שולחן ערוך, אורח חיים שנ״ה: דיני גזוזטרא ובית הכסא. ובו ה' סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דיני גזוזטרא ובית הכסא. ובו ה' סעיפים:
גזוזטרא (פירוש דף או בנין בולט מתוך הבתים חוצה) שהיא למעלה מן המים וחלון פתוח לה מן הבית אין ממלאין ממנו אלא אם כן עשה לה מחיצה כל סביבה או יעשה המחיצה סביב הנקב שדולים דרך שם והוא שיהא בו ארבעה על ארבעה ואין חילוק בין אם יעשנה למטה מחוברת לה בין אם יעשנה על גבה וכיון שעשה מחיצה מותרין גם לשפוך ממנה וכן ההולך בספינה אינו יכול למלאות אא"כ יעשה דף ארבעה על ארבעה ועושה בו נקב וממלא דרך שם ואינו צריך לעשות לו מחיצות אלא אמרינן כוף הצדדים וגוד אחית מחיצתא שהקילו בספינה מפני שאינו יכול לעשות שם מה שיעשה בבית והני מילי כשהוא בתוך י' טפחים אבל אם דופני הספינה גבוהים עשרה מעל המים מוציא זיז כל שהוא ועושה בו נקב וממלא דרך שם שהרי דרך אויר מקום פטור הוא ממלא וסגי בהיכר זיז ומימיו יכול לשפוך על דפני הספינה והם יורדים לים דכיון דלא זרק להו להדיא לים אלא מכחו הם באים כחו בכרמלית לא גזרו: הגה ועיין לקמן סוף סימן שנ"ז. שני ספינות זו אצל זו אסור לטלטל מזו לזו אלא א"כ קשורות זו בזו או אא"כ הם גבוהים מן המים י' וצריכים לערב ביחד אם הם של שני בני אדם (מרדכי פרק הזורק):

ב

בית הכסא שעל פני המים מותר על ידי מחיצה תלויה ובלבד שתהא עשויה להתיר אבל העשויה לצניעות בית הכסא בלבד לא מהניא ואם עשה דף או קנה פחות מג' שתפול הצואה עליו קודם שתפול למים אין צריך מחיצות דהוי ליה כחו בכרמלית ושרי וה"ה אם בית הכסא עשוי כך שהצואה נופלת על צידי הכותל ואח"כ מתגלגלת ונופלת למטה בכרמלית ואם נשבר הדף בשבת מותר משום דגדול כבוד הבריות:

ג

אם בית הכסא בולט חוץ לחומת העיר וצואה נופלת בחפירה שסביב העיר שיש בה יותר מבית סאתים שהוא כרמלית אינו מותר על ידי מחיצה תלויה שלא התירו אותה אלא במים אבל על ידי דף שרי דכחו שרי בכל כרמלית: הגה וי"א דאם בית הכסא למעלה מעשרה שרי בכל ענין דהא מוציא מרשות היחיד לכרמלית דרך מקום פטור וע"ל סימן שמ"ו דיש חולקים וי"א דאם היה שם צואה מבעוד יום שרי בכל ענין דהא הצואה הוא מקום פטור דלא דרסי בה רבים (מרדכי פרק הזורק) ועיין לעיל סי' שמ"ה דיש חולקין וסבירא להו דאין מקום פטור בכרמלית ולפי מה שנתבאר לעיל סימן שמ"ה דאין מקום פטור ברשות היחיד לכולי עלמא בית הכסא העומד בין שני בתים אסור לפנות שם אם לא עירבו יחד ולא עשו לו תיקון מבע"י כמו שנתבאר סעיף ב' דאז שרי דלא הוי אלא כמו חצר שאינה מעורבת כדלקמן סי' שנ"ו ועסי' שע"ו ס"ד (ד"ע) וכל זה דוקא לכתחלה אבל דיעבד ששכחו ולא ערבו מותר דגדול כבוד הבריות (הגהות מרדכי וד"ע) הולכי ספינות נהגו לעשות צרכיהן מן המשוטה לים דהואיל והמשוטה אינה גבוה עשרה אע"פ שרחבה ארבעה אינו אלא כרמלית ומוציא מכרמלית לכרמלית (ב"י בשם אורחת חיים):

ד

מים שאין עמוקים י' טפחים אין להם דין מים להתיר לשפוך בהם במחיצה תלויה: הגה וכל שכן אם יבשו המים אע"פ שהיו שם עמוקים עשרה (מרדכי):

ה

היו שתי גזוזטראות זו למעלה מזו משוכה זו מכנגד זו מעט ואינה רחוקה מכנגדה ארבעה טפחים בין אם עומדות תוך עשרה זו לזו בין יש ביניהם יותר מגובה עשר אמות עשו לעליונה מחיצה בשותפות משל שניהם ולא עשו לתחתונה כלל שתיהן אסורו' בה עד שיערבו וכל שכן אם עשו שתיהן לתחתונ' ששתיהן אסורות עד שיערבו אבל כל אחת מהן שעשתה לבדה בשלה אין האחרת אוסרת עליה אפי' לא עשתה האחרת בשלה וכן אם עשו בשתיהן בשותפות משל שניהם אין אחת אוסרת על חברתה:

א

גזוזטרא. פי' דף היוצא מן הכותל למעלה מן המים ויש שם נקב באמצעיתו וחלון פתוח לה וכשימלא מים דרך הנקב מטלטל מן המים שהם כרמלית לרה"י ע"כ צריך שיעשה מחיצה כל סביבה דהשתא הוי כל שנגדה עד למטה רשות היחיד דאמרינן גוד אחית:

ב

פתוח. דאם לא כן הוי כרמלית ומותר לטלטל מכרמלית לכרמלית כמו שכתוב בסימן שמ"ו סעיף ב'. מ"א ע"ש:

ג

מחיצה. גבוהות י' עסי' שנ"ו:

ד

לשפוך. ואע"פ שהיא סמוך לרקק שהוא ר"ה מ"מ כיון שאין כוונתו להוציאה לר"ה שרי. מ"א ע"ש:

ה

בספינה. משום דהמים כרמלית הם והספינה רה"י:

ו

שהקילו. פי' שבגזוזטרא הנזכר ברישא צריך דוקא מחיצות והקולא היא דאמרינן גוד אחית אבל בספינה יש עוד קולא דלא צריך אפי' מחיצות אלא אמרינן כוף הצדדים כאילו היו שם מחיצות ואח"כ אמרינן גוד אחית:

ז

בתוך י"ט. פי' מעל המים אבל מחיצות הספינה גבוהין יו"ד ואם אין מחיצות הספינה גבוה יו"ד הוי כרמלית ומותר לטלטל מתוכה לים ומן הים לתוכה. רש"י כיון שעומד בכרמלית. מ"א ע"ש:

ח

נקב. עיין ט"ז שהעלה שיעשה נקב בזיז והאי מילתא שכתב כאן ועושה בו נקב כו' היא שלא בדקדוק אלא ממלא בהדיא מן המים לספינה. וכ"כ הרמב"ם וז"ל אבל אם הוא למעלה מיו"ד מוציא זיז כל שהוא וממלא שהרי דרך מקום פטור ממלא וכו' הרי שלא זכרו כאן שיעשה נקב בזיז כמ"ש בריש' כשהוא בתוך יו"ד אלא ודאי הכוונה שדרך אויר מקום פטור ממלא בהדיא ע"ש וכ"כ הב"ח:

ט

לשפוך. וה"ה לזרוק עצמות וקליפין. ראב"ן. וכתב הט"ז נ"ל דזה קאי אאין גבוה יו"ד בדפני הספינה דצריך מקום ד' אבל לשפוך א"צ זיז כלל אלא שופך בהדיא על דופן הספינה כיון דאין כאן אלא כחו משא"כ אם שופך קצת רחוק מן הדופן הוי זורק מרה"י לכרמלית ממש. ואם יש בו גבוה יו"ד ואינו רוצה לשפוך על הדופן כגון שהם סרוחים והריח יכנס לתוך הספינה ורוצה לשפוך מרחוק לכותל צריך ג"כ היכר זיז כל שהוא עכ"ל:

י

קשורות. וצריך שלא יהיו ביניהם ד' טפחים. ירושלמי:

יא

המים. דקא מטלטל מרה"י לרה"י דרך מקום פטור ועיין מ"א:

יב

להתיר. כגון שיעשנה למטה סביב:

יג

פחות מג'. פי' סמוך דאז הוי כלבוד והוי חורי רה"י מרדכי ועיין ס"ג בהג"ה:

יד

פטור. דאינה רחבה ד' ומיירי שמפנה ממש על הצואה ואע"פ שנופלת אח"כ לכרמלית שרי:

טו

עמוקים. וב"ח הביא תוספות דשרי במחיצה תלויה אפי' אין עמוקים יו"ד כ"כ המ"א ע"ש:

טז

רחוקה. דממילא שניהם נוחים להשתמש בשניהם ואוסרים זע"ז מש"ה אם עשו מחיצה לעליונה בשותפות אוסרות זע"ז וכ"ש אם עשו שתיהן לתחתונה דעליונה אוסרת על התחתונה דניחא לה להשתמש בתחתונה ע"י שלשול אבל אם כל א' עשתה לבדה ואין לה חלק במחיצת חבירו אינה אוסרת עליהם וכן אם עשו לשניהם מן השותפות ומ"מ כל אחד משמש בשלו וגילה דעתו דסילקה נפשה מחבירתה שוב אינה אוסרת עליה וכל זה באין רחוק ביניהם ד"ט אבל רחוק ד"ט אין התחתונה יכול' להשתמש בעליונה אלא בתשמיש אויר ולאו תשמיש הוא ע"כ אינה יכולה לאסור על העליונה ואגובה יותר מיו"ד ביניהם לא קפדינן דמשמש ע"י זריקה אע"פ שהיא תשמיש קשה:

א

משנה בעירובין פרק י' וכפירש"י שם

ב

רש"י פ"ו והתוס' שם באותו פרק

ג

שם כ"ח איכא תרי לישני ופסק הרי"ף ורא"ש כלישנא בתרא דשרי

ד

שבת ק' וכר' חסדא ורבה בר רב הונא

ה

הרמב"ם בפ"ו וכן כת' ה"ה שם בשם רב האי והר"ן בפרק י"א דשבת

ו

רמב"ם שם

ז

שבת ק'

ח

כ"כ התוספות והרא"ש על הא דתנן בור שבין ב' חצרות וכו' בעירובין ס"ו

ט

מרדכי בפרק י"א דשבת והגהות בפט"ו מהלכות שבת

י

שם במרדכי

יא

שם

יב

הגהות מרדכי פ"י

יג

טור ודלא כר' דימי

יד

בית יוסף

טו

משנה בעירובין פ"ז וכדמפרש לה רב וכפיר' רש"י שם בלשון ראשון

טז

כדמפרש לה רב ששת שם

יז

פירוש שהעליונה משתמש דרך התחתונה בנחת דאסרי עלה

יח

טור ממשמעות הגמרא שם

יט

שם וגם כן ממשמעות הגמרא

א

ס"א וחלון. הבית. כנ"ל סי' שמ"ה סט"ז וסי' שנ"ג ס"ב וכ"כ הרא"ש בפ"ט דעירובין על דין הגזוזטרא ע"ש:

ב

אא"כ. רש"י שם:

ג

והוא. רש"י שם וע' תוס' שם ד"ה עושה כו':

ד

ואין חילוק. מתני' שם וכפרש"י שם ועתוס' שם ד"ה בין כו':

ה

ועושה בו נקב כו' וא"צ כו'. המ"מ בשם ר' האי:

ו

כוף. כ"כ המ"מ. והלשון צ"ע מאי כוף הלא אין בו רק ד' והיה צ"ל אמרינן גוד כו':

ז

וה"מ כשהוא. שם ק"א א' וע"ש רש"י ד"ה אבל כו':

ח

מוציא זיז. כמו לרב הונא למעלה מעשרה מארעא:

ט

ועושה בו נקב. כ"מ במ"מ ודברי המ"מ צ"ע שם ואינו מובן וע"ש גם לדינא צ"ע ועט"ז:

י

שהרי דרך. כיש מתירין דסי' שמ"ו סעיף א'. המ"מ ותוס' שם ד"ה ר' יהודה דלא כמ"א:

יא

ועיין לקמן. דשם כ' דלא בכל כרמלית כחו מותר ע"ש:

א

ב' ספינות. מתניתין שם ק' ב':

ב

או אא"כ. מרדכי שם וגמ' שם צ"ו א' ואפי' ר"ה מפסיק ביניהן וכמ"ש סי' שנ"ג ס"א:

ג

וצריכין לערב. בבא ראשונה שם ק"א ב' ועל בבא שניה שם צ"ו א' וערש"י וכנ"ל סי' שנ"ג ס"א:

ד

ס"ב בהכ"ס שעל. עירובין פ"ו ב' אלא משום כו' וע"ש תוס' ד"ה אלא. וע"ז סומכין כו' ואף שהתוס' כ' כן לשיטת רש"י שם דמסקנא כר"ה שם אבל לדידן דקי"ל כר' יהודה צריך שיקוע טפח דוקא בבור משום דאזיל דלי לאידך גיסא וכמ"ש ר"ח וע' ברא"ש שם משמו ור"ח כו' ואני אומר כו':

