הלכות פורים, מחצית השקל, פרשת זכור ותענית אסתר

כל הזכויות שמורות לרב יצחק שלו שליט"א, רב העיר ירוחם
ההלכות לפי מנהגי הספרדים והאשכנזים
אפשר בשמחה ללמוד ולהפיץ!

מצוות חג הפורים

רבותינו שואלים בגמרא (חולין קלט:): 'המן מן התורה מנין? המן העץ. אסתר מן התורה מנין? ואנכי הסתר אסתיר. מרדכי מן התורה מנין? דכתיב: מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא'. ברור ששאלתם אינה טכנית, שהרי המן מרדכי ואסתר לא מופיעים בתורה אלא בכתובים. אלא שורש שאלתם, הוא ביסודות הרוחניים המופיעים במגילת אסתר, היינו אילו כוחות רוחניים נסתרים מגולמים בסיפור המגילה. שואל רבינו יוסף חיים זיע"א בספרו בן יהוידע, מדוע הקדימו לשאול על שורשו של המן לפני השורש של מרדכי ואסתר, ומשיב: 'כי באותו הדור היה המן מצד הקליפה והחושך, ומרדכי ואסתר היו מצד הקדושה והאור...שהיה החושך קודם ואחר כך נראה האור'. היינו שברייתו של עולם היא חושך בתחילה, וממנו מופיע האור, כשם שהיה בבריאת העולם: 'וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם...וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי אוֹר', וממוצא דבר אנו למדים כי האור דוחה את החושך, אולם לעיתים דווקא בתגבורת החושך מתברר מזדקק ומופיע האור הגדול, וכמאמר הנביא על ימי הגאולה (ישעיה, ס, ב): 'הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה'. לכן מאריכה המגילה בסיפור גדולתם של אחשוורוש והמן, ומתוך כך זורח אור הישועה לעמו ישראל.

המצוות הנוהגות בפורים כתקנת חז"ל, הינן מצוות שמדגישות את שני הקשרים שלא יינתקו, ורק בזכותם עם ישראל חי. הקשר האמיץ והבלתי מעורער ביננו ואת הברית שלא ניתן להפירהּ בין עם ישראל למלך מלכי המלכים הקב"ה. דווקא בימים אלו עלינו לשנן את שני המסרים החשובים האלו: לאהוב ולהתחבר לכל אחד מעם ישראל באשר הוא. לדרוש את טובתו של כל אחד, ומתוך כך לחזור ולהתחבר לריבונו של עולם ולאהוב אותו ולדבוק בו באמת ובלי פניות כלל ועיקר, מתוך כל השפע והטוב שחנן אותנו ושממשיך להרעיף עלינו בכל יום תמיד. חובה עלינו לעמול על אחדות עמנו ולדרוש את טובתו של כל אחד תמיד.

בחג הפורים ישנן ארבע מצוות, שכולם מתחילות באות 'מ': *מקרא מגילה. *משלוח מנות. *מתנות לאביונים. *משתה ושמחה. בחודש אדר ישנן עוד שתי מצוות משמעותיות, שגם הן קשורות לאות 'מ': *(זיכרון) מחיית עמלק. *(זכר) מחצית השקל.

מצוות אלו כאמור מתחילות כולן באות מ', כמו במילה 'מתנה', לסימן שחג זה מלמד אותנו שמצוות אלו הן כמו מתנה שאותה נותנים מכל הלב. המן הרשע רצה לקחת. הוא רצה להרוג את כל עם ישראל ולקחת את נשמתם, וגם לקחת את רכושם. ה'נהפוך הוא' שעלינו ליישם כל השנה היא מידת הנדיבות והנתינה, לתת את כל הלב והנשמה לבורא עולם ולעמנו המיוחד.

כדי שנוכל ליישם הלכה למעשה את החיבור הטוב של כל אחד מאיתנו לכל הסובבים, נציין בעלון זה את עיקרי ההלכות הנוגעות לקיום המצוות של חג זה. יש לדעת שלמרות שבדרך כלל נשים פטורות ממצוות עשה התלויות בזמן, במצוות הפורים גם הן חייבות, מאחר שגזירת השמד היתה על כל עם ישראל – אנשים, נשים, טף וזקנים – וכולם ניצלו ממנה.

מחיית עמלק -  הלכות פרשת זכור

• בשבת פרשת ויקרא, ט' באדר ב' התשפ"ב (11.3.2022 למניינם), מוציאים שני ספרי תורה. בראשון קוראים את פרשת השבוע, ולאחר עליית השביעי אומרים קדיש, וקוראים בספר השני למפטיר את פרשת זכור. למנהג הספרדים אומרים שוב קדיש, ולמנהג האשכנזים מניחים את הספר השני על הבמה ליד הספר הראשון ואומרים קדיש רק פעם אחת בסיום הקריאה בספר הראשון, כך שהקדיש עולה לשני הספרים.
• במקרה ויש רק ספר תורה אחד, וכגון המציאות שהיתה ברוב מנייני החצרות, יגללו את הספר אחרי קריאת פרשת השבוע. במקרה כזה, לכל השיטות יאמרו קדיש רק פעם אחת – בסיום קריאת הפרשה ולפני המפטיר.
• מפטירים במלחמת שאול עם עמלק – שמואל א' פרק טו', ולמנהג הספרדים מתחילים בתחילת הפרק במילים: 'וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל אֹתִי שָׁלַח', והאשכנזים מתחילים בפסוק הבא: 'כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי'.
• מצוות זכירת מעשה עמלק, שהיה העם הראשון להילחם בנו אחרי יצאת מצרים, היא מצוות עשה תמידית שאינה תלויה בזמן ולכן כולם חייבים לזכור מעשה עמלק, גם גברים וגם נשים, וזו אחת מעשר זכירות שחייבים לזכור כל יום, כמובא בסידורים.
• רבים מהפוסקים סבורים שחיוב קריאת פרשת זכור הוא מהתורה, וזאת משום שאנו צריכים לזכור את מחוייבותנו העקרונית להילחם בעמלק, ולכן יש להתאמץ מאוד לשמוע את הקריאה, ונוהגים להוציא את הספר המהודר ביותר שיש בהיכל לשם קריאתהּ. נכון לאמר נוסח 'לשם ייחוד' לפני קריאת הפרשה, כמופיע בהערה[1].
• לרוב הפוסקים נשים אינן חייבות בשמיעת פרשת זכור, שכן אינן מחוייבות במצוות מחיית עמלק, שהרי אינן מחוייבות לצאת למלחמה, ואפילו במלחמת מצווה, ואף על פי כן אם הן באות ושומעות קריאה זו – שכר מצווה בידן.
• לכתחילה ראוי לכל אדם לשמוע את קריאת פרשת זכור במניין מספר תורה לפי מנהג אבותיו, ולכן אם יש מניין מעורב שבו אשכנזים וספרדים ראוי לכתחילה לקרוא את פרשת זכור פעמיים משני ספרי תורה: בזמן קריאת התורה יוציאו ספר תורה הכתוב לפי מנהג עדה אחת ויקראו בו, ולאחר התפילה יוציאו את הספר של מנהג העדה השניה ויקראו בו ללא ברכה, וכך יצאו ידי חובת כל הדעות, ואם אין אפשרות לעשות כן ילכו למקום שקוראים בו בספר תורה הכתוב לפי מנהג עדתם.
• יש הסוברים שלכתחילה אפילו ראוי לכל אחד לשמוע את הקריאה לפי הגיית עדתו וניגון הטעמים המיוחד שלה, אולם בדיעבד כל זה אינו מעכב, וכל מי ששמע את קריאת הפרשה מכל ספר שהוא ובכל צורת הגיה שהיא – יצא ידי חובה.
• טוב להנהיג לקרוא מספר פעמים את פרשת 'זכור' על מנת לזכות את כל הציבור, כך שבזמן קריאת התורה יקראו פעם אחת את המפטיר בברכות כרגיל בנוסח אחד, ויאמרו את ההפטרה. לאחר התפילה יוציאו שוב ספר תורה, יקראו בעוד נוסחים שונים מבלי לברך על הקריאה. אין הגבלה למספר הקריאות או הנוסחים שניתן לקרוא לאחר התפילה.
• אם מגיעים לתפילה אנשים שלא שמעו את קריאת 'זכור' בבוקר, טוב להנהיג להוציא ספר תורה גם לפני תפילת מנחה או לאחריה (תלוי מתי מתאסף יותר קהל) ולקרוא שוב עבור כל מי שלא שמע בבוקר.
• מי שלא שמע את קריאת פרשת זכור כלל בשבת הזו, ישלים את קריאתה בהמשך, בשתי הדרכים הבאות (וטוב לנהוג את שתי האפשרויות גם יחד):
• טוב ביום פורים עצמו כשקוראים על מלחמת עמלק יאמר לשליח הציבור להוציאו ידי חובה בזכירת מחיית עמלק והוא יכוון לצאת.
• ישלים בפרשת 'כי תצא' כמבואר בסעיף הבא.
• הנאנס ולא שמע את פרשת זכור בזמנה בשבת זו, יזכור לכוון בפרשת 'כי תצא' לקיים מצווה זו, ולכן לפני קריאת המפטיר יבקש מהחזן שיוציא אותו ידי חובה במצוות קריאת פרשת זכור, וידקדק בשמיעת הפרשה, ויכוון לצאת ידי חובת זכירת מחיית עמלק. מה טוב ומה נעים שבבתי הכנסת, בכל שנה יזכירו הרבנים והחזנים לציבור לכוון לצאת ידי חובת קריאת פרשת זכור מספר תורה לכל מי שלא שמע את הקריאה במועדה לפני פורים, ובפרט אם השנה הבאה תהיה שנה מעוברת.
• אמנם, מאחר והחובה היא זכירת מעשה עמלק ומחייתו, קריאת התורה של פורים, העוסקת במלחמת עמלק יכולה להיחשב כקיום זכירת מחיית עמלק, ואף על פי שיותר נכון לקרוא (או לשמוע) את פרשת זכור עצמה, לא נכון להשהות את המצווה כל כך. לכן גם הנוהג בדרך זו, יזכור לכוון בפרשת 'כי תצא'.
• בשבת האחרונה של חודש אדר (כשראש חודש ניסן לא חל בשבת אז בשבת שלפני השבת האחרונה של חודש אדר) מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים למפטיר את פרשת 'פרה', שעניינה הוא שימת דגש להיטהרות הנדרשת מטומאת המת, שהיטהרות זו נדרשת על מנת להקריב את קורבן הפסח. כמו בקריאת פרשת זכור, גם לצורך קריאה זו נכון להוציא את הספר המהודר שיש בהיכל. יש אומרים לשם ייחוד לפני קריאה זו.
• כאשר ראש חודש ניסן חל בשבת כמו השנה, מוציאים שלושה ספרים: בראשון קוראים שישה עולים בפרשת השבוע, ולא אומרים קדיש. בשני קוראים את פרשת ראש חודש ואומרים קדיש. בשלישי קוראים את פרשת 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים' ואומרים קדיש. האשכנזים מניחים את הספר השני ליד השלישי ואומרים קדיש רק פעם אחת. מפטירים ביחזקאל. הספרדים מוסיפים בסוף ההפטרה את הפסוק הראשון והאחרון של הפטרת ראש חודש, 'כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי', והאשכנזים לא נוהגים כך.

הלכות תענית אסתר

• בימי מרדכי ואסתר נקהלו ביום יג' באדר להילחם ולעמוד על נפשם וביקשו רחמים ותחנונים שיעזרם ה' בעת המלחמה להינקם מאויביהם, ולכן נהגו כל ישראל להתענות ביג' באדר, והתענית נקראת 'תענית אסתר' כדי לזכור שה' ית' רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל ה' בכל לבבו כמו שעשה בימים ההם. צום זה אינו מהצומות על החורבן, והוא קיים לעד כמו כל ימי הפורים, וכן פסק הרמב"ם (הלכות מגילה וחנוכה, פרק ב', הלכה יח'): 'ואף על פי שכל זיכרון הצרות ייבטל...ימי הפורים לא ייבטלו, שנאמר: וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם'.
• מאחר שטעם התענית הוא להזכיר את רוב התחנונים ועזרת ה' לעמו, ניתן לעשות אירוסין, נישואין וסעודות שבע ברכות בערב תענית אסתר, ששאר התעניות נתקנו בשל הצרות, ולכן בהן נמנעים מאלו כבר מערב התענית אף על פי שמתענים בהן רק ביום.
• תענית אסתר חלה בערב פורים של הערים שאינן מוקפות חומה, אולם גם הערים המוקפות חומה יתענו ביום זה. התענית מתחילה בבוקר ונמשכת עד הלילה לאחר קריאת המגילה (של הערים שאימן מוקפות חומה). לכתחילה אין להתיר אכילה לפני קריאת המגילה, אמנם מי שקשה לו להמתין עד לאחר הקריאה, יכול להקל ולאכול מעט, היינו לאכול פירות ועוגיות פחות משיעור של 56 גרם, ולשתות משקה שאינו משכר אחרי צאת הכוכבים אפילו לפני ששמע את קריאת המגילה.
• אם יש בתפילת שחרית ומנחה לפחות שישה שמתענים, מוציאים ספר תורה וקוראים פרשת 'ויחל', ושליח הציבור יוסיף 'עננו' כברכה בפני עצמה, ויש המצריכים שיהיו לכל הפחות שבעה מתענים, היינו רוב ניכר, וראוי להחמיר כדעה זו לכתחילה.
• האנשים הבאים פטורים מהתענית ולא צריכים להשלים כלל: חולה, ואפילו אין בו סכנה (מי שהחלים מ'קורונה' אולם עדיין מרגיש מעט חלש ולא מרגיש שחזר לאיתנו, נידון כחולה שאין בו סכנה שפטור מהצום הזה); נשים מעוברות; נשים מניקות; נשים תוך שלושים ללידתן אף על פי שאינן מניקות, וכן אם חלילה הפילו ל"ע בזמן הזה; ילדים הקטנים מגיל מצוות; חתן וכלה בתוך שבעת ימי שמחתם ובעלי הברית כאשר הברית חלה בתענית אסתר. בעלי הברית הם: הורי התינוק, הסנדק והמוהל.
• טוב לתת כסף לצדקה כזכר למחצית השקל ביום זה, שתפילה עם צדקה ותענית מתקבלת ורצויה ביותר, וקורעת גזר דין. ועיין עוד לקמן בדינים אלו.

זמני התענית, יום רביעי, יג' באדר ב' (לפי אופק ירושלים): תחילת התענית: 4:18.  סוף הצום: 18:12.

פרזים ומוקפים

• המן הפיל פור, כלומר עשה הגרלה לתאריך שבו הוא רצה להשמיד חלילה את עם ישראל, והפור נפל על יום יג' באדר. לאחר מפלת המן, ניסו מרדכי ואסתר לבטל את גזירתו של המן אולם אחשוורוש אמר להם שלא ניתן לשנות פקודות והוראות מלכותיות, ולכן ביקשו שיהיה מותר ליהודים להתקהל ולעמוד על נפשם ולהינקם מאויביהם. כשהגיע יום יג' באדר, שהוא היום שייעד המן לביצוע תוכנית ההשמדה של עם ישראל, יצאו כל ממשיכי דרכו לפגוע בעם ישראל, אולם היהודים השיבו להם מנה אחת אפיים וניצחו אותם. אסתר ביקשה מאת המלך שיינתן גם מחר, יום יד' באדר ליהודים שגרים בשושן להיפרע ממבקשי רעתם וכך היה. היום שלאחר יום המלחמה נקבע כיום טוב.
• לכן היהודים שגרו בערי הפרזות, היינו ערים שאינן מוקפות חומה, קבעו את יום יד' באדר כיום משתה ושמחה, בעוד בשושן המלחמה נמשכה יומיים, בימים יג' ויד' באדר, ולכן קבעו את החגיגה ביום טו' באדר.
• לאור הנס והשמחה, קבעו רבותינו שכל עיר פרוזה, היינו ללא חומה תחגוג את חג הפורים ביום יד' באדר, בעוד ערים מוקפות חומה יחגגו ביום טו' באדר, שכן הן דומות לשושן הבירה בה חגגו בטו' באדר. הקריטריון לבדיקה זו תלוי בשאלה אם העיר היתה מוקפת חומה בימי יהושע בן נון, וכל עיר שהיתה אז מוקפת חומה תחגוג ביום טו' באדר, גם אם עכשיו היא לא מוקפת חומה.
• למרות שהיה ראוי לקבוע את חלוקת הזמנים לפי הערים שהיו מוקפות חומה בזמן נס פורים, מפני חשיבותה של ארץ ישראל ומעלתה הגדולה, קבעו שהקריטריון יהיה הערים המוקפות בחומה בזמן כיבוש הארץ. ירושלים היא עיר שמוקפת חומה בוודאות מזמן יהושע, ויש עוד כמה ערים שנחלקו לגביהן, ויש לנהוג לפי הוראת המרא דאתרא של כל מקום ומקום.
• לכן כל מצוות חג הפורים – היינו מקרא מגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, משתה ושמחה – נחגגים בימים יד' או טו' באדר, והדבר תלוי בשאלה אם העיר שנמצאים בה היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון.
• השנה האנשים הגרים בערים הפרוזות יקיימו את מצוות הפורים ביום רביעי בלילה וביום חמישי, בעוד יושבי הערים המוקפות בחומה מזמן יהושע בן נון, יקיימו את מצוות חג הפורים ביום חמישי בלילה וביום שישי, עד לכניסת השבת.

מקרא מגילה ותפילה

• חייב כל אדם לקרוא (או לשמוע) את המגילה בלילה ולחזור לקוראהּ ביום. ביום רביעי בלילה, בתפילת ערבית קוראים את המגילה. מברכים לפניה שלוש ברכות: 'על מקרא מגילה', 'שעשה ניסים' ו'שהחיינו'. הספרדים יכוונו לפטור בברכת שהחיינו על קריאת המגילה בליל פורים את כל מצוות הפורים.
• בערים שאינן מוקפות חומה, היינו ערי הפרזים, קוראים את המגילה במוצאי תענית אסתר בלילה (אור ליד' באדר) וביום יד' באדר, היינו שהשנה יקראו ביום רביע יבלילה וביום חמישי, בעוד בערים המוקפות חומה קוראים במוצאי יד' באדר וביום טו' באדר, היינו השנה ביום חמישי בלילה וביום שישי.
• חובה להאזין לקריאת המגילה מהחזן, ומי שפספס מילה או אפילו פסוק ישלים אותו ממגילה שבידיו ואפילו מחומש או תנ"ך, אולם אם פספס עניין שלם במגילה, כגון נדידת שנתו של המלך וכד', צריך להשלים זאת דווקא ממגילה כשרה.
• גם ביום פורים קוראים את המגילה, ואף על פי שזמן קריאתה הוא כל היום אנו קוראים אותה במהלך תפילת שחרית, משום שזריזין מקדימין למצוות. לאור זאת, אם לא שמע את קריאתה בתפילה, חייב להשלים את מקרא המגילה מתוך מגילה כשרה עד לשקיעת החמה. קריאת מגילה קודמת לתפילת מנחה, בין כשיש שהות ביום לקיים את שתי המצוות ובין לאו. ראוי להדגיש שבערים המוקפות חומה יש לסיים את קריאת המגילה עד לשקיעת החמה של כניסת השבת.
• למנהג האשכנזים גם ביום מברכים את ברכת 'שהחיינו', ואילו לספרדים מברכים רק בלילה. אמנם ספרדי המתפלל במניין אשכנזי ובעל הקורא בירך 'שהחיינו', יכול לענות אחריו אמן, ואין בזה הפסק בין הברכה לקריאת המגילה. גם למנהג הספרדים מי שנאנס ולא שמע מגילה בלילה, יברך 'שהחיינו' ביום.
• לכתחילה יש לשמוע את קריאת המגילה במניין, אולם אם אין מניין יקראו אפילו ביחיד. שליח הציבור קורא את המגילה בעמידה מפני כבוד הציבור, אולם מותר לו להישען על התיבה, וכל אדם רשאי לשמוע את הקריאה לפי רצונו בעמידה או בישיבה. טוב שיעמדו שני אנשים מימין ומשאל בעל הקורא.
• למנהג האשכנזים הקהל יעמדו בעת הברכות, והספרדים לא נהגו בזה. אמנם כאשר אנשים מעדות שונות מתפללים במניינים השונים מעדתם, הם חייבים לנהוג כמנהג המניין הקבוע אלא אם כן המנהגים השונים ברורים וידועים כמבואר לקמן.
• מנהג עדות אשכנז לעמוד בכל קדיש, אולם מנהג הספרדים שאם אדם ישב לפני הקדיש לא צריך לקום ולעמוד, ומאחר ומנהג זה ידוע ומפורסם, ספרדי המתפלל במניין אשכנזי שישב לפני הקדיש לא צריך לעמוד בעת אמירתו. אמנם דין ברכות המגילה שונה, שכן קריאת המגילה אינה תדירה והמנהג לא כל כך ידוע, ולכן ספרדי שמתפלל במניין ספרדי וישב אחרי תפילת העמידה, טוב שיחמיר על עצמו לעמוד בשעת הברכות על מנת שלא לפרוש מהציבור, אולם אם ישב בברכות יצא ידי חובה.
• הספרדים מוסיפים לפני תפילת ערבית מזמור 'לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר'. לאחר תפילת עמידה למנהג הספרדים אומרים חצי קדיש, ולמנהג האשכנזים אומרים קדיש תתקבל. קוראים את המגילה. לאחר המגילה אומרים 'ואתה קדוש' ויש אומרים 'ובא לציון'. קדיש. למנהג הספרדים אומרים כעת קדיש תתקבל והאשכנזים נוהגים לומר חצי קדיש, ומסיימים את התפילה כרגיל.
• בתפילת שחרית מתפללים כביום חול, ומוסיפים בתפילת העמידה 'עַל הַנִּסִּים'. לאחר חזרת שליח הציבור, אומרים חצי קדיש, מוציאים ספר תורה וקוראים שלושה עולים בפרשת מלחמת עמלק. למנהג הספרדים חוזרים על הפסוק האחרון ('וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ'), ולמנהג האשכנזים לא חוזרים על פסוק זה.
• הספרדים קוראים את המגילה בעוד ספר התורה מונח בבימה, ולמנהג האשכנזים מחזירים לפני קריאת המגילה. הספרדים מוסיפים מזמור 'לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר', ויש מהאשכנזים שאומרים אותו במקום שיר של יום.
• כשאומרים את המילים 'לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת' ינענעו את המגילה. כתב הבן איש חי שכשאומרים את המילה 'וִיקָר', טוב לנשק את התפילין, והוסיף הרב מרדכי אליהו זצוק"ל שיש לגעת בספר התורה (היינו בארגז של ספר התורה, או במעיל שלו, או בקלף עצמו על ידי הפסק טלית וכד') כשאומרים 'לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה', שהרי אורה זו תורה.
• בערים מוקפות חומה קוראים את המגילה יחד עם כל שאר מצוות הפורים ביום יד' באדר, היינו ביום שישי.
• ככל מצוות הפורים מצווה זו שייכת בגברים ובנשים מעל גיל חיוב במצוות, היינו בנות מגיל 12 ומעלה ובנים מגיל 13 ומעלה, ולכן גם נשים צריכות לשמוע את המגילה בלילה, ולשוב ולשמוע אותה ביום.
• ראוי שנשים תשמענה את המגילה מבעל הקורא, אולם אם אין גבר שיכול לקרוא להן ויש אישה שבקיאה בקריאת המגילה, היא יכולה להוציא נשים אחרות ידי חובה בקריאת המגילה.
• הקורא לנשים במניין מיוחד כשהוא כבר יצא ידי חובת הקריאה למנהג הספרדים לא יברך כלל על קריאת המגילה וגם הנשים לא תברכנה (שנשים לא מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמה), ולדעת המשנה ברורה יברכו (בשם ומלכות): 'ברוך...לשמוע מגילה'.
• בערים הרגילות שאינן מוקפות חומה, מוסיפים 'עַל הַנִּסִּים' בתפילת ערבית של מוצאי יום רביעי, בתפילת שחרית של יום חמישי ובתפילת ערבית של סוף יום חמישי, גם אם מתפלל מאוחר בלילה, וכן בכל הסעודות שאוכלים בהם לחם.
• בערים המוקפות חומה מוסיפים 'עַל הַנִּסִּים' בתפילת ערבית של יום חמישי בלילה, תפילת שחרית של יום שישי ותפילת מנחה של יום שישי, ואפילו אם מתפללים גם לאחר זמן הדלקת נרות שבת, וכן בכל הסעודות שאוכלים בהם לחם. בערים המוקפות חומה חג הפורים מסתיים בכניסת השבת, ולכן תפילת השבת היא תפילה רגילה מתפללים תפילות שבת כרגיל. לכן מתפילת ערבית של שבת לא אומרים 'עַל הַנִּסִּים'.

מתנות לאביונים

• ככל מצוות הפורים, גם במצווה זו הנשים שוות לחלוטין לגברים, ולכן כל איש ואשה מגיל מצוות ומעלה חייבים לתת שתי מתנות לשני עניים, מתנה אחת לכל עני. ראוי לתת להם שיעור סעודה יפה, כגון מנת פלאפל ושתיה לכל אחד (=כעשרים וחמישה ש"ח לכל עני. נכון להיום, מנת פלאפל ללא שתיה היא כחמישה עשר ש"ח). לכן כל החייבים במצוות צריכים לתת שיעור של שתי סעודות, וראוי אם אפשר לתת כחמישים ש"ח או כשלושים ש"ח סך הכל לכל אדם צורך מתנות לאביונים. למרות זאת, גם בשווי של סעודה פשוטה לכל אחד יוצאים ידי חובה, וכגון בשווי סעודה של לחם וממרח (=שקלים בודדים לכל אביון), ובלבד שייתן סכום זה לשני אביונים.
• מתנות לאביונים הן חובת היום, וצריכות להגיע לאביונים ביום הפורים עצמו, ואפילו אם נתן לאביון בלילה לא יצא ידי חובה, וכל שכן שנתינה מוקדמת לא מועילה, ולכן הנותן צדקה לעני לפני יום פורים עצמו לא יצא ידי חובת מתנות לאביונים. אמנם החובה היא שהמתנות יגיעו לעניים בחג הפורים, ולכן ניתן להקדים ולתת לאגודות ולעמותות שונות המחלקות מתנות לאביונים ובלבד שחלוקת המתנות תיעשה ביום הפורים עצמו. עדיף לקיים מצווה יקרה זו בנתינה לעניים שבעיר שלנו מאשר לאחרים.
• ניתן לתת לאגודות שונות המחלקות לאביונים, ואין צורך לתת לאביונים דווקא בעצמנו, ובפרט אם יש חשש שהעניים יתביישו מהנותן. ראוי להזכיר שיש מהפוסקים שהסבירו שנהגו להתחפש בפורים על מנת שהעניים לא יוכלו לזהות את נותני המתנות כך שלא יתביישו מהם, כך שמניעת בושת העני היא יסוד גדול וחשוב, ולכן טוב לתת לעמותות שונות שמחלקות מתנות אלו לעניים ביום הפורים עצמו.
• הנותן בעצמו לעני ולא רוצה לבייש את המקבל, יכול לתת לו משלוח מנות ושם להניח כסף, וכך ייתן בסתר והמקבל יקבל בלי בושה, ושכרו של העושה כך גדול.
• אפילו עני המתפרנס מהצדקה חייב לתת מתנות לאביונים, וכתב הבן איש חי שבמקרה זה אחד ייתן לחבירו והוא חוזר ונותן לו, ורשאי אפילו להחזיר את אותה המתנה, אם אין לו מנה אחרת.
• זמן נתינת המתנות לאביונים תלוי בזמן חגיגת חג הפורים, לכן הגרים בערים הרגילות נותנים מתנות לאביונים ביום חמישי, ובערים המוקפות חומה נותנים ביום שישי. אין לפרוזים לתת מנה שתחולק ביום שישי, ואין למי שגר בעיר מוקפת חומה לתת מתנה שתחולק ביום חמישי.

משלוח מנות

• כל איש ואישה מעל גיל מצוות חייבים לתת לפחות משלוח אחד לחברו. משלוח זה צריך להכיל לפחות שתי מנות, היינו שני מיני מאכל, כשכל אחד מהם מונח בכלי נפרד. עוגות או עוגיות הארוזות בעטיפה אישית נחשבים כמונחים בכלים נפרדים.
• ראוי שכל אדם ייתן לפחות משלוח אחד שמכיל שני דברי מאכל ממש, כגון לחם וקופסת טונה, או קופסת ריבה או שוקולד למריחה וכל כיוצ"ב.
• כתב כף החיים שעיקר מצוות משלוח מנות שיהיו המנות טובות וטעימות למי שמקבל אותן, ומטרתן היא להרבות אהבה ואחווה בין הנותן למקבל, ולכן ראוי לחשוב כיצד להכין מנה שתמצא חן בעיני המקבל, ומכאן נשתרש המנהג להביא מיני מתיקה במשלוחי המנות.
• נתינה של ספרים או צעצועים יכולה לשמח מאוד את האחר, אולם לא מקיימים בה מצוות משלוח מנות.

משתה ושמחה

• יש לקיים סעודה ביום פורים ולשמוח ולהלל את הקב"ה על הניסים והנפלאות שעשה לנו ושממשיך לעשות לנו גם בזמן הזה. סעודה שעשה בלילה אינה נחשבת לסעודת פורים, אולם אם יש ריקודים של שמחה לכבוד הקב"ה ודברי תורה, יש שהחשיבו סעודה זו כסעודת מצווה.
• מצווה לשתות יותר מכפי לימודו בסעודת פורים (הנערכת ביום), היינו לשתות יותר ממה שרגיל לשתות בימי השנה הרגילים, ואם יכול להשתכר ולשלוט בשכרותו לבל יפגע בטעות באדם אחר, או מבלי לבטל איזו מצווה שהיא כברכת המזון או תפילת מנחה וערבית יעשה כן, ובלבד שלא יקל ראשו כאחד הריקים והפוחזים. לכן כל מי שלא ברור לו כיצד יתנהג יימנע עצמו משתיה ללא גבול, אלא ישתה מעט יותר מהרגלו ויכוון בכל מעשיו לשם שמים. יש נוהגים ללכת לישון אחרי השתיה, כך שלמעשה אינם מבחינים בזמן השינה בין ארור המן לברוך מרדכי.
• זמן הסעודה הוא כל היום, אולם לפי הסוד טוב לקובעהּ בבוקר, ובפרט השנה בערים המוקפות חומה ראוי לקובעהּ מוקדם ככל הניתן. בכל מקרה בערים אלו, נכון להקדים את סעודת פורים לכל המאוחר לפני זמן מנחה קטנה (15:18 לפי אופק ירושלים). יש נהגו להמשיך את הסעודה לתוך השבת, ובכניסת שבת לפרוס מפה על השולחן, לקדש ואז להמשיך בסעודה, ולא נכון לנהוג כן, בשל בעיות הלכתיות, ועוד שסביר שלא יימצא מניין לתפילת ערבית של שבת.
• ד.         ראוי ללמוד תורה לפני הסעודה, וטוב להתחיל ללמוד בהלכות הפסח, שפורים של בני הערים הפרוזות הוא שלושים יום קודם לפסח. לכן כבר מתאריך זה יש להיזהר בהכנסת חמץ לחדרים ובאחסון החמץ. כל מקום שהכניס אליו חמץ מחג הפורים של הערים הפרוזות חייב בבדיקה.
• מהדין מותר לעשות מלאכה גמורה ביום פורים כגון כיבוס וכד', אולם נהגו להימנע מזה ומתירים רק מלאכה נצרכת כגון הכנת אוכל, הדלקת אור, נסיעה וכד', ובפרט יש להימנע מזה בעת סעודת פורים.
• בערים המוקפות חומה, ראוי שלא להתגלח ולהסתפר ביום שישי לכבוד שבת אלא יקדימו ליום חמישי. אין איסור על בני הפרזים להתגלח ולהסתפר בשושן פורים.

הרבה מצוות נעימות וחביבות יש בחג זה, אולם חובה עלינו לזכור את דברי הרמב"ם (מגילה וחנוכה, פרק ב', הלכה יז'):    

'מוטב (=עדיף) לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים'.

זכר למחצית השקל

• עבור מי נותנים: נוהגים כיום לתת את התרומה הזו עבור כל אחד מבני הבית: אנשים, נשים, ילדים, ואפילו אם הם קטנים מגיל מצוות, ואפילו עבור עוברים שבבטן אימם. אמנם ספרדים שקשה להם לתת עבור כל בני המשפחה לפי הסכומים המובאים לקמן, רשאים לתת עבור בני המשפחה שמעל גיל 20 סכום זה, ולשאר בני המשפחה יתנו כאשכנזים. אם גם זה קשה, יכולים לתת עבור כולם כאשכנזים.
• זמן הנתינה: הטוב ביותר לתת את הכסף לפני תפילת מנחה של תענית אסתר, שהרי בכל תענית צריך לחזור בתשובה: 'ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה', לכן השנה יתנו ביום רביעי. יש נותנים לאחר תפילת מנחה, ויש הנותנים בבוקר יום הפורים. אם שכח ולא נתן בזמן זה ישתדל לתת מוקדם ככל הניתן לפני ראש חודש ניסן, אבל אפילו אם עבר ראש חודש ייתן אחר כך.
• צורת הנתינה: טוב לומר תפילה ו'לשם ייחוד'[2] לפני נתינת הכסף. חשוב לומר שנותנים זכר למחצית השקל (ולא מחצית השקל), וכן להתנות שנתינה זו היא בלא נדר. לא חייבים שהכסף יגיע למי שנותנים לו דווקא ביום זה, אלא אפשר להפריש את הכסף ולשמור אותו בצד. יש להשתדל שלא לשמור אותו בצד לזמן רב, אלא לתת מוקדם ככל הניתן, שהמאחר לשלם נדריו רבים עליו המקטרגים, ועלול לבא לידי סכנה.
• למי נותנים: ניתן לתת את הכסף לעניים, למוסדות וארגוני צדקה, לישיבות, לבתי כנסיות וכד'. וכתב הרב חיים פלאג'י זיע"א (רוח חיים, סימן תרצד' אות ב') שטוב יותר לתת תרומה זו לתלמידי חכמים עניים השוקדים על תלמודם. יש אומרים שהמובחר ביותר לתת את הכסף לאגודות כלליות, בדומה למצוות מחצית השקל, שניתנה להוצאות כלליות של בדק הבית, וכן נהגו במרוקו וכן מסתבר, וגם לעניין זה נתינה בתוך העיר עדיפה על נתינה מחוץ לעיר, שבנתינה זו מחזקים ומרימים את קרן התורה במקום, כגון שטוב לתת להחזקת ישיבות, בתי כנסת, מוסדות תורה וכד' הנמצאים בעיר המגורים, וכגון 'בית מדרש קפה – הזולה של גנון' שבמרכז המסחרי שבו שיעורי תורה לכל דורש, או לצורך בניית בית הכנסת בשכונת 'נווה נוף'.
• מעשר כספים: ניתן לתת ממעשר כספים את העודף על המצווה, וכגון שהנותן עבור שתי נפשות, ורוצה לתת סכום גדול יותר, רשאי לתת את התוספת מכספי מעשר.

למנהג האשכנזים:  יש אומרים 3 מטבעות של חצי ש"ח, סה"כ 1.5 ש"ח.

יש אומרים מטבע אחד של 0.5 ש"ח, וכן דעת הגר"א.

למנהג הספרדים[3]:  לשיטת הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל: 26 ש"ח[4].

לשיטת הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצוק"ל: 32 ש"ח[5].

'הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם' סגולת מצווה זו היא לכפר על הנותנים, ובזכות שאנחנו נותנים גם כיום באהבה כזכר למעשי אבותינו, נזכה במהרה לקיים מצווה זו כתקנה, והקב"ה יכפר עליכם ועל בני ביתכם, ויפקוד אתכם לטובה יחד עם כל אחינו בני ישראל,

---

[1] לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו, ליחדא שם אות יו"ד אות ה"א אות וא"ו אות ה"א ביחודא שלים (יהרהר בשם: י-ה-ו-ה) בשם כל ישראל. הנה אנחנו באים לקים מצוות עשה כמו שציוונו ה' א-לוהינו בתורתו הקדושה: זכור את אשר עשה לך עמלק. ונאמר: תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח. ונאמר: כתוב זאת זיכרון בספר, כמו שפירשו חז"ל זכור בפה ולקרותה בספר. לתקן שורש מצווה זו במקום עליון לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו (יש מוסיפים: ולעורר מלאכי מרום מרכבות העליונות, המופקדים במצוות פרשה זאת, לנקום נקמת ה' מאת זרעו של עמלק, וגם הערב רב מההוא זרעא בישא. ועתה שלח העז עוז בגבורתך, במלאכיך להעלות ולהזכיר עוון אבותיו אל ה', ויהיו נגד ה' תמיד ויכרת מארץ זכרם, עד בלתי השאיר לו שריד. אך א-לוהים ימחץ ראש אויביו קודקוד אדם בליעל. סר צילם מעליהם בצבא המרום. להעביר גילולים מן הארץ. וממשלת זדון מן הארץ כאמור מפי כבודך, ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ויהי נועם ה' א-לוהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.

[2] נוסח לשם ייחוד לפני נתינת זכר למחצית השקל:

ריבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שבזמן שבית המקדש היה קיים, היו ישראל נותנים חצי השקל עבור קורבנות בית המקדש לכפר בעדם. ועתה בעוונותינו שאין לנו בית המקדש ולא קורבנות שיכפרו עלינו, אנו נותנים זכר למחצית השקל, ויהא חשוב לפניך כאילו כיוונו בכל הכוונות הראויות לכוון, ויהי רצון שייבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן, ונזכה לקיים מצווה זו כהלכתה. לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכניתיה, בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדאה שם אות יוד אות הא אות ואו אות הא בייחודא שלים בשם כל ישראל, הריני בא לקיים מצוות זכר מחצית השקל עם כל המצוות הכלולות בה, לתקן את שורשה במקום עליון, לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו, ויהי נועם ה' א-להינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.

[3] לשיטת הפוסקים הספרדים יש לחשב לפי שווי הכסף בעת הנתינה. שקל של התורה היה בשיעור של עשרים גרה, ומחצית השקל היתה בשיעור של עשר גרה, שזה מקביל בימינו ל-9-10 גרם כסף (הכוונה למתכת הנקראת כסף): לראשון לציון, הרב עובדיה יוסף זצ"ל יש לשער את משקל מחצית השקל ב-9 גרם כסף, בעוד שלדעת הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצוק"ל משערים ב-9.6 גרם כסף. יחידת המשקל בה נמכר כיום הכסף היא אונקיה (זו יחידת מידה, שבמתכת הכסף משקלה הוא 31.1 גרם), והיא נסחרת בעולם בדולר אמריקאי. מחיר אונקיית כסף נכון להיום, אדר התשפ"ב הוא כ-26.700 דולר, שזו ירידה ביחס למחיר הכסף בשנה שעברה. ערך הדולר נשאר יחסית יציב, וכיום הוא עומד על כ-3.3 ש"ח. בשנים האחרונות היו תנודות רבות בשווי הכסף, ובשנתיים האחרונות מחיר הכסף עלה מאוד בשל הנגיף העולמי: בפורים התשפ"א שווי אונקיית כסף היה כ-28.00 דולר, וערך הדולר היה כ-3.3 ש"ח. בפורים התש"פ (לפני התפשטות הנגיף בתפוצה רחבה בעולם) שווי אונקיית כסף היה כ-17.500 דולר, וערך הדולר היה כ-3.50 ש"ח (ערך הדולר היה גבוה יותר, אבל שווי הכסף היה נמוך יותר). בפורים התשע"ט שווי אונקיית כסף היה כ-15.500 דולר. בפורים התשע"ח 16.900 דולר. בפורים התשע"ז 18.450. בפורים התשע"ו 15.800. בפורים התשע"ה 16.500. בפורים התשע"ד 21.500. בפורים התשע"ג 31.200. גם בערך הדולר היו שינויים.

[4] ראוי לציין כי הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א סובר כאביו הגדול שמשערים ב-9 גרם כסף טהור, אולם סובר שראוי להחמיר ולהוסיף מע"מ. לכן השנה הוא פרסם שני שיעורים: ללא מע"מ 24 ש"ח, ועם מע"מ נכון לתת 28 ש"ח. אמנם לאחר הפרסום ברבים פרצה מלחמה בין רוסיה לאוקראינה וערך הכסף והדולר השתנו, ולכן ללא מע"מ יש לתת השנה לשיטה זו 26 ש"ח, ועם מע"מ 30 ש"ח.

[5] לדעת הרב מרדכי אליהו זצוק"ל צריך להוסיף מע"מ לסכום מחצית השקל, והסכים לזה הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א כמו שכתנו בהערה הקודמת, וכן עיקר, מאחר שאין אפשרות לרכוש כיום את מתכת הכסף בצורה מסודרת לאדם פרטי ללא מע"מ, שהרי החנויות מוכרות עם מע"מ. כיום שיעור המע"מ הוא 17%.

כל הזכויות שמורות לרב יצחק שלו שליט"א, רב העיר ירוחם
ההלכות לפי מנהגי הספרדים והאשכנזים
אפשר בשמחה ללמוד ולהפיץ!
זכות הלימוד תעמוד לנו ולכם ולכל עם ישראל, ונזכה במהרה לביאת הגואל ולבניין אריאל, בעגלא ובזמן קריב, אכי"ר!