דבר תורה לפרשת ויקהל - דרך התרומה בעם ישראל

דרך התרומה בעם ישראל

"וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ וְהוֹתֵר" (ל"ו, ז')

הקשה בעל 'אור החיים' הקדוש בפסוק זה, כי "דיים" "והותר" הם שני הפכים, וכלשונו: "אם דיים אינו הותר, ואם הותר אינו דיים"? ותירץ, וזו לשונו: "ואולי שישמיענו הכתוב חיבת בנ"י בעיני המקום, לצד שהביאו ישראל יותר משיעור הצריך חש ה' לכבוד כל איש שטרחו והביאו, ונכנס כל המובא בית ה' במלאכת המשכן. וזה שיעור הכתוב: והמלאכה אשר צוה ה' לעשות במשכן הספיקה להיכנס בתוכה כל המלאכה שעשו בנ"י, הגם ש'הותר' – פירוש: שהיה יותר מהצריך, הספיק המקבל לקבל יותר משיעורו ע"י נס. או על זה הדרך: 'והמלאכה שהביאו היתה דיים' – לא חסר ולא יותר, הגם שהיתה יותר כפי האמת, והוא אומר 'והותר' – כי נעשה נס ולא הותיר".
ביאור הדברים: תרומת המשכן היתה מעולה יותר משאר התרומות בכמה מעלות. בדרך כלל הנוהג הוא, שכאשר מתרימים לצורך מסוים, הולך הרב ועמו הגבאי ומקבצים את נדבות הקהל יד על יד. אך כאן ציוה ה' ואמר (כ"ז, כ'): "ויקחו אליך" – דהינו שעם ישראל יביאו לך את תרומתם בעצמם, מבלי שיהיה צורך לרוץ אחריהם. מיד כשסיים משה לצוות את הציווי (ל"ה, ה'): "קחו מאתכם תרומה", נאמר על העם (ל"ה, כ'): "ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה". לא יצאו בעצלתיים, אלא יצאו בזריזות, בהתלהבות ובחשק גדול לקיים את המצוה.
ובעוד דבר היתה מעלתה של תרומת המשכן גדולה יותר משאר התרומות: יש מי שנותן תרומה וצדקה מחמת הבושה; כשלעצמו הוא אינו חפץ באמת לתת. אך כאן בתרומת המשכן: "כל איש אשר נשאו לבו" (ל"ה, כ"א) – דהיינו, הלב התנדב בעצמו להביא את התרומה. ואף שאת אבני השוהם הביאו ענני הכבוד (ראה תרגום יונתן ורבנו בחיי) לפני הנשיאים, מכל מקום כיון שהובאו על ידי הנשיאים למשכן, נחשבו אבני השוהם כתרומתם, משום שהעיקר היא נדיבות הלב.
מעלת תרומת ישראל בלטה גם בזריזות. נאמר (ל"ו, ג'): "והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר" – היה די בשני בקרים לבני ישראל על מנת שיביאו את כל תרומתם, והותר. כשראה משה רבינו את ההתלהבות המיוחדת של בני ישראל, את נדיבות הלב ואת הזריזות במצווה ובתרומה, אמר משה: "אמנם בצלאל ואהליאב בדקו ומצאו שיש יותר מכדי הצורך עבור בניין המשכן; אך איך אוכל להחזיר למישהו את תרומתו?" לכן – הסביר בעל 'אור החיים' הקדוש – נעשה נס, וכלי שהיה בו מאה גרם כסף, נכנס בו יותר כסף, וכן בכל כלי המשכן, וזהו: "והותר" – נתווסף בכל כלי וכלי.
עוד יש להסביר: אמרו חכמים (תענית ח':, ב"מ מ"ב.): "אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין". אבל משה רבינו ספר ומנה את התרומה, ואם כן לא היתה אמורה הברכה לחול בכסף זה. לכן דרשו במדרש (שמות רבה, פקודי פרשה נ"א, א') על משה את הפסוק (משלי כ"ח, כ'): "איש אמונות – רב ברכות": בזכות האמונה של משה רבינו היה "דיים", אך שרתה בזה הברכה: "והותר".

תרומת הנשים בהסכמת האנשים

"וַיִּקְחוּ מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה אֵת כָּל הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִמְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לַעֲשֹׂת אֹתָהּ וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר" (ל"ו, ג')

הפשט הוא שהביאו את התרומה מוקדם בבוקר. בדרך דרש אומר מרן בעל ה'בן איש חי' זיע"א, כי בתחילה הביאו הנשים את כל תכשיטיהן ונזמיהן למשה. אלא שמשה לא רצה לקבל מידן עד שהאנשים אישרו את תרומתן (שלא ליצור בעיות של שלום בית).
מה עשו הנשים? חזרו לאהליהן ו'הוציאו' מבעליהן את הסכמתם. הן עשו זאת בחכמה: בתחילה באה האשה ושאלה את בעלה מה רצונו לאכול, והתפללה לה' שיתקיים במן. אחר כך לא נתנה לו לאכול, אלא החמיצה את פניה עד ששאל האיש לסיבת הדבר.
אז סיפרה האשה לבעלה איך משה רבינו 'הרגיז' אותה. הבעל היה מבטיח לה להצטרף למחרת בהבאת התרומה. בבוקר, כשהיו בדרכם לצאת, היתה האשה נוטלת דלי מלא בתכשיטיה והיתה אומרת לבעלה שיביא גם הוא דלי מלא. הבעלים היו מתביישים מנדיבות ליבן של הנשים, והיו עושים כדבריהן. זהו פירוש הכתוב (שם ל"ה, כ"ב): "ויבאו האנשים על הנשים".
(מתוך "דברי מרדכי")

פנים של שבת

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ל"ה, א')

"כתיב לעיל 'כי קרן אור פניו', וסמך לו פרשת שבת, לומר שאינו דומה קירון פנים של שבת לשאר ימים" (בעל הטורים).

הנשמה היתירה שאדם מקבל בשבת יוצרת רושם על פניו של האדם, המתבטא במאור פנים מיוחד. מדברי הגמרא (עיין במסכת ב"ק דף ל"ז., ולתוס' שם ד"ה הרי הוא מועד) מבואר שאפילו בעלי החיים מרגישים בכך. הנה יש הלכה ששור שנגח שלוש פעמים נקרא "מועד", ואם הזיק משלם נזק שלם (בניגוד לשור "תם", שלא נגח שלוש פעמים, ואם הוא הזיק משלם רק חצי נזק). שור שנגח שלוש פעמים ביום קבוע מימי השבוע, כגון: בשלושה ימי שלישי וכדו' אינו נקרא מועד, כיון שבין הימים לא נגח; אבל אם נגח בשבתות בלבד, הוא נקרא "מועד לשבתות". טעם ההבדל הוא, שבשבתות ישנה סיבה ליצר הנגיחה של השור להתפרץ, משום שבשבת ישנו מאור פנים מיוחד לאנשים, וגם לובשים בגדים מיוחדים; השור שרואה זאת – טבעו משתנה, והוא עלול יותר לנגוח במצבים אלו מאשר בשאר ימות השבוע.

גיהינום של שבת

"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (ל"ה, ג')

חוץ מהעונש שיקבל המחלל שבת בעולם העליון, הוא גם בורא מלאך שנקרא "מלאך חילול שבת", שעתיד להתנקם בו. מסופר על אדם שהיה מחלל שבת, וכשהיו מעירים לו על כך, היה עונה: "אני לא דתי". אותו אדם נפטר בערב שבת והגיע לשמים. אמרו לו שם שכבר מהצהרים מקבלים שבת בשמים, ובשבת אין הגיהנום עובד. הוא מחכה קימעא, והנה בא אליו מלאך ולוקחו לגיהנום. שואל אותו אדם את המלאך: מדוע אתה מדליק את האש של הגיהנום, והרי שבת עכשיו? אמר לו המלאך: אני לא דתי...

זהירות ממחלוקת בשבת

"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (ל"ה, ג')

דרכו של היצר הרע הוא ללבות את אש המחלוקת בין אדם לרעהו, ובפרט בין איש לאשתו. לשם כך הוא מוצא שדה נרחב לפעולה דווקא בערב שבת, כשיש לחץ גדול בבית בשל ההכנות לשבת.
יש לרמוז על כך מציווי התורה: "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" – כלומר, אל תגררו אחרי אש המחלוקת המתלקחת בין איש לאשתו בשעת ההכנות לשבת, שאז היצר הרע גורר את כל הבית למחלוקת יותר מבכל זמן אחר.
כאשר הייתי דיין בבית הדין בבאר שבע, שמתי לב כי בכל יום ראשון היו נפתחים הרבה תיקי גירושין, ולרוב על תגרות קטנוניות שאין בהם ממש. כשביררתי את הנושא הבנתי שהסיבה לכך היא, מחמת שביום שבת אין מה לעשות: הבעל אינו הולך להתפלל בבית הכנסת או ללמוד תורה, ולכן יש לו זמן להתקוטט עם אשתו. ביום ראשון היו באים לפתוח תיק בבית הדין.
לכן הוריתי למזכיר בית הדין, שכל תיק שייפתח ביום ראשון, יידחה הדיון בו בכמה חודשים. עד אז יתקררו הרוחות. ברוך ה', הרבה תיקים נסגרו עוד לפני שהגיעו בכלל לדיונים.

הלימוד מבגדי השרד

"אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ" (ל"ה, י"ט)

הסביר רש"י ע"ה, כי בגדי השרד הם: "לכסות את הארון והשולחן והמנורה והמזבחות בשעת סילוק מסעות".
מכאן יש ללמוד, עד כמה צריך לכבד תשמישי מצווה ותשמישי קדושה. את כלי המשכן לא כיסו ביריעות בלויות וטלואות, אלא בבגדי שרד, משום שיש קדושה לכלים במנוחתם ובמסעם גם יחד.
(מתוך "דברי מרדכי")

מתוך העלון "עטרת מרדכי"
שע"י בית תורה וחסד "עטרת מרדכי אליהו"
רחובות
08-9397933