קומץ המנחה ב׳:י״ג

א

הפרישות מקנאה תאוה וכבוד וההגדרה מהם צריך להיות דוקא לשם ד' וכמ"ש קדושים תהיו, פרושים גדורים. ודוקא לטעם כי קדוש אני ד'. וכמ"ש הצנע לכת שהוא ההגדרה דייקא. עד ד' אלקיך. וכמ"ש בפ' ב"מ (לג) תקנו שווקים (להיות הכל מצוי גמ"ח היפך קנאה) גשרים (לעבור המים נגד תאוה) מרחצאות (נגד כבוד כמ"ש (ברכות מז) אין מכבדין במרחץ) הכל לצורך עצמם. אינו כלום. וכמ"ש בפ' היה נוטל (סוטה כ"ב) בתולה ציילנית. בעלת עבודה. אלמנה שובבית. בעלת גמ"ח. קטן שלא כלו לו חדשיו זה ת"ח כו'. בעל תורה. הר"ז מבלי עולם. כשאינו באמת לשם ד'. דאז על אלו ג' דברים העולם עומד. אבל כשאינו כן אז אף שמוגדר מקנאה תאוה וכבוד הרי זה כאינו מוגדר וכאלו הוא בעל קנאה תאוה וכבוד שמוציאין האדם מן העולם, וזהו צוהר תעשה לתיבה כי אשב בחושך ד' אור לי. שאם היותו עוסק בענין המעשים לא ישכח מעבודת לב. וי"א אבן טובה האור מעצמות ההגדרה. וי"א האור חלון מן החוץ שהוא היוצא מן הגדר והוא מדרגת חסיד והוא כענין מחלוקת ב"ש וב"ה. אם נוח לו לאדם שנברא הוא מדרגת צדיק שהוא נבדל ומובדל מהבורא וכל הבדלה הוא בגדר, או שלא נברא. שהוא כאלו לא נברא והכל אחד חוזר למקורו ואין כאן הבדלה ומאין נמשך הנייחא ואור המאיר לאדם אם מהתבוננות במה שנברא או במה שלא נברא שבאמת גם שתי המדרגות אמת וכמ"ש צדיק ד' בכ"ד וחסיד וגו'. וכמ"ש במקום אחר שזהו ענין קודשא בריך הוא ושכינתי'. וההלכה נמנו וגמרו נוח שלא נברא. והאור המאיר גם בצדיק צריך להיות במדרגה זהו שהכל אחד רק שעכשיו שעדיין הוא במדרגת נברא יש חילוק במעשים הנמשכים מן האור שצריך פשפוש ומשמוש שהוא ההגדרה באורך ורוחב שהם לב וכבד. כי פשפוש במה שאינו נראה ומחפש אחריו וזהו הלב. ומשמוש בנראה והם מעשה הכבד: