דבר תורה לפרשת תולדות "איפה הגרביים?" [דרך הבעלש"ט]

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900 - כל הזכויות שמורות

לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל ([email protected]) ולקבלה בוואטצפ

058-3139000

"וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם. וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו.  וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים.  וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ. וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע".

יש כאן פלא, כשיצחק הלך להתיישב בגרר, השכנים עשו לו צרות, הוא חפר שתי בארות והם סתמו לו אותן. בבאר השלישית הם לא נגעו – הם הכריזו על "הפסקת אש" ועשו שלום, ודווקא אחרי השלום כתוב "וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע". השאלה שלנו היא למה דווקא אחרי שהעניינים מסתדרים אתה אורז מזוודות ועוזב את העיר?

דבר נוסף, ה' אומר ליצחק "אָנֹכִי אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא" – "יצחק, אל תפחד", למה? "כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי". שואלים 'אור החיים' הקדוש וגם 'החתם סופר' זיע"א מה זה "אַל תִּירָא"?

אם אומרים למישהו "אַל תִּירָא" סימן שהוא מפחד... השאלה היא ממה יצחק פחד? הפוך, עכשיו אין מריבות על בארות, עכשיו יש שלום בין כולם, אין מלחמות ואין מריבות,  אז למה ה' צריך להרגיע את יצחק ולומר לו "תירגע, הכל בסדר", "אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי", מה קרה?

בואו תשמעו משהו מאוד יסודי וחשוב בעבודת ה', את היסוד של היום אומרים המגיד מקוז'ניץ והגאון מוילנא זיע"א.

בספר 'עבודת ישראל' של המגיד מקוז'ניץ כתוב שכשהוא היה צעיר לימים אז מחוץ לבית הכנסת שבו התפלל היו מחכים עניים, הוא היה יוצא אליהם ושואל "כן, מה רציתם?", אחד מספר לו שאישתו חולה והוא צריך כסף, השני מספר לו שהוא צריך לחתן את הבת ואין לו כסף וכך כל אחד ואחד בא ומבקש ממנו שיעזור לו. המגיד מקוז'ניץ היה הולך לאסוף כסף בשביל אותו עני, הוא תמיד אמר בשם רבי זושא מאניפולי זיע"א "שכשאדם אוסף כסף לצדקה אז צריך שיהיו לו שני כיסים - כיס אחד בשביל הכסף שאוסף והכיס השני לשים בו את הביזיונות שהוא מקבל". כך הוא היה הולך מבית לבית ואוסף כסף בשביל העניים. הוא כותב בספר שלפעמים היו באים שני עניים ביום – אחד בשחרית ואחד במנחה, ואז הוא היה הולך שוב פעם לעשירים בשביל העני השני, ואז הביזיונות היו עוד יותר גדולים, "נודניק, עוד פעם אתה מגיע? כל יום תשגע אותנו? מה, נראה לך אנחנו רק מחכים בבית להביא לך כסף?"

אבל בשביל יהודי עושים הכל, הוא המשיך לאסוף כסף לצדקה בכיס אחד ובכיס השני שָׂם את הביזיונות...

יום אחד אחרי שהרב כבר עשה שני סיבובים, הוא חוזר ורואה עוד עני שאומר לו "הרב, אל תשאל, המצב בבית קשה, יש לי ילדים ואין להם אוכל", הרב התחיל לעשות חשבון "כבר פעמיים עברתי וחטפתי ביזיונות על ימין ועל שמאל, עכשיו בטח יזרקו עליי אבנים, אף אחד לא יפתח לי את הדלת בפעם השלישית", בסוף הוא החליט "מה שיהיה – יהיה, בשביל יהודי עושים הכל" והלך שוב לבתי הנדיבים שבעיירה. הוא דופק בדלת הראשונה של הנדיב, הנדיב אומר "מה קרה? פעם שלישית? אתה מגזים!" הרב מסביר לו שהמצב ממש קשה ושזה פיקוח נפש, אז העשיר הראשון אמר לו "תראה, זו הפעם השלישית שאתה בא לפה היום, אתה ידעת שתחטוף על ימין ועל שמאל ובכל זאת באת - סימן שזה רציני הפעם", הוא הוציא כסף ונתן לו פי שלוש ממה שהיה רגיל לתת לו תמיד, בלי ביזיונות ובלי כלום. הרב הלך לנדיב השני ושוב "מה יש לך? פעם שלישית כבר היום!" והרב מסביר שוב לעשיר למה הגיע. גם כאן העשיר אומר "תשמע, אם באת פעם שלישית וידעת שזה מסוכן בשבילך, סימן שבאמת זה מקרה קשה, מגיע לך מכל הלב" ונתן לו גם פי שלוש ממה שהיה רגיל. נקצר ונגיד לכם שכך היה גם עם העשיר השלישי והרביעי, הרב חזר לעיירה, קרא לעני ואמר לו "תגיד את האמת, נכון שאתה שקרן? נכון שאתה שחקן גדול ורימית אותי?" הרב צעק עליו והוא נבהל מהצעקות ואמר "הרב צודק! אני באמת מתחזה... סליחה ששיקרתי לך, יש לי כסף ואוכל לילדים. אני עבדתי עליך, אני ממש מצטער. אבל רק דבר אחד, הרב יגיד לי מאיפה הוא ידע, מה היה לא בסדר בהצגה שלי?" אמר לו המגיד מקוז'ניץ "תדע לך, כל פעם שאני אוסף כסף לעניים אני חוטף ביזיונות, עד שאני מוציא ממישהו קצת כסף יוצאת לי הנשמה. פתאום אצלך - אנשים מזרימים לי כסף, מקבלים אותי יפה, מביאים לי פי שלוש, איך זה הלך בכזאת קלות? איפה ההתנגדות? היכן הקשיים? אם זה בא לי בקלות אז משהו פה מריח לא טוב, סימן שזה לא שייך לקדושה ואז הבנתי שאתה שחקן גדול".

אם הכל טוב, זה צריך להפחיד...

יש לנו כאן יסוד מבהיל, אם בן אדם רואה שהולך לו בעבודת ה' אז הוא צריך לרעוד מפחד, "למה הולך לי? למה אין לי קשיים?" מה זה? היצר הרע שלו הלך לישון? תדעו לכם שיש לו כאן מלכודת...

הרב סיפר לי על זה משל, שתי מדינות שנלחמו על איזה שטח, יום אחד הצבא של אחת המדינות נכנס לשטח והכל שקט, נכנס עוד קצת ואין תגובה מהצד השני - אין יריות ואין טילים, אין כלום... המפקדים אמרו "חיילים, מי יודע מה הולך פה? יש פה כנראה מלכודת, בטח עושים לנו מארב, עוד יאכלו אותנו במכה אחת", החליטו להסתובב ולהיעלם... השונא הכי הגדול של הבן אדם זה היצר הרע, כתוב בספר 'חובות הלבבות' "אתה ישן לו והוא ער לך", אנחנו ישנים אבל הוא ער, הרי הוא מלאך. איך פתאום קורה שהכל הולך? זה סימן שיש כאן מלכודת, יש פה משהו מסוכן. אבל אם יש קושי או יש מאבק  - זה סימן שזה שייך לקדושה.

את אותו היסוד אומר הגאון מוילנא, הוא אומר את זה על רות ונעמי, "וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ לֵכְנָה שֹּׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ" – "תחזרו הביתה, אין לכן מה לחפש אצלי, אין לי לא ילדים ולא כסף".

ככה היא אומרת להן שוב ושוב, עורפה באמת התייאשה והלכה אבל על רות נאמר "וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ" - כשנעמי רואה את רות מתאמצת "וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ", הפסיקה להגיד לה לחזור הביתה...

מה קרה? מה היה כאן? נעמי ראתה שההליכה של רות לא באה לה בקלות, היא מתאמצת, היא נלחמת עם עצמה להמשיך ללכת. אומר הגאון מוילנא, שנעמי הבינה שאם יש לרות קשיים אז סימן שהיא שייכת לקדושה, אז "וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ" – "אם את שייכת לקדושה אני לא אפריע לך, את יכולה להישאר איתי".

זאת אומרת שכשאתה רואה שיש לך קשיים זה אמור לשמח אותך, "למה יש לי קשיים? סימן שיש כאן קדושה, הסיטרא אחרא מנסה לתפוס אותי..."

אבל מה זה אומר אם משהו הולך לך בקלות? זה סימן שהיצר הרע אומר "בסדר, תמשיך, אתה בכל מקרה לא בכיוון הנכון, למה לא? בא אני אעזור לך".

את אותו היסוד אומר גם ה'שומר אמונים' - הרב אהרון ראטה זיע"א - כתוב בפסוק "אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ" - מה זה "בְּזֹאת" שדוד המלך בטח עליה? אומר המדרש "אין 'זֹאת' אלא תורה שנאמר 'וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'".

אומר הרב אהרון ראטה הסבר אחר, "אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה" - אם אני רואה שיש לי מלחמות וקשיים - "בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ" - המלחמה עצמה נותנת לי ביטחון, "אה, למה אתם נלחמים איתי? סימן שאצלי יש קדושה", במקום שיש קדושה - יש התנגדויות וקשיים...

הפוך! אם הולך לי, סימן שמשהו פה לא תקין, צריך לבדוק היכן המלכודת פה. הוא מביא משל מבהיל, הוא אומר שכשעוברת משאית זבל ברחוב אף אחד לא מתנגד, כולם אומרים "סע קדימה, אי אפשר לעמוד כאן, איזה ריח..." אבל כשעוברת מכונית מלאה אבנים טובות ומרגליות, אווו! כל ה"ארחי פרחי" מסתובבים סביב המכונית הזאת, "אתה לא זז מכאן! תפתח את החלונות ותוציא מה שיש לך. שמענו שיש לך אבנים טובות ומרגליות".

אומר ה'שומר אמונים' אם אדם רואה שהולך לו בעבודת ה' - אולי הוא משאית זבל, הרי למה הולך לך? איך זה שאין לך הפרעות? למה היצר הרע שלו לא מתנגד? במילים אחרות לפעמים קורה שבן אדם מסתכל ורואה את השכן ומקנא בו שיש לו ילדים בישיבות, יש לו שלום בית, יש לו מכונית ובית גדול... ואילו לו יש בעיות עם הילדים, הפרנסה קשה, אין לו רכב, הוא עוצר טרמפים ועולה על איזו משאית... והוא שואל "למה? למה לא הולך לי?"

השכן הרגוע

יותר מזה, יש אנשים שאין להם בעיות בעבודת המידות, הוא נולד עדין ושקט - "ברווז" - לא מחפש כבוד, יודע להגיד את המילה הנכונה במקום הנכון, יש לו קול עדין, אדם ישר כמו סרגל, "פוצי מוצי" חמוד כזה. וכולם אומרים "איזה אברך יקר, עדין ושקט, מכבד את כולם", ואתה אומר לעצמך "תראה מה זה, אני כל יום צועק פה ונופל שם, קם בבוקר בלי חשק להתפלל, כל דבר הולך קשה, למה? תראה את השכן, כמו שעון ישן בזמן וקם בזמן, הילדים במיטות כבר בשבע בערב ואני עוד באחת עשרה בלילה נלחם איתם שילכו לישון..."

אל תקנאו באף אחד שהולך לו בקלות, כי מי גילה לך שהטוב שלך זה הרחמים של ה'? הקשיים שהיו לך לפני כן. הפוך! אדם שאין לו קשיים – תבוא ותגיד לו "בן פורת יוסף, כל שנה בן בת בן בת בן בת לפי הסדר, אתם לא מתבלבלים??? איך זה?" והוא יענה לך "זה עניין של גזע, היא כמו אמא שלה..." ואיפה בורא עולם? אין! כשהכל הולך חלק אין אפשרות להכיר שזה הרחמים של ה', באופן אוטומטי אתה לוקח הכל לעצמך. בורא עולם נותן לנו הכל – גם דברים טובים - אבל לפחות הקשיים מגלים לנו שיש כאן משהו ששייך לקדושה ומגלים לנו שכל הטוב שלנו זה ממנו.

מדוע מי שהולך עם הקדושה מתמודד עם קשיים?

עכשיו, למה באמת זה חייב להיות ככה? אני הייתי מצפה שכל אחד שהולך עם הקדושה שיצליח ושתהיה לו סיעתא דשמיא, למה הוא צריך לעבור קשיים?

אז אומרים שכתוב "לפום צערא אגרא" - ככל שהצער יותר גדול כך השכר יותר גדול, אם אתה רוצה לזכות לקדושה – תשלם, ואם אתה רוצה משהו טוב - תתאמץ.

אבל אנחנו רוצים להסביר בצורה אחרת, שימו לב, יש תרי"ג מצוות - לימוד תורה, ציצית, תפילין, שבת, כיבוד הורים וכו'. הזוהר הקדוש קורא לתרי"ג מצוות "תרי"ג עצות", אם כל התרי"ג מצוות הן עצות - סימן שהמצוות הן לא המטרה אלא הן עצות איך להגיע למטרה. ומה באמת המטרה הסופית? להגיע לבורא, להידבק בה' - "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַָּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם".

זאת אומרת שכשאני לומד תורה אני צריך להגיע להכרה שה' מזכה אותי ללמוד, אבל אם אני לומד תורה ואני חושב "אני לומד תורה" - אז לא הגעתי לדבקות בורא, לא הגעתי לה' - ומכיוון שתרי"ג מצוות הן "תרי"ג עצות" להגיע לבורא עולם - אז אם אין קשיים אני לא יכול להגיע לדבקות בורא.

אם אדם לומד תורה והולך לו בקלות - אישתו מאפשרת לו, הילדים לא מפריעים ויש לו פרנסה, הוא לומד בכיף, יש לו חידושים והוא מצליח, מה הוא אומר? "זה אני, ברוך ה' אני מצליח", הוא אומר "ברוך ה'" אבל זה הוא מצליח... אבל כשלבן אדם יש קשיים בלימוד ויש לו קשיים בפרנסה - כשהוא סוף סוף מגיע קצת ללמוד אז הוא מכיר שזה הרחמים של ה' עליו. זאת אומרת שלקדושה חייב להיות קשיים כי רק מכוח הקשיים אני מבין טוב שאם אני זוכה לעשות משהו זה הרחמים של ה' כפי שכתוב "טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ" - רק עם עינויים בן אדם רואה את הרחמים של ה'. כשאדם רואה זוג שהולך לו, ואילו אצלו - עד שהוא מצליח לשבת עם אישתו ולדבר איתה יוצאת לו הנשמה, כל הזמן התנגדויות – עם הילדים, פרנסה, בישולים, חסד עם אחרים, סידורים, לא חסר מה...

תשאל את הזוג הראשון "איך אתם עושים את זה? איך אתם מגיעים לכזאת שלמות?" הבעל יענה לך "תשמע, לפני שהתחתנתי ביררתי עליה המון, מה אתה חושב? ביררתי מי ההורים שלה, איפה היא למדה ואיזה מקצוע יש לה, לא מתחתנים סתם ככה, תבדוק". גם האישה אומרת לך שהיא בדקה וביררה עליו ולכן הזוגיות שלהם מוצלחת. ואני שואל "היכן בורא עולם? איפה השכינה?" אבל לזוג השני שלא הולך להם בקלות - יש קשיים, יש בעיות ומריבות, אז כשמגיע מצב שיש כמה ימים רגועים ויש שלום בית – תשאל את האישה הזאת "מאיפה הרגיעות הזאת?" היא תענה "אלו רחמים גדולים, תאמין לי כל יום שעובר עם בעל כזה זה נס, סיעתא דשמיא גדולה", איך היא הגיעה להכרה הזאת? "אנחנו רואים שבלי סיעתא דשמיא פורצת בינינו מלחמת עולם, אז איך אנחנו חיים בשלום? הנה הרחמים של ה'..."

אין מה לקנא במי שמצליח

זאת אומרת שאפשר לזכות "לראות" את בורא עולם רק על ידי קשיים, לכן אין לי מה לקנא כשאני רואה מישהו שהולך לו, לא! הפוך - אין לו את בורא עולם, לך תדע באיזו גאווה הוא נמצא, מסכן עלי אדמות, קוראים לזה בספרים "בחינת נחש הקדמוני" - הקב"ה קילל את הנחש "עָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ", שואלים המפרשים איזו קללה זאת? אדרבא, עכשיו הוא מסודר, יש לו אוכל בשפע... אלא אומרים המפרשים שהקב"ה אמר לנחש "קח את האוכל שלך ותלך, לא רוצה לראות אותך". לכל בעלי החיים אין אוכל בשפע, הם צריכים לצעוק לה', "הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם" - אפילו האריות צועקים לה' "תן לנו אוכל", הנחש הוא היחיד שלא מבקש אוכל.

בן אדם שהכל מסודר לו – יש לו אישה טובה, ילדים טובים, הצלחה ברוחניות ובגשמיות - כביכול הקב"ה אומר לו "קח את האוכל שלך ולך ממני", זו קללה ולא ברכה, הוא לא קשור לקדושה. לעומת זאת בן אדם שיש לו קשיים, "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי" - הבן אדם צועק לבורא עולם "תציל אותי, תרחם עליי, אבא..."

"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" - לעֵשָׂו היו טבעים יותר קשים מיעקב, היו לו מאבקים פנימיים, בגלל כל הטבעים הללו יצחק אהב אותו יותר, "ואוו, אם הוא יעבוד עם עצמו הוא יוכל להגיע לדרגות גבוהות".

כתבו בספרים הקדושים שאם עֵשָׂו היה עובד עם עצמו הוא היה הרבה יותר גדול מיעקב בגלל שהיו לו קשיים - אם הוא לא היה מתייאש מהם והולך בהפקרות אלא עובד עם עצמו הוא יכל להגיע לדרגות גבוהות ביותר.

עכשיו זה גם מובן למה יעקב עבר את כל הקשיים הללו – הוא לקח מעֵשָׂו את הבכורה לכאורה במרמה וגם קיבל את הברכות מאביו יצחק דרך תחפושות, הקב"ה לא יכול היה לעשות שיעקב יוולד 'בכור' וזהו? אלא הקדושה לא באה בקלות, אם זה בא בקלות - זה לא שייך לקדושה, תשכח מזה, קדושה חייבת לעבור עם קשיים. הקשיים לימדו את יעקב שרחמי ה' עליו, זה לא סתם, זה כדי להביא אותו למצב של "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ", שיכיר שהכל זה מה'. כשהכל הולך לי אני שוכח שהטוב שלי זה מה' – "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" - זה הטבע שלנו.

אני מכיר זוג שבשנים הראשונות לנישואין לא זכו בילדים, אחרי כמה שנים ה' ריחם עליהם ונתן להם ילדים שנה אחרי שנה. האישה אמרה לי "די, אני כבר לא יכולה יותר, זה מספיק" אבל בשנים הראשונות שלא היו לה ילדים כמה תהילים היא אמרה, כמה דמעות היא הורידה, היא ידעה שהיא חייבת שהקב"ה יהיה איתה. ועכשיו? "שלום, כנראה שהבעיה הסתדרה...", לא רחמים ולא ה'. ברגע שהולך לנו - אין עם מי לדבר, אנחנו שוכחים את הקב"ה ולכן הקב"ה נותן לנו תזכורות.

אם תעשה עסק מהבעיות הקטנות, תחסוך את הגדולות

רבי זושא אמר "אני תמיד עושה 'עסק' מקשיים קטנים כדי שאני לא אצטרך לקבל קשיים גדולים". אני אתן דוגמא, לפעמים בן אדם לפני השינה מכין לעצמו זוג גרביים וכך בבוקר כשיקום מיד יגרוב גרביים, ינעל נעליים ויוכל מיד ללכת. הבן אדם קם בבוקר ורואה שהגרביים שהכין – אינם... הוא מזיז את המיטה ומחפש בכל החדר, "איפה הגרביים? שמתי אותם פה".

בסוף הוא מצא את הגרביים מתחת לכרית, הוא אומר לעצמו "יו, שכחתי ששמתי את הגרביים לפני השינה מתחת לכרית כדי שלא יקחו לי אותם..."

נו, מה עכשיו? זהו, הוא גורב אותם, נועל נעליים והולך, אבל באמת שהיה פה שיעור מבורא עולם, "תבין, בלעדיי גם גרביים לא יהיו לך בבוקר", אנחנו מתלבשים בבוקר ולא קולטים שזה שאנחנו מתלבשים ושיש לנו גרביים זה רחמי ה'...

"מה פתאום?! מה הקשר כאן רחמי ה'?" אז ה' רואה שהבן אדם בגרביים לא קלט את הלימוד, אז הבחור שלנו בערב חוזר הביתה, מכניס את היד לכיס האחורי להוציא את הארנק, וואי! בודק מאחורה ומקדימה ולא מוצא, הוא נכנס ללחץ וצועק "שולה, ראית את הארנק שלי עם כל הצ'קים?", אישתו צועקת עליו "מה קרה לך? אתה לא אחראי בכלל!", כל הילדים באים לחפש את הארנק של אבא, הפכו את כל הבית ורק לפנות בוקר מצאו אותו, איזה לילה עבר עליהם...

מה זה היה? עוד שיעור מהקב"ה, "בלעדי אתה לא תמצא את הארנק שלך, זה שיש לך ארנק בכיס והוא לא נאבד - זה הרחמים שלי", אם הבן אדם לא יתעורר גם מזה אחרי שבוע יאבד לו הילד... פעם אחת יצאתי עם הבן שלי הקטן לרחוב בערב שבת והיו הרבה אנשים באותו זמן, כמה שניות לא הייתי מרוכז ופתאום הילד לא לידי, הסתכלתי לכל הצדדים ולא ראיתי אותו. נלחצתי מהמצב, איזה ניעור זה היה... מה לא עבר לי בראש, אי אפשר לתאר איזה צעקות שמתי ברחוב... אתה שוכח את בורא עולם? אין בעיה, אתה מטייל לך ברחוב כאילו אתה 'ביג בוס' או 'קינג ג'ורג'', "בבקשה, אנחנו ננער אותך קצת כדי שתבין שגם לטייל ברחוב עם הילד זה הרחמים שלי..."

עכשיו נבין נפלא את כל העניין של הבארות שיצחק אבינו חפר. אומר ה'מאור ושמש' שחפירת הבארות הייתה כדי לתת תזכורת לאמונה, "בְּאֵר" זה ראשי תיבות "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי" - יצחק אבינו חופר את הבארות כדי לעבוד על האמונה. יצחק אבינו חפר את הבאר הראשונה כדי למצוא מים, אבל במקום זאת אנשים באו לריב איתו ולעשות לו קשיים. מה אומר יצחק? "הם רבים איתי? מצוין! סימן שהקדושה נמצאת כאן". יצחק החליט לחפור באר אחרת באיזור ושוב רבים איתו, "סימן שזה שייך לקדושה, אני נשאר..."

הוא נשאר באיזור וחפר באר שלישית ואף אחד לא רב עליה, יצחק קורא לבאר הזאת "רְחֹבוֹת" -  מה זאת אומרת "רְחֹבוֹת"? עכשיו יש הרחבה, יש הצלחה, "מאיפה ההצלחה הזאת באה? איך זה שלא רבים איתי?" מיד אומרת התורה "וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע" - יצחק לוקח את החפצים שלו ובורח משם, דווקא עכשיו שסוף סוף הולך לך אתה בורח? מה התשובה? "בגלל שהולך לי, כשמשהו הולך חלק זה סימן שיש פה מלכודת", ומזה יצחק פחד.

לכן עכשיו הקב"ה מתגלה לו בחלום ואומר לו "אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי" - מה זאת אומרת? אומר לו הקב"ה "יצחק, אל תפחד! זה שעכשיו הולך לך זה לא בגלל שאין כאן קדושה, זה באמת כן שייך לקדושה. רק מדוע אין לך קשיים? כי יש לך ברכה מיוחדת בזכות אבא שלך -אברהם אבינו", ה' התגלה ליצחק במיוחד כדי לומר לו שאפילו שאין כאן קשיים – הוא יכול להיות רגוע, זה כן שייך לקדושה, זאת אומרת שבלי הגילוי של ה' ליצחק - סתם ככה כשהולך לבן אדם זה לא סימן טוב.

שלושה סוגי בארות בעבודת ה'

"וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם" - אמרנו שחפירת הבארות הייתה כדי לעבוד על אמונה ולהגיע לבורא עולם, "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי", יצחק חופר באר כדי להגיע לקרבת ה', במילים אחרות - כדי לזכות להגיע לבורא עולם זה רק אם אתה תחפור אצל עצמך, אדם שחי ברמה שטחית לא יכול לראות את בורא עולם. כדי לגלות את הרחמים של ה' צריך לחפור עמוק בפנים ולעשות עם עצמו חשבון נפש ואז הוא יתחיל לגלות אצל עצמו משהו חדש, לא כמו שהוא חשב עד עכשיו. אז הוא יראה שהוא מציאות שלילית ומציאות פוגמת ושיש לו מלא בעיות, ומכוח ההכרה הזאת הוא יצעק לה' "תציל אותי!" וככה הוא יתקרב לבורא.

אבל אדם שחי שטחי בלי לחפור אצל עצמו לא יגיע לבורא עולם, "וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק" - אומר ה'כלי יקר' ש"עֵשֶׂק" זה מריבה עם סיבה, "שִׂטְנָה" זה מריבה בלי סיבה, סתם שנאת חינם.

מה זאת אומרת? כשאדם חופר אצל עצמו אז בהתחלה הוא יגלה באמת שיש לו פגמים אבל הוא גם ימצא לזה סיבות, "למה לא כיבדת היום את בעלך?" היא תענה "הייתי עייפה... נכון, לא הייתי בסדר, אבל הייתי עייפה והיה לי כאב ראש", יש לה סיבה למה היא הייתה לא בסדר, זה בחפירה הראשונית.

"וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת... וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה" – אבל בחפירה השנייה כשאדם מתחיל לחפור עוד קצת אצל עצמו הוא מתחיל לגלות שהוא רע בלי סיבה, "למה עשיתי בעיות לאישתי? ככה! אני כזה, אני בן אדם מגעיל", בלי סיבה! זאת אומרת שככל שבן אדם יחפור יותר ויותר פנימה, הוא יגלה שהוא רחוק מהקדושה ורק אז הוא יבין שהוא זקוק לרחמי שמיים.

"וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת" – אחרי כל כך הרבה חפירות שהאדם עושה לעצמו – היצר הרע רואה שהבן אדם כבר גילה את השלילה שלו, אז עכשיו היצר הרע נותן לו משהו חדש - נותן לו להצליח, אבל כאן הוא רוצה להפיל אותו, הוא רוצה לגרום לו לשכוח את ה' מכוח ההצלחה שלו, לכן לבאר הזאת קוראים "רְחֹבוֹת" ולא קוראים לה "שלום" כי אין פה שלום, אין פה את ה', אדרבא - "כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ" – היצר הרע רוצה לגרום לנו להגיע לארציות ולהתרחקות מה' בגלל ההצלחה שלנו בבחינת  "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט".

יהי רצון שהקב"ה יזכה אותנו ללכת בדרך האמת, אמן כן יהי רצון.