שולחן ערוך, אורח חיים מ״ה: דין תפילין בבית הקברות ובית המרחץ ובו ב"ס: – עם 21 מפרשים

א

דין תפילין בבית הקברות ובית המרחץ ובו ב"ס:
אסור ליכנס בבית הקברו' או בתוך ארבע אמות של מת ותפילין בראשו משום לועג לרש ואם הם מכוסים מותר:

ב

בבית המרחץ בבית החיצון שכל העומדים בו הם לבושים יכולים להניח שם תפילין לכתחלה ובבית האמצעי שמקצת בני אדם עומדים שם לבושים ומקצתן ערומים אינו יכול להניחם לכתחלה ואם היו בראשו א"צ לחלצן ובבית הפנימי שכל העומדים שם ערומים אפילו היו בראשו צריך לחלצן:

א

אסור לכנס בבית הקברות וי"א כל אותו החדר שהמת מונח בו חשוב כד' אמות:

ב

ואם הם מכוסים מותר. מכ"ש של יד שהיא מכוסה בכל פעם שמותר:

א

מת. משמע דבבה"ק אסור אפי' חוץ לד"א מן הקבר ובריש פרק מי שמתו אמרינן תוך ד' אמות אסור חוץ לד' אמות שרי לקרות ק"ש וכ' הט"ז דהטור ס"ל דודאי עיקר האיסור הוא תוך ד"א לקבר אלא משום גדר לא יכנס לבה"ק ותפילין בראשו דשמא יתקרב לתוך ד"א של קבר ולאו אדעתיה אבל מ"מ אם אירע שהלך לבה"ק והוא חוץ לד"א מקבר ודאי חייב לקרות ע"ש. וכ"כ הב"ח וע"ת דהאיסור הוא דוקא בתוך ד"א של קבר ע"ש ועי' ט"ז בסימן ע"א ס"ק ה' ודברי המ"א בכאן צל"ע עי' סי' ע"ח ס"ק ד' במ"א ובי"ד סימן רפ"ב ס"ד וסימן שס"ו ס"ג ודו"ק. אפי' קבר של קטן שעדיין לא הגיע לכלל מצות אפ"ה אסור להניח תפילין ולקרות ק"ש אצלו. מהריט"ץ בחידושיו לפרק איזהו נשך דף י"ב ע"ד עי' עט"ז שכתב כל החדר שהמת מונח בו חשיב כד' אמות ע"ש:

ב

מותר. נראה דגם הרצועות צריכים להיות מכוסים ט"ז:

ג

המרחץ. עיין מ"א שהעלה דבמקוה מותר כשאין שם אדם דדוקא במרחץ החמירו אף על פי שאין שם אדם משום זוהמא דאית ביה אבל לא במקוה ע"ש ועי' סימן פ"ד ס"ק א':

א

ברכות י"ח

ב

ב"י וכן מצא בתשובת רשב"א

ג

שבת י'

א

ס"א ואם הם מכוסים מותר. עיין מה שכתבתי לעיל סימן כ"ג סעיף א':

א

אסור לכנוס לבה"ק וכו' – עיין בפמ"ג שכתב דג' מחלוקת בדבר הב"ח סובר דבקברות נמי תוך ד"א לקבר הוא דאסור הא חוץ לד"א של קבר אע"פ שעומד באמצע בה"ק שרי כל שאין סביבו קבר תוך ד"א וט"ז פירש מדינא אין איסור כ"א תוך ד"א לקבר והטור החמיר משום גדר חוץ לד"א של קבר כל שעומד בבה"ק [היינו מקום שהוקצה לקברות אבל חוץ לבה"ק אין להחמיר כלל לדידיה וכמו שפירש בא"א דאין עושין גדר לגדר] והמ"א פירש דתוך ד"א של בה"ק נמי אסור ולדבריו קשה לערבינהו וליתנינהו אסור לכנוס לתוך ד"א של בה"ק או של מת עכ"ל אבל במחצית השקל בסימן ע"א פירש דהמ"א סובר ג"כ בזה כהט"ז דאינו אסור ממקום שהותחל הבה"ק [היינו הקרקע שהוקצה לקברות] ולחוצה אפילו אמה אחת אפילו אי ליכא מחיצה מפסקת בנתיים רק דבזה פליג עם הט"ז וסובר דממקום בה"ק ולפנים כגון שיש מחיצה סביב בה"ק או אפילו ליכא מחיצה כלל רק שהוקצה לקברות אסור מדינא אפילו רחוק ד"א מן הקברים [ובזה יוסר קושית הפמ"ג מעל מ"א] ומ"א שכתב בענינינו דאסור אפילו בתוך ד"א של בה"ק היינו אם הקברים מתחילין תיכף ממקום התחלת בה"ק ומה שלא הזכיר בהמחבר האיסור רק בבה"ק היינו דהוא בא לרבות בזה דממקום התחלת הקרקע של בה"ק ולפנים אסור אפילו חוץ לד"א מן הקברים. ודע עוד דהגר"א שסובר בסי' כ"ג בביאורו דתוך ד"א של בה"ק אסור ורמז ג"כ לעיין במ"א בענינינו משמע ג"כ דהוא מפרש בהמ"א כהמחצית השקל הנ"ל ואיירי ג"כ באופן זה דוקא דהא ציין שם זה למקור על הא דכתב המחבר שם דתוך ד"א לקבר אסור ותדע דאין דוחק כלל לפרש כן דהא הט"ז גופא דאין מחמיר כלל חוץ לבה"ק כתב ג"כ ביו"ד בסי' רפ"ב סק"ג דתוך ד"א לבה"ק אסור וע"כ דמיירי באופן דכתב המחה"ש הנ"ל. היוצא מזה דמקרקע שהוקצה לקברות ולחוצה בודאי אין אסור כלל אפילו אמה אחת כל שיש ד"א מן הקבר אמנם אפילו במה דהחמיר המ"א בבה"ק עצמה מדינא חוץ לד"א של קבר ג"כ יש לעיין בזה דהב"ח והע"ת בחדא שיטתא קיימי להקל וגם הט"ז סובר כוותייהו מעיקרא דדינא גם הפמ"ג הקשה עליו דלדבריו שקרקע שהוקצה לקברות אסור אפילו רחוק הרבה מקברים א"כ איך נהגו לומר קדיש בבה"ק עיין יו"ד סי' שע"ו וכן כתב בספר נהר שלום דחומרא יתירא היא להחמיר חוץ לד"א דא"כ נצטרך להחמיר כל הקרקע שהוקצה לקברות ואפילו רחוק כמה אך ממקום הקברות ולפנים אפילו אי איתרמי שיש יותר מד"א רחוק מן הקבר כתב הנה"ש שם דיש מקום להחמיר בזה:

א

[א] לועג וכו'. אבל בשל זרוע מותר דמכוסה הוא. מטעם זה יש להתיר נמי לעיל סימן מ"ג ליכנס לבית הכסא בתפילין של יד כיון שהוא מכוסה כי רש"י פירש בברכות דף כ"ג הטעם דבשל ראש אסור משום שהוא מגולה, גם יש להסתפק הא הרצועות מוכרכים על גבי יד או נאמר דמיירי שגם הרצועות הידים מכוסין. שוב נדפס מגן אברהם וכתב בפירוש שגם הרצועות צריך להיות מכוסין:

ב

[ב] צריך לחלצן וכו'. אף בשעה שאין בני אדם עומדים ערומים שם ויתבאר לקמן בסימן פ"ד פ"ה בס"ד. כתב מגן אברהם דאסור ליכנס בתפילין למקוה שטובלין שם כשיש בו אדם:

א

א) [סעיף א'] אסור ליכנס בבית הקברות או בתוך ד' אמות של מת וכו' משמע דבבה"ק אסור אפי' חוץ לארבע אמות מן הקבר דאם לא כן ליערבינהו ולימא אסור לילך תוך ד' אמות של קבר או של מת, ט"ז סק"א, וכ"כ המ"א סק"א דאפי' תוך ד' אמות של בה"ק אסור, וכתב שכן הוא ביו"ד סי' רפ"ב סעי' ד' ושס"ז סעי' ג' ושע"ו סעי' ד' ולזה נתכוון הב"י בסי' כ"ג וכן הוא כוונת הגמרא עכ"ל יעו"ש ועיין במחה"ש, מיהו הב"ח הקשה דבגמרא משמע דאינו אסור אלא תוך ד"א של מת אבל חוץ לד"א מותר וכ"כ ב"י בסי' כ"ג ותירץ דבבה"ק נמי אינו אסור אלא תוך ד' אמות של קבר יעו"ש, וכ"כ עו"ת אות א', והט"ז שם תירץ דהטור ס"ל דודאי עיקר האיסור הוא תוך ד"א לקבר אלא משום גדר לא יכנס לבה"ק ותפילין בראשו דשמא יתקרב לתוך ד"א ולאו אודעתיה יעו"ש. והמאמ"ר אות א' תירץ מפני שסתם בה"ק הוא מלא קברות ומסתמא כשהוא שם הוא קרוב לקבר ע"כ סתם מרן לאסור יעו"ש, נמצא דד' מחלוקות בדבר דלדעת הב"ח ועו"ת אפי' בבה"ק איני אסור אלא בתוך ד' אמות של קבר. ולדעת הט"ז אין ליכנס בבה"ק בתפילין אינו אלא משום גדר אבל אינו אסור מדינא, ולדעת המאמ"ר אסור ליכנס משום דמלא קברות, ולדעת המ"א אפי' תוך ד"א של בה"ק אסור ליכנס, וכיון שכן יש להחמיר ואין ליכנס לבה"ק ותפילין בראשו אפי' חוץ ד"א לקבר, וכ"כ ר"ז אות א' וז"ל ובית הקברות שהוא מוקף מחיצה יש להחמיר שלא ליכנס בתוכו כלל בתפילין שבראשו אפי' רחוק הרבה מן הקברות שמא יתקרב בתוך ד"א של איזה קבר בלי דעת אבל חוץ למחיצה מותר אפי' בסמוך לה אעפ"י שהוא תוך ד"א לקברות מפני שהמחיצה מפסקת ואינו נראה כלועג לרש עכ"ל. ועוין ביו"ד סי' שס"ז סעי' ו'. וקרקע שהוקצה לבה"ק כגון שעשה מחיצה סביביו וכה"ג ויש בתוכה קברים אסור כל ד"א מהקרקע שהוקצה ואפי' רחוק הרבה מהקברים. לב"ש, פתחי עולם אות א'. ועיין עוד בדברינו לסי' כ"ג מ"ש בזה בס"ד:

א

ב) שם או בתוך ד' אמות של מת וכו' הא דאמרינן אסור ליכנס בתוך ד"א של מת לא דוקא שהוא בגבול המת אלא אפי' המת בא בגבולו צריך לחלצם אלא שדברו חכמים בהווה. ול"ד דהא דאסור ליכנס בתוך ד"א של תפלה, זכר לדבר עלוב ושאינו עלוב מי נדחה מפני מי וכך נראה מסתמיות דברי הפו', מ"כ מכ"י מהר"א נחום ז"ל, דברי מנחם אות א':

א

ג) שם או בתוך ד' אמות של מת וכו'. י"א כל אותו חדר שהמת מונח בו חשוב כד"א, עט"ז, ועיין בדברינו לסי' כ"ג קצת דינים השייכים לעניינים אלו וא"צ לכפול הדברים יעו"ש:

א

ד) שם ואם הם מכוסים מותר. וגם הרצועות צריכים להיות מכוסים דחד טעמא הוא, ומשום הכי אעפ"י שבתפילין של יד מותר ליכנס בה כיון שהיא מכוסה בבגד מ"מ צריך ליזהר ברצועות שעל האצבעות שתהיה גם כן מכוסה, ט"ז סק"ב, א"ר אות א', סו"ב אות א', פרמ"ג במש"ז אות ב', ר"ז אות ב', שתילי זיתים אות ג':

א

ה) [סעיף ב'] המרחץ בבית החיצון וכו'. ומקוה שטובלין בו בצונן העלה מ"א סק"ב דבשעה שיש שם בני אדם ערומים אסור ליכנס לתוכה בכתבי הקודש מפני שאסור לעמוד לפני ה' ערום כדאיתא בשבת דקכ"ח, וכשאין שם אדם מותר. דדוקא במרחץ החמירו אעפ"י שאין שם אדם משום זוהמא והבלא דאית ביה ע"י שתשמישו בחמין אבל לא במקוה שתשמישו בצונן עכ"ד, והב"ד א"ר אות ב', סו"ב אות ב', פרמ"ג א"א אות ב', ר"ז אות ג', וכתב שם הר"ז ולכן צריך ליזהר לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הספרים יעו"ש, ובענין מקוה שטובלין בו בחמין וגם רוחצין שם במים חמין דהיינו שמחממין בית הטבילה שבחפירה שבחדר ורוחצים בחדר ההוא אנשים או נשים במים חמין ואח"כ טובלין במקום, עיין בסה"ק שו"ת באר מיים חיים שהארכתי בזה והבאתי דברי המחב"ר סי' פ"ד אות ב', והעלתי כס' חת"ס חי"ד סי' ר"ז דזה דינו כבית המרחץ דאסור לברך שם על הטבילה אלא דאם האשה חופפת בבית ואינה הולכת לשם רק לטבול תברך על הטבילה במקום נקי קודם שתכנס לשם ולא תפסיק בדיבור עד אחר הטבילה. ואם היא חופפת שם בחדר בית הטבילה וא"א לה לילך למקום נקי לברך שם קודם הטבילה תברך אח"כ דהיינו שלא תפסוק בדיבור אחר הטבילה עד שתלך למקום נקי ותברך שם כיון שא"א בענין אחר יעו"ש, ועוד עי"ש שכתבתי דגם בזמן שאין מחממין בית הטבילה יש ליזהר מלברך שם יעו"ש, ועוד עיין בדברינו לקמן סי' פ"ד אות ד' ואות י"ב וסי' פ"ו אות ה' מ"ש שם בס"ד:

א

מ"א סק"א ולזה נתכוין. מתרץ קושית הט"ז ומשמע דר"ל דקרקע שהוקצה לבה"ק כגון שעשה מחיצה סביביו וכה"ג ויש בתוכה קברים אסור כל ד' מהקרקע שהוקצה ואפילו רחוק הרבה מהקברים ומש"ה לא קשיא קושיות הט"ז דליערבנהו וק"ל:

א

בבית הקברות. ואפי' תוך של ביה"ק אסור וכ"ה בי"ד סי' רפ"ב ס"ד ושס"ז ס"ג ושע"ו ס"ד ולזה נתכוון הב"י בסי' כ"ג וכ"ה כוונת הגמרא כנ"ל:

ב

בבית המרחץ. כתב רי"ו נ"ב ח"ב מעשה שרקם א' פסוק ויאמר על טליתו וכו' כ' הרמב"ם כו' שהעושה כן מביא פסוקי התורה לידי זלזול כי הציצית אין בו קדושת הגוף ולכן יבא בהן לב"ה ולבית הטבילה וכו' ואיך יביא כתבי התורה במקום הטנופת וזלזול עכ"ל משמע דאסור ליכנס בתפילין למקום שטובלין שם ובכ"מ פ"ג מק"ש כתב בשם הר"ר מנוח איכא מ"ד כיון דאיסור מרחץ מפני שעומדים שם ערומים ה"ה להנך מקואות שטובלין בהם הנשים אסור לברך בתוכן ולא מסתבר דעיקר איסור המרחץ משום זוהמא והבלא דאית ביה על ידי שתשמישו בחמין אבל צוננין מותר וצ"ע דהא לענין מזוזה בית הטבילה כבית המרחץ עכ"ל ובי"ד סי' ר' איתא דהנשים מברכות במקוה אך נ"ל דמ"מ אסור לכנס לתוכה בכתבי הקדש דאסור לעמוד לפני השם ערום כדאיתא בשבת דף ק"כ ומה"ט פטור ממזוזה וכשאין שם אדם מותר דדוקא במרחץ החמירו אף על פי שאין שם אדם אבל לא במקוה כנ"ל:

א

(א) בבית הקברות – ואפילו תוך ד"א של מקום התחלת הקברים ג"כ אסור אי ליכא מחיצה מפסקת ביניהם והא דלא עירב ביחד ויאמר אסור לילך תוך ד"א של קבר או של מת דעת המ"א דבא לרמז דממקום בה"ק ולפנים אסור אפי' רחוק ד"א מן הקבר ויש מקילין בזה ועיין בבה"ל דבאמצע בה"ק שיש קברים סביב נראה דיש להחמיר אפילו רחוק ד"א מן הקבר משא"כ בסוף בה"ק דאין שם קברים רק דהוקצה הקרקע לקברים אין להחמיר מדינא ברחוק ד"א מן הקבר ואעפ"כ נכון שלא יכנוס כלל בתפילין שבראשו כל שהוא לפנים ממחיצת בה"ק שמא יתקרב בתוך ד"א של איזה קבר בלי דעת:

ב

(ב) בתוך ד"א וכו' – וכתב העט"ז דכל אותו חדר שהמת מונח בו חשוב כד"א של מת ומגן גיבורים חולק עליו וכתב דאינו תופס רק ד"א עי"ש ואפילו קבר של קטן שעדיין לא הגיע לכלל מצות אפ"ה אין לכנוס שם בתפילין בראשו משום לועג לרש:

ג

(ג) מותר – וצריך שגם הרצועות תהיינה מכוסות לפיכך אע"פ שמותר לכנוס בתש"י לבדה הואיל והוא מכוסה צריך ליזהר ברצועה שעל אצבעו שתהיה ג"כ מכוסה [ט"ז]:

ד

(ד) בית החיצון – שדרכם היה לאחר שלבשו החלוק בבית האמצעי לילך לבית החיצון ולגמור הלבישה:

ה

(ה) ומקצתן ערומים – י"א דאם עתה אין שם אדם ערום מותר להניח בו תפילין ולברך ויש אוסרין כיון דהמקום מיוחד לזה דין מרחץ עליו במקצתו. ובית הטבילה משמע בט"ז סי' פ"ד דדין בית אמצעי יש לו לכל דבר ורק ברכת הטבילה מותר לברך בה עי"ש טעמו. ומהמ"א בסימן זה משמע דבאין בה אדם ערום מותר להניח בה תפילין ולברך דדוקא במרחץ החמירו אע"פ שאין שם אדם משום שזוהמתו רבה מהבל החמין שמשתמשין בה משא"כ במקוה [ואם שופכין בה ג"כ חמין יש לעיין] אבל אם יש שם אדם ערום אסור לכנס בה בתפילין וכתבי הקודש דאסור לעמוד לפני השם ערום ועיין לקמן בסימן פ"ד במ"ב בענין זה:

ו

(ו) ובבית הפנימי – בזה לכו"ע אפילו אין שם אדם ערום דנפישא זוהמיה וכבית הכסא דמיא:

א

מג"א ס"ק ב' ולא מסתבר דעיקר וכו'. ע' סי' פ"ה מג"א סק"ב:

א

או בתוך ד"א של מת. משמע דבבה"ק אסור אפי' חוץ לד"א מן הקבר דאל"כ ליערבינהו ולימא אסור לילך תוך ד"א של קבר או של מת ובר"פ מ"ש אמרי' תוך ד"א הוא דאסור חוץ לד"א שרי פי' לקרות ק"ש וכ"כ ב"י בסי' כ"ג וז"ל ודע דבגמ' אמרי' לא יהלך אדם בבה"ק ותפילין בראשו דוקא תוך ד"א הוא דאסור אבל חוץ לד"א שרי א"כ ק' על ל' הטור והש"ע דכאן. ונ"ל דהטור ס"ל דודאי עיקר האיסור הוא תוך ד"א לקבר אלא משום גדר לא יכנס לבה"ק ותפילין בראשו דשמא יתקרב לתוך ד"א של קבר ולאו אדעתיה וכמ"ש בנזיר סחור סחור לכרמא לא תקרב ומ"מ אי מקלע והלך לב"הק והוא חוץ לד"א ודאי חייב לקרות ק"ש דדוקא להחמיר אמרו שלא יכנס כלל כנלע"ד:

ב

ואם הם מכוסים כו'. נראה דגם הרצועות צריכים להיות מכוסים דחד טעמא הוא מ"ה אע"פ שתש"י מותר ליכנס בה כיון שהיא מכוסה בבגד מ"מ צריך ליזהר ברצוע' שעל אצבעות שתהיה ג"כ מכוסה: