שולחן ערוך, אורח חיים כ׳: דיני לקיחת ומכירת טלית. ובו ב סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דיני לקיחת ומכירת טלית. ובו ב סעיפים:
הלוקח טלית מצוייצת מישראל או מתגר עכו"ם [ואומר שלקחן מישראל נאמן] [נ"י הלכות ציצית] כשר דכיון דתגר הוא חזקה שלקחה מישראל דלא מרע נפשיה אבל אם לקח מעכו"ם שאינו תגר פסול':

ב

אין מוכרין טלית מצוייצת לעכו"ם שמא יתלוה עם ישראל בדרך ויהרגנו אפי' למשכן ולהפקיד טלית מצוייצת לעכו"ם אסור אא"כ הוא לפי שעה דליכא למיחש להא:

א

או מתגר עכו"ם הגה ע"ז אפי' אינו תגר למכור טליתות דוקא אלא תגר שאר סחורות נמי מהימן דלא מרע נפשיה שאם ימצא בדאי בדבר אחד עוד לא יאמינוהו (ב"י נ"י וכן משמע מדברי רש"י) כאן כתב ב"י וז"ל וכתב עוד הנ"י דממי שאינו תגר פסולה שאם צבוע הוא חיישי' שמא הוא צבעו ואם חוטי לבן שמא הוא עשאה וציצית שעשאה עכו"ם פסולה וכן כתב ר"י אבל רבינו הגדול מהרי"א הקשה ע"ז דדוקא גבי תכלת ניחוש לקלא אילן משום דתכלת דמיו יקרים טרח ומזייף אבל בלבן משום ריוח דעשויה שהוא דבר מועט אינו עושהו אלא ע"י ישראל והנה לפי סברת בעל העיטור הוא חולק על זה שהוא סובר שהעכו"ם יכול לעשות ציצית שבכאן לא כתב יעשו אלא ועשו משמע ועשו אחרים עכ"ל. ומה שאסרו בגמרא ציצית הנלקחים מן ההדיוט מפ' הררי"א אליב' דעיטור דהיינו דוקא בתכלת משום שהטעם דחיישי' שמא הוא צבע' אבל בלבן דליכא האי חששא מותר ליקחם מן ההדיוט דאפילו אם עשאן העכו"ם מותרים דלמאי ניחוש כך הבין הרב ב"י בדברי מהרי"א. ומ"ש בעל העיטור מותר ליקח טלית מצוייצת בלבן מעכו"ם שאינו תגר מפני שהוא מכשיר עשיית ציצית בעכו"ם אינו נראה כלל כו' עכ"ל הב"י ויתר הדברים עיין בספרי עט"ו ותמצא נחת כי האריך הרבה מאד:

א

מצוייצת. דוקא טלית מצוייצת אבל ציצית אפי' מתגר עכו"ם אסור. ט"ז מ"א:

ב

או מתגר עכו"ם. אפי' אינו מוחזק לקנות טליתות רק מוחזק לקנות שאר סחורות מישראל. ב"י ט"ז מ"א:

ג

מישראל נאמן. רצה לומר שטוון ושזרן ותלאן לשמן:

ד

לעכו"ם. נראה דאפי' לתגר עכו"ם מדלא מפרש הברייתא לגוי שאינו תגר. אבל הב"ח כ' דוקא לגוי שאינו תגר אבל לתגר גוי מוכרין. והמ"א הקשה עליו מפרש"י ע"ש. ואני אומר דמפרש"י אין הוכחה. דמנ"ל פירושו. די"ל כך כוונת הגמרא מן התגר מן הגוי כשרה. ואף ע"פ שאמרו אין מוכרין טלית מצוייצת לגוי. אפ"ה לתגר גוי מותר למכור לו טלית מצוייצת לכתחלה כיון דתגר הוא ליכא למיחש למידי ועיין יד אהרן. כ' המ"א סי' ט"ו ס"ק ב' מוכח מכאן שמותר לעשות מהטלית בת ד' כנפות בגד אחר שלא יהא לו ד' כנפות מדמתיר למכור לעכו"ם הטלית כשנוטל הציצית. אבל אם מוכר טלית לחבירו אסור ליטול הציצית אא"כ רוצה לקבעם בטלית אחר ע"ש. לשלוח ציצית ע"י עכו"ם צריך ב' חותמות. ודוקא אם יש לחוש שנהנה בחליפין ואפשר דאם הם שזורין ומופסקין שרי מ"א. אם מצא טלית מצוייצת או ציצית בשוק יש להכשירו בזמן הזה. עולת תמיד ועיין ב"י והבאר היטב אשר לפני העתיק משם ע"ת יש להחמיר ע"ש ואינו כן:

א

מנחות מ"ו

ב

שם

ג

נמוקי יוסף.

א

ס"א ואומר כו'. דהטעם דלא מרע נפשיה לומר שקר נ"י וכמש"ו:

א

ס"ב אפי' כו'. דלהכי נקט הרמב"ם וש"ע ס"ב ה"ט שמא כו' ולחומרא:

א

הלוקח טלית וכו' מתגר נכרי וכו' – עיין בח"א בכלל י"א שכתב ונ"ל דהקונה מתיר הציצית ויקשרם מחדש ואיני יודע שום טעם לזה ואי קאי אאינו תגר מה יועיל אם יתיר הציצית שמא לא נטווה לשמה לא מיבעיא להמ"א דמחמיר בקניית ציצית מנכרי אפילו לט"ז ג"כ יש להחמיר בזה דאפשר מחמת שהוא רוצה שירבו קופצים על הטלית ע"כ טוה הציצית בעצמו ותלאן בהבגד וגם לא הו"ל לח"א לסתום אלא לפרש ונ"ל דט"ס הוא בח"א והאי ונ"ל צריך להיות אחר מה שכתב בתחלה לענין טליתים גנובים עי"ש:

א

שמא יתלווה – עיין במ"ב ועיין בביאור הגר"א שכתב דלהכי אסור אפילו למשכן אצל הנכרי משום דנקטינן לחומרא כהאי טעמא דשמא יתלווה וכו' דלאידך טעמא דזונה היה מותר ור"ל דאיך ימסור לזונה כיון שהטלית אינו שלו [ולפ"ז לפי מה שכתב הח"א דלדידן השתא לא חיישינן לטעם דשמא יתלווה כמ"ש במ"ב בשמו ממילא מותר למשכן ונעלם זה מהח"א עי"ש שמחמיר בזה]. ועיין בנ"י בה"ק דמשמע בהיפך וצע"ג על סברת הנ"י במה שכתב ולפ"ז וכו' עי"ש ואולי כונתו דלנכרית אסור למסור להפקיד מטעם זה אבל מדברי הב"י שהביאו משמע דאף לנכרי אסור:

א

במג"א ס"ק א' אמרינן בע"ז. נ"ב ר"ל דרב הו"ל למנקט חוט ציצית לבן וגם תכלת לצבוע ב"ח כי היכא דנקט תרי גוונא חתיכות אבל לשמואל שם בע"ז דנקט ג"כ תכלת לדידיה לק"מ אע"ג דהוא בעי לטוויה לשמה מ"מ איהו לא נקט תרי גוונא חתיכות ולא הו"ל למנקט נמי תרי גוונא ציצית ודי במה שנקט תכלת ודו"ק כנ"ל לפרש דברי המג"א ס"ק י"א:

א

סעיף ב' אין מוכרין טלית מצוייצת לעכו"ם וכו'. נ"ב עיין במג"א מ"ש בשם רש"י שפירוש כוונת הש"ס מה דאמרינן משום זונה היינו שתאמר ישראל נתן לה. והנה בהשקפה ראשונה קשיא לי למה לא פירש"י דהחשש היא שמא יטעה את הזונה לומר דישראל הוא כיון דקיי"ל החשוד לדבר קל אינו חשוד לדבר חמור ממנו וא"כ זה ידוע דלזנות עם הנכרי חמור מעם ישראל פנויה ולא מבעיא להסוברים דלא תתחתן הוי בגיותן ודאי דהוי איסור חמור יותר מן התורה אף גם להסוברים דלא תתחתן איירי בגירותן מכל מקום בעיני העולם ודאי חמור מן הנכרי מעם ישראל וא"כ הרי החשוד לקל בעיני העולם אינו חשוד לחמור בעיני העולם וא"כ ראוי לעשות תקנה למעט באיסורא כי עם ישראל אם היא חשודה כל ישראל מי חשידי לשמוע אליה לזנות עמה אבל הנכרי ודאי חשוד על הזנות ויבא לטעות אותה ותסבור שהוא ישראל ותזנה עמו. והנה שוב עיינתי במס' מנחות [דף מג] וראיתי שפירש כן באמת דש"י בל"ק ופירש דתעבור משום לא תתחתן בם מוכח דס"ל דלא תתחתן היינו בגיותן ולשיטתו אזיל וכמ"ש הב"ש בשמו באבה"עז [סי' ד'] וכן הוא דעת הרמב"ם והדבר תמוה על המג"א שהשמיט הליק של רש"י: והנה בזה עמדתי על דעת הרמב"ם שהשמיט הך טעמא של הש"ס משום זונה ונקט אך טעמא דר' יהודה משום שמא יתלוה עמו דהב"י הרגיש בזה ונדחק משום שהוא יותר מצוי ויותר חמור והוא דחוק. אבל לפענ"ד אתי שפיר מאד דהנה גרסינן במשנה פ"ג דדמאי [משנה ה'] הנותן לפונדקית מעשר את שהוא נותן לה וכו' ר' יוסי אומר אין אנו אחראין לארמאין וכו' ומפורש בש"ס ב"ק [דף ס"ט ע"ב] הטעם דהלעיטהו לרשע וימות וכן ס"ל לרשב"ג במס' מעשר שני רפ"ה דבשאר שני שבוע הלעיטהו לרשע וימות ועיין בתיו"ט שם דלפירש"י בפ"ק דחולין גם הת"ק ס"ל הך סברא דהלעיטהו לרשע וימות רק דס"ל דפונדקית לטובה מכוונת אבל מן הירושלמי מוכח שם דת"ק ור' יוסי פליגי דלת"ק לא אמרינן הלעיטהו לרשע וימות ולר' יוסי אמרינן כן ע"ש ולכך דהרמב"ם ס"ל כפירוש הראשון של רש"י דהכוונה משום זונה שיהיה מראה לה שהוא ישראל ותזנה עמו ולכך הוה קשה לי דהרי אין אנו אחראין לארמאין ולכך ס"ל דהך טעמא דמשום זונה ס"ל כת"ק דדמאי הנ"ל דס"ל דעושין תקנה לארמאין ולכך ס"ל הטעם משום זונה ולכך מהאי טעמא גופא מסיק ר' יהודה טעם אחר שמא יתלוה דקשה לו תינח לרבנן אבל לר' יוסי דס"ל אין אנו אחראין לארמאין לזה יהי' אסור למכור לו טלית לכך מחדש ר' יהודה טעם אחר משום שמא יתלוה וכיון דאנן קיי"ל ברשב"ג דאין אנו אחראין לארמאין לכך לא היה יכול להעתיק הטעם משום זונה רק הטעם השני. ומה יומתק בזה ל' הש"ס דמנחות שם דקאמר מאי טעמא הכא תרגומא משום זונה ומה לשון הכא תרגומא. אך לפי הנ"ל אתי שפיר דהרי דעת רש"י דגם לת"ק ס"ל אין אנו אחראין לארמאין וטעמא התם הוה מכח דלטובה מתכוונת רק בירושלמי הביאו התיו"ט ס"ל דלת"ק דאין אנו אחראין לרמאין ולכך אמר דהכא תרגומא דבא"י דס"ל דלת"ק אנו עושין תקנה לארמאין ולכך מפרש משום זונה אבל הש"ס דילן ס"ל כרש"י דאף לת"ק אין אנו אחראין לארמאין א"כ אי אפשר לומר כלל הטעם מכח זונה ולכך ר' יהודה שהיה בבבל הוצרך לטעם אחר שמא יתלוה וכו' ואתי שפיר מאד ודו"ק: והנה בדברינו הנ"ל נוכל ליישב נמי מה שדקדק הפרי מגדים בסי' זה על רש"י דבזנות דרך מקרה ודאי ליכא לאו דלא תתחתן ע"ש ולפמ"ש יהיה כוונת רש"י כך דעשו תקנה לזה דאולי בשתדע שהוא נכרי תפרוש והיינו אף דבנכרי נמי הוי רק מדרבנן והרי על דרבנן היא חשודה מכל מקום בעיני העולם חמור זנות עם הנכרי והיינו דבעיני העולם משמע להו דלא תתחתן הוי אף דרך זנות וכמו דאמרינן בעלמא לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו כן ה"נ הוי ענינים להיפוך דמשמע לעולם איסורין מן התורה אף דאינו אסור מן התורה ולכך ה"נ לפי דעת העולם תעבור על לא תתחתן ולא היתה עוברת אם היתה יודעת שהוא נכרי אבל אם לא תדע שהוא נכרי תזנה עמו וכיון דאפשר לאפרושי מאיסורא עבדינן ואתי שפיר. ולפי האמור אתי שפיר ג"כ מ"ש בחבורי ליו"ד בהשמטות סי' קי"ח דאם אינו רשע רק על איסור דרבנן ודאי עבדינן ליה תקנה שלא יבא לידי איסור תורה ולפי פירש"י הנ"ל דכאן הוה איסור תורה וזונה פנויה הוה רק דרבנן א"כ לכ"ע ראוי לעשות תקנה והיו נסתרין דברינו בזה אך לפי הנ"ל אתי שפיר דגם בנכרי הוה רק איסור דרבנן רק דחמור בעיני העולם לכך תליא בפלוגתא דרבנן ור' יוסי ואתי שפיר דעת הרמב"ם ודו"ק היטב ועיין במה"ת שלי ליו"ד סי' קי"ח מ"ש בענינים הנ"ל ובחיבורי לאהע"ז מ"ד בתשובה לק"ק מאשציסק באהע"ז סי' ק"ט ע"ש ודו"ק:

א

[א] טלית מצוייצת וכו'. כתב הט"ז דוקא טלית מצוייצת, אבל ציצית בלא טלית פסול ולא נהירא, גם טעמו דחוק, עיין שם, וכן מצאתי בפרישה דאף בקונה ציצית מתגר כשר. ומה שדקדק הט"ז מדלא נקטו ציצית בלא טלית כבר הקשיתי באליהו זוטא עליו דהא במנחות דף מ"ג קאמר קנה מתגר כשר, אף שאמרו אין אדם רשאי למכור טלית מצוייצת לכותים וכו', ואם כן רבותא קאמר דלציצית פשיטא דכשרין דאפשר שקנאן התגר מישראל, אלא אפילו טלית מצוייצת דאסור לישראל למכור הוה אמינא דודאי התגר עשאו קא משמע לן דאפילו הכי כשר. עוד יש לומר דקא משמע לן דאף שיש חששות הרבה, טויה ושזירה ועשיית הציצית בטלית דקיימא לן לעיל סימן ט"ו דפסול כשעשאן הכותים אפילו הכי כשר. שוב נדפס ספר מגן אברהם ודקדק נמי כט"ז דציצית פוסל, ובמה שכתבתי נדחה דבריו, ומה שהקשה ומי שרי לקנות מתגר כותים כשאומר שהוא כשר יש ליישב:

ב

[ב] מתגר כותי וכו'. פירוש אף שאינו תגר לטליתות, אלא מוחזק לשאר סחורות וכן כתב בית יוסף:

ג

[ג] שקנאה מישראל נאמן וכו'. משמע דצריך שיאמר שקנאה מישראל נאמן, ותיבת נאמן קאי על ישראל, ולפי זה צריך לומר דגרע בתגר שקנה מישראל, מישראל שקונה מסתם ישראל, וצריך עיון:

ד

[ד] פסולה וכו'. מיהו במוכר ציצית לחוד באקראי בעלמא מתיר הט"ז. ואם מצא טלית מצוייצת או ציצית בשוק, כתב עולת תמיד דיש להכשירו, ועיין בבית יוסף וב"ח, וביורה דעה סימן קי"ח:

ה

[ה] ויהרגנו וכו'. או שיאכלנו איסור נימוקי יוסף, ועיין אליהו זוטא מזה, גם העליתי שם דאפילו לתגר אסור למכור וכן נוטה דעת מגן אברהם. ואם התיר הציצית אף על פי שנקבי הציצית קיימים מותר למכרו לכותים, כן דייק הבית יוסף מדכתב רבינו ירוחם עד שיתיר ציציותיו, והוא תמוה דלשון הש"ס שם נמי כן, וכן ברמב"ם פרק ג' מהלכות ציצית:

א

א) [סעיף א'] הלוקח טלית מצוייצת מישראל וכו' משום דסתם ישראל בחזקת כשרות הוא. אבל אם הוא ישראל חשוד פסול. ב"ח, פתחי עולם אות א'. ועיין ביו"ד סי' קי"ט ובאות שאח"ז:

א

ב) שם או מתגר נכרי כשר וכו'. ודוקא הלוקת טלית מצוייצת מתגר נכרי כשר. אבל ציצית אסור ליקח מן הנכרי ואפילו הוא תגר. ט"ז הק"א. מ"א סק"א. יד אהרן בהגה"ט. ר"ז אות ב' פרמ"ג במש"ז אות א'. ובא"א אות א'. נה"ש אות א', שתילי זתים אות ב', וז"ל הרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה דהלוקח ציצית מתגר גוי חוששין לו ואין ניקחין אלא מחבר מומחה עכ"ל. יעו"ש. והביאו הער"ה אות א' מיהו כבר כתבנו באות הקודם בשם הב"ח שכת' בשם הטור דסתם ישראל בחזקת כשרות הוא וכ"כ הש"ך ביו"ד סי' קי"ט אות א'. וכ"כ בס' זבחי צדק שם אות ב' בשם כמה פוסקים ויעו"ש ובאות ד' שפסק כן להלכה ודלא כהי"א שהביא מור"ם בהגה שם סעי' א':

ב

ב) ומ"ש הט"ז שם דמותר ליקח ציצית מן נכרי שאינו תגר באקראי בעלמא כמו תפילין בסי' ט"ל והביאו א"ר אות ד' כבר חלקו עליו הפרמ"ג שם והמאמ"ר אות א' והנה"ש שם דשאני תפילין דאמרינן דאין דרך נכרי לכתוב כאשר יעו"ש בב"י משא"כ הכא, וכתבו שכן משמע נמי ממ"א סק"א יעו"ש:

א

ג) שם או מתגר נכרי וכו'. ואפילו הוא תגר בשאר סחורות נאמן דאם ימצא בדאי בדבר אחד שוב לא יאמינוהו בדבר אחר. ב"י בשם נימוק"י. ט"ז שם, מ"א שם. א"ר אות ב'. ר"ז שם. שתילי זתים שם:

א

ד) שם הגהה, ואומר שלקחו מישראל נאמן. בא"ר אות ג' פי' דדוקא שאמר דמנאמן קנאה. אבל בלבוש משמע דא"צ לומר מנאמן קנאה אלא כיון שאמר שמישראל קנאה נאמן התגר. פרמ"ג בא"א אות א'. וכ"כ ר"ז שם, ח"א כלל י"א אות מ"ב:

א

ה) שם אבל אם לקח מעכו"ם שאינו תגר פסולה, ואין בכלל הזה הטליתים שגונבים לפעמים. דידוע שהעכו"ם לא יעשה ציצית בבגד שהעיקר הוא הטלית. ח"א שם:

א

ו) סוחר של ציצית שבא לעירו ולקחו מזה בעלי בתים מאותן ציצית ואח"כ נודע שהסוחר הוי גנב ואיש רע ובליעל. לא קיימו מצות ציצית דהוי בכלל מצוה הבאה בעבירה. דאף בשוגג יש מצוה הבאה בעבירה. שנות חיים סי' רנ"ז. והביאו פתחי עולם אות א':

א

ז) מותר לקנות ציצית מארחי ופרחי אם הציצית שזורין כהלכתן אעפ"י שאינה מופסקים דאין אדם טורח לעשות ציצית כמו אלו ומסתמא מן המומחה באו לידו. תשובת ח"ס סי' ו'. פתחי עולם שם:

א

ח) [סעיף ב'] אין מוכרין טלית מצוייצת לעכו"ם וכו'. כתב הב"ח היינו דוקא סתם עכו"ם. אבל אם הוא תגר ונודע שהוא קונה טליתות לחזור ולמוכרם אפי' מצוייצת מוכרין לו עכ"ל. וכ"כ רבינו ישעיה הראשון בפסקיו כ"י והביאו הברכ"י בשיו"ב אות א'. אמנם המ"א סק"ב הקשה על הב"ח מפי' רש"י (מנחות מ"ג ע"א) דמשמע מפי' דאפילו לתגר אסור למכור דגם הוא חשוד על ג"ע וש"ד יעו"ש, וכן הקשה היד אהרן בהגה"ט, וכ"כ המאמ"ר אות ב' דמפשטיות הש"ס והפוס' משמע דאפילו לתגר אסור, יעו"ש. (ומ"ש הבאה"ט סק"ד לישב קושית המ"א על הב"ח עיין מ"ש עליו המאמ"ר שם) וכ"כ א"ר אות ה'. ר"ז אות ו' נה"ש אות ג'. שתילי זיתים אות ד'. וכתב הברכ"י אות ב' שכן משמע מפי' רבינו גרשון כ"י. והגם שכתב הברכ"י בשיו"ב כיון שמצינו לרבינו ישעיה הא' כהב"ח צריך לדחוק בדברי רבינו גרשון ורש"י דלא לאשויי פלוגתא ביני רבוותא קמאי יעו"ש. וכן הפרמ"ג בא"א אות ב' ואות ג' יישב דברי הב"ח עם פי' רש"י מ"מ עדין יש חששא אחריתי דשמא התגר העכו"ם הזה ימכרנו לעכו"ם אחר ואותו אחר יתלווה עם ישראל וכו' ע"כ אין למכור טלית מצוייצת לעכו"ם ואפי' הוא תגר:

א

ט) שם אין מוכרין טלית מצוייצת לעכו"ם וכו' בברייתא כתוב (מנחות מ"ג ע"א) אלא א"כ התיר ציצייותיה וכתבוה הרי"ף והרמב"ם פ"ג הלכה ט' והרא"ש בהלק"ט סי' ט"ז. וכתב ב"י דאתא לאשמעינן שאחר שהתיר ציצייותיה מותר שאעפ"י שנקבי הציציות קיימין ליכא למיחש שיטעו בו לומר שהוא יהודי מאחר שאין בהם ציצית עכ"ל. (ומ"ש זה ב"י על דם רי"ו ולא על הברייתא. כבר תמהו עליו מעדני יו"ט על הלכות קטנות סי' ט"ז אות ז' ושכנה"ג בהגב"י והדרישה בסוף הסי' וא"ר אות ה' ומאמ"ר אות ג' ונה"ש אות ב' ושאר אחרונים, מיהו הפרמ"ג בא"א אות ג' ופתה"ד יישבו קצת בזה יעו"ש), וכ"כ עו"ת אות ג' מחה"ש בסו' הסי'. פתחי עולם אות ג', שתילי זיתים אות ו':

א

י) שם שמא יתלוה עה ישראל וכו' בגמרא איתא טעמא אחרינא. משום זונה ופי' רש"י דילמא הויא ליה זונה ישראלית וסבורה ישראל הוא ותבעל ליה ועוברין משום לא תתחתן בם לשון אחר. משום זונה עכו"ם דילמא יהיב לה ההוא עכו"ם באתננה ואמרה כי ישראל נתנה לי ואתי למחשדים עכ"ל. והביאו ב"י. ומ"א סק"ג שלא הביא כ"ח פי' שני של רש"י עיין הטעם בפרמ"ג בא"א אות ג' ועוד עיין שם מה שהקשה על פי' א' של רש"י מאה"ע סי' ט"ז סעי' א'. ולפי' השני של רש"י כ"ש שלא ימכור לנכרית שמא תאמר ישראל נתנו לה באתננה. פתחי עולם אות ד':

א

יא) שם יתלוה עם ישראל ויהרגנו. או יגזול ממונו. מ"א שם ומחה"ש. שתילי זיתים אות ו':

א

יב) שם שמא יתלוה עם ישראל ויהרגנו. כתב ח"א כלל י"א אות מ"ב. וז"ל נ"ל דליתא בזמה"ז דאינם חשודים על ש"ד עכ"ל ול"נ דאיתא ואיתא דהא שמענו כמה וכמה פעמים שעשו וגם בקשו לעשות ר"ל. ודברי רז"ל אינם זזים ממקומה.

א

יג) שם אפי' למשכן וכו' וכן אפי' להשאיל יש להחמיר, ואע"ג דלטעמא דזונה וללשון שני דרש"י לא שייך הך גזירה אלא במכירה. לטעמא שמא יתלוה שייכא. הרד"ל מנחות מ"ג. והביאו פתחי עולם אות ג':

א

יד) שם אלא א"כ לפי שעה דליכא למיחש להא, משמע הא אם איכא למיחש אפי' לפי שעה חיישינן וע"כ בעכו"ם שחפצים ללמוד מעשה היהודים אסור להניח אצלם אפי' לפי שעה דחיישינן שמא יראו מעשה הציצית ויתלמדו לעשות כמוהו ויעשו הם או ילמדו לאחרים לעשות ואח"כ יתלוו עם ישראל בדרך וכו' או משום זונה וכו':

א

טו) השולח ציצית לחבירו ביד עכו"ם צריך שיחתמנו חותם בתוך חותם ואפי' בזמן הזה דאין לנו תכלת כ"א לבן, כי כן דעת הרשב"א הביאו הטור ביו"ד סי' קי"ח והט"ז שם סק"א והש"ך סק"ה, וכן דעת הרמב"ם בפ' י"ג מהמ"א דין יו"ד ומרן ז"ל שם סעי' א' דכל שהוא אסורא דאורייתא השולחו ביד עכו"ם צריך חותם בתוך חותם. ודלא כרש"י שכתב הטעם מפני שדמיו יקרים יעו"ש. וכ"כ המ"א בסי' זה סק"א. ר"ז אות ג' שתילי זיתים אות ג', וה"ה בשולח ביד ישראל חשוד צריך חותם בתוך חותם. ש"כ שם סק"ד, זבחי צדק שם אות ב' בשם כמה פוסקים, ועיין שם ביו"ד סי' קי"ח סעי' ח' ובסי' קי"ט סעיף י"ט א"ז נקרא ישראל חשוד. ועוד עיין ביו"ד סי' קי"ח ובסי' ק"ל איזה נקרא חותם בתוך חותם ואכמ"ל:

א

טז) בד"א כשהוא בענין שיהנה הגוי בחליפין אבל אם לא יהיה לו הנאה כלל בחליפין אין חוששין שמא יחליף הגוי כדי להכשיל את ישראל. כ"כ מור"ם ז"ל ביו"ד סי' קי"ח סעי' ב' בהגה ומרן ז"ל שם סעי' יו"ד. וכ"כ זבחי צדק שם או' כ"ה בשם כמה פו' יעו"ש, וכ"כ מ"א בזה הסי' סק"א. ר"ז אות ג' שתילי זיתים או' ג':

א

טוב) כתב הרמב"ם בפ"ב המוצא תכלת בשוק אפי' מצא חוטין פסוקין ושזורין פסולין, וחכמי לוניל תמהו עליו דהא בהדיא אסיקנא בפ' המוציא תפילין שאם הם מופסקים ושזורין כשרים, והשיב שטעה בהעתקת נוסחא שלו וכצ"ל בפי' מצא חוטין פסוקין פסולין, שזורין כשרים, והרי"ף והרא"ש השמיטו דין זה וגם רבינו לא הזכירו ונראה דטעמם מפני שהם סוברים דבתכלת דאתמר אתמר אבל בלבן אין לנו, ואפשר שגם הרמב"ם סובר כך שהרי לא כתב כן אלא בתכלת, אעפ"י שיש לדחות דלישנא דגמרא נקט עכ"ל ב"י, וכתב עליו הער"ה אות ג' וז"ל וא"צ דהרי"ף והרא"ש אזלי לטעמייהו דפסקי כרבא בתפילין דחדשות אסור לר"י משום דטרח אניש לעשות תפילין כעין קמיע כמ"ש הב"י סי' ש"א, וא"כ במוצא תכלת בשום לא קי"ל כר"א אלא אפי' מצא שזורין ופסוקין פסול דטרח איניש וכו' כמ"ש המ"מ בפי"ט דשבת עי"ש, וכיון דבעינן לשמה ואין לוקחים אלא מן המומחה לא הוצרכו לבאר דין זה דבכל גוונא פסול דודאי איכא למיחש שמא לא נטוו לשמן ושוב מצאתי כן להדיא במלחמות הרמב"ן שם דהרי"ף השמיט מימרא דר"א משום דקי"ל כרבא ויפה כיון עי"ש עכ"ל, וכן הקשה המאמ"ר אות ד' על מרן ז"ל מדברי הרמב"ן במלחמות הנ"ל וכתב דאין סברא לחלק בזה בין תכלת ללבן יעו"ש, שכתב על דברי הב"ח דאינם מוכרחים וגם יש קצת גמגומים בדבריו ע"כ. וכ"כ הברכ"י אות ד' בשם מהר"ר יעקב מולכו בתשו' כ"י סי' כ"ח דאם מצא בשוק חוטי לבן שזורין ופסוקין פסולין לכ"ע, וגם המחה"ש בסי' י"א סק"א כתב אפשר כוונת ב"י ר"ל דבלבן החמירו יותר ולכ"ע פסולים יעו"ש, וא"כ כיון דדין זה לא נפיק מפלוגתא יש להחמיר ואפי' מצא בשוק חוטי לבן שזורין ופסוקין פסולין וכן אם שולח ביד עכו"ם חוטי לבן שזורין ופסוקין צריך להחתימם חותם בתוך חותם, ודלא כמ"ש עו"ת אות ג' ור"ז אות ד' ואות ה', ועיין מחה"ש על סי' י"א סק"א ובזה הסי' סק"א, מיהו אם היו החוטין מופסקין ומובדלין כל הד' חוטין לבד והרביעי שקורין אותו שמש הוא עשוי ארוך כנה"ג כדי לעשות בו החליות וגם כל חוט מד' חוטין כפול ושזור מח חוטין כמש"ל סי' י"א אות יו"ד אפשר להקל, והכל לפי המקום והזמן כגון שאין עושין כה"ג כ"א למצות ציצית:

א

חי) ואם מצא טלית מצוייצת בשוק כשר, עו"ת אות ג', א"ר אות ד' פרמ"ג במש"ז אות א' ברכ"י שם בשם הנז', ובפרט שנראה בענין הכריכות והקשרים דהוא ציצית גמור ואף דנפל לא איתרע, ברכ"י שם בשם הנז', פתחי עולם אות ג:

א

מתגר. אפי' הוא תגר בשאר סחורות נאמן דאם ימצא בדאי בדבר א' שוב לא יאמינוהו בד"א [ב"י] ועב"י סי' קי"ד ס"ה דגם בשאר איסורים סמכינן אתגר היכא דאיכא קפידא טובא במלתא ומ"מ צ"ע דמשמע התם דוקא בדבר דאיכא קפידא באומנתו כגון מורייס שמערבין בו חומץ דהוי זיוף אפי' לעכו"ם אבל הכא יש לחוש שנטוה שלא לשמה ולא מרע נפשיה בזה תדע דאטו מי שרי לקנות בשר מעכו"ם תגר כשאומר שהיא כשר' משום דלא מרע נפשי' ועיין בחולין פרק ג"ה לכן נ"ל דדוקא גבי טלית מקילינן משום דאין דרך עכו"ם לעשות ציצית בבגד ולהכי נקט טלית מצויצת אבל ציצית אסור לקנות מעכו"ם אפי' הוא תגר ולהכי נקט הגמ' והפוסקים טלית מצויצת והא דמייתי הר"ן ראיה מציצית לענין מורייס לא מייתי אלא ללמוד דסמכי' בתגר אסבר' דקפידא: אמרי' בע"א פ"ב א' רב חבי"ת אסור לשלוח ע"י עכו"ם כ"א בב' חותמו' ומביאו בטי"ד סי' קי"ח וחד מינייהו תכלת ולחד פירוש' דוק' תכלת שדמיו יקרים חיישי' לאחלופי אבל ציצית לבנים לא חיישינן לאחלופי כ"כ ודי בחותם א' אבל בש"ע ובת"ח כת' הטעם שכל דבר שהוא איסור דאורייתא אף על פי שאין דמיו יקרים צריך ב' חותמות א"כ גם גבי ציצית צריך ב' חותמות דהא מדאוריית' בעי' טווי' לשמה והא דנקט רב תכלת לטעמיה אזיל דס"ל לא בעינן טוויה לשמה אבל לדידן צריך ב' חותמות ומיהו דוקא אם יש לחוש שנהנה בחליפין כמ"ש ס"ב ואפשר דאם הם שזורין ומופסקין שרי כדאמרי' פ"י דעירובין וע"ל סי' י"א:

ב

אין מוכרין. כ' הב"ח דמותר למכור לתגר, וצ"ע דבגמ' אמרי' הלוקח טלית מן התגר כשירה אף על פי שאמרו אין מוכרין טלית מצויצת לעכו"ם ופירש"י אפ"ה אמרי' גבי תגר ישראל מכרה לו ואי אית' ה"ל לרש"י לפרש אף על פי וכו' אפ"ה שרי למכור לתגר אלא ע"כ ס"ל לרש"י דגם לתגר אסור למכור דגם הוא חשוד על ג"ע וש"ד אלא דאם התגר מוכר טלית ואומר שלקחן מישראל נאמן דלא מרע נפשיה:

ג

יתלווה. ובגמ' אית' עוד טעם משום זונה. ופירש"י שיתננה לזונה באתננה ויאמרו ישראל נתנה לה, וזהו פי' המדרש הבי' הילקוט לדורתם לדור תם תם מגזל תם מג"ע תם מש"ד והוא פלאי מאי בעי הכא לגבי ציצית לומר שהם תמימים מג' עבירות הללו אלא ע"כ ה"ק שיעש' להם ציצית על כנפי בגדיהם ולא על בגדי עכו"ם וקשה למה באמת לזה אמר לדורתם לדור תם מגזל וג"ע וש"ד אבל העכו"ם חשודין עליהם ואיכא למיחש שמא יתלוה עמו בדרך ויהרגנו או יגזול ממנו או משום זונה:

א

(א) מישראל – אפילו אין מכיר אותו שהוא כשר ונאמן אפ"ה תלינן דסתם ישראל בחזקת כשר הוא ובודאי טוואן ושזרן ותלאן לשמן אם לא שהוא חשוד [ב"ח] וכללי החשוד עיין ביו"ד סימן קי"ט:

ב

(ב) או מתגר א"י – אפילו אינו מוחזק לקנות טליתות רק מוחזק לקנות שאר סחורות אפ"ה נאמן דאם ימצא בדאי בדבר אחד שוב לא יאמינוהו בד"א:

ג

(ג) מישראל נאמן – עיין בלבוש דמוכח מיניה שא"צ התגר לומר שקנה מנאמן דאפילו מסתם ישראל כשר כמו בישראל שקנה מישראל וכן משמע משאר אחרונים ואפשר דגם הרמ"א סובר כן ותיבת נאמן קאי על התגר שהוא נאמן בדיבורו והוסיף הרמ"א זה להורות לנו הסברא דדוקא על דיבורו סמכינן ומאמינין לו דלא מרע נפשיה לומר שקר משא"כ בסתמא לא מרע נפשיה עי"ז:

ד

(ד) דלא מרע נפשיה – עיין במ"א שכתב דוקא גבי טלית בציציותיה סמכינן על סברא זו ומאמינין לו משום דאין דרך לנכרי לתלות ציצית בבגדו אבל לקנות ציצית אסור אף מתגר שמא לא היה הטויה והשזירה לשמה וכן פסק הט"ז ודה"ח ויש מקילין בזה ועיין בארה"ח ובישועות יעקב שהסכימו דהיכא דעסק התגר הוא לקנות ציצית מישראל ולמכור מותר מתגר:

ה

(ה) פסולה – שמא הוא בעצמו עשה הציצית בהבגד וכ"ש דאסור לקנות ממנו ציצית דשמא לא נטוה לשמה וא"כ פשוט דאפילו אם ירצה להתירם מהבגד ולקשרם מחדש אסור [מ"א ושארי אחרונים דלא כט"ז]. מצא טלית מצוייצת בשוק כשר. ואסור לשלוח ציצית אפילו פסוקין ושזורין ע"י עו"ג אם לא בשני חותמות:

ו

(ו) לעובד כוכבים – אפילו אם הוא תגר דגם הוא חשוד על שפיכת דמים וג"ע והא דאמרינן לעיל בס"א חזקה שלקחה מישראל וכו' היינו שישראל עבר ומכרה לו:

ז

(ז) שמא יתלווה – ועוד איכא טעם בגמרא משום זונה ופירש"י שיתננה לזונה באתננה ותאמר שישראל נתן לה וא"כ כ"ש דאסור למכור לנכרית מטעם זה ועיין בח"א שכתב דלטעם שמא יתלווה ליכא למיחש השתא דאינן חשודים על ש"ד =שפיכות דמים= אבל לטעם דזונה יש לחוש:

ח

(ח) לפי שעה – אבל אם הסיר הציצית אע"פ שנשארו הנקבים מותר אפילו למכור הטלית לנכרי:

א

מג"א סק"א ולהכי נקטי הגמ' והפוסקים. בפשוטו י"ל דטלית נקיט לרבותא כדאמרינן עלה אעפ"י שאמרו אין מוכרין טלית וכו' ואח"כ מצאתי בעזה"י שכ"כ בא"ר:

ב

ס"כ טלית מצוייצת לעכ"ום וכו' אבל בהתיר הציצית. אף שנקבי הטלית שהיו בהם הציצית קיימים מותר למכרו. ב"י:

א

טלית מצוייצת כו'. הא דלא נקט ציצית בלא טלית מן העכו"ם נ"ל דבזה הוה פסול אפי' מתגר עכו"ם שמוכר ציצית כיון שעיקר ריוח שלו לעשות מצמר ציצית חיישינן שמא לא נתן לישראל לעשות אלא הוא בעצמו עשאן ולא מהני בזה סברא דלא מרע נפשיה אלא דוקא כשעיקר סחורתו עם הטלית עצמו אלא שיקפצו טפי קונים על הטלית כשיראו שהוא מוכן עם הציצית ע"כ עושה ע"י ישראל בו ציצית ולא בשביל הריוח של ציצית בזה מהני סבר' דלא מרע נפשיה. ול"ד למ"ש בסי' ל"ט נמצאו תפילין ביד עכו"ם כשירים דבאקראי בעלמא ודאיגם בציצי' שנמצאו אצלו כשירים דתלינן במלת' דשכיח' דמישראל באו משא"כ בתגר שעוסק במכירת ציצית פסול לקנות ממנו אם לא בטלית מצויץ כמ"ש נמצא דתגר יש לו מעלה וגריעותא דהיינו אם הוא מוכר טליתות אז יש לו מעלה כמ"ש ובמוכר ציצית לחוד גרע טפי ואם אינו תגר אלא מוכר באקראי בעלמ' אז מותר גם בציצית לחוד כמו בתפילין ואם מוכר טלית באקראי פסולים הציצית דאימר הוא עשאן כדי שימהרו לקנות ממנו הטלית דאין כאן לא מרע נפשיה כנ"ל והך תגר עכו"ם פי' נ"י אפי' אינו מוחזק לקנות טליתות רק מוחזק לקנות שאר סחורות מישראל נאמן ששוב לא יאמינוהו: