שולחן ערוך, אורח חיים רפ״ה: לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ובו ז"ס: – עם 21 מפרשים

א

לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ובו ז"ס:
אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו שבוע שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבון:

ב

אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום וירא שמים יקרא תרגום וגם פרש"י:

ג

מיום ראשון ואילך חשיב עם הצבור:

ד

מצוה מן המובחר שישלים אותה קודם שיאכל בשבת ואם לא השלים קודם אכילה ישלים אחר אכילה עד המנחה וי"א עד רביעי בשבת וי"א עד שמיני עצרת (דהיינו בשמחת תורה שאז משלימים הצבור):

ה

יכול לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה (וע"ל סי' קמ"ו):

ו

מלמדי תינוקות אין צריכים לחזור ולקרות הפרשה בשבת:

ז

אין צריך לקרות פרשת יו"ט: הגה וכן אין צריך לקרות ההפטרות (מרדכי ה"ק) ומכל מקום נהגו לקרות ההפטרה ובשבת של חתונה יקרא ההפטר' של שבת ולא שוש אשיש (פסקי מהרא"י סי' ק"א):

א

חייב לקרות כו'. אבל לא יקרא אחד מקרא ואחד תרגום ויכוין לשמוע מלה במלה מפי הש"ץ אלא צריך לקרות ב"פ מקרא זול' מה ששומע מפי הש"ץ (ב"י בשם הרמב"ם):

ב

אם למד בפי' רש"י כו'. וי"א תרגום דוקא שניתן בסיני וירא שמים יוצא ידי כולם ויקרא תרגום וגם פירש"י אכן בשאר לשון לע"ז אין יוצא כלל (טור וב"י תוס' והרא"ש) .

ג

וי"א עד ש"ע. אכן העושין כן צריכין לחזור שנים מקרא ואחד תרגום (בית יוסף הגהות מיימי'):

א

תרגום. כתב של"ה שיקרא כל פרשה ב"פ ואח"כ התרגום עליה וכ"כ רש"ל. אבל הל"ח פסק דיקרא כל פסוק ב' פעמים והתרגום עליו וכ"כ בהגהות י"נ בשם האר"י וסדה"י וכ"כ בכתבים וכ"כ בספר נגיד ומצוה ובספר משנת חסידים והפסוק האחרון יאמר אחר התרגום כדי לסיים בתורה. ומי שהוא בקי בטעמים ונקודות בע"פ מצוה לקרות בספר תורה מהרדב"ז והאר"י ז"ל תלמיד א' היה לפניו החומש וקרא לפניו. ואיסור גדול להפסיק בקריאת שמו"ת בדיבור. ויקוץ הצפרנים קודם שמו"ת. ועיקר המצוה לקרות אחר חצות ואחר שקרא ילך לבית המרחץ ויטבול. הכוונות:

ב

עטרות ודיבון. ר"ל אע"פ שאין בו תרגום וה"ה ראובן ושמעון צריך לקרותו ג"פ עיין ט"ז:

ג

פירוש רש"י. היינו מי שיכול להבין אבל מי שאינו בר הכי ודאי ראוי לקרות בפי' התורה שיש בלשון אשכנז כגון ספר צאינה וראינה וכיוצא בו כדי שיבין ענין הפרשה ולפי חכמי הקבלה משמע דוקא תרגום. מי שאין בידו תרגום יקרא ב"פ מקרא ואח"כ כשיהיה לו תרגום יקרא סדה"י:

ד

בשבת. היינו אם היה אונס גדול בע"ש. הכוונות:

ה

עד שמ"ע. פי' שיש לקרות אז ב' מקרא וא' תרגום ודלא כאותן שקורין המקרא לחוד:

ו

התורה. ואם שמע פעם אחד מש"ץ וקרא פ"א יצא אבל אין לסמוך לכתחלה על השמיעה. ל"ח מ"א ועיין ט"ז:

ז

תינוקות. דוקא בימיהם שהיו לומדין פי' המקרא עם התינוקות אבל אם לומד פי' המלות לחוד לא יצא ומ"מ די שיקרא עוד פעם א' מקרא דזה עולה לו במקום מקרא. מ"א:

ח

פרשת י"ט. דהא כבר קרא כל התורה מידי שבת בשבתו ובערב ש"ת יקרא וזאת הברכה. הכוונות:

ט

ההפטרה. פעם א' מקרא וא' תרגום ועיין של"ה:

י

אשיש. ובד' פרשיות יקרא ההפטרה דד' פרשיות:

א

ברכות מ'

ב

הרא"ש שם וסמ"ג ומרדכי שם

ג

בית יוסף

ד

שם התוספות ורא"ש

ה

שם ע"פ מדרש

ו

כל בו בשם רבי פרץ

ז

הגהות בפרק י"ג מה"ת בשם מהר"מ

ח

הגהות בשם רבי שמחה

ט

וסיים שם שהעושים כן צריכים לחזור שנים מקרא ואחד תרגום וכתב הבית יוסף שפשוט הוא)

י

מרדכי בשם א"ז שראה כן מרבו ר' יהודה החסיד ומהר"ר אברהם

יא

שם והגהות בפרק י"ג מה"ת בשם א"ז

יב

כתבו הר"י סי' ק"ע ות"ה סי' כ"ג

א

ס"א אע"פ כו'. לשון הרמב"ם דלא כמ"ש ראב"ן דביחיד שלא שמע איירי דמסתמא רב ביבי לא היה ביחיד וכ"ש לגי' ר"ח ז"ל דכלה שהיו רוב עם. הג"מ פי"ג:

א

ס"ב אם למד. דהתרגום אינו אלא משום פי' כמ"ש הרא"ש פ"ג דמגילה וכמש"ש בגמ' ג' א' מפורש זה תרגום ועכשיו יותר תועלת ברש"י וי"ח כמ"ש תוס' בברכות שם משום דתרגום ניתן בסיני וז"ש וי"ש יקרא כו':

א

ס"ג מיום ראשון. כיון שמתחילין במנחה כמ"ש במגילה ל"א ב':

א

ס"ד ישלים אחר. עד שמתחילין פ' הבאה:

ב

וי"א עד רביעי. כמ"ש בפ' ע"פ:

ג

וי"א עד. שם בברכות סבור לאשלומינהו כו' תנא כו' והיינו לכתחילה ויש גורסין לפרשיות דכלה ר"ל של יימי דכלה שהיה טרוד ולא היה יכול לקרותן לפ"ז מ' כס' ראשונה:

א

ס"ה יכול. דמ"ש בסוטה לט אפי' בדבר הלכה היינו כמ"ש בפ"ג דברכות ונגרוס בפרקא אחרינא בדבר שהצבור עסוקין בו:

א

ס"ו מלמדו. כנ"ל ס"ב אם למד כו':

א

ס"ז א"צ כו' וכן. דלא כי"מ שהטעם משום שידע מה יקראו למחר וא"כ בי"ט ג"כ חייב וכן ההפטרה דא"כ היאך סבור רב ביבי' כו':

ב

ובשבת. עמ"א ס"ק י"ב ור"ל אע"ג דמה שאנו קוראין הפטורה משום טעמא שידע כנ"ל ואם כן צריך שיקרא מה שיקרא בציבור ולא של שבת מ"מ כאן כיון שמצוי הרבה ושגור בפי הכל א"צ:

א

תרגום וגם פירש"י – הנה בב"י כתב בשם סמ"ג שדן לפני רבותיו שהפירוש מועיל יותר מן התרגום והובאו דבריו ג"כ במרדכי והגה"מ בפי"ג מהלכות תפלה וכתב הב"י ע"ז וז"ל מיהו כתבו סמ"ג והגהות דאין נראה לר"י ור"ע ורבי נטרונאי שכתבו שהתרגום זכה מפני שניתן בסיני ע"כ וירא שמים יצא את כולם ויקרא תרגום וגם פירש"י עכ"ל הב"י. והנה המעיין בתוס' והרא"ש יראה דס"ל דדוקא לשון לעז שאין פירוש מספיק גריעא מתרגום אבל פירוש התורה שמפרש את הענין והמלות [וע"פ יסודות של חז"ל] וכמו פירש"י לא גריעא מתרגום ובסמ"ג ניכר להדיא להמעיין שם שחסר שם איזה תבות וקאי רק אלשון לעז לחוד וב"ה שמצאתי כן בהדיא בהגה"מ כשהעתיק דברי הסמ"ג כתב וז"ל וי"מ דה"ה ללעז ולא נראה לר"י וכו' משמע דרק אלעז פליג וגם ר"נ אפשר דמודה בזה דהפירוש שמפרש את הענין יותר מתרגום חשיב טפי מתרגום אף שניתן בסיני ופלא שהלא הב"י בעצמו הביא הגה"מ ואמאי כתב הב"י בשם הגהות דאין נראה לר"י הלא הר"י לא קאי רק על לשון לעז [ואולי דמה שכתב הב"י דאין נראה לר"י הוא רק שיגרא דלישנא דהגה"מ נקט וכונתו רק על רב עמרם ורב נטרונאי וס"ל להב"י דלהר"ע ור"נ שכתבו דהתרגום זכה מפני שניתן בסיני א"כ ממילא דהוא עדיפא מכל פירוש שבעולם אף שבהסמ"ג לא משמע קצת הכי]. היוצא מדברינו דאין לנו פוסק מפורש שיסבור דהתרגום חשוב טפי מפירש"י ומ"מ נראה לדינא לנהוג כהב"י דאף שפירש"י מפרש את הענין יותר מתרגום אבל מפני שיש כמה תיבות וגם כמה פסוקים שאין עליהם פירושו של רש"י וא"כ לא נשאר לו שם כ"א מקרא לבד והתרגום מפרש כל פסוק וכל תיבה:

א

קודם שיאכל – המגן אברהם הביא דעות דמספר הכונות משמע דלכתחלה ישלים בע"ש ורק כשהיה אנוס ישלים בשבת ובב"י ומגיד מישרים משמע דלכתחלה יתחיל בע"ש וישלים בשבת ועיין מה שכתבנו במ"ב בשם האור זרוע ותר"י והגר"א:

ב

ישלים אחר אכילה – ומה שצוה רבי שיגמרו הפרשה קודם הסעודה הוא רק משום דחייש דלמא אגב רוב סעודת שבת משתמיט ולא יגמור [אור זרוע]:

א

יכול לקרות הפרשה וכו' – עיין בא"ר שכתב דהוא מצוה מן המובחר ופלא הוא דהלא המחבר בעצמו סימן קמ"ו ס"ב סובר דהמדקדק בדבריו לא יעשה כן והוא מטעם שהביא שם בב"י דכמה ראשונים חולקין ע"ז אלא דיוכל לסמוך מי שרוצה להקל על המקילין ע"ש אבל חלילה דנימא דהוא מצוה מן המובחר ומה שהביא מב"ח סוף סימן זה ג"כ אין שום ראיה להמעיין שם [אם לא דנימא דכונת הא"ר הוא בין גברא לגברא] ומצאתי שכבר תפס עליו בכל זה בספר מאמר מרדכי ומסיק דלא כוותיה ועיין מה שכתבתי במ"ב בשם השל"ה והגר"א שסוברים שיש ליזהר שלא לעשות כן:

ב

בשעת קה"ת – עיין לעיל בסימן קמ"ו במגן אברהם סק"ה במה שכתב בשם הת"ה ועיין שם בת"ה שכתב דהכי מוכח באו"ז ובבה"ל שם כתבנו דמאו"ז לא מוכח מידי והבאנו סמוכות לדברינו מדברי הכלבו והגה"מ דס"ל דאין להקל בלא עשרה דצייתי לס"ת וה"ה לעניננו ע"ש אך כ"ז לדעת האו"ז בשם הר"י חסיד אבל לפי דעת השב"ל והר"מ לא נ"מ מידי בזה דבכל גווני צריך לשמוע קריאת ס"ת מפי הש"ץ דוקא וכמו שכתבנו במ"ב:

א

[א] שנים מקרא ואחד תרגום וכו'. פירוש זה אחר זה ואחר כך תרגום, ומצוה מן המובחר לקרות בכל פרשה מקרא ותרגום עליה קודם שיתחיל אחרת וכל מקום שיש פרשה בין פתוחה בין סתומה ואפילו כשיש פסיק באמצע פסוק כגון ויהי אחרי המגפה ובעציון גבר דפרשת דברים נקרא פרשה לענין זה (של"ה). ולחם חמודות ס"ק מ"א דקדק מדאמר שנים לשון זכר שיקרא על כל פסוק ופסוק דאי קאי אפרשה הוה ליה למיתניה שתים לשון נקבה, ומה שתירץ רש"ל דח"ה עיין שם (ועולת תמיד לא עיין בלחם חמודות וגן נטע טעה בדעת רש"ל) וכן כתבו האר"י ומגן אברהם וסיים והפסוק האחרון אמרו אחר התרגום כדי לסיים בתורה, עד כאן, פירוש שאמרו קודם תרגום וגם אחר תרגום וכן משמע בטור ריש סימן רפ"ד. כתב בסדר היום אם אין בידו חומש עם תרגום יקרא שנים מקרא וכשיגיע לישוב יקרא התרגום ולא יקרא פסוק מאוחר קודם המוקדם אלא כסדר:

ב

[ב] [לבוש] שיהיה בקי וכו'. ישים לבו ועיניו להתבונן הן במצוות או במוסר הן במדות היוצאת מן הפסוקים (של"ה דף קל"א), האר"י לא היה קורא התרגום עם הטעמים רק המקרא (הג"ה של"ה), וטוב שלא להפסיק בשום דבר רק יקרא הכל בפעם אחת ובמעמד אחד (עולת שבת בשם המקובלין). כתב שיירי כנסת הגדולה זה לשונו כתב מטה משה סימן תמ"ד שמעתי טעם כנגד התורה שניתנו שלוש פעמים בסיני ובאהל מועד ובמשנה תורה, עד כאן, וקשה למה אין קוראין שלוש פעמים מקרא, ואפשר דטעמו ז"ל אעיקרא דמילתא למה תיקנו שלוש פעמים אבל תרגום טעמו כמו שכתב מטה משה נגד המתרגם, עד כאן. ותמיהני הא זה לשון מטה משה הראשון בסיני השני באהל מועד שלישית באר היטב משום הכי קורין מקרא שתי פעמים והשלישית תרגום נגד באר היטב עד כאן לשונו, והרי הטעם מבואר על התרגום שמבאר המקרא נגד משנה תורה שהיה באר היטב. כתבו האחרונים בשם רדב"ז דמי שהוא בקי בטעמים בעל פה מצוה לקרות בספר תורה, עד כאן, וט"ז כתב שירא שמים יקרא לפחות פעם אחת בספר תורה, אבל בפרישה כתב דוקא להוציא אחרים בעינן ספר תורה:

ג

[ג] [לבוש] מאריכין ימיו וכו'. איצטריך לומר ימים לזקן שבא בימים, עוד נראה לי דאריכות ימים וקיצור ימים יש לפרש על הטובה ועל הרעה (מעדני מלך דף ה'). אף עמלים ומרי נפש שקצים בחייהם מחויבים בשתים מקרא ואחד תרגום. ואל יקרא אדם בשתים מקרא ואחד תרגום לקבל פרס אריכות ימים אלא יקרא לשם מי שאמר ואריכות ימים ממילא בא (ספר חסידים ש"א): אבל בתוס' ראש השנה דף ד' דבישראל מותר שאין תוהא על הראשונות:

ד

[ד] עטרות ודיבון וכו'. אף שהם שמות של עבודה זרה (בחיי):

ה

[ה] [לבוש] אבל בלשון לע"ז וכו'. דוקא מי שיכול להבין פירוש רש"י אבל מי שאינו בר הכי יקרא בספר צאינה וראינה וכיוצא בו שיש בלע"ז כדי שיבין ענין הפרשה (ט"ז):

ו

[ו] מיום ראשון וכו'. ושל"ה כתב שיקרא ביום ששי אחר חצות דוקא, והכלבו והרוקח ושאר פוסקים כתבו דוקא בשחרית קודם הליכה לבית הכנסת ועיין סעיף ה':

ז

[ז] [לבוש] עד יום שמחת תורה וכו'. פירוש שיש לקרות אז שתים מקרא ואחד תרגום ודלא כאותן שקורין המקרא לחוד (בית יוסף מגן אברהם), ובדרכי משה כתב שטוב להשלימה בעשרת ימי תשובה:

ח

[ח] בשעת קריאה וכו'. מב"ח סוף סימן זה משמע שזה מצוה מן המובחר וכן נהג זקיני הגאון זכרונו לברכה, ועיין לעיל סימן קמ"ו סק"ג:

ט

[ט] [לבוש] אך מדברי וכו'. בפרישה מחלק אם קורא מלה במלה עם החזן סגי בכך ואם רק שומע שאינו יוצא, וסיים שזה פירוש עם הציבור שיקרא עם החזן מלה במלה, עד כאן, ועיין סימן קמ"ו ס"ק ו', ובלחם חמודות ומגן אברהם מקילין בדיעבד אף בשומע:

י

[י] ולקרות הפרשה וכו'. ומכל מקום תרגום צריך לקרות (לחם חמודות), ומה שכתב מגן אברהם בזה לא נהירא:

יא

[יא] [לבוש] ביום טוב וכו'. ובערב שמחת תורה יקרא וזאת הברכה (כוונות). בתשובת מהר"מ מינץ נוטה דגם פרשיות של ימים טובים (ומס') ומוספין ישלים וכן אני נוהג דלא יהא אלא כקורא בתורה (של"ה):

יב

[יב] ההפטרה וכו'. ומכל מקום נהגו לקרות הפטרה ובשבת של החתונה יקרא ההפטרה של שבת ולא שוש אשיש (מהרא"י). והלבוש השמיטו נראה משום דלא ראה לנהוג כך, ועיין לקמן במנהגים ס"ג, ומי שנהג לאומרו אין צריך רק פעם אחת מקרא ואחד תרגום ואחר כך מזמור מכתובים משיר של יום אחד מקרא ואחד תרגום או לע"ז אחר ואחר כך משנה אחת (מגן אברהם בשם של"ה), ובארבע פרשיות יקרא הפטרת ארבע פרשיות שם:

א

שנים מקרא. עיין באר היטב ח' מ"ש בשם ל"ח וכן העלה בתשובת בית דוד סי' קי"ט ע"ש:

א

א) [סעיף א'] לקרות לעצמו וכו' דאמר רב הונא בר יהודה א"ר אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפי' עטרות ודיבון שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו. ברכות ח' ע"א. טור. ואלה שמות ר"ת וחייב אדם להשלים הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום. מש"ז או' א':

א

ב) שם. חייב לקרות לעצמו וכו' פי' שלא נחשוב מה ששמע מן הש"ץ בשביל פ"א מקרא ונוסף עליו עוד פ"א מקרא ותרגום מש"ה קמש"ל דצריך לקרות לעצמו שמו"ת וכך הוא לשון הרמב"ם ז"ל ובל"ח כתב שלא כתב כן אלא לכתחלה ואינו נראה אלא דינא קאמרי וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' ג' יעו"ש. עו"ת או' א' וכ"כ מהר"י מברונא סי' ק"ג ששמע משם מהרי"ו דהשומע מהש"ך קה"ת דאינו יוצא בזה י"ח מקריאת פ"א מקרא וצריך לקרות מחדש שמו"ת יעו"ש:

א

ג) שם. שנים מקרא וכו' כתב של"ה שיקרא כל פרשה ב"פ ואח"כ התרגום עליה. וכ"כ רש"ל וכ"מ במגילה דף ד' אבל הל"ח סי' מ"א פסק דיקרא כל פסוק ב"פ והתרגום עליו. וכ"כ בהגהת י"נ בשם האר"י וסד"ה. וכ"כ בכתבים. וכ"מ סי' קמ"ה שהיו נוהגין כן בזמן שהיו מתרגמין. והפסוק האחרון אומרו גם אחר התרגום כדי לסיים בתורה. מ"א סק"א. וכ"כ בשער הכוו' דף י"ב ע"א דמנהג האר"י ז"ל תיכף בסיימו תפלת שחרית דיום ו' היה הולך לבהכ"נ או לבית מדרשו ואם היה שם ס"ת כשר היה מוציאו וקורא בו הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום והוא היה קורא המקרא מתוך הס"ת והיה לו תלמיד אחד שהיה קורא לו התרגום מתוך ספר התרגום והוא אומר אחריו וכן היה עושה בכל פסוק ופסוק עד שמשלים הפרשה ולא היה עושה כמו שיש מתייהרים לקרוא כל הפרשה כולה מקרא פ"א ולשנותה מקרא פ"ב ואח"כ קורים כולה יחד תרגום פ"ג אלא כל פסוק ופסוק בפ"ע היה קורא שמו"ת והיה דוחק עצמו לקרותה ביום ו' והיה אומר כי זה סוד והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו זולת אם אירע לו שום אונס גדול מאד שאז היה קורא הפ' שמו"ת אחר סיום תפלת שחרית דיום שבת קודם סעודת שחרית כמו שצוה רבינו הקדוש לבנו ולא כמו אותם הקורים אותה באמצע תפלת שחרית דשבת עכ"ל. ועיין לקמן או' ז' ואו' כ"ה:

א

ד) וכתב בס' מגיד מישרים למרן הקדוש ז"ל בישעיה סי' ס"ו שאמר לו המגיד למרן הקדוש ז"ל וז"ל והטוב בעיניך שאתה קורא הפ' שנים מקרא ואחד תרגום ברהיטא כחותה על הגחלים לפרוק עול מעליך והלא יש לך לזכור מאמר רשב"א אל תעש תפלתך קבע וכו' אבל צריך לקרות הפרשה בנחת ולהרגיש בדקדוקיה ולתרץ אותם ומה שלא תוכל לתרץ עיין במפרשים עכ"ל:

ב

ד) וכתב בס"ח סי' ש"א דיקרא האדם שמו"ת לשם מי שאמר למען תהיה תורת ה' בפיך וכתיב בפיך ובלבבך לעשותו וכו' וכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם ומ"מ הקב"ה יאריך ימיו ושנותיו ואל יסמוך על תנאי שנאמר והן לא ידיע להוי לך מלכא די לצלמך לית אנחנא פלחין וכתיב תמים תהיה עם ה' אלהיך ע"כ. וע"כ קודם שיקרא הפ' שמו"ת י"ל לשם יחוד קבה"ו וכו' הריני בא לקרות הפ' של השבוע שמו"ת לתקן את שורשה במקום עליון. ויהי נועם וכו'. ועיין עוד בדברינו לעיל סי' קל"ב או' ו' בענין היחוד שצריך לכוין קודם קריאת הפסוקים שבכל יום וה"ה שצריך לכוין אותו ביום ו' קודם קריאת הפ' שמו"ת יעו"ש:

א

ה) בקריאת עשרת הדברות צריך ליזהר לקרותם שמו"ת כפי הטעמים של סדר הפסוקים כפי מ"ש הרב משאת בנימין סי' ו' ובב' ידות ז"ל וכדי שלא יטעה יעיין בתרגום שבמקרא גדולה שאין שם רק הטעמים של קריאת סדר הפסוקים שהוא תיקון קריאת היחיד. אמנם לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה צריך ליזהר לקרותם שנים מקרא בבת אחת ואח"כ אחד תרגום בב"א לפי שכולם פסוק אחד כמ"ש הרב מ"ב שם ואין לקרות פסוק אחד פסקי פסקי שמו"ת אלא צריך לקרות כל הפסוק שלם תחלה שנים מקרא ואח"כ אחד תרגום. ב"ד סי' קי"א עי"ש:

א

ו) לא יקרא אחד מקרא ואח"כ תרגו"ם ואח"כ מקרא אלא שנים מקרא וא' תרגום. ל"ח או' מ"א. שכנה"ג בהגה"ט או' ב'. וכ"כ הש"לה דף קל"א שצ"ל התרגום בסוף אחר שנים מקרא ולא באמצע דכי משמעות לשון הגמ' דקאמר שמו"ת וכן מוכח בזוהר ובדברי המקובלים יעו"ש. והביאו המט"י או' א':

א

ז) מי שיש לו ס"ת בתוך ביתו ויש לו חומש. אם הוא בקי בקריאת ס"ת בנקוד וטעמים וסוף פסוק יקרא השנים מקרא בס"ת שיש בו קדושה יתירה וזה עיקר מצות ס"ת לקרות בו. ואם אינו בקי יותר טוב שיקרא בחומש שמו"ת ממה שיקרא בס"ת קריאה משובשת וסר"ת טע"ם. הרדב"ז בתשו' החדשות הנדפסות בפיורדא סי' תקכ"ט והזכירה הכנה"ג. מחב"ר או' ב' ואף אם הוא בקי וקורא בס"ת אין לברך בה"ת שלא נתקנה אלא בצבור וכמ"ש לעיל סי' קל"ט סעי' ח' יעו"ש:

א

ח) אם שמע שמו"ת מאחר אפי' בלא אונס יצא ובלבד שיכוין לשמוע מלה במלה. הרדב"ז שם סי' תכ"ה. מחב"ר או' ג'. אמנם כבר כתבנו במקום אחר דיותר טוב לאדם להוציא הוא עצמו ולא לסמוך לצאת ע"י אחרים:

א

ט) חולה וחש בעיניו פטורים וא"צ לשמוע מאחר. הרדב"ז שם. מחב"ר או' ד'. ומ"מ נראה דיש להשלימה אחר שיתרפא כדי שלא תהא תורתו של שמו"ת עולה לרקיע חסירה בשנה ההיא:

א

י) סומא פטור מחיוב זה דדברים שבכתב א"א לאומרם ע"פ וא"צ לשמוע מאחר דלא מצינו דבר שיהיה פטור ע"י עצמו משום דלא שייך ביה ויתחייב ע"י אחרים. הרדב"ז שם. מחב"ר או' ה'. וזהו לפום דינא אמנם המחמיר לשמוע מאחרים תע"ב וכן נכון לעשות:

א

יא) מי שאינו יודע לקרות פטור מחיוב זה וא"צ לשמוע מאחר. הרדב"ז שם. מחב"ר או' ו':

א

יב) התרגום א"צ לקרות בטעמים. כ"כ רבינו מהרח"ו ז"ל שקבל מרבינו האר"י ז"ל. ובס' קרבן שבת פ"ה דף י"ד ביאר הטעם עד"ה ושם מפורש דהתרגום צריך לקרותו בלא טעמים דוקא ויש קפידא בזה יעו"ש. מחב"ר או' ז':

א

יג) כל קבל דנא צריך ליזהר בקריאת המקרא בנגינת הטעמים בשלם שבפנים וכך שמענו שהיה מזהיר מאד הרב החסיד הקדוש מהר"ר משה הכהן ז"ל מעיר פי"ס לתלמידיו שיזהרו בקריאת שמו"ת לקרות המקרא כל שישנו בנותן טעם לשבח. מחב"ר או' ח' וכ"כ לעיל סי' קל"ב או' ו' ד"ה גם בשם מהרח"ו ז"ל יעו"ש:

א

יד) אין לקרות הפ' שמו"ת באשמורת אור הששי קודם שיאיר היום כ"י כתבו גורי האר"י ז"ל שאין לקרות תרגום בלילה. מחב"ר או' ט' שע"ת או' א'. ואשרי מי שעושה כל דבר בזמנו ובמקום הראוי לו ולא יחוש על הזמן נגד עבודתו ית' כי לכך נוצר:

א

טו) וכתבו חכמי המקובלים שלא להפסיק בקריאת שמו"ת בשום דבר רק יקרא הכל בפעם אחת במעמד אחד ויש טעם נכון וכמוס בדבר זה. עו"ת או' ב' א"ר או' ב'. מיהו אם הוא צמא למים הרבה מותר להפסיק בתוך הפרשה לשתות ולברך תחלה וסוף. לב חיים ח"ג סי' כ"ג. ועוד עיין לקמן או' ל"ב. ולא יקרא פסוק מאוחר קודם המוקדם אלא כסדר. א"ר סוף או' א' וא"כ אם טעה ודילג פסוק אחר וקרא איזה פסוקים ואח"כ נזכר צריך לחזור ולקרות פסוק המדולג וגם מה שקרא אחריו כדי שיהיו כסדר:

א

טז) כתב בסדה"י אם אין בידו חומש עם תרגום יקרא שנים מקרא וכשיגיע לישוב יקרא התרגום. והביאו מ"א סק"ד. א"ר או' א'. מיהו העו"ת או' ב' כתב דיותר טוב לקרות הכל בפעם אחת עכ"ל. ול"נ דכדי להשלים פרשיותיו עם הצבור יש לקרות ג"פ מקרא כמו הפסוקים שאין להם תרגום כיון דלא אפשר ליה בענין אחר ואח"כ כשיגיע לישוב אם אפשר חוזר לקרות שמו"ת כדי להשלים פרשיותיו של כל השנה בשמו"ת. ועיין לקמן או' כ"ב:

א

טוב) שם. אפי' עטרות ודיבון. כתב הטור פרש"י אעפ"י שאין בו תרגום ולפ"ז אפי' ראובן ושמעון וכיוצא בזה צריך לקרותו ג"פ. ויש מפרשים דנקט עטרות ודיבון לפי שיש ספרים שכתוב בהן תרגום ירושלמי ונקט עטרות ודיבון אעפ"י שא"צ תרגום כ"כ ולפז ראובן ושמעון א"צ לקרותו ג"פ ומ"מ נהגו. להחמיר כפרש"י עכ"ל. והביאו הט"ז סק"א וכתב וצריך לתרץ לפרש"י למה לא נקט בגמ' באמת ראובן ושמעון. ונראה דיש רבותא בזה דלא מיבעיא ראובן ושמעון שהם שמות השבטים ויש בהם ודאי קדושה בטעם שמות אלו אלא אפי' עטרות ודיבון שהם שמות ערי א"י ואפשר שקראו אותם העכו"ם אפ"ה צריך לקרותם ג"פ עכ"ד. ורבינו בחיי כתב לפי שיש באלו העיירות שמות של ע"ז ושלא תאמר כיון שהתרגום הוא פי' הכתב אין לנו לתרגם הכתוב הזה כי יש בו זכרון ע"ז וע"כ באו חכמים לומר שאף הפסוק הזה ראוי לתרגמו ושלא להקל בו. שכנה"ג בהגה"ט או' ד' ועוד עיין בברכ"י או' א' ובמחב"ר ק"א או' א' מ"ש בזה יעו"ש:

א

חי) וכתב השל"ה דף קל"א ע"א וז"ל נראה בעיני לקרות פסוקים יברכך ה' וכו' יאר ה' ג"פ ואח"כ התרגום לאותם הנוהגים להחמיר לקרות ראובן ושמעון ג"פ כי אלו הפסוקים עם פסוקי ראובן ושמעון וכו' שוים הם וכדמשמע ברבינו יונה וכו' ואע"ג דאית להו תרגום כמ"ש בחומשין שלנו אפשר שזה התרגום אינו מקובל מסיני וכו'. יעו"ש. והב"ר המט"י או' א' ומחה"ש סק"ב. וכתב שם המחה"ש וא"כ ה"ה בעטרות ודיבון לדעת של"ה יש לקרות המקרא ג"פ כפרש"י וגם לקרות התרגום שלהם יעו"ש. אמנם הפתה"ד או' ג' הקשה על דברי הפו' הנ"ז מדשנינו בפ' הקורא עומד (דכ"ה ע"א) ברכת כהנים מעשה דוד ואמנון נקראים ולא מתרגמין וכו' ומדתנן ולא מתרגמין ש"מ דיש תרגום בברכת כהנים מקובל לחכמי המשנה עד הל"מ וכו' יעו"ש. וא"כ משמע לפי דבריו דא"צ לקרות ברכת כהנים כ"א שמו"ת כשאר הפסוקים וכן הוא מנהג העולם שאין קורין ג"פ מקרא רק לפסוק שאין בו תרגום כלל כמו ראובן ושמעון וכדומה אבל לפסוק שיש בו תרגום כגון ברכת כהנים ועטרות ודיבון אין קורין כ"א שמו"ת לבד:

א

יט) [סעיף ב'] אם למד הפ' בפרש"י וכו' פי' שצריך לקרות שנים מקרא ואחד פירוש אבל בפירוש לחודיה לא סגי. ופסוקים שאין להם פירוש צריך לקרותם ג"פ מקרא כמו פסוקים שאין להם תרגום. הר"ם מינץ סי' פ"ז. כנה"ג בהגה"ט. ?וככ"ז או' ב' כתב דיקרא ב"פ מקרא ובפעם ג' חוזר ולומד כל הפרשה עם פרש"י:

א

כ) שם. בפי רש"י וכו' שהוא עיקר שהוא בנוי על יסוד התלמוד. מ"א סק"ג. אבל אם קורא בשאר לעז לא. טור. והטעם כתב בדרישה או' ד' משום דהרבה דברים שאין להבין מתוך המקראות אלא מתרגום ומפרש"י משא"כ בשאר לעז עכ"ל. והיינו מי שיכול להבין בפרש"י כראוי פי' המקרא אבל מי שאינו בר הכי ודאי ראוי לקרות בפי' התורה שיש בלשון אשכנז בזמנינו כגון ספר צאינה וראינה וכיוצא בו כדי שיבין ענין הפרשה. ט"ז סק"ב. מיהו לפי חכמי המקו' משמע דוקא תרגום לסוד הכמוס כדי להכניס קליפת נוגה למקום הקדושה ביום השבת והבין. עו"ת או' ב' ור"ל הטוב שבנוגה כידוע ליח"ן:

א

כא) שם. ויר"ש יקרא תרגום וגם פרש"י. כי התרגום יש לו מעלה שניתן בסיני ופרש"י יש לו מעלה שהוא מפרש יותר המקרא ממה שמפרש התרגום המקרא. ט"ז סק"ב:

א

כב) שם. יקרא תרגום וגם פרש"י. כן הזהיר הרא"ש בהגהו' וכ"כ רש"ל ביש"ש (קדושין פ"ב סי' י"ד) וכתב דאם אינו יכול ללמוד שניהם יקרא פרש"י ולא תרגום יעו"ש. אבל לפי מ"ש חכמי האמת יש קפידא בתרגום ולכן אם אין לו שהות ללמוד שניהם ילמוד תרגום. ברכ"י או' ב' שע"ת או' ג' ומיהו אם הולך בדרך ואין לו כ"א מקרא ורש"י אז יש לסמוך על המתירין ויקרא ב"פ מקרא ואחד פרש"י. ועיין לעיל או' י"ט:

א

כג) שם. יקרא תרגום וגם פרש"י. ונראה דאפי' אם לא הותר לקרות הפרשה שמו"ת בליל הששי יכול לקרות פרש"י בליל ו' כדי לצאת י"ח וירא שמים יצא ידי שתיהם תרגום ורש"י. רו"ח או' ג':

א

כד) [סעיף ג'] מיום ראשון ואילך וכו' כיון שמתחילין הפרשה ביום שבת במנחה. טור. ומשמע במרדכי בפ"ק דברכות ופ"ק דחולין דאף משעה שהתחילו לקרות הפ' במנחה בשבת וכ"ה בהגמ"י פי"ג דתפלה. ובכלבו דלא יצא אז מאחר שקראו אותו היום פרשה שעברה. ד"מ או' א' ושל"ה כתב שיקרא אותה ביום י' אחר חצות דוקא והביאו מ"א סק"ה. אמנם המחב"ר בק"א או' ב' כתב יש שכתבו שעיקר קריאתה היינו יום ששי אחר חצות ומטו בה משום גורי האר"י ז"ל ואין האמת כן כי בס' הכוו' שסידר מהר"ש ויטל מכ"י מהרח"ו ז"ל כתוב שרבינו האר"י ז"ל יום הששי תכף ומיד אחר תפלת שחרית היה הולך למקום שיש ס"ת וקורא שמו"ת יעו"ש עכ"ל. והביאו השע"ת או' א' וכ"כ לעיל או' ג' יעו"ש. ומנהג החסידים ואנשי מעשה לקרות אותה בבוקר אחר סיום תפלת שחרית בעודנו מעוטף בציצית ותפילין ואם חל ר"ח ביום ו' לא יחזור ללבוש תפילין כמ"ש לעיל סי' כ"ה או' צ"ו אלא יקרא אותה מעוטף בטלית בלבד:

א

כה) [סעיף ד'] מצוה מן המובחר וכו' כ"כ התו' (ברכות ח' ע"ב) והרא"ש מדאמרינן במדרש (מכילתא פ' בא) שצוה רבי את בניו אל תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה. ומשמע מדבריהם שלא צוה אלא שלא יאחרו מלקרותה עד אחר אכילה אבל אם הקדימו וקראוה קודם השבת בכלל מצוה מן המובחר נמי הוא. ב"י. וכ"כ לעיל או' ג' בשם האר"י ז"ל דלכתחלה היה דוחק עצמו לקרותה ביום ו' זולת אם אירע לו אונס גדול מאד שאז היה קורא אותה אחר סיום תפלת שחרית קודם סעודת שחרית יעו"ש:

א

כו) שם. עד המנחה. אבל משם ואילך כיון שמתחילין אחרת עבר זמנה של זאת טור. ומשמע לפי סברה זאת דיש ג' חלוקות מצוה מן המובחר קודם אכילה ובדיעבד גם אחר אכילה מהני קודם מנחה אבל אחר מנחה לא מהני וכן דעת הש"ע שסתם כן כסברה א' ולסברה ב' עד יום ד' בדיעבד משלים ומיום ד' ואילך לא מהני כדין הבדלה. וכן סברה ג' קאי על דין דיעבד. ונראה ברור דגם לסברה ג' אינו מועיל אלא יום ש"ע אבל יום ש"ת שהתחילו פ' בראשית לא מהני לכ"ע. ומ"ש מור"ם ז"ל בהגה דהיינו בש"ת וכו' לא בא להוסיף יום ש"ת מלבד ש"ע אלא בא להודיענו הטעם והוא שאז משלימין הצבור ור"ל יקרא עם הצבור ואנה"נ דביום ש"ת לא מהני אלא קודם קריאת פ' בראשית. מט"י או' ד' ועי"ש:

א

כז) שם. וי"א עד רביעי בשבת. דעד רביעי מקרי בתר שבת שעבר כמ"ש סי' רמ"ח. וראיתי בס' בה"י ביו"ד סי' ת אתא דאיתא שם דאבל יכול לחזור הפרשה בשבת שתוך ז' וכתב שם דהיינו דוקא כשלא יכלו ז' ימים קודם יום ג' אבל אם יכלו קודם יום ג' אז לדעת י"א קמא צריך להמתין עד יום ג' עכ"ל מיהו אין דבריו מוכרחים דכיון דעיקר המצוה לקרות בשבת אלא דבדיעבד יכול לקרות עד יום ג' שפ"ר מקרי חובת היום. תו"ש או' ה' ועי"ש. והביאו א"א או' ו'. וכתב ואפשר אם חל ז' שלו בשבת דמקצת היום ככולו ימתין אחר יציאת מבהכ"נ וישלים קודם אכילה מאחר דהטעם דמחוייב להשלים פרשיותיו וכו' וכל שיש לתקן וכו' עכ"ד:

א

כח) שם. וי"א עד שמיני עצרת. פי' שיש לקרות אז שמו"ת ודלא כאותם שקורין המקרא לחוד. ב"י מ"א סק"ז. ובאבודרהם כתב דטוב להשלימה שמו"ת בעשרת ימי תשובה. ד"מ או' ג' והיינו אם לא השלים ביום ג' דיעבד יש להשלימה כל השנה עד שמיני עצרת בא"י ולדידן בשמחת תורה מיקרי שפיר משלים עם הצבור ומכאן ואילך עבר זמנו. א"א או' ז' יעו"ש:

א

כט) ביום הו"ר יקרא פ' וזאת הברכה שמו"ת. האר"י ז"ל וגם בחו"ל שעושים ב' יו"ט יקראנה ביום הו"ר ומ"מ אם קראה ביום ש"ע לא הפסיד מהר"ם זכותו בתשו' כ"י. ברכ"י או' ד' שע"ת או' ח'. ועיין לעיל סי' קל"ב או' ו' ד"ה ואח"כ בסופו. וכל עוד שלא גמרו הצבור וזאת הברכה מיקרי זמנה כמ"ש לעיל או' כ"ו. וכ"כ הרו"ח או' ד':

א

ל) [סעיף ה'] יכול לקרוא הפרשה וכו' ואם שמע הפרשה אחד מש"ץ וקרא פ"א יצא אבל אין לסמוך לכתחלה על השמיעה כמ"ש סי' נ"ט. ל"ח. מ"א סק"ח. מיהו עיין מ"ש לעיל או' ב' די"א דגם בדיעבד אינו יוצא בשמיעת הש"ץ אלא צריך שיקרא שמו"ת חוץ ממה ששומע מש"ץ יעו"ש:

א

לא) שם. בשעת קריאת התורה. ובקשל"ה דף פ"א ע"ב כתב דהעושים כן לא יפה עושין כי מן הראוי לשמוע מן הש"ץ והוא ישתוק ומ"ש רז"ל שישלים עם הצבור כלומר כל זמן שהסדרה זו היא עם הצבור דהיינו מן המנחה בשבת ואילך עד מנחה של שבת הבאה. וכ"כ בסדור חס"ל למהר"א טובייאנה דקי"ו ע"א בדיני קס"ת בצבור ומצוה מן המובחר שיהיה ביד כל אחר חומש ויבינו בו כל מה שיוציא מפיו הש"ץ ואין לעסוק אפי' בד"ת באותה שעה ומי שלא קרא שמו"ת אינו רשאי לקרות בשעה זו ע"כ. והכי נקטינן ודלא כמ"ש בב"י ובד"מ. יפ"ל או' ז' ועיין עוד מ"ש בזה לעיל סי' קמ"ו או' ט"ז יעו"ש:

א

לב) [סעיף ו'] מלמדי תינוקות א"צ וכו' מפני שהם חוזרים הרבה פעמים עם התינוקות מיהא תרגום צריכים לקרות. וכ"כ הל"ח. עו"ת או' ג' וכ"כ הלב"ש ומחה"ש סק"ט להגיה בדברי המ"יא ומ"מ די שיקרא עוד פ"א תרגום יעו"ש. מיהו עיין מט"י או' ט' מ"ש בשם המקו' כי ע"י קריאת שמו"ת יזכה האדם להכנת תוספת נשמה יתירה ונקרא אדם שהוא שם משובח ומפואר מכל הכינויים איש אנוש כמבואר בזוהר כי זה כל האדם וסימניך ויקרא האדם שמו"ת וימשיך עליו רוח טהרה מלמעלה וכו' וע"כ יזהרו שלא להפסיק בעת קריאת הפרשה בשום שיחה ואפי' בד"ת ואני שמעתי שבכח סגולת קריאת הפ' שמו"ת נברא מלאך אחד והמפסיק בינתיים מערב במלאך ההוא ח"ו הקליפה וכן מרגלא בפומייהו דתלמידי בי רבי ע"כ. וא"כ לפ"ז גם מלמדי תינוקות אע"ג דלומדים כמה פעמים עם התינוקות צריך לקרות חוץ מזה שמו"ת כדי שיהיו תיכף בלתי הפסק בינתיים וגם כדי שילמדו כל פסוק ופסוק בפ"ע שמו"ת כדי לצאת ד"ה:

א

לג) אחר שגמר כל הפ' שמו"ת יקרא פסוק אחרון פ"ג מקרא לבד כדי להשלים במקרא. כ"כ במ"א סק"ח בשם האר"י ז"ל וכ"כ השל"ה דקל"א ע"א משם מהרמ"ק ז"ל דמשלים תמיד במקרא לא בלע"ז ולא בתרגום לחזור ולחבר השמאל בימין ע"כ. ולשון תמיד היינו בין בתורה בין בנביאים שכתב שם לתרגם ההפטרה ג"כ. וכ"כ הרב דרך חכמה ז"ל נתיב כו' לשבת די"ט ע"ב דכך היה מנהגו של האר"י ז"ל דאחר ששמע התרגום של פסוק אחרון היה חיזר וקורא הפסוק ההוא מקרא יעו"ש. והרב חיד"א במו"ב סי' ד' או' קל"א כתב דיקראנו ב"פ. פתה"ד או' ז' ועיין לעיל סי' קל"ב או' ו' ד"ה גם:

א

לד) [סעיף ז'] א"צ לקרות פרשת יו"ט. דהא כבר קרא כל התורה מידי שבת בשבתו. ת"ה. מ"א סק"י:

א

לה) שם. פרשת יו"ט. וה"ה פרשת של חו"ה א"צ להשלים. כנה"ג בהגב"י. וכללא נקטינן בכל מקום שקוראין מה שכבר קראו בסדר הפרשיות א"צ לחזור ולקרות. וכ"כ האחרונים ז"ל. עו"ת או' ד' תו"ש או' יו"ד:

א

לו) שם. בהגה. וכן א"צ לקרות ההפטרות. ומ"מ נהגו לקרות ההפטרות וכו' ואני נוהג בשבת שיש הפטרה מחודשת כגון הפטרת שבת של ר"ח או שבת שלפני ר"ח או של חנוכה ושל ד' פרשיות לחזור עם הפרשה הפטרת השבוע וביום שבת לקרוא המחודשת עם המפטיר. כנה"ג בהגב"י. והטעם כתב בשכנה"ג הגב"י או' ד' שהפטרות הללו המחודשות נתקנו דוקא בציבור בשביל הפרשיות שקוראין מחובת היום ומפטירין מענין פרשת הללו אבל ביום ו' מה חיוב יש מן הפרשיות והפטרות הללו ואין חיוב של קורא אלא פרשת השבוע שמו"ת ומה ענין ד' פרשיות הללו ודכוותייהו לענין חיוב הפרשה שמו"ת ומה גם שאין אנו קוראין ביום ו' הפרשיות הללו כדי שנקרא ג"כ ההפטרות שלהם. ואיעקרא דדינא דהפטרת השבוע אין חיוב לחזור ההפטרה עם הפרשה כמ"ש המרדכי אלא שנהגו לחזור ההפטרה עם הפרשה ודי לנו במה שנהגו הפטרת השבוע ולא נוסיף עוד של המנהג יעו"ש. תו"ש או' י"א (וכתב שם התוש דמ"ש המ"א ס"ק י"ב דלא ידע טעמו של כנה"ג משום שלא ראה דבריו בשכנה"ג) וכ"פ החיד"א בס' מו"ב סי' ד' או' קל"ב. וכ"כ היפ"ל או' יו"ד בשם כמה פו' יעו"ש. וכן הסכים הפתה"ד או' ח' וכתב דהכי נהיגי ג"כ בארץ הצבי תובב"א יעו"ש. וכ"פ בס' בן א"ח פ' לך לך או' י"א. וכן עמא דבר:

א

לז) ובענין תלתא דפורענותא וז' דנחמתא כתב שם היפ"ל דיקרא ביום ו' אחר שמו"ת הפטרת השבוע חוץ מפ' אלא הדברים דיקרא הפטרת חזון אבל הפתה"ד שם הוכיח לומר שיחיד הקורא שמו"ת בע"ש בג' דפורענותא וז' דנחמתא ותרי דתיובתא אין לו לשנות ולקרות ההפטרה מס' האיטלייא אלא ההפטרה שקורא המפטיר למחר בס"ת וכתב שכן המנהג פשוט וגם שכן הסכים הרב לב חיים ח"ב סי' קס"ו בשם כמה פו' יעו"ש:

א

לח) שם. ומ"מ נהגו לקרות ההפטרה. פעם מקרא וא' תרגום ואח"כ מזמור מכתובים משיר של יום א' מקרא וא' תרגום או לעז אחר ואח"כ משנה א' של"ה בשם מהרמ"ק. מ"א ס"ק י"א. אמנם המט"י או' ח' כתב דנהגו לקרות הפטרה של כל שבוע פ"א מקרא לבד ודלא כמ"ש המ"א פ"א וא' תרגום דלא נהגו בתרגום ולכך נדפסו ההפטרות בחומשין מקרא לבד. עוד נהגו לומר אחר ההפטרות מזמור של יום כגון בששי ה' מלך גאות לבש ואח"כ משנה א' ממס' שבת עכ"ל. וכ"כ החיד"א במו"ב סי' ד' או' קל"ג אח"כ יאמר ה' מלך גאות לבש ומשנת במה מדליקין ויאמר א"ר הונא בריה דרב יהודא א"ר אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שמו"ת וכו' וילמוד מאמר קטן מזוהר ונמצא שקרא מקרה תנ"ך משנה גמ' זוהר. ועתה הן נסדר בחק לישראל המחודש משנה וגמ' מסדר טהרות וזוהר ליום הששי והוא ענין גדול עכ"ל. והיפ"ל או' י"א כתב דאף אם הוא בע"ש יאמר מזמור שיר ליום השבת וילוה אליו מזמור ה' מלך גאות לבש יעו"ש. וע"כ אחר קריאת שמו"ת יאמר הפטרה של השבוע ואח"כ מזמור שיר ליום השבת וה' מלך גאות לבש וסדר חק לישראל המסודר ליום ו' משנה גמ' זוהר הלכות ואח"כ א"ר הונא בריה דרב יהודה א"ר אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו וכו' רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל וכו' ונמצא קרא תנ"ך משנה גמ קבלה. ובענין קציצת הצפרנים והטבילה וכוונתה כבר כתבנו לעיל סי' ר"ס קחנו משם:

א

טל) שם בהגה. ולא שוש אשיש. המ"א ס"ק י"ב כתב דיחזור אותה אך אם יש הרבה תחינות זו אחר זו שוב א"צ וזהו לפי הטעם שכתבנו שחזרת ההפטרה כדי לידע מה מפטירין למחר אבל לפי הטעם שכתבנו לעיל או' ל"ו בשם הכנה"ג גם בשבת חתונה אין לקרות ביום ו' אחר השמו"ת רק הפטרת השבוע ויעו"ש ודו"ק. ועיין לעיל סי' רפ"ד או' ט"ו:

א

ט"ז סק"א תרגו' ירושלמי וכיון שיש עכ"פ תרגום ירושלמי צריך לחזו' אחר תרגום ההוא ולקרותו משא"כ ראובן ושמעון:

ב

מ"א סק"א אחר התרגום. אמרוהו קודם התרגום וגם אחר התרגום כך מבואר בט"ז סי' רפ"ד:

ג

סק"ד ב"פ מקרא. ק"ק פשיטא. ונראה דר"ל דבעת שלמד הפרשה עם פירש"י אין עולה רק לתרגום כיון שמפסיק בפירושי הפסוק בין כל תיבה וענין וצריך ב' פעמים מקרא חוץ מלימוד זה ועיין בסק"ח דלא משמע הכי לכאורה

ד

סק"ט פי' המלות לחוד לפי שהתרגום מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא כמ"ש הב"י ולכן אין יוצא במקום תרגום בפי' המלות לחוד:

ה

שם שיקרא עוד פעם אחד. קשה דהא פטרינן בש"ע מלמדים מכל וכל לפי שלומדים כמה פעמים עם התלמידים. וא"כ למה יתחייב לקרוא עוד פעם א' מקרא ונ"ל להגיה תרגו' ור"ל דמקרא כבר יצא אבל תרגום לא יצא בפי' המלות לכן יאמר פעם א' תרגום:

ו

סקי"ב וכי יחזיר כו'. טורח זה למה כיון שבקי בה ממה שקרא פעם א' כן הוא לשון הת"ה:

ז

שם לפי פי' ר"ח. ר"ח סבירא ליה טעם שנים מקרא ואחד תרגום כדי שיהיה בקי במה שהציבור קורין וא"כ ה"ה פ' יו"ט אבל שאר הפוסקים ס"ל טעם שמו"ת כדי שכל אחד מישראל יקרא לעצמו כל התורה מראש עד סוף. ומה"ט פסק בש"ע שא"צ לקרות פ' יו"ט מטעם שכתב המג"א סק"י ולדעה זו מה שנוהגין בקריאת הפטורה כמ"ש רמ"א היינו נמי כדי שישלים בכל שנה עם הציבור כל שבת מה שהם קורין א"כ אפי' בהרבה חתנות צריך לקרות מה שהציבור קורין ותירץ המג"א דטעמא דשמו"ת לשאר הפוסקים לא שייך בהפטורה כלל ומודים הפוסקים דמנהג דהפטורה הוא מטעם ר"ח דשמא יקראהו למפטיר ולא יהיה בקי והא דהוצרכו בשמו"ת לטעמא דידהו משום דבקריאה ליכא טעמא דר"ח לפי שהחזן קורא:

ח

שם ובלבוש השמיט הגה זו וצ"ע דאם לא יחזור וכו'. רסי' קל"ט כצ"ל:

ט

שם ומשמע כיון דהטעם הוא משום אם יארע הרבה חתנות כו' וזה לא שייך בד' פרשיות:

א

שנים מקרא. כתב של"ה שיקרא כל פרשה ב"פ ואח"כ התרגום עליה וכ"כ רש"ל וכ"מ במגילה דף ד' אבל הל"ח סמ"א פסק דיקרא כל פסוק ב"פ והתרגום עליו וכ"כ בהג"ה י"נ בשם האר"י וסדה"י וכ"כ בכתבים וכ"מ סי' קמ"ה שהיו נוהגין כן בזמן שהיו מתרגמי' והפסוק האחרון אמרו אחר התרגום כדי לסיים בתורה אם הוא רגיל בטעמים יקרא בס"ת [רדב"ז ח"ב ועיין בס"ח סי' ש"א וש"ו] ויטבול אחר הקריא' [הכוונו'] עיין בשל"ה עניני טבילה ואין לי כאן עסק בנסתרות ויקוץ הצפרנים קודם הקריאה [של"ה]:

ב

עטרות ודיבון. וה"ה ראובן ושמעון וכיוצא בהם [טור]:

ג

בפירש"י. שהוא עיקר שהוא בנוי על יסוד התלמוד:

ד

כמו תרגום. ומ"מ צריך לקרות ב"פ מקרא [רמ"מ פ"ז] מי שאין בידו תרגום יקרא ב"פ מקר' ואח"כ כשיהיה לו תרגום יקרא [סדה"י]:

ה

מיום ראשון. ושל"ה כתב שיקרא אותה ביום ו' אחר חצות דוקא ויש עוד דיעות שונות:

ו

קודם שיאכל. היינו אם היה אונס גדול בע"ש [הכוונות וב"י] ובמגימ"י במשלי כתב וז"ל ואיבעי להתחיל בע"ש ולמגמר בשבת קודם סעודת שחרית:

ז

שמיני עצרת. פי' שיש לקרות אז ב' מקרא וא' תרגום ודלא כאותן שקורין המקרא לחוד [ב"י הג"מ]:

ח

יכול לקרות. ואם שמע פעם א' מש"ץ וקרא פעם א' יצא אבל אין לסמוך לכתחלה על השמיעה כמ"ש סי' נ"ט [ל"ח]:

ט

מלמדי תינוקות. נ"ל דדוקא בימיהם שהיו לומדין פי' המקרא עם התינוקות אבל אם לומד פי' המלות לחוד לא יצא ומ"מ די שיקרא עוד פ"א מקר' דזה עולה לו במקום מקרא:

י

א"צ לקרות כו'. דהא כבר קרא כל התור' מידי שבת בשבתו [ת"ה] וערב ש"ת יקרא וזאת הברכה [כונות]:

יא

ההפטרה. פעם א' מקרא וא' תרגום ואח"כ מזמור מכתובים משיר של יום א' מקרא וא' תרגום או לעז אחר ואח"כ משנה א' [של"ה בשם מהרמ"ק] וטוב שלא יפסיק כלל בשיחה [כ"ה]:

יב

ולא שוש אשיש. דטעם חזרת ההפטרה שידע מה מפטירין למחר ואם יארע הרבה חתנות זו אחר זו וכי יחזור בכל שבת שוש אשיש [שם] וצ"ע דזהו לפי פי' ר"ח ולדידי' צריך לחזור פ' י"ט שיהא רגיל במה שהצבור קורין כמ"ש בת"ה סי' כ"ג וכבר פסק הרב"י שא"צ לחזור פ' י"ט וצ"ל דמ"מ ההפטרה צריך לחזור בשביל זה משום שהוא בעצמו מפטיר משא"כ בקריאה שהחזן קורא כנ"ל ובלבוש השמיט הג"ה זו דצ"ע דאם לא יחזור לעולם הפטרת שוש אשיש שמא יקראו אותו ולא יהא רגיל בה כמ"ש סי' קל"ט לכן נראה לי דיחזור אותה אך אם יש הרבה חתנות זו אחר זו שוב א"צ ומשמע דבד' פרשיות פשיטא דיקרא ההפטרת הד' פרשיות ובכ"ה כ' שמנהגו לחזור הפטורת הסדרה ולא ידעתי מה טעם:

א

(א) לקרות לעצמו בכל שבוע – היינו שלא יקדים לקרות קודם אותו שבוע וגם לא יאחר דצריך להשלים פרשיותיו עם הצבור וכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו [גמרא]:

ב

(ב) שנים מקרא – אבל לא יקרא אחד מקרא ואחד תרגום ויכוין לשמוע מהש"ץ אלא צריך לקרות ב"פ מקרא חוץ ממה ששמע מהש"ץ אם לא שקרא אז ג"כ בפיו וע' במ"א סק"ח שכ' בשם לחם חמודות דבדיעבד יוצא פ"א במה ששמע מהש"ץ ויש אחרונים שמחמירין אפי' דיעבד. ובענין הקריאה יש דעות בזה בין אחרוני' י"א שיקרא כל פסוק ב"פ ותרגום עליו וי"א שיקרא כל פרשה ב"פ ואח"כ התרגום היינו שיקרא כל פרשה פתוחה או סתומה ב"פ ואח"כ התרגום ובמ"א ובשע"ת מצדדים כדעה ראשונה ובספר מעשה רב איתא שהגר"א נהג לומר התרגום אחר כל פרשה פתוחה או סתומה או אחר מקום שנראה יותר הפסק ענין ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. מי שהוא בקי בטעם ובנקודות בע"פ טוב להדר לקרות בס"ת גופא:

ג

(ג) ודיבן – ר"ל אע"פ שאין בו תרגום וה"ה ראובן ושמעון וכי"ב צריך לקרותו ג"פ ויש מחמירין דבעטרות ודיבן שיש בו תרגום ירושלמי צריך לקרות שם התרגום:

ד

(ד) בפירוש רש"י – שהוא מפרש את המקרא כמו שמפרש התרגום ויותר ממנו אבל אם קראה בשאר לעז שהוא מפרש רק את המלות לחוד לא יצא י"ח במקום תרגום לפי שהתרגום מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא:

ה

(ה) חשוב כמו תרגום – וע"כ יוצא במה שקורא שני פעמים מקרא ואחד פירוש רש"י ואותן פסוקים שאין עליהם פירש"י יקרא אותן ג"פ. מי שאינו בר הכי שיבין את פירש"י ראוי לקרות בפירוש התורה שיש בלשון אשכנז בזמנינו כגון ספר צאינה וראינה וכיוצא בו המבארים את הפרשה ע"פ פירש"י ושאר חכמינו ז"ל הבנוים על יסוד התלמוד:

ו

(ו) תרגום וגם פירש"י – כי התרגום יש לו מעלה שניתן בסיני וגם הוא מפרש כל מלה ומלה ופירש"י יש לו מעלה שהוא מפרש את הענין ע"פ מדרשי חז"ל יותר מהתרגום ובאמת כן ראוי לנהוג לכל אדם שילמוד בכל שבוע הסדרה עם פירש"י לבד התרגום כי יש כמה פרשיות בתורה ובפרט בחלק ויקרא שא"א להבינם כלל ע"י תרגום לחוד מי שאין בידו תרגום רק החומש לבד יש לו יקרא שני פעמים מקרא ואח"כ כשיזדמן לו תרגום יאמר. לא יקרא פסוק המאוחר קודם המוקדם אלא יקרא כסדר. לא יקרא התרגום תחלה ואח"כ מקרא אלא יקרא לכתחלה שנים מקרא מקודם ואח"כ תרגום. אם אפשר לו שלא יפסיק בשמו"ת על שום דבר הוא טוב ויפה מאד וכן ראיתי מהמדקדקים עושין כן וכן ראוי לבעל נפש לעשות [שכנה"ג בשם סדר היום וכ"כ ש"א]:

ז

(ז) מיום ראשון ואילך – כיון שמתחילין במנחתא דשבתא לקרות פרשת שבוע הבא נחשב שוב הקורא כקורא עם הציבור וא"כ מה שכתב המחבר מיום ראשון ואילך לאו דוקא הוא:

ח

(ח) חשוב עם הציבור – כמה אחרונים כתבו דמן המובחר הוא לקרותה בע"ש ועיין בשע"ת ובספר מטה יהודה כתב דאם הוא קורא מתחלת השבוע והלאה הוא ג"כ בכלל מצוה מן המובחר וכמו שכתב בב"י דמוכח כן מדברי הרמב"ם וכן בספר מעשה רב כתב בהנהגת הגר"א שהיה נוהג תיכף אחר התפלה בכל יום לקרוא מקצת מהסדרה שנים מקרא ואחד תרגום ומסיים בע"ש:

ט

(ט) שישלים אותה וכו' – וכדאיתא במדרש שצוה רבי את בניו אל תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו את כל הפרשה. ומ"מ פשוט דאין לעכב מחמת זה האכילה עד אחר חצות וכדלקמן בסימן רפ"ח דזהו רק מצוה בעלמא ולכתחלה מהנכון אם לא קרא שנים מקרא ואחד תרגום בע"ש להשכים בשבת בבקר ולקרא השמו"ת קודם הליכתו לבהכ"נ [כן איתא באור זרוע ריש הלכות שבת וכ"מ בתר"י ריש ברכות ע"ש]:

י

(י) עד המנחה – דממנחה ולמעלה מתחילין הצבור לקרות פרשת שבוע הבא:

יא

(יא) עד רביעי בשבת – דג' ימים הראשונים שייכין עדיין קצת לשבת שעבר וכדלקמן בסימן רצ"ט ס"ו לגבי הבדלה לכן בדיעבד יכול להשלים:

יב

(יב) עד שמיני עצרת – היינו בא"י ששם עושין שמ"ע רק יום אחד וגומרין הציבור אז הס"ת ולכך בדיעבד מקרי עד יום ההוא משלים פרשיותיו עם הציבור אבל לכתחלה לכו"ע לא יאחר יותר מיום השבת:

יג

(יג) שאז משלימין הציבור – ויש לו לקרות אז שנים מקרא ואחד תרגום ודלא כאותן שקורין מקרא לחוד כיון שחסר לו גם התרגום:

יד

(יד) בשעת קה"ת – ובסימן קמ"ו במ"א סק"ה הביא בשם השל"ה שמחמיר בזה אלא הכל צריכין לשמוע הקריאה מפי הש"ץ וכן הוא דעת הגר"א שהובא בספר מעשה רב דצריך לשמוע כל תיבה ותיבה ולראות בחומש ולא יסייע להקורא כלל ומשמע שתפסו העיקר כדעת השבלי לקט בשם רבו והר"מ שהובא בהגהות מיימוני ובב"י שם דרק בין גברא לגברא מותר. ומ"מ נראה דלקרוא בלחש מלה במלה עם הש"ץ אין להחמיר בזה כיון שמכוין אז גם לשמוע כל תיבה מפי הש"ץ והמ"א הביא שם בשם מטה משה דלכתחלה נכון לעשות כן וכ"כ כמה אחרונים:

טו

(טו) וע"ל סימן קמ"ו – דשם מסיק המחבר בס"ב דנכון להמדקדק בדבריו לכוין דעתו לשמעם מפי הקורא והוא משום דחשש ג"כ לדעת הפוסקים שהבאתי למעלה:

טז

(טז) מלמדי תינוקות – ודוקא בימיהם שהיו לומדים פירוש המקרא עם התינוקות ולכך יוצאין בזה גם ידי תרגום וכדלעיל בס"ב אבל אם לומד פירוש המלות לחוד לא יצא ידי תרגום אלא השני פעמים מקרא דבודאי קרא עם התינוקות שני פעמים ולכן צריך לומר תרגום בעצמו [מחה"ש וכן מצדד הפמ"ג]:

יז

(יז) אין צריכין וכו' – מכאן שניגון הטעמים אינו מעכב לגבי שמו"ת [פמ"ג]:

יח

(יח) אין צריך – ר"ל שאין צריך לקרות לעצמו שמו"ת דהא כבר קרא כל התורה מדי שבת בשבתו וביום הו"ר יקרא שמו"ת פרשת וזאת הברכה ואם קרא ביום שמ"ע לא הפסיד [שע"ת]:

יט

(יט) נהגו לקרות ההפטרה – טעם המנהג שמא יקראוהו למחר למפטיר ויהא בקי ורגיל בה משא"כ בפרשיות של יו"ט ששם החזן הוא הקורא [מ"א]:

כ

(כ) של שבת ולא וכו' – ר"ל שיש מנהג באיזה מקומות שקורין בצבור לבד הפטרת הסדרה עוד איזה פסוקים מהפטרת שוש אשיש [משום דכתיב בה כחתן יכהן פאר וגומר] וקמ"ל דבשעה שקורא לעצמו ההפטרה אין צריך לקרות אלו הפסוקים משום דהוא מצוי ושגור בפי הכל ובקי בהן בלא זו הקריאה. ובד' פרשיות יקרא הפטרה דד' פרשיות:

א

תרגום עיין בה"ט שכתב שמצוה לקרות אחר חצות וכתב בק"א למח"ב שיש שכתבו כן בשם גורי האר"י זצ"ל ואין האמת כן כי בסדר הכוונות שסידר מהר"ש וויטל מכת"י מר אביו מהרח"ו כתב שרבינו האר"י זצ"ל יום הששי תיכף ומיד אחר תפלת שחרית היה הולך למקום שיש ס"ת וקר' שמו"ת וע"ש במח"ב שאין לקרות שמו"ת באשמורת יום הששי כי כתבו גורי האר"י שאין לקרות תרגום בלילה גם כתב שהעיקר לקרות כל פסוק שמו"ת ודלא כמ"ש לקרות פרשה קטנה ע"ש:

ב

פירש"י עבה"ט וכתב בבר"י שביש"ש קידושין פ"ב כתב אם אינו יכול ללמוד שניהם יקרא פרש"י ולא תרגום ע"ש אבל לפי מ"ש חכמי האמת יש קפידא בתרגום ולכן אם אין שהות ללמוד שניהם ילמוד תרגום ע"ש:

ג

התורה עבה"ט ובמח"ב כתב בשם הרדב"ז בתשובה ד"פ אם שמע שמו"ת מאחר אפילו בלי אונס יצא ובלבד שיכוין לשמוע מלה במלה ע"ש:

ד

פרשת יום טוב עבה"ט ועיין בר"י כת' בשם האר"י ז"ל ביום הושענא רבה יקרא פ' וזאת הברכה שמו"ת. ובשם מהר"מ זכותא בתשובה כת' דבח"ל שעושין ב' יו"ט יקראנה ביום הו"ר ומ"מ אם קראה ביום שמיני עצרת לא הפסיד ע"ש:

א

אפי' עטרות ודיבון. לשון הטור פרש"י אע"פ שאין בו תרגום ולפ"ז אפי' ראובן ושמעון וכיוצא בזה צריך לקרותו ג"פ וי"מ דנקט עטרות ודיבון לפי שיש ספרי' שכתוב בהן תרגום ירושלמי ונקט עטרות ודיבון אע"פ שא"צ תרגום כ"כ ולפ"ז ראובן ושמעון א"צ לקרותו ג"כ ומ"מ נהגו להחמיר כפירש"י עכ"ל. וצריך לתרץ לפירש"י למה לא נקט בגמ' באמת ראובן ושמעון ונראה דיש רבותא בזה דלא מבעיא ראובן ושמעון שהם שמות השבטים ויש בהם ודאי קדושה בטעם שמות אלו אלא אפי' עטרות ודיבון שהם שמות ערי א"י ואפש' שקראו אות' העכו"ם אפ"ה צריך לקרות' ג"פ:

ב

תרגום וגם פירש"י. כי התרגום יש לו מעלה שניתן בסיני ופירש"י יש לו מעלה שהוא מפרש יותר המקרא ממה שמפרש התרגום המקרא ועוד אני אומר על ירא שמים שיראה לקרות בפני עצמו בס"ת הסדרה לכל הפחות פעם א' ואח"כ עם החזן פעם שנית דהקריא' בחומש לבד אין יוצא בה שפיר דבעי' דברים שבכת' והיינו ס"ת שלימה כדינה ויש לו להשלים זה עד ש"ת וכך נהגתי מעודי. וכ' בטור אבל אם קרא בשאר לעז לא עכ"ל והיינו מי שיכול להבין בפירש"י כראוי פי' המקרא אבל מי שאינו בר הכי ודאי ראוי לקרות בפי' התור' שיש בל' אשכנז בזמנינו כגון ספר צאנה וראנ' וכיוצ' בו כדי שיבין ענין הפרש':