ה

ובלבד שתהא. כת"ק במתני' דלא כר"י שאמר לא תהא כו' ועתוס' הנ"ל:

ו

ואם עשה כו' וה"ה. שבת ק' ב' דשדי אדפנא כו':

ז

פחות מג'. פי' סמוך לנקב והוי חורי רה"י והוי כרה"י שבת ז' ב' ונופל מרה"י לרה"י ואע"ג שנופל ממנו אח"כ לכרמלית כחו בכרמלית כו':

ח

ואם נשבר כו'. שם פ"א ב' עירובין מ"א ב' ודוקא שנשבר בשבת אבל בלא"ה אסור. שבת שם הכי השתא וע' בתוס' סוכה ל"ו ב' ד"ה בשבת כו' ובשבת שם ד"ה מהו כו':

א

ס"ג אם. הג"מ ומרדכי שם:

ב

שלא התירו. שבת ק"א א' ב' ועירובין בכמה מקומות:

ג

אבל. שם:

ד

בכל כרמלית. ר"ל לאפוקי מדעת תוס' ורא"ש וכמ"ש רמ"א בסי' שנ"ז ס"ג ולאפוקי ממ"ש המרדכי שם על הדין זה דכאן כחו מותר אע"ג דכחו בכרמלית אסור וכמש"ש בהג"ה וי"א דאין כו' אבל כרמלית כו' ולשיטתו אזיל כמש"ש בס"א וס"ג ורמ"א לא הגיה כאן דמודה כאן:

ה

וי"א דאם. שבת ק"א א' וכנ"ל בס"א וכפי' תוס' שם ד"ה עמוקה כו' דאף בלא זיז מותר ולדעת הש"ע בס"א אפשר דכאן ג"כ צריך זיז שידוע דמהר"מ ומרדכי פוסקים כתוס' בכ"מ כמ"ש מהר"מ בתשובה. וצ"ע דאף להמתירין דוקא בנח על מקום פטור דהא רשות דרבנן לא קיל אלא במקום שברשויות דאורייתא פטור וכמ"ש היא גופה גזירה כו' וכמ"ש הרא"ש פ"ו דשבת וכמ"ש בסי' ש"נ ס"ד והוא פשוט בכ"מ והנה בשבת ח' ט' אמרינן לימא תהוי תיובתא כו' ואף ב"ע מודה בזורק דחייב וכשתעלה ע"ד שיהא מותר לטלטל ולזרוק לכתחלה מרה"י לכרמלית דרך למעלה מי' וע' תוס' ג' ב' ד"ה כאן כו' וי"ל כו' ואם איתא הדק"ל מאי קמ"ל הא אף בכרמלית גמור מותר לכתחילה כה"ג ושם צ"ז א' תנ"ה תוך כו' למעלה מי' כו' ודוחק לאוקמי כל הסוגיא דלא כהמתירין וכן מתני' דערובין פ"ז ב' גזוזטרא כו' וז"ש תו' בשבת ק' ב' ד"ה גמירי כו' מיהו כו'. אח"כ מצאתי שכן כ' תוס' שם ק"א א' ד"ה רי"א כו' ואפי' רבנן כו' ונראה דהלכה כרבנן וכ"ה ברשב"א שם דלכן הצריכו לרבר"ה ור"ח מקום ד' לר"י א"צ דיכול להשתמש דרך מקום פטור וחולק על הרמב"ם שכ' בס"א וה"מ שהוא כו' ודעתו של הרמב"ם כיון דגמ' מייתי סייעתא מר"י וכבר דחאו תוס' שם ולולי דבריהם נ"ל דר"י ורבנן ל"פ אלא בהניח על חודו של ספינה ובזה מתורץ קושי' תוס' הנ"ל וק' לר"י כו'. ועוד צ"ע ל"ל לאוקמי בעירובין ל"ב ב' ובשבת ח' ב' כרבי הא גם לרבנן יכול להביאו דרך למעלה מי' וכעין שאמרו שם והא אי בעי מייתי דרך כו':

ו

וע"ל סי' שמ"ו דיש חולקין. עתוס' שם ד"ה ר' יהודה. וקשה לר"י כו' וי"ל כו':

ז

וי"א דאם. שם ז' א' ואף ע"ג דלא גביהי שלשה ואע"ג דקי"ל כרב אשי שם משום דמפסע פסע לה משא"כ כאן. מרדכי שם:

ח

די"ח וס"ל. מהא דעירובין ט' א':

ט

ולפי מה. דאם היה מקום פטור היה מותר לס' המתירין להחליף. וכמ"ש בערובין פ"ז ב' והא ר' יוחנן ברשויות כו' ההוא זעירי כו' ושם כה"ג בין ב' רשויות ועמ"א ס"ק ט"ז וט"ס מ"ש בכרמלית וצ"ל ברה"י:

י

דאין מקום פטור ברה"י. מהא דשבת ז' ב':

יא

ב"ה העומד בין. עירובין פ"ו מתני' הנ"ל:

יב

דלא הוי. ר"ל אע"ג דכחו בכרמלית אסור לשיטתו מ"מ בחצר שאינו מעורבת מותר כנ"ל דלא כש"ע:

יג

וכ"ז דוקא. כנ"ל:

יד

הולכי ספינות כו' דהואיל. כמ"ש בסי' שמ"ה סי"ח:

א

ס"ד מים שאין. שבת פ"ב וערש"י בעירובין כ"ד ב' ד"ה שאין בעומקן כו' ומה שהקשה ב"ח מתוס' דשבת ק' ב' ד"ה עושה כו' ומתוס' דעירובין פ"ז ב' ד"ה אא"כ ל"ק על הב"י דתוס' אזלי לשיטתם דמדמי גזוזטרא לספינה אבל לפי תי' המ"מ בשם ר' האי כנ"ל בס"א מפני שאין יכול כו' ואף מחיצה תלויה א"צ אף לר"ח ורבה בר"ה א"צ לתי' התוס' שם ושם וכן קושית המ"א ס"ק י"ז מקושית הגמ' מ' דלר"ח דס"ל כו' ל"ק דהא אפי' מחיצה תלויה א"צ כאן וכנ"ל:

ב

וכ"ש אם. עירובין כ' א' כלום נעשית אלא כו':

א

ס"ה בין אם כו'. רש"י שם פ"ח א' ד"ה בסמוכה. ואני שמעתי כו':

ב

בשותפות. אבל כ"א מהן. * גמ' שם:

ג

וכ"ש אם. שם פ"ד ב':

ד

וכן אם עשו. שם פ"ח א' אי הכי כי עשו כו':

א

וחלון פתוח וכו' – ודע שע"י החלון שהוא יכול להשתמש ממנו על הגזוזטרא נחשב הגזוזטרא ג"כ כרה"י וכדלעיל בסימן שמ"ה סט"ז וע"כ מן הבית מותר להוציא ולהניח ע"ג הגזוזטרא בכל גווני אבל מן הים אסור לדלות ולהניח אף ע"ג הגזוזטרא אם לא עשו לה מחיצות דמכרמלית לרה"י קמטלטל ואם לא היה חלון פתוח לה נחשב הגזוזטרא לכרמלית וע"כ אף שהוא גבוה עשרה טפחים מן המים אסור להוציא מן הבית עלי' אבל מן הים מותר להביא עליה דמכרמלית לכרמלית קמטלטל [כ"ז כתבתי לפי משמעות המגן אברהם בסק"א דדמי זה להא דסימן שמ"ה סט"ז ואף לפי משמעות איזה מן הראשונים (רמב"ם ותוס' בתירוץ אחד) דגזוזטרא שהיא למעלה מן המים וגבוה יו"ד מהמים אם יש בה ד' על ד' נחשב ע"ג כרה"י אף שאין לה מחיצות תחתיה משום דבקיעת דגים אינה בקיעה מ"מ כתב התו"ש דמותר לטלטל מן הים על גגה דמדרבנן שם כרמלית עליה לענין טלטול] ועיין בסימן שמ"ה במ"ב שם שהבאנו דעת כמה פוסקים דסוברין דהיכא שהזיז הוא למעלה מעשרה נחשב למקום פטור כשאין חלון פתוח לה וא"כ בעניננו מותר לטלטל גם מן הבית ע"ג גזוזטרא אם הוא למעלה מעשרה:

ב

לשפוך ממנה – עיין במ"ב במה שכתבנו דאפילו אם הוא סמוך לרקק שהוא ר"ה כן כתבו המגן אברהם וש"א בשם התוספות מיהו בחידושי הרשב"א מוכח דלא שרי לשפוך כ"א כשאין בצדו ר"ה הא בסמוך לר"ה אסור. ודע עוד דלענין לשפוך על דופני הבית תלוי נמי בפלוגתא ולהיפך דלדעת הרשב"א שם מותר אם המי שופכין ירדו מדופן הבית לנהר ולים דכחו בכרמלית לא גזרו וכמו בספינה לקמן בסוף הסעיף ולדעת התוספות אסור דכיון דהכא מכוין שירדו למטה לנהר או לים גזרינן אטו שיזדמן לפעמים שישפוך על דופני הבית הסמוך לר"ה וגבי ספינה שאני שאין מצוי שתהלך סמוך לר"ה ומלשון הרמב"ם פט"ו מהלכות שבת הלכה ט"ו משמע ג"כ דשרי וכך סתם המחבר בסס"ג והרמ"א בסימן שנ"ז הביא דעת האוסרין:

ג

ואינו צריך וכו' – ובספר אלי' רבה הכריע לעיקר בשם כמה פוסקים דגם בזה צריך לעשות מחיצות ומ"מ נראה דהנוהג כדעת השו"ע אין למחות בידו דגם הרמב"ן בחידושיו בשבת העתיק את דברי הגאונים שהוא כדעת השו"ע וגם במאירי משמע שיש לסמוך על שיטה זו:

ד

זיז כל שהוא – וכ"ש אם יש לו דף ד' על ד' שעשהו למלאות דרך בו אין לך היכר גדול מזה לענין שיהיה יכול למלאות מן הים אפילו שלא על ידו וזהו לפי מה דאסיקנן לעיל לענין זיז דא"צ לעשות בו נקב ויכול למלאות אפילו שלא כנגד הזיז:

ה

אויר מקום פטור וכו' – ואפילו למאן דאוסר בסימן שמ"ו סוף ס"א הכא כיון דאיכא זיז כל שהוא הוי היכר ושרי [מ"א] ובביאור הגר"א חולק ודעתו דזה קאי רק להמתירין שם וכן הגאון רע"א הקשה על המגן אברהם עי"ש ועיין בספר בית מאיר:

ו

וסגי בהיכר זיז – ואף דלעיל גבי גזוזטרא שהוא ג"כ למעלה מעשרה טפחים מצרכינן דוקא מחיצות גבוה יו"ד ולא מקילינן לומר דרך אויר מקום פטור הוא ממלא הכא בספינה הקילו ושם אמרינן גזירה אטו גזוזטרא שאין גבוה יו"ד טפחים [פמ"ג בשם ד"מ עי"ש]:

ז

אלא אם כן קשורות זו בזו – איתא בגמרא דאם נפסקו נאסרו [ופירשו בתוספות דהאי נפסקו היינו גם בשבת ולא אמרינן בזה הואיל והותרה הותרה ע"ש הטעם וכ"כ בחידושי הריטב"א וכן הביא המ"מ בשם הרשב"א [ויותר מזה מבואר בעבוה"ק שלו בשער הרביעי סוף אות חי"ת] אך הרא"ש פ"ק דעירובין הביא דדוקא כשנפסקו בחול ועיין באו"ז פ"ק דעירובין ועיין במגן אברהם מה שכתב בזה ובלא"ה נראה שאין להקל אחרי שהרבה מחמירין] חזרו ונתקשרו בין שוגגין בין מזידין חזרו להיתירן הראשון ועיין בפירש"י שם דלפי מסקנת הגמרא אם נתקשרו במזיד אסורין לטלטל אכן לפי דעת התוספות והרא"ש וכפי מה שפסק השו"ע בסימן שפ"ב ס"ג אפילו במזיד מותרין לטלטל:

ח

וצריכים לערב ביחד – כתב המגן אברהם דלמ"ד דשרי להחליף דרך מקום פטור ברשויות דרבנן מותר בכאן למעלה מיו"ד אפילו לא עירבו ולמעשה אין לסמוך ע"ז חדא דרבים מאחרונים סברי דאין מותר אף לדעה זו כמו בשנח באמצע וכמו שנכתוב לקמיה בס"ג בהג"ה במ"ב והכא הלא איירי בלא נח ועוד בספר נהר שלום בסימן שנ"ג מפקפקין על העיקר סברא לגמרי וסובר דאינו תלוי כלל זה בזה דהיכא דהאיסור הוא משום חסרון עירוב אין נ"מ כלל מה שמפסיק באמצע מקום פטור דלא עדיף זה מאלו הוי שתי רשויות סמוכות זו לזו לגמרי:

א

וע"ל סימן שע"ו ס"ד – ר"ל דשם מבואר נמי בשו"ע לאסור ולאפוקי מדעת הר"י מקינון שהובא שם בב"י שמתיר בזה אמנם בספר בית מאיר מסיק להלכה כדעת הר"י מקינון אם ידוע לו שהוא גבוה ג' ואינו רחב ארבעה טפחים ע"ש:

א

[א] [לבוש] למטה מן הגזוזטרא וכו'. ורוב פוסקים פירשו למטה הסמוך למים כנגד נקב הגזוזטרא דרואין כאילו המחיצות עולות למעלה ומגיעות אל הגזוזטרא ונראה דשניהם הילכתא היא:

ב

[ב] לשפוך. אף שהוא סמוך לרקק שהוא רשות הרבים מכל מקום כיון שאין כוונתו להוציאה לרשות הרבים שרי:

ג

[ג] [לבוש] ומקיפו מחיצות וכו'. בשולחן ערוך לא הביא סברא זו רק יש אומרים ואזיל לטעמיה דלא כתב בבית יוסף לסברא זו רק בשם רש"י והרא"ש ור"א הם הרמב"ם ורב האי ור"ן דרבים הם, אבל ראיתי בתוס' עירובין דף פ"ד ואגודה פרק הזורק ורשב"א בעבודת הקודש דף כ"ז ורבינו ירוחם שהסכימו לסברא זו לכן נראה לי דיפה כיוון הלבוש וכן עיקר:

ד

[ד] עושה בו נקב וכו'. ובספר ראב"ן בעירובין כתב דממלא אפילו שלא כנגד הנקב וכן עיקר (מגן אברהם), ולא דק דראב"ן קאי על זיז כל שהוא בגבוה עשרה כדלקמן אבל בזה כולי עלמא מודים דאם לא כן מוציא מכרמלית לרשות היחיד שהוא הגזוזטרא ואם הגזוזטרא כרמלית מוציא ממנה לספינה שהוא רשות היחיד, ואולי יש טעות סופר במגן אברהם וקאי אלקמן:

ה

[ה] בתוך עשרה טפחים למים וכו'. ומכל מקום מחיצות הספינה גבוהין עשרה דאם לא כן הוא כרמלית כמו ים:

ו

[ו] ועושה בו נקב וכו'. כן כתב המגיד משנה ודייק כן מרמב"ם שלא כתב בדין למטה מעשרה שעושה נקב אלא שסמך על מה שכתב לסוף שהרי דרך מקום פטור וסבירא ליה שזה הוא ההיכר בזיז כל שהוא, אבל לא דייק כלל מר' האי וכן לא עלה על דעת בית יוסף וב"ח כלל, כתבתי זה לאפוקי מט"ז שהאריך לתמוה עליהם גם דבריו סותרים בדעת מגיד משנה ולא קשה מידי, מכל מקום לדינא עיקר דאין צריך נקב בזה כמו שכתבו הב"ח ושיירי כנסת הגדולה ואחרונים ולשון הראב"ן שם ממלא אפילו שלא כנגד הזיז:

ז

[ז] ומימיו יכול וכו'. פירוש אפילו אין גבוה עשרה ממים וכן כתבו בעבודת הקודש דף כ"ז ואגודה והוא הדין להשתין ולעשות צרכיו או לרוק וכן לזרוק עצמות וקליפין וכשהוא גבוה עשרה פשיטא דמותר בכל ענין אפילו על ידי היכר זיז. כתב בהגהה סוף עירובין אם מבקש לשלשל דלי מספינה למלאות מים או להשליך עצמות וקליפין לים יעשה כלי שיש בו ארבעה על ארבעה וישליך לתוכו וימלא:

ח

[ח] מזו לזו וכו'. וצריך שלא יהיה ביניהם ארבעה טפחים (ירושלמי), ועיין סימן שנ"ד סעיף א':

ט

[ט] קשורות וכו'. בדבר שיכול להעמידן אבל קשרן בדבר שאין יכול להעמידן הרי הן כמו שנפסקו ואין מטלטלין מזו לזו אפילו הן של אדם אחד לפי שעשויין להתרחק זה מזה ואויר כרמלית מפסיק ביניהם, ומכל מקום לא בעיא שלשלאות של ברזל כל זה למדתי קצת מרבינו ירוחם דף ק"א וקצת מעבודת הקודש דף כ"ח וכלבו וקיצרתי ואם נפסקו בשבת דעת רוב פוסקים דנאסרו חזר וקשרן בדבר המעמיד בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין בטעות חזרו להתירן הואיל והיו מותרות כשקידש היום:

י

[י] גבוהים וכו'. בשלטי גיבורים פרק הזורק תמה הא במושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור חייב ומגן אברהם תירץ דבכרמלית שרי דרך מקום פטור שלו ולא מסתבר לי להתיר לכתחילה בכרמלית מה שחייב מרשות היחיד לרשות הרבים, ועוד קשה דבמרדכי כתב שמותר אף שרשות הרבים בין הספינות לבין וכו', לכן נראה לי דמיירי בזה כנגד זה ולא בדיוטא אחת או דמיירי בטילטול על ידי זריקה ולא בהושטה אף דלשון הלבוש הנזכר לעיל מושיט וכו', ועיין סימן שנ"ד ס"ק ד':

יא

[יא] [לבוש] מותרים וכו'. כן כתב רבו ומצאתי כדבריו במרדכי פרק הזורק וצריך לומר שסובר כיש מתירין להחליף ברשויות דרבנן בריש סימן שמ"ו (מלבושי יום טוב), וכן כתב בשלטי גיבורים שם, וזה לשון מלבושי יום טוב אבל בתוס' דף ק"א כתב לאסור באינן קשורות שמא יפול החפץ אל המים ויטלטלם מרשות הרבים לכרמלית ואתא לאתוי, עד כאן. ולכאורה קשה דהא בדף צ"ז פירש רש"י דמשום נפילת רשות הרבים ליכא חיוב דמתעסק הוא אלא משום אתא לאתויי, ואפשר דלאו דוקא כתבו תוס' ומטלטל וכו' אלא עיקר איסור כדסיים ואתא לאתויי, עוד יש לומר דהכא בספינות דלא קביעי כמו שכתבו תוס' שם קרוב יותר שיפול והוי כמפיל בידים, ומטעם זה נראה לי אף דקיימא לן בריש סימן שנ"ג בבתים דלא גזרינן בכרמלית מכל מקום בספינות חיישינן דלא כנזכר לעיל, ומכל מקום לדינא אפשר דמודים תוס' דמותר בגבוה מעשרה כיון שהוא על ידי מקום פטור ודלא כמלבושי יום טוב וכן באגודה כתב בשם תוס' להתיר, גם נראה לי שדין המרדכי הנזכר לעיל הוא מירושלמי פרק הזורק זה לשונו, מאן דאמר גבוהת עשרה אפילו יש ביניהם רחב ארבעה, עד כאן. פירוש כיון שהוא מקום פטור אף שביניהם כרמלית מותר:

יב

[יב] [לבוש] ואם הם של שני בני אדם וכו'. משמע דעד השתא מיירי בשל אדם אחד ואפילו הכי אסור באין גבוה וקשה מזה למה שכתבתי ס"ק ב' בסימן שנ"ג ויש לומר דסבירא ליה כתוס' הנזכר לעיל, ועוד דהא הלבוש כתב דמיירי הכא במושיט גרע מזורק ומשמע מהכא דאף שגבוה עשרה צריך עירוב דלא כמגן אברהם, ועיין סימן שנ"ג ס"ק א' כתב הכלבו דף כ"ט אם הם של עבודת כוכבים מותר בלא עירוב:

יג

[יג] פחות משלושה וכו'. פירוש סמוך לנקב דאז הוי כלבוד והוי חורי רשות היחיד (מרדכי):

יד

[יד] דהיה שם צואה וכו'. דאינה רחבה ארבעה ומיירי שמפנה ממש על הצואה (מגן אברהם), וצריך עיון במרדכי סוף פרק הזורק:

טו

[טו] והמשוטה אינה גבוה עשרה וכו'. כן כתב בית יוסף בשם ארחות חיים, ואני מצאתיו מבואר יותר בספר עבודת הקודש דף ק"ז זה לשונו אם אינה גבוה מעל המים עשרה אף שרחב ארבעה או גבוה עשרה ואינה רחב ארבעה מותר אבל גבוה עשרה ורחב ארבעה אין לו תקנה אלא אם כן עשה לו מחיצות עשרה, ונראה לי שאם אי אפשר לו אלא אם כן עושה צרכיו בספינה מותר דגדול כבוד וכו':

טז

[טז] שאינם עמוקים וכו'. והב"ח חולק דבתוס' עירובין דף פ"ז מתירין אפילו בפחות, עד כאן. ולא קשה מידי דהכא מיירי כשרשות הרבים מהלכת בו על ידי הדחק כדמשמע בבית יוסף ובשבת דף ק' וכן פסק בנחלת צבי:

יז

[יז] אם יבשו וכו'. וקודם שיבשו מותר אף שרגילין להתייבש (הגהות מרדכי בית יוסף), וקשה ניחוש שיתייבש כדפריך דף ק' בשבת זימנין דליכא עשרה ויש לומר דהתם לא ידע שהוא פחות מעשרה אבל כשנתייבש ידע וניפרוש, עוד יש לומר כיון דאכתי איכא מחיצה לא גזרינן כולי האי מה שאין כן התם דאינו אלא זיז להיכר, והשתא ניחא מה שהקשה הנחלת צבי ומגן אברהם דלפרוך הש"ס לרב חסדא דסבירא ליה דעושה מחיצה זימנין דליכא עשרה עד כאן דדוקא בהיכר זיז פריך, מיהו בלאו הכי לא קשה מידי כדלעיל:

יח

[יח] [לבוש] יותר מארבעה טפחים וכו'. ואז מותר אפילו עשה מחיצות בשותפות וכן כתב בשלטי גיבורים ולחם משנה, ועיין תשובת מנחם עזריה סימן ט' בפירוש מתניתין:

יט

[יט] [לבוש] לפיכך אפילו וכו'. לכך אם אדם המשתמש בחול בחורבה של חבירו אינו אוסרה על הבעלים בשבת ולפי שאסרו רואין החורבה חוזרת לבעלים בשבת והבעלים מותרין ואחרים אסורין:

כ

[כ] [לבוש] עשו מחיצה לתחתונה גם וכו' אין אחת וכו'. משמע דכל אדם מותר בשלו ולא בשל חבירו וגדולה מזו משמע מרבינו ירוחם דף צ"ו ומשלטי גיבורים דהתחתון אסור אפילו בשלו וכן משמע בעבודת הקודש דף כ', ונראה לי להכריע דאם עשו תחתונה משותפים אסור אבל בשלו מותר:

כא

[כא] [לבוש] או מטעם אחר וכו'. הוכרח לזה משום דאם התחתון עושה לעצמו דלא שייך להקל בהוצאה וקל להבין:

א

א) [סעיף א'] גזוזטרא וכו' פי' דף היוצא מן הכותל למעלה מן המים ויש שם נקב באמצעיתו וחלון פתוח לו מן הבית וכשימלא מים דרך הנקב מטלטל מן המים שהם כרמלית לרה"י וע"כ צריך שיעשה מחיצה כל סביבה דהשתא הוי כל כשנגדה עד למטה רה"י דאמרינן גוד אחית ט"ז סק"א:

א

ב) שם. וחלון פתוח לו מן הבית. שע"י החלון שפתוח לו מן הבית נעשה הגזוזטרא רה"י כמו הבית כמ"ש לעיל סי' שמ"ה סעי' ט"ז וא"כ כשממלא מן הים או מן הנהר שהוא כרמלית ומעלה לגזוזטרא הו"ל מוציא מכרמלית לרה"י ואסור אלא א"כ עשה מחיצה שע"י המחיצה נעשה עד המים רה"י והו"ל מוציא מרה"י לרה"י ושרי וא"צ עירוב כיון דליכא דיורין כמ"ש לעיל סי' שנ"ד או' י"ד:

א

ג) שם. וחלון פתוח לו מן הבית. והיינו כשהחלון רחב ד' על ד' ובתוך ג"ט לגזוזטרא דאז הוי הגזוזטרא כחורי רה"י דדינם כרה"י כמ"ש לעיל סי' שמ"ה או' צ"ד יעו"ש:

א

ד) שם. וחלון פתוח לו וכו' דאם לא כן הוי כרמלית ומותר לטלטל מכרמלית לכרמלית. מ"א סק"א. ור"ל מן המים שהוא כרמלית לגזוזטרא שהיא ג"כ כרמלית כיון שאינה פתוחה לחלון וכמ"ש לעיל הי' שמ"ו סעי' ב' יעו"ש אבל מן הבית לגזוזטרא או למים אסור דהו"ל מטלטל מרה"י לכרמלית. וכתב התו"ש או' א' דאפי' אם הגזוזטרא היא למעלה מי"ט הויא כרמלית ושרי לטלטל למים יעו"ש. וכ"כ המחה"ש. אמנם כבר כתבנו לעיל סי' שמ"ה או' צ"ג בשם כמה פו' דאעפ"י שרחבה ד' כיון דגבוה מיו"ד הוי מקום פטור יעו"ש. וא"כ לפי דבריהם מותר לטלטל ממנה למים או לבית ויש לסמוך ע"ז בשעת הדחק:

א

ה) שם. וחלון פתוח לו וכו' ואם אין חלון פתוח לו וגם אין רחב הגזוזטרא ד"ט על ד"ט הויא מקום פטור כמ"ש לעיל סי' שמ"ה סעי' י"א וי"ט ומותר לטלטל ממנה למים או לבית. ואם מותר לטלטל המים מן הים לגזוזטרא שהוא מקום פטור ואח"כ להכניסו לבית עיין לעיל סי' שמ"ו סוף סעי' א' בש"ע שהביא פלוגתא בזה וכתבנו שם באו' טו"ב דאם נח במקום פטור ואח"כ מטלטלו לרשות אחרת יש להקל יעו"ש. וכ"ז אם הגזוזטרא היא למעלה מי"ט אבל למטה מי"ט עיין לעיל סי' שמ"ה סעי' י"ט בהגה שכתב דאם הוא בכרמלית דינו ככרמלית וכתבנו שם או' טכ"ב דכן יש להחמיר אע"ג דאיכא פלוגתא בזה יעו"ש. ועיין עו"ש או' ק"ך ודוק

א

ו) שם אלא א"כ עשה לה מחיצה וכו' גבוה עשרה טור. מ"א סק"ב. ואף שאינה מגעת עד המים קל הוא שהקילו חז"ל במים דמחיצה תלויה מתרת דאמרינן גוד אחית מחיצתא ומותר לטלטל. תו"ש או' ב' ועיין לקמן או' יו"ד:

א

ז) שם. כל סביבה או יעשה המחיצה סביב הנקב וכו' ר"ל שיעשה המחיצה כל סביב הגזוזטרא או רק סביב הנקב שבאמצע הגזוזטרא:

א

ח) שם. והוא שיהיה בו ד' על ד' ר"ל הא שדי במחיצה שסביב הנקב היינו אם יש בנקב רחב ד' על ד' משום דכל מחיצה העשויה לפחות מחלל ד' אינה מחיצה כמ"ש הב"י בשם רש"י ותו' והביאו הט"ז סק"ב. והך ד' על ד' בנקב צ"ל בריבוע לא בעיגול ופשוט הוא. מש"ז או' ב':

א

ט) שם. ואין חילוק בין אם יעשנה למטה וכו' ורוב פו' פירשו למטה הסמוך למים כנגד נקב הגזוזטרא דרואין כאלו המחיצות עולות למעלה ומגיעות אל הגזוזטרא. ונראה דשניהם הילכתא היא. א"ר או' א':

א

י) שם. וכיון שעשה מחיצה וכו' ובלבד שיעשנה בשביל כך כדי להתיר מילוי המים אבל אם עשאה לצורך אחר אין אומרים בה גוד אחית, ד"מ או' א' ר"ז או' א' ועיין לקמן או' ל"ה:

א

יא) שם. מותרין גם לשפוך ממנה. ואעפ"י שהוא סמוך לרקק שהוא רה"ר מ"מ כיון שאין כוונתו להוציאם לרה"ר שרי. מ"א סק"ד. א"ר או' ב' תו"ש או' ד':

א

יב) וכל זה למלאת מכרמלית הא מבור עמוק י"ט דהוי רה"י כבסי' שמ"ה במ"א סק"י דין א' להם. מש"ז סוף או' א' ור"ל דמותר למלאת מגזוזטרא הפתוחה לחלון הבית מבור עמוק י"ט בלא עשיית מחיצה משום דהו"ל ממלא מרה"י לרה"י וא"צ עירוב כיון דליכא דיורין כמ"ש לעיל סי' שנ"ד או' י"ד.

א

יג) שם. וכן ההולך מספינה וכו' משום דהמים כרמלית הם והספינה רה"י. מ"א סק"ה. והיינו בספינה שתוכה י"ט ומבחוץ אין גבוה י"ט למעלה מן המים אבל אם אין תוכה י"ט הוי כרמלית ואף שאין כרמלית בכלים הכא שעומד בכרמלית הוי כרמלית כמ"ש ססי' שמ"ה ושרי לטלטל מתוכה לים ומים לתוכה. תו"ש או' ה' ח"א כלל נ"ה או' א' והוא ממ"א סק"ו:

א

יד) שם. וא"צ לעשות לו מחיצות וכו' זהו דעת הרמב"ם פט"ו ור' האי כמ"ש בב"י אבל הטור כתב דצריך לעשות לו מחיצות. וכ"כ הלבוש. וכתב א"ר או' ג' דכ"ה דעת התו' ואגודה והרשב"א בס' עה"ק ורי"ו וכן עיקר יעו"ש. מיהו דעת התו"ש או' י' כדברי הש"ע. וכ"פ הר"ז או' ב' וח"א שם. ונראה דלכתחלה יש לעשות לו ג"כ מחיצות לצאת אליכא דכ"ע ואם לא אפשר יש לסמוך אדברי הש"ע:

א

טו) שם. אלא אמרינן כיף הצדדין וכו' הלשון צ"ע דמאי כוף הלא אין בו רק ד' והיה צ"ל אמרינן גוד אחית וכו' ביאורי הגר"יז. וכ"ה באחרונים דלא זכרו תיבות כוף הצדדין אלא רק גוד אחית:

א

טז) שם. שהקילו בספינה וכו' פ"י שבגזוזטרא הנ"ז ברישא צריך דוקא מחיצות והקולא היא דאמרינן גוד אחית אבל בספינה יש עוד קולא דא"צ אפי' מחיצות אלא אמרינן כוף הצדדין כאלו היו שם מחיצות ואח"כ אמרינן גוד אחית. ט"ז סק"ד:

א

טוב) שם. והני מילי כשהיא בתוך י"ט. פי' שאינה גבוה י"ט מעל המים אבל מחיצות הספינה גבוהין יו"ד. מ"א סק"ו. וכ"כ לעיל או' י"ג יעו"ש:

א

חי) שם. מוציא זיז כל שהוא ועושה בו נקב וכו' והב"ח כתב דיכול למלאת ע"י זיז כל שהוא אפי' בלא נקב וכן הסכים הט"ז סק"ה. וכ"כ המ"א סק"ד בשם הראב"ן וכתב וכן עיקר. וכ"כ הא"ר או' ו' תו"ש או' ז' ר"ז או' ג' ח"א שם:

א

יט) שם שהרי דרך אויר מקום פטור הוא ממלא וכו' ואפי' למאן דאסר בסי' שמ"ו ססעי' א' (ר"ל להחליף ברשיות דרבנן דרך מקום פטור) הכא כיון דאיכא זיז כל שהוא הוי היכר ושרי כ"כ ב"י לדעת הטור וכ"כ מ"א סק"ז. ר"ז שם. ח"א שם. ברכ"י או' א' אבל המ"מ פט"ו כחב דלדעת האוסר שם אפי' אם דופני הספינה גבוהים י"ט מן המים צריך שיהה בזיז ד' על ד' ומביאו ב"י יעו"ש אמנם מסתמיות דבדי הש"ע והאחרונים משמע כס' ראשונה דאפי' למאן דאוסר שם הכא סגי בזיז כל שהוא. ועיין בדברינו לשם או' טו"ב ודוק:

א

ך) שם. וסגי בהיכר זיז. ולדברי האומרים שמותר לטלטל מרה"י לכרמלית דרך הנחה במקום פטור אבל לא דרך אויר מקום פטור אין היכר זיז מועיל למעלה מיו"ד כמו שאינו מועיל למטה מיו"ד ולכן צריך לעשות כאן בתחלה הנחה לדלי על הזיז שהוא מקום פטור ואח"כ ישלשלנו למים וכן בחזרתו. ר"ז שם. ועיין לעיל סי' שמ"ו או' ט"ז:

א

כא) שם. ומימיו יכול לשפוך על דפני הספינה וכו' זה קאי אאין גבוה יו"ד בדופני הספינה דצריך מקום ארבע אבל לשפוך א"צ זיז כלל אלא שופך בהדיא על דופן הספינה כיון דאין כאן אלא כוחו משא"כ אם שופך קצת רחוק מן הדופן הוא זורק מרה"י לכרמלית ממש. ואם יש בו גבוה יו"ד ואינו רוצה לשפוך על הדופן כגון שהם סרוחים והריח יכנס לתוך הספינה ורוצה לשפוך מרחוק לכותל צריך ג"כ היכר זיז כל שהוא. ט"ז סק"ו:

א

כב) שם. ומימיו יכול לשפוך וכו' וה"ה לזרוק עצמות וקליפין. ראב"ן. נו"א סק"ח. וה"ה להשתין ולעשות צרכיו או לרוק. א"ר או' ז':

א

כג) שם. ומימיו יכול לשפוך על דפני הספינה וכו' אין צד היתר להשליך דרך החלוצות עצמות וקליפין רק שיעשו התיקון בספינה דאמרינן כחו בכרמלית לא גזרו הכא נמי יעשו כתיקון זה שישליכו הקליפין ושיורי השלחן על פתחה של חלון הפתוח שמוטה על המים ומשם יורדין מכחו. גו"ר חא"ח כלל ג' סי' יו"ד. אבל בס' פרח שושן כלל ג' סי' א' כתב דדוקא בספיגה הקלו. י"א בהגה"ט:

א

כד) שם. הגה. ועיין לקמן סס"י שנ"ז. ר"ל דשם כתב דלא בכל כרמלית כחו מותר יעו"ש:

א

כה) שם בהגה. אלא א"כ קשורות וכו' בדבר שיכול להעמידן אבל קשרן בדבר שאין יכול להעמידן הרי הן כמו פסוקין ואין מטלטלין מזו לזו אפי' הן של אדם א' לפי שעשוין לההרחק זה מזה ואוירי כרמלית מפסיק ביניהם ומ"מ לא בעינן שלשלאות של ברזל, א"ר או' ט':

א

כו) שם בהגהה. אלא א"כ קשורות וכו' דכשאינן קשורות לא מהני עירוב דמפסיק כרמלית אם הם ניידי וכיון שראויין לנוד אסור. ואפי' נפסקו בשבת לא אמרינן בזה הואיל והותרה הותרה כיון דמפסיק כרמלית. מ"מ סוף פ"ג ותו' שבת דף ק"א. אבל הרא"ש בסוף פ"ק דעירובין כתב דכשנפסקו בשבת מותרין. מ"א סק"ט. ודעת הא"ר או' ט' נראה כסברא ראשונה דאם נפסקו בשבת אסורין, וכ"פ הר"ז או' ח' ואם חזר וקשרן בדבר המעמיד בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין בטעות חזרו להתירן הואיל והיו מותרות כשקידש היום, א"ר שם, ועיין לקמן סי' שס"ב סעי' ג':

א

כז) שם בהגה. אלא א"כ קשורות זו בזו, וצריך שלא יהא ביניהם ד"ט, ירוש' מ"א סק"י. דכשרחוקין זו מזו ד"ט אויר כרמלית מפסיק ביניהם ולא מהני עירוב אעפ"י דקשורות. א"א או' יו"ד:

א

כח) שם בהגה. אלא א"כ הם גבוהין מן המים י"ט. דקמטלטל מרה"י לרה"י דרך מקום פטור. ואע"ג דברה"ר אסור בדיוטא א' כמ"ש סי' שע"ז בכרמלית שרי. מ"א ס"ק י"א. מיהו הא"ר או' יו"ד כתב דלא מסתבר להתיר לכתחילה בכרמלית מה שחייב מרה"י לרה"י (היינו דרך רה"ר) והכא מיירי בזה כנגד זה ולא בדיוטא א' או דמיירי בטלטול ע"י זריקה ולא בהושטה יע"ש אבל התו"ש או' י"ב כתב כדברי המ"א. וכן המחה"ש הביא ראיה לדברי המ"א יעו"ש. וכ"פ ח"א כלל נ"ה או' ב':

א

כט) שם בהגה. אלא א"כ הם גבוהין וכו' ואז מותר לטלטל מזו לזו אפי' מופלגת זו מזו הרבה שהרי הוא מטלטל מרה"י לרה"י דרך מעלה מי"ט שהוא מקום פטור ר"ז או' ט':

א

ל) שם בהגה. וצריכין לערב וכו' ואם לא עירבו תליא בפלוגתא שכתב סי' שמ"ו סוף סעי' א' מ"א שם. תו"ש שם. ר"ז שם. ועיין בדברינו לשם בס"ד:

א

לא) שם בהגה. וצריכין לערב וכו' משמע הא לא עירבו לכ"ע כל אחד בפ"ע מותר לטלטל בכולה. ועיין לקמן סי' שס"ב סעי' ד':

א

לב) [סעיף ב'] בית הכסא שעל פני המים. היינו שסמוך לים או לנהר. שהם כרמלית כמ"ש לעיל סי' שמ"ה סעי' ח"י יעו"ש:

א

לג) שם. מותר ע"י מחיצה תלויה. היינו שגבוה י"ט אלא אעפ"י שאינה מגעת למים כמ"ש בב"י:

א

לד) שם. ובלבד שתהא עשויה להתיר וכו' כגון שיעשנה למטה סביב ולצניעות הוי אם יעשנה למעלה. טור. מ"א ס"ק י"ב:

א

לה) שם ובלבד שתהא עשויה להתיר וכו' ולעיל גבי גזוזטרא לא היה צריך לפרש שתהא עשויה להתיר דהא אין ספק שאין עושין מתיצה בגזוזטרא אלא להתיר דאם לא כן לא היה צריך לעשות מחיצה אבל בבה"כ שהכל עושין מתיצה לצניעות בא להזהיר שתהא עשויה להתיר. ב"ח. ומיהו שם בגזוזטרא אפי' למעלה עושין להתיר. א"א או' י"ב. ועיין לעיל או' יו"ד:

א

לו) שם. פחות מג' וכו' פי' סמוך לנקב דאז הוי כלבוד והוי חורי רה"י דנידונין כרה"י. מרדכי. מ"א ס"ק י"ג. ונמצא שהוא מוציא הצואה מרה"י לרה"י ומכחו היא נופלת למים שהם כרמלית וכחו בכרמלית לא גזרו. ר"ז או' י"א:

א

לז) שם. ואם נשבר הדף בשבת וכו' כלומר וא"א בענין אחר מותר להפנות שם משום דגדול כבוד הבריות. עו"ש או' ב' וכ"כ בביאורי הגר"א דדוקא שנשבר בשבת אבל בלא"ה אסור. וא"כ משמע דלשבת אחרת אסור כיון דאפשר לו לעשות בחול דף אחר. ועיין לקמן או' מ"ז:

א

לח) [סעיף ג'] שהיא כרמלית. ר"ל אעפ"י שהתפירה עמוקה י"ט כיון שיש בה יותר מבית סאתים ולא הוקפה לדירה יש לה דין כרמלית כמ"ש סי' שנ"ח ונמצא מוציא מרה"י לכרמלית:

א

לט) שם. אינו מותר ע"י מחיצה תלויה. הלא במגעת עד הקרקע:

א

מ) שם. אבל ע"י דף שרי וכו' וה"ה ע"י קנה או שנופלת על צדי הכותל ואח"כ מתגלגלת לכרמלית כמ"ש בסעי' הקודם. והוא שיהיה הדף או הקנה פחות מג' וכמ"ש לעיל או' ל"ו יעו"ש:

א

מא) שם הגה. וי"א דאם בה"כ למעלה מעשרה. היינו מקרקעית החפירה. והטעם משום דאויר למעלה מי"ט בכרמלית מקום פטור הוא כמ"ש לעיל סי' שמ"ה סעי' ח"י ונמצא כשהוא נפנה מוציא מרה"י לכרמלית דרך מקום פטור. והיינו למאן דס"ל לעיל סי' שע"ו סוף סעי' א' דלהחליף ברשיות דרבנן דרך מקום פטור שרי אבל למאן דס"ל התם דאפי' ברשיות דרבנן אסור גם הכא אסור וזהו שכתב מור"ם ז"ל ועיין לעיל סי' שמ"ו דיש חולקים ר"ל דלדעת החולקים שם גם הכא אסור. ועיין בדברינו לשם או' טו"ב:

א

מב) שם בהגה. דהא הצואה הוא מקום פטור וכו' דאינה רחבה ד' ומיירי שמפנה ממש על הצואה ואעפ"י שנופלת אח"כ לכרמלית שרי. מ"א ס"ק י"ד מיהו מ"ש המ"א דאינה רחבה ד' התו"ש או' ט"ו השיג עליו וכתב דאפי' רחבה ד' הוי מקום פטור מטעם דלא דרסי עלה יעו"ש. והר"ז או' י"ב כתב דאם אין בה ד' על ד' והיא גבוהה ג' הוי מקום פטור ואם רחבה ד' אפי' אינה גבוהה ג' ועיין לעיל סי' שמ"ה סעי' יו"ד:

א

מג) שם בהגה. ועיין לעיל סס"י שמ"ה דיש חולקין וכו' והכי ק"ל. תו"ש או' ט"ז. ר"ז או' יב. וכ"כ לעיל בס"י שמ"ה או' קכ"ב יעו"ש:

א

מד) שם בהגה. ולפי מה שנתבאר וכו' כאן מתחיל לומר דין אחר בענין בה"כ שהחפירה שתחתיה היא של שני שותפין דאסור לפנות שם אם לא עירבו יחד או שעשו התיקון דסעי' ב' דהיינו דף או קנה וכו' ומיירי דמקום מושב בה"כ כל אחד לעצמו שיש מחיצה מפסקת ביניהם אלא שהחפירה שתחתיה היא של שותפות וא"כ כשהוא נפנה הוי מוציא מרשותו לרשות השותפין ולכן אסור אם לא עירבו או שעשו התיקון דסעי' ב' אבל אם גם מקום המושב של בה"כ הוא של שותפות שרי דהא אינו מוציא מרשות לרשות. כ"כ האחרונים:

א

מה) שם בהגה. כמ"ש סעי' ב' היינו דף או קנה אבל מחיצה תלויה לא מהני כמ"ש סעיף ג' אלא א"כ מגעת עד הקרקע:

א

מו) שם בהגה. כדלקמן סי' שנ"ז. סעי' ג' בהגה דשם מבואר דכוחו בחצר שאינה מעורבת לכ"ע שרי:

א

מז) שם בהגה. ששכחו ולא עירבו. או שלא היה לו באפשר לעשות התיקון. ח"א כלל נ"ה או' ז':

א

מח) שם בהגה. דגדול כבוד הבריות. והתירו חכמים לעשות איסור דרבנן משום כבוד הבריות שלא יתבזו. ח"א שם:

א

מט) שם בהגה, דהואיל והמשוטה אינו גבוה עשרה וכו' או שגבוה יו"ד ואינה רחב ד' מותר אבל גבוה עשרה ורחב ד' אין לו תקנה אלא א"כ עשה לו מחיצות י"ט. כ"כ בס' עה"ק. ונ"ל שאם א"א לו אלא א"כ עושה צרכיו בספינה מותר דגדול כבוד הבריות. א"ר או' ט"ו:

א

נ) [סעיף ד'] מים שאין עמוקים י"ט וכו' והב"ח חולק דבתו' עירובין דף פ"ז מתירין במחיצה תלויה אפי' עמוקים פחות מי"ט יעו"ש. ולא קשה מידי דהכא מיירי כשרה"ר מהלכת בו ע"י הדחק כדמשמע בב"י ובשבת דף ק' וכ"פ הנ"ל א"ר או' ט"ז. וכ"כ החמ"ע או' ו' דנראין דברי ב"י נכונים כשאין עמוקים י"ט ורה"ר שאלכת בתוכו כדאיתא במשנה פ' הזורק יעו"ש. והר"ז או' ט"ו כתב דאפי' עמוק י"ט ואפי' בכרמלית אין מחיצה תלויה מתרת בו אם רבים בוקעים בו לפי שבקיעת הרבים מעכבת מלומר גוד אחית יעו"ש:

א

נא) שם. לשפוך בהם וכו' וה"ה למלאת מהם:

א

נב) שם הגה. וכ"ש אם יבשו המים וכו' אבל קודם שיבשו אעפ"י שרגילין להתיבש מתרת מחיצה תלויה. ב"י בשם הגמ"ר. א"ר או' י"ז:

א

נג) [סעיף ה'] היו שתי גזוזטרות וכו' כגון בית ועליה על גביו העומדות אצל הנהר וכל אחת יש לה גזוזטרא בולטת מן חלון הבית לדלות ע"י מים מן הנהר וכגון שהחלון רחב ד' על ד' ובתוך ג"ט לגזוזטרא דאז הוי הגזוזטרא רה"י וכשממלא מן הנהר הוי מוציא מכרמלית לרה"י וכמ"ש בסעי' א' ורק הכא יש עוד חילוקי דינים בשביל שיש עוד גזוזטרא אחרת סמוכה לה מן הצד בתוך ד"ט כבשר יבואר לקמן:

א

נד) שם. ואינה רחוקה וכו' דאם היו רחוקות זו מזו במשך ד"ט ברוחב לא היתה התחתונה אוסרת עליה דתשמיש מופלג במשך ד' זהו תשמיש באויר ולאו תשמיש הוא דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר אבל אם אינם רחוקות ד' אפי' יש ביניהם גובה יותר מיו"ד אוסרת עליה דאדם אוסר על חבירו אפי' כשמשתמש עליו בזריקה אעפ"י שהוא בגובה יו"ד שהוא תשמיש קשה כיון שאינו משתמש עליו דרך אויר. ב"ח. ומ"ש המ"א ס"ק י"ז כתב עליו המאמ"ר או' ג' דאינו מדוקדק יעו"ש:

א

נה) שם. ואינה רחוקה וכו' דממילא שניהם נוחים להשתמש בשניהם ואוסרים זה ע"ז ומשו"ה אם עשו מחיצה לעליונה לבד בשותפות אוסרים זה ע"ז וכ"ש אם עשו שתיהן לתחתונה דעליונה אוסרת על התחתונה דניחא לה להשתמש בתחתונה ע"י שלשול אבל אם כל אחד עשתה לבדה ואין לה חלק במחיצת חבירו אינה אוסרת עליה. וכן אם עשו לשניהם מן השותפות כל אחת גילתה דעתה דסילקה נפשה מחבירתה ושוב אינה אוסרת עליה כ"ז שאין רחוק ביניהם ד"ט. אבל ברחוק ד"ט אין התחתונה יכולה להשתמש בעליונה אלא בתשמיש אויר ולא תשמיש הוא וע"כ אינה יכולה לאסור העליונה. ואגובה יותר מיו"ד ביניהם לא קפדינן דמשתמש ע"י זריקה ואעפ"י שהוא תשמיש קשה כיון שאינו משתמש דרך אויר אוסרת עליה. ט"ז סק"ז:

א

נו) שם. ואינה רחוקה וכו' ואם הם מכוונות ממש זו כנגד זו שאין בני עליונה יכולין למלאות אלא א"כ יכנס הדלי דרך התחתונה אם עשו שתיהן מחיצות יו"ד הרי הם רה"י ועולין עד לרקיע ושניהם אסורות למלאות אלא א"כ עירבו שכל אתת אוסרת על חברתה התחתונה אוסרת על העליונה דהא רה"י עולה עד לרקיע והעליונה אוסרת על התחתונה דהא יש לה תשמיש דרך עליה. לבוש:

א

נז) שם. אבל כל אחת מהן שעשתה לבדה וכו' א"כ האחרת משתמשת שלא כדין אפי' בחול. מ"א ס"ק י"ח. ור"ל ולכך אינה אוסרת עליה האחרת כיון שאפי' רגילה להשתמש בה בחול הוא שלא כדין:

א

נח) שם. וכן אם עשו בשתיהן בשותפות וכו' ומ"מ כ"א משתמש בשלו מ"א ס"ק י"ט, ור"ל כיון דיש לכל א' מחיצה ויכול להשתמש בשלו ודאי סילק את עצמו משלו חבירו ולכך אינו אוסר עליו. מתה"ש. ומה שעשו בשותפות אפשר שהוא כדי להקל בהוצאה דיותר בזול עושין האומנים ב' ממה שעושין א' או מטעם אחר. ב"י והביאו המתה"ש שם:

א

נט) שם. וכן אם עשו בשתיהן בשותפות וכו' וה"ה אם עשו רק לאחת בשותפות והשניה עשתה לעצמה דמותר לכל אחד למלאות מגזוזטרא שלה בלא עירוב דבהא ודאי סילקה נפשה מחברתה. ג"מ:

א

ס) ואם התנו השכינים ביניהם שיהיה לכל אחד רשות להשתמש בשני על גזוזטרא שלו אוסרות בלא עירוב אטפ"י שעשו כל אחד מחיצה לבדה. מש"ז או' ז':

א

סא) ואם אירע שגזוזטרא א' רה"י והשניה כרמלית כגון דא' חלון הבית תוך ג"ט וא' יותר מג"ט או בור המים שתחתיהם רה"י ולא ים דהשתא תחתונה מותרת דעליונה אין רשות לשמש דרך תחתונה הואיל ומשוכה משא"כ אם מכוונות זו תחת זו וא"א לדלי העליונה אלא א"כ נכנס בנקב התחתונה אז התחתונה ודאי אסורה שהעליונה יש לה רשות דרך שם ואפי' עשה התחתון מחיצה לבד בשלו ועליונה לא עשה בשלה התחתונה אסורה בלא עירוב ועליונה מותרת כי התחתונה רשות שניהם לה שהרי דרך שם עובר דלי העליון ועליונה אם אין חלון הבית פתוח תוך ג"ט או באר שתחתיהן רה"י אז מותרת העליונה בלי מחיצה כלל בלי פקפוק. מש"ז שם:

א

וחלון פתוח. דאל"כ הוי כרמלית ומותר לטלטל מכרמלית בסי' שמ"ו ס"ב ועמ"ש סי' שצ"ג ס"ב:

ב

עשה לה מחיצה. גבוה י' עסי' שנ"ו:

ג

סביב הנקב. דאמרי' גוד אחית מחיצתא:

ד

לשפוך. ואף על פי שהוא סמוך לרקק שהוא ר"ה מ"מ כיון שאין כוונתו להוציאה לר"ה שרי (זה שייך לדברי המחבר למטה זיז כ"ש ועושה בו נקב כו' וע' בא"ר ות"ש) ועושה בו נקב ובס' ראב"ן בעירובין כ' דממלא אפי' שלא כנגד הנקב וכן עיקר:

ה

בספינה. משום דהמים כרמלי' הם והספינ' רה"י:

ו

בתוך י' טפחים. פי' מעל המים אבל מחיצות הספינה גבוהין י' ואם אין מחיצות הספינה גבוהים י' הוי כרמלית ומותר לטלטל מתוכ' לים ומן הים לתוכה (רש"י) כיון שעומד בכרמלית עסי' שמ"ה ס"ו וסי' רס"ו ס"ב מ"ש:

ז

אויר מקום פטור. ואפי' למאן דאוסר בסי' שמ"ו סס"א הכא כיון דאיכא זיז כל שהוא הוי היכר ושרי:

ח

יכול לשפוך. וה"ה לזרוק עצמות וקליפין (ראב"ן):

ט

קשורות. דכשאינן קשורו' לא מהני עירוב דמפסיק כרמלית אם הם ניידי וכיון שראויים לנוד אסור ואפילו נפסקו בשבת לא אמרי' בזה הואיל והותר' הותרה כיון דמפסיק כרמלית (מ"מ ספ"ג ותוספות שבת דף ק"א) עמ"ש סי' שס"ה אבל בסוף פ"ק דעירובין כתב הרא"ש דכשנפסקו בשבת מותרין וצ"ע ואפשר דס"ל דמוקפת היינו שמוקפת מחיצה כמ"ש המ"מ להרמב"ם ועמ"ש רסי' שע"ד:

י

זו בזו. וצריך שלא יהא ביניהם ד' טפחים (ירושלמי):

יא

גבוהים מן המים. דקמטלטל מרה"י לרה"י דרך מקום פטור, ואף על גב דבר"ה אסור בדיוטא א' כמ"ש ססי' שמ"ו בכרמלית שרי ועיין בש"ג ומשמע שם דאם הם של ב' בני אדם ולא עירבו תליא בפלוגתא שכ' סי' שמ"ו סס"א וכ"כ הב"י:

יב

עשוי' להתיר. כגון שיעשנה למטה סביב ולצניעות מקרי כגון שעשאה למעלה:

יג

פחות מג'. פי' סמוך לנקב דאז הוה כלבוד והוי חורי רה"י (כ"ה במרדכי) וע' בהג"ה ס"ג:

יד

הצוא' הוי מקום פטור. דאינ' רחבה ד' ומיירי שמפנ' ממש על הצואה ואף על פי שנופלת אח"כ לכרמלית שרי:

טו

דאין מקום פטור בכרמלית. ול"ד לסי' שע"ב ס"ו דכותל שאין בה ד' הוי מקו' פטור דשאני התם שהכותל חולקת הרשויות (ד"מ):

טז

מים שאין עמוקי'. וב"ח הביא תו' שבת דף ק' ועירובין דף פ"ז דשרי במחיצה תלויה אפילו אין עמוקים י' דלא מקרי ר"ה אא"כ רבים בוקעים בו וכ"מ בגמ' דפריך לרב הונא דסגי בזיז ניחוש דלמא לא הוי י' משמע דלר"ח דס"ל דעוש' מחיצה תלויה ניחא ע"ש ועמ"ש סימן שמ"ה סי"ד ועססי' שנ"ו:

יז

ואינה רחוקה. דברחוק' ד' טפחים לא אסרי אהדדי שאין יכולה להשתמש אלא בזריקה:

יח

שעשתה לבדה. א"כ האחרת משמשת שלא כדין אפי' בחול:

יט

בשתיהן בשותפות. ומ"מ כל אחד משמש בשלו:

א

(א) גזוזטרא – פי' דף היוצא מן כותל הבית שהיה סמוך לים או לנהר והיה הדף למעלה מן המים ויש שם נקב באמצעיתו וחלון הבית פתוח לו וכשימלא מים דרך הנקב מטלטל מן המים שהם כרמלית [כדלעיל בסימן שמ"ה סי"ד] לרה"י ע"כ צריך שיעשה מחיצה גבוה עשרה טפחים כל סביבה דהשתא הוי כל שכנגדה עד למטה רה"י ואף שהמחיצה תלויה ואינה מגעת למים קל הוא שהקילו במים ואמרינן גוד אחית מחיצתא:

ב

(ב) אין ממלאין ממנו – להכניסו לבית וכן להניחו ע"ג הגזוזטרא ג"כ אסור דהגזוזטרא ג"כ אסור דהגזוזטרא נחשב רה"י כיון שהחלון פתוח לו וכדלעיל בסימן שמ"ה סט"ז:

ג

(ג) או יעשה וכו' – ר"ל שאין צריך לעשות דוקא סביב כל רוחב הגזוזטרא אלא סגי כשיעשה המחיצות סביב הנקב שהוא רחב ד' על ד' טפחים דכל מחיצה העשויה לפחות מחלל ד' אינה מחיצה:

ד

(ד) למטה מחוברת לה – אע"פ שרחוק עוד הרבה מן המים וכ"ש אם עושה המחיצה של עשרה טפחים למטה אצל המים דמהני דאמרינן גוד אסיק מחיצתא עד נגד הגזוזטרא:

ה

(ה) על גבה – דגם בזה אמרינן גוד אחית מחיצתא ויש מן הראשונים שחולקין בזה וס"ל דדוקא כשעושה המחיצות למטה מן הגזוזטרא אז אמרינן גוד אחית מחיצתא אבל לא כשעושה ע"ג הגזוזטרא. ולכתחלה בודאי נכון ליזהר בזה:

ו

(ו) לשפוך ממנה – היינו דרך הנקב על הנהר והים דאף שהשופכין ילכו חוץ למחיצת הגזוזטרא אפ"ה שרי ואפילו אם הוא סמוך לרקק שהוא ר"ה כמבואר בסימן שמ"ה מ"מ כיון שאין כונתו להוציאן לר"ה שרי ועיין בבה"ל:

ז

(ז) אינו יכול למלאות – דהמים כרמלית הם והספינה רה"י:

ח

(ח) ארבעה על ארבעה – טפחים:

ט

(ט) שהקילו בספינה – פי' שבגזוזטרא הנזכר מקודם צריך דוקא מחיצות עשרה טפחים והקולא דאמרינן גוד אחית מחיצתא עד מיא אבל בספינה מקילינן עוד דא"צ מחיצות כלל אלא אמרינן כוף הצדדים כאילו היה שם מחיצות ואח"כ אמרינן גוד אחית עד מיא:

י

(י) כשהוא בתוך י' טפחים – ר"ל שגובה דופן הספינה הבולט מעל המים היה פחות מעשרה טפחים אבל עומק הספינה בפנימה היה גובה יו"ד טפחים דהויא רה"י וע"כ צריך לעשות מבחוץ דף של ארבעה על ארבעה כמ"ש [דאם אין עמוק י' טפחים גם בפנימה של הספינה הלא הוי כרמלית ומותר לטלטל מתוכה לים ומים לתוכה בלי שום תקון]:

יא

(יא) גבוהים עשרה וכו' – ר"ל ונמצא כשהוא ממלא ע"כ צריך להגביה קצת המים למעלה מדופני הספינה שהיא יותר מי' דהוי מקום פטור וא"כ הוא מטלטל מכרמלית לרה"י דרך מקום פטור וע"כ הקילו חכמים שדי שיוציא זיז כל שהוא חוץ לספינה משום היכר בעלמא:

יב

(יב) ועושה בו נקב – והאחרונים הסכימו דבזיז א"צ לעשות נקב כיון שאינו אלא להיכר בעלמא ויכול למלאות אפילו שלא במקום הזיז:

יג

(יג) יכול לשפוך וכו' – ר"ל דאין מחוייב לשפוך שופכיו [דהיינו מי רחיצות כוסות וקערות וכה"ג] בתוך הדף של ארבע על ארבע שעשהו למלאות המים דרך בו אלא יכול לשפוך על דופני וכו' ובזה אין חילוק בין אם דופן הספינה גבוה י' טפחים מעל המים או לא ואפילו לא היה לו דף מיוחד של ארבע על ארבע וגם לא עשה זיז כלל אפ"ה שרי לשפוך שופכיו על דופן הספינה ממש כיון דאין כאן אלא כחו:

יד

(יד) על דופני – דאם שופך קצת רחוק מן הדופן הוי זורק מרה"י לכרמלית ממש אבל זהו דוקא בשאין הדופן גבוה י' מעל המים דאם יש בו גבוה י' ואינו רוצה לשפוך על הדופן כגון שהם סרוחים והריח יכנס לתוך הספינה ורוצה לשפוך מרחוק לכותל שרי אך בלבד שיעשה עכ"פ זיז להיכר:

טו

(טו) לים – וה"ה דיכול להניח עצמות וקליפין על ראש הדופן בעביו והם נופלין לים [אחרונים]:

טז

(טז) ועיין לקמן – דשם כתב דלא בכל כרמלית כחו מותר ע"ש:

יז

(יז) אלא א"כ קשורות – דכשאינן קשורות אע"פ שהן סמוכות זו לזו מ"מ עשויות להתרחק זו מזו ונמצא כרמלית מפסקת ביניהן וחיישינן דילמא נפיל ואתי לאתויי מכרמלית לרה"י ומטעם זה אפילו שתי הספינות שהם של אדם אחד ג"כ אסור ויש מתירין אם הם של אדם אחד דלא חיישינן דילמא נפיל וכו' ורק בשהם של שני בני אדם אסורין כשאינן קשורות זו בזו דכיון שעשויין לנוד ולהתרחק זו מזו לא מהני עירוב שיערבו ביניהן. איתא בגמרא דקשורות חשוב אפילו ע"י חוט ובלבד שיהא חוט חזק שיוכל להעמידן שלא יתפרדו זו מזו:

יח

(יח) זו בזו – וצריך שלא יהא ביניהם ד' טפחים:

יט

(יט) גבוהים מן המים עשרה – דאז מותר אפילו אינם קשורות משום דקמטלטל מרה"י לרה"י דרך אויר מקום פטור ואע"ג דמושיט אסור בדיוטא אחת אפילו למעלה מי' כמ"ש בסוף סימן שמ"ז הכא איירי בשתי דיוטות זה כנגד זה דאפילו למטה מי' הוא רק איסור דרבנן ולמעלה שרי לגמרי להושיט או דאיירי בזורק:

כ

(כ) וצריכים לערב – קאי גם על ההיתר דגבוהים עשרה אף כשאינם קשורות ובספר בית מאיר חולק ע"ז ודעתו דכשאינם קשורות מכיון שעומדים להתפרד אף אם הם גבוהים עשרה אם הם של שני בני אדם אסורים בטלטול מזה לזה ואין עירוב מועיל בהם:

כא

(כא) שעל פני המים – היינו שסמוך לים או לנהר:

כב

(כב) ע"י מחיצה תלויה – שגבוה עשרה טפחים אף שאינה מגעת למים וכנ"ל:

כג

(כג) עשויה להתיר – לפנות שם בשבת כגון שיעשנה למטה סביב לצד המים דמה שנעשית למעלה לצניעות עבידא:

כד

(כד) דף או קנה פחות מג' – היינו שהם פחות מג' סמוך לנקב דהוי לבוד והוי חורי רה"י דהוא כרה"י לרה"י ואע"ג שנופל משם אח"כ למטה דהוא כרמלית כחו בכרמלית לא גזרו:

כה

(כה) נשבר הדף בשבת וכו' – ר"ל שנשבר בשבת גופא שא"א לתקנו ולכן מותר לפנות שם לאותו שבת:

כו

(כו) שהוא כרמלית – ר"ל שאף שהחפירה עמוקה י' טפחים כיון שהיא מחזקת יותר מבית סאתים ולא הוקפה לדירה דין כרמלית עליה נמצא מוציא מרה"י לכרמלית:

כז

(כז) אינו מותר וכו' – אלא בעינן שהמחיצות יגיעו עד הקרקע:

כח

(כח) אבל ע"י דף – או קנה או שהצואה נופל על צידי הכותל ואח"כ מתגלגל ונופל בחפירה וכנ"ל:

כט

(כט) למעלה מעשרה – מקרקעית החפירה והטעם דאויר למעלה מעשרה בכרמלית מקום פטור הוא ונמצא כשהוא נפנה מוציא מרה"י לכרמלית דרך מקום פטור:

ל

(ל) ועיין לעיל סי' שמ"ו וכו' – היינו בסוף ס"א דיש אוסרים להוציא מרה"י לכרמלית אפילו דרך מקום פטור ועיין בביאור הגר"א שמאריך בזה ודעתו דאף אי נימא דברשויות דרבנן דרך מקום פטור מותר היינו דוקא בדנח באמצע על המקום פטור אבל לא בדלא נח והכא הלא לא נח באמצע וכעין זה מפקפק הבית מאיר ג"כ על הי"א הראשון [עיין בספרו בסי' שמ"ו וכן בכ"מ] וכן בספר מאמר מרדכי בסי' שנ"ג ס"א דעתו ג"כ כדעת הגר"א הנ"ל ותמה על דעת הי"א הראשון:

לא

(לא) צואה מבעוד יום – ומיירי שמפנה ממש על הצואה ואע"פ שנופלת אח"כ מן הצד שהוא כרמלית שרי:

לב

(לב) הצואה הוא מקום פטור – דהא מסתמא אינה רחבה ד' ואף דבעלמא קיי"ל דפחות מג"ט גובה בטל לגבי רשות שהוא עומד בו והצואה מסתמא אינה גבוה ג"ט שאני הכא דצואה שבבה"כ בודאי לא דרסי לה רבים וע"כ אינה בטל לרשות שבצדה והוי מקום פטור:

לג

(לג) ולפי מה וכו' – כאן מתחיל הרמ"א לבאר דין אחר אודות בהכ"ס שהיה שייך מקום החפירה שתחתיה לשני אנשים ולא עירבו ביניהם וקאמר דכאן לא שייך ההיתר שכתב מתחלה דהצואה הוי מקום פטור כיון דהרשויות בעצמן רה"י הם אין מקום פטור ברה"י:

לד

(לד) אסור לפנות שם – מיירי שמקום מושב בהכ"ס היה שייך לכל אחד לבדו כי היה מחיצה מפסקת ביניהם אלא שהחפירה שתחתיה היה שייך לשניהם ולכך אסור דמוציא מרשותו לקרקע שותפים דאם גם מקום מושב שייך להשותפים אין כאן הוצאה מרשות לרשות ומותר [בית מאיר וחידושי רע"א עי"ש]:

לה

(לה) כמו שנתבאר ס"ב – היינו תיקון דדף או קנה. אבל תיקון דמחיצה תלויה אינו מועיל הכא עד שיורדת עד למטה:

לו

(לו) כדלקמן סי' שנ"ז – ס"ג בהג"ה דשם מבואר דבחצר שאינה מעורבת לכו"ע מותר כחו:

לז

(לז) ששכחו ולא עירבו – או שלא היה לו באפשר לעשות תיקון הנזכר [ח"א]:

לח

(לח) דגדול כבוד הבריות – שהתירו חכמים במקום שאין בו איסור דאורייתא:

לט

(לט) מן המשוטה לים – אבל מן הספינה לים [בלא תיקון הנזכר בס"ב] לא דהא מוציא מן רה"י לים שהוא כרמלית ואם א"א ליה מפני איזה סבה אא"כ יעשה צרכיו בספינה מותר דגדול כבוד הבריות [א"ר]:

מ

(מ) מים שאין עמוקים וכו' – קאי על ס"א ובי"ת:

מא

(מא) לשפוך בהם – וה"ה למלאות ע"י מחיצה תלויה והטעם דכיון שאין בהם י"ט כיבשה דמיא. ועיין בב"ח ומ"א שחולקין ע"ז וס"ל דאין לחלק בזה אם לא שרבים מהלכין שם ע"י הדחק דאז לכו"ע כקרקע דמיא ועיין בביאור הגר"א שיישב דעת השו"ע וכתב דדבר זה תלוי בשיטת הראשונים עי"ש ומ"מ אף לדידיה נוכל לסמוך ע"ד הפוסקים המקילין בזה:

מב

(מב) היו שתי וכו' – אבאר בקצרה והוא דבית ועליה ע"ג העומדת אצל הנהר ויש להם לכל אחת גזוזטרא הבולטת לדלות על ידה מים מן הנהר אם היו עושים כ"א מחיצות סביבה כדין המבואר בס"א היו שתיהן מותרות בשבת כל אחד לדלות בשלו אפי' אם לא ערבו יחד ואם תקנו שתיהן בשותפות רק גזוזטרא אחת כדין בין לעליונה בין לתחתונה נחשבין כשני אנשים הדרין בחצר אחת ואסורין שניהם לדלות דרך הגזוזטרא ההיא כיון שרשות שניהם שולטת עליה אם לא שעירבו ביניהן. בד"א ששתי הגזוזטרא העומדים זה ע"ג זה אינם רחוקים זה מזה במשך הכותל ד' טפחים שנוח תשמישתיה אבל אם היו רחוקים ד' טפחים א"כ כשרוצה בעל התחתון להשתמש בגזוזטרא העליונה צריך לזרוק דלי שלו באויר להלאה דרך ד' טפחים ותשמיש מופלג כזה אין חשיב לאסור על חבירו אף כשלא עירבו ביניהן:

מג

(מג) משוכה זו וכו' – ר"ל אפילו משוכה וכ"ש אם עומדת זו כנגד זו בשוה:

מד

(מד) ואינה רחוקה וכו' – דברחוקה מכנגדה במשך רוחב הכותל ד' טפחים שוב לא אסרי אהדדי שאינה יכולה להשתמש אלא ע"י זריקת הדלי באויר מרחוק ואינו חשוב תשמיש לאסור:

מה

(מה) יותר מגובה וכו' – דאגובה לא קפדינן אע"פ דהוכרח עי"ז להשתמש בדלי ע"י זריקה למעלה והיא תשמיש קשה כיון שאינו משתמש דרך אויר ברוחב חשיבא תשמישתיה לאסור:

מו

(מו) וכ"ש אם עשו שתיהן לתחתונה – שתשמיש זה נוח יותר לעליונה שהוא דרך ירידה:

מז

(מז) אין האחרת וכו' – היינו אפילו רגילה להשתמש בשל חברתה בחול אעפ"כ אינה אוסרת עליה שבעצם הלא הרשות אין שייך לה אם לא שהתנו ביניהן בפירוש שכל אחד ישתמש בשל חבירו אז צריכין עירוב [פמ"ג]:

מח

(מח) אפילו לא עשתה וכו' – וכ"ש אם כ"א עשתה לעצמה דמותרת כל אחת להשתמש בגזוזטרא שלה בלי עירוב אך י"א דכל זה דוקא בשמשוכות הגזוזטרות זו מזו ואין צריכין לשמש אחת בחברתה אבל אם העליונה מכוונת ממש נגד התחתונה וכשהיא צריכה לדלות מים יורד הדלי שלה דרך נקב גזוזטרא התחתונה ואין ביניהן אויר של עשרה טפחים בגובה שתיהן אסורות למלאות [רמב"ם]:

מט

(מט) אם עשו בשתיהן וכו' – ר"ל דאף דאמרינן לעיל דאם תקנו לאחת בשותפות שתיהן אסורות למלאות שם כשלא עירבו הוא דוקא אם תקנו רק אחת ובשניה לא עשו מחיצה כלל אבל אם עשו תיקון בשתיהן בשותפות מותרים כל אחת בשלה משום דאמרינן דכל אחת סלקה נפשה מחברתה כיון שעשתה לה תיקון בפנ"ע [ומה שעשתה בשותפות איזה טעם היה להם בדבר] וכ"ש אם עשו רק באחת בשותפות והשניה עשתה מחיצה להגזוזטרא שלה לבדה בודאי מותר כ"א למלאות בלי עירוב דבהא בודאי סילקה נפשה מחברתה:

א

(מ"א ס"ק ט') דכשנפסקו בשבת מותרין צ"ע. נ"ב ולק"מ דאין זה אלא בספינות קטנות אבל בספינות גדולות אין דרכן לנוד גם שהמה גבוהות עשרה שמטלטלין דרך מקום פטור ומדלא מפליג הברייתא בין ספינות גדולות לקטנות ש"מ דנפסק בחול מש"ה לא אמרינן כיון שהותרה הותרה:

א

סעיף א' והנ"מ כשהוא תוך י' טפחים. והוא מדברי הרמב"ם פט"ו מהל' שבת וע' במ"מ דס"ל להרמב"ם דהחליף ברשויות דרך מקום פטור אסור אפי' הספינה גבוה י' מעל המים בעי' זיז ד'. אולם הטור דפסק דלהחליף מ"פ אסור ואעפ"כ פסק כאן כהרמב"ם צ"ל כמ"ש הב"י דמ"מ כיון דהוי היתר משרי שרי ותמוה לי מאד היאך מצינו ידינו ורגלינו בפירכת הש"ס בסוגיין ק' ע"ב ולר"ה דאמר כו' הא מ"מ בממנ"פ שרי אם דופני הספינה אינם גבוהים י' הספינה בעצמה כרמלית ואם גבוהים י' מה בכך דהמים אינם עמוקים י' ומטלטל מכרמלית הא מ"מ כשמגביה המים להביאם לספינה מעבירם דרך למעלה מי' מקרקע המים דהוי מקום פטור לר"ה דס"ל מארעא משחי' והוי מחליף ברשיות דרבנן דרך מקום פטור דמהני זיז כ"ש. אע"כ מוכח כדעת הה"מ בשטת הרשב"א דאף בכה"ג צריך זיז ד'. ולדידי' צ"ל הא דלר"ה מהני זיז כ"ש היינו כיון דמקום פטור ממילא מהני זיז כ"ש. אבל בממלא מכרמלית ומטלטל דרך מ"פ לא מהני זיז כ"ש ולזה שפיר פרכי' זימנין דליכא י' וממלא מכרמלית ואף דמטלט' דרך מקום פטור מ"מ לא מהני זיז כ"ש אבל להרמב"ם והטור צלע"ג: והנה לא מבעי' הפ"י בטעמא דמילת' דבעינן לר"ה זיז כ"ש להיכירא היינו דלאו כ"ע ידעי דהמים עמוקים י'. א"כ בוודאי ק' דהא אף בוודאי ליכא י' מים מהני זיז כ"ש כיון דמטלטל מכרמלית לרה"י דרך מ"פ אלא אף למה דס"ל דלא כהפ"י דנ"ל דבריו סתורים מהברייתא מסוגיא רי"א עמוקה י' ואין גבוה י' וכו'. ופירש"י ותוס' דאלו גבוה י' ס"ל לר"י דמותר להחליף ברשויות דרבנן דרך מקום פטור וס"ל דאפי' זיז כ"ש לא בעי א"כ יקשה לר"ה דס"ל דמארעא משחי' גם אינו גבוה י' לשתרי בלא זיז לר"י כיון דהספינה בעצמותה גבוה י' א"כ מה הפרש בין הספינה גבוהה מעל המים או לא דאם שרינן בגבוה י' מהמים ולא בעי' היכירא דאף לפי טעות העולם דאין עמוקים י' ומטלטלים מהכרמלית מ"מ ליכא איסור כולי האי כיון דמטלטל דרך מקום פטור ממילא גם אינה גבוהה י' ממים הוא כן דאף לפי טעות העולם דאין עמוקים י' ומטלטל מהכרמלית מ"מ הא מטלטל מהכרמלית דרך מ"פ דהא מעבירם דרך למעלה מי' מארעא ואיני יודע הפרש בין גבוה י' לאינו גבוה ולזה מוכרח דלא כהפ"י אלא דהיכר הוא דלאו כ"ע יודעים דהדין דמארע' משחי' ומש"ה שפיר יש חילוק דבגבוה י' אף לפי טעות דממיא משחי' מ"מ מטלטל מכרמלית לרה"י דרך מ"פ אבל אינו גבוה י' לפי הטעם דממים משחינ' יסברו שמטלטל מכרמלית לרה"י שלא בדרך מ"פ. ובזה ניחא ג"כ מה דק' לי במאי דפסקי' בהגהת ש"ע ב' ספינות זו אצל זו אסור לטלטל וכו' אא"כ קשורות או גבוהות מהמים הא סברא זו נסתר לכאורה מדברי ר"ה דס"ל דמארע' משחי'. א"כ כי קתני במתני' ב' ספינות קשורות זו בזו מטלטלים מזו לזו אם אין קשורות אע"פי שמוקפות מטלטלים מזו לזו איך משכחת דבעינן קשורין הא לדידי' כי מטלטלין מספינה לספינה דרך אויר מ"פ מטלטל כיון דהוי למעלה מי' מארע' ולפי הנ"ל ניחא דמ"מ לאו כ"ע יסברו דמארע' משחי' ודמי למטלטל דרך אויר כרמלית (ובאמת לפ"ז קשה לשטת הה"מ דס"ל להרמב"ם דמותר להחליף ברשוית דרבנן דרך מ"פ מנ"ל להרמב"ם דבעי' זיז כ"ש דהא זו ליכא למשמע מיני' דר"ה דדלמא דוקא בדר"ה בעי' היכירא דלא ידעי דמארעא משחי' וממילא אינו דרך מקום פטור דלמא לא בעי' זיז כ"ש. ואפשר לומר דהרמב"ם למד כן ממה דס"ל לת"ק דר"י דאף בגבוה י' אין מטלטלים דבהא פליגי ר"י ורבנן כמ"ש תוס' וס"ל להרמב"ם דמ"מ לת"ק מהני זיז כ"ש) מ"מ קושייתינו הנ"ל אינה מתורצת בזה דזהו מספיקי על דברי הר"י הנ"ל בליכא זיז כ"ש להיכירא עולה יפה חילוק הנ"ל דבגבוה י' ניכר להדיא דהוי דמ"פ ובאינו גבוה י' דיסברו דממיא משחי' וליכא אויר מ"פ אבל בפירכת הש"ס על ר"ה זימנין דליכא י' ובזה יקשה כיון דבאיכא י' במים דמהני היכר זיז כ"ש הרי אף לפי הטעות דממיא משחי' הוי טלטול מכרמלית דלא מהני זיז כ"ש מ"מ הקילו חז"ל בהיכר כ"ש כיון דבאמת מטלטל ממקום פטור אלא דאיכא חשש מראית עין מהני היכירא א"כ אף אי המים אין עמוקים י' הא מ"מ כפי האמת מטלטל בהיתר דמטלטל רשויות דרבנן דרך מ"פ עכ"פ בהיכר זיז כ"ש ולגבי חשש הטעות מהני ג"כ היכר כ"ש כמו בעמוקים עשרה וא"כ מה לי אם עמוקים י' או לא הא מדינא מותר לטלטל ולגבי הטעות אין הפרש בין עמוקים י' או לא וצ"ע:

ב

מג"א ס"ק ד' שרי ועושה בו נקב. קאי על סוף הסעיף:

ג

מג"א ס"ק ז' כיון דאיכא זיז כ"ש הוי היכר ושרי. ותמוה לי דמאי פריך בסוגי' לר"ה זימנין דליכא עשרה וקמטלטל מכרמלית לרה"י הא לר"ה דס"ל דמארע' משחי' ממילא הוי דרך מקום פטור ומהני זיז כ"ש כמו לדידן אם דופני הספינה גבוהים מהמים י' ועדיף מינה דהא בכל פעם הוי מקום פטור כיון דמארע' משחי'. וצלע"ג וכמו כן ק' לי על פסק הרמ"א דב' ספינות גבוהות מן המים אף באין קשורות מערבים יחד הא סברא זו נסתר מדחזינן לר"ה דמארע משחי' ותמיד מקרו דופני ספינות גבוהים י' וא"כ הא דקתני נפסקו נאסרו היכי משכחת לה וצל"ע:

ד

מג"א ס"ק יג והוי חורי רה"י. ק' לי דאם אין הבית כסא למעלה מעשרה אף דהוי חורי רה"י. מ"מ הא נפרץ למקום אסור דהא נפרץ לכרמלית וכמ"ש באה"ע לעיל סי' שנ"ג ע"ב גבי זיז:

ה

סעיף ג' בהג"ה העומד בין ב' בתים אסור לפנות שם. נלע"ד דמיירי דמקום מושב הבה"כ לו לבדו והוי הוצאה מרשותו למקום השותפי' דאל"כ דגם מקום מושב להשותפי' אף דהצואה מקרי שבתו בבית כמ"ש המג"א ססי' שע"ו הא עד מקום מושב הבה"כ טלטול בהיתר ואזי איסו' הטלטול בחצ' השותפי' רק בטלטול ד"א אבל בפחות מזה מותר דההולך מביתו בבגדיו לחצר השותפים ופושט שם בגדיו נראה ברור דמותר לטלטל בפחות מד"א וכדמוכח מהא דאמרינן בעירובין דף פ"ז ע"ב והא ר"י אף ברשויות דרבנן אסו' אף דמ"מ כשמורידי' מכותל לחצר וא"א שלא יטלטל בחצר חבירו כ"ש ומה בכך דאפסקי' מקום פטו' הא בטלטל בדרך היתר ג"כ אסו' כמו כסותא וסודרא אע"כ דמכח דאפסקי' מקום פטור לא היה הטלטול באיסו' אינו אסו' בטלטול חצר חבירו רק במחוץ לד"א ואח"כ ראיתי שכן ג"כ דעת אבן העוזר לקמן סי' שפ"ו ד"ה תו נתברר וא"כ אמאי אסו' הכא לפנות הא אין מטלטל הצואה ד"א אע"כ דמיירי הכא דמקום המושב בה"כ לו לבדו והוי מוציא מרשות לרשות וכן הסכים עמי הגאון בעל בית מאיר זצ"ל. ומ"מ אנו צריכים לדברי המג"א ססי' שמ"ו דהרי דינא דבה"כ הוא ג"כ אם הוא בין ב' חצירות כמבוא' בד"מ סי' שנ"ה ס"ג מה בכך דמוציא מרשותו לרשות שניהם הא קי"ל חצירות רשות א' להן אע"כ דהוי ככלים ששבתו בתוך הבית:

ו

מג"א ס"ק ט"ו דאין מקום פטו' ברה"י כצ"ל:

א

גזוזטרא. פי' דף היוצא מן הכותל למעל' מן המים ויש שם נקב באמצעיתה וחלון פתוח לה וכשימלא מים דרך הנקב מטלטל מן המי' שהם כרמלית לרשות היחיד ע"כ צריך שיעשה מחיצה כל סביבה דהשתא הוה כל שכנגדה עד למטה רה"י דאמרי' גוד אחית:

ב

ד' על ד'. דכל מחיצ' העשוים לפחות מחלל ד' אינה מחיצה כ"כ ב"י בשם רש"י ותו':

ג

מותרים גם לשפוך ממנו. לאפוקי מחד מ"ד דס"ל לשפוך אסור מפני שהנהר מוליכים המים חוץ למחיצת הגזוזטרא:

ד

שהקילו בספינה. פי' שבגזוזטרא הנזכר ברישא צריך דוקא מחיצות והקולא הוא דאמרי' גוד אחית אבל בספינ' יש עוד קול' דאין צריך אפ ' מחיצות. אלא אמרי' כוף הצדדי' כאלו היה שם מחיצות ואח"כ אמרי' גוד אחית:

ה

זיז כל שהוא ועושה בו נקב כו'. דבר זה הוא תמוה ואין בו ישוב ונעתיק הסוגיא איתמר ספינה רב הונא אמר מוציאין הימנה זיז כל שהוא וממלא (פירש"י ממלא מן הים ומכניס לספינה) קסבר כרמלית מארעא משחי' פירש"י שיעור איסור כרמלית הוא עד י' משחי' להו מקרקעי' הים ואוירא שהוא למעלה מי' דאפי' הן מים הוה מקום פטור הלכך בהתירא קא שקיל לכתחלה ובדין הוה דזיז נמי לא ליבעי אלא כי היכי דליהוי ליה הכירא ור"ח ורבה בר רב הונא אמרו עוש' מקום ד' קסברי כרמלית משפת מיא משחי' מיא ארעא אסמיכתא היא ואי לא עביד מקום ד' ממלא מכרמלית לרה"י ופסקי' כר"ח ורבה אלא דאם יש בדופני הספינה גבוה י' מעל המים קי"ל כר"ה דסגי בזיז כל שהוא והטעם דאז מטלטל הדלי על דופני הספינה והיינו למעלה מי' שהוא מקום פטור שהרי הדופן הוא י' והדלי למעלה ממנו. וכתב המ"מ פט"ו וז"ל ושאלו המפרשים מקום ד' זה מהו מועיל שהרי אם הוא תוך י' לשפת הים דינו ככרמלית והספינה רה"י ופי רבינו הרי שדרך הזיז ממלא כלומר שהזיז הוא חלול באמצעיתו ומשלשל כליו דרך שם וממלא וכיון שהוא מקום חשיב אמרינן כוף הצדדים וגיד אחית כאלו הן עד שפת המים והכל רה"י עכ"ל מבואר כוונתו דדוקא במקום שצריך ד' בעינן מילוי דרך הנקב משום דקשה הא מפיק לרה"י מכרמלית דכיון שאין י' מן המים והמקום ד' שעושה הוה שם כרמלית מן המים למקום ד' שעושה ומה מועיל מקום הד' הזה ע"כ צ"ל שיש שם נקב והמקום הוא חשוב הוה כאילו יש שם מחיצות סביב הנקב נמצא שאותו המקום שיש שם מחיצות מצורף לדופן הספינה והוי רה"י כמו הספינה וא"כ מבואר דביש י' בגובה דופן הספינה דמפיק ממקום פטור לכרמלית ומותר בזיז כל שהוא משום היכרא בעלמא א"צ שיהיה נקב באמצעיתו ולמלאו דרך שם דהא בזה קי"ל כרב הונא דס"ל סגי בזיז כל שהוא ושם אמרי' בהדיא בגמרא בדין הוא דזיז נמי לא נבעי אלא משום הכירא בעלמא ולהיכרא ל"צ שיעשה נקב באמצעו וא"כ א"צ שיהו שם מחיצות ול"צ לומר כוף ותו דמחיצה שם לא מעלה ולא מוריד דהא כל מחיצה שאין עשויה לחלל שיש בו ד' אין מועיל כלל כמ"ש בתחלת הסעיף זה בשם רש"י ותו' וכאן לא הוה אלא כל שהוא נמצא דמ"ש המ"מ בשם רבינו האי שדרך הזיז הוא ממלא פי' בזיז שיש בו ד' על ד' וז"ש הטור והרמב"ם אבל אם הוא למעלה מי' מוציא זיז כל שהוא וממלא שהרי דרך מקום פטור ממלא כו' הרי שלא זכרו כאן שיעשה נקב בזיז כמ"ש ברישא מתוך י' אלא ודאי הכונה שדרך אויר מקום פטור ממלא דהיינו האויר שלמעלה מדופני הספינה ובטור כתוב בהדיא דרך אויר מקום פטור כ"ז נראה ברור ופשוט אלא שהב"י ומ"מ הבין שכוונת הרמב"ם שגם הזיז כל שהוא צריך בו נקב וימלא דרך שם. ולישנא דרבינו האי שמביא המ"מ אטעיתי' שסבר מ"ש המ"מ שדרך הזיז הוא ממלא פי' בזיז כל שהוא ולא עיין יפה דכל הפשט אינו הולך בדרך זה אלא גם מקום ד' קרוי זיז ועוד כתב המ"מ וז"ל וכבר ביאר רבינו דבר זה באמרו שהרי דרך מקום פטור ממלא נראה מזה שדרך הזיז נכנס הדלי עכ"ל ותקפה עליו משנתו של רבינו בעל ב"י ומ"מ בפירוש זה דאם תאמר שיש שם נקב ממילא תאמר שיש שם מחיצות הוה ע"ז שם רה"י כמ"ש המ"מ דהוה כולו רה"י ואי משום שאין בו ד' לא הוה רה"י ואין אתה מצרפו להספינה א"כ הוה כרמלית שהרי הדופן של הספינה הוא י' ממילא הדף שעושה אפי' אם יעשנו סמוך ממש לשפת הדופן מכל מקום מה שהוא אויר תחת הדף למים הוא כרמלית והדף מונח על הכרמלית ולאו שם מקום פטור בזה אלא מכניס דרך אויר כרמלית שתחת הדף להספינה שהוא רה"י אלא פשוט דהאי מקום פטור לא קאי על דרך הנקב דאין כאן נקב כלל אלא אאויר דלמעלה מדופן הספינה קאמר כמו שכתוב בהדיא דרך אויר מקום פטור ומו"ח ז"ל כתב דמשמע מכל הפוסקים דלא בעינן נקב בזיז כל שהוא אלא מדברי המ"מ בשם רבינו האי למד כן הנה האמת אתו דבכל הפוסקים משמע כן אלא דמ"ש דמדברי המ"מ משמע כב"י גם הוא ז"ל שגג בזה דלא עלה זה על דעת המ"מ כלל: ולענין דינא יפה כוון מו"ח ז"ל והאי מילתא שכתב כאן ועושה בו נקב כו' הוא שלא בדקדוק ולא תפסיה כן אלא ממלא בהדיא מן המים לספינה וכמו שפירש רש"י בדברי רב הונא בהדיא כן ה"נ לר"ח ורבה בגבוה עשרה וזה ברור לכל מעיין בצדק:

ו

ומימיו יכול לשפוך על כו'. זה קאי אאין גבוה עשרה בדופני הספינה דצריך מקום ארבע אבל לשפוך אין צריך זיז כלל אלא שופך בהדיא על דופן הספינה כיון דאין כאן אלא כחו מה שאין כן אם שופך קצת רחוק מן הדופן הוה זורק מרה"י לכרמלית ממש ואם יש בו גבוה י' ואינו רוצה לשפוך על הדופן כגון שהם סרוחים והריח יכנס לתוך הספינה ורוצה לשפוך מרחוק לכותל צריך ג"כ היכר זיז כל שהוא כנלע"ד:

ז

ואינה רחוקה כו'. דממילא שניהם נוחים להשתמש בשניהם ואוסרים זע"ז מ"ה אם עשו מחיצה לעליונה לבד בשותפות אוסרות זע"ז וכ"ש אם עשו שתיהן לתחתונה דעליונה אוסרת על התחתונה דניחא ליה להשתמש בתחתונה ע"י שלשול אבל אם כל א' עשתה לבדה ואין לה חלק במחיצת חבירו אינה אוסרת עליה וכן אם עשו לשניהם מן השותפות כל אחת גילתה דעתה דסילק' נפשה מחבירתה שוב אינה אוסרת עליה כ"ז שאין רחוק ביניהם ד"ט אבל ברחוק ד"ט אין התחתונה יכולה להשתמש בעליונה אלא תשמיש אויר ולאו תשמיש הוא ע"כ אינה יכולה לאסור על העליונה ואגובה יותר מי' ביניהם לא קפדי' דמשתמש ע"י זריקה אע"פ שהי' תשמיש קשה כיון שאינו משתמש דרך אויר אוסרת עליה: