קשר גודל ג׳

א

סימן ג. קצת דיני תפילין. החלו עולין:
א. ילבש טלית גדול ואח״כ ילבש תפילין הגם שטלית קטן כבר הוא עליו תמיד. בר״י סימן כ״ה:

ב

ב. ההולך בדרך יזהר ללבוש תפילין דיד וראש ולא יבטל מצוה גדולה וחמורה מפני לעג השאננים אך יעשה כל הבא בידו שיהיה בצנעא ויש מי שכתב דיניח של יד לבד. שם סימן כ״ו:

ג

ג. אם שכח ולבש תפילה של ראש קודם של יד א״צ להסירה אלא ילבש של יד. שם ושיורי ברכה:

ד

ד. וישתדל שבכיס התפילין יניח של ראש ואח״כ של יד כדי שיפגע בשל יד והנכון שהכיס יהיה רחב שיהיה של ראש ושל יד פנים בפנים אך של יד תהיה יותר מיומנת ומזומנת. בר״י סי׳ כ״ח:

ה

ה. כשמניח תפילין של יד על הקבורת מקום הנחתן יברך ואח״כ יהדקם ש״ע סי׳ כ״ה:

ו

ו. אסור להפסיק בדבור בין של יד לשל ראש ואם הפסיק מברך על של ראש על מצות תפילין. שם:

ז

ז. אחר שמהדק תפלה של יד יקשור היוד עם התפלה וממשיך הרצועה אצל הזרוע אבל בקבורת לא יעשה שום כריכה. בר״י סי׳ כ״ה ושיורי ברכה שם:

ח

ח. אחר שיכרוך ז׳ כריכות סביב לזרוע יניח של ראש בר״י שם:

ט

ט. אין להוציא תפלה של ראש מהתיק עד שתהא תפלה של יד מונחת ש״ע שם:

י

י. יניח קציצה של ראש מיושבת ומושכבת ומהתחלת עיקרי שער הפדחת יניח התיתורא. שיורי ברכה סי׳ ז״ך:

יא

יא. השחור שברצועות יהיה לצד חוץ ולא יתהפכו. ש״ע סי׳ ז״ך. ויש מי שכתב שישחירם מבית ומחוץ:

יב

יב. כשמניח תפלה של יד יש נוהגין להאפיל בטלית על הזרוע וכן תפלה של ראש צריך לכסותה (בר״י סי׳ ז״ך):

יג

יג. יש ליזהר שלא תזוז יוד של הקשר מהתפלה (ש״ע סי׳ ז״ך) ולא תזוז לעולם אפי׳ בהיותם תוך הכיס. מהרי״י צמח:

יד

יד. יניח של יד מיושב ושל ראש מעומד ויכרוך על אצבעו הנקרא אמה ג׳ כריכות א׳ בפרק ב׳ וב׳ בפרק ג׳. האר״י זצ״ל:

טו

טו. אם הפסיק בין יד לראש בעניות אמן בדיעבד א״צ לברך על של ראש. אחרונים:

טז

טז. מי שטעה וברך על תפילין ש״י על מצות יצא. מחב״ר סימן כ״ה. וע״ש מה משפטו אם הוא אשכנזי:

יז

טוב. לא יסיח דעתו מהתפילין ואינו רשאי להסיח כ״א בעוד שהוא עוסק בתורה או בתפלת י״ח ומאוד צריך להזהר בזה ועונשו גדול ר״ל מחב״ר סי׳ כ״ח:

יח

יח. אחר שקיעת החמה יש להסירן תיכף בר״י סי׳ ל׳:

יט

יט. אם בירך על התפילין בלילה או שסבר שהוא יום והוא לילה א״צ לברך אח״כ כשיגיע זמנן. שם:

כ

כ. ע״פ דברי הזוהר והאר״י ז״ל חיוב להניח תפילין של ר״ת ג״כ ותרתי איתנהו ולא משום ספק ח״ו:

כא

כא. אם יש בעיר בני אדם אשר מניחין של ר״ת עם רש״י יניחם אשר נגע אלהים בלבו ואין בזה יוהרא:

כב

כב. אם מוכרח לכסותם בכובע שפיר דמי:

כג

כג. אם מתפלל בתפילין של רש״י ומסלקם ומניח של ר״ת לא יברך על תפילין של ר״ת:

כד

כד. לבש של ר״ת בחושבו שהם של רש״י והתפלל בהם וכאשר סלקם ראה שהם של ר״ת אח״ך יניח תפילין של רש״י ויברך עליהם:

כה

כה. אף שאינו מברך בשל ר״ת לא יפסיק בין תפלה של יד לתפלה של ראש:

כו

כו. והנכון להניח שתיהן כא׳ בתפלת שחרית וכזה צריך לעשות:

כז

כז. במנחה יניח תפילין של ר״ת לבד:

כח

כח. במנחת ערב שבת לא יניח תפילין:

כט

כט. במנחת ראש חדש יכול להניח תפילין:

ל

ל. בר״ח לא יסיר התפילין עד שגמרו קדיש בחזרת ס״ת בהיכלו (מאות כ׳ ע״כ תמצא בחיים שאל סי׳ א׳):

לא

לא. יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו ובשו״ת פני ארי׳ חדש ממש סי׳ ו׳ כתב דאבק לבן שמפזרין כיון שהוא לנוי אינו חוצץ ואני אמרתי בחפזי דיש להשיב ממ״ש בבר״י סימן כ״ז דאפילו דבר שאינו חוצץ יש להקפיד דבעינן על בשרו ממש כבגדי כהונה ע״ש צ״ע בדבר: