שולחן ערוך, אורח חיים קנ״א: דיני קדושת ב"ה ובו יב סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דיני קדושת ב"ה ובו יב סעיפים:
בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והתול ושיחה בטילה ואין אוכלין ושותים בהם ולא מתקשטין בהם ולא מטיילין בהם ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ות"ח ותלמידיהם מותרים לאכול ולשתות בהם מדוחק: (וי"א דבבית המדרש אפי' שלא מדוחק שרי): (ר"ן פרק בני העיר) ואין מחשבין בהם חשבונות אלא אם כן הם של מצוה כגון קופה של צדקה ופדיון שבויים ואין מספידין בהם אלא אם כן יהיה ההספד לאחד מגדולי העיר שכל בני העיר מתקבצים ובאים להספידו ואם צריך ליכנס בהם לצרכו כגון לקרא לאדם יכנס ויקרא מעט או יאמר דבר שמועה ואח"כ יקראנו כדי שלא יהא נראה כאלו נכנס לצרכו ואם אינו יודע לא לקרות ולא לשנות יאמר לא' מהתינוקות קרא לי פסוק שאתה קורא בו או ישהה מעט ואח"כ יצא שהישיבה בהם מצוה שנאמר אשרי יושבי ביתך (ושיעור הישיבה כדי הלוך שני פתחים) (לדעת הי"מ בסי' צ' ס"ס כ') (מרדכי ר"פ השותפין):

ב

י"א שמה ששנינו בקדושת בתי מדרשות ר"ל של רבים דומיא דב"ה אבל יחיד הקובע מדרש בביתו לצרכו אין לו קדושה כ"כ:

ג

אין ישנים בב"ה אפילו שינת עראי אבל בבית המדרש מותר:

ד

לצורך ב"ה מותר לאכול ולישן בתוכו ומטעם זה ישנים בליל יום הכפורים בב"ה ואפילו לצורך מצוה אחרת כגון כשנקבצים לעבר השנה בב"ה מותר לאכול שם:

ה

היו לב"ה שני פתחים לא יכנס בפתח זה לעשותו דרך לצאת בפתח השני לקצר דרכו ואם היה הדרך עובר קודם שנבנה ב"ה מותר וכן אם לא נכנס בו תחלה כדי לקצר דרכו מותר לעשותו דרך וכשנכנס בו להתפלל מותר למי שנכנס בפתח זה לצאת בפתח אחר:

ו

מותר ליכנס בב"ה במקלו ובתרמילו ובאפונדתו (פי' מיני כיסים תרגום ובילקוט ובתרמילו) ויש אוסרים ליכנס בו בסכין ארוך או בראש מגולה:

ז

יכול לרוק בו ובלבד שישפשפנו ברגליו או יהיה שם גמי שאם ירוק לתוכו לא יהא נראה:

ח

טיט שעל רגליו ראוי לקנחו קודם שיכנס להתפלל וראוי שלא יהא עליו ולא על בגדיו שום לכלוך:

ט

נוהגים בהם כבוד לכבדן ולרבצן [פי' כבוד נקוי הבית. ריבוץ זריקת המים על פני הקרקע] ונוהגין להדליק בהם נרות לכבדן:

י

אפי' לאחר שחרבו עדיין הם בקדושתן וכשם שנוהגים בהם כבוד בישובן כך נוהגים בחרבנם חוץ מכבוד ורבוץ ואם עלו בהם עשבים תולשים אותם ומניחים אותם במקומן משום עגמת נפש כדי שיראו העם ותעיר רוחם וישתדלו לבנותה:

יא

אם בשעת בנין ב"ה התנו עליו להשתמש בו מותר להשתמש בו בחרבנו אבל בישובו לא מהני תנאה ואפילו בחורבנו לתשמיש מגונה כגון זריעה וחשבונות של רבים לא מהני תנאה בד"א בבתי כנסיות שבחוצה לארץ אבל בבתי כנסיות שבא"י לא מהני שום תנאי:

יב

יש ליזהר מלהשתמש בעליות שעל גבי ב"ה תשמיש קבוע של גנאי כגון לשכב שם ושאר תשמישים יש להסתפק אם מותר להשתמש שם: הגה וכל זה דוקא בב"ה קבוע שנבנה מתחלה לכך אבל בית שיחדו לאחר שנבנה לב"ה מותר לשכב עליו (פסקי מהר"י):

א

אין נוהגין בהם כו'. ובאם נוהגין בו קלות ראש ואפי' בה"כ שנעשה בהם עבירה אפ"ה מותר להתפלל בה (תשו' מהררא"ם ח"א סי' ע"ט):

ב

או יאמר דבר שמועה פי' של תור'. המתעטש בב"ה א"א לו רפוא' (מיימוני):

ג

מותר ליכנס במקלו לבה"כ כו' ולפי' הסמ"ק נראה שאסו' ולפ"ז באפונדתו דהיינו בכיס ובאבק שעל רגליו נמי היה להם להקפיד ואינם מקפידים ולכן נר' דאינו משנת חסידים דכיון שאין מקפידים בהני אין להם להקפיד גם במקל דמאי שנא הא מהא (ב"ח) . יכול לרוק בבה"כ ודוקא שלא בשעת התפלה:

ד

וכשם שנוהגין כבוד בישובן כו'. מ"מ באם העכו"ם מחזירין שם לבנות בית תיפלות אזי יכול לבנות בה בתים להקדשות לצורך ב"ה אחרת שיש להם ותע"ב (מהר"מ אלשקר) וכן ב"ה שגזר המלכות שלא להתפלל בה יש למכרה להחזי' ולהשכי' בה"כ החדש (משפטי שמואל סי' י"ד):

א

ראש. ובעון זה נהפכין הבה"כ לבית עכו"ם סמ"ק. אסור לשחוט בבה"כ מבי"ט מ"א. כתב הרא"ם ח"א סי' ע"ט דאפי' נעשה בבה"כ עבירה שמצאו לשמש מתעולל עם נערה אחת שמותר להתפלל שם וכל קדושת בה"כ עליו ע"ש כתב בשארית יוסף סי' כ"ח שכיני בה"כ שמגיע מהם ריח רע לבה"כ צריכים להרחיק ע"ש:

ב

מדוחק. עמ"א וט"ז:

ג

העיר. פי' שמת קרוב של הגדול:

ד

שמועה. פי' של תורה האר"י ז"ל היה נזהר מאוד שלא לדבר בבה"כ אפילו דברי מוסר פן ימשוך ממנו דברי חול:

ה

בבה"כ. וחייב לגעור באותן הישנים בבה"כ מכ"ש אותן שישנים בשעת הדרשה שאז עבירה גוררת עבירה ומסיר אזנו משמוע תורה. המתעטש בבית הכנסת אין אומרים לו רפואה מיימוני. עיין ט"ז. (ובאליהו רבה התיר במקום שמותר להפסיק והביא ראיה לדבריו ועיין ספר חסידים סי' תתרי"א. מצא דבר בחצר ביה"כ זכה בו ולא אמרינן דחצר להקדש (אגודה ריש מעילה). ושיחת הילדים איסור גדול בבה"כ של"ה):

ו

בתוכו. ולא יכניס מטתו לשם. מ"א:

ז

השנה. שאין בה קלות ראש דאין עולין לה אלא בפת וקטניות:

ח

מותר למי. צ"ל מצוה למי וכו' מ"א ע"ש ועיין ע"ת:

ט

בו. דוקא שלא בשעת תפלה והאר"י ז"ל היה נזהר מרקיקה אפילו שלא בשעת התפלה:

י

לכבדן. רבינו יעקב היה מכבד בזקנו לפני ארון הקודש. ס"ח מ"א:

יא

שחרבו. אפילו בח"ל ר"י בי רב. מ"א:

יב

התנו עליו. דוקא התנו בפירוש אבל מסתמא לא. עיין מ"א:

יג

בחרבנו. דוקא שאין דעתם לבנותה. אגודה. מ"א:

יד

תנאי. היינו לקלות ראש כגון אכילה ושתיה וזריעה הוי קלות ראש ביותר ועגמת נפש. מ"א:

טו

שבח"ל. עיין מ"א ועיין במגילה דף כ"ח בתוס' ד"ה בתי כנסיות של בבל כתבו דמיירי בחרבנם אבל בישובם אסור. ואלו בד"ה ואעפ"כ אין נוהגין קלות ראש כתבו דמיירי בבנינם דאלו בחרבנם שרי בכל הני ע"ש וצ"ע. ועיין במהרש"א ובספר גופי הלכות:

טז

עליו. ומ"מ שומר נפשו ירחיק מזה כנה"ג. וכתב ט"ז בילדותי הייתי דר בק"ק קראקא למעלה מבה"כ בבית מדרשי ונענשתי הרבה במיתת בנים ותליתי בזה:

א

מגילה דף כ"ח

ב

רמב"ם פי"א מה"ת ממשמעות הגמרא שם

ג

שם בגמ'

ד

רמב"ם שם

ה

שם בגמ'

ו

הר"י בן חביב וב"י

ז

שם

ח

הגה"מ פי"א מה"ת מירושלמי פ"ק דפסחי'

ט

מגילה כ"ט וברכות ס"ב

י

לאפוקי מגירסת הרא"ש והטור דגרס מצוה

יא

כך משמע שם בברכות

יב

א"ח בשם מהרמ"א

יג

שם בגמ' ושם בירוש'

יד

מהר"י בן חביב

טו

מגילה כ"ח

טז

טור

יז

שם בגמ'

יח

שם

יט

מרדכי פ"ק דשבת ומהרי"ק סי' קס"א

א

ס"א ובתי מדרשות כו'. כ"ה גי' הרי"ף ורא"ש וש"פ וזש"ש ואין כו' חכמים ותלמידיהם מאי בי רבנן כו':

ב

כגון כו'. רמב"ם וטור וגי' ואין אוכלין כו' דלא כרש"י:

ג

ולא מתקשטין כו'. רש"י ועפ"א דיומא:

ד

מדוחק. ממש"ש ואין נכנסין כו' כי הא כו':

ה

וי"א כו'. כפשטא מותרים ביתא דרבנן לגמרי אבל עובדא דרבינא בבה"כ ושם דוקא מדוחק ר"ן וכתב בשם הרמב"ן דמ"ש על תנאי הן עשוין אפי' בבניינה אלא דוקא מדוחק כגון לאורחים עניים כמ"ש בפ' ע"פ וכן להשכיב שם לצורך כמ"ש בריש ב"ב ובירושלמי אמרו ר' אמי מפקיד לספריה אלו אתי לגביכון אינש מלוכלך באורייתא תהוון מקבלין ליה ולחמריה ולמניה כו' משא"כ בזילתא דהוי שלא מדוחק כנ"ל:

ו

אא"כ כו'. כמו אכילה ושתיה עס"ד:

ז

שנא' כו'. סמ"ג וטור:

ח

ושיעור כו'. דמהאי פסוקא למידין ישיבה קודם התפלה כמ"ש בפ"ה דברכות:

ט

כדי כו'. כמ"ש בפ"ח שם וכמ"ש הרא"ש שם בשם י"מ:

א

ס"ב י"א כו'. כמש"ו דומיא דב"ה ששנינו שם:

א

ס"ג אין כו'. כן הגי' בתוספתא ואין ישנים בהם ובתוס' ב"ב ג' ב' ד"ה ועייליה משמע שהגי' בגמ' ואין ישנים בבה"כ לא שינת קבע ולא שינת עראי:

ב

אבל כו'. דריב"ז ור"א משתבחי בזה שלא היו ישנים בבהמ"ד כו' כמ"ש בפ"ב דסוכה ור"א בר אהבה בפ"ג דתענית ובפ"ג דברכות הני ציפי כו':

א

ס"ד לצורך כו'. כמ"ש בב"ב שם ובזה מתורץ קושיות תוס' הנ"ל שם ועתוס' דפסחים ק"א א' ד"ה דאכלי כו' ואפי' כו' ירושלמי פ"ק דפסחים:

א

ס"ה מותר. עיקר כמ"ש ברא"ש וטור מצוה וכמ"ש בקרא להדיא שם ועמ"א:

א

ס"ו מותר כו'. כמ"ש בברכות שם ורקיקה ומנעל:

ב

בסכין. במ"ש בפ"ב דמדות מפני שהמזבח נברא כו' וכן בה"כ כמ"ש בפ"ק דברכות קדימו וחשיכו כו':

ג

או כו'. ע"ל סי' צ"א ס"ג ובלבד כו' ירושלמי שם:

א

ס"ז או כו'. תר"י והרא"ש:

א

ס"ח טיט כו'. כמ"ש בפט"ו דשבת בגדים כו' וע"ל סי' נ"ג סעיף כ"ה בהג"ה:

א

ס"ט ונוהגין להדליק כו'. בפ"ח דברכות נ"ג א' אור של בה"כ כו':

א

סי"א אם בשעת בנין כו'. כפי' הרא"ש שם וכן פי' התוס' אלא שהם פי' מ"ש שם ואעפ"כ אין נוהגין כו' בבניינה אבל הרא"ש מפ' בחורבנה וכמו זריעה וה"ה לחשבונות לפי שהן מגונין ביותר:

ב

אבל כו'. תוס' ורא"ש שם:

א

סי"ב יש כו'. ממש"ש בפ"א דשבת אבל בקשקושי כו' וכמ"ש בסי' ק"ן בס"ב אלמא אין איסור אלא שלא יהא תשמיש גבוה מבה"כ כ"ש ע"ג בה"כ עצמו:

ב

ושאר כו'. דאמרינן בפ' כ"צ גגין ועליות לא נתקדשו או שמא יש לדמותן להיכל כמש"ש דנתקדשו ובמגילה שם קרי לה מקדש כמ"ש והשימותי את כו':

ג

וכ"ז כו'. דומיא דהיכל שנבנה לכך:

א

קלות ראש – ומ"מ אף שנעבדו עבירות גדולות בביהכ"נ מ"מ מותר להתפלל ולתת שם ס"ת. תשובת רא"מ ח"א סימן ע"ט:

ב

ואין אוכלים ושותים בהם – אסור לשתות מים בביהכ"נ ובביהמ"ד למי שאינו ת"ח תשובת רשב"ש סימן רע"ד והמנהג עתה ששותין העם מים בביהכ"נ [ברכי יוסף] ואפשר שסומכין העולם על הסוברין דבתי כנסיות שבח"ל על תנאי הן עשויין ומועיל אף בישובן. ולפ"ז בא"י אין טעם להתיר ונראה דמי שלומד בביהמ"ד אפילו שלא בקביעות יש להקל בזה כשצמא לשתות די"ל דהוי בזה צורך מצוה כדי שלא יתבטל מלמודו וכדבסעיף ד'. ועצם הדין דאכילה לא נזכר בשו"ע אם דוקא קבע או אפי' עראי אסור ועיין בס"ג דלענין שינה בביהכ"נ נזכר דאפילו עראי אסור ופה לא נזכר ש"מ לכאורה דוקא קבע או דילמא דאפילו עראי לא עדיף עכ"פ משתיה ומ"מ צ"ע:

ג

בחמה מפני החמה – וה"ה בצינה מפני הצינה [תוספתא]:

ד

ות"ח ותלמידיהם – ואין חילוק בין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבא"י לשל חוצה לארץ:

ה

וי"א דביהמ"ד וכו' – הנה המעיין בר"ן יראה דלשיטתו מותר בביהמ"ד לת"ח אפילו ליכנס בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים דכביתו עשויה לגמרי [ופשוט דלבד מקלות ראש] אך מדלא הזכיר הרמ"א קולתו בזה משמע דלא תפס שיטתו רק לענין אכילה ושתיה דאפילו שלא מדוחק שרי ומסתברא דיש להקל גם לענין שאר תשמישין הואיל שלומדים שם כל היום. ודע עוד דאף דלדעת הר"ן אין לנו מקור להקל בביהכ"נ אפילו מדוחק [ורק בבבל (או ה"ה בחו"ל וכדלקמן במ"ב בסי"ב) משום דעל תנאי הן עשויות עיין שם בר"ן] מ"מ מדלא הזכיר הרמ"א את דעתו בזה משמע דלענין זה תפס להקל כדעת המחבר שהיא ע"פ שיטת הרמב"ם וש"פ:

ו

ואין מחשבים בהם חשבונות – היינו אע"פ שבני העיר צריכין לאותן חשבונות ואין להם מקום להתאסף שם מפני שהוא קלות ראש בכבוד ביהכ"נ [הרמב"ן בליקוטיו] ור"ל דאע"פ שהוא צורך רבים וכ"ש חשבונות של יחיד:

א

אבל בביה"מ מותר – ובבתי מדרשות שלנו שמתפללין בהם ג"כ לכאורה לאו גריעא מביהכ"נ לבד ואסור אפילו עראי ולפי הטעם שהסברנו בסקט"ז אפשר דשרי וצ"ע:

א

לעשותו דרך – אם לא שיקרא או שישהא שם מעט וכנ"ל:

ב

לקצר דרכו – שאסור ליכנס בהם אלא לדבר מצוה [רמב"ם] ואם הוא הולך לדבר מצוה אפשר דשרי [פמ"ג] ולא נהירא שמדברי הרמב"ם אין ראיה להקל דהרמב"ם מיירי דהכניסה לביהכ"נ היה בשביל דבר מצוה דאז ממילא מותר אח"כ ג"כ לקצר דרכו משא"כ בזה שנכנס בכוון דרך ביהכ"נ רק כדי לקצר דרכו והמצוה שמקוה לעשותה הלא יוכל לעשותה אפילו אם לא יעשה הביהכ"נ קפנדריא מסתברא דאסור:

א

בסכין ארוך – עמ"ב ומסתברא שאין להחמיר בזה אלא באנשים דעלמא שאסורים לאכול בביהמ"ד והסכין שנושא לשם הוא שלא לצורך תשמיש אבל ת"ח שמותר לאכול ולשתות שם והסכין שנושא שם הוא לצורך תשמישו מסתברא דמותר כמו בכל אכילה שלא הוצרך לכסותו רק בעת שגמר להשתמש בו ומתחיל לברך בהמ"ז:

ב

או בראש מגולה – אפילו במקום שנוהגין ללכת כן לפני השרים שזהו דרך קלות ראש לפני המקום כאלו אין עליו מורא שכינה וכשיש לו כובע בראשו יש לו אימה וכובד ראש לפני ית' [לבוש]:

א

להשתמש בו – כתב א"ר בשם הב"ח סימן קנ"ג דאם התנה להתפלל עד זמן פלוני ואח"כ לא יתפלל בו כלל משתמש בו אחר כלות הזמן כל מה שירצה וצ"ע דבאופן זה הלא לא נחשב הזמנה כלל כיון שהתנה בהדיא שהוא רק לפי שעה וא"כ אפילו בזה הזמן גופא אין קדושת בית הכנסת עליו וכן מוכח במרדכי שהביא הב"ח [אך לענין קלות ראש נראה שראוי להחמיר בתוך הזמן וזהו שסיימה הגמרא [לפירוש המרדכי] ואעפ"כ אין נוהגין בהן קלות ראש ומאי ניהו חשבונות ור"ל דאף דמצד הדין הזמנה כזו שהוא לפי שעה לאו מילתא היא מ"מ אין לנהוג בה קלות ראש של חשבונות וכ"ש שחוק והיתול ולענין אכילה ושתיה ושארי תשמישין משמע שאין להחמיר בזה] וכמו שכתבנו בסימן קנ"ג במ"ב ס"ק נ"א:

ב

אבל בישובו וכו' – הנה בפירושא דסוגיא דעל תנאי הן עשויות יש כמה שיטות היינו שיטת התוספות והרא"ש דבישובו לא מהני תנאי ובחורבנו מהני ושיטת רש"י והאו"ז דאפילו בישובו מהני תנאי ושיטת הרמב"ן והר"ן וכן דעת הרשב"א בתשובותיו בחלק ד' דאפילו בחורבנן לא מהני תנאי שישתמשו בו להדיא בשלא מדוחק אבל כשהוא מדוחק אפי' בישובן מהני תנאי [מדוחק קרי כשהוא להאכיל העניים לצורך שעה או להשכיבן שם] והנה אף שהמחבר העתיק לדינא דבישובו לא מהני תנאי מ"מ נראה מדברי הט"ז בריש הסימן דכשהוא מדוחק וכנ"ל יש לסמוך על הרמב"ן דאפילו בישובו מהני והדין עמו שכן הוא ג"כ דעת הר"ן והרשב"א וגם יש לצרף לזה דעת רש"י ואו"ז דס"ל דאפילו בישובן מהני תנאי. ודע עוד דאפילו לדעת רש"י ואו"ז דמהני תנאי אפילו בישובן מ"מ לקלות ראש ממש כגון שחוק והיתול וכיוצא בו פשיטא דלא מהני כדמוכח בגמרא להדיא עיין שם דאפילו חשבונות אסרו משום דהוא ג"כ קלות ראש:

ג

לא מהני תנאי – עיין במגן אברהם שהביא דדוקא לתנאי של קלות ראש כגון אכילה ושתיה וליכנס בחמה מפני החמה אבל לשאר תשמיש מהני תנאי וקשה דהא מוכח ברא"ש שם דאפילו לקרוא לאדם משם ג"כ לא מהני תנאי בישובו ומאי גריעא זה משאר תשמיש דעלמא אלא ודאי דבכל תשמיש אסור בישובן וע"ד קושיתו מסימן קנ"ד דמהני תנאי לתשמישי קדושה כגון במטפחת של ס"ת וכיוצא בה אפשר שיש לתרץ דבהכ"נ שאני כיון דמצוה שישראל יהיה להם מקדש מעט בכל מקום שהם כדאיתא בסימן ק"נ דכופין זה את זה לבנות ביהכ"נ לכן גזרו חז"ל דביהכ"נ הקבוע לא יועיל תנאי בישובן שישתמשו בה תשמישי חול דא"כ אין שם ביהכ"נ עליו כלל אלא כבית בעלמא משא"כ שם אפילו אם נאמר שאין על המטפחת שם תשמישי קדושה מאי איכפת לן בזה. ודע עוד דקושית המ"א הוא רק לפירש"י וש"פ שמפרשים דעל תנאי הן עשויין היינו שיוכלו להשתמש בו תיכף ואפ"ה ס"ל להתוספות והרא"ש דלא מהני על זמן ישובו ולזה הקשה מסימן קנ"ד אבל לפיר"ח שבידינו אין קושיא כלל לענ"ד שהוא מפרש דעל תנאי הן עשויין דכל שעה שירצה יחזור לקדמותיה [ור"ל דאם רבים ירצו בזה והיינו דקמסיים דאפ"ה אין מחשבין בהם חשבונות של רבים דזה אסור עכ"פ משום קלות ראש אבל שאר תשמישים שאינם של גנאי מותרים רבים להשתמש בו כשירצו משום דאז נפקע קדושתיה וחוזר לקדמותיה ולפירושו ל"ק מזילחא דמיטרא דכל זמן שלא נתרצו בו רבים עדיין בקדושתיה קאי ומסתברא דאף לדידיה אף דרבים מותרים להשתמש בו תשמיש שאינו של גנאי דנעשה אז כמו בית בעלמא תיכף כשחוזרים להתפלל בו חוזר ומתקדש בקדושת ביהכ"נ] וא"כ אין קושיא מסימן קנ"ד דהתם התנאי שישתמש בו אף בעודו בקדושתיה ולזה יש לומר דמהני:

ד

אבל בב"כ שבא"י וכו' – ע' מ"ב והנה על עצם הדין שסתם השו"ע דבא"י לא מהני תנאי יש לעיין דלכאורה אין דין זה ברור לכו"ע [ורק לשיטת התוס' וכדלקמיה] דהנה בגמרא לא נזכר זה כלל בלא מהני תנאי אלא דאמרינן שם דבתי כנסיות של בבל על תנאי עשויין ולא מבעיא אם נפרש דסתמא על תנאי עשוין אין לדייק מזה אלא לאפוקי א"י דבסתמא אין עומדין על תנאי אבל אם התנו בפירוש למה לא יועיל וכמו על כל תשמישי קדושה דאיתא בהדיא בירושלמי דמועיל תנאי וכדלקמן בסימן קנ"ד וכמו שהקשה המ"א בסקי"ד אלא אפילו לפי מה שהוכיח המ"א מכמה פוסקים דכונת על תנאי עשויין היינו דבבבל התנו עליהם ולא בסתמא מ"מ אין לנו הוכחה דבא"י לא מהני תנאי אלא דבבבל דרכן היה להתנות מאיזה טעמים שהיה להם ובא"י לא היו מתנים וה"ה בכל חו"ל ג"כ לא היה תנאי על בתי כנסיות שלהם ואף בבבל גופא בזמה"ז אין ברור דבתי כנסיות שלהם על תנאי עשויות אבל אם התנו בהדיא שפיר מהני בכל מקום וכמו בכל תשמישי קדושה. ובאמת לא נזכר זה בכל הראשונים דבא"י לא מהני תנאי וחידוש דין זה נזכר רק בתוספות ונראה דכתבו זאת רק לשיטתם דבישובו לא מהני התנאי ורק בחורבנו ולכן כתבו הטעם דמועיל התנאי בחורבנו משום דכשיבא הגואל ר"ל דכיון דלבסוף כשיבא הגואל ויתקבצו ישראל מכל המקומות אשר נפוצו בין הגוים אל א"י ולא יצטרכו לזה המקדש מעט ועתידין ליחרב ועל כרחך ממילא יהיה נפקע אז קדושתן ולכן מהני התנאי ג"כ לכל זמן שיחרב משא"כ בא"י דלא יתבטל קדושתו בשום פעם לכן גם לחורבנו לא מהני תנאי כמו בישובו ולפ"ז להפוסקים דסברי דגם בישובו מהני התנאי למקום הדחק כגון להאכיל אורחים עניים אפשר לומר דאין חילוק בין בבל לא"י ואף בא"י מהני התנאי אם התנו אף לישובו לענין זה [וכ"מ מריא"ז שדעתו ג"כ כשיטה זו וכתב טעם דלכן היה תנאי בבתי כנסיות של בבל משום דשכיחי אורחים ומשמע דמדינא מועיל תנאי בכל מקום אף בישובו אלא דשם היה דרכן להתנות משום דשכיחי אורחין] ואף דהשו"ע סתם כשיטת התוס' דרק לחורבנו מועיל תנאי הלא מוכח מט"ז בריש הסימן שנוכל לסמוך על שיטת הרמב"ן וסייעתו דאף בישובו מהני תנאי לצורך עניים במקום הדחק וכנ"ל וא"כ יהיה זה הדין אף בא"י כן ויותר נוכל לומר דאף לדעת הרא"ש והטור דסברי כשיטת התוס' דבישובו לא מהני תנאי ורק בחורבנו מ"מ בזה לא ס"ל כהתוס' אלא דאם התנו בהדיא מהני אף בא"י בחורבנו [דמעצם הדין הלא מועיל תנאי לביהכ"נ כמו בתשמישי קדושה ורק דחז"ל גדרו בישובו וכנ"ל בבה"ל אבל למה דמהני התנאי בבבל ה"ה בא"י דמאי שנא] והאי דנקט בגמרא דבבל על תנאי עשויין דשם היה דרכן להתנות וכנ"ל ולכן השמיטו הרא"ש והטור את הדין הזה שכתבו התוס' ורק המחבר העתיקו בסתמא. היוצא מזה הסעיף ומכל דברינו הוא דיש ג' חילוקים היינו קלות ראש גדול כמו חשבונות ושחוק והיתול וכיו"ב אף בבבל ובהתנו אסור כדאיתא בגמרא בהדיא ובין בישובו ובין בחורבנו ותשמישי חול שאין בהם קלות ראש כלל מוכח מהמ"א דמהני תנאי בכל מקום וכמ"ש במ"ב וגם זה בין בישובו ובין בחורבנו ונידון זה הוא לענין אכילה ושתיה וכיו"ב דיש בו קצת קלות ראש דבבבל מהני תנאי עכ"פ לחורבנה לפי דעת השו"ע ולכמה פוסקים אף בישיבה להאכיל שם עניים כשהמקום דחוק ולפי דברינו אף בא"י אפשר דיש להקל בכל זה:

א

יש להסתפק – דע דכ"ז לענין להשתמש בתוך העליה שהוא חדר בפ"ע וגם לא מינכר לכל אבל להשתמש על גג ביהכ"נ כגון לשטוח עליו בגדים לייבש או פירות [במקום שהגגות שוות] שהוא מקום גלוי לכל פשיטא דאסור ומשנה שלמה היא [מגילה כ"ח] דאפילו בחורבנו אין שוטחין על גגו פירות ולענין שטיחת בגדים מוזכר בירושלמי בהדיא לאיסור:

ב

מותר לשכב עליו – ואין חילוק בין בתי כנסיות שבא"י לשל חו"ל [א"ר דלא כמ"א וכן משמע מהגר"א]:

א

במג"א ס"ק ט"ו תוס'. נ"ב עיין תשובות ח"ס או"ח סי' למ"ד:

ב

שם ס"ק ז' נמחק ונ"ב בפסקים שבסוף ס' מהרי"ו סי' נ"א:

א

סעיף י"א אבל ביישובו לא מהני תנאי וכו'. נ"ב עיין במג"א מה שהקשה בזה וע' מ"ש בישובו בחידושי ליומא כסוגיא דכל הלשכות שהיו במקדש לא הי' להם מזוזה בדף י"ד עיין במה"ת שלי בחיבור או"ח שנת תקצ"ט מ"ש בזה בישובו ובפלפול בדעת הרמב"ם בזה ע"ש ודו"ק:

א

[א] אין נוהגין בהן וכו'. אין לזלזל לאדם בכבוד השכינה (מהרי"ו) באליהו זוטא כתבתי זה לשוני, מצאתי כתב המתעטש בבית הכנסת אין אומרים לו רפואה מיימוני, עד כאן. (ובגן נטע נפל טעות בדפוס שכתב זה בשם ט"ז וצריך לומר אליהו זוטא). ועתה עיינתי ולא מצאתי היכן הוא בהמיימוני כן ואדרבה מדכתב פרק ד' מהלכות תלמוד תורה וכן בטור יו"ד ושולחן ערוך סימן רמ"ו דין זה על בית המדרש משמע בבית הכנסת מותר שהרי כתבו עלה דקדושת בית המדרש חמיר מקדושת בית הכנסת, ואין לומר כוונת מצאתי כתב הוא נמי על בית המדרש דאם כן קשה מאי חידוש בזה על השולחן ערוך, הא השולחן ערוך גופיה כתבו ביו"ד כדאמרן גם למה כתבו בשם מיימוני ולא הזכיר מטור ושולחן ערוך, ועוד הא כתב הכסף משנה ובית יוסף שם דמקורו הוא מש"ס פרק אלו דברים ושם איתא של רבן גמליאל לא היה אומרים מרפא מפני ביטול בית המדרש, ואם כן בית הכנסת מנלן, ודוחק לומר דהוי נמי ביטול תפילה, ועוד דגם בבית המדרש כתב הש"ך שם בשם הפרישה דוקא בימיהם שלא ראו מספריהם לחוץ, כל שכן שלא היו משיחין, אבל עכשיו דבלאו הכי אין נזהרים אומרים רפואה אף דהט"ז שם החמיר היינו משום כבוד התורה עיין שם, ועוד הא בלחם משנה שם הקשה על הרמב"ם הא מוקי הגמרא שם הך ברייתא כבית שמאי משמע דלבית הלל מותר ונדחק ליישב. מיהו נראה לי ליישב בהקדים דברמב"ם וטור משמע טעם האיסור משום קדושת בית המדרש, והוא תמוה הא בברייתא מפורש טעם משום ביטול בית המדרש, אלא נראה לי ליישב הנזכר לעיל כי קשה נמי על בית רבן גמליאל איך עשו כבית שמאי, אלא נראה לי דסבירא ליה אפילו לבית הלל אסור משום קדושת בית המדרש, ומאי דקאמר תניא כוותיה דבית שמאי היינו על טעם דתני משום ביטול בית המדרש אבל לבית הלל איכא טעם אחר משום קדושת בית המדרש ובין כך ובין כך, ונראה להקל בבית הכנסת אפילו כשעוסק בתפילת המקום שמותר להפסיק. ועיין ספר חסידים סימן תתרי"א מצא דבר בחצר בית הכנסת זכה בו ולא אמרינן דחצר להקדש (אגודה ריש מעילה):

ב

[ב] ויש אומרים דבבית המדרש וכו'. היינו לתלמידי חכמים ותלמידיהם דמותרים בבית הכנסת בשעת הדחק מותרין בבית המדרש אפילו שלא בשעת הדחק משום ביטול תורה, ולשאר אינשי או לתלמידי חכמים שאין לומדים בבית הכנסת משמע דאסורים. ודוקא מאכל ומשתה אבל שאר דברים כתב מגן אברהם אפילו לתלמידי חכמים אסור, כגון ליכנס בה מפני הגשמים, וכולי עלמא מודים בזה, ועוד דאטו תלמידי חכמים אינם מוזהרים על מורא מקדש, עד כאן. אבל ראיתי בסמ"ק ס"ו שכתב בכולן תלמידי חכמים מותרין כדאיתא בירושלמי עפרא דבי כנישתא וספריא ותלמידיהן, עד כאן. ומכל מקום אין להקל אלא בשעת הדחק ואפילו לשכב במטה שם נראה דשרי כדמשמע בירושלמי שהביא הר"ן מקבלין לחמרים ולמאנים, אבל כשיש משמר בבית הכנסת לא ישכב במטה כדאיתא ריש פרק תמיד, ויש לחלוק. וראיתי נוהגין כשמחדשין הפרנסים או גבאים בבית הכנסת שאוכלין ושותין שם עמא דארעא, ואולי הוי כאילו התנה כיון שהוא צורך ציבור ובית הכנסת כדבסעיף ד' וצריך עיון. כתב הט"ז דאורחים מותרין לאכול שם כדאיתא בסימן ק"פ בקידוש, וכן כתב בית יוסף בשם רמב"ן עד כאן לשונו. ותמיהני הא כתבו תוס' במגילה דף כ"ח דהתם מיירי בחדר הסמוכה לבית הכנסת, אבל בבית הכנסת גופיה אסור, וכן כתבו תוס' והרא"ש ריש בבא בתרא, וגם מה שכתב שכן כתב בית יוסף בשם רמב"ן אינו ראיה דמיירי בבתי כנסיות שבבבל שנעשות על תנאי דמותר בזה כמו דשרי בהתנת בארון ותשמישי קדושה בסימן קנ"ד סעיף ח', ומכל מקום קלות ראש אסור כמבואר בסעיף י"א:

ג

[ג] ואין מחשבין בהם וכו'. קאי אבית הכנסת ובית המדרש. מהרמ"ט (שו"ת המבי"ט ח"ג ס' פ"ד) דאסור לשחוט בתוכן. ודין הספד, עיין ביו"ד סימן שד"מ:

ד

[ד] ואחר כך יקראנו וכו'. דאם יקראנו קודם שקורא הפסוק נראה דעיקר הכניסה לקרות חבירו וקריאת פסוק הוא פלט (לחם משנה):

ה

[ה] גם הישיבה וכו'. פירש הב"ח דישיבה לשון שהייה הוא ובין עומד ובין יושב איכא מצוה ועיין לעיל סימן צ"ג ס"ק א':

ו

[ו] אפילו שינת ארעי וכו'. חל החיוב לגעור באותן שעושין כן, ומכל שכן אותן שישינים בשעה שדורש הדורש שאז עבירה גוררת עבירה מסיר אזנו משמוע תורה של"ה דף רנ"ו, גם הפליג מאוד שיחת חולין בבית הכנסת:

ז

[ז] לעבר וכו'. שאין בה קלות ראש דאין עולין לה אלא בפת דגן וקטנית:

ח

[ח] ואם היה הדרך עובר וכו'. מכל מקום אין ראוי לעשות כן מדאמר ר' אליעזר לא עשיתי קפנדריא, ומשמע דבהני גווני דשרי מיירי דאי לאו הכי מאי רבותא, כסף משנה וכן כתב פסקי תוס' פרק בני העיר:

ט

[ט] מותר וכו'. לבוש כתב יש אומרים שמצוה וכו', כן כתב בית יוסף בשם הרא"ש והטור, אבל בשולחן ערוך סתם וכתב דמותר היינו משום שכתב בבית יוסף דרי"ף ורמב"ם לא גרסי מצוה אלא מותר והשולחן ערוך נמשך אחר הרי"ף ורמב"ם כנודע. ונראה טעמא דלבוש דאנחנו נמשכין אחר הרא"ש וכן פסק מגן אברהם, וכן נראה לי עיקרו כי כן פסק הר"ן פרק בני העיר, וכן מצאתי בבעל הלכות גדולות דף י"ב וידוע שדבריו דברי קבלה. ועוד תמה אני על בית יוסף הא הרי"ף סוף ברכות, וכן בר"ן שם מבואר שכן כוונת הרי"ף. גם מה שכתב הנחלת צבי ראיה לרמב"ם מדאמר ר' אליעזר מימי לא עשיתי קפנדריא לא עיין בכסף משנה שם, דר' אליעזר מיירי בהיה הדרך עובר או שלא לעשות קפנדריא, אבל בנכנס להתפלל דמייתי הש"ס מקרא לא מיירי אפילו לרמב"ם עיין שם, וכן משמע בפסקי תוס' וכן דעת מעדני מלך נוטה בסוף ברכות דלשון הקרא הוא לשון ציווי, לכן נראה לי דהכי נקטינן:

י

[י] בראש מגולה וכו'. כן כתב בית יוסף על מה שכתב אורח חיים שהר"מ מוחה לילך בסכין ארוך או עם כיסו לבית הכנסת וכו'. זה לשונו, והגיה עליו הרי"ף דאין לחוש כי אם בגילוי ראש, עד כאן. והוא תמוה דלא נזכר מידי בדברי ארחות חיים מגילוי ראש, ועיינתי בכלבו דף י' שהעתיקו בזה הלשון, מיהו אין לחוש כי אם בגילוי, עד כאן, וכן הוא בתשב"ץ סימן ר"ב. ופשוט לדעתי דקאי על סכין וכיסו דדוקא כשהם בגלוי אבל כשהם מכוסה מותר ולא איירי כלל מגילוי ראש, וזה תימא על בעלי שולחן ערוך ולבוש ואחרונים:

יא

[יא] לרוק וכו'. שאם לא כן לא יוכל להתפלל בכוונה, ובש"ס ברכות דף ס"ג מבואר לי הטעם דארקיקה לא קפדי אינשי כמו במנעל ולפי זה אפילו אחר התפילה מותר וקל להבין:

יב

[יב] שישפשפנו וכו'. ובשבת שאסור לשפשף ישים המנעל עליו עד שיתמעך:

יג

[יג] נמי וכו'. והוא הדין תבן בית יוסף סימן צ':

יד

[יד] לכבדן ולרבצן וכו'. היינו לאחר שמכבדין מזלפין במים להרבץ האבק (רש"י). רבינו יעקב היה מכבד בזקנו לפני ארון הקודש ספר החסידים סימן קכ"ח:

טו

[טו] ולהדליק וכו'. נהגו להדליק קודם שיכנס אדם להתפלל משום דאמרינן עשרה קדמא שכינה ואתיא, ועוד שכן היו עושין במקדש, כלבו סימן י"ז:

טז

[טז] וישתדלו וכו'. ולפי זה באם סתרו בית הכנסת ממקום זה ובנאוה במקום אחר ואין בדעתו לבנות עוד במקום הראשון אין צריך לתלוש אלא יעשה גדר סביבו שלא יבואו לזלזל שם ואם הוא במקום שיכול למכור כנזכר בסימן קנ"ג ימכרוה, עד כאן לשון הט"ז, אבל בפירוש המשנה להרמב"ם פרק ד' דמגילה זה לשונו, ישתדלו בבניינה אם יוכלו או תכנע נפשם וישובו אל ה' אם אין בהם יכולת לבנותו ולכך מותר לתלוש ולהניחם במקום אבל לא יתלוש ויאכיל לבהמתו או יאבדם לגמרי, וכן משמע ברש"י וברטנורא, ואולי מודים להא כשבונים במקום אחר כרצונם וצריך עיון:

יז

[יז] התנו וכו'. משמע דוקא שהתנו בפירוש אבל מסתמא לא אמרינן על תנאי הן עשויות דדוקא בבבל היה כן אבל לא בשאר ארצות וכן משמע בטור ובמרדכי. ופליאה היה בעיני על תשובת משאת בנימין שכתב דין זה לבית הכנסת שלנו, ובהגהות אשירי משמע קצת כדבריו מכל מקום אינו מוכרח, מגן אברהם. ובאמת מרמב"ן ור"ן פרק בני העיר, והגהות אשירי משמע דקאי על כל הארצות, וכן בפסקי מהרי"ו סימן נ"א, ואף דבש"ס נזכר בבל נראה לי דלאו דוקא, וראיה נראה לי מש"ס דף כ"ט שם עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל, קל וחומר מתבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה ללמוד תורה נקבע בארץ ישראל, כל שכן בתי כנסיות ובתי מדרשות שקורין ומרביצים בה תורה דאף שמזכיר בבל הוא הדין לשאר ארצות דזיל בתר טעמיה. גם מטור ומרדכי ושולחן ערוך אין ראיה דיש לומר דנקטו התנו לרבותא דאף שהתנו בפירוש אסור להשתמש בבנינהו והיינו דלא כתבו כן רמב"ן ור"ן והגהות אשירי דסבירא להו דמותר אפילו בישובן עיין שם. גם יש לומר דלדידן מסתמא הוי תנאי, אבל לטור ושולחן ערוך וסייעתו דאין התנאי מועיל אלא על חורבנן אמרינן דמסתמא לא מסקי אדעתייהו שיחרבו עד שיתנו בפירוש ואולי דבבבל היה שכיח שחרבו בתי כנסיות אמרינן מסתמא על תנאי וצריך עיון:

יח

[יח] בחרבנו וכו'. זה לשון מגן אברהם ודוקא כשאין דעתם לבנותם (אגודה עד כאן לשונו). ועיינתי באגודה ולא מצאתי כן אלא כתב זה לשונו, על תנאי וכו' פירשו תוס' אחר שיחרבו, עד כאן. והיינו לאפוקי מרמב"ן דלעיל מיירי אפילו בבנינה קאמר דדוקא אחר שיחרבו אבל שלא יהא דעתם לבנותם לא שמעינן כלל, וגם נראה לי ראיה דאין חילוק דהא הוכיחו תוס' והרא"ש ור"ן ושאר פוסקים דזריעה הוי תשמיש מגונה ואסור אפילו בחורבנה מכנישתא דרבינא שחרבה ואסרו לזרעה עיין שם, דילמא התם דעתם לבנותם היה ודוחק לומר כיון שביקש לזרעה מסתמא לא היה דעתם לבנותו:

יט

[יט] אבל בישובו וכו'. ואם התנה להתפלל עד זמן פלוני ואחר כך לא יתפלל בו כלל אז ישתמש בו אחר כך כל תשמיש שירצה ב"ח סימן קנ"ג:

כ

[כ] כגון זריעה וכו'. לשכב עליו צריך עיון ובאמת שכן כתב בית יוסף בשם הר"ן, אלא דלדידיה אפילו בבניינה מותר לשכב עניים ולהטור וסייעתו דאין מותר אלא בחורבנה אפילו עשירים מותר, עיין שם ודוחק:

כא

[כא] [לבוש] תפקע קדושתן וכו'. והא דקאמר בש"ס שיקבעו בארץ ישראל ותירץ מגן אברהם כיון שנחרבו קודם ביאת הגואל לא קבעו בארץ ישראל. עוד יש לומר דאף שיקבעו בארץ ישראל מכל מקום לא קיימו בקדושת בית הכנסת:

כב

[כב] יש להסתפק וכו'. כתב עולת תמיד דמהרי"ק הכריע דיש לנהוג בו קדושה היכל ואסור, עד כאן. ולא דק דבשורש קמ"א מבואר שעומד בספק או כדמשמע בבית יוסף, ומכנסת הגדולה משמע דיותר מסתברא להיתר מלאסור:

כג

[כג] [לבוש] אבל בית שנבנה וכו'. ומכל מקום שומר נפשו ירחק מדבר זה שכל מי שראיתי שעשה מדרש בבית אחד מבתיו התחתיים והוא משתמש הבית שעל גבי מדרש לא הצליחו מהם ירדו מנכסיהם מהם מתו מהם לא זכו לבנות (כנסת הגדולה):

כד

[כד] [לבוש] אפילו לשכב וכו'. דכיון שלא נבנה מתחילה לבית הכנסת מהני ביה תנאי אפילו בישובן ב"ח במהר"י שם, עד כאן לשון מגן אברהם. ולא נהירא דזה לשון פסקי (מהר"א) מהר"י ווייל סימן נ"ב, שאלוני על חדר שיחד לבחורים לבית הכנסת אם מותר לשכב על גביו כיון דיש מרבותינו שכתבו הא דבתי הכנסיות של בבל על תנאי הם עומדים היינו בשעת חורבנן, והשבתי דאפילו לאותן המפרשים כן והיינו דוקא בית הכנסת הבנוי מתחילה לכך דדומיא דהיכל עד כאן לשונו. והבין מגן אברהם דתלי בתנאי וליתא דכיון דלא דמיא להיכל שנבנה מתחילה לכך מה לי בתנאי, אלא ודאי אין ענין זה דתנאי הכא כלל אלא דהכי פירושו דשואל שאל דוקא למפרשים שעל שעת חורבנן דאילו למפרשים דעשוין על תנאי אפילו בבנינה אם כן אפילו בתוך בית הכנסת מותר, והשיב לו דאפילו למפרשים על חורבנה דוקא ואם כן אסור בבנינה מכל מקום בזה דלא נבנה מתחילתה לכך מותר לשכב על גביו מטעם אחר דעיקר איסורו דעל גבי בית כנסת הנלמד מהיכל אם כן אין איסור אלא בנבנה מתחילה לכך, וכן נראה לי ברור דאפילו בארץ ישראל דלא מהני תנאי כלל מותר בזה. כתב הט"ז נראה דכל שכן אם בשעת בניית בית הכנסת בנה בית דירה למעלה ממנו, מיהו טינוף או כותים בכל גווני אסור, ועיין לעיל סימן נ"ה שמפסיק התפילה מלעלות לשמים. כתב בתשובת פני משה סימן י"ח מעבר דבית הכנסת אין לו קדושה לכולי עלמא וגרע מעליית בית הכנסת ובית המדרש:

א

בבה"כ. עיין ת' הרשב"א סי' קצ"ב:

ב

בראש מגולה. כת' בס' אליה רבה וז"ל כ"כ ב"י עמ"ש א"ח שהר"מ מוחה לילך בסכין ארוך כו' והגי' עליו הרי"ף דאין לחוש כ"א בגילוי הראש והוא תמו' דלא נזכר מידי בא"ח מגילוי ראש רק ז"ל הכל בו כ"א בגילוי וכ"ה בתשב"ץ ופשוט דקאי על סכין דוקא כשהוא בגילוי אבל כשהוא מכוסה מותר ולא איירי כלל מגילוי ראש. וזה תימא על ש"ע ילבוש ואחרוני' דלא הרגישו:

ג

מלהשתמש ובעזרה שסביבותיה מותר ע' ת' מהר"י באסן סי' ק"ד:

א

א) [סעיף א'] בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגים בהן קלות ראש וכו' משום דנקראו מקדש מעט וכתיב את מקדשי תיראו לבוש. ועיין מגילה כ"ט א' ובעין זה נהפכין הבהכ"נ לבית עי"ג ח"ו, סמ"ק מ"א סק"א:

א

ב) שם קלות ראש וכו' ואסור לשחוט בתוכם הרמ"ט ח"ג סי' פ"ד כנה"ג בהגה"ט עו"ת או' א' מ"א שם א"ר או' ג' א"א או' א' וכתב שם הא"א וז"ל ואני מסופק בעזרה שלפני בהכ"נ אפשר דשרי אם הוא לצירך כפרות עיה"כ שראוי להשגיח הרבה בזה ובעזרת נשים שמתפללים שם אסור ובפאלי"ש אעפ"י שמתפללין ע"ת בפירוש הם עשויות וצ' עעכ"ל והביאו הפתה"ד או' א' וע"ש מה שהאריך בזה וכתב דבחצר בהכ"נ שאין מתפללין בו שרי לשחוט שם אבל מתפללים שם בעת שנדחקים אין לשחוט בו וכתב דה"ה לחלל החצר של ת"ת שאין לומדין בה לא בקבע ולא באקראי אלא בתוך הבתים שבו והחצר אינו עשוי אלא לתשמיש כניסה ויציאה שרי יעו"ש ועיין לקמן או יו"ד ובריש סי' קנ"ד:

א

ג) אין לזלזל לאדם בבהכ"נ מפני שמזלזל בכבוד השכינה. מהרי"ל סי' קצ"ב פסקים וכתבים סי' ר"י הר"ש הלוי חי"ד סי' ח' כנה"ג שם. א"ר או' א'

א

ד) לא היה יושב ופושט את רגלו וזה יושב ונשען על ידו וזה עומד והולך ובא לו וזה סח ומדבר עם חבירו דברים בטלים. וזה מסיר דעתו ופונה אנה ואנה ודברים אחרים לא הגוגים ולא נכונים בבית אלהים ס' הזכרונות דף ס"ד כנה"ג שם עו"ת שם:

א

ה) נעבד בו ע"א אפי' נעבד בקבע אין איסור להתפלל הרא"ם בתשו' ח"א סי' ע"ט ושם קרא תגר על מי שרצה לומר על בהכ"נ שמצאו לשמש מתעולל בתוכו עם נער אחד שאסור להתפלל בתוכו. כנה"ג שם. עו"ת שם עט"ז או' א' ועיין לקמן סי' קנ"ד או' פ"ב:

א

ו) לא ינשק אדם לבניו בבהכ"נ להודיע שאין אהבה כאהבת הקב"ה, בנימין זאב סי' קס"ג בשם ס' אגודה, וכ"כ בס"ח סי' רנ"ה. כנה"ג שם. וכ"כ מור"ם ז"ל לעיל בהגה סי' צ"ח ססעי' א' ומשמע אבל אם מנשק ידי ת"ח שיש כבוד המקום בזה דכתיב את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח או במקום שמנהגם לנשק ידי אביו או רבו ברדתו מעליית ס"ת שיש ג"כ מצוה בזה שרי. וכ"כ בן א"ח פ' ויקרא או' י"א:

א

ז) מצא דבר בחצר בהכ"נ זבה בו ולא אמרי' דחצר להקדש, אגודה ריש מעילה מ"א סי' קנ"ד ס"ק כ"ג א"ר סוף או' א' וכתב שם הא"א בסי' קנ"ד או' כ"ג דה"ה אם מצא בבהכ"נ גופא יעו"ש והיינו בדבר שאין בו סימן וגם לא ראה ממי נפל שאל"כ חייב להכריז או להחזיר כמבואר בח"מ סי' רס"ב סעי' ג' וד' יעו"ש:

א

ח) שם. ושוחה בטילה. וכתב בס' פתח עינים וז"ל המדבר שיחת חולין בבהכ"נ טוב לו שלא יבא כל עיקר כי הוא חוטא ומחטיא והשטן מקטרג ואומר היום קצר לי לדבר עד שממתין שעת התפלה ובכלל זה לומדי תירה המפלפלים בשעת התפלה ומבלבלים את הקהל בצעקתם דלא יאות עבדי אעפ"י שת"ת כנגד כולם אמרו חכמים ז"ל זמן תורה לחוד וכו' ועוד שיקחו ע"ה ק"ו מהם ולא יחרשו ג"כ לשמוע התפלה מן הש"ץ עכ"ל והביאו הסו"ב או' ב' ועי"ש בסו"ב מה שהאריך בזה יעו"ש. וכ"כ הא"א או א' דיש לגעור במי ששח שיחת חולין בבהכ"נ אע"ג שאין שיחה בטילה דבל"ה אסור כל השח שיחה בטילה ועובר בעשה מדרבנן עכ"פ לצירך פרנסה דבחוץ שרי בבהכ"נ אסור עכ"ד ועיין להרב עדות ביהוסף ח"ב סי' ל"א שביאר חומר איסור הדיבור בבהכ"נ ובפרט בשעת התפלה ועונשו ומשפטו ותשובתי, והביאו ברכ"י או' ד' וז"ל הזוה"ק פ' תרומה דקל"א ע"ב, ומאן דמשתעי בי כנישתא במילין דחיל ווי ליה דאחזי פרודא, ווי ליה רגרע מהימנותא, ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל דאחזי דהוא לית ליה אלהא ולא אשתכח תמן, ולית ליה חולקא ביה ולא דחיל מיניה, ואנהיג קלנא בתקונא עלאה דלעילא עכ"ל, וכתב בשער הכוו' דף ד' ע"א וז"ל ראיתי למורי ז"ל נזהר בתכלית הזהירות שלא לדבר כלל בבהכ"נ אפי' שלא בשעת התפלה וכמעט שאפי' בדברי מיסר ותוכחות ותשובה לא היה רוצה לדבר כדי שלא ימשך מזה איזה דיבור של חול עכ"ל, והביאו מ"א סק"ג, ועיין עוד בדברינו לעיל סי' קל"ב או' ז:

ב

ח) ובשבת קודש יש איסור מוסיף דלא מיבעיא דשיחת חולין אפי' לצורכו דאסור אלא אפי' לצורך בי כנישתא אסור כמ"ש בזוה"ק פ' ויקהל דף ר"ה ע"ב וז"ל כיון דעאלו עמא קדישא לבי כנישתא אסיר לאשתדלא אפי' בצורך בי כנישתא אלא במילי תושבחן וצלותא ואורייתא. ומאן דאשתדל במילין אוחרנין ובמילין דעלמא דא איהו ב"נ דקא מחלל שבתא ולית ליה חולקא בעמא דישראל תרין מלאכין ממנן על דא ביומא דשבתא ואינון שוו ידיהון על רישיה ואמרי ווי לפלניא דלית ליה חולקא בקב"ה וע"ד בעי לאשתדלא בצלותה ובשירין, ותושבחן דמאריהין ובאורייתא עכ"ל והטעם הוא כי אינו דומה השראת השכינה השורה בבהכ"נ בשבת להשראת חול ולבן צריך להיות חמורא ביותר ואסיר לאשתדלא אפי' בצורך בי כנישתא ש"ץ די"ב ע"ג חס"ל או' א':

ג

ח) וכתב הרוקח בתקוני התשובה שהרגיל לדבר דברים של חול בבהכ"ג ואפי' שלא בשעת התפלה יתענה ארבעים יום וילקה בכל יום ומכאן ואילך ישב במורא גדול ויתפלל בכונה ולא ידבר בבהכ"נ כלל והביאו החס"ל שם:

א

ט) שם. ואין אוכלים ושוחים בהם וכו' אסור לשתות מים בבהכ"נ ובהמ"ד מי שאינו ת"ח, מהר"ש בן התשב"ץ סי' רע"ד, והמנהג עתה שתו העם מים בבהכ"נ. ברכ"י או' ב' והיינו אם יושבים שם ללמוד שרי שאעפ"י שאינם ת"ח שרי וכדי שלא יתבטלו מהלימוד:

א

י) שם. ואין אוכלים ושותים בהם וכו' וה"ה בעזרה כיון שמתפללין בה לפעמים, אבל הפרדס שסביבות בהכ"נ אין בו קדושה כלל, מהר"י באסן בתשו' סי' ק"ד, מחב"ר או א' ואו' ב' ועיין לקמן סי' קנ"ב או' ה' ולעיל או' ב':

ב

י) שם ואין אוכלים ושותים בהם וכו' וה"ה דאסור לשתות בהם פיפ"ה של טויטין דזהו הוי ג"כ בכלל ק"ר כמ"ש הרח"פ בס' ספר חיים סי' מ"ה או' ה' יעו"ש, והביאו היפ"ל בקו' יושר לבב או' ה' ועיין לקמן או' י"ג, וה"ה דאין עושין בהן שם מלאכה, רש"י מגילה כ"ח א' ד"ה מפשילין חבלים מ"ב או' ג'. וכן אסור ללמוד בהם כתיבה וקריאה של שאר לשונות אבל כתיבה של ישראל שהיא חלי אשורית שקורין רש"י מותר וכ"ש כתב אשורית דמותר, בן א"ח פ' ויקרא או' ד':

א

יא) שם. ולא נכנסים בהם בחמה וכו' הבורח מפחד אויב הרודף אחריו בחמת כוחו וחרבו שלופה בידו מותר לו ליסתר תוך בהכ"נ דאין לך דבר שעומד בפני פ"נ. ומ"מ מצי לתקן לקרא מעט בבהכ"ג כשתתיישב דעתו וכמ"ש בסעי' זה ואם צריך ליכנס בהם לצרכו וכו' יכנס ויקרא מעט וכו' ובזה ינצל מפקפוק איסור. פתה"ד הו' ג':

א

יב) שם ות"ח ותלמידיהם מותרים וכו' כתב הט"ז סק"א דאורחים שרי לאכול שם דהא איתא בסי' רס"ט דאורחים אוכלים בבי כנישתא והו"ל קידוש במקום סעודה וכן הביא ב"י בסי' זה בשם רמב"ן עכ"ל וכ"כ הברכ"י או' ג' בשם רבי ישעיה הראשון בתשו' ב"י סי' פ"ח דאף בבהכ"נ של א"י מותר לאורחים לאכול ולשתות שם אף שאינם ת"ח שלא אסרו אלא לבני העיר עכ"ד. והביאו הער"ה או' א' וכתב שכן הוא דעת הסמ"ג עושין כ"ט וא"ח דף ס"ג דהו"ל כסעודת מצוה דשרי יעו"ש, מיהו בא"ר או' ב' תמה על דברי הט"ז הנז' דהא כתבו התו' במגילה כ"ת דהתם מיירי בחדר הסמוכה לבהכ"נ אבל בבהכ"נ גופיה אסור וכ"כ התו' והרא"ש ריש ב"ב, וגם מ"ש שכ"כ ב"י בשם רמב"ן אינו ראייה דמיירי בבהב"נ שבבבל שנעשות על תנאי דמותר בזה כמו דשרי בהתנית בארון ותשמישי קדושה בסי' קנ"ד ס"ח עכ"ד, וכ"כ המ"א בסי' רס"ט סק"ב דהתם מיירי בבית הסמוך לבהכ"נ אבל בבהכ"נ אסור לאכול יעו"ש, וכ"כ הברכ"י בשיו"ב בסי' זה או' ג' על דברי הט"ז הנז' דאין נראה כן מדברי הפו' יעו"ש, וכ"כ דעת הר"ן בר"פ ע"פ, וכ"כ המ"מ בפ' כ"ט דשבת. וכ"כ המאירי סוף מגילה, וכ"כ התו' והמרדכי שם דאפי' בבהכ"נ של בבל לא מהני תנאי לענין זה אלא לאחר שיחרבו יעו"ש. ועיין בהרשב"ש סי' רע"ד שהאריך בזה וכתב דלת"ח א"צ תנאי אבל לאורחים שאינם ת"ח צריך להתנות כך בפי' יעו"ש, והב"ד הער"ה שם, ועוד עיין בשה"ג על הרי"פ פ' בני העיר או' ג' שכתב בשם ריא"ז דמ"ש בגמ' בתי כנסיות שבבבל על תנאי הם עשויות לא נאמר אלא לאורחים, שבבבל מציים אורחים העוברים ממקום למקום יעו"ש, נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא די"א דאפי' בבהכ"נ שבבבל לא מהני תנאי לענין זה אלא לאחר חורבנם וי"א דמהני אף בעת בנינם וי"א דאף בבהכ"נ של א"י דלא מהני תנאי מותר לאורחים לאכול שם. וע"כ כיון דיש פלוגתא בזה לכתחלה יש לזהר האורחים בכל מה דאפשר שלא יאכלו בבהכ"נ אפי' של חו"ל ובשעת הדחק יש לסמוך על ס' המתירין ועיין לקמן סעי' י"א:

א

יג) שם. מדוחק וכ"כ הרמב"ם ז"ל פי"א מה"ת דין ו' וכתב שם מרן ז"ל בכ"מ אבל שלא בשעת הדחק אפי' חכמים ותלמידיהם אסורים יעו"ש, וכ"כ בב"י ומשמע דדעת הרמב"ם ומרן ז"ל דבהכ"נ ובהמ"ד שוים בזה דאפי' לת"ח אין להתיר לאכול ולשתות בהם אלא מדוחק. וכ"כ המאמ"ר או' א' מיהו בהר"ן כתב דתכמים ותלמידיהם מותר בבהמ"ד אפי' בלא דחק יעו"ש והביאו ב"י ומור"ם כאן בהגה בש"ע בשם י"א, וכ"כ הלבוש, וכן דעת הב"ח והביאו שכנה"ג בהגב"י או' א' והטעם כתב בלבוש כדי שלא יתבטלו מלימידם והוי כאלו התנו יעו"ש, וכ"כ. הסו"ב במק"ח או' ב' א"ר או' ב' ונראה כיון דדעת האחרונים להקל אף בשלא שעת הדחק אע"ג דמרן ז"ל ס"ל דאף בבה"מ ולת"ח אין להתיר לאכיל ולשתות בהם כ"א מדוחק מ"מ כיון דיש מפרשים גם לשון מדוחק הוא כדי שלא יתבטלו מלימודם כמ"ש לקמן ע"כ יש לקהל להת"ח לאכול ולשתות בבה"מ, אם נצרכים לכך כדי שלא יתבטלו מלימודם אבל לא לשאר דברים, ובבה"כ אין להתיר אפי' לאכול ולשתות כ"א לצירך גדול וגם כדי שלא יתבטלו מלימודם, וכן בשתיית עשן בבהכ"נ אין להתיר כ"א לצורך גדול כגון שאין יכול להתאפק אם לא. יעשן וגם כדי שלא יתבטלו מלימודם, ועיין לעיל או' יו"ד ד"ה שם, ועוד עיין באו' שאח"ז ואו' ט"ו:

א

יד) שם. מדוחק והא דאיתא בגמ' דרב אחא ורבינא הוו קיימו וגרסי אתא זילתא דמיטרא עיילי לבי כנישתא אמרי לאו משום מטרא אלא משום דשמעתא בעי צילותא משמע משום מטר אסור היינו משום דמטר לא חשיב דוחק כ"כ דהרבה בני אדם הולכים בשוק בשעת הגשמים. ב"י. והמ"א סק"ב כתב דדוקא אכילה ושתיה שרי בבהכ"נ משום דלומדים בבהכ"כ כדמשמע בגמ' וכ"ש בבה"מ ולכן מותרים לאכול ולשתות שם דאם יצטרכו לילך בכל פעם לאכול ולשתות בביתם יתבטלו מלימודם אבל אם אין לומדים בבהכ"נ אסורים לאכול ולשתות שם וכמ"ש הר"ן דאטו ת"ח אינו מוזהר על מורא המקדש וז"ש הרמב"ם מותרים לאכול ולשתות מדוחק וכ"מ ס"ד עכ"ד. וכ"כ א"ר או' ב' דלשאר דברים אפי' לת"ת אסור. ח"א כלל י"ז או' י"ד מ"ב או' ו' ועיין לקמן או' ל':

א

טו) שם. מדוחק. ואם היה מקום דחוק לתלמידים ואין להם מקום לאכול ולשתות ולישן מותר. כ"מ פי"א מה"ת דין ו' וכ"כ הב"ח אבל לדברי המ"א והאחרונים משמע דאין להתיר אלא א"כ דוקא כדי שלא יתבטלו מלימודם כנז' באו' הקודם ובאו' שאח"ז. וכ"כ מ"ב אות ז':

א

טז) שם הגה. וי"א דבבה"מ אפי' שלא מדוחק שרי ולשאר אינשי או לת"ח שאין לומדים בבה"מ משמע דאסורים. א"ר שם. ח"א שם:

א

טוב) שם. אלא א"כ הם של מצוה וכו' ובשבת אפי' לצרכי בהכ"נ אין לחשוב כמ"ש לעיל או' ח' בשם הזוה"ק יעו"ש.

ב

טוב) שם אלא א"כ הם של מצוה וכו' ואסיפה של יחידי הקהל לצורך תיקון העיר טוב לעשותה בבית יחיד כי באסיפה לא יפלט מלדבר דברים בטלים וחצונים בן א"ח פ' ויקרא או' ד'.

א

חי) שם, אלא א"כ הם של מצוה וכו' המבקשים לחדש בעיר לעמוד החופה בביהכ"נ וגם המבקשים לבנות ביהכ"נ על אופן הנ"ל כתב בשו"ת אמרי אש סי' ט' וסי' י"ד ע"ד שאם לא עלה על דעתם בשעת בנין ביהכ"נ להתנות שיהיה החופות בביהכ"נ בודאי אינו נכון לעשות שם החופות מטעם קלות ראש והוללות דאסור בבהכ"נ. רק לבנות לכתחילה אדעתא דהכי אם יש מוחין בזה אין להם לכוף ואסור לעמוד שם החופות יעו"ש, וכ"כ תשובה מאהבה סי' רכ"ט ובתשובת מהרי"א אסאד סי' יו"ד ובשו"מ מהד"ג ח"א סי' קפ"ב שראוי ונכון להחמיר בזה יעו"ש, והב"ד א"ח או' א' ועיין בשד"ח מ"ע חתן וכלה וחופה אות א' שהאריך בזה יעוש"ב ועוד עיין לקמן סעיף י"א.

א

יט) ואסור לגגן בבהכ"נ בכנור ועוגב ח"ס חח"מ סי' קצ"ב באמצע התשו' יעו"ש ועוד כתב בזה בחלק ו' סי' פ"ו ושם האריך להוכיח דאסור להעמידו אפי' בבהכ"נ של נשים ושיהיה איש נוצרי עומד שם ומנגן ושאין להתיר ניגוני ע"י עכו"ם בשבת וע"ש עוד בסי' פ"ד וכ"כ בס' לב חיים ח"ב דאסור להביא מנגנים בבהכ"נ בתפלה והאריך מאד והעלה לאסור בין בשבת בין בחול יעו"ש והביאו השד"ח באסיפת דינים מע' בהכ"נ או' ב' א"ח או' ב' ועיין עוד בשד"ח במ"ע חתן וכלה או' א',

א

ך) המתעטש בביהכ"נ אין אומרים לו רפואה עט"ז או' ב' בשם הגמי"י. וכ"כ הא"ז בשם הנ"ז אלא שבספרו א"ר או' א' כתב שאח"כ עיין ולא מצא היכן כתוב בהגמי"י ואדרבא מדכתב פ"ד מה' ת"ת וכן בטור יו"ד וש"ע שם סי' רמ"ו דין זה על בית המדרש משמע בבכ"נ מותר ועי"ש שהעלה להקל אבל האחרונים העלו להחמיר מש"ז או' ד' תס"ל או' ה' בן א"ח פ' ויקרא או' י"א וכן ראוי להורות וגם מטעם דשוא"ת עדיף ועיין ש"כ שם ס"ק ט"ז וט"ז שם סק"ו ודו"ק:

א

כא) ובענין שאיפת הטאבקו דרך נחירים בבהכ"נ שלא בשעת התפלה נהגו להתיר עיין בדברינו לעיל סי' צ"ב או' י"ב ואו' י"ג ובסי' ס"ג או' כ"ו, ועוד עיין בבאה"ט סי' תקנ"א או' ט"ל ובשד"ח אסיפת דינים מע' ביהכ"נ או' ז' ובענין שתות העשן בבהכ"נ כבר כתבנו לעיל או' י"ג דאין להתיר כ"א דוקא לצורך גדול וגם כדי שלא יתבטלו מלמודם יעו"ש אבל ישמש בהכ"נ אסור לשתות שם העשן, וכ"כ בן א"ת פ' ויקרא או' ה'

א

כב) שם לאחד מגדולי העיר וכו' שמת קרובו של גדול כגון רפרם דספדיה לכלתיה בבהכ"נ מגילה כ"ח ע"ב מ"א סק"ג ועיין ביו"ד סי' מש"ד סעי' י"ט:

א

כג) שם יכנס ויקרא מעט וכו' דהכי איתא במגילה כ"ח ע"ב אי צורבא מרבנן הוא לימא הלכתא ואי תנא הוא לימא מתניתין ואי קרא הוא לימא פסוקא ואי לא לימא ליה לינוקא אימא לי פסוקך א"נ נישהי פורתא וניקום ע"כ ומשמע מזה דקמא קמא עדיף דהיינו אם יודע הלכתא הלכתא עדיף ואם אינו יודע הלכתא יאמר דבר משנה ואם אינו יודע משנה יאמר מקרא ואם אינו יודע מקרא יאמר לינוקא או ישהא פורתא:

א

כד) שם ואח"כ יקראני, דאם יקראנו קודם שקורא הפסוק נראה דעיקר הכניסה לקרות חבירו וקריאת פסוק טפל, לח"מ, א"ר אות ד'

א

כה) שם שהישיבה בהם מצוה שנאמר אשרי יושבי וכו' ור"ל שמה שמתעכב שם היא מצוה אעפ"י שאינו יושב אלא עומד דאשרי יושבי ביתך אין פירושו אלא עכבא כמו ותשבו בקדש, ב"ח, שכנה"ג בהגה"ט אות א' א"ר אות ה':

א

כו) [סעיף ב'] י"א שמה ששנינו וכו' הא דכתב זה בשם י"א לא מפני שיש פלוגתא בזה אלא כי כן דרך מרן ז"ל כשתהיה סברה יחידית כותב אותה בשם י"א וזה הסברה כתבוה מהר"י ן' חביב ונ"י בשם יש מי שכתב כמבואר בב"י וע"ב גם מרן ז"ל בש"ע כתבה בשם י"א, ועיין בדברינו לעיל הי' י"ד אות כ"ד:

א

כז) שם אבל יחיד הקובע מד' בביתו לצרכו וכו' משמע דוקא לצרכו אבל אם הקדישו לצורך רבים ללמוד בו אעפ"י שאין מתפללין בו חל עליו קדושת בה"מ וכמ"ש לקמן סי' קנ"ג ס"ח נגבי בהכ"נ וה"ה לבה"מ וכ"כ מ"ב אות י"ד:

א

כח) שם אין לו קדושה כ"כ. ומ"מ גם בו לא יקל מאד שהרי אז"ל אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה לבוש סעי' א':

א

כט) [סעיף ג'] אין ישנים בבהכ"נ אפי' שינת עראי. וע"כ חל החיוב לגעור באותן שעושין כן ומכ"ש אותן בני אדם אשר נמשלו כבהמות נדמו וישינים בשעה שדורש הדורש שאז עבירה גוררת מסירים אזנם משמוע תורה גם תפלתם תועבה ב"מ, של"ה בענין ס"ס ובהכ"נ דף רנ"ו ע"א, א"ר אות ו' חס"ל אות ה':

א

ל) שם אין ישינים בבהכ"נ וכו' אבל ת"ח מותר לישן בבהכ"נ כמו בבה"מ כמ"ש לענין אבילה ושתים וכ"כ הרשב"ש סי' קצ"ב וסי' רע"ד דאין חילוק בין בהכ"נ לבה"מ ואדרבה בה"מ חמור מבהכ"נ ובשניהם טותר לאכול ולשתות ולישן ת"ח ותלמידיהם אם יתבטלו מלימודם יעו"ש, ער"ה אות ב' מ"ב אות ו' ואות ט"ו:

א

לא) שם אבל בבה"מ מותר ר"ל שינת עראי ולת"ח כ"מ בב"י והא דאמרינן בפ' בני העיר שאלו את רבי זירא במה הארכת ימים א"ל וכו' ולא ישנתי בבה"מ לא שינת קבע ולא שינת עראי צ"ל דשינת עראי משום מדת חסידות נהג כן אבל מדינא מותר. ש"כ ביו"ד סי' רמ"ו ס"ק ט"ו. ועיין לעיל סס"י ע"ט. והלבוש כתב דבבה"מ אפי' שינת קבע מותר יעו"ש. ונראה דהיינו למי שלומד שם בקביעות וכדי שלא יתבטלו מלימודם. וכ"כ ת"א כלל י"ז אות י"ד. קיצור ש"ע סי' י"ג אות ד' מ"ב אות ט"ז:

א

לב) [סעיף ד'] לצורך בה כ"נ מותר לאכול ולישן בתוכו וכו' אבל לא יכניס מטתו לשם כדאיתא בתמיד רפ"א, מ"א סק"ד. ועיין א"ר אות ב' ובסי' קנ"ב אות ד' שמתיר גם להכניס מטתו יעו"ש. ועויין א"א שם אות ד' ומאמ"ר שם אות ג' מה שמיישבין דברי המ"א וע"כ יש להחמיר כדברי המ"א:

א

לג) שם לצורך בהכ"נ מותר וכו' כגון בלילי יוה"כ שצריכה שמור מפני הנרות, לבוש, וכ"כ הסו"ב במק"ח אות ד' ועיין בש"ע סי' תרי"ט ס"ו שכתב נוהגים ללון בבהכ"נ ולומר שירות וכו' והלבוש שם כתב מוטב לילך לישן בביתו כי מי שניעור בלילה ישן ביום ואינו אומר בכינה ואי משום שמירת הנרות ישכרו שומר והביאו מ"א שם ס"ק י"א א"א בזה הסי' או' ד' אמנם בשער הכוונות דרוש יוה"כ דף ק' ע"ח כתב דמנהג האר"י ז"ל להיות ניעור כל ליל יוה"כ ועוסק בתורה יעו"ש. וע"כ נראה דאם הוא כחוש ואינו יכול להיות ניעור עד הבקר לכל הפחות יהיה ניעור עד חצות כדי שלא יעבור עליו חצות בשינה בליל הקדוש הזה ואחר חצות יאמר ברה"ש חוץ מברכת התורה ואח"כ ילמוד איזה דבר ואח"כ ישן, ועיין בדברינו לעיל סי' מ"ו אות מ"ט:

א

לד) שם לעבר השנה וכו' ובסמ"ק כתוב דסעודת מצוה מותר, ופי' בהגה כגון עיבור שנה שאין בה קלות ראש, פירוש דאין עולין לה אלא בפת וקטנית מ"א סק"ה, ת"ר אות ז' ומשמע אבל סעודה גדולה שיש בה קלות ראש אסור אפי' אם היא של מצוה, וכ"כ א"א אות ה' דסעודת מצוה שיש בה שכרות אסור אף בבה"מ וכן יתום ויתומה וכדומה ואפי' סיום מסכתא הואיל ויש בה קלות עכ"ד. ונראה אבל אם אין בה ק"ר כגון שחין עושין כ"א סעודה קטנה לכבוד סיום המסכתא וגם אין בה שכרות. כגון שאין שותין אלא רק מעט יין לכבוד התורה יש להקל בבה"מ ומיהו צריך ליזהר שלא יהיה שם שיחה בטילה וכדומה ח"ו רק ד"ת ושירות ותשבחות לכבוד התורה ועיין לעיל או' ט"ו ולקמן או' ס"ג ועוד עיין ביו"ד סס"י רמ"ו בהגה:

א

לה) [סעיף ה'] לקצר דרכו. שאסור ליכנס בהם אלא לדבר מצוה. רמב"ם, מ"א סק"ו. ועיין א"א או' ו' שכתב דאם הולך לדבר מצוה אפשר דרשאי לילך דרך שם עכ"ל, ומיהו אין נראה כן מדברי הרמב"ם ז"ל אלא דוקא אם עושה מצוה שם בכניסתו לבהכ"נ אבל לא לזלזל בכבוד בהכ"נ בשביל מצוה אחרת הנעשית חוץ וע"כ אין להקל אם לא ילמוד שם או ישהא פירתא כמ"ש בסעי' א' וכ"כ ב"ה:

א

לו) שם. ואם הים הדרך עובר וכו' ומ"מ אין ראוי לעשות כן מדקאמר ר"א לא עשיתי קמפנדריא ומשמע דבהני גווני דשרי מיירי דאי לאו הכי מאי רבותא, כ"מ. וכ"כ פסקי ת"ו פ' בני העיר א"ר אות ח':

א

לז) שם. וכשנכנס בו להתפלל מותר וכו' בטור כתב וכשנכנס בה להתפלל מצוה וכו' וכתב עליו ב"י ומייתי ראיה בגמ' מדכתיב ובבא עם הארץ לפני ה' במועדים הבא דרך צפון להשתחות יצא דרך שער הנגב וכו' והטעם כתב שם הר"ן מפני שנראה כמחבב, וכן דעת מ"א סק"ז. אמנם מ"ש שם המ"א דט"ס הוא בש"ע וצ"ל מצוה אין נראה כן מדברי ב"י שהרי מביא סמיכות לגירסת מותר מהרי"ף ורמב"ם ומשמע דהכי ס"ל. וכ"ב העו"ת או' ג' דלדעת הש"ע מצוה ליכא יעו"ש. וכ"כ הא"ר או' ט' דהש"ע נמשך אחר הרי"ף והרמב"ם כנודע אלא דהא"ר עצמו פסק כדעת הטור ומ"א דמצוה נמי איכא יעו"ש וכ"כ ח"א כלל י"ז או' י"ב:

א

לח) [סעיף ו'] מותר ליכנס בבהכ"נ במקלו וכו' כתב הב"ח ראיתי קצת מקפידים שלא ליכנס במקל בבהכ"נ ולפ"ז באפונדתו דהיינו בכיסם ובאבק שעל רגליהם נמי היה להם להקפיד ואינם מקפידים ולכן נראה דאינו אפי' משנת חסידים דכיון דאין מקפידים בהני אין להם להקפיד גם במקל דמאי שנא הא מהא עכ"ל והביאו עט"ז או' ג' שכנה"ג בהגב"י או' ב מיהו העו"ת או' ח' כתב דמאן דנזהר תע"ב דמ"מ כבוד שמים איכא וכן יש לנער האבק שעל רגליו ולהטמין אפונדתו עכ"ל וכ"כ החיד"א בס יוסף אומץ סי' ט"ז דהנזהר שלא ליכנס לבה"כ במקל ואפי' חשיב ועושה כן לכבוד שמים לכבד מקדש מעט הנה שכרו אתו ותע"ב עכ"ל והביאו הזכ"ל ח"ג או' ב' וכן בשיו"ב הביא דברי השבו"י ת"ג סי' א' שכתב דאין להחמיר בזה ודלא כהעו"ת והוא ז"ל השיג עליו ומסיק כנז"ל דהעושה לכבוד שמים סע"ב יעו"ש והביאו שד"ח באסיפת דינים מ"ע בהכ"נ או' ח' וכתב משמע דאף אם נוהגים במקום אחד כמ"ש בשבו"י אם רוצה להחמיר יכול ואין בו חשש יוהרא יעו"ש וזקן או חולה שמצטער הרבה אם ילך ד"א בלא מקל אין להחמיר עליו בזה גם לדעת המחמיר פתה"ד או' ה' והביאו השד"ח שם בן א"ת פ' ויקרא או' ו':

א

טל) מותר להניח כלי המונה שעות בבהכ"נ למען דעת שלא לעבור זמן ק"ש ותפלה ואין בזה משום חקי נכרים ס' ישרי לב תי"ד מע' הדל"ת או' ב' בשם ס' כרן של רומי. שד"ת שם סוף או' ח' א"ת או' ט':

א

מ) שם ובאפונדתו ובי"נ כתב שלא ליכנס בו בכיס מגולה אבל בב"י בשם א"ת כתב דשרי וכ"כ דלא גרע מאפונדתו מ"א סק"ח:

א

מא) שם ויש אוסרים ליכנס בו וכו' הא דכתב זה בשם י"א לא מפני שיש חולק בזה כמבואר בב"י אלא כי כן דרך מרן ז"ל כשתהיה סברה יחידית כותב אותה בשם י"א כמש"ל סי' י"ד או' כ"ד ועיין ברכ"י או' ט' ומאמ"ר או' ד':

א

מב) שם ויש אוסרים ליכנס בו בסכין ארוך לפי שהתפלה מארכת ימיו של אדם והסכין מקצרם ב"י לבוש ומשמע אבל בסכין קצר מותר והטעם נ"ל משום דסכין ארוך הוא על חגורתו ואף אם מכסהו ניכר לא כן בסכין קצר דאם מצניעו או מכסהו אינו ניכר ובזה לא יקשה מסי' ק"פ סעי' ה' ועיין ט"ז סק"ב ועוד עיין בדברינו לעיל סי' צ"א או' כ"ט שכתבנו בשם המקו' שלא לישא עליו שום דבר של ברזל בשעת התפלה יעו"ש:

א

מג) שם ויש אוסרים ליכנס בו בסכין ארוך וכן בבה"מ אין ליכנס בסכין ארוך כדאיתא בסנהדרין דף פ"ב סוף ע"א ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו מיכן שאין נכנסין בכלי זיין לבה"מ:

א

מד) שם. או בראש מגולה. וכ"ה לעיל בסי' צ"א סעי' ג' ועיין בדברינו לשם בס"ד. ועוד עיין בדברינו לשם או' כ"ה בענין אם מותר ליכנס לבהכ"נ במנעלים וכתבנו דהכל לפי מנהג המקום אם מקפידים ליכנס לפני גדוליהם במנעלים יעו"ש. ומ"מ צריך ליזהר וליתן דעתו שיהיו נקיים מטינוף כמ"ש לעיל סי' ע"ו אות י"ב יעו"ש:

א

מה) ואם מותר לגלת בבהכ"נ עיין בשד"ח אסיפת דינים מ"ע בהכ"נ או' יו"ד שכתב דלפי מ"ש הרמב"ם פ"ח מה' נזירות דין ג' דתגלחת במקדש בזיון הוא נראה דה"ה במקדש מעט דאסור לנהוג בו מנהג בזיון. וכ"כ הרח"פ בס' לב חיים סי' קמ"ב דאסור יעו"ש ומ"ש שם הרח"פ משם מר בריה שהכריח מדברי הש"ג סי' תקל"א אות י"ב שכתב שראה מעשה רב בירושת"ו שעשו תגלחת ראשונה לקטן בחו"ה דסיכות בבהכ"כ בתופים וכו' דשרי יעו"ש. כתב השד"ח שם יש לבדוק ולומר כיון דתגלחת זו היא תגלחת מצוה שמניחין לקטן פאות בראשו בתגלחת ראשונה ומשום חיבוב מצוה שמרבים בתופים ובמחולות ולא היה בימים הראשונים נמצא בתים מרווחים להכיל בתוכם קהל ועדה וכו' משום זה התירו דוקא תגלחת מצוה זו יעו"ש, וכתב שם הרח"פ דת"ח בבית מדרשו שרי ולא לזולתו יעו"ש, והביאו השד"ח שם:

א

מו) [סעיף ז'] יכול לרוק בו וכו' והיינו שלא בשעת תפלה אבל בשעת תפלה אסור לו לרוק כדאיתא לעיל סי' צ"ז סעי' ב' ב"ח. עו"ת אות ז'. והא דמותר לרוק בבהכ"נ כדי שיתפלל בכוונה הא לטיול אסור דאין מטיילין ובתפלה בצ"ז סעי' ב' אסור אא"כ א"א כלל ויצטער הרבה שרי. א"א אות ט' ועיין בדברינו לסי' צ"ז סעי' ב, ועוד עיין בסי' צ' סעי' י"ג ובדברינו לשם בס"ד. והיינו דוקא בבהכ"נ אבל בהר הבית אסור לרוק אפי' בזה"ז כדאיתא בברכות ס"ב ע"ב:

א

מז) שם. יכול לרוק בו וכו' והאר"י ז"ל היה נזהר מלרוק בבהכ"נ ואם נזדמן לו רוק היה מבליעו בטליתו או בולעו בגרונו כמ"ש בשער הכו' דף ד' ע"א, והביאו מ"א סק"ט. וכתב מהרש"ו שם בשער הכו' דיותר טוב הוא שיצא חוץ לבהכ"נ וירוק שם או ישליך מנחיריו עכ"ד והב"ד לעיל בסי' צ' אות צ"ג יעו"ש:

א

מח) שם. יכילו לרוק וכו' ועיין להרב לשון חכמים אשכנזי ז"ל ת"א דצ"ב ע"ד בהערה דאסר להשליך צואה מן האף ברצפת בהכ"נ כמו שנהגו המון העם דאסור מק"ו דיריקה אף למאן דמתיר יעו"ש. פתח"ד אות ו' יפ"ל אות יו"ד:

א

מט) שם. ובלבד שישפשפנו ברגליו. ובשבת ישים המנעל עליו עד שיתמעך. עו"ת אות ח' א"ר אות י"ב א"א אות ט'.

א

נ) שם. או יהיה שם גמי וכו' וה"ה תבן. א"ר אות י"ג:

א

נא) [סעיף ח'] ולא על בגדיו שום שום לכלוך. ומיירי אפי' אינו ת"ח. עו"ת שם:

א

נב) [סעיף ט'] נוהגין בהם כבוד לכבדן וכו' ורבינו יעקב היה מכבד בזקנו לפני אה"ק ס"ח סי' קכ"ח מ"א סק"י א"ר או' י"ד ועיין בדברינו לעיל סי' ק"ן או' מ':

א

נג) שם ונוהגין להדליק וכו' נהגו להדליק קודם שיכנס אדם להתפלל משום דאמרינן עשרה קדמה שכינתא ואתיא ועוד שכן היו עושין במקדש כלבו סי' י"ז א"ר או' ט"ו א"א או' יו"ד ט"ז סי' קנ"ד ס"ק י"א סו"ב שם או' ז' ועיין יפ"ל או' י"ב מה שהאריך בענין שבח המדליק נרות בבהכ"נ יעו"ש:

א

נד) [סעיף י'] אפי' אחר שחרבו וכו' והטעם דכתיב והשמותי את מקדשיכם אפי' בשע' שהם שוממין קרויין מקדש מגילה כ"ח ע"א. לבוש. ח"א כלל י"ז או' ח' יש מי שר"ל דהיינו דוקא בא"י אבל לא בחו"ל והרב מהר"י בירב ז"ל השיבו דאפילו בחו"ל והביא ראיות לדבר כנה"ג בהגה"ט, עו"ת או' ט' מ"א ס"ק י"א. וכ"מ לקמן סעיף י"א.

א

הנ) שם אפי' אחר שחרבו וכו' גוים שנכנסו לעיר וחרבו אותה ואת בהכ"נ הופקעו מקדושתן הרשב"ץ ז"ל ח"ג סי' ה' וכפי זה פסק יחיד שקנה מקום בבהכ"נ אחר שנכנסו גוים והחריבוהו ובנוהו שחייבין הצבור לכופו להקדישו במכירה או בהקדש יעו"ש ועיין בח"ד שם בתשו' מהר"ש דוראן סי' ז' י"א מ"ב בההג"ט או' ה':

א

ונ) שם עדיין הן בקדושתן, בהכ"נ שרצו לסותרו ולבנות חדשה באופן שיהיה מקום הישנה חצר לבהכ"נ החדשה דלא שפיר למיעבד הכי כי לעשותו חצר ביהכ"נ הוא הורדה מקדושה, ועוד שבחצר בהכ"נ רגילים לעשות דברים בזוים ומטילים מים ויכולים למכור תחלה המקום ההוא ולקנות מהמעות עילוי בקודש ושוב יחזרו הצבור ויקחו המקום לצורך חצר בהכ"נ ואם א"א למכור המקום דהו"ל בהכ"נ של רבים שאינו נמכר א"א מבלי לגדור המקום ההוא ח"ס סי' נ"א יעו"ש פ"ת פת"ע ועיין לקמן סי' קנ"ג סעי' ז'

א

זנ) שם, וכשם שנוהגין בהם כבוד בישובן וכו' ומ"מ אם העו"ג מחזירין שם לבנות בית תיפלות אזי יכול לבנות בה בתים להקדשות לצורך בהכ"נ אחרת שיש להם ותע"ב, מהר"ם אלשק"ר. וכן בהכ"נ שגזר המלכות שלא להתפלל בה עוד ומן הנמנע שעוד יתנו רשות להתפלל בו אפי' אם הוא של כרכים יכולים למכרה משפטי שמואל סי' י"ד כנה"ג בהגה"ט סי' קנ"ג עו"ת שם או' כ"ז א"ר סי' קנ"ב או' ב' עט"ז או' ד' ובסי' קנ"ג או' ג' ח"א כלל י"ז או' י"א שד"ח אסיפת דינים מערכת בהכ"נ או'. ט' וכן מקום בה"מ שנשרף והקהל מתפחדים שלא יקחו הישמעאלים את הקרקע כאשר לקחו כל סביבו התיר בתשו' ז"א סי' ז' למוכרה שלא יפסידו כולה מיהו הדמים ראוי שיקחו בהם קרקע אחרת בעקומו יעו"ש והביאו א"א שבגליון הש"ע סי' קנ"ג או' ג' ועיין עוד לקמן סי' קנ"ב או' ד'.

א

חנ) שם עלו בהם עשבים תולשים אותם וכו' ר"ל שיכאב הלב כשיש בו עשבים וישתדלו בבנינו אם יוכלו או תכנע נפשם וישובו אל ה' אם אין בהם יכולת לבנותו ולפיכך מותר לתלוש העשבים ולהניחם במקומם אבל לא יתלוש ויאכיל או יאבדם לגמרי הרמב"ם בפי' המשניות למגילה פ' בני העיר:

א

טנ) שם וישתדלו לבנותה ולפ"ז באם סתרו בהכ"נ ממקום זה ובנאוהו במקום אחר ואין בדעתם לבנות עוד במקום הראשון א"צ לתלוש עשבים וכו' אלא יעשה גדר סב"בו ולא יבואו לזלזל שם ואם הוא במקום שיוכלו למכור כנ"ז בסי' קנ"ג ימכרוהו ט"ז סק"ג סו"ב או' ד' ח"א שם מ"ב או' ל':

א

ס) שם וישתדלו לבנותה. בהכ"נ שהיה קרוב לפונדק שדרים שם ישראלים ועכשיו אינם דרים שם ישראלים והיא בשכונת גוים ונפל מוטב שיניחוהו תל עולם ויבנה הבהכ"נ בשכונת ישראל כדי שיתפללו בו ערב ובוקר יכין ובועז ת"א סי' קל"ב ורמזו החיד"א במחב"ר או ג' והביאו הפ"ת והפת"ע:

א

סא) [סעיף יא'] אם בשעת בנין בהכ"נ התנו וכו' אבל אם לא ההנו, בשעת בנין אפי' בשעת חורבנו אסור להשתמש בהם כלל ב"ח עו"ת או' יו"ד:

א

סב) שם התנו עליו וכו' משמע דוקא בהתנו בפי' אבל מסתמא לא אמרינן על תנאי הן עשויות דדוקא בבבל היה כן אבל לא בשאר ארצות וכ"מ בטור ובמרדכי גם הרמב"ם השמיט דין זה דבהכ"נ שבבבל על תנאי הן עשויות משום דס"ל דדוקא בבבל היה כן בזמניהם וכ"מ ממ"ש ס"י בשם ר"י בי רב וכ"ה בש"ג בשם ריא"ז דדוקא אורחים שרי מ"א ס"ק י"ב ועי"ש שתמה על תשו' מ"ב שכתב דין זה לבהכ"כ שלנו יעו"ש אבל בא"ר או' י"ז כתב דמרמבן ור"ן פ' בני העיר והג"א משמע דקאי על כל הארצית וכן בפסקי מהרי"ו סי' נ"א ואף דבש"ס נזבר בבל נראה דלאו דוקא וכו' ומיהו גם הוא סיים דלטור וש"ע וסיעתו י"ל עד שיתנו בפי' ומסיק בצ"ע יעו"ש וע"ה נראה כיון דיש פלוגתא בזה יש להחמיר אם לא התנו בפירוש:

א

סג) שם התנו עליו וכו' אם בעת שבנו בהכ"נ בהתחלת הבנין התנו שאם ישבו בה ללמוד ויצמאו יוכלו לשתות בעת לימודם וגם מה שנהגו לאכול בש"ת מיני מתיקה יוכלו לאכול שו"ת דברי שאול ויוסף דעת סי' ס"ג ועי"ש עוד איזה פרטים ומברר הדבר יעו"ש א"ח או' י"א, ועיין בשד"ח אסיפת דינים מע' בהכ"נ או' מ' מ"ש בענין מה שנוהגין בבתי מדרשות ביום יא"צ לאכול ולשתות יי"ש שהאריך בזה וכתב שאפי' אם יהיה בזה איזה תיקון לנשמת המת (כמו שאומרים שהברכות ועניית אמנים מעלים נשמת המת) אבל ודאי אין זה בסוג צרכי בהכ"נ ואפי' אם היו מתנים בו בפירוש לא היה לנו להתיר ובפרט ששותים מידי דמשכר ולא יבצר מאיזה שחוק וק"ר ביניהם ואינו דומה כלל לשתוית מים בעת הלמוד ולעשות מיני מתיקה כמובן יעו"ש והביאו א"ח שם וכתב דבמדינתם לא ראה נזהרין בזה ואדרבא כל צדיקי הדור עושים כל הסעודות בבית מדרשם ואין להרהר אחריהם יעו"ש ועיין לעיל או' ל"ד:

א

סד) שם. מותר להשתמש בחרבני. ודוקא שאין דעתם לבנות, מ"א ס"ק י"ג בשם אגודה, מיהו בא"ר או' ח"י כתב דעיין באגודה ולא מצא כן והביא ראייה לומר דאין חילוק יעו"ש וכ"מ מפשט דברי הש"ע דאין חילוק אם דעתם לבנותה או לא אלא כיון שהתנו מותר להשתמש בחורבנו:

א

סה) שם. אבל בישובו לא מהני תנאה. ואם התנה להתפלל בו עד זמן פלוני ואחר כלות הזמן לא יתפלל בו כלל אז מהני תנאו שלאחר כלות הזמן אין שם קדושת בהכ"נ כלל ומשתמש בו כל תשמיש שירצה ב"ח בסי' קנ"ג. א"ר או י"ט. ועיין לקמן סי' קנ"ג או' ף':

א

סו) שם אבל ביישובו לא מהני תנאה, תימה דבסי' קנ"ד ס"ח כתב דאפי' לארון ותשמישי קדושה מועיל תנאי, נראה דהכא מיירי לתנאי של ק"ר כגון אכילה ושתייה ובחמה מפני החמה. מ"א ס"ק י"ד. והא דבזריעה לא מהני תנאי ואפי' בחרבנו משום דזריעה הוי ק"ר ביותר ועגמת נפש, מ"א שם, וכ"כ החו' במגילה כ"ת ב' סוף ד"ה בתי כנסיות יעו"ש ועיין י"א בהגב"י מ"ש על דברי התו' הנ"ז יעו"ש:

א

סז) שם כגון זריעה וחשבונות וכו' וכ"ש בשאר ק"ר (ר"ל דברים הכתובים בסי' קנ"ג סעי' ט' יעו"ש) וה"ה לענין שיחה בטילה לא מהני תנאה. עו"ת או יו"ד:

א

סח) שם וחשבונות של רבים וכו' משמע הא לחשבון של יחיד מהכי תנאה וכ"כ א"א או' י"ד מיהו ברי"ו משמע דנקט של רבים לרבותא דאף שהוא צורך רבים וכ"ש של יחיד מ"ב או' ל"ו:

א

סט) שם אבל בבתי כנסיות שבא"י וכו' כ"כ שם התו' במגילה כ"ח ב' דדוקא לאותן שבבבל מהני התנאי שהרי לעת בא גואל תפקע קדושתן אבל לאותן שבא"י לא מהני תנאי שהרי קדושתן לעולם קיימת עכ"ל והב"ד ב"י ועו"ת או' י"א והקשה המ"א ס"ק ע"ו על הא דאמר כשיבא הגואל תפקע קדושתן דהא אמרינן שם במגילה כ"ט א' עתידין כל בתי כנסיות שבבבל שיקבעו בא"י ותירץ דצ"ל דהתו' קאי אבחורבנן דכיון שנחרבו קודם ביאת הגואל לא יקבעו בא"י וצ"ע, ואין לומר דדוקא הבנין יקבע בא"י אבל הקרקע תשאר בחו"ל דהא יליף ק"ו מתבור וכרמל והתם הקרקע נקבע בא"י עכ"ל, והא"ר אות כ"א תירץ דאף שיקבעו בא"י מ"מ לא קיימו בקדושת בהכ"נ, וכ"כ נתיב חיים על מ"א ס"ק ט"ו וכתב ודלא כמ"ש מהרש"א בח"א יעו"ש ועוד י"ל הא דאמר עתידין כל בתי כנסיות וכו' ר"ל הקדושה שבהם תקבע בא"י וז"ש התו' כשיבא הגואל תפקע קדושתן ר"ל תפקע מהם הקדושה ותלך לא"י דכמו שישראל מתקבצים לעתיד לא"י כך ניצוצי הקדושה שנתהוו ע"י בבתי כנסיות ובכ"מ ילכו עמהם לא"י:

א

ע) שם אבל בבתי כנסיות שבא"י וכו' ענבים הגדלים בזה"ז בהר הבית ומביאים למכור לישראל מותר לקנות מהם, הרב מזבח אדמה בסי' זה, וטעמא טעים מכת ספק ספיקא עיין בדבריו ומה שרמז ודוק היטב, ואני שמעתי זה קרוב לשלשים שנה מגדול אחד שהתיר ג"כ מטעם ובאו בה פריצים וחללוה ואע"ג דקדשה לעת"ל היינו דוקא להשראת שכינה וקדושה אבל למעילה וכיוצא לא, אלו דבריו, וצריך להתישב בזה, מחב"ר בק"א:

א

עא) [סעיף יב'] יש ליזהר מלהשתמש בעלייה וכו' ואע"ג דק"ל דגם במקדש עליות של עזרה לא נתקדשו מ"מ תשמיש של גנאי אסור, ב"י ועו"ת אות י"ב:

א

עב) שם יש ליזהר מלהשתמש בעלייה וכו' אם נתקלקל הגג והוכרח לעשות גג אם מותר לעשות עליו בית אוצר של תבואה כתב ח"ס סי' ל' דאסור דבית אוצר הוא יותר בזיון משטיחת פירות הכתוב במגילה כ"ח א' דאסור יעו"ש והביאו פ"ת ופת"ע אות כ"ה, ועיין לעיל סי' קן' אות כ"ד:

א

עג) שם, ושאר תשמישים יש להסתפק וכו' דשמא דומה לעליות היכל שנתקדשו כדאמרינן בפ' כיצד צולין דפ"ו ע"ב דמקדש מעט שלנו יש לנהוג בו מקצת קדושה ומעין קדושת היכל, ב"י בשם מהרי"ק סי' קס"א ועיין כנה"ג בהגב"י:

א

עד) שם הגה אבל בית שיחדו וכו' נראה דכ"ש אם בשעה שבנה בהכ"נ בנה בית דירה למעלם ממנה דשרי דהא לא הוקדש כלל למעלה אבל תשמיש של בזיון מאד כראה דבכל גוונא אסור כגון ע"ג או טינוף דהא בסי' נ"ה אמרינן דאלו מפסיקין לענין צירוף לענות אמן אע"ג דאין מחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים כ"ש כאן דדבר המאוס יפסיק את התפלה של בהכ"נ לעלות למעלה לשמים על כן אין לעשות כלל בהכ"נ אם יש למעלה ממנו דבר מאוס. וכ"כ ב"י בסי' קנ"ד בשם מהרי"ח במלכות תוגר יש להם בית דירה על בהכ"נ ובלבד שינהגו בנקיות בבתים של מעלה בי"ז סק"ד. א"ר אות כ"ד ועי"ש בא"ר מ"ש על דברי סמ"א ס"ק י"ז יעו"ש, ומכאן תוכחת מגולה למקומות שיש לבהכ"נ והב"מ שלהם גגין מיושרין ועולין לשם בדרך סולמות שלא יעשו בגגין ההם שום טינוף ח"ו דהרי הם מעכבין את התפילה והתורה מלעלות לשמים ונעשו מחטיאי הרבים ח"ו ר"ל, ולפ"ז אף יחיד אין להתפלל בביתו אם יש טינוף למעלה מן הגג. וכ"כ א"א סי' קנ"ד אות א' מיהו מ"ש שם דללמוד שרי משום שהביא רשות אחרת יעו"ש נ"ל דגם ללמוד יש להחמיר משום שמפסקת בינו לאביו שבשמים ויש לחלק ברשות אחרת אם היא למעלה או מן הצד ודו"ק:

א

עה) שם מותר לשכב עליו. ומ"מ שומר נפשו ירחק מדבר זה שכל מי שראיתי שעשה מדרש בבית אחד מבתיו התחתיים והוא משתמש בבית שע"ג המדרש לא הצליחו, מהם ירדו מנכסיהם, מהם מתו, מהם לא זכו ליבנות, כנה"ג בהגב"י, עו"ת אות י"ד. מ"א ס"ק ח"י, א"ר אות כ"ג, וכ"כ שם הט"ז דבילדותו היה דר בק"ק קראקא עם ביתו בבית מדרשו שהיה למעלה מן בהכ"נ ונענש הרבה במיתת בנים ותלה בזה. וכ"כ בס"ח סי' תתי"ג ועי"ש בסי' תתי"ב שכתב דאם יש ס"ת בחדר התחתון לא יתן מטתו בחדר העליון יעו"ש:

א

עו) שם מותר לשכב עליו. מי שסמך בנין ביתו לכותל בהכ"נ אין ספק שבאותו החדר יכול להשתמש בו כרצונו אפי' תשמיש מגונה וכ"ש לישן בו דאף בעלייה של בהכ"נ דתשמיש גנאי ודאי אסור מ"מ שכיבה גרידה מותרת עיקרי הד"ק סי' ח' אות י"ד אמנם בכותל עצמו המפסיק בין חדרו לבהכ"נ פשיטא שאסור להשתמש בו אפי' תשמיש שאינו של בזיון ואף לנתוץ מצד של חדרו אסור כמו מצד פנים וכ"ש לחוק בו ולעשות שם כמין ארגז אם כל הכותל נבנה לבהכ"נ ואין רשות ביד הק"ק למוכרו ולהוציאו לחולין דכל זמן שבהכ"נ עומד בתשמישו בקדושתו קאי ואינה נפקעת ואם הכותל בתחלתו נבנה בשותפות בעל החדר אז יש לדון מחצה על מחצה ויכניס בתוך שלו דוקא ולא יותר ואפי' לתקוע בו מסמר לתלות בו דבר של חול אסור, עיקרי הד"ט שם בשם שאילת יעב"ץ ח"ב ס' נ"ד ורמזו המחב"ר אות ה' שע"ת אות ט"ז חס"ל אות י"א בן א"ת פ' ויקרא אות י"ז. מכאן תוכחת מגולה בענין כותל מערבי שנשאר לנו פליט מחורבן ביתנו ומחמד עינינו ובפרט שלא זזה משם שכינה כמ"ש בזוה"ק פ' שמות דף ה' ע"ב ושמות רבא פ"ב ובמדבר רבא פי"א שצריך ליזהר ביותר ולנהוג בו כל כבוד שבעולם וחלילה וחס לסתור ממנו שום דבר וגם שלא לעשות בו שום דבר של בזיון ח"ו ולא כקצת אנשים פתיים שתוחבים שם מסמרים ועי"ז לפעמים ישתברו ג"כ מן האבנים וגם יש אנשים שמניחים שם נר דלוק ומשחירים הכותל מן העשן וזה חוץ מן האיסור שמשתמשין בו אלא מי שרוצה להדליק יניח על הכסא חוץ לכותל וגם מה שיש שכותבין שמם על הכותל יש ליזהר בזה כי אין זה מן הכבוד ללכלך הכותל בצבעים והנזהר ישא ברכה:

א

מ"א סק"ב דאיתא בגמ'. הב"י הביא ראיה זו להרמב"ם דדוקא מדוחק משום דס"ל להב"י דכי היכי דהתירו אכילה לת"ח ה"ה כל מילי כגון מטר וכל האיסורי' דחשיב כאן מש"ה מרב אדא דבעינן דוחק ממילא יש קולא וחומרא להב"י. קולא דכל האיסורים שרי בת"ח וחומר' דבעינן דוחק וסתר המ"א ראיותיו משום דאין היתר בת"ח רק אכילה ולא בעינן דוחק ממילא הוי איפכא קולא וחומרא וק"ל:

ב

שם וזה שכתב הרמב"ם ר"ל דמ"ש הרמב"ם מדוחק אין הכוונה כלל דבעינן דוחק אלא זה הוא עצמו הדוחק מה שיצטרך לילך לביתו לאכול ויתבטל מן לימודו:

ג

שם וכן משמע ס"ד. ר"ל מה שהתירו שם בעיבור שנה משום מצוה ולא הזכיר שם דוחק ה"נ זה הוא צורך מצוה שלא יתבטל מלימודו:

ד

שם כפשט'. ר"ל אפי' בלא דוחק נמצא הוכיח מהרמזים לסתור ב' הדינים של הב"י החומר' והקול'.

ה

ש"ע ס"י לאחר שחרבו. עיין כנסת יחזקאל סימן ט':

ו

מ"א סקי"א בחוץ לארץ. וכן מוכח מסעי' שאח"ז בח"ל מהני תנאי בחורבנן ש"מ דבלא תנאי אסור ויש מקשין למה צריך המ"א להביא זה בשם ר"י בי רב כיון דמבואר היא בסעיף שאח"ז אבל המעיין בדברי המ"א בס"ק שאח"ז יראה דמדברי הש"ע היה מקום לדחות הראי' ע"ש ותבין ודוק:

א

קלות ראש. ובעון זה נהפכין הב"הכ לבית עכו"ם ח"ו [סמ"ק], אסור לשחוט בב"ה [מבי"ט ח"ג פ"ד]:

ב

מדוחק. הא דאי' בגמרא דרב אדא ורבינא הוו קיימי וגרסי אתא זילתא דמיטרא עיילי לבי כנישתא אמרי לאו משום מיטר' הוא אלא משום דשמעתא בעי צלות' משמע דמשום מטר אסור והיינו משום דמטר לא חשיב דוחק כ"כ דהרבה בני אדם הולכין בשוק בשעת הגשמים (ב"י) ול"נ דדוקא אכילה ושתיה שרי בב"הכ משום דלומדי' בב"הכ כדמשמע בגמ' וכ"ש בבה"מ ולכן מותרין לאכול ולשתות שם דאם יצטרכו לילך בכל פעם לאכול ולשתות בביתם יתבטלו מלימודם אבל אם אין לומדין בב"הכ אסורי' לאכול ולשתות שם וכמ"ש הר"ן דאטו ת"ח אינו מוזהר על מורא המקדש וז"ש הרמב"ם מותרין לאכול ולשתות מדוחק וכ"מ ס"ד וכ"מ ברמזים וז"ל בה"כ אין אוכלין וכו' וחכמים ותלמידיהם מותרין ואין נכנסין בה בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים עכ"ל, משמע דזה אפי' לת"ח אסור ואכילה ושתיה שרי לת"ח כפשט' וכ"ה בירושל' שת"ח מותר להתאכסן בב"הכ וכ"מ בטור שכתב ות"ח מותרים לאכול ולשתות משמע דאינך מילי אסור וכמש"ל וכ"מ ברי"ו ע"ש וגם בהג"א מודה לזה אלא דס"ל דב"הכ שבבבל על תנאי הם עשויות ושרי אפילו בישובן לכל אדם, דוק שם ותשכח כדברי דלא כמה שנדחק הב"ח וא"כ ליכא מחלוקת כלל:

ג

לא' מגדולי. שמת קרובו של הגדול כגון רפרם דספדיה לכלתיה בב"הכ: האר"י הי' נזהר מאוד שלא לדבר בב"הכ רק תפלתו ואפי' דבר מוסר ותשובה לא דיבר פן ימשך ממנו דבר חול [הכוונות]:

ד

ולישן בתוכו. ונ"ל דלא יכניס מטתו לשם כדאיתא בתמיד רפ"א:

ה

לעבר השנה. ובסמ"ק כ' דסעודת מצוה מותר, ופי' בהג"ה כגון עיבור שנה שאין בה קלות ראש פי' דאין עולין בה אלא בפת וקטניות:

ו

לקצר דרכו. שאסור ליכנס בה אלא דבר מצוה [רמב"ם] ועס"א:

ז

מותר למי שנכנס. זה מלשון הרמב"ם אבל לא כ' בבא מציעת' וכן אם לא נכנס וכו' והטור שכתב בבא מציעת' כתב במי שנכנס להתפלל מצוה לעשות קפנדרי שנאמ' הבא דרך שער צפון יצא דרך שער נגב וגו' והרב"י שכתב בשניהם מותר צ"ע דזו ואצ"ל זו היא וצ"ל דה"ק כשנכנס להתפלל אפי' כוון ג"כ לקצר דרכו שרי ומ"מ נ"ל עיקר כמ"ש הטור דמצוה לעשות קפנדרי' דמייתי ליה מקרא וכן הגירס' ברי"ף שבידינו ואפש' דט"ס הוא בש"ע וצ"ל מצו' למי וכו':

ח

ובאפונדתו. ובי"נ כתב שלא ליכנס בו בכיס מגולה אבל בב"י בשם א"ח כתוב דשרי וכ"נ דלא גרע מאפונדתו:

ט

לרוק. והאר"י היה נזהר מרקיקה:

י

לכבדן. רבינו יעקב היה מכבד בזקנו לפני הארון הקודש [ס"ח סי' קכ"ח וק"ן]:

יא

לאחר שחרבו. אפי' בח"ל [ר"י בי רב כ"ה]:

יב

התנו עליו. משמע דוקא שהתנו בפירוש אבל מסתמא לא אמרי' על תנאי הן עשויות דדוקא בבבל היה כן אבל לא בשאר ארצות וכ"מ בטור ובמרדכי גם הרמב"ם השמיט דין זה דב"הכ שבבבל על תנאי הן עשויות משום דס"ל דוקא בבבל היה כן בזמניהם וכ"מ ממ"ש ס"י בשם ר"י בי רב וכ"ה בש"ג דף רס"ה בשם ריא"ז דדוקא אורחים שרי: ופליאה בעיני על תשובת מ"ב שכ' דין זה לבה"כ שלנו ועמ"ש ס"א בשם הג"א משמע קצת כדבריו מ"מ אינו מוכרח:

יג

בחורבנו. ודוקא שאין דעתם לבנות [אגודה]:

יד

בישובו לא מהני. תימה דבסי' קצ"ד ס"ח כתב דאפילו לארון ותשמישי קדושה מועיל תנאי ונ"ל דהכא מיירי לתנאי של קלות ראש כגון אכילה ושתיה ובחמה מפני החמ' וכ"מ ברא"ש שם וזריעה הוי קלות ראש ביותר ועגמת נפש:

טו

שבח"ל. שהרי כשיבא הגואל במהרה תפקע קדושתן (תו') וצ"ע דאמרי' בסמוך בגמרא עתידין כל בתי כנסיות שבבבל שיקבעו בא"י וצ"ל דהתו' קאי אבחורבנן דכיון שנחרבו קודם ביאת הגואל לא יקבעו בא"י וצ"ע וא"ל דדוקא הבנין יקבע בא"י אבל הקרקע תשאר בח"ל דהא יליף ק"ו מתבור וכרמל והתם הקרקע נקבע בא"י:

טז

וכל זה כו'. הע"ת לא עיין ס"ס קנ"ב:

יז

מותר לשכב. דכיון שלא נבנה מתחלה לב"ה מהני ביה תנאי אפי' בישובו [כ"ה במהרי"ל שם]:

יח

לשכב עליו. ומכל מקום שומר נפשו ירחיק מזה [כ"ה]:

א

(א) קלות ראש – כי הם נקראים מקדש מעט כמו דכתיב ואהי להם למקדש מעט. ובמקדש כתיב ואת מקדשי תיראו שיהא מוראו של השוכן בה עליו וכתב בסמ"ק שבעון קלות ראש בביהכ"נ נהפכין לבית ע"ג ח"ו:

ב

(ב) ושיחה בטילה – היינו אפילו שיחת חולין שהיא לצורך פרנסה דבחוץ שרי בביהכ"נ אסור ובפרט שיחה בטלה לגמרי דבודאי שראוי למנוע תמיד מזה [פמ"ג] ובזוה"ק פ' ויקהל הפליג מאד בגודל העון הזה וכ"ש שיש ליזהר בביהכ"נ וביהמ"ד מעון דבורים אסורים כגון לשה"ר ורכילות ומחלוקת וקטטות כי מלבד שהם עונות חמורים מאד עוד יגדל העון יותר במקום קדוש כי הוא מזלזל בכבוד השכינה ואינו דומה החוטא בינו לבין עצמו לחוטא בפלטין של מלך לפני המלך ועוד תגדל הרעה בזה שהוא מכשיל גם את הרבים בעונות החמורות הנ"ל כי האי תגרא דמיא לבדקא דמיא ומתחלה הותחל העון באיזה אנשים ולבסוף יתלקטו ויתחברו חבורות חבורות לריב איש ברעהו עד שנעשה כל הביהכ"נ כמדורה גדולה ובעו"ה באין מזה כמה פעמים לידי חרפות וגידופין והלבנת פנים ברבים [וגם פעמים רבות בפני הס"ת שזה ג"כ עון חמור בפני עצמו כי אפילו המבזה חבירו בפני ת"ח אחז"ל [סנהד' פרק חלק] שהוא אפיקורוס ואין לו חלק לעוה"ב וכ"ש למבזה חבירו בפני הס"ת וכבוד השכינה וכמו שכתב כעין זה בתשובת מהרי"ו סימן קנ"ב עי"ש] ולידי הכאות ומלשינות וגודל חילול שם שמים בין האומות ומי גרם לכל זה אם לא הראשון שהתחיל בעבירה תחלה ובודאי לע"ל יטול שכר כנגד כולם ע"כ הירא וחרד לדבר ה' ישים תמיד עיניו ולבו לזה שלא לדבר שום דברים בטלים בביהכ"נ וביהמ"ד והמקום הזה יהיה מיוחד אצלו רק לתורה ולתפלה:

ג

(ג) ואין אוכלין וכו' – וה"ה דאין עושין בהן שום מלאכה:

ד

(ד) מפני החמה וכו' – ולא מהני שיקרא או ישנה מעט בכניסתו כדלקמן מאחר שיוכל ליכנס לבית של חול להנצל מהחמה והגשמים אם לא שעסק מקודם באיזה דבר הלכה בחוץ והתחילו גשמים לירד שאז מותר לו ליכנס לביה"מ כדי שלא יטרידוהו הגשמים:

ה

(ה) מותרים וכו' – וה"ה דאם הוצרכו אנשי העיר לפי שעה להאכיל בהם אורחים עניים או להשכיבן שם דמותר אבל זהו רק דוקא בבתי כנסיות שבחוצה לארץ ויש אוסרין גם בזה ונראה דבמקום הדחק אין להחמיר בזה:

ו

(ו) לאכול ולשתות – וה"ה לישן דשרי אבל לעשות קפנדריא או ליכנס בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים וכל הני דלקמן וכ"ש שחוק והיתול ושיחה בטלה אסורים דאטו ת"ח אינו מוזהר על מורא המקדש:

ז

(ז) מדוחק – היינו שהיה מקום דחוק לתלמידים והוצרכו לאכול שם והמ"א כתב דלאנשים הלומדים שם בקביעות לעולם שעת הדחק הוא דאם יצטרך לילך לאכול ולשתות בביתו בודאי יתבטל מלימודו אבל אם אין לומדים בבית הכנסת ובבית המדרש אסורים לאכול ולשתות שם וכן הסכימו כמה אחרונים:

ח

(ח) וי"א דבבית המדרש וכו' – אף דקדושת ביהמ"ד חמורה יותר מביהכ"נ כדלקמן בסימן קנ"ג ס"א ס"ל דלענין חכמים ותלמידיהם שלומדים שם בקביעות התירו להם אפילו שלא מדוחק משום דביהמ"ד הוא ביתו ולאו דוקא אכילה ושתיה דה"ה לכל תשמישיהם שרי:

ט

(ט) שרי – עיין בלבוש וב"ח שמצדדים כן לדינא וכן נראה שאין להחמיר לאנשים שלומדים שם כל היום:

י

(י) העיר – שמת קרובו של הגדול ומחמת זה באים רבים להספד וכ"ש כשההספד הוא על ת"ח [אחרונים]. האר"י היה נזהר מאד שלא לדבר בביהכ"נ רק תפלתו אפילו דברי מוסר לא דבר פן ימשך ממנו דברי חול:

יא

(יא) שמועה – פירוש הלכה או משנה:

יב

(יב) ואח"כ יקראנו – ר"ל אבל לא יקדים הקריאה מקודם שיאמר איזה ד"ת דיהיה נראה דאמירת הד"ת הוא רק טפל [אחרונים]:

יג

(יג) כדי הילוך – היינו שישהא שיעור הילוך שני פתחים דהיינו ח' טפחים:

יד

(יד) לצרכו – אבל אם הקדיש בית לצורך רבים ללמוד בו אפילו אם אין מתפללין שם כלל יש עליו קדושת ביהמ"ד ועיין לקמן בסימן קנ"ג ס"ח לענין ביהכ"נ וה"ה לענין זה:

טו

(טו) אין ישנים וכו' – ומיירי באנשים דעלמא אבל לת"ח כשלומד שם כבר ביארנו בסק"ו דשרי:

טז

(טז) אבל בביהמ"ד מותר – ר"ל שינת עראי ועיין בחידושי רע"א שמפקפק בהיתר זה ואפשר דכיון שביהמ"ד עשוי לשהות שם זמן הרבה ללמוד ולשמוע דברי תורה וקשה ליזהר משינת עראי ע"כ לא אסרו זה לשום אדם. ולת"ח הלומד שם בקביעות מותר אפילו שינת קבע [כ"מ בלבוש]:

יז

(יז) לצורך ביהכ"נ – כגון מי ששומר אותו וכה"ג:

יח

(יח) ולישן בתוכו – ולא יכניס מטתו לשם [מ"א] ובא"ר חולק עליו וכן בחידושי רע"א עי"ש:

יט

(יט) ומטעם זה וכו' – ר"ל כדי לשמור הנרות:

כ

(כ) לעבר השנה – עיין במ"א שהביא בשם הגהת סמ"ק דלא הותר בסעודת מצוה אלא כגון סעודת עיבור שנה שאין בה קלות ראש שהיתה עשויה בפת וקטניות בלבד ור"ל לאפוקי סעודת מצוה שיש בה שכרות אסור אף בבית המדרש [פמ"ג ע"ש] ומ"מ הנוהגין להקל לעשות סעודת סיום הש"ס בביהמ"ד מפני שאין להם מקום אחר מרווח לזה אין למחות בידם דיש להם על מי לסמוך:

כא

(כא) מותר למי שנכנס וכו' – צ"ל מצוה למי שנכנס [אחרונים] ובגמרא מייתי לזה מקרא שנאמר ובבוא עם הארץ לפני ד' במועדים הבא דרך שער צפון להשתחות יצא דרך שער נגב וגו' והטעם כדי שיהיה נראה כמחבב [ר"ן]:

כב

(כב) בסכין ארוך – לפי שביהכ"נ שהוא מיוחד לתפלה מארכת ימיו של אדם והסכין מקצר ימי אדם ועיין בא"ר שדעתו שאין להחמיר כ"א בסכין מגולה:

כג

(כג) או בראש מגולה – עיין לעיל בסימן צ"א ס"ג בבה"ל ד"ה ויש אומרים:

כד

(כד) לרוק בו – ובלבד שלא בשעת תפלת י"ח כדלעיל בסימן צ"ז ס"ב. ויהיה זהיר שלא ירוק בפני חבירו שימאס בה [חגיגה ה']. האר"י היה נזהר מרקיקה:

כה

(כה) שישפשפנו ברגליו – ובשבת שאסור לשפשף יעמיד המנעל עליו עד שיתמעך [אחרונים]:

כו

(כו) גמי – או תבן וחול:

כז

(כז) להדליק – ונהגו להדליק קודם שיכנס אדם להתפלל משום דאמרינן בגמרא מקום שמתפללין בו בעשרה קדמה שכינה ואתיא ועוד שכן היו עושין במקדש [א"ר בשם הכל בו]:

כח

(כח) לאחר שחרבו – הבתי כנסיות ובתי מדרשות והטעם דכתיב והשמותי את מקדשיכם ולא כתיב ואת מקדשיכם אשימם להורות לנו דקדושים הם אף כשהן שוממין. ואין חילוק בזה בין אם הם בתי כנסיות שבא"י ובין שבחו"ל אם לא בהתנו וכדלקמן בסי"א:

כט

(כט) תולשים אותם וכו' – ר"ל מותר לתלוש אותם ובלבד שיניחם במקומם ולא יטלם משם:

ל

(ל) כדי שיראו וכו' – לפ"ז באם סתרו ביהכ"נ ממקום זה ובנאוהו במקום אחר ואין בדעתם לבנות עוד במקום הראשון אין שייך דין זה אלא יעשו גדר סביבו שלא יבואו לזלזל שם ואם הוא במקום שיוכלו למכור כנזכר בסימן קנ"ג ימכרוהו [ט"ז]:

לא

(לא) אם בשעת בנין – אבל לאח"כ לא מהני תנאי כלל [ב"ח וע"ת]:

לב

(לב) התנו עליו – משמע דוקא שהתנו בפירוש אבל מסתמא לא אמרינן על תנאי הן עשויות. מ"א דלא כמשאת בנימין ובא"ר מצדד לדינא כהמ"ב שמקיל בזה:

לג

(לג) בחרבנו – פי' אותו תנאי מועיל שלאחר שיחרב יהיה מותר להשתמש בו אבל כל זמן שקיימת אין תנאו מועיל:

לד

(לד) בישובו לא מהני – ודוקא לאכילה ושתיה או ליכנס בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים דיש בזה משום קלות ראש אבל לשאר תשמישים מהני תנאי [מ"א] ועיין בה"ל:

לה

(לה) כגון זריעה – פשוט דה"ה לכל הדברים הנזכרים לקמן בסי' קנ"ג ס"ט דהם תשמיש מגונה ביותר:

לו

(לו) של רבים – דאוושא מילתא ויש בזה משום קלות ראש ביותר ומשמע בפמ"ג דחשבונות של יחיד בחורבנו מותר דלזה מועיל תנאי וברבינו ירוחם משמע דנקט של רבים לרבותא דאף שהוא צורך רבים וכ"ש של יחיד:

לז

(לז) שבחוצה לארץ – שאין קדושתן עולמית שהרי כשיבוא הגואל במהרה בימינו תפקע קדושתן משא"כ בבתי כנסיות שבא"י:

לח

(לח) שום תנאי – לפי דעת המ"א לעיל בסקל"ד גם בא"י מהני תנאי לשאר תשמישין שאין בהם קלות ראש:

לט

(לט) תשמיש קבוע וכו' – מלשון זה משמע דלשכב שם בדרך מקרה מותר דבדרך מקרה לא מקרי שכיבה תשמיש של גנאי:

מ

(מ) יש להסתפק – אם לדמותו לעליות העזרה דלא נתקדשו או כיון דבהכ"נ וביהמ"ד נקרא מקדש מעט יש לדמותו לעליות היכל דקי"ל דנתקדשו בקדושת היכל. ולפי מה שכתב בש"ת בשם תשובת פאר הדור יש להקל חוץ ממקום שע"ג ההיכל [ר"ל הארון ששם מונח הס"ת] שם יש ליזהר שלא להשתמש שם:

מא

(מא) אבל בית שיחדו וכו' – ונראה דכ"ש אם בשעה שנבנה ביהכ"נ נבנה בית דירה למעלה ממנו דשרי לדור שם דזה בודאי לא הוקדש כלל למעלה ומ"מ להשתמש שם תשמיש שהוא מגונה מאד כטינוף וכיו"ב נראה דבכל גווני אסור וע"כ אין לעשות כלל ביהכ"נ אם יש בהדירה שלמעלה ממנו דבר מגונה כזה [ט"ז] וע"ש שכתב שנענש בזה הרבה. ומה שמנהג העולם בעיירות ששוכרין בתי כנסיות לזמן בבתים תחתיים ולמעלה מהן בית דירה שמצוי שם תינוקות ודבר מאוס אפשר משום שהוא לזמן לא חיישינן לזה:

מב

(מב) לשכב עליו – ומ"מ שומר נפשו ירחק מהם ובפרט במקום שהוא נגד ההיכל:

א

(במ"א סקט"ו) דכיון שנחרבו קודם. נ"ב וקשה דמ"מ ניחוש שמא יבנה קודם ביאת הגואל כדאמר עלו בו עשבים לא יתלוש מפני עגמת ונפש ויתנו לב לבנותה ול"נ דלא קאמר אלא שיקבע בא"י דהיינו הקרקע ולא יהיה בהם קדוש' בה"כ רק קדושת א"י ודי בזה כדיליף מתבור וכרמל ודי לבא מן הדין להיות כנדון ונכון דלא כמהרש"א בחי' אגדות ע"ש:

א

סעיף ג' אבל בבהמ"ד מותר. מקור הדין הובא בב"י בשם מהר"י חביב. וכ' אפי' שינת עראי אסור בבהכנ"ס אבל בבהמ"ד אע"פ דחמיר מבהכ"נ נראה דמותר. דאמרינן פ' מי שמתו הני ציפי דבי רב דהני גרסי והני גני עכ"ל. הרגיש בקושי הדין דאין להקל בבהמ"ד יותר מבית הכנסת. אלא דהוכיח כן מסוגי' דמי שמתו ולענ"ד ראיה זו תמוה מאד. דהרי אמרי' פ"ד דמגלה דף כ"ח אמר רבא ת"ח ותלמידיהם מותר. והקשו שם מעובדא דרב אדא ורבינא שם דאמרי לאו משום מטרא ונאמרה בזה ג' תירוצים דעת הגהת אשירי דהחמירו על עצמם ודעת הרמב"ם דרק מדוחק שרי. דעת הר"ן דרק בבהמ"ד מותר לת"ח הרי לכולהו תירוצים ת"ח מותרים ליהנות ולאכול בבהמ"ד מדוחק א"כ י"ל בההיא דפ' מ"ש דשינת עראי הוי כמו אכילה מדוחק ולהרמב"ם והגהת אשירי ת"ח מותרים בזה גם בבהכנ"ס. ולהר"ן רק בבהמ"ד אף שלא מדוחק. אבל לאינש אחרינא דלאו ת"ח אין לנו ראיה להתיר בבהמ"ד יותר מביהכנ"ס דהא באמת ת"ח מותרים ליהנות בביהמ"ד וצע"ג. וע' יו"ד סי' רמ"ו סט"ז ובש"ך שם סקט"ו:

ב

מג"א סק"ד דלא יכניס בא"ר חולק עליו מסברא ולענ"ד דברי המג"א תמוהים דהא האי דינא הוא מדברי המרדכי ובמרדכי מביא ראי' ליה מסוגי' דפ"ק דב"ב דאמרינן עיילי' לפוריא להתם ע"ש נדחקו דעיילא לפוריא היינו סמוך לבהכנ"ס ולהמרדכי לא ניחא לי' בזה. עכ"פ אם מותר לישן דהוא מהראי' ממילא מוכח דמותר להכניס מטתו לשם דהא עיילי' לפוריא:

א

בבה"כ עבה"ט. ומ"ש מצא דבר כו'. עיין באורך בקצה"ח סי' ר' ס"ק א'. ושם כתב דאם אמר יזכה חצירי להקדש זכה לו ע"ש:

ב

עליו עבה"ט ועיין בתשו' פאר הדור סימן ע"ר שאף שמתיר לישן בעליה שע"ג בה"כ אבל במקום שע"ג ההיכל (ר"ל הארון ששם הס"ת) אסור לישן או להניח כלי מלאכתו שם. ומ"ש באשל אברהם ס"ק ב' בשם הא"ר עיין בר"י שבספר א"ח הנדפס מחדש הנוסחא כהב"י. אך מ"מ מסיק שהכוונה מ"ש בגלוי הראש הוא ענין אחר ע"ש ועיין באשל אברהם בשם מהר"י באסן ובאמת שם כתב שאסור רק הפרדס שסביב בה"כ מותר. אך מהרי"ט חלק יו"ד מצדד קצת בעזרה להתיר ע"ש ועיין לקמן סי' קנ"ד ס"ק א' בשם מהרי"ט בזה. ועיין בשאלת יעבץ ח"ב סי' נ"ד דכתב שכותל בה"כ מבחוץ כקדושת בה"כ שלא להשתמש ושלא לנתוץ ממנו ועיין מ"ש בענין מי שכותל בה"כ משמש לביתו ע"ש:

א

בהם מדוחק. נ"ל דאורחים שרי לאכול שם דהא איתא בסימן רס"ט דאורחים אוכלים בבי כנשתא וה"ל קידוש במקום סעודה וכן הביא ב"י בסימן זה בשם רמב"ן:

ב

בסכין ארוך. לפי שהתפלה מארכת ימיו של אדם וסכין מקצרת וק"ל דכאן משמע דבסכין שאינו ארוך אין חשש זה שהסכין מקצר ימי אדם ובסי' ק"פ מבי' בב"י וש"ע שנהגו לכסות הסכין בברכת המזון לפי שהוא מקצר כו' והשלחן מאריך ימי האדם ואינו דין שיניף המקצר על המאריך הרי דאף בכל סכין חשו לטעם זה דהסכין מקצר ושני דברים אלו הם בב"י בשם א"ח ותימה לי מ"ש ונ"ל דשאני בב"ה דלא בעי אלא לכסות הסכין בזה יש אפשרות לכסות כל סכין ואמאי לא נעביד הכי אבל כאן דנצטרך לסלק ממנו הסכין לגמרי וזה טירחא יתירה לסלקו ואח"כ לחזור וליטלו וגם לפעמים יש בו צורך באותו פעם ע"כ לא הטריחוהו בזה רק בסכין ארוך שאין בו צורך כ"כ כנ"ל ליישב זה:

ג

וישתדלו לבנות'. לפ"ז באה סתרו בה"כ ממקום זה ובנאוהו במקוה אחר ואין בדעתם לבנות עוד במקום הראשון א"צ לתלוש עשבים כו' אלא יעשה גדר סביבו ולא ובואו לזלזל שם ואם הוא במקו' שיוכלו למכור כנזכר בסי' קנ"ג ימכרוהו. כ' ב"י בשם המרדכי פ' בני העיר בה"כ נקרא מקדש מעט ולכן אסור לנתוץ דבר מב"ה דתני' בספרי מנין לנותץ אבן מן ההיכל מן המזבח מן העזרה שהוא בל"ת שנאמ' לה תעשון כן לה' אלהיכם ואם נתץ ע"מ לבנות שרי דההיא נתיצה בנין מקרי עכ"ל. וכתב רמ"א בסי' שאח"ז פי' שיחזור ויבנה וימלא מקום הנתיצה אבל אם רוצה לנתוץ קצת במקום אחד שיהי' שם גומא אע"פ שהיא לו לצורך אסור ע"כ יש ליזהר באות' שעושין דף שקורין שטענד"ר ומדבקים בכותל ועושין גומא בכותל שיוכל להחזיק שם ע"י עץ אותו דף לאו שפיר עבדי כנ"ל:

ד

אבל בית שיחדו כו'. נראה דכ"ש אם בשעה שבנה בה"כ בנה בית דירה למעלה ממנה דשרי דהא לא הוקדש כלל למעלה אבל תשמיש של בזיון מאוד נראה דבכל גווני אסור כגון עכו"ם או טינוף דהא בסי' נ"ה אמרינן דאלו מפסיקין לענין צירוף למנות אמן אע"ג דאין מחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים כ"ש כאן דדבר המאוס יפסיק את התפלה של ביה"כ לעלות למעלה לשמים ע"כ אין לעשות כלל ב"הכ אם יש למעלה ממנו דבר מאוס וכ"כ ב"י סימן קנ"ד בשם מהרי"ח במלכות תוגר יש להם בית דירה על בה"כ ובלבד שינהגו בנקיות בבתים של מעלה וער"ס קנ"ד: אני בילדותי הייתי דר בק"ק קראקא עם ב"ב בבית מדרשי שהיה למעלה מבה"כ ונענשתי הרבה במיתת בני ותליתי בזה: