דבר תורה ליום כיפור “כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים, לְמַעֲנָךְ…” [דרך הבעלש”ט]

ט׳ בתשרי ה׳תשע״ט (18 בספטמבר 2018)

110

ניתן להאזין לשיעורי “דרך הבעל שם טוב” בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900 – כל הזכויות שמורות

לתגובות ולקבלת דבר תורה של “דרך הבעש”ט” למייל (derech.alon@gmail.com) ולקבלה בוואטצפ

058-3139000
אנחנו נמצאים בערב כיפור- יום אדיר מדי שנה, היום הכי קדוש בשנה.
אנחנו מבקשים יום יום בתפילה “וְהַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ”.
השאלה היא מהי תשובה שלמה? השנה יום כיפור חל גם בערב שבת שזה חיבור מאוד מאוד קדוש וחשוב, וכדאי מאוד לנצל את היום הזה. עיקר מצוות היום היא ‘תשובה’ והיא נעשית על ידי שליחם של עם ישראל– הכהן הגדול.
מעניין שכל השנה הכהן הגדול לבוש בגדי זהב, וביום כיפור כשנכנס לקודש הקודשים החליף לבגדי לבן. הוא לא היה נכנס עם בגדי הכהונה אלא רק עם בגדי לבן, וכשיצא מקודש הקודשים ועבד מחוצה לו- הוא חזר ולבש בגדי זהב.
מהי תחלופת הבגדים הזאת?
יתרה מכך, לבגדיו של הכהן הגדול היו פעמונים- “פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב. וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ”- כשהכהן הגדול היה נכנס, הפעמונים התנועעו וכך כולם שמעו שהכהן הגדול מגיע… ביום הכיפורים כשהכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים הוא נכנס ללא הפעמונים. למה? איפה “וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ”? לבגדי הלבן של הכהן הגדול לא היו פעמונים…
“שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה’ אֱלֹקֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲו‍ֹנֶךָ”- הנביא הושע בהפטרה של השבת אומר לעם ישראל לשוב בתשובה עד ה’ אלוקיו.
למה הוא טוען “כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲו‍ֹנֶךָ”? “כָשַׁלְתָּ” זה בשוגג, “עֲו‍ֹנֶךָ” זה במזיד, איך מסתדר השילוב בין שוגג ומזיד? “כָשַׁלְתָּ” ומצד שני “בַּעֲו‍ֹנֶךָ”?
שאלה נוספת, כתוב בתורה “וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם”- ואומרת הגמרא מלמד שהכהן הגדול נכנס עם בגדיו הלבנים לקודש הקודשים והם היו טעונים גניזה במקומם. כשהסתיים יום הכיפורים לקחו את בגדיו הלבנים של הכהן הגדול וגנזו אותם, בשנה הבאה אסור להשתמש עם בגדי הכהונה של שנה שעברה, צריך בגדי כהונה חדשים… זה פלא, הרי כל השנה הבגדים הללו סופגים קדושה, אז למה לא להשתמש בהם? הרי הם ספגו קדושה לתוכם ואיתם הוא יכול לבוא ליום כיפור הבא. לא! אסור בשום פנים ואופן “וְהִנִּיחָם שָׁם”- מלמד שטעונים גניזה…
מה המסר עבורנו? מה התורה רוצה ללמד אותנו בהלכה זו שבגדי הכהן הלבנים טעונים גניזה?
שאלה נוספת, “בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה, עַל דַּעַת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא וְעַל דַּעַת הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, אֲנַחְנוּ מַתִּירִין לְהִתְפַּלֵּל אֶת הָעֲבַרְיָנִין”- כך פותחים את יום כיפור. איזו פתיחה רשמית! “בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה…”- רק אתה שומע את המילים הללו אתה נכנס לאווירה של בית דין. “אֲנַחְנוּ מַתִּירִין לְהִתְפַּלֵּל אֶת הָעֲבַרְיָנִין”- זה פלא עצום! אם אדם שלא שומר שבת רוצה לבוא לבית הכנסת, הוא צריך היתר של בית דין של מעלה ובית דין של מטה?
ואדרבא, הגמרא אומרת שכל תענית וכל צום שאין בה מפושעי ישראל- אינה תענית. חייב להיות שפושעי ישראל יהיו בתענית. אז למה ביום כיפור צריך היתר מיוחד להתפלל עם עבריינים?
המילה “ציבור” מורכבת מ- צדיקים, בינוניים ורשעים. בלי רשעים זה לא ציבור, אז למה צריך היתר מיוחד לעבריינים שיוכלו להתפלל איתנו ביום כיפור? זה פלא עצום!
את היסוד של היום אומר ה”שפת אמת” בשנת תרל”ה: “וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם”.
התורה מספרת מה היה לפני שה’ ברא את האור, לפני כן הארץ הייתה “תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם…”, שואל ה”שפת אמת” לשם מה צריך לספר לנו מה היה לפני שה’ ברא את האור? מה אכפת לנו מההיסטוריה של הבריאה?
אומר ה”שפת אמת” דבר מאוד יסודי- לא שייך להגיע אל האור אם לא עברת וגילית לפני כן את ה-“תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם” שלך.
כולנו יודעים שתשובה מורכבת מחרטה על העבר וקבלה לעתיד. אם נתבונן נראה שחרטה היא בלתי אפשרית… איך יכול להיות שבן אדם יביע חרטה על מעשיו? הרי אם אדם יעשה חשבון נפש עם עצמו ויהיה אמיתי עם עצמו הוא יראה שהוא בכלל לא מתחרט, אפילו אם בפה אני אומר “אני מתחרט…”
בתוך הלב שלי בפנים אני מתכנן להמשיך ללכת באותה הדרך שהלכתי בה עד היום. הפה הוא מערכת אחרת ממערכת הלב, הפה שלי הוא צדיק גדול, אבל לבי ממאן לקבל את הדברים…
הקב”ה בא לאדם הראשון ואמר לו: “הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ”. ענה לו אדם הראשון: “וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִיא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל”.
מה זה “וָאֹכֵל”? אומרים חז”ל במדרש “אכלתי וָאוֹכַל”- אני אכלתי ואני אמשיך לאכול… איך אתה עונה כך לקב”ה? הוא שאל אותך “האם אכלת מהעץ?” ואתה עונה לו “כן, אכלתי ואמשיך לאכול…” לפחות שמוכיחים אותך תבקש סליחה, תבטיח שלא תעשה את זה יותר…
אומר ר’ אשר שהאדם הראשון אמר לקב”ה: “ריבונו של עולם, אם פעם אחת נפלתי סימן שזו המציאות שלי, ואם זו המציאות שלי- אני אמשיך איתה כי לי אין יכולת להפסיק בלעדייך! אם לא תעזור לי לא אוכל להפסיק לעשות את מה שעשיתי…”- “אכלתי וָאוֹכַל”.
למשל, בן אדם כועס על אישתו וילדיו כי הם משגעים אותו, מוציאים אותו מדעתו… והוא יתפלל ביום כיפור: “ריבונו של עולם, באמת לא הייתי בסדר השנה, כעסתי…”, למה אתה מתכוון שאתה אומר שכעסת? אתה רוצה לומר לי שביום ראשון אחרי כיפור ירגיזו אותך ולא תתרגז? זהו, כבר לא תכעס יותר בשנה הבאה? שטויות! אם כעסתי פעם, אני אמשיך
לכעוס כי זו המציאות שלי, אני לא יכול לעצור את עצמי! אין לי כוח מצד עצמי- “אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים”.
בסליחות אנחנו אומרים כך: “צָעַקְנוּ בְּפִינוּ חָטָאנוּ, פְּתַלְתֹּל וְעִקֵּשׁ לִבֵּנוּ”– בפה אני צועק “חָטָאנוּ”, אבל הלב “פְּתַלְתֹּל וְעִקֵּשׁ”- ליבנו פְּתַלְתֹּל כמו נחש, סיבובים סיבובים… הלב שלנו אומר: “תמשיך לצעוק בפה, יש לך קול יפה השנה… חכה, אני אסובב אותך, אחזיר אותך בדיוק להיכן שהיית…”
הלב מסובב אותנו, הוא עיקש, עקשן- “מה שעשיתי עד היום אני אמשיך לעשות!” אז איך בכל זאת מתחרטים? כיצד יהודי יכול להתחרט? האם איננו יכולים לעבור את יום כיפור ללא חרטה? הרי החרטה היא יסוד התשובה…
אומר ה”שפת אמת” שתשובה פירושה לקחת את כל הכישלונות והמעידות שהיו לנו השנה ולסכם אותם…
במחזור התפילה מופיע בסוף כל וידוי נוסח תפילה אחיד: “אֱלקַי, עַד שֶׁלּא נוצַרְתִּי אֵינִי כְדַאי, וְעַכְשָׁו שֶׁנּוצַרְתִּי כְּאִלּוּ לא נוצַרְתִּי. עָפָר אֲנִי בְחַיָּי, קַל וָחמֶר בְּמִיתָתִי”. מי לימד אותי שאני עפר? מי גילה לי את הסוד הכמוס הזה? הרשימה שעכשיו קראתי: “אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ…”- כל הרשימה הזו שקראתי מקודם מלמדת אותי שאני עפר: “הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶיךָ ה’ אֱלקַי וֵאלקֵי אֲבותַי, כִּכְלִי מָלֵא בּוּשָׁה וּכְלִמָּה”- “אבא, כל הפגמים האלו מלמדים אותי שאני מצד עצמי כלי מלא בושה וכלימה…”- כך עושים תשובה!
אומר ה”שפת אמת” שבתוך המילה ‘תשובה’ יש את המילה “תהו”, “בהו” ואת האות ש’ שמבטאת את החושך. תשובה היא בעצם להודות ולהכיר שאתה מציאות של “תֹהוּ וָבֹהוּ” וחושך. “תֹהוּ וָבֹהוּ” זה ריקנות, שיממון: “אבא, אין בי כלום”. חושך פירושו “גם אין לי בלמים…”, כשאדם בחושך הוא לא יודע מתי עוצרים ומתי ממשיכים, היכן יש בור, היכן יש נחש או עקרב, עצים או קיר… לא רואה כלום! יכול ליפול כל רגע… זה ‘חושך’- אנחנו “תֹהוּ וָבֹהוּ” ביחד עם חושך…
אומר ה”קדושת לוי”: כשאדם פונה לקב”ה, מוריד את הראש ואומר: “אבא, אני מציאות של כְלִי מָלֵא בּוּשָׁה וּכְלִמָּה…”- שרק כך מתכפר לו העוון.
זה בדיוק מה שהכהן הגדול עשה ביום כיפור, כשהכהן הגדול הזכיר את השם המפורש לפני הקב”ה, אומר ה”קדושת לוי” שהכניעה בהשתחוויה של הכהן הייתה: “אבא, אני מתאים לעפר! אני כלום! אני מציאות עפר וכל הטוב שיש בי אלו רחמיך…”, כי אם אני “כְלִי מָלֵא בּוּשָׁה וּכְלִמָּה” אז איך יש לי בית? “כְלִי מָלֵא בּוּשָׁה וּכְלִמָּה” יכול להיות נשוי עם ילדים? אם אני “כְלִי מָלֵא בּוּשָׁה וּכְלִמָּה” איך הנחתי תפילין, איך שמרתי שבת? סימן שזה לא שלי! אלא אנחנו כורעים ומשתחווים לפני מלך מלכי המלכים, הקב”ה…
ה-“כְלִמָּה” שלי מְגַלָּה לי שהטוב שיש לי, שהטוב שנעשה דרכי הוא לא ממני: “אבא, זה שלך”- ואז נמחלים העוונות, זאת נקראת תשובה שלמה…
תשובה שלמה היא לא להחליט מעכשיו לשמור שבת או להניח תפילין, כי כשהנחת תפילין אתה אוחז מעצמך שאתה ‘משהו’. תשובה שלמה היא כשאתה מניח תפילין ומגלה שזה לא אתה, אלא ה’ מזכה לך, ולזה מגיעים ביום כיפור כששמים לב לכישלונות, הכישלונות מגלים לי שאני חסר אונים, אלו הבגדי לבן…
כשהכהן הגדול רצה להיכנס לקודש הקודשים, אמרו לו: “תוריד את כל הבגדים היפהפיים שלך, אתה לא שונה מאף אחד, אתה תלבש בגדי לבן כמו כל הכהנים…”, כהן הדיוט לבש בגדי לבן. כשהכן הגדול נכנס לקודש הקודשים, עליו להבין שהוא כמו כל אחד, הוא כמו כל הכהנים הפשוטים…
להיכנס לקדושה זה לבוא עם בגדי לבן- “אני כמו כולם! אני לא יותר טוב מאף אחד…”, מדוע שנה אחרי כן הוא צריך להחליף בגדים? כי הבגדים הלבנים מסמלים את הענווה והשפלות של השנה, הענווה והשפלות לא מספיקים לשנה הבאה, בשנה הבאה אנחנו רוצים לראות אותך עוד יותר שפל, אנחנו רוצים לראות שאתה מתקדם. השפלות שהגעת אליה שנה שעברה לא מספיקה השנה, תיכנס יותר פנימה, יותר לעומק, תהיה יותר נמוך משנה שעברה- רוצים התקדמות…
בואו ותשמעו סיפור מיוחד: למגיד ממזריטש שהיה ממשיך דרכו של “הבעל שם טוב” היה תלמיד שקראו לו וולפה. תפקידו היה לחזור על השיעורים של המגיד ממזריטש… המגיד מסר שיעורים ותלמידו וולפה העביר אותם לתלמידים, הוא היה בדרגה גבוהה מאוד. רק שתבינו, התלמידים היו “פרי הארץ”, “הקדושת לוי”, “בעל התניא”- כל בני החבורה הרציניים של המגיד ממזריטש, ומי היה חוזר להם על השיעורים? וולפה…
לימים, וולפה התקלקל, עזב את הדת, נהיה שיכור והיה נע ונד. הסתובב בערים, לא נורמלי, לא דתי… פעם אחת הוא הגיע לבעל התניא אבל לא הזדהה, וכשהוא יצא בעל התניא אמר לתלמידיו: “זה שהיה פה היום קוראים לו וולפה, והוא היה ה’חוזר’ של השיעורים…”, אנשים לא הבינו איך הוא נפל והידרדר… הכי טוב נפל?
הרב שלמה מקרלין אמר והסביר: “אסביר לכם איך זה קרה לוולפה, כשרוצים להתקרב לה’- יש שערים, כמו שכתוב ‘פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ’. ככל שאתה יותר ויותר מתקרב אל ה’- השער נהיה נמוך יותר ויותר. השער האחרון לפני שמגיעים אל ה’ הוא השער הכי נמוך, כשוולפה הגיע לשער האחרון- שהיה הכי נמוך- הוא לא הסכים להתכופף…”
מדהים!!!
החוזה מלובלין אמר שוולפה בסוף ימיו חזר בתשובה…
רואים מכאן: השערים שנכנסים בהם אל ה’ הולכים והופכים יותר ויותר נמוכים.
ככל שאתה מתקרב יותר אל ה’- אתה צריך ללמוד
יותר ויותר להתכופף.
כשהיו באים אנשים לר’ אשר הוא היה יוצא החוצה וצועק: “מה אתם באים אליי? אני סתם זקן תרח. מה אתם רוצים ממני? אל תהללו אותי! מי אני בכלל?!” ובגלל שהוא היה כזה אמיתי- אנשים הריחו את האמת שלו ואז עוד יותר אנשים באו… קלטו שיש פה נקודת אמת, נקודת שפלות, כשאתה אמיתי ונמוך- קל להיכנס לשער נוסף, עד שתגיע אל ה’.
כמה שזה מתוק ונפלא, עכשיו תבינו למה בן אדם חוטא? למה אנחנו כל השנה נופלים? מה קורה לנו? אומרת הגמרא “אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסת בו רוח שטות”. מהי רוח שטות? אומר ר’ אשר הגאווה…
בן אדם מסתובב בבית ואישתו שואלת אותו: “תרצה לשתות משהו חם?”
-“כן, תודה. למה לא? יפה מצידך…”
-“ואם אביא לך גם עוגה זה יפריע?”
-“לא, בכלל לא. לא אכפת לי לקבל גם שתי פרוסות…”
היא מגישה לו הכל כמו שצריך והוא מרגיש טוב, ותוך כדי שהוא שותה את הקפה, הוא שואל את עצמו: “מה קרה לה שהיא מגישה לי ככה קפה? כנראה שהיא קלטה שאני בעל חיובי. זה לא סתם, יש דברים בגו… היא יודעת שאני שווה את ההשקעה של הקפה…”, זו נקראת רוח שטות, הוא התבלבל לגמרי- הכינו לו קפה והבן אדם נפל… היא הגישה לך קפה כדי שלא תתעלף, לא בגלל שאתה שווה משהו… ואז הקב”ה אומר לו: “אה… אתה חיובי? אתה איכותי? אז אם אתה כזה גדול נשמה שלי, להתראות… אני רואה שאתה באמת איכותי ורציני, אז תסתדר לבד, אתה לא צריך אותי…”- ואז ה’ עוזב את הבן אדם.
בא ילד קטן ומוזג לעצמו פטל- חצי על השטיח, רבע בכוס ורבע על האבא… האבא תוך כדי שהוא שותה את הקפה מרגיש שהרגליים שלו נהיו קרות משום מה, הוא מסתכל ומגלה שהבן שלו שפך עליו פטל: “אתה מוציא אותי משלוותי! תגיד לי איך אתה שותה?” האמא שומעת את הצעקות ואומרת “מה אתה צועק על הילד? מסכן, אתה מוריד לו את הביטחון…” ואז מתחיל להיות בלאגן…
“מה את מתערבת לי בחינוך? את לא יודעת שאסור להעיר לבעל ליד הילדים? בגלל זה אין לי מילה בבית הזה, מי צריך את הקפה שלך בכלל…” ואז נהיה בלאגן וצרות. איך זה קרה? נכנסה בו רוח שטות…
“שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה’ אֱלֹקֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲו‍ֹנֶךָ”- אומר ה”שפת אמת” נכנסה בך רוח שטות, זה “כָשַׁלְתָּ”- עבירה בשוגג, אבל אחר כך “בַּעֲו‍ֹנֶךָ”- אתה מתחיל לעשות עבירות במזיד… מה התיקון של הבן אדם? תמיד תשתדל להיות נמוך. תמיד תהיה קטנצ’יק, כמה שיותר נמוך- יותר טוב לך, פחות בושות, כאבים וצרות, וזו מטרה של יום כיפור…
אנחנו מבקשים מהקב”ה בתפילות הימים הקדושים: “זָכְרֵנוּ לְחַיִּים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים, כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים, לְמַעֲנָךְ אֱלקִים חַיִּים”. למה אומרים “לְמַעֲנָךְ”?
“ה’, תכתוב אותי בספר החיים”- מהו ספר החיים? זהו ספר שאדם חי עם ה’- “וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה’ אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים”- אנחנו מבקשים “בכזה ספר אני רוצה שתכתוב אותי, ספר של אנשים שחיים עם ה’…”
השבוע נסעתי במונית שירות לישיבה, עלה ערבי למונית עם תיק גדול והסירחון שלו התנדף בכל המונית… אנשים התחילו לשאול את הנהג: “נהג, אפשר לרדת?” אנשים ברחו ממנו והוא דווקא התיישב לידי… כל המונית ריקה ויש לו עוד הרבה מקומות, אבל הוא נשאר צמוד אליי, אם ארד בדרך אאחר לתפילה בישיבה והתלמידים מחכים לי. אין לך ברירה, אתה חייב עכשיו את אבא! אתה חייב את ה’- “ה’, תזכה אותי ללמוד מהפחד שיש לי מהערבי והמזוודה שלו שככה אזכה לפחד ממך…”, למי תפנה? למי תצעק? לנהג? הוא בעצמו מסכן, הוא בעצמו מפחד, וכך היה עד שהגעתי לישיבה…
זה נקרא “כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים, לְמַעֲנָךְ”– שבכל דבר שאני אעבור בחיים- אראה אותך בפנים, זה אתה. אתה בתוך הפחדים שלי, אתה בתוך התאוות שלי, אתה בתוך הכאב שלי. אנשים לא יודעים איזו מתיקות יש בזה…
לאחד החברים נולד השבוע בן, הלידה הייתה לא קלה בכלל, הבעל התקשר ואמר לי: “כבוד הרב, מגיע לנו מזל טוב, נולד לנו בן. ודבר שני תודה רבה על הדרך הנפלאה שליוותה אותנו כל הדרך בלידה, לכל אורך הלידה היינו עם ר’ אשר, ‘הבעל שם טוב’ וצער גלות השכינה… לא היה צדיק אחד שלא הכנסנו אותו, כולם באו…”- זו לידה אחרת, אתה מקבל משמעות…
האשכנזים והספרדים שרים בפיוט ‘אדון הסליחות’: “חטאנו לפניך רחם עלינו”, אצל התימנים בוכים… אתה אומר “חטאנו לפניך” ואתה שר? אצלי בישיבה התלמידים שרים ומתופפים על השולחנות ואני אומר “הלו תרגעו! אלו סליחות…”, אבל באמת שיש בזה סוד ענק, כי בזכות החטאים האלו אני קולט שהכל מאיתו יתברך. החטא מגלה לי את האפסיות של האדם, ואז אני מגלה שכל הטוב שלי זה ממנו יתברך…
בפנימיות של החטא יש אור- זה נקרא “זדונות נעשות לו כזכויות”- כי זה מלמד אותך להגיע אל ה’,
ולכן תראה אנשים שרים בסליחות…
השאלה היא עם מה אנחנו יוצאים כשנגמר כיפור? יש אנשים שיגידו לך “תשמע, התעליתי, התקדמתי, נהייתי רוחני…”,
אבל זה לא מה שצריך לצאת מיום כיפור!
אתה אמור לצאת נמוך, קטן…
“הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶיךָ ה’ אֱלקַי וֵאלקֵי אֲבותַי, כִּכְלִי מָלֵא בּוּשָׁה וּכְלִמָּה”– כל הטוב שיש לי זה ממך, אלו הרחמים שלך. כשאתה חוזר הביתה במוצאי כיפור אחרי ברכת הלבנה, אתה רואה שכולם כבר שתו נס קפה ואכלו לך את העוגות גבינה, ואמרו לך שאתה יכול רק לגרד את מה שנשאר… מה אתה עושה עכשיו? איך תנהל את העסק? זה המבחן שלך! יצאת נמוך או יצאת גדול? עם מה יצאת מיום כיפור? רבותיי, אלו לא סתם מילים, זה מבחן אם אנחנו רוצים לחזור בתשובה, תשובה זה איפוק. כשאתה חוזר הביתה והאישה חוזרת אחרי שיעור, במקום לעודד ולפרגן לה: “איזה יופי, זכית. היית בשיעור תורה בדרך של ‘הבעל שם טוב’…”, הוא עוקץ אותה: “עד מתי נראה לך שאמשיך להיות הבייביסיטר שלך? נגמרו החגיגות!” פה המבחן! האם היא תפתח עליו את הפה או שזה יהיה “וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה”?
“אבא, תזכה אותי להבין שזה לא הוא, זה אתה קורא לי…”, באותה שעה שהיא שותקת כל העבירות נמחלים. זו קרבת אלוקים הכי גדולה, היא ממליכה את ה’ בתוך הבית שלה…
אנשים מדברים על דוגמה אישית. אין לך דוגמה אישית יותר מאשר שהילדים רואים בבית כזה דבר- “אמא, חבל על הזמן, ראינו מה זה לחיות אמונה. אלו לא סתם דיבורים אצלך!”
אספר לכם מה שהיה איתי בראש השנה, הייתי אמור להיות במקום מסויים ולמסור שיחה בשעה 16:00. עליתי לנוח אבל ‘הרב’ נרדם… כשהתעוררתי סיפרו לי שהיו דפיקות בדלת אבל לא היה עם מי לדבר… הקב”ה הראה לי מה אני שווה בלעדיו “תמשיך לישון זה מה שאתה יודע לעשות…”, הקב”ה ידע שאם אעביר את השיעור, הגאווה תפעל בלי סוף- “לך לישון, עדיף שתישן מאשר שתמסור שיחה…”
זוג שרצו לשמוע את השיחה החליטו לבוא אליי הביתה. הם דפקו בדלת עד שהתעוררתי. שאלתי: “מי זה?” והם עונים: “שכנים”. התארגנתי וניגשתי לפתוח. הם היו זוג שנהגו להגיע לשיעורים, אמרו לי: “רצינו לבקר אותך בראש השנה…”
-“כנסו, תשבו. כן, מה אתם מספרים?”
והבעל התחיל לדבר: “אנחנו ארבעה בנים בבית, אני הקטן שבהם. תמיד כשההורים שלי צריכים משהו הם פונים אליי. אחיי הגדולים עסוקים…”, הוא תמיד צריך לעזור כי הוא הקטן וכולם עסוקים.
יום אחד, אבא שלו מתקשר אליו ואומר: “בני יקירי, היית במקרה רוצה לקנות את הרכב שלנו? הוא עולה 40 אלף שקל, אבל אנחנו נבוא לקראתך ותקבל אותו ב- 30 אלף…”
הוא ענה לו: “אבא, יפה מצידך, אתייעץ עם אישתי ואחזיר לך תשובה…”
הוא סיפר לאישתו והיא אמרה לו: “כאלו הורים לא מוצאים בשום מקום! תלך על זה!”
הוא הודיע להורים שהוא רוצה לקנות את הרכב תמורת 30 אלף שקל.
הוא קנה את הרכב ולפני ראש השנה הם ביקשו ממנו שיעזור להם בקניות, הוא מספר: “הגעתי עם הרכב אליהם הביתה ואני רואה ליד הבית את אותו הרכב, רכב שנראה בדיוק אותו דבר…”, הוא התפלא מה זה הרכב הזה…
הוא נכנס להוריו ואמר: “אמא, מה זה הרכב בחוץ?”
אבא שלו שמע את השאלה ואמר לו: “החלטנו להביא לאחיך הגדול מתנה…” אותו רכב שהוא קנה ב- 30 אלף שקל, ההורים שלו החליטו להביא אחד כזה לאח שלו מתנה, בלי כסף…
הוא מספר לי: “באותו רגע הרגשתי שראשי מסתחרר. כל הזמן ההורים שלי מנגנים: ‘בבית אצלנו אין אֵיפָה וְאֵיפָה, אצלנו כל הילדים אותו הדבר’, ואני רואה שאחי הגדול, שתמיד עסוק, מקבל רכב מתנה?! הרגשתי שאני בוער כולי מהרגליים ועד הראש. לא הייתה לי ברירה, סיימתי איתם את הקניות מהר ורצתי הביתה לספר לאישתי…”
אישתו החלה לבעור גם היא, שניהם בוערים… “מה? 30 אלף שקל אנחנו משלמים והוא קיבל מתנה? זו התודה רבה שהם מחזירים לך על העזרה שלך?”
הוא ממשיך ואומר לי: “באופן נורמלי זה מביא קרע במשפחה, אני יכול להרים טלפונים לכל בני המשפחה ולומר: ‘מה השקרים האלו? מה זו האפליה הזאת?’ ואז נזכרתי בדיבורים של ‘הבעל שם טוב’- ‘ריבונו של עולם, תזכה אותי להבין שזה לא אבא שלי, זה אתה קורא לי… ה’, תזכה אותי ללמוד מהקנאה שיש לי, שאלמד מזה את קנאת ה’…” שניהם ביחד הבעל והאישה עבדו על עצמם והלכו לישון.
הבעל אומר לי: “הרב, קמתי חדש, בלי שום כאב או קנאה. הכל נרגע… בערב ראש השנה הרמתי טלפון לאבא ואמא ואמרתי: ‘אבא, שתהיה לך שנה טובה. אמא, אני אוהב אותך. תודה רבה לכם על כל העזרה שלכם במשך השנה’, ומילה אחת לא אמרתי על הרכב, הייתי נקי. אם לא הייתה לי את הדרך הזאת הייתי מבעיר את המשפחה…”
זאת המשמעות של “כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים, לְמַעֲנָךְ”- שנמצא את ה’ בקנאה, בתאוות, בפחדים, בצער. בכל דבר נכניס את אבא…