שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ג: סדר קריאת התורה בר"ח ובו ד סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

סדר קריאת התורה בר"ח ובו ד סעיפים:
אומר קדיש תתקבל וכו' ומוציאין ס"ת וקורים בו ד' אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם ואין מפטירין בנביא:

ב

וקורא הכהן ג' פסוקים שהם וידבר צו ואמרת ולוי חוזר וקורא ואמרת וקורא את הכבש אחד ועשירי' האיפה וישראל קורא עולת תמיד עד ובראשי חדשיכם ורביעי קורא ובראשי חדשיכם עד סוף:

ג

אומר קדיש ואשרי ובא לציון ואין אומרי' יענך ה' ביו' צרה ומחזיר ספר תורה למקומו ועומדים להתפלל תפלת מוסף ומחזיר ש"ץ התפל' ואומר כתר וכשמגיע למלא כל הארץ כבודו אומר לעומתם משבחי' כמו בקדושת שחרי' ואחר שסיים חזרת התפלה אומר קדיש ואומר מזמור ברכי נפשי את ה':

ד

נוהגי' לחלוץ תפילין כשרוצי' להתפלל מוסף:

א

תתקבל. זה הכלל דכל יום שיש בו מוסף או' קדיש שלם אחר הלל משום שכאן סיימנו תפלת שחרית:

ב

ורביעי. והב"ח כתב שיותר טוב שיקרא רביעי גם וביום השבת וכן משמע בב"י דיש נוהגין כן ועיין ט"ז שהאריך:

ג

כתר. היינו לפי מנהג הספרדיים ובאשכנז אומרים נקדש כמו ביוצר. בתפלת מוסף י"א זכרון לכלם היו וי"א יהיו וי"א לכולנו ואין לשנות שום מנהג. צ"ל ומנחתם ונסכיהם. תי"ט פ"ט דמנחות. מ"א ע"ש:

ד

לחלוץ. ובחה"מ יש לחלצם קודם קריאת הלל עסי' ל"א ס"ב מ"ש ועסי' כ"ה סי"ג. ועיין פר"ח מה שנסתפק ועיין יד אהרן:

א

טור

ב

משנה מגילה שם

ג

שם וכרב

ד

טור

ה

שבלי הלקט בסי' מ"ה וכן הוא מנהג ספרדים

ו

טור בשם מנהג ספרד

א

ס"א אומר קדיש תתקבל. תוס' במגילה כ"ג א' ד"ה חד כו':

א

ס"ב וקורא כהן כו'. שם:

ב

ולוי חוזר. כפי' הגאונים והלכתא דולג קאי אר"ח ואמצעי היינו שני דא"א לומר דקאי אמעמדות דא"כ הלכתא למשיחא. אבל הר"ן בפ"ד דמגילה כת' שהרמב"ן ז"ל חלק עליהם והקשה דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן והלא אותה חששא דנכנסין במקומה עומדת שהרואה אותו מתחיל בפסוק ג' שבפרשה א' יאמר הראשון לא קרא רק ב' פסוקים ואי לא חיישינן לנכנסין בדלא אפשר כו' יקראו השנים בפ' צו והג' יקרא וביום השבת ופסוק אחד מפ' ובראשי חדשיכם דמאי איכא משום דאין מתחילין כו' והא זהו אינו אלא משום הנכנסין וכיון דאפי' בדולג אכתי איכא ההיא חששא למה ידלוג יקרא כדרכו ולא נחוש לנכנסין כו' כיון דלא אפשר לפיכך פירש הוא ז"ל דפלוגתא דרב ושמואל אמעמדות קאי דהתם ליכא אלא תמניא פסוקי הלכך לא אפשר אלא בדולג ופוסק עכ"ל הר"ן שם. וקושייתו ודאי קושיא גדולה היא מאד אבל שיטה המרווחת יותר נראה עיקר לנהוג כמ"ש במ"ס פי"ז הלכה ט' וז"ל ובחודש עצמו קורא ג' בקרבן תמיד. הראשון קורא וידבר. צו. ואמרת. והשני קורא את הכבש האחד. ועשירית. עולת. ונסכו. ואת הכבש. והשלישי חוזר למעלה וקורא עולת תמיד. ונסכו. ואת הכבש. וביום השבת. עולת שבת. מפני שאמרו אין קוראין בפרשה פחות מג' וי"א אין משיירין בפרשה פחות מג' ע"ש. ולפ"ז ליכא שום חששא דנכנסין ויוצאין כלל והא דקאמר בפ"ד דמגילה והלכתא דולג ואמצעי דולגן קאי אמעמדות שאין שם אלא ג' גברי לבד ושייך שפיר לשון אמצעי דאי קאי אר"ח הל"ל ושני וכן פי' רש"י ז"ל שם דקאי אמעמדות וכיון דבר"ח לא איפסקא בגמ' דילן מסתבר טפי לנהוג כמו שמפורש במ"ס סתם בלי מחלוקת ובלי שום חששא וע' בתוס' דברכות י"ח א' ד"ה למחר. ובמ"ס כו' ובמגילה ל"א ב' ד"ה ר"ח כו' וכן אנו נוהגים ע"פ מ"ס כו'. (ומה שקשה לפ"ז הלכתא למשיחא כנ"ל. אי משום הא לא אריא דכבר הקשו תוס' בפ"ד דזבחים מ"ה א' ד"ה הלכתא מכמה סוגיות בש"ס דפסיק הלכתא למשיחא ולא פריך גמרא הלכתא למשיחא בפ"ק דיומא ופ"ד דקדושין ופ"ו דפסחים וש"מ ואף שרצו ליישב תחלה מ"מ מסקי בקושיא מההיא דס"פ התכלת דפסיק ר"י כאבא יוסי בן דוסתאי גבי חביתי כ"ג ולא פריך גמרא הלכתא למשיחא ושיטת רש"י והרמב"ן בזה כתירוץ הר"ח שם דלא פריך הלכתא למשיחא אלא היכא דאיכא תרתי שהוא למשיחא ונ"מ לאיסורא כו' ע"ש ובסנהדרין נ"א ב' ד"ה הלכתא כו'):

ג

ורביעי כו' ובר"ח. גמ' שם ומתני' סוף מגילה:

א

ס"ג אומר קדיש ואשרי ובא לציון וא"א. תוס' שם ד' א' ד"ה פסק:

ב

ומחזיר ס"ת. היינו כמנהג מקומו כמש"ל סי' כ"ה סי"ג וכמ"ש תוס' הנ"ל ואין מחזיר ס"ת למקומו כו' וכן משמע שהיה בימי הגמ' כמש"ל סי' קמ"ח ע"ש:

ג

ועומדים כו' ומחזיר כו'. ברכות ל' ב' וירושלמי פ' תפלת השחר הביאו תוס' שם כ"א ב' ד"ה עד ע"ש:

א

ולוי חוזר וקורא – עיין במ"ב דעת הגר"א בזה ובאמת הרשב"א בחידושיו הקשה על הש"ס כפי פירוש המפרשים דאמאי לא נעשה כמו שכתב הגר"א ונשאר בצ"ע משום דלא ניחא ליה לפרש דולג אמעמדות וכ"פ הרמב"ן עיי"ש ודע עוד דמס' סופרים שהביא הגר"א בזה כגרסתנו שהשני מסיים עד ונסכו ולפ"ז כתבו דלמס' סופרים נמי דולגים פסוק אחד אלא דלמסכתא זו קאי הדילוג על השלישי ולהרמב"ן שם כפי פירושו במס' סופרים נזכר שם ב' דיעות בזה דלדעה א' השלישי דולג ולדעה ב' לא משגחינן כלל בזה במקום שא"א וע"כ מסיים השני עד ב' פסוקים שלבסוף הפרשה והשלישי קורא אותם ומסיים עד ובר"ח והגר"א בהגהותיו שם גרס בענין אחר עיי"ש ומ"מ למעשה נסיים במה שכתב הרמב"ן אחר שהרעיש על כל המפרשים שטעו וחידש דדולג דש"ס קאי רק על מעמדות מסיים בזה הלשון אלא שאין ליגע במה שהונהג ע"פ הגאונים וכ"ש בזה שאין כמנהג שלהם משום איסור וכבר שנינו אל ישנה אדם מפני המחלוקת עכ"ל. ועיין בתשובות ח"ס סימן ק"א שהחזיק ג"כ מנהג דידן וכן בתשובות משכנות יעקב סי' קי"ז:

א

במג"א ס"ק ב' את הכבש וגו' ויקרא. נ"ב עיין תשובות ח"ס או"ח סי' ק"א [השואל רצה לשנות מנהג קריאתינו בר"ח דהלוי דולג כי מצא בחידושי ש"ע של הגאון מוהר"ר אליהו מווילנא זצ"ל שיש לנהוג כבפי"ז ממסכת סופרים שהשלישי דולג מעולת ונסכו ואת הכבש וביום השבת עולת שבת. ובתשובתי כתוב לבאר הסוגיא בפרק הקורא עומד ואת דברי מס' סופרים וסיים בזה"ל והמשנה ידו על התחתונ']:

א

[א] [לבוש] שהרי טעם וכו'. ולי נראה דאין צורך לכך דאם דולג האמצעי ליכא למיחש רק להנכנסים אבל אם היה דולג השלישי איכא למיחש ליוצאים בסוף קריאת לוי שמשייר שני פסוקים, ולהנכנסים בתחילת קריאה דסברי דחד מתרי קמאי לא קרא אלא שני פסוקים דהא לא אשתייר להם רק חמשה פסוקים (מטה משה):

ב

[ב] [לבוש] דמאן דעייל וכו'. כן כתב בית יוסף בשם שבלי הלקט, ותמה הט"ז דבמגילה דף כ"ב קיימא לן כיש אומרים דלא סבירא ליה הך סברא, עד כאן. ולעניות דעתי לא קשה מידי דשאני התם דאפשר לקרות שלושה פעמים דבשני וחמישי הכל מעניינו של יום כדאיתא בש"ס ופירוש רש"י שם מה שאין כן הכא דאי אפשר בענין אחר לא חיישינן לנכנסים וכן משמע להדיא בתניא:

ג

[ג] [לבוש] אך קשה וכו'. זה הקשה הר"ן והאריך לתרצו ומה שהאריך בט"ז אינו עולה לסוגית הש"ס ומגן אברהם תירץ דגבי כהן ישאלו למה לא נקרא יותר כיון שיש לו עוד ריוח אבל הכא לא ישאלו שיאמרו שלא קרא יותר כדי שישאר לרביעי שלושה פסוקים:

ד

[ד] [לבוש] שמא יש לומר וכו'. כתב מלבושי יום טוב ואין נראה לי דאם כן כי פרכינן בגמרא ובראשי חדשיכם הוי חמשה היכי נעביד נקרי תרי וחד מהך אין מתחילין פחות משלושה פסוקים תיפוק ליה שאין לחלק פרשת היום, אבל נראה לי משום דבתר הכי תניא פרשה שיש בה חמשה פסוקים קורא ביחיד אם כן הוי תרתי חדא דאין מתחילין בפחות משלושה פסוקים ושנית לא יקרא ביחיד, עד כאן. והנה בתחילה איישב מה שהקשה על הלבוש דלא ראה בר"ן שכתב הוא הדין דהוה מצי למימר דלא סגי בשני פסוקים שהרי הרביעי לא יוכל לקרות אלא שני פסוקים לבדם אלא משום פרכיה דלעיל פריך הכי, עד כאן, ואם כן הוא הדין דלכך לא קאמר טעם דאין לחלק פרשת היום, ועוד נראה לעניות דעתי כוונת הלבוש בבירור דאין לחלק פרשת היום הוא כיון שאינו אלא חמשה פסוקים ולא נעשה האיסור דאין מתחילין וכו' בפרשת היום גופיה אלא מוטב לעשותו בפרשה אחרת ואם כן הוכרח הגמרא ליתן טעם דאין מתחילין, גם מה שתירץ הוא דהוי תרתי ליתא דהא דקורא ביחיד הוא משום שאין מתחילין ואין משיירין:

ה

[ה] תפילת מוסף וכו'. יש אומרים זכרון לעולם היו ויש אומרים יהיה ויש אומרים לכולנו ואין לשנות שום מנהג (מגן אברהם). צריך לומר ומנחתם ונסכיהם (מלבושי יום טוב). רש"ל היה אומר ואת מוסף בוי"ו וכן בכל תפילות מוסף היה אומר ואת (תשובה סימן ס"ד). אם התפלל תפילות יוצר במקום מוסף אף שהזכיר יעלה ויבוא צריך לחזור ולהתפלל (רדב"ז רס"א). כתב ר' דוד אבודרהם זמן כפרה לכל תולדותם ששעיר ראש חודש מכפר על טומאת מקדש וקדשיו, ויש אומרים דעולת ראש חודש באה לכפר על תולדות ימי החודש וזהו שאומר אחר כך תשועת נפשם מיד שונא דהיינו יצר הרע ועיין סימן תכ"ב ס"ק י"ד:

ו

[ו] [לבוש] ולי נראה וכו'. בסוף סימן כ"ה נתבאר זה יש מקומות אומרים ברכי נפשי את ה' מפני שכתב בו עשה ירח למועדים ויצירת בראשית, ביש נוסחאות כתב בשנת עיבור ולכפרת פשע ושמעתי טעם דיש שתים עשרה לשונות נגד לטובה ולברכה וכו' נגד שתים עשרה חודש לכך אומרים עוד ולכפרת פשע נגד עיבור, ואני לא מצאתי נוסחא זו באבודרהם ושום מקום, גם טעם שתים עשרה לשונות הנזכר לעיל לא ראיתי ובאמת בכל חודש צריכין לכולן ועיין סימן תכ"ב סעיף ב', ולנוסחא זו ראוי לאומרו בכל חדשי אותו שנה כמו שאומרים שתים עשרה לשונות בכל חודש וכן משמע לישנא דנוסחא בשנת עיבור ולא נקט בחודש עיבור.

א

מוסף. מ"ש שעירי חטאת לכפר בעדם כולל כל ר"ח כמ"ש ראשי חדשים נתת לעמך לכ"א שעירי כו'. ומ"ש שוב ועולת ר"ח נעלה הוא שנ' ביחזקאל וביום החודש פר בן בקר תמים והוא עולה כמ"ש ועל הנשיא יהיה העולה וגו' דלעתיד יהיה מוסף דר"ח פר ב"ב. ובעבודת בית המקדש נשמח ע"ש ועבד הלוי נשמח כלנו ע"ש וביום שמחתכם ור"ח וגו' וכן מ"ש זכרון לכולם יהיו דכתיב והיו לכם לזכרון וי"מ דפי' לכל תולדותם כי עולת ר"ח באה לכפר על תולדת ימי החודש ומ"ש ותשועת נפשם מיד שונא היינו היצ"ה השונ' והאויב ועיין ת' מ"ש סי' כ"א:

א

א) [סעיף א'] אומר קדיש תתקבל, פי' אחר הלל אומר קדיש שלם וזהו כלל דכל יום שיש בו מוסף אומר קדיש שלם אחר הלל ואם אין בו מוסף (לאפוקי חנוכה) אומר חצי קדיש. עו"ש או' א':

א

ב) שם. אומר קדיש תתקבל. דכיון דנשלמה תפלת שחרית אומר תתקבל משא"כ ביום שאין בו מוסף דלא נשלמה התפלה עד אחר ובא לציון אין אומרים תתקבל עד אחר גמר ובא לציון ולאחר התפלה (ר"ל תפלת החזרה) אומר חצי קדיש ב"ח,

א

ג) [סעיף ב'] וללוי חוזר וקורא וכו' והטעם שהוצורכו לדלג הוא מפני שפרשה זו אין בה אלא ח' פסוקים ואם יקראו שנים הראשונים כל אחד ג' פסוקים לא נשארו אלא ב' פסוקים ואין משיירין בפ' פחות מג' פסוקים ואם יקראו פרשה זו בשנים ונשארו עדיין ו' פסוקים לקרות בהם ב' אנשים א"א לפי שהה נחלקים לב' פרשיות פרשת וביום השבת ב' פסוקים ופרשת ובראשי חדשיכם ה' פסוקים ואם יקרא א' פרשת וביום השבת ופסוק א' מפ ובראשי חדשיכם אין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים ואם יקרא פרשת וביום השבת וג' פסוקים מפרשת ובראשי חדשיכם לא נשארו אלא ב' פסוקים ומפני כך צריכים לקרות ג' בפרשת צו ואעפ"י שאין בה אלא ח' פסוקים כשדולג האמצעי פסוק א' הו"ל ט' וקורא הרביעי פ' וביום השבת ופ' ובראש חדשיכם או שיקרא השלישי ג' פסוקים הנשארים וגם וביום השבת והרביעי קירא ובראשי חדשיכם וכמ"ש הרמב"ם והטור וכן נהגו. ב"י.

א

ד) והטעם שחוזר הלוי בקריאת הכהן ולא חוזר הישראל בקריאת הלוי שהוא אחריו בפרשה לפי שמה שאין משיירין בפרשה פחות מג' פסוקים גזירה משום היוצאים ומה שאין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים גזירה משום הנכנסים (כן הגיה המאמ"ר או' א') והכא דלא אפשר לפיכך דולג האמצעי דמשום היוצאים ליכא למיחש ומשום הנכנסים מאן דעייל שיולי שייל. ב"י בשם שה"ל. ועיין לעיל סי'. קל"ח:

א

ה) שם. וללוי חוזר וקורא וכו' ואם טעה ולא חזר וקרא ללוי ואמרת אלא התחיל את הכבש אחד וכו' נראה דישלים פרשת צו עם הלוי ואח"כ יחזור ויקרא לשלשי ג' פסוקים אחרונים מפרשת צו וב' פסוקים של פ' וביום השבת ועיין לעיל סי' קל"ז סעי' ו':

א

ו) ואם טעה והתחיל ללוי את הכבש אחד וקרא עמו ג' פסוקים ושייר ב' פסוקים בפרשת צו אז יחזור ויקרא לשלישי פסוק א' למפרע מה שקרא ללוי ומשם ואילו או שיקרא לו ב' פסוקים הנשארים ושני פסוקים של פ' וביום השבת. ועיין לעיל סי' קל"ז או' ל"ז וסי' קל"ח או' ד' ודוק:

א

ז) ואם טעה וסיים ובראשי חדשיכם עם השלישי אז חוזר וקורא לרביעי ובראשי חדשיכם משום דלא אפשר בענין אחר וכמו פרי החג שכופלין אותם משום דלא אפשר בע"א. ועיין לעיל סי' קל"ז או' מ"א. וה"ה אם טעה וקרא פ' ובראשי חדשיכם עם השלישי ושייר בה ב' פסוקים דחוזר לראש ובראשי חדשיכם לקרות עם הד' משום דאין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים כמ"ש לעיל או' ד'. ועיין לעיל סי' קל"ז או' כ"ג ד"ה אם:

א

ח) מצוה להשתדל לעלות לס"ת בר"ח והמשלים יותר משובח ואם ר"ח ב' ימים עולה בשניהם והעלייה דיום שני יותר מעולה מיום ראשון. בן א"ח פ' ויקרא או' ך' ועיין לעיל סי' תי"ז או' כ"ט:

א

ט) [סעיף ג'] אומר קדיש, ר"ל חצי קדיש על קריאת ס"ת. וכ"ה בלבוש. וכ"כ ח"א כלל קי"ח או' י"ב ואח"כ אומר אשרי וכו' לבוש. ועיין לעיל סי' קל"ה או ב':

א

י) שם. ואשרי ובא לציון וכו' ויש מקומות שנוהגים לומר ג"כ בית יעקב וכו' ושיר היום והושיענו כמו בכל יום ומנהג חסידי בית אל יכב"ץ אשר בעיר קודשינו ירושת"ו ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל נוהגים לומר ג"כ אחר הושיענו וכו' פ' באר חפרוה שרים וכו' עד ונשקפה על פני הישימן ואח"כ לשם יחוד של תפלת מוסף ר"ח וקדיש ומוסף וכו' והטעם שאומרים פ' בהר וכו' קודם תפלת מוסף ר"ח מפני שבפ' זו נרמז בחי' עילוי המלכות והמלכות יש לה עילוי בר"ח ועיקר העילוי הוא בתפלת מוסף כנז' בשער הכוו' דף ע"ו ע"ב יעו"ש:

א

יא) שם. ואשרי וכו' ומחזיר ס"ת למקומו. וכ"כ הטור, והלבוש כתב ומחזיר ס"ת למקומו ואומר אשרי וכו' משמע דמחזיר ס"ת למקומו ואח"כ אומר אשרי וכו' וכ"כ מור"ם ז"ל בהגה לעיל ססי' כ"ה יעו"ש, וכ"כ לעיל סי' קל"ה או' ב' שע"פ דברי האר"י ז"ל צריך להחזיר ס"ת למקומו תכף אחר הקריאה יעו"ש:

א

יב) שם. ועומדים להתפלל תפלת מוסף, מי שהתפלל תפלת יוצר במקום תפלת מוסף, [והזכיר יעלה ויבא בעבודה] אי מצי לכווני לתפלת הש"ץ שפיר ואי לא נ"ל דאינו חוזר לפי מה שסתם הש"ע לעיל סי' רס"ח סעי' ו' דלא כס' כנה"ג (הביאו מ"א סק"ה) שכתב בשם הרדב"ז דחוזר, פר"ח, וכ"פ הש"ץ דף רכ"ט ע"ג. קש"ג סי' כ"ד או' ה' סי' בי"ע או' ב' ועיין לעיל סי' רס"ח או' כ"ט:

א

יג) מי שנסתפק אם התפלל מוסף או טעה ובמקום מוסף התפלל י"ח אלא שהוא מסופק אם הזכיר יעלה ויבא בעבודה או לא יכוין לחזרת תפלת ש"ץ, ש"ץ שם קש"ג שם או' ו' סי' בי"ע או' ג'. ועיין עוד מזה מ"ש לעיל על סי' רס"ח סעי' ו' יעו"ש:

א

יד) ואם במקום תפלת שחרית התפלל תפלת מוסף מפני שחשב שכבר התפלל שחרית ונזכר אח"כ שלא התפלל שחרית יתפלל תפלת שחרית לבד ותפלת מוסף יצא י"ח אבל אם כשהתפלל מוסף היתה כוונתו להתפלל שחרית אלא שטעה ונזרקה מפיו תפלת מוסף צריך להתפלל שחרית ומוסף. ש"ץ שם, קש"ג שם או ד' סי' בי"ע או' א ועיין לעיל סי' רפ"ו או' י"ב:

א

טו) שם, תפלת מוסף. י"א זכרון לכלם היה וי"א יהיה וי"א לכולנו ואין לשנות שום מנהג. מ"א סק"ג, א"ר או' ה' מיהו הפר"ח כתב דבנוסח הסי' כתוב זכרון לכולם יהיה וקשה דממלת לכולם משמע דקאי אזמן שהיו מקריבין ולפ"ז מלת יהיה דהויא לעתיד אין לה שחר ורש"ל בתשו' סי' ס"ד כתב שהוא היה אומר זכרון לכולנו יהיה, וגם זה אינו דא"כ הו"ל לומר ג"כ תשועת נפשינו מיד שונא ולכן נ"ל עיקר הגירסא לומר זכרון לכולם היה עכ"ל, והביאו הש"ץ דף רכ"ד ע"ב. וכ"כ החס"ל או' ב' רו"ח או' ג' בן א"ח פ' ויקרא או' י"ט:

ב

טו) גם יש נוסחא שכתוב ושעיר עזים נעשה ברצון ויש נוסחא אחרינא ושעירי עזים והעיקר הוא לומר ושעיר עזים כמ"ש הרד"א. מגן שאול סי' ה' י"א מ"ב בהגה"ט. או' ג' ש"ץ שם זכ"ל או' ר' חס"ל שם. בן א"ח שם.

א

טז) צ"ל ומנחתם ונסכיהם. תי"ט פ"ח דמנחות דלא כרש"ל בתשו' סי' ס"ד. מ"א סק"ג א"ר או' ה' פר"ח. גם מ"ש שם רש"ל דהוא היה אומר ואת מוסף בוי"ו וכן בכל תפלת מוסף כתב עליו הפר"ח אבל הרד"א במוסף שבת הביא את בלא וי"ו וכ"כ בנוסח הסי' וכן עיקר דהא מוסף ר"ח נמי נכלל בכלל ומוספין כהלכתן וא"כ לא שייך למימר ואת מוסף ר"ח עכ"ל, והביאו הרב המגיה בש"ץ דף רכ"ה ע"א. וכ"פ החיד"א בקש"ג סי' כ"ד או' א' סי' בי"ע או' א' רו"ח או' ה' ועיין לעיל סי' רפ"ו או' כ"א:

א

טוב) שם. תפלת מוסף. ואם טעה בין בשבת סתם או ר"ח או י"ט או חו"ה שהו"ל לומר את מוסף ואמר את מוספי בין בר"ח או יו"ט שחלו בשבת או בשבת חו"ה שבמקום מוספי אמר את מוסף בכל אלו אינו חוזר זולת ביו"ט א' של ר"ה לבד שאם אמר את מוסף צריך לחזור. כן העלה הש"ץ דף רכ"ע ע"א. וכ"פ החיד"א בקש"ג סי' כ"ד או' ב' ואו' ג' זכ"ל או' ר' כף החיים להרח"פ סי' ל"ד או' ד' אמנם מ"ש זולת ביו"ט א' של ר"ה אם אמר את מוסף צריך לחזור עיין לקמן סי' תקצ"א סעי' ג' מ"ש שם בס"ד די"א דגם ביו"ט א' של ר"ה אם אמר את מוסף אינו חוזר יעו"ש:

א

חי) שם. תפלת מוסף. ביש נוסחאות כתוב דבשנת העיבור יאמר ולכפרת פשע ושמעתי הטעם דיש י"ב לשונות לטובה ולברכה וכו' נגד י"ב חדש לכך או' עוד ולכפרת פשע נגד העיבור. ולנוסחא זו ראוי לאומרו בכל חדשי אותה שנה כמו שאומרים י"ב לשונות בכל חדש. א"ר או' ו' והמש"ז או' ב' כתב שראה המנהג רק עד חדש ניסן ומר"ח ניסן אין אומרים עוד יעו"ש והרח"פ בספרו כף החיים סי' ל"ד או' ג' ורו"ח או' ד' הביא ג' סברות הא' בכל חדשי השנה הב' עד ניסן הג' בחדש אדר בלבד יעו"ש. והרב בן א"ח פ' ויקרא או' י"ט כתב דבשנת העיבור יאמר למחילת חטא ולסליחת עון ולכפרת פשע עכ"ל משמע דפוסק כהא"ר דצ"ל בכל חדשי השנה. ונראה דכן ראוי לנהוג ורק אם כבר נהגו לומר רק עד חדש ניסן או בחדש אדר בלבד אין למחות:

א

יט) ומ"ש את מוסף ר"ח הזה יש מפקפקין לומר הזה אך הרב בני יששכר קיים נוסח של תיבת הזה ע"פ מדרש רז"ל דלעתיד נקריב מוספין של כל ר"ח ויו"ט ושבתות שעברו בגלות ולפ"ז שפיר לומר הזה בכל המוספין של שבת ויו"ט ור"ח. בן א"ח שם:

א

ך) שם. ואומר כתר. היינו לפי מנהג הספרדים ובאשכנז או' נקדש כמו ביוצר. מ"א סק"ד. מיהו עיין בשער הכוו' דף ע"ו ע"ב שנתן טעם בסוד לאמירת כתר יעו"ש וע"כ ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל גם האשכנזים אומרים כתר:

א

כא) שם. ואומר כתר. בר"ח יאמר ועמך ישראל ובשבת וביו"ט עם עמך ישראל דבשבת וביו"ט ישראל הם עיקר ולהכי אמרינן עם עמך ישראל ע"פ המדרש הרב מהר"ד גרשון הביאו בס' גן המלך סי' קל"ד. ברכ"י או' ג' ומחב"ר או' א' ועי"ש בברכ"י ומחב"ר מה שהאריך קצת אם תיבת עם היא עיקר או טפל יעו"ש. ש"ץ דף רכ"ד ע"א. שע"ת או' ג' חס"ל או' ב' ועיין לעיל סי' רפ"ו או' ט"ו:

א

כב) כתב הר"ן סוף ר"ה דאם לא אמר פסוקי ר"ח כלל וגם לא אמר ככתוב בתורתך אפ"ה יצא דגרסינן בירוש' אפי' אמר נעשה לפניך את קרבנותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף יצא. ד"מ או' ב'

א

כג) שם. אומר קדיש. היינו קדיש שלם עם תתקבל שאומרים אחר חזרת התפלה.

א

כד) שם. ואומר מזמור ברכי נפשי וכו' לפי שיש בו עשה ירח למועדים. טור א"ר אות ו' ובקצת מקומות אין נוהגין כן, מ"א סק"ה.

א

כה) שם. ברכי נפשי וכו' ואח"כ משלימין סדר התפלה כמו בכל יום:

א

כו) [סעיף ד'] נוהגים לחלוץ וכו' לפי שתפלת מוסף היא במקום קרבן מוסף ובעת הקרבת המוסף הוא כמו יו"ט ממש וא"צ אות. לבוש. והטעם בסוד עיין שער הכוו' דף ל"ח ע"ד יעו"ש:

א

כז) שם, נוהגין לחלוץ תפילין וכו' כבר כתבנו לעיל סי' כ"ה כל הדינים השייכים לזה מאות צ"ד עד אות ק' קחנו משם:

א

כח) שם. כשרוצים להתפלל מוסף, אבל בחו"ה יש לחולצם קודם הלל, מ"א סק"ו. ואף בחו"ה פסח חולצין קודם הלל וכ"ש בסוכות משום שלא יהיה הפסק בלולב. א"א אות ו' והיינו למנהג האשכנזים שלובשים תפילין בחו"ה כמ"ש לעיל ססי' ל"א בהגה. ועיין בדברינו לשם בס"ד:

א

תתקבל. וה"ה בכל יום שיש בו מוסף אומרים תתקבל משום שכאן סיימנו תפלת שחרית:

ב

ולוי חוזר וקורא. שאם יתחיל את הכבש וגו' ויקרא ג"פ לא ישתייר אלא ב"פ עד וביום השבת ואסור לעשות כן שיש לחוש להיוצאין שיאמרו שלא יקרא עם השלישי אלא ב' פסוקים וא"ת גם עתה יש לחוש שהנכנסין יאמרו שהכהן לא קרא אלא ב"פ עד ואמרת י"ל שהנכנסים ישאלו ויאמרו להם משא"כ היוצאים (כ"מ בגמ') והקש' הר"ן א"כ יקראו הכהן ולוי פ' וידבר שהוא ח"פ והשלישי יקרא וביום השבת וב"פ מובראשי חדשיכם מאי אמרת יש לחוש להנכנסין שיאמרו שהשלישי לא קרא אלא ב"פ הא אמרת נכנסים שואלים וי"ל דודאי גבי כהן ישאלו למה לא קרא יותר כיון שיש לו עוד ריוח ויאמרו להם אבל הכא לא ישאלו שיאמרו שלא קרא יותר כדי שישאר לרביעי ג"פ:

ג

תפלת מוסף. י"א זכרון לכלם היו וי"א יהיו וי"א לכולנו ואין לשנו' שום מנהג: צ"ל ומנחתם ונסכיהם (תי"ט פ"ט דמנחות דלא כרש"ל בתשו'):

ד

ואומר כתר. היינו לפי מנהג הספרדיים ובאשכנז אומרים נקדש כמו ביוצר:

ה

ברכי נפשי. ובקצת מקומות אין נוהגין כן, אם התפלל תפלת יוצר במקום מוסף לא יצא אפי' הזכיר יעלה ויבוא וצריך לחזור ולהתפלל (כ"ה רדב"ז ח"א רכ"א):

ו

לחלוץ תפילין. יש מקפידין שלא לחלוץ עד אחר הקדיש כדי שיהיו ד' קדישים כמ"ש סי' כ"ה ועכשיו שנהגו לפרוס על שמע אחר י"ח א"כ הוי ד' קדישים ובשל"ה דף קי"ו כתב דבספר המוסר איתא איפכא ד' קדושות וג' קדישי' דברכו נחשב ג"כ לקדושה, ובלבוש כתב לחלצם קודם קריא' ס"ת ולא קי"ל הכי דהא אינו אלא חומרא בעלמא לחלצם בר"ח וכ"כ בכוונת האר"י אבל בח"ה יש לחלצם קודם הלל וכ"כ מ"ע בתשובה:

א

(א) תתקבל – וכלל הוא דכל יום שיש בו מוסף אומרים קדיש תתקבל אחר הלל דהוא סיומא דתפלת שחרית:

ב

(ב) ולוי חוזר וקורא וכו' – הטעם מבואר בגמרא משום דליכא בפרשה זו אלא ח' פסוקים וא"כ אם יקרא הלוי כדרכו ג' פסוקים לא ישתייר בפרשה אלא ב' פסוקים וקיי"ל דאין משיירים ב' פסוקים לפני הפרשה וכדלעיל ר"ס קל"ח וליכא למימר דלא ליקרו בפרשה זו אלא כהן ולוי והשלישי והרביעי יקראו בפ' וביום השבת ובפ' דר"ח גם זה א"א דבפרשה דשבת ליכא אלא ב' פסוקים וע"כ יהא צריך לסיים לשלישי באיזה פסוקים בפ' דר"ח ולפי מה דקיי"ל דאין פוחתין בפרשה בפחות מג' פסוקים לא ישתייר בפ' דר"ח לפני הרביעי אלא ב' פסוקים לפי שהיא כולה רק חמשה פסוקים וע"כ צריך לעשות כנ"ל:

ג

(ג) ורביעי קורא – ודעת הב"ח ופר"ח שיותר טוב לסיים לשלישי עד וביום השבת והרביעי יקרא וביום השבת עד סוף הקריאה אכן מפמ"ג משמע שעדיף לעשות כמנהגנו. ודע עוד דהגר"א חולק אעיקר דינא דמחבר ולדעתו סדר הקריאה בר"ח הוא כן כהן קורא ג' פסוקים והלוי חמשה עד סוף הפרשה והשלישי חוזר וקורא ג' פסוקים האחרונים בפרשה שקראו וקורא וביום השבת עד פ' דר"ח והרביעי קורא בפ' דר"ח ועיין בביאור הלכה:

ד

(ד) אומר קדיש – היינו החצי קדיש שאומרים על הבמה על הס"ת ואח"כ אשרי ובא לציון וחצי קדיש בשביל הפסוקים של אשרי ובא לציון:

ה

(ה) ומחזיר ס"ת וכו' – ובמקומנו המנהג שמחזירין הס"ת להיכל מיד אחר קריאה כמו שכתב הרמ"א בסוף סי' כ"ה:

ו

(ו) תפלת מוסף – ויש איזה שינויי נוסחאות יש גורסין זכרון לכולם היו ויש גורסין זכרון לכולם יהיו ויש אומרים זכרון לכולנו יהיה ואין לשנות שום מנהג. צריך לומר ומנחתם ונסכיהם (לאפוקי ממ"ד שאין לומר ונסכיהם) יש שכתבו שצ"ל את מוסף וכו' ויש שכתבו שצ"ל ואת מוסף וכו' וכן יש אומרים ולכפרת פשע ויש שאינם אומרים רק בשנת העיבור ואפילו בשנת העיבור יש שאינם אומרים אותו אלא עד כלות חודש העיבור דהיינו עד אחר חודש אדר ובכל אלה נהרא נהרא ופשטיה וכל אחד יעשה כמנהג המקום. אם התפלל תפלת י"ח במקום מוסף לא יצא אפי' הזכיר יעלה ויבא וצריך לחזור ולהתפלל והטעם דצריך להזכיר קרבנות המוספים מיהו אם אמר באחת מן הברכות יהי רצון שנעשה לפניך חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף יצא וכדלעיל בסי' רס"ח ס"ד:

ז

(ז) ואומר כתר – היינו לפי מנהג בני ספרד ואנו בני אשכנז אומרים נקדש כמו בתפלת שחרית:

ח

(ח) אומר קדיש – היינו קדיש שלם עם תתקבל בשביל התפלה:

ט

(ט) ואומר מזמור ברכי נפשי – משום דנזכר בו מקרא דירח עשה למועדים (טור) וכתב מג"א דבקצת מקומות אין אומרים אותו:

י

(י) נוהגים וכו' – והטעם דכמו דאין מניחים תפילין ביו"ט משום שיו"ט בעצמו אות כמו כן יש לנהוג בר"ח עכ"פ בשעת מוסף שמזכירים מוספי היום דאותה זכירה ג"כ הוא כעין אות וכתב הפמ"ג שיש לחלוץ התפילין בובא לציון קודם יהי רצון שנשמור חוקיך ויש נוהגים רק לחלוץ הרצועות מהאצבע קודם יהי רצון מיהו כ"ז בר"ח אבל בחוה"מ שהוא יו"ט גמור יש לחלצם קודם הלל (מג"א):

א

כתר. עיין בה"ט וכתב בספר גן המלך סי' קלד דבר"ח יאמר ועמך ישראל ובשבת ויו"ט עם עמך ישראל כי בשבת ויו"ט ישראל הם עיקר ע"פ המדרש ע"ש שכ"כ בשם הרב מוה' דוד גרשון ז"ל ועיין בבר"י בשם הארחות חיים והכל בו שכ"כ דלכך אומר עם לפי שישראל עיקר ע"פ המדרש כו' וע"ש שנשא ונתן בזה מהא דהג"מ פ"ג דת"ת דקאמר טוב תורה עם ד"א. ובתוס' ישנים סוף יומא ובריש פ"ז דטהרות ומסיק דהפשט עם עיקר אך זימני' דנקט עם על טפל ע"ש:

א

חוזר וקור' כו' את הכבש וכו' מפני שפ' זו אין בה אלא ח' פסוקי' ואם יקראו שנים הראשונים כ"א ג' פסוקים לא נשארו אלא ב"פ ואין משיירין בפ' פחו' מג"פ ואם יקראו פ' זו בשנים נשארו עדיין ז"פ לקרות בהם ב' אנשים א"א לפי שהם נחלקים לב' פרשיות פ' וביום השבת היא ב"פ ופ' ובראשי חדשיכ' היא ה"פ ואם יקרא איש א' פ' וביום השבת ופ' א' מן ובראשי חדשיכם אין מתחילין הפ' פחות מג"פ ואם יקרא פ' וביום השבת וג"פ מן ובראשי חדשיכם לא נשארו אלא ב"פ מ"ה צריכין לקרו' ג"פ בבפ' צו ואע"פ שאין בה אלא ח"פ כשדולג האמצעי (פי' כשחוזר וקורא מה שקרא ראשון) פסוק א' ה"ל ט' וקורא הד' פ' וביו' השב' ופ' ובר"ח או שיקר' הג' ג"פ הנשארים וגם ביום השבת והד' קורא ובר"ח וא"ל דליקרי למעלה מפ' התמיד או למטה מר"ח דאין קורין אלא בסדרו של יום ופ' התמיד הוא סדרו של יום שהרי מקריבים תמידים בר"ח וביום השבת נמי מסדר היום שלפעמים בא ר"ח בשכת כ"כ הר"ן והך אין מתחילין בפחות מג"פ הוא משום הנכנסין שיסברו שזה שלפניו לא קרא רק ב"פ ואין משיירין בפחות מג"פ משום היוצאין דיסברו שזה שיקרא אחריו לא יקרא רק ב"פ והקשה הר"ן בשם הרמב"ן כשהאמצעי חוזר וקורא פסוק א' מן הראשון יש לחוש לנכנסין שיסברו שהא' לא קרא רק ב"פ ואי לא חיישי' לזה יקראו כדרכן והשלישי יקרא פ' וביום השבת ופסוק א' מן ובראשי חדשיכם אלא ודאי שחיישי' משום הנכנסין שיסברו שזה שלפניו לא קרא רק פסוק א' וא"כ מאי מהני תקנה שהאמצעי חוזר ותי' הר"ן שלא לנכנסין ויוצאין לחוד חיישי' אלא לעומדים שם בב"ה שיראו שזה הג' קורא פסוק א' מן ראשי חדשיכם ויסברו שבכל פעם מותר לעשות כן ולא ידעו שדוקא כאן עושה כן משום דלא אפשר אבל במה שהאמצעי חוזר לא יטעו העומדים שם בזה שאדרבה כשיראו שינוי ישאלו אח"ז למה עושין כן ויגידו להם כיון דלא אפשר ולעד"נ כיון דחכמים תקנו כך לחזור בכל ר"ת קלא אית ליה למלתא ויודעים הכל שהפסוק השלישי נקרא כפל ולא אתי למטעי ודוגמא לדבר מצינו בריש ה' שבת גבי מרחץ ששכרו לעכו"ם דאם מפורסם הדבר שהעכו"ם שוכרו מכמה שנים תו לא חיישי' למראית עין ה"נ כן הוא. וי"ל למה ידלג השני דהיינו האמצעי שהוא לוי חוזר וקורא פסוק א' מפ' הראשונה ה"ל להמתין עד האחרון וכולם יקראו כדרכן אלא שהאחרון שאין מספיקין לו הפסוקים יחזור לפסוק א' שלפניו ונ"ל דעכשיו שהשני חוזר והוא אפשר לו לקרות ג"פ הכל יכירו שיש כאן תקנת חכמים שחשו לאין משיירין בפחות מג"פ משא"כ באחרון לא ירגישו שתקנת חכמים יש כאן אלא דיסברו שכיון שא"א לו לקרות ג"פ הוא חוזר לאחוריו פסוק א' ומזה ימשוך טעות שבכ"מ ישיירו בפחות מג"פ ויסמכו ע"ז שאותו שאחריו יחזור לאחוריו פסוק א' ונמצא מיעקרא תקנת חכמים. מזה יצא לנו דין א' באם אירע שהחזן טעה ושייר בפחות מג"פ והיה סברא לומר שאותו שאחריו יחזיר לאחוריו פסוק א' מפני הנכנסים אלא לא אמרי' כן דא"כ ימשך מזה טעות שבכל פעה יעשו כן לכתחלה שישייר בפחות מג"פ ויסמוך ע"ז שאחריו יחזור לאחוריו פסוק א' ונמצא מיעקר' תקנת חכמים אלא מוטב שבאותו פעם לא יחוש לנכנסי' וישלים בפ' שאחריה עוד ג"פ אלא דאם הוא אחרון ואירע טעות באותו שלפניו שלא שיירו לו לאחרון אלא ב"פ הוא מוכרח לחזור לאחוריו פסוק א' כדי שלא יהא ברכותיו לבטלה ועוד נ"ל לתרץ קושי' של הר"ן שזכרנו וקושי' שלי דמ"ש חז"ל אין מתחילין בפחות מג"פ אין האזהרה על הפותח כי הוא מוכרח לכך כיון דכבר סיימו לשלפניו באופן זה אלא האזהרה על מאן דמסיים שסיים שלא כדין והכריח לשלאחריו לפתוח שלא כדין וא"כ שפיר יש איסור אם יקרא הג' וביום השבת ופ' א' מראשי חדשיכם דיסיים באיסור וכן נמי אם יקראו כדרכן וישיירו ב"פ והאחרון יחזור פסוק א' משלפניו דאותו שמסיים עביד שלא כדין וכן נמי אם היה הג' חוזר פסוק א' מן השני סוף סוף סיים השני שלא כדין בפחות מג"פ משא"כ השתא שכל המסיימין מסיימין כדין רק שהלוי המתחיל מתחיל בפסוק א' משלפניו אין עליו אזהרה כי עיקר האזהרה על המסיים וטעם יש בדבר דהמסיים יגרום על עצמו שיטעו הנכנסין לו' שלא קרא אלא פסוק א' או ב' כיון שזה שאחריו יתחיל בפחות בג"פ משא"כ במתחיל שאחריו שאין עליו שום טעות זה נ"ל נכון מאוד. וב"י הביא בשם ש"ל דהא אין הישראל דולג בפ' של הלוי שלפניו פסוק א' שאין משיירין בפ' בפחות מג"פ גזיר' משום הנכנסין והיוצאי' והכא דלא אפשר לפיכך דולג האמצעי דכיון דליכ' למיחש משום היוצאים ליכא למיחש משום הנכנסים דמאן דעייל שיולי משייל עכ"ל. ואיני מכיר חילוק זה כל עיקר דודאי גם הנכנס בשעה שהלוי פותח פסוק אחד לאחוריו לא יבוא לשאול דיסבר שהכהן סיים בב' פסוקים לחוד. ובגמ' איתא להאי סברא דמאן דעייל שאיל לת"ק דלא סבירא ליה גזירה משום נכנסין אבל ליש אומרים דקיי"ל כותייהו לא סבירא להו הך סברא ולפי מה שכתבתי נתיישב הכל בס"ד:

ב

נוהגים לחלוץ תפילין וכו'. כתב בלבוש דנראה לו שיש לחלצם קודם קריאת התורה. ואני כתבתי בסי' כ"ה דאפי' בשעת מוסף אין לחלצם אבל בחול המועד יש לחלצם קודם קריאת הלל כנלע"ד: