שולחן ערוך, אורח חיים קמ״ט: שהצבו' לא יצאו מב"ה עד שיצניעו ס"ת ובו ס"א: – עם 21 מפרשים

א

שהצבו' לא יצאו מב"ה עד שיצניעו ס"ת ובו ס"א:
אין הצבור רשאים לצאת מב"ה עד שיצניעו ס"ת [מיהו אם אינם יוצאים רק יחיד לית לן בה] (ב"י בשם הר"י בחידושי מגילה) ואם מצניעים הס"ת בבית אחר אם אין לב"ה אלא פתח א' צריכין להתעכב עד שיצא הס"ת וילכו אחריו למקום שמצניעין אותו שם ואם יש לב"ה שני פתחי' יכולים לצאת בפתח אחד קודם שיצא הס"ת בפתח האח' ובלבד שילכו אחר הס"ת וילוהו למקום שמצניעין אותו שם: הגה ובמקומות שמצניעין אותו בהיכל שהוא הארון בב"ה מצוה לכל מי שעוברת לפניו ללותה עד לפני הארון שמכניסין אותו שם [ד"ע ומהרי"ל] וכן הגולל ילך אחר הס"ת עד לפני הארון ועומד שם עד שיחזירו הס"ת למקומה [הג"מ פי"ב מה"ת וכן נוהגין במגביה הס"ת כי הוא עיקר הגולל וכמו שנתבאר סי' קמ"ז ס"ד ויש שכתבו שבאים התינוקות לנשק התורה כדי לחנכם ולזרזם במצות וכן נוהגין [אור זרוע]:

א

אסו' להביא ס"ת אצל בני אדם לקרות בה אע"פ שחבושין בבית האסורים אפי' בר"ה וי"כ (מרדכי ספ"ק דר"ה) וי"א חולה שיכול לכוון יבואו עשרה ויתפללו עמו ואם הוא אדם חשוב מביאין לו תורה בביתו ויקראו אותו עשרה שמתפללין עמו (הגהות אשירי פ"ק דברכות וכן איתא בפ"ק דברכות בא"ז עצמו) ומשמע שם דלאדם חשוב אע"פ שאינו חולה וכן חולה אע"פ שאינו אדם חשוב שרי והא דאסור היינו להביא בשעת הקריאה לבד אבל להכין לו יום או יומים ארון או תיבה בביתו שפיר דמי (ש"ת מהר"ם פאדוה סי' פ"ח):

א

יחיד. פי' אחד אחד ובלבד שלא יצאו רובן:

ב

וילווהו. וה"ה כשמוציאין אותה ילוו אותה עד הבימה. האר"י ז"ל:

א

סוטה ל"ט לפי' הגאון הביאו הטור

א

ס"א אין כו'. כפי' הרי"ף בפ"ד דמגילה בשם הגאון וכפי' מהרי"א דמ"ש ריב"ל עד שינטל ס"ת היינו עד שיצניע במקומו וכ"ה בנוסחת ספרים שלנו ויניח במקומו בין כשמצניעין אותו בבה"כ בין כשמוליכין אותו למקום אחר צריך ללותו עד למקומו שם אלא דבקדימה ואיחור לא מיירי ומותר לצאת קודם ס"ת אלא שצריך מ"מ ללותו ושמואל הוסיף שאסור לצאת בפתח קודם הס"ת וקאמר גמרא ולא פליגי כו':

ב

ובמקומות כו' וכן כו'. כנ"ל:

ג

ויש כו'. כמ"ש בב"ר פ' מ"ח ויתן אל הנער זה ישמעאל כדי לזרזו במצות:

א

[א] וכן הגולל וכו'. ובכוונות דהוא הדין כשמוציאין אותה ילוה אותה עד הבימה. כתב רמ"א ביו"ד בסימן רמ"ב סעיף י"ח כשספר תורה על הבימה אין הציבור שבבית הכנסת צריכין לעמוד משום דהספר תורה ברשות אחרת, וכתב ט"ז נראה דהוא הדין על השולחן שהוא גבוה עשרה טפחים ורוחב ארבעה וגם בזמן שספר תורה מונחת בארון אף על פי שהוא פתוח אלא שלעולם עושין דרך כבוד לעמוד כל זמן שהוא פתוח ואין חיוב בדבר, עד כאן. ובאליהו זוטא הוכחתי דאם הספר תורה מונחת על השולחן בלאו הכי מותר דאין איסור אלא דוקא כשעומדת, וכן משמע במגן אברהם סימן קמ"ו, שיושבים השמשים או הגולל על בימה עצמה שספר תורה עליו ויתבאר בארוכה באליה רבה. גם אפשר דכיון שיושב השליח ציבור וספר תורה בידו מותרין לישב, ובשעת הגבהה יש לעמוד לכל הציבור משום כבוד נראה לי דלא כמגן אברהם, ורמ"א ביו"ד שם מיירי כשעומד עם הספר תורה:

א

למקומה וז"ל אלי' רבא כתב רמ"א בי"ד כשס"ת על הבימ' אין הציבו' צריכין לעמוד משום דהס"ת ברשות אחרת וכתב ע"ז נראה ה"ה על השולחן שגבוה יו"ד טפחים ורוחב ד' וגם כשס"ת מונחת בארון אע"פ שהוא פתוח כו' גם אפשר כיון שיושב הש"ץ וס"ת בידו מותרין לישב ובשעת הגבהה יש לעמוד דלא כמ"א ע"ש:

ב

לנשק התורה ומנהג פשוט לאמר בשעת הכנס' התורה מזמור כ"ד ובשבת שחרית מזמור הבו לה' בני אלים וגו': מה שאומרים לא נשא לשוא נפשי בחיר"ק דלדידהו הוי כתיב וקרי. אך במסורה מדויקת לא קראו ו' קטנה זעירא אלא קטיעא וכן לא נמנה עם ע"א מילין דכתובים וי"ו וקרינן יו"ד ולשוא נפשו לא נמנה עמהן ועיין מדרש וזאת הברכה ועיין ת' בי"ד סי' תקס"ב:

א

א) [סעיף א'] אין הצבור רשאים לצאת מבהכ"נ עד שיצניעו ס"ת. היינו במקום שמצניעים אותם אחר ובא לציון. מ"א סק"א. ור"ל דאם מצניעים אותם קודם ובא לציון בל"ה אסור לצאת כמ"ש בסי' קל"ב סעי' ב' דאסור לאדם לצאת מבהכ"נ קודם קדושא דסדרא. ועיין לעיל סי' קל"ה או' ב':

א

ב) שם. עד שיצניעו ס"ת, ונהגו בכל המקומות להניחו זקוף בארון, ומ"מ על צדו אינו דרך כבוד וכל מי שעושה כן מוחין בידו. ש"מ ב"ב סוף יפ"ק. פת"ע או' א' ועיין עיקרי הד"ט:

א

ג) שם הגה. מיהו אם אינם יוצאים רק יחיד וכו' פי' אחד אחד ובלבד שלא יצאו רובן. מ"א סק"ב וכ"כ העו"ת או' ב' שאינו אסור אלא אם רוב הצבור יוצאין עכ"ל. מיהו הפר"ח בסוף הסי' כתב דרש"י פליג ע"ז בהדיא דוק בלשון רש"י ותשכח וכ"כ מהריק"ש ועיקר טכ"ל ועיין מט"ז בסוף אסי' שמצדד לומר דדוקא כשמצניעין בבהכ"נ גופא הקיל הרמ"א ז"ל אבל כשמוציאין אותה לבית אחר אף יחיד ואיכא פתחא אחרינא אפ"ה מחויב לליתה כל אדם ואסור לפרוש מן הצבור אפי' מועטין יעו"ש. והביאו מ"ב או' ב':

א

ד) שם. עד שיצא הס"ת וילכו אחריו וכו' דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו. גמרא שם. והביאו הטור והלבוש:

א

ה) שם. יכולין לצאת בפתח אחר וכו' אבל לעולם הם חייבים אחר צאתם בפתח האחר ללכת אחר הס"ת ולעשות לו הידור. ב"י בשם מהר"י ן' חביב ז"ל. עו"ת או' ג':

א

ו) שם. וילווהו למקום שמצניעין אותו, נראה דהיינו אם הולכים האנשים מבהכ"נ. אבל בש"ק שנשארים שם ומתפללים אח"כ מוסף א"צ ללוותו וכן המנהג בכמה מקומות שמוציאין ס"ת לקרות בשבת למנין ומחזירין אח"כ הס"ת לבהכ"נ דהנשארים להתפלל שם מוסף אין מלוים למקים שמצניעים שם. תו"ח אות א' ונראה דעכ"פ יש ללוותו עד שנכנס לבהכ"נ שמצניעין אותו שם. ועיין לעיל סי' קל"ה אות ע"ד:

א

ז) שם בהגה. מצוה לכל מי שעוברת לפניו ללוותה וכו' וה"ה כשמוציאין אותה ילוה אותה עד הבימה. מ"א סק"ג בשם הכוונות א"ר אות א' וכ"כ לעיל בסי' קל"ד אות יו"ד דמנהג האר"י ז"ל לנשק הס"ת וללוותו לילך אחריו מן ההיכל אל התיבה יעו"ש:

א

ח) שם. וכן הגולל ילך אחר הס"ת וכו' אעפ"י שאינה עוברת לפניו ילך מהבימה עד ההיכל א"א אות ג' והגולל שבכאן הוא הגולל שאחר המגביה להראות כתיבת ס"ת לעם כמ"ש לעיל סי' קמ"ז או' ל"א יעו"ש:

א

ט) שם. וכן נוהגין במגביה הס"ת וכו' ר"ל שגם המגביה ילך אחר הס"ת עד לפני הארון. וכ"כ הלבוש המגביה והגולל והאוחז בעץ חיים כולם ילכו אחר הס"ת למקימה לד"א סי' כ"ו או' א' ח"א כלל ל"א או' מ"א. שע"א שער יו"ד או' מ"ב. ושמחזירין הס"ת להיכל ביום השבת אומרין מזמור דדוד הבו וכו' וביו"ט וחול אומרים מזמור כ"ד כמ"ש לעיל סי' קל"ד או' כ"ח יעו"ש:

א

י) שם בהגה. ויש שכתבו שמביאין התינוקות לנשק התורה וכו' וכן הגדולום ג"כ מצוה לנשק את התורה כמ"ש לעיל או' ז' וכן העולה אחר הקריאה מנשק הס"ת כמ"ש לעיל סי' קל"ט או' כ"ז יעו"ש. וכ"כ התו"ח או' ג' דהמנהג גם הגדולים מנשקים התורה כשמעבירים לפניהם ומלוים אותו מעט אבל לא עד לפני ארון הקודש ואולי הטעם שברוב בהכ"נ יבואו לדחוק זא"ז אם ילך עד ארה"ק כל מי שיעבירו לפניו הס"ת, ולכן רק המגביה דהגולל יכולין ללוותו עד ארה"ק עכ"ל וכ"כ הלד"א שם דיש מי שכתב דלא קפדינן ללוותו כל מי שעיבר לפניו יעו"ש. והמנהג בין הספרדים שהש"ץ הקורא בתורה הוא מלוה בהולכה ובהובאה ושאר העם יש מלוים ויש שאין מלוים ונראה לי הטעם משום כיון שעשאוהו ש"ץ של קריאה כאלו עשאוהו שליח ג"כ להלואה כיון שאין יכולין כולם להלוות מפני הדחק. ויש לאדם ליזהר הרבה בכבוד התורה בכל מה דאפשר כי היא עץ החיים כמש"ה עץ איים היא וכו' והיא הנותנת לנו אורך ימים ושנות חיים:

א

מ"א סק"א עיין ס"ס כ"ה. דשם מבואר שיש מקום שנוהגין כך ומיירי הכא בכה"ג דאל"כ הא אסור לצאת קודם קדושת ובא לציון כמבואר בסי' קל"ב ס"ב:

ב

ט"ז סק"א בטור הביא. ל' הטור גרסינן בגמרא אריב"ל אין הצבור רשאין לצאת עד שינטל ס"ת ושמואל אמר עד שיצא ולא פליגי הא דאיכא פתח' אחרינא הא דליכא פתחא אחרינא. אמר רבא בר אהינא אסברה לי אחרי ה' תלכו פירש"י איכא פתחא אחרינא משינטל ס"ת לצאת דרך פתחו הרוצה לצאת בפתח יוצא אפי' לא יצא ס"ת ליכא פתחא אחרינא נכון הוא שיצא ס"ת ולא יצא אדם לפני ס"ת. וגאון פי' דהא דאמר ריב"ל בכל מקום קאמר שאין צבור רשאין לצאת עד שנוטל ס"ת להצניעו והוסיף שמואל כי בזמן שמוציאין אותו מבה"כ להוציאו אין רשאין לצאת עד שיצא ס"ת וילכו אחריו ויעשו לו הידור משום אחרי ה' תלכו הלכך ליעכב' ס"ת עד דנפיק והוא אחור"י ולא נפיק מקמ"י ואי איכא פתחא אחרינא רשאין וכו' הוא ל' הטור. והמובן ממנו בפלוגתא רש"י וגאון כך הוא דלרש"י ריב"ל ושמואל לא מיירי רק כשמוציאין הס"ת מבה"כ לבית אחר וקאמר ריב"ל דמיד כשנטל הש"ץ הס"ת רשאין הצבור לצאת אף שלא הוציאו עדיין ומיירי בפתחא אחרינא ושמואל אמר היכא דליכא פתחא אחרינא לא סגי במה שנטל ש"צ הס"ת אלא צריך דוקא שיוציאנו מבה"כ אבל במקומות שמצניעין הס"ת בב"ה לא מיירי כלל ריב"ל ושמואל ורשאין לצאת כל זמן שירצה: כ"ז הוא לרש"י אבל הגאון פי' דריב"ל בכל מקום קאמר ר"ל אף כשמצניעין בבה"כ ובהא פליג ארש"י הא לכל שאר הדברים גאון ורש"י שוים כך מובן לכאורה בדברי הטור. וכתב הב"י שמהרי"א לא רצה לפרש כך דאם כן מה האריך הטור להביא כל ל' גאון רק ראש דבריו דריב"ל בכל מקום קאמר וכל לשונו במ"ש והוסיף שמואל כו' עד סופו מיותר כיון דכך הוא גם לרש"י לכן פי' מהרי"א דהגאון פליג עוד ארש"י וס"ל דהא דאמר ריב"ל עד שינטל היינו עד שהצניעו הס"ת במקומו בין בב"ה בין בבית אחר וא"כ הוי משמע דשמואל מקיל דמיד כשיצא הס"ת רשאין לצאת לביתם לכן הוצרך לכתוב והוסיף שמואל לומר דמחמיר הוא ואופן החומרא כך הוא דריב"ל מיירי מהליכת צבור לביתם דאסור עד שיצניעו אבל אופן יציאת הצבור מבה"כ לא מיירי כלל ושמואל הוסיף דגם אסור לצאת מבה"כ קודם הס"ת אף אם ימתינו בחוץ לא ילכו לביתם עד שיצניעו אפ"ה הוצאה גופה יש בה איסור משום שצריך לעשות הידור לס"ת מחמת אחרי ה' תלכו הלכך לעכבי עד דנפיק ס"ת והוא אחור"י וזהו הסידור ותיבות אין רשאין לצאת שכ' טור בדברי שמואל אין פירושו לצאת לביתם אלא לצאת ולהמתין בחוץ עד שיצניעו ואהא אמר דאי איכא פתחא אחרינא שרי לצאת קודם הס"ת ולהמתין בחוץ אבל הליכה לביתם אסור עד שיצניעו כך היא פי' מהרי"א ומובן דברי הט"ז:

ג

שם מהר"י חביב. החביב כ' דמ"ש גאון ויעשו לו הידור זה ההידור היא דבר נוסף על ההליכה אחר"י והיינו שצריך ללותה עד המקום שמצניעין אותה ממילא לענין לו"י אין לחלק בין איכא פתחא אחרינא או ליכא פתחא אחרינא דסוף סוף צריך ללות הס"ת להדרה לכן פי' החביב דבאמת כך היא דמ"ש הגאון הלכך לעכב"י כו' ר"ל אף באיכא פתחא אחרינא ומיירי לענין לו"י שאף שיוצא בפתח האחר קודם יציאת ס"ת מכל מקום מחויב להמתין שם עד שיצא הס"ת וילוה אותה רק שאח"כ כ' גאון ולא נפיק מקמ"י ר"ל שלא יצא מב"ה קודם הס"ת ע"ז כ' הגאון ואי איכא פתחא אחרינא שרי דאלו לענין הידור הצריך לס"ת והיינו לוי"י מה יש לחלק להקל מחמת פתח א' וק"ל:

ד

שם לריב"ל מותר הקשה על מה שחידש החביב דאפי' איכא פתחא אחרינא מ"מ צריך לו"י וזה סותר להש"ס דהא קאמר ולא פליגי דר"ל דאע"ג דריב"ל לא הזכיר כלל הידור ולא תלי רק בשינטל או מיד כשינטל או עד שיצניעו כדברי מהרי"א (כי דברי החביב אין מוכרעין ויוכל לסבור או כפי' הא' שכתבתי באות א' או כפי' מהרי"א כי החביב לא חידש רק ענין הלו"י וק"ל) ושמואל הזכיר ענין ההידור אפ"ה לא פליגי כי ריב"ל מיירי ביש פתחא אחרינא הרי דביש פתחא אחרינא לא בעי הידור וזהו שכתב הט"ז אחר כך ולפי פי' מהר"י חביב כו' ר"ל דאלו להחביב דאפי' ביש פ"א צריך לוי עכצ"ל דהריב"ל דלא הזכיר לוי"י לא מיירי רק באין מוציאין ואם כן איך מוקים לה הש"ס ביש פתחא אחרינא: עוד אפשר דהט"ז ס"ל בשיטת חביב דריב"ל אמר עד שינטל היינו מיד שנטלו אף שלא הצניעו שמואל הוסיף דבמוציאין לבית אחר מוכרח להמתין על ההצנעה משום שצריך לוי"י מחמת קרא דאחרי ה' תלכו אבל מענין היציאה מב"ה אם קודם ס"ת או אחריה מזה לא דיבר שמואל כי מצד איסור יציאה קודם הס"ת לא נמשך הכרח להמתין על ההצנעה רק מצד הלוי"י נמשך זה ממילא לא דיבר שמואל רק מן הלוי"י והגאון הוסיף מלבו לכתוב ולא נפיק מקמ"י דהיינו היציאה קודם הס"ת וע"ז כתב היתר ביש פתחא אחרינא אבל לר"י עכ"פ צריך וע"ז הקשה ט"ז דא"כ איך מוקי לדריב"ל ביש פ"א אכתי איך מתיר ריב"ל בשינטל הלא צריך להמתין על ההצנעה וא"כ ריב"ל לא מיירי רק באין מוציאין כן נ"ל ול' הט"ז סובל יותר בפירוש זה ודוק והבן:

ה

שם הס"ת ולכ"ע. ר"ל אפי' לפי' מהרי"א קשה למה הוצרך לאוקמי ביש פתחא אחרינא כדי דלא תקשי למה לא הזכיר ריב"ל ענין הוצאה מב"ה הא בלא"ה לק"מ משום דמיירי בין במוציאין בין באין מוציאין ולא מיירי רק בענין ההליכה לביתו ולא דיבר כלום מענין היציאה כאשר ביארתי באות א' והיינו כיון דמיירי אף באין מוציאין משא"כ שמואל לא מיירי במוציאין ומ"ש הט"ז דריב"ל מיירי באין מוציאין ר"ל גם באין מוציאין דא"ל דמיירי רק באין מוציאין דבמהר"א מבואר בהדיא דמיירי גם במוציאין ואם בא הט"ז להקשות על הש"ס ל"ל לאוקמי דריב"ל גם במוציאין וביש פתחא אחרינא נוקמי' רק באין מוציאין זה אינו קושיא כלל כי שני מימרו' דריב"ל סמוכים שם דהיינו מימרא שלסי' זו ומימרא של סי' הקודם ושם מיירי במוציאין אע"כ כוונת הט"ז כמו שפירשתי:

א

עד שיצניעו. היינו במקום שמצניעין אותה אחר ובא לציון עיין ס"ס כ"ה וסי' קל"ב ס"ב:

ב

יחיד. פירוש אחד אחד ובלבד שלא יצאו רובן:

ג

ללותה. הוא הדין כשמוציאין אותה ילוה אותה עד הבימה [הכוונות]:

א

(א) עד שיצניעו – שאין זה דרך כבוד לתורה שיניחוה וילכו להם ומיירי במקום שמנהג להצניע הספר אחר ובא לציון דאל"כ בלא"ה הלא אסור לאדם לצאת מביהכ"נ קודם קדושה דסדרא כמבואר בסימן קל"ב:

ב

(ב) רק יחיד – ואפילו שנים או שלשה והטעם דיש כבוד לס"ת כיון שעדיין רוב הצבור שם ועיין בפר"ח ועיין בפמ"ג שמצדד לומר דדוקא בביהכ"נ גופא הקיל הרמ"א אבל כשמוציאין אותה לבית אחר בכל גווני אפילו יחיד לא יצא קודם הס"ת אלא ימתין עד שיוציאוה עי"ש:

ג

(ג) צריכין להתעכב וכו' – דאין נכון שיצא אדם בפתח קודם הספר תורה:

ד

(ד) וילכו אחריו וכו' – לעשות לה הידור ללותה ואסמכוה אקרא דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו [גמרא]:

ה

(ה) לצאת בפתח אחד וכו' – דבזה לא מנכר שיוצא קודם הס"ת:

ו

(ו) ובלבד שילכו וכו' – פי' אף שהתרנו לצאת בפתח אחר מ"מ צריך להמתין בחוץ עד שיוציאו הס"ת וילוה אותה למקומה:

ז

(ז) ללוותה – וכן כשמוציאין מההיכל מצוה לכל מי שעוברת לפניו ללותה עד הבימה:

ח

(ח) וכן נוהגין במגביה וכו' – משמע דמנהגנו הוא במגביה בלחוד אבל בלבוש ושלחן ע"ש וש"א מבואר דבין המגביה ובין הגולל צריכין ללותה עד לפני ארון הקודש. מנהג פשוט שבדרך הלוכו מן התיבה אומר הש"ץ והצבור מזמור לדוד הבו לה' וגו' ונוהגין שלא לומר מזמור לדוד כ"א בשבת או ביו"ט שחל בשבת אבל ביו"ט ומכ"ש בחול כשמסלקין הס"ת אין אומרים מזמור לדוד רק לדוד מזמור לה' הארץ וגו':

א

אין הצבור רשאים כו'. בטור הבי' פירש"י ופירוש הגאון וז"ל וגאון פי' דהא דאריב"ל בכל מקום וכו' ועבב"י הביא פי' מהרי"א דפי' דלגאון בעינן כדי שינטל וגם יצניע וק"ל דא"כ למה אמר הגאון עד שינטל ס"ת להצניעו היה לו לומר ומצניעו כיון שזה עיקר החידוש ולפי' מהר"י חביב ק"ל דפי' דבפתחא אחרינ' שרי להקדים ואח"כ ילך אחריה היכן מצינו בגמ' כן דהא מחלקי' בין ריב"ל לשמואל בפיתח' אחרינא לריב"ל מותר בפתחא אחרינא ולפי פי' מהר"י חביב אין לריב"ל עסק בזה דלא מיירי אלא באין מוציאין מן בה"כ הס"ת ולכ"ע ק"ל ל"ל לתלמודא לחלק בפתחא אחרינא דהא בלא"ה לא פליגי דריב"ל מיירי באין מוציאי' מב"ה ולשמואל במוציאין ונלע"ד לפרש דלגאון מיירי ריב"ל בכל מקום בין שמוציאין ובין אין מוציאין ובתרוייהו סגי עד שינטל להצניע אף על פי שלא הצניע עדיין ושמואל הוסיף באותו מקום דמוציאין שצריך להמתין עד שיצא ולא סגי בנטלו לחוד וכעין שפירש"י אלא שבהוספה של שמואל יש עוד שצריך לילך אחריו משום הידור וזה נכלל בדברי בר אהינא וע"ז קאמרינן דל"פ שמואל וריב"ל במוציאין דזה מיירי בפיתח' אחרינא דשרי ומ"ש הלכך לעכביה לס"ת עד דנפיק והוא אחריו ולא נפיק מקמיה נ"ל פירושו דה"ק דאין להוליך הס"ת מבה"כ עד הזמן שיצאו מבה"כ כי היכי דיקיימו אחר ה' אלהיכם תלכו וכפל לומר והוא אחריו ולא נפיק מקמיה דקמ"ל תחלה שילך אחריה ואח"כ קמ"ל דלא יצא מקמיה דוק' דהיינו במקום שתצא היא לא יקדים הוא לצאת שם דאז חל עליו חיוב ללכת אחריה דוקא אבל אי איכא פיתח' אחרינ' שרי דאז אין עליו שם נפיק מקמיה ובזה אין אנו צריכים לפי' מהרי"א וב"י בפי' וליעכביה שכתב הגאון כנלע"ד בפי' הדברים להלכה אבל לא למעשה אלא בכל ענין ילך אחר הס"ת ללות' משום הידור:

א

בט"ז ס"ק א' קיצר וכוונתו דבש"ס איתא אמר ריב"ל אין הצבור רשאין לצאת עד שינטל ס"ת ושמואל אמר עד שיצא ול"פ הא דאיכא פתח אחרינא כו' אמר ר' אבא בר אהינא אסברא לי אחרי ה' אלקיכם תלכו: וכתב הטור שהגאון פי' דריב"ל בכל מקום קאמר כשש"ץ אומר עושה שלום אחר תפלתו אין לציבור לצאת עד שינטל הס"ת להצניעו. והוסיף שמואל כי בזמן שמוציאין אותו מבה"כ להצניע אין לצאת עד שתצא וילכו אחריו אמר רבא בר אהינא אסברא לי כו' הלכך לעכבי' לס"ת עד דנפיק והוא אחוריו ולא נפיק מקמיה ואי איכא פתחא אחרינא רשאין עכ"ל. ופירש מהריב"ל דנטילה והצנעה בעינן ושמואל מוסיף דצריך לצאת אחריו ולא לפניו שלא ילכו לביתם וע"ז הקשה הט"ז דלשון שינטל להצניע משמע נטילה לחוד: