קומץ המנחה ב׳:כ״ה

א

לא תבערו אש בכל מושבותיכם. (פ' ויקהל) כי אשב בחושך ד' אור לי. האש היא יראה מאיר בחושך אבל שרגא בטיהרא מאי מהני למי שהוי"ה אור לו שמש ומגן ד' (והוא תקון כל המאכלים, רק רוב הפירות נאכלים חיים. וביין פלוגתא אי חי עדיף ממבושל דעיקר יין כשאינו מבושל באש (עיין בתוס' פ' כיצד מברכין (ברכות ל"ט ב') כי הלא כה דברי כאש מאיר אור תורה וא"צ לאש. ומליח. יסורין כמ"ש פרק קמא דברכות (ה' א') כמבושל. כי יסורין מביאים ליראה) וזהו יום השבת. ומכל מקום צריך לטרוח בבישול המאכלים בע"ש אבל מי שלא טרח בע"ש מה יאכל בשבת כמ"ש רפרק קמא דע"ז (ד' ב') היום לעשותם ומחר לקבל שכרם. שאינו בא מעצמו אור הזה לאדם. וכן נר שבת צריך להדליק מע"ש אבל בשבת אין עוד זמן לעורר היראה אז כי כולו אהבה ודביקות בד' והדלקת הנר סמוכה לשבת כמ"ש בלבד שלא יקדים כו'. כענין חבלי משיח הסמוכים בעוקבתא דמשיחא כי לעולם הדביקות ואהבה תכופה אחר היראה וכן אז"ל ביומא עב (ב') בתורה אם יראת ד' אוצרו במפתחות חיצונים. וישיבה בכ"מ לשון עכבה ושביתה מהשתדלות וז"ש ז"ל ביקש יעקב לישב בשלוה כי כל ישיבה רצה לומר במנוחה (ורצה לומר שביקש יעקב להגיע למדרגת עוה"ב לטעום מפרי מעשיו בעולם הזה וכמו שהי' לו בסוף כמ"ש בתדבא"ר (פ"ג) חיים שלא בצער ושלא ביצר הרע כיצד כו'. קפץ עליו רוגזו כו' שעדיין צריך הכנה דיראה עוד וזהו רוגזו כו' כלשון לעולם ירגיז כו' כמ"ש במקום אחר) ולכך אז"ל (במדרש פ' וישב) דבכ"מ הוא לשון צרה כי הוא נמשך מהחושך כמ"ש וישבו איש תחתיו בימי אפילה. ויצא אדם לפעלו ולעבודתו והשתדלותו עדי ערב, ולכך כי אש"ב בחוש"ך וגו'. וזהו בכל מיני מושבותיכם בעצלות ועצבות מהשתדלות וזריזות לא תבערו אש לזרזכם. וכל מלאכה דבמשכן חשיבא שהוצרכה להכנה לועשו לי מקדש בשבת אסורה דכבר נעשה ענין דושכנתי בתוכם. והבערה הוה בישול סממנין לצורך שמן המשחה לקדש כל דבר הצריך קדושה על ידי שמן (חכמה) וסממנים (תיקוני החכמה הנותנים ריח כמו שז"ל (במדרש פ' אמור) אהדס ריח ולא טעם אלו כו') ידועים ותיקונם על ידי האש .(יראה) וכן לקטורת הסמים שהוא תכלית המכוון בעצירת מה"מ על ידי כידוע ולכך אלו מן הדברים שהובאו על ידי הנשיאים ואנשי המעלה. ותיקון ההכנות הוא על ידי היראה לומר כי הוא פתח החיצוני לכל שער קדושה ולכך ויבואו האנשים על הנשים במעשה משכן כי האשה יראת ד' כידוע ולכך הביאו הנשים רק זהב רומז מעין מלאכתן: