שולחן ערוך, אורח חיים שנ״ג: דיני זיזין ברשות הרבים. ובו ג סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דיני זיזין ברשות הרבים. ובו ג סעיפים:
שני בתים בשני צדי רשות הרבים והם של אדם א' או של שנים ועירבו אם שניהם שוים מותר לזרוק מזה לזה ואם א' גבוה מחבירו אסור לזרוק מזה לזה אלא א"כ הם כלי חרס וכיוצא בהם שאם יפלו ישברו במה דברים אמורים ברשות הרבים עוברת ביניהם אבל אם היתה כרמלית עוברת ביניהם מותר בכל גוונא:

ב

זיז דהיינו דף הבולט מן הכותל לר"ה למעלה מעשרה ויש בו ד' על ד' וחלון הבית פתוח לו משתמשין עליו אם היו שני זיזים זה למטה מזה והם של שני אנשים אע"פ ששניהם למעלה מעשרה אם יש בזיז העליון שלפני החלון רוחב ד' על ד' אסור להשתמש עליו מפני שהוא רשות בפני עצמו והזיז שתחתיו רשות אחרת ואוסרין זה על זה ואם אין בעליון ד' וגם אין בתחתון ד' משתמש בשניהם ובכל הכותל עד עשרה טפחים התחתונים היה בתחתון ארבע' ובעליון אין בו ארבע' אינו משתמש בעליון אלא כנגד חלונו בלבד אבל בשאר הזיז שבשני צדי החלון אסור להשתמש מפני זה שתחתיו שחלק רשות לעצמו:

ג

כל זיז היוצא על אויר רה"ר שמותר להשתמש עליו כשהוא משתמש בו אין נותנין עליו ואין נוטלים ממנו אלא כלי חרס וזכוכית וכיוצא בהם שאם יפלו לרשות הרבים ישברו אבל שאר כלים אסורים שמא יפלו לרשות הרבים ויביאם: הגה ודוקא זיז וכיוצא בו אבל אם הוא דבר רחב כגג שהמשתמש עומד שם עם הכלי מותר להשתמש בכל הכלים (ב"י בשם הריטב"א) ואם היה זיז אחד לבדו יוצא על אויר כרמלית כל שהוא גבוה י' לעולם מותר בין רחב בין קצר ואפילו כלים שאין משתברין שלא גזרו בכרמלית:

א

מזה. ודוקא למעלה מיו"ד דהוי מרה"י לרה"י דרך מקום פטור אבל למטה מיו"ד אסור. רמב"ם:

ב

אסור לזרוק. משום גזירה דלמא מיגנדר ונפל ואתא לאתויי ואע"ג דבס"ג כתב רמ"א דבדבר רחב אין איסור בכל הכלים שאני הכא הוא זורק מגבוה לנמוך או להיפך וצריך לאמן ידיו משא"כ התם שהוא מניח. ט"ז:

ג

ואוסרין. אפילו אין בתחתון ד'. מ"א:

ד

אסור. דוקא כלים ששבתו בתוך הבית עיין סי' שע"ב ס"ו:

א

שבת צ"ו עירובין פ"ח

ב

שם וכרב

ג

הרמב"ם בפרק ט"ו

ד

ס"ה שם בשם הרשב"א

ה

משנה עירובין צ"ח

ו

שם בגמרא וברייתא

ז

תוספת שם ורא"ש קכ"א ממשמעות דברי רש"י

ח

שם במשנה וברייתא

ט

שם בברייתא עד סוף הסימן הוא לשון רמב"ם ובפרק ט"ו לפי גירסתו בגמרא פירושו כמ"ש הרב המגיד

י

שם כאוקימתא דאביי

יא

ה"ה בשם הרשב"א ושבזה מודה הרמב"ם וכ"כ התו' צ"א

א

ס"א והם של. שבת צ"ו שם:

ב

או. ע"ש רש"י ד"ה משום:

ג

מותר. עמ"א:

ד

אא"כ כו' בד"א. נלמד מס"ג ועמש"ש:

א

לר"ה. לאפוקי כרמלית כמ"ש בס"ג:

ב

למעלה מי'. כ"כ הרמב"ם דלמטה מעשרה כרמלית הוא אבל למעלה מעשרה הוא רה"י דלא כמ"ש הרא"ש וש"ע סי' שמ"ה סט"ז ואף שפ' הטור ג"כ סובר כמ"ש התו' דחורין המפולשין למטה מעשרה הן חורי ר"ה דלא כמ"ש בהג"ה סי' שמ"ה ס"ד אבל לדעת רמ"א צ"ע ועמ"א:

ג

ויש בו ד' כו'. כן כ' רש"י לפי שיטתו ותוס' לפי שיטתם והטור ג"כ כשיטת התוס' דאף בכלים שאין נשברים מותר ע"ש אבל לשיטת הרמב"ם דאין חילוק בין ד' או לא כמ"ש למטה ובס"ג אלא לענין ב' זיזין כאן א"צ ולמטה פ' הרמב"ם וצ"ע וא"ל משום חלון פתוח באין ד' א"צ חלון פתוח דא"כ הל"ל ואפי' יש כו':

ד

וחלון. כ"כ הטור לפי שיטתו וכמ"ש בסי' שמ"ה סט"ז ע"ש:

ה

אם היו. כגי' הרמב"ם להיפך ה"ד אי דלית כו' בכולה כותל לשתמש ואי דאית כו' ואפי' כנגד חלונו כו' ופי' הרשב"א בשני זיזין של ב"א וסובר הרמב"ם דבא' מהן ארבעה אסור בעליון:

א

ס"ג כל זיז. לא כרש"י ולא כתוס' אלא בין ד' או לא כלים הנשברים מותר ואין נשברים אסור שהם הוצרכו לחלק מחמת פי' בברייתא הנ"ל:

ב

ודוקא. זה כ' לתרץ קושית תוס' ד"ה א':

ג

ואם היה. נלמד ממש"ש צ"ט א' א"ר היא כו' ואף אביי מודה בכה"ג כמ"ש צ"ח א' הכא באסקופה וראיה מדאמרי' פ"ד א' אנשי חצר ואנשי עלייה כו' ועתוס' צ"ח ב' ד"ה ניחוש כו' ומסימן הזה מוכח דלא כמ"ש בסי' שמ"ה ס"ד בהג"ה דהא מתני' שלפני חלון ואמרינן בגמ' דחורי חלון הוא וכ' הפ' הרמב"ם והטור למעלה מעשרה וכן הרשב"א כמ"ש בסוף הסי' ואם היה זיז א' כו' וגם מוכח שלא כמש"ש בסט"ז כמ"ש רש"י ותוס' כאן כנ"ל וכן הרמב"ם ורשב"א כאן באלו ב' זיזין ולא הזכירו שלפני כל זיז צריך חלון ובהדיא מ' מדבריו דבתחתון אין לפניו חלון ואפי' אם יש בו ד' אפ"ה מותר להשתמש בו וכן בסי' שנ"א בצינור כ' והן למעלה מעשרה אסור משום גזירה אטו דאית ביה ד' משמע דאית ביה ד' הוי רה"י ומ"ש שם במ"א סק"ה הכא שאני דכיון כו' אינו מובן דהא רחוק מגג וערש"י שם:

א

ועירבו – הנה המגן אברהם כתב דלמ"ד דמותר להחליף דרך מקום פטור שרי אפילו לא עירבו והוא מסימן שנ"ה ס"ג בהג"ה הנובע מדברי המרדכי אבל רבים מאחרונים מפקפקין בזה עיין בספר מאמר מרדכי ונהר שלום וא"ר וכן הגר"א בביאורו בסימן שנ"ה מצדד להלכה כדעת הרשב"א ודלא כהמרדכי עי"ש:

ב

מותר לזרוק – כתב המגן אברהם צ"ע הא אין יכולין לערב יחד אלא א"כ יש פתח ביניהם שיכולין לטלטל יחד בלי זריקה כמ"ש סימן שע"ב ס"ד עי"ש תירוצו ובקרבן נתנאל וכן במאמר מרדכי תירצו בפשיטות דמיירי כשהיה כמין גשר בחד צד מבית זה לבית זה שיכולין לטלטל מזה לזה:

ג

בכל גווני – עיין מ"ב והנה כל הסעיף מיירי בלמעלה מעשרה וכמ"ש במ"ב ואם הוא למטה מעשרה לענין כרמלית עיין בסוף סי' שמ"ט במ"ב ובבה"ל דשייך ג"כ לעניננו:

א

וחלון הבית פתוח לו – עיין בביאור הגר"א דכ"כ הטור לפי שיטתו בסימן שמ"ה הט"ז ור"ל אבל לפי דעת הרמב"ם ויתר הפוסקים שהביאם בסוף הסימן זה אפילו אין הזיז נגד החלון כיון שהוא למעלה מעשרה טפחים איננו בכלל כרמלית אלא בכלל מקום פטור וממילא מותר להניח עלי' מר"ה ג"כ כדאיתא בירושלמי שהובא בתוספות עירובין פ"ט ע"ב ע"ש:

ב

ובעליון אין בו ארבעה – נ"ל דר"ל שאין בו ארבעה מצד עצמו אבל בצירוף החלון יש בו ארבעה ולכך אסור בשני צדדי החלון כשאר זיז שיש בו ארבעה ומה דמותר כנגד חלונו משום דהוי כחורי חלון דאי אין בו ארבעה אף ע"י צירוף החלון מותר להשתמש בכל הכותל כן איתא בהדיא בגמרא בתירוצא דאביי וכן מוכח במגיד משנה דלא נשתנית הגירסא לפי דעת הרמב"ם רק בקושית הגמרא ה"ד ע"ש אבל בתירוצא דאביי לא נשתנית כלום:

א

ודוקא זיז וכו' – דסתמו אינו רחב והמשתמש אינו עומד שם עם הכלי ולכן לא חלקו חכמים שאפילו אם היה הזיז רחב ג"כ אסור ובגג ג"כ לא חילקו שאפילו אם היה רוחב רק ד' טפחים ג"כ מותר להשתמש עליו בכל מיני כלים כן מוכח בריטב"א שהוא בב"י:

ב

בין רחב ובין קצר – לפי מה שפסק המחבר מתחלה גם ביוצא לאויר ר"ה מותר בין רחב ובין קצר ועיקר החידוש הוא דהכא מותר אפילו בכלים שאינם משתברין. והאמת הוא דדין זה הוא מלשון הרשב"א ואיהו ס"ל שם כדעת התוספות דבקצר אסור לר"ה בכלים שאינם שבורין וקאמר דלכרמלית מותר:

א

[א] [לבוש] שלא מצינו וכו'. ולכך מותר אפילו בדיוטא אחת מה שאין כן במושיט דחייב בדיוטא אחת שהיא כמשכן אבל בזה כנגד זה גם במושיט פטור, וכן משמע בעבודת הקודש דף ט"ו ורבינו ירוחם:

ב

[ב] מותר לזרוק וכו'. ודוקא למעלה מארבע דהוי מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור (רמב"ם וגמרא), אבל למטה מעשרה אסור (מגן אברהם) וכן כתבו הב"ח ושיירי כנסת הגדולה בפשיטות ואני תמה דהטור ורשב"א ושולחן ערוך ופוסקים סתמו ומשמע אף למטה מעשרה וכן משמע מרבינו ירוחם דף ע"ה זה לשונו, הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע פטור אבל אסור ואפילו למטה מעשרה וכל שכן למעלה מעשרה, עד כאן, משמע דלמטה ולמעלה שוין הן באיסורין והיתרן. ועיינתי בשבת דף צ"ז וראיתי שאין ראיה כלל משם דהא דקאמר למעלה מעשרה משום דלר' עקיבא מחייב למטה מעשרה דקלוטה כמו שהונחה דמי אבל לרבנן דפטור יש לומר דמותר גם בלמטה כשעירבו או כשהן של אדם אחד, והרמב"ם פרק ט"ו יש לומר דנקט נמי למעלה מעשרה שהוא לכולי עלמא אי נמי לרבותא דאף למעלה מעשרה אסור כשאין עירוב כשאחד גבוה, וראיה לזה דפתח הרמב"ם זרק מזו לזו למעלה מעשרה פטור וסיים והוא שעירבו ואפילו בגדים וכלי מתכות מותר לזרוק ודו"ק, ועיין סימן שנ"ד ס"ק ד', אך מר' יונתן פרק המוציא משנה דבור קצת ומכלבו דף כ"ט בשם בעל השלמה משמע קצת דאסור ויש לדחות:

ג

[ג] [לבוש] ועירבו וכו'. ולמאן דאמר מותר להחליף דרך מקום פטור שרי אפילו לא עירבו (מגן אברהם), וצריך עיון דהא בסימן שמ"ו כתב בית יוסף שרמב"ם מתיר והכא כתב הרמב"ם דוקא שעירבו, ועוד קשה הא דין דעירבו מבואר בברייתא בשבת דף צ"ז והלכתא הוא לכולי עלמא, ועוד דבסימן שנ"ה סוף סעיף א' משמע בספינות אף שגבוה עשרה צריך עירוב:

ד

[ד] [לבוש] כשעירבו וכו'. צריך עיון דבסימן שע"ב סעיף ד' דאין יכולין לערב יחד אלא אם כן יש פתח ביניהם שיכולין לטלטל מזה לזה בלא זריקה ומאי שנא מסימן שנ"א סוף סעיף ה', וצריך לומר דמיירי שעומדין בקצה רשות הרבים וצדם סמוכים למבוי המתוקן בלחי ויש לכל אחד פתח גם כן למבוי דיכולין לטלטל מזה לזה (מגן אברהם), ונראה לי דיש טעות סופר בדבריו ומה שכתב סימן שנ"א וכו' אלא צריך לומר עיין מה שכתבתי סימן שנ"ה סוף סעיף א' דשם כתב דלא מהני עירוב היכי דמפסיק כרמלית משמע היכי דלא מפסיק מהני והכא אינו מפסיק אלא אויר רשות הרבים שאינו אוסר כדאיתא בעירובין דף פ"ה ע"ב, ועוד כיון שאין מטלטל אלא על ידי זריקה מהני עירוב בזה וכן משמע בסימן שנ"ה שם בספינות ועוד צריך עיון לי כל זה:

ה

[ה] למעלה מעשרה וכו'. צריך עיון כיון דחלון הבית פתוח לתוך שלוש אם כן אפילו למטה מעשרה הוי רשות היחיד דחורי רשות היחיד כרשות היחיד כמו שכתב סימן שמ"א סעיף ד' (מגן אברהם), ואי מיירי שאין החלון סמוך לו אפילו למעלה מעשרה הוי כרמלית כמו שכתב שם סעיף ט"ז, וזה לשון נחלת צבי מזה נראה לי בחורי הכותל ולמטה מעשרה ומשתמשין בו בני הבית וגם בני רשות הרבים הוי כרשות הרבים ואם כן לא קשה מידי וקל להבין ובסימן שמ"ה ס"ק ח' כתבתי כן בשם רבינו ירוחם:

ו

[ו] והזיז שתחתיו וכו' רחב וכו'. צריך עיון הא המגיד פרק ט"ו פירש דברי הרמב"ם שהוא דברי השולחן ערוך אסור וגם אוסר העליון להשתמש בתחתון, עד כאן, מיהו מרשב"א בעבודת הקודש דף י"ו משמע כלבוש:

ז

[ז] [לבוש] ויש אומרים וכו'. בשולחן ערוך פסק כן בסתם וכן פסק הב"ח:

ח

[ח] [לבוש] אפילו כלי חרס וכו'. לא משמע הכי בשולחן ערוך אלא מותר בכלי חרס אם הוא למעלה מעשרה וכן פסק הב"ח ונחלת צבי:

ט

[ט] לעולם מותר וכו'. במה דברים אמורים בשאין תחתיו דף אחר לחבירו גבוהים ורחב ארבע ואם יש וכו' (עבודת הקודש שם) ועיין סעיף ב':

א

א) [סעיף א'] או של שנים ועירבו. שאם לא כן אסור לטלטל מרה"י של אדם אחד לרשות אדם אחר כמ"ש בה' עירובין. המ"מ פט"ו דין ח':

א

ב) שם. ועירבו. ומיירי בשיש למעלה בכותלי הבתים כעין אכסדראות ודיועות או שמניחים דפים קבועים יפה עד שהולכים מזה לזה ע"י פתחים הפתוחות לשם ועירבו דרך שם אבל מ"מ רה"ר גמור מפסיק ביניהם מאמ"ר או' א' וכתב על פי' מ"א שהוא דחוק ועל פי' א"ר אינו נכון יעו"ש. וכעין פי' זה של המאמ"ר כתב הרב נתיב חיים יעו"ש:

א

ג) שם. ועירבו. ולמ"ד דמותר להחליף דרך מקום פטור שרי אפי' לא עירבו. מ"א סק"א. ור"ל למאן דשרי להחליף דרך מקום פטור ברשיות דרבנן כמ"ש סי' שמ"ו סעי' א' אמנם רבים מהאחרונים מפקפקים על דין זה שכתב המ"א דהא התם בסי' שמ"ו איירי בנח ולכך יש מתירין אבל הכא דאיירי בזריקה דלא נח אסור ויש שפירשו דקאי על דברי המרדכי שהביא בהגה לקמן סי' שנ"ה סעי' ג' דאיירי בלא נח יעו"ש. ועיין א"ר או' ג' ותו"ש או' א' ומאמ"ר או' ב' ונה"ש וא"א או' א' ומחה"ש ודוק. ומ"מ כבר כתבנו לעיל סי' שמ"ו או' טו"ב דבלא נח יש להתמיר אפי' ברשיות דרבנן ודרך מקום פטור יעו"ש וא"כ ה"ה להכא. ועיין עוד לקמן סי' שנ"ה סעי' ג' בהגה:

א

ד) שם. אם שניהם שוים מותר לזרוק וכו' ודוקא למעלה מיו"ד דהוי מרה"י לרה"י דרך מקום פטור אבל למטה מיו"ד אסור. ב"ח. שכנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"ב תו"ש או' ב' ר"ז או' א' ח"א כלל נ"ג או' ך' ומ"ש א"ר או' ב' לפקפק ע"ז עיין בכתבי דע"ק שהביא מעירובין פ"ה ע"ב סתירה לדבריו יעו"ש. והביאו א"ח או' א' ודוקא לזרוק שרי למעלה מיו"ד אבל להושיט אפי' למעלה מיו"ד אסור. מש"ז:

א

ה) שם. ואם אחד גבוה מחבירו אסור וכו' משום גזירה דילמא מגנדר ונפל ואתי לאיתויי. גמ' ואע"ג דבסעי' ג' כתוב בהגה דבדבר רחב אין איסור בכל הכלים שאני הכא שהוא זורק מגבוה לנמוך או להיפך וצריך לאמן ידיו משא"כ לקמן שהוא מניח. ט"ז סק"א:

א

ו) שם. שאם יפלו ישברו. ואין לחוש שמא יביא שבריהם לרה"י. ובמה שנפלו והונחו ברה"ר אין בזה איסור הוצאה מרה"י לרה"ר מה"ת הואיל ולא נתכוין לזרוק לרה"ר. ר"ז או' א':

א

ז) שם. מותר בכל גוונא. כלומר אפי' אחד גבוה מחבירו. והטעם משום דהיא גופה גזירה ולא גזרינן גזירה לגזירה. ב"י:

א

ח) שם. מותר בכל גוונא. והיינו אם שניהם של אדם אחד או בעירבו כמ"ש בראש הסעי'.

א

ט) שם. מותר בכל גוונא. מיהו אם הוא באופן שהכרמלית הוא סמוך לרה"ר ויש לחוש שמא יתגלגל משם לרה"ר אסור תו"ש או' ד':

א

י) [סעיף ב'] הבולט מן הכותל לרה"ר וכו' וכ"ש אם הוא בולט לכרמלית דשרי דבכרמלית קיל טפי כמ"ש בסוף סי' זה:

א

יא) שם. למעלה מעשרה. דאם הוא למטה מיו"ד זכו בו בני רה"ר כמ"ש לקמן או' י"ג:

א

יב) שם. ויש בו ד' על ד' דאם אין בו ד' הו"ל מקום פטור ומותר להשתמש בו בכל גוונא אף אם אינו פתוח לחלון:

א

יג) שם. וחלון הבית פתוח לו וכו' דאז הוי כרה"י כמ"ש סי' שמ"ה סעי' ט"ז אבל אם הוא למטה מיו"ד אז כבר זכו בו בני רה"ר ואוסרים עליו כמ"ש בסמוך ודלא כמ"ש המ"א בזה יעו"ש. תו"ש או' ה' וכ"כ הר"ז או" ב' וה"ה אם הוא בולט לאויר כרמלית תוך עשרה לארץ. ר"ז שם:

א

יד) שם. וחלון הבית פתוח לו וכו' והוא שהחלון פתוח עליו בסמוך לו תוך ג"ט אבל אם אינו סמוך לו אינו נידון כחורי רה"י וכרמלית הוא אם יש בו ד' על ד' ר"ז שם. ועיין לעיל סי' שמ"ה או' צ"ז:

א

טו) שם. משתמשין עליו. היינו כלים הנשברים כמ"ש סעי' ג' תו"ש או' ו':

א

טז) שם. ואם היו שני זיזים זה למטה מזה. להרמב"ם זיזים אלו אוסרים זה על זה ולהרשב"א דוקא בזה כנגד זה. ב"י בשם המ"מ. ומשמעות הש"ע כדברי הרמב"ם:

א

טוב) שם. והם של שני אנשים. משמע אבל אם הם של איש אחד או עירבו שרי. וכ"כ א"א או' ו' וכ"מ בתו"ש או' ז':

א

חי) שם. אסור להשתמש עליו וכו' דוקא בכלים ששבתו בתוך הבית. מ"א סק"ה. תו"ש או' ז' ר"ז או' ג':

א

יט) שם. ואוסרין זה על זה. אפי' אין בתחתון ד' מ"א סק"ו. תו"ש שם. והשיג על הלבוש שמקיל בזה. ר"ז או' ד'

א

ך) שם. אלא כנגד חלונו בלבד. שהוא כחורי חלונו מ"א סק"ז. תו"ש שם. ר"ז שם:

א

כא) שם. אבל בשאר הזיז שבשני צדדי החלון אסור וכו' ר"ל דאם הזיז הוא ארוך ועודף על החלון מכאן ומכאן אין להשתמש בזיז כ"א במה שכנגד החלון אבל במה שעודף מן החלון מכאן ומכאן אסור להשתמש:

א

כב) שם. שחלק רשות לעצמו. שהרי יש בו ד' על ד' ר"ז שם:

א

כג) [סעיף ג'] כל זיז היוצא וכו' ר"ל בין רחבו ד' בין שאין ברחבו ד' וכ"פ הב"ח והתו"ש או' ח' דלא כלבוש שכתב דוקא ברחב ד' וכ"כ האחרונים:

א

כד) שם. הגה. ודוקא זיז וכיוצא בו. הבולט באויר דרוחב ד"ט אינה הנחה חשובה לדבר העומד באויר. ב"י בשם הריטב"א.

א

כה) שם. כל שהוא גבוה יו"ד וכו' דלמעלה מיו"ד אין תופס אויר כרמלית כמ"ש לעיל סי' שמ"ה סעי' ח"י אבל אם הוא למטה מעשרה הוי כמוציא מרה"י לכרמלית:

א

ועירבו. ולמ"ד דמותר להחליף דרך מקום פטור שרי אפי' לא עירבו עמ"ש סי' שנ"ה סס"א ובס"ג בהג"ה: צ"ע הא אין יכולין לערב יחד אא"כ יש פתח ביניהם שיכולים לטלטל מזה לזה בלא זריקה כמ"ש סי' שע"ב ס"ד ומ"ש סי' של"א סס"ה וצ"ל דמיירי שהן עומדין בקצה רשות הרבים וצדה סמוכים למבוי המתוקן בלחי ויש לכל א' פתח ג"כ למבוי דיכולין לטלטל מזה לזה:

ב

מותר לזרוק. ודוקא למעלה מי' דהוי מרה"י לרה"י דרך מקום פטור (רמב"ם וגמ') אבל למטה מי' אסור:

ג

כלי חרס. אבל דבר אחר חיישי' דלמא נפל ואתי לאתויי:

ד

למעלה מי'. צ"ע כיון דחלון הבית פתוח לו תוך י' א"כ אפי' למטה מי' הוי רה"י דהוי חורי רה"י כמ"ש סי' שמ"ה ס"ד בהג"ה ואי מיירי שאין החלון סמוך לו אפי' למעלה מי' הוי כרמלית כמ"ש שם סי"ז וכ"כ הטור והרא"ש ע"ש וצ"ע וביותר קשה מ"ש סו' סימן זה גבוה י' ע"ש ערסי' שנ"ה:

ה

אסור להשתמש. דוקא בכלים ששבתו בתוך הבית (מ"מ רשב"א) עסי' שע"ב:

ו

ואוסרים זה כו'. אפי' אין בתחתון ד' (מ"מ):

ז

כנגד חלונו. שהוא כחורי חלונו:

א

(א) ועירבו – דבלא ערבו הלא אסור לטלטל מרשות לרשות אפילו בלא הפסק רשות הרבים בינתים כלל:

ב

(ב) שוים וכו' – ר"ל דכיון שהם שוים אין צריך לאמן ידיו לזריקה שלא יפול החפץ למטה:

ג

(ג) מותר לזרוק – ודוקא למעלה מי' דהוי מרה"י לרשות היחיד דרך מקום פטור אבל למטה מי' אסור:

ד

(ד) גבוה מחבירו – דכיון שגבוה מחבירו צריך לצמצם ידו בזריקה וחיישינן שמא לא יכוין כ"כ ויפול לארץ ואתי לאתויי:

ה

(ה) כרמלית וכו' – דכיון דאיסור כרמלית אינה אלא מדרבנן לא גזרינן שמא יפול דהוי גזירה לגזירה:

ו

(ו) בכל גווני – היינו אפילו אחד גבוה מחבירו אבל פשוט דדוקא בשערבו:

ז

(ז) לר"ה – נקט לר"ה לרבותא דאפילו לר"ה מותר דאין ר"ה תופס למעלה מעשרה וכ"ש אם הוא בולט לרשות כרמלית דשרי ועיין בס"ג דיש חילוק בין ר"ה לכרמלית לענין ליתן עליו כלים שאין נשברים בנפילתן:

ח

(ח) למעלה מעשרה – ולא מבעי אם היה החלון פתוח לו בסמוך להזיז בתוך ג' טפחים בודאי מותר להשתמש על הזיז מתוך החלון ליתן עליו ולטול ממנו דהוא בכלל חורי רה"י וכרה"י דמי אלא אפילו אם היה החלון מופלג ממנו הרבה אעפ"כ מותר להשתמש על הזיז דכל שהוא למעלה מעשרה חשבינן ליה כמקום פטור ומשמע מסתימת המחבר דאם היה הזיז למטה מעשרה אפילו אם היה חלון הבית פתוח לו בסמוך לו בתוך ג' אפ"ה אסור להשתמש על הזיז והטעם דכיון שהוא בתוך עשרה נוח גם לבני רה"ר להשתמש על הזיז ולא הוי בכלל חורי רה"י כ"א בכלל כרמלית ואסור להשתמש עליו ליתן עליו וליטול ממנו בין מר"ה ובין מתוך החלון:

ט

(ט) ויש בו ד' על ד' – לפי מה שפסק המחבר בס"ג דבכלים שאינם נשברים אסור שמא יפולו ואתי לאתויי מר"ה וע"כ הכא מיירי בכלים שישברו ע"י נפילתן וא"כ אפילו אין בהזיז ד' על ד' שמצוי שיפלו ממנו ג"כ מותר להשתמש עליו ויש לומר בדוחק דנקט ד' על ד' משום דמסיים והחלון פתוח לו ובאין בהזיז ד' על ד' א"צ שיהיה החלון פתוח לו דהוא מקום פטור ובכל גווני מותר להשתמש עליו:

י

(י) והם של וכו' – אבל של איש אחד שרי כיון שהם של רשות אחד. ואם ערבו יחד אפילו של שני אנשים שרי [פמ"ג]:

יא

(יא) אסור להשתמש – דוקא בכלים ששבתו בתוך הבית אבל אם שבתו בין השמשות על גבי הזיז מותר לטלטל מזיז לחברו:

יב

(יב) זה על זה – ר"ל בין העליון ובין התחתון והלבוש מיקל בתחתון. כתב המ"א בשם המגיד משנה דאפילו אין בתחתון ד' ג"כ אוסרין אלו על אלו ובלבוש מיקל בזה וכתב בא"ר שכן הוא ג"כ בעה"ק:

יג

(יג) כנגד חלונו – בלבד שהוא כזוית החלון והרחבתו:

יד

(יד) שחלק רשות לעצמו – וממילא אסור להשתמש גם בזיז התחתון שאוסרים זה על זה וכנ"ל ולדעת הלבוש הנ"ל הכא בודאי מותר בתחתון:

טו

(טו) כל זיז וכו' – היינו בין שהוא רחב ד' או לא:

טז

(טז) כל שהוא גבוה יו"ד – דשם אין אויר כרמלית תופס וכנ"ל בסימן שמ"ה סי"ח ולכן מותר להשתמש עליו דרך החלון אבל למטה מעשרה הוי כמוציא מרשות היחיד לכרמלית:

א

(מ"א ס"ק א') צ"ע הא אין יכולין נ"ב ולק"מ דאיירי שהיה כמין גשר בחד צד מבית זה לבית זה שיכולין לטלטל מזה לזה:

ב

(שם) א"כ אפילו למטה מי' הוי רה"י דהוי חורי רה"י כמו שכ' סימן שמ"ה ס"ד ואי מיירי כצ"ל. ונ"ב ועיין לעיל סימן שמ"ה מה שהקשתי ואם כן אין מקום לקושייתו הכא דכיון דהרס היסוד נפל הבנין ע"ש:

א

ואם א' גבוה כו'. משום גזירה דלמא מיגנדר ונפיל ואתי לאתויי ואע"ג דבסי' שאח"ז כתוב בהג"ה דבדבר רחב אין איסור בכל הכלים שאני הכא שהוא זורק מגבוה לנמוך או להיפוך וצריך לאמן ידיו משא"כ לקמן שהוא מניח: