמור:

ב

אריך וקטין. כגון שהוא ארוך ק' אמה ורחב נ' אמה שהוא עולה כמרובע של ע' וד"ט:

ג

אמה א'. אבל פחות מאמה שרי:

ד

סמוך לביתו. היינו בתוך אלפים אמה שיוכל לטייל בה (הר"ר יונתן) עמ"ש סי' תק"א ס"ג וה"ה אם יש סוכת שומרים שדר שם ביום ובלילה או בית דירה אף על פי שאין דר שם בקביעות (הג"מ והג"א) וע' בהרי"ו וצ"ל דהג"א מיירי שהיה הבית בנוי בו מקודם דהא כתב הוא עצמו ספ"ב פרדס שלא הוקף לדירה סמוך לבית ובנה בו בית יעשה שביל וכו' משמע דלא מהני שבנאו אח"כ ולכן כתב יש שם שומירה וכו' ונ"ל דגם התו' לא כתבו דלא מהני אלא לריב"ב דס"ל דבפחות מע' בעי' שומיר' ולכן ביתר מע' לא מהני אבל לדידן דבפחות מע' א"צ שומירה ביתר מע' מהני וצ"ל דלכן דילג רמ"א דין דשומירה ובית דירה דליכא פלוגתא בזה אך בסמוכה לעיר יש חולקים כמ"ש סי' שנ"ט דרחבה אסורה ע"ש והג"א ס"ל דרחב' שאני שלא נעשו המחיצות לשם הרחבה אלא שבנאה בתים סביבם ומוקפת מאילי' כמ"ש ב"י סי' זה בשם הריטב"א כנ"ל:

ה

שבנה בו בית. קודם שהוקף כמ"ש ס"א, כתב המבי"ט ח"א סמ"ח דאם א' מצדי הקרפף הוא בתים חשיבי כותלי הבתים מוקף לדירה אף על גב שנעשו לתוכו מ"ד אכותלי מבוי דחשיבי מוקף לדירה ע"כ ועמ"ש ס"א וכ"מ מפירוש רש"י בעובדא דאפדנא ודוקא שפתח ולבסוף הוקף אבל אם נפל מחיצה החיצונה של הבית ונשאר מחיצה הפנימית אין מועיל דלא נעשי' לבראי אלא לגואי עססי' זה ומשמע בתו' דף כ"ד דצ"ה מהני כמו מחיצה עסי' שס"ב ס"י:

ו

שהשלימו לי' מותר. דפנים חדשות באו לכאן:

ז

אין בגובה העפר י'. דאם יש בגובהו י' שרי בלא"ה כמ"ש ס"ו אם הרחיקה ג"ט:

ח

חוזר ולוקח. אף על גב דנעשית מחיצה מאילי' שרי כמ"ש ס"ח (שם) וא"ל דלא תיהני הכא הואיל ועיקר תקנתו ע"מ לפנותו דמה בכך ארנקי נמי עתיד ליטלו משם בודאי ואפ"ה הוי ביטול כמ"ש סימן שע"ב סי"ו ובגמ' שם ומה לי אם מכוין כדי לפנותו או אם עתיד לפנותו (ת"ה):

ט

לא הוי מיעוט. לפי שדרך ליטע בו אילנות ה"ה בור דתשמיש הגינה הוא להשקותו (מ"מ בשם רשב"א) ועב"י משמע דבר אחר שאינו צורך הגינה ממעטו:

י

ויהיה מוקף. כלו' שפתח לו בית קודם שעשה השני':

יא

אלא סאתים. וה"ה פחות דהמיעוט בטל לגבי הרוב וה"ל נזרע כולו ואסור, יותר מסאתים אסור דה"ל כרמלית כמ"ש סי' שע"ב ס"ב ומה שלא נזרע הוי קרפף ואסור לטלטלן דנפרץ במלואה למקום האיסור:

יב

ממנו ומן החצר. דשמא זרעים מבטלין דירת חצר וה"ל כולו קרפף ואפי' הן של אדם א' אסור לטלטל לבית (ב"י ריטב"א) והגנה והחצר מצטרפין (ב"י מרדכי) וכמ"ש ס"ט:

יג

אוסר כל החצר. דה"ל כרמלית וחצר נפרץ במילואה:

יד

ממנה לבית. משמע דמחצר לבית שרי אבל בטור כ' אסור להוציא ממנו לבית שגם מהחצר אסור וכ"כ המרדכי דאע"ג דמות' לטלטל מחצר לקרפף כמ"ש רסי' שע"ב מ"מ לענין כלי הבית ה"ל החצר נפרץ במילואו למקום האסור לו ואסו' להכניס מחצר לבית ומיהו אם הגינה פחות מבית סאתים שרי לטלטל מגנה לבית דבטיל לגבי חצר דאינו חשוב להיות לה שם בפ"ע מרדכי ותוס' וכ"מ בגמ' ע"ש:

טו

י' טפחים. דפחות מי"ט ה"ל כטיט ורפש שאין חולקין רשות לעצמן (מ"מ) ודע דבעמקן י' לא אסר החצר משום נפרץ במלואו דהם עצמן נעשו מחיצה בינם לחצר כמ"ש רסי' שנ"ו:

טז

הקרפף אסור. ומיירי כשיש להחצר גיפופים ונפרץ פחות מי' דאל"כ אף החצר אסור דנפרץ במלואו כמ"ש ס"י (הג"א ותו') עססי' ש"ס:

א

(א) לדירה – דירת אדם ותשמישיו:

ב

(ב) כגון גנות ופרדסים – שמקיפים אותם רק לשמור את הפירות והזרעים שבתוכן וה"ה קרפף שהוא היקף גדול חוץ לעיר להכניס שם עצים לאוצר:

ג

(ג) ובורגנין – סוכת שומרים שבשדות:

ד

(ד) שאינן עשויין וכו' – ר"ל אע"ג דסוכה זו נעשית לישיבת השומר מ"מ כיון שאין דירתם שם מחמת עצמן אלא לשמור האויר שלפניהן אין זו דירה חשובה מחמת עצמה והרי זו כהיקף של גנות ופרדסים ואפי' היא מקורה בגג נמי לא מיחשבה דירה ועיין ביאור הלכה בסימן שס"ב מ"ש בזה:

ה

(ה) אסרו חכמים וכו' – דאע"ג דמן התורה כל המוקף מחיצות גבוהות עשרה אע"פ שהיא רחבה כמה כורים הוא רה"י גמור ומותר לטלטל בכולו מ"מ חכמים אסרו בהיקף גדול יותר מב"ס שלא הוקף לדירה שהוא דומה קצת לר"ה ולכרמלית שלא לטלטל בה ביותר מד"א כמו בר"ה ובכרמלית:

ו

(ו) שהוא שיעור ע' וכו' – דבית סאה הוא נ' על נ' דהיינו בין כולו אלפים וחמש מאות אמה באמה רוחב ובית סאתים הוא ה' אלפים אמה באמה רוחב וכשתעשה מזה שדה מרובעת הוא בערך שיעור ע' אמה וד' טפחים אורך על ע' אמה וד' טפחים רוחב:

ז

(ז) וד' טפחים – ומעט יותר כשיעור אצבע בערך ולא חשו להזכירו מפני שהוא מועט ואעפ"כ יכול לחשבו בחשבון וכל שליכא יותר על ע' אמה וד' טפחים ואותו משהו מותר לטלטל ועיין בקיצור ש"ע שכתב דלפי אמות שלנו שהם גדולים הוא נ"ג על נ"ג:

ח

(ח) מותר לטלטל בכולו – וסמכו חכמים בשיעור זה אשיעורא של חצר המשכן שהיה ב"ס בכולו והיו מטלטלים בו:

ט

(ט) בין שהוא מרובע – והכלל בזה דכל דליכא יותר מה' אלפים בתשבורת לית לן בה בין שהמקום עגול או מרובע או שאר צורות וכדלקמיה:

י

(י) או אריך וקטין – כגון שהיה ארוך ק' ורוחב נ' שהוא עולה כמרובה של ע' וד"ט:

יא

(יא) ובלבד שלא יהא ארכו וכו' – דהיינו שלא יהא עכ"פ ארכו יותר ממאה אמה דכל שהוא שטח גדול אף באורך לחוד מיחלפי בר"ה וכרמלית ובמאה אמה לא רצו לגזור מפני שמצינו בחצר המשכן שארכו מאה ורחבו חמשים:

יב

(יב) אמה אחת – אבל בפחות מאמה לא גזרו וכ"ז בדוקא אם היה עכ"פ בית סאתים בין כולה אבל אם בין כולה ליכא ב"ס לא קפדינן בזה ואפילו היה ארכו הרבה יותר ממאה אמה נמי מותר לטלטל בכולה כל שמוקף מחיצות:

יג

(יג) אי מוקפות – פי' היכא שיש חומה סביב לעיר ומבואר שם דמן הסתם אמרי' דהוקף לדירה דאין דרך להקיף אלא אחר שבנו הבתים מתחלה והוי בנוי ולבסוף הוקף דמהני וכדלקמן:

יד

(יד) דסתם קרפיפות וכו' – פי' ופתח הבית פתוחה להם:

טו

(טו) דרגילים – כוונת הרמ"א במקום שאין אדם זוכר אם הקרפיפות נבנו קודם הבתים או לאחר הבתים ולשם תשמיש דירה ובזה כתב דרוב קרפיפות שלנו הוקפו אחר בנין הבתים לתשמישי הבתים ודבר פשוט הוא דלאו כללא הוא בכל מקום ובכ"ז ויש לראות בזה בזמננו לפי מנהג המקומות:

טז

(טז) סמוך לביתו – וכל שהוא סמוך לעיר מיקרי סמוך לביתו לדיעה זו:

יז

(יז) דעתיה עילויה – ופשוט דאף לדעה זו דוקא בשבנה הבית ואח"כ הקיף וקמ"ל דאע"ג דלא פתח ליה אפ"ה כיון שהיא סמוכה לעיר הרבה דעתיה עילויה להשתמש בה תדיר ומסתמא הוקפה לדירה:

יח

(יח) וי"ח בזה – ולדעה זו אפי' בסמוכה ממש לביתו כל שלא פתח ולבסוף הוקף לא מהני והסכימו האחרונים להלכה כדעה זו:

יט

(יט) ואח"כ הקיפו – קאי גם אבנה בו בית דרישא וכלומר דבין שבנה בית באותו מקום ואח"כ הקיפו לאותו מקום ונמצא הבית באמצעיתא ובין שבנה בית אצל אותו מקום ופתח לו פתח ואח"כ הקיפו דבכ"ז נחשב מוקף לשם דירה דלשם תשמיש דירה הקיפו אבל היכא דהקיפו מתחלה ואח"כ בנה בו בית או אפילו בנה מתחלה ואח"כ הקיף אחורי הבית אלא דלא היה פתח בבית לצאת משם למקום המוקף מיקרי הקיף שלא לשם דירה דמוכח דלא עשאו לתשמיש תדיר לבית. ודע דאם חשב בפירוש בשעה שהקיף למקום הזה שיבנה בו בית אח"כ והקרפף הזה יהא כמו חצר או בשבית בנה מתחלה ואח"כ הקיף בסוף הבית וחשב בשעת ההיקף שיפתח אח"כ פתח בבית לאותו צד כדי שיכול להשתמש בהיקף לצרכי הבית אפשר שיש להקל ולומר דמיקרי מוקף לדירה שהרי הקיף אותו לשם דירה:

כ

(כ) ואם היה מוקף וכו' – ורוצה להקיפו לשם דירה כצ"ל וכן הוא במחבר שבעולת שבת וכן הוא בטור והכוונה שרוצה להשתמש עתה בהיקף הזה בקביעות אלא שאינו מועיל דבעינן שיהיו המחיצות עשויות לשם זה:

כא

(כא) יפרוץ בו – ואינו צריך לפרוץ כל גובה הכותל עד למטה אלא כל שלא נשאר בגובה י' טפחים סגי דהפחות מי' טפחים בגובה לא מיקרי מחיצה:

כב

(כב) ביותר מעשרה – ואם היה מכבר פרוץ עשרה דיו דיפרוץ מעט יותר וסגי:

כג

(כג) ונמצא בית פתוח – דכיון דנפרץ כ"כ נתבטלו כל המחיצות ואפילו זה שהוא עומד עדיין הרי הוא כאלו נסתר:

כד

(כד) ויחזור ויגדור – לשם כוונת דירה:

כה

(כה) הפרצה כולה – וה"ה אם עושה צורת הפתח דשוב אינו פרצה:

כו

(כו) או אמה היתירה – ואם לא פרץ אמה רק מעט צריך לגדור אותו מעט וסגי:

כז

(כז) עד שהשלימו – ליותר מעשרה כצ"ל:

כח

(כח) מותר – ולא אמרינן כיון דלא פרץ עשרה בבת אחת ולא גדר בבת אחת לא הוי היקף לשם דירה אלא כיון דהשתא מיהא הוי החידוש של היקף ביותר מעשר חשיב היקף לשם דירה:

כט

(כט) י"א דיכול וכו' – ומיירי כשהכותל הוא פחות מעשרים טפחים בגובה דבכותל עשרים או יותר לא מהני האי תקנה וכמו שיתבאר לקמיה:

ל

(ל) משני צדדים – כדי שיתבטל המחיצה שהרי יש דריסת הרגל מקרקע הקרפף לחוץ לקרפף:

לא

(לא) עד שיתמעט וכו' – והוי כפרוץ במקום הזה וא"כ יכול עתה לבנות שם בית דירה או לפתוח שם פתח מדירתו אם לא היה שם פתוח לקרפף מכבר ואח"כ כשיפנה העפר דמי כמו הקיף אחר שפתח מתחלה:

לב

(לב) רוחב – צ"ל רוחב ד' והטעם דבפחות מארבעה אינו ראוי לעמוד עליו ולהתעכב:

לג

(לג) באורך הכותל – צ"ל באורך יותר מעשר דאז לא יחשב פתח אלא פרצה וכנ"ל:

לד

(לד) ואם אין בגובה – ר"ל דכל תקנה זו אינו אלא בשכל גובה הכותל הוא פחות מעשרים טפחים דאז יכול לעשות תל משני צדדיו בגובה פחות מעשרה טפחים דבשיעור כזה אפשר עוד לדרוס ולהלוך עליו ומעתה צריך לחשוב גובה הכותל רק מתל ולמעלה דהתל חשיב כקרקעית הקרפף וכיון שלא נשאר בכותל מסוף התל ולמעלה עשרה טפחים הו"ל כותל כפרוץ משני צדדיו שהרי אין בו עשרה לא מבחוץ ולא מבפנים:

לה

(לה) ואף אם חוזר וכו' – הלשון מגומגם שהרי בע"כ צריך ליטלו כדי שיוחזרו המחיצות למקומם [דאל"כ אסור לטלטל בה ואפילו בפחות מבית סאתים] ועיין בא"ר בשם מלבושי יו"ט שכתב שצ"ל ואף שחוזר וכו' ור"ל ואף שחוזר ולוקח העפר כדי שיתגלו המחיצות מחדש לשם דירה מ"מ לא אמרינן משום זה שהעפר לא נתבטל מעולם כלל משום שדעתו היה לחזור ולפנותם כיון דעכ"פ ביטלם לשבת אחת:

לו

(לו) הואיל ובטלו שם שבת אחת – היינו בפיו [הגר"א בביאורו]:

לז

(לז) דעפר לא הוי בטול – פי' באופן כזה שדעתו לפנותו:

לח

(לח) אלא אם כן אין עתיד – וצריך לבטלו בפירוש לעולם ועיין באחרונים שדעתם להורות כסברא קמא להקל ועיין בביאור הלכה שהגר"א חולק על עיקר דין זה ולפי המבואר בס"ו יש עצה שלא יצטרך לפרוץ הכותל דהיינו שיעשה מחיצה שהיא גבוה י"ט באורך יותר מעשר אמות ורחוקה ממנה ג"ט אך כ"ז אינו מועיל ג"כ רק בעת שעומדת המחיצה אבל לא לאחר שנפלה דיחזור לאיסורו דהא הכותל הראשון לא הוקפה לדירה וכדלקמן סעיף י"ד:

לט

(לט) תל גבוה עשרה – טפחים ואפילו אינו זקוף בגובה הרבה אלא כל שמתלקט העשרה טפחים מתוך ד"א הוי מחיצה גמורה:

מ

(מ) דינו כקרפף – דעד סאתים מותר לטלטל בכולו דכאלו מוקף מחיצות דמי וביותר מסאתים אסור לטלטל דהוא מחיצה הנעשית מאליה ולא הוקף לשם דירה:

מא

(מא) למעט אוירו – שלא יהיה שטחו יותר מסאתים ויהא מותר לטלטל בו:

מב

(מב) לא הוי מיעוט – שדרך לעשות כן בקרפיפות ליהנות בהן ולישב תחתיהן בצל וא"א למעט ולהכשיר אלא בדברים שאין דרך הקרפיפות בכך:

מג

(מג) אפילו יש בהן גבוה עשרה וכו' – דחולקין בכל מקום רשות לעצמן ונעשו רה"י אפ"ה אינו ממעט כיון שהוא מתשמישי הקרפף:

מד

(מד) לחופר בו בור – של מים ואפילו עמוק עשרה טפחים ורוחב ד' ואע"ג דמקום חללו אינו מקום הילוך מ"מ נמדד בשיעור סאתים דהוא נמי מתשמישי קרפף הוא כאילנות וכן אם עשה בור בגינה ג"כ אינו ממעט דתשמיש הגינה הוא להשקותו ודבר אחר שאינו צורך הגינה ממעטו ופשוט דדבר המיטלטל אינו ממעט לעולם:

מה

(מה) עמוד – בין באמצע בין סמוך לכותלי הקרפף:

מו

(מו) רחב ג' טפחים – וגבוה עשרה:

מז

(מז) הוי מיעוט – אבל בפחות מעשרה ורוחב ג' לא חשיב והוי כמי שאינו:

מח

(מח) באורך – יותר מעשר כצ"ל ומיירי דגובהה היה ג"כ עשר:

מט

(מט) לפני מחיצה – לפנים בקרפף:

נ

(נ) שתהיה כמו שאינה – והוי כאילו נפרץ במחיצה הישנה כל אורך הזה שמתבטל כל המחיצות בשביל פרצה זו כדלעיל בסעיף ב':

נא

(נא) ויהיה מוקף לדירה – ומיירי שפתח לו פתח קודם שבנה מחיצה החדשה:

נב

(נב) ג' טפחים מותר – דהו"ל היקף חדש לשם דירה אבל אם קירב הכותל החדש בתוך ג' להכותל הישן לא מהני דתו לא נחשב ככותל חדש אלא כמו שמוסיף בבנין על כותל הראשון לשם דירה דלא מהני וכ"ז בשלא נתמעט הקרפף משיעור יותר מבית סאתים ע"י כותל החדש אבל אם נתמעט הקרפף משיעורו בודאי מותר אפילו קירב בתוך ג"ט שהרי אפילו בטח טיט על הכותל מהני כמבואר בס"ז:

נג

(נג) למעט אוירו – שלא יהיה שטחו יותר מבית סאתים ויהא מותר לטלטל בו:

נד

(נד) הוי מיעוט – ואפילו לא טח אלא באחד מכתלי הקרפף ואפילו במקצתו סגי ומ"מ נראה שתהיה עכ"פ גובה הטיח עשרה מקרקע ולמעלה ורחבה שלשה ואי לא"ה לא חשיב וכההיא דעמוד בסעיף ה' ועיין בה"ל:

נה

(נה) לא הוי מיעוט – דכמי שאינה דמיא ויש חולקים ע"ז דכל שיכולה לעמוד עם הכותל ממעט ויש להקל לעת הצורך וכ"ז אם נתמעט השיעור עי"ז מבפנים אבל אם לא נתמעט השיעור בודאי אסור ואפילו כיון בטיח הזה לשם דירה אף שעשהו עב כ"כ שיכול לעמוד בפני עצמו דהוי כמחיצה ע"ג מחיצה כמבואר בס"ו:

נו

(נו) אינו מועיל – דלא מהני ליה לקרפף ולא מידי שהרי בלא זה מוקף כבר:

נז

(נז) ואם נבלעו התחתונות – שהיה העפר רך ותחוח ונחבט הכותל עד שלא נשאר בה עשרה טפחים בגובה:

נח

(נח) ניתר על ידם – שהרי נעשו לשם דירה מתחילתן אלא שלא יכלו להתיר עד עתה שהיו שלא לצורך אבל עתה שבלא הם ליכא עשרה בגובה מחיצה הישנה שפיר מהני ליה לקרפף:

נט

(נט) ועשה מחיצות – לדור ולהשתמש על התל:

ס

(ס) אפי' על שפתו – ר"ל דלא מיבעיא אם הרחיק משפת התל ג' טפחים דבודאי מועיל וכמבואר בס"ו:

סא

(סא) מועיל – ואע"ג דבלא מחיצות אלו הרי יש בגובה התל עשרה ויותר והרי הוא מוקף מאליו אעפ"כ שרי דכיון דאינו דר למטה בעמק אלא על התל בגובה למעלה הרי אדרבה מהני ליה רק מחיצות עליונות ותחתונות לא מהני ליה ולא מידי וכדמסיים שהרי דר וכו':

סב

(סב) באויר מחיצות – ולא בעינן שיעשה כמה מחיצות אלא כיון שבנה מחיצה אחת לשם דירה סגי ושארי שלש מחיצות נחשב ע"י התל גופא שהוא גבוה עשרה טפחים וכדלעיל בס"ג ואפילו אותה מחיצה לא בעינן שיעשנה ע"פ כל רוחב התל אלא כיון שעשאה באורך עשר ומעט יותר לשם דירה סגי וכדלעיל בסעיף וי"ו:

סג

(סג) ונטע רובו – ה"ה כולו:

סד

(סד) שורות שורות – אלא מעורבין:

סה

(סה) אינם מבטלים הדירה – דעבידי אינשי לנטוע אילנות בחצירות כדי להסתופף בצלן:

סו

(סו) הזרעים מבטלים הדירה – דבזרעונים לא דיירי אנשי והוי ליה גינה ואסור לטלטל אף בשאינו נזרע דבטל לה לגבי רובו וכזרע כולו דמיא:

סז

(סז) אפילו אין בהם וכו' – ר"ל בשטח מקום הזריעה ובית סאתים אינו צריך להיקף דירה אפ"ה אסור דכיון דמיעוט בטיל לגבי רוב הרי הוא כאלו כולו נזרע ובכולו הא איכא יותר מבית סאתים:

סח

(סח) אלא סאתים – וה"ה פחות כיון שהם הרוב וביחד עם המיעוט יש יותר מבית סאתים:

סט

(סט) נזרע מיעוט – נראה דה"ה מחצה על מחצה:

ע

(ע) אם אין בו – ר"ל במקום הזרוע:

עא

(עא) מותר – דאין כח במיעוט לבטל הרוב שהוקף לדירה והמיעוט עצמו ג"כ מותר דלו יהא דלגבי דידיה נתבטל המחיצות שהוקפו לדירה ג"כ לאו מידי הוא דהא בית סאתים לא צריך היקף לדירה:

עב

(עב) יותר מסאתים אסור – לטלטל בכולו דהמיעוט אסור כיון שיש בו יותר מבית סאתים אינו ניתר בלא היקף לדירה וזרעים מבטלים מחיצה של דירה ורוב הקרפף ג"כ נאסר מפני שהוא פתוח ופרוץ לזרעים שהוא מקום אסור:

עג

(עג) מי שיש לו גינה וכו' – אף שכבר נתבאר כ"ז בסעיף הקודם לענין קרפף מ"מ חזר המחבר ושנה דין זה לענין חצר לאשמועינן דכשם שזרעים מבטלי מחיצות של קרפף שהוקפו לדירה כמו כן מבטלי מחיצות של חצר ולא אמרינן דחצר חשיבא טפי ולא מתבטל בשביל זרעים ועוד הוסיף לבאר בסעיף זה לענין טלטול מן החצר לבית וכמו שנבאר:

עד

(עד) אפילו אין בה – ר"ל בכל החצר:

עה

(עה) אלא בית סאתים – וה"ה פחות:

עו

(עו) לא יטלטל וכו' – דבחצר בעצמו בודאי מותר לטלטל בכולו אפילו במקום הזרעים דאף שזרעים מבטל מחיצות של דירה בזה שאין בה אלא סאתים הרי לא בעינן היקף לדירה:

עז

(עז) ממנה ומן החצר – דכיון דנתבטל היקף של דירה הרי כל החצר כקרפף דעלמא שאסור לטלטל ממנו לבית וכן מן הבית לתוכה ואפילו בקרפף פחות מבית סאתים ואפילו הן של אדם אחד:

עח

(עח) ואם הוא יותר וכו' – ר"ל כל החצר:

עט

(עט) אלא בד"א – כדין כרמלית כיון דבין כולה יש יותר מבית סאתים ורוב הזרעים ביטל שם דירה מחצר וכנ"ל בס"ט:

פ

(פ) מה שיש וכו' – ר"ל אם יש במקום הזרוע:

פא

(פא) אוסר כל החצר – אף דחצר רוב לגבי גינה ולא נבטל ממנו שם דירה ע"י הזרעים אבל עכ"פ נבטל היקף דירה לגבי זרעים עצמם ואסור לטלטל שם כיון שהם יותר מבית סאתים ומשום זה אסור גם בשאר החצר דנפרץ הוא למקום הזרעים שהוא מקום אסור:

פב

(פב) אסור להוציא וכו' – דבמקום הזרעים גופא מותר לטלטל וכמ"ש בס"ט אלא דעכ"פ אסור להוציא ממנה לבית כדין קרפף שאין מוקף לדירה שאין מטלטלים ממנו לבית:

פג

(פג) ממנה – ומשמע מזה דעכ"פ מחלק החצר שרי לטלטל לבית אף כשיש שיעור בית סאתים כדין כל חצר שמוציאין ממנו לבית ויש אוסרים בזה להוציא אף מחצר לבית דאע"ג דבחצר וגינה מותר לטלטל מ"מ לענין כלי הבית מקרי גינה מקום האסור שהרי אסור להוציא ממנה לבית וממילא נאסר גם החצר לענין זה משום שהוא פרוץ ופתוח לגינה. והיכי שהזרעים פחות מן בית סאתים בודאי אין להחמיר לטלטל מן החצר לבית ויש מקילין בכגון זה לטלטל אף מן חלק הגינה גופא לבית וה"ה מן הבית לגינה ויש לסמוך ע"ז במקום הדחק. וכל המוזכר בכאן הוא בשאין מחיצה בין החצר למקום הזרעים ואם יש מחיצה אין חלק אחד שייך לחבירו כלל וא"כ חלק החצר דינו כחצר ומותר לטלטל בכולו וממנו לבית ומקום הנזרע הוא נידון לעצמו ואם חלק הנזרע הוא יותר מבית סאתים דינו ככרמלית ואסור לטלטל אף בתוכו וכ"ש להוציא ממנו לחצר או להיפך דחצר דינו כרה"י גמור ואם הוא רק ב"ס או פחות מותר לטלטל בכולו וכן ממנו לחצר ומחצר לו חוץ כלים ששבתו בבית אסור להוציא מן החצר לגינה ע"כ ראוי שלא לאכול או לשתות בגינה בשבת דא"א ליזהר בזה וכ"ש באם הוא יותר מב"ס דאסור בטלטול יותר מד"א:

פד

(פד) ונכנסו בו מים – ומיירי שהמים קוו וקיימי בתוך הקרפף:

פה

(פה) אם ראויים לשתיה – ר"ל לשתית אדם ויש מקילין אף בשראוים לכביסה וכדומה:

פו

(פו) אין מבטלין הדירה – דאין לך דירה מעולה מזו:

פז

(פז) יותר מסאתים – ולא אמרינן דבור גדול כהאי אין דרך לעשות דשפיר מצוי דאדם עושה בריכה גדולה של מים לתשמישו ומבואר בטור דלאו דוקא יותר מסאתים אלא אפילו נתמלא כל החצר נמי שרי:

פח

(פח) ואם אינם ראוים לשתיה – ולאידך סברא דלעיל דוקא בשאינם ראוים לא לשתיה ולא לכביסה כגון שהיו עכורים מאד:

פט

(פט) דינם כזרעים – משמע מלשון זה דהוא ממש כזרעים ולכן אם נתפשטו ברובו כולו אסור אפילו אין בהם סאתים ואם במיעוטו אם יש בהם יותר מב"ס כולו אסור וכדלעיל בזרעים וכתבו האחרונים דכ"ז דוקא כשאין עמוק י"ט בשפתו וגם אין מתלקט י"ט בתוך הילוך ד"א דאם עמוק י"ט בשפתו או עכ"פ מתלקט י' בתוך הילוך ד"א כותלי המים עצמן נעשו מחיצה בין מקום המים לשאר החצר ואין אסור אלא מקום המים עצמו ועיין בה"ל:

צ

(צ) והוא שיהא בעמקם י"ט – דפחות מי"ט הו"ל כטיט ורפש בעלמא שאין חולקין רשות לעצמן:

צא

(צא) מותר – שפי תקרה יורד וסותם והוי כאלו מחיצה מפסקת בין הסאה המקורה לבית סאתים שאינה מקורה ונמצא שאין שם אלא בית סאתים:

צב

(צב) ואפילו אם הקירוי משופע – כעין גגין שלנו שפיה באלכסון וקמ"ל שגם בפי תקרה כזו יורד וסותם ואף דלקמן בסימן שס"א ס"ב סתם המחבר דהיכא דפי התקרה בשיפוע לא אמרינן פי התקרה יורד וסותם חילקו האחרונים דשאני הכא דמן התורה רה"י גמור הוא לכו"ע שהרי מוקף ד' מחיצות אלא שחכמים גזרו בקרפף יותר מבית סאתים ולהכי הקילו בפי תקרה אף שפיה בשיפוע משא"כ התם דנפרץ מחיצה לא אמרינן יורד וסותם אלא א"כ פיה שוה:

צג

(צג) מצומצם – ולא היה מוקף לדירה:

צד

(צד) שנפרצו במילואה זה לזה וכו' – הלשון מגומגם דבאמת אם שניהם נפרצו במילואם גם החצר אסור שהרי הוא פתוח ופרוץ לקרפף שנאסר אלא מיירי שהיה החצר רחב מהקרפף ונשארו גפופים מהצדדין וע"כ החצר מותר דלא נפרץ במילואו להקרפף וגם מיירי שפרצת החצר לא היה יותר מעשר אמות דביותר מעשר אפילו נשארו גפופין שניהם אסורין דשוב לא מיקרי פתח אלא פרצה:

צה

(צה) שמקום המחיצה מייתרו – דאויר החצר אינו עושהו יותר על בית סאתים משום שהוא אויר המותר רק מקום שהיה המחיצה שאינו בכלל החצר נצטרף עתה עם הקרפף ועושהו יותר על בית סאתים:

צו

(צו) ונעשה יותר על סאתים – ומיירי שכותלי הקרפף נכנסין בתוך חלל החצר מבפנים או שהיו כותלי החצר שבצד זה ובצד זה יתירים על רוחב הקרפף ד' אמות ואם לאו אין זה נקרא נפרץ במילואו:

צז

(צז) ופתח בו פתח וכו' – הלשון מגומגם קצת ובמקור הדברים מבואר ביותר שהסמיך ג' כתלים בסוף כותל ביתו וכותל ביתו היה הכותל הרביעי ובו עשה פתח וזהו שכתב המחבר ופתח בו פתח אלא שלא פתח הפתח רק אחר ההקפה של הכתלים דלא מהני כמבואר לעיל ולהכי עשה בקרפף מחיצה חדשה דהשתא הוי ההקפה לאחר הפתיחה ומבואר שם עוד דגם במחיצה החדשה עשה פתח כדי שיכול לילך ולהשתמש בפנים הקרפף וכן הוא גם כונת המחבר:

צח

(צח) ועשה מחיצה לפניו – בפנים והרחיק לכה"פ מכותל הבית ג' טפחים כדלעיל בסעיף ו':

צט

(צט) יותר מעשרה – וכשיטת המחבר בסעיף ו' דמהני בשיעור זה ועיי"ש מה שכתבנו בביאור הלכה:

ק

(ק) ואח"כ נפלה – וה"ה אם הפילה בידים כדי לסמוך על המחיצה הראשונה ג"כ לא מהני:

קא

(קא) חוזר לאיסורו – ולא אמרינן כיון שהקרפף הותר פעם אחת אינו חוזר לאיסורו. כתבו הפוסקים דאם אחד מצדי הקרפף הוא כותל של בית והיה פתח ולבסוף הוקף ונפל הכותל אע"ג דנשארו כותלי גוואי שבבית והם סותמים הקרפף אעפ"כ נאסר הקרפף שהרי מחיצות הפנימיות לחדרים הפנימים נעשו ולא ליעשות כותל לקרפף ולא דמי למחיצות חיצוניות שלזה ולזה נעשו:

א

(מ"א ס"ק ד'.) ונ"ל שגם התוס' לא כתבו נ"ב וליתא דאם כן לר' יהודה נמי נימא הכי דהא לא בעי אלא בור שיח ומערה ור' יהודה לא התיר אלא במוקף לדירה כדקתני בריש פרק אבל שומירה ובית דירה לא מהני. גם לדברי מ"א לא ה"ל לר"י לסתום דבר אלא לפרש וכן מצאתי אגודה בפי' דלדעת תוס' לא מהני שומירה ובית דירה ע"ש:

א

סעיף א' ובלבד שלא יהא ארכו. ובפחות מסאתים י"ל גם כה"ג מות' תוס' דף כ"ה ע"ב ד"ה קרפף בתירוצם ב':

ב

סעיף ב' שהשלימו לעשרה. היינו ליתר מעשר:

ג

סעיף ד' והו"ה לחופר בו בור. מדברי תוס' דף כ"ב ע"א ד"ה בור ופסין נלע"ד דס"ל דבור ממעט כמו עמוד:

ד

סעיף ה' בנה בו עמוד. בגמ' איתא גבוה עשרה וכן הוא ברמב"ם וצ"ע אח"כ ראיתי דהא"ר כ"כ בשם עבודת הקדש:

ה

מג"א ס"ק י"ד משמע דמחצר לבית. ק' לי דמ"ש מכותל בין ב' חצירות ולא ערבו יחד ונפרץ הכותל מע"ש דאסו' לכל א' לטלטל בחצירו כלים ששבתו בבית. ע' לקמן סימן שע"ד סעיף ב' וצ"ע:

ו

מ"א ס"ק ט"ז ומיירי כשיש להחצר גיפופים. ומ"מ לא מהני הגיפופים לקרפף אף באין נכנסים ואינו דומה לדלקמן סי' שע"ד ס"ג דהתם אמרי' מגו דמהני לנפשי' מהני לקטנה משא"כ הכא ב' ענינים הם דהקרפף נאסר מדין כרמלית מהרש"א:

א

סאתים עבה"ט וע' בשו"ת ח"צ סי' נ"ט ודעתו בנינה זרועה ערוגות ערוגות כיון שבצירוף הערוגות הרו' זרוע בטל מיעוט שאינו זרוע לגביה דרוב דאורייתא בין ממקום אחר בין משני מקומות. אבל אם הזרוע מועט ואם נצטרף כל הזרוע יהיה יותר מסאתים אבל אין בין סאתים במקום אחד ואפילו אם אין ביניהם ג"ט יש להקל דלא אמרינן לבוד שהגבול שבין ערוגה לערוגה להילוך הוא שוי הלכך לא אמרינן לבוד וע"ש מ"ש על דברי הדב"ש סימן רנ"ט:

א

אם הוא יותר מסאתים. דאז נקרא כרמלית אבל אם הוא סאתים נקרא קרפף והוא רשות אחד עם החצר לכלים ששבתו בתוכם ולא לכלים ששבתו תוך הבית כמ"ש בסימן שע"ב:

ב

ובלבד שלא יהא אורכו כו'. כחצר המשכן שהיה אורך מאה אמה ורוחב חמשים:

ג

לא הוי מיעוט. שכן דרך הקרפף להיות בו אילנות:

ד

אם אין בו אלא סאתים מותר. כיון דבלאו דירה שרי באנפי נפשיה ה"נ שרי ואע"ג דמקום זריעה קרוי קרפף ושאינו נזרע הוי חצר ופרוצין זה לזה שאין מחיצה ביניהם אפ"ה לא אסרי אהדדי הואיל ודחד גברא הוא דקי"ל כר"ש דאמר רשות חצר וקרפף לא אסרי אהדדי לענין כלים ששבתו בחצר אבל לא לכלים ששבתו תוך הבית עכ"ל רש"י ונראה שיש ט"ס וצ"ל אע"ג דלאו דחד גברא כו' ע"ש ברש"י ומשמע דבנזרע מיעוטו עכ"פ מקום הזרוע אסור דאין שם דירה עליו אבל ביותר מסאתים הוי כרמלית ואין היתר מחצר לכרמלית בשום דבר לכ"ע ומבואר בדברי הטור דסאתים ופחות מסאתים שוין הן ע"כ מ"ש כאן בש"ע אפי' אין בהם אלא סאתים הכוונה ה"ה פחות מסאתים:

ה

מי שיש לו גינה וכו'. פי' ואין גדר בין החצר ובין הגינה ואם יש גדר ביניה' החילוק הוא בזה בגינה עצמה דאם הגינה יותר מסאתים אסור לטלטל מחצר לתוכו בכל גווני ואם הוא סאתי' או פחות מותר לטלטל בתוכה אפי' כולה ומן החצר לתוכה בכלים ששבתו בחצר אבל לא לכלים ששבתו בבית ע"כ ראוי שלא לאכול או לשתות בגינה בשבת דא"א ליזהר בזה וכבר זכר רמ"א זה בסימן של"ו מטעם אחר ואפי' לטלטל סכינים או מפתח בחגורו מחצר לגינה אסור דהוה כלים ששבתו בבית וכאן לא שייך הוקף לדירה דזרעים מבטלים הדירה והרבה נכשלים בזה:

ו

אסור להוציא ממנה לבית. משמע אבל מחצר לבית מותר אע"ג דהגינ' אסור בו בעצמו ממנו לבית מ"מ אינו אוסר את החצר לאוסרו על הבית ולא אמרינן דנפרץ במילואו למקום האסור אלא באסור מצד עצמו:

ז

כתוב בטור אפי' אם הקירוי הוא משופע דחשבינן כאלו מחיצה כו'. עמ"ש ע"ז בסי' שס"א: