דבר תורה לפרשת שמות “השור הכנוע” [דרך הבעל שם טוב]
ניתן להאזין לשיעורי “דרך הבעל שם טוב” בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900
לתגובות ולקבלת דבר תורה של “דרך הבעש”ט” למייל (derech.alon@gmail.com) ולקבלה בוואטצפ 058-3139000
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאו. וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם”.
שואלים המפרשים הרי ברור שיוסף היה במצרים ולכן הוא נכלל בסכום ספירת הנפשות- 70 נפש, אם כך מדוע התורה מזכירה את יוסף בנפרד “וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם”?
בהמשך כתוב “וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא”- שואלים המפרשים הרי כבר אמרו לנו בפרשה הקודמת שהוא נפטר כמו שכתוב “וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם”, אם כך מדוע התורה חוזרת על כך שוב ואומרת לנו שיוסף מת?
“וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף”- אומר רש”י במקום “עשה עצמו כאילו לא ידע”. איך אפשר לא לדעת מי היה יוסף? הרי הוא הציל את מצרים, איך יכול להיות שהמלך החדש לכאורה לא שמע עליו?
דבר נוסף, אנחנו רואים ששמו של יוסף חוזר בתחילת הפרשה שלוש פעמים: “וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם”, “וַיָּמָת יוֹסֵף”, “אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף”.
השאלה היה מה זה בא ללמד אותנו?
דבר נוסף, אומרת הגמרא במסכת חגיגה: “מֶלֶךְ שֶׁבַּחַיּוֹת אֲרִי, מֶלֶךְ שֶׁבַּבְּהֵמוֹת שׁוֹר, מֶלֶךְ שֶׁבָּעוֹפוֹת נֶשֶׁר”. יעקב אבינו נתן ליוסף תואר של שור כמו שכתוב “בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו”- הכינוי של יוסף הוא שור, והמדרש אומר לא רק שהשור הוא מלך הבהמות, אלא הוא גם הגאה מכל הבהמות, שור הוא הבהמה בעלת הגאווה מספר אחת…
מצד שני, כולנו יודעים שבמרכבה העליונה יש ארבע דמויות: פני אריה, פני שור, פני נשר ופני אדם. השאלה שלנו היא שאם אתה אומר שהשור גאוותן, אז איך הוא נמצא במרכבה העליונה? הרי הקב”ה לא סובל גאוותנים כמו שכתוב “אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת”.
נשאלת השאלה: כיצד במרכבה העליונה- שהשכינה שורה עליה- אחת הדמויות המרכזיות הנמצאות בה היא השור? הרי הוא הכי גאוותן מכל הבהמות! כיצד הוא נמצא קרוב כל כך לקב”ה?
דבר נוסף, אומרת הגמרא במסכת בבא מציעא דף פו’ עמוד ב’: “מובחר שבבהמות- שור”. הבשר הכי מובחר מבין הבהמות הוא בשר השור, ואומר המהר”ל זצ”ל: “ראוי שנכבד בבשר השור את השבת”. הבשר הכי משובח לשבת הוא בשר שור… השאלה שלנו היא למה זכה דווקא השור שבשרו ראוי לעלות על שולחן שבת? אדרבא, אולי נוותר עליו, הרי הוא גאוותן…
דבר נוסף, כתוב “שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד”- שואל “מדרש תנחומא” מדוע נמנה השור ראשון? “ללמדך שהוא הראשון לקורבנות”.
הקורבן המובחר והמשובח ביותר בבית המקדש הוא השור, אחר כך כֶשֶׂב ואחר כך עֵז. והשאלה שלנו היא במה זכה השור להיות הקורבן המשובח ביותר בבית המקדש?
עוד משהו, כידוע לגמל יש זנב קצר ולשור יש זנב ארוך. מדוע? אומרת הגמרא במסכת שבת מפני שהוא דר באגמים וצריך לגרש את הזבובים בכשכוש זנבו שלא יצערו אותו, אז מכיוון שהקב”ה שֹם את השור שיגדל ליד האגמים ויש שם מלא זבובים- לכן הקב”ה ברא לו זנב ארוך כדי שיסלק אותם…
מסכן השור, הקב”ה סיבך אותו עם הזבובים וברא לו זנב כדי לגרש אותם. וגם פה יש מקום להבין: למה מלכתחילה ה’ שֹם אותו ליד האגמים? אל תשֹים אותו ליד האגם ואל תברא לו זנב ארוך…???
עוד משהו, הגמרא במסכת בבא בתרא (צב.) אומרת שרוב השוורים הם לחרישה ורק מיעוטם לשחיטה- רוב השוורים מיועדים לחרישה…
ואומרת הגמרא כשהשור חורש אז הוא הולך ובוכה. מדוע? מחמת קושי החרישה ומחמת הרעב, קשה לו לסחוב את המחרשה וגם כי הוא רעב… השאלה היא: מדוע חייו של השור כאלו רעים? למה ה’ נתן לו חיי בכי וצער?
עוד שאלה, אומרת הגמרא במסכת פסחים (קיב:): “אל תעמוד בפני השור בשעה שעולה מן האגם”- כשאתה רואה שור שעולה מהאגם, אל תעמוד מולו מפני שהשטן מרקד לו בין קרניו והשור עלול לנגוח בך, לכן אין לעמוד מולו בשעה שהוא עולה מן האגם. השאלה היא מה זה בא לרמז לנו?
עוד משהו קטן, יש משנה במסכת ברכות שאומרת דין בעניין תפילת שמונה עשרה: “אפילו נחש כרוך על עקביו- לא יפסיק”. והגמרא שם בהמשך אומרת בשם רבי יצחק “ראה שוורים- פוסק”, אבל אם היה שור כנגדו- יפסיק תפילתו, ומדוע להפסיק תפילת שמונה עשרה? עונה הגמרא מכיוון שהשור מסוכן לנגוח… אבל אנחנו רוצים לבאר קצת יותר.
ועוד משהו לפני אחרון, בפרשת בלק כתוב: “עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה”. מה הפירוש “כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר”? אומרים חז”ל שהשור אין לו שיניים למעלה, בשונה משאר הבהמות שיש להן שיניים גם למעלה, לשור יש רק שיניים למטה… אז כיצד הוא אוכל? עם הלשון, הוא תופס עם הלשון שלו את העשב מהשורשים וכך הוא אוכל. השאלה היא: מדוע הקב”ה לקח לשור את השיניים למעלה? לכל הבהמות יש גם שיניים למעלה, וכשהן רוצות לאכול עשבים הן חותכות אותם עם השיניים. שור אינו יכול לחתוך את העשבים עם השיניים, אלא רק עם הלשון, למה ככה?
ואחרון אחרון חביב, אומר המדרש במגילת רות: “אין לך מנוול ומשוקץ ומשונה כשור בשעה שאוכל עשב”- בשעה שהוא אוכל, הוא מטיל רירים מפיו למאכל וממלא את האוכל ברוק עד שאפילו החמור לא יכול לאכול אחריו, אם חמור ירצה לאכול אחרי השור, הוא לא יוכל לאכול כי הכל מלא רוק, אפילו החמור יגעל מזה…
מדוע חז”ל מספרים לנו שהשור ממלא את האוכל ברוק? מה זה בא ללמד אותנו?
אני חושב שהיסוד של היום הוא יפה מאוד, כדאי להקשיב ולשמוע.
דעו לכם, לא סתם ממשילים את יוסף לשור, לא סתם עם ישראל בחטא העגל רצו להוריד דמות של שור כמו שכתוב: “וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב”. שור הוא סמל הגאווה. הוא הגאוותן שבבהמות. למה הוא מתגאה? קודם כל מהעוצמה שלו- “וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר”. לשור יש כוח ועוצמה עד כדי כך שהגמרא אומרת על רבי יוסי שהוא אף פעם לא קרא לשור שלו ‘שור’, אלא קרא לו ‘שדה’: “מימי לא קראתי לאשתי ‘אשתי’ ולשורי ‘שורי’, אלא לאשתי ‘ביתי’ ולשורי ‘שׂדִי'”. אומר רש”י במקום כי את עיקר התבואה מקבלים מהשור שנאמר “וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר”- שור מסמל עוצמה.
מה קורה לאדם שיש לו עוצמה? הוא ישר מתגאה.
השור מעוצמת הכוח שלו ומהקרניים החזקות שלו אוטומטית נופל בגאווה. השור בא ללמד אותנו את מסלול החיים של הגאוותן. יש שתי דרכים ליפול בגאווה:
דרך ראשונה- דרך תאוות האכילה. אדם שאוכל הרבה, בלי חשבון וללא דרך ארץ- זה מביא אותו לגאווה שנאמר “וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט…”, “פֶּן-תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ, וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה…”, “וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה’ אֱלֹקֶיךָ…”
הגאווה היא תוצאה של ריבוי אכילה. אופן האכילה של השור זה בצורה של תאווה, לכן אין לו שיניים- מטרת השיניים היא ללעוס את האוכל לאט לאט, והשור בולע את האוכל ולא לועס אותו, הוא אוכל בצורה מגושמת מאוד- זה בא ללמד אותך שמתמלאים גאווה בזמן האכילה, כל שכן מי שאוכל יותר מיכולתו וללא דרך ארץ.
אדם שרוצה לזכות ולהיות פחות גאוותן- שיעבוד קצת על תאוות האכילה שלו, וכך כותב ה”נועם אלימלך” בפרשת ‘תרומה’, שלפני העבודה על המידות, קודם כל צריך לעבוד על תאוות האכילה שיש לנו.
אתם יכולים לשאול אנשים איך הם מרגישים אחרי החמין של שבת…
אחרי שהוא ‘מרביץ’ שתי צלחות חמין הוא עוד מבקש מאישתו בירה קרה…
זה שילוב קטלני! אחר כך אין עם מי לדבר… הבן אדם אוכל, ואז הגאווה גואה אצלו.
דרך שניה שאפשר להתמלא בגאווה זה מהעוצמה שלך. שור הוא עוצמתי, ובגלל העוצמה שלו הוא מתמלא גאווה. לכן השור דר ליד האגם- כי יסוד המים הוא תאוות. חז”ל מלמדים אותנו שאדם שהולך בכיוון של שור- מרגיש מעצמו חזק, מתגאה על אחרים, ימצא את עצמו בסופו של דבר ב’אגם’- הוא יפול לתוך תאוות…
בשלב הראשון, אתה מתגאה ומתרחק מה’ כמו שכתוב “תּוֹעֲבַת ה’ כָּל גְּבַהּ לֵב”. כתוצאה מהגאווה אתה מתנתק מה’, מתנתק מבחינת “שִׁוִּיתִי ה’ לְנֶגְדִּי תָמִיד” שזה השלב הכי גבוה בעבודת ה’, ויורד לשלב אחד מתחת: “וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמֽיד”- נופלים לתוך תאוות… וכמו שהשור מתגאה ובאים הזבובים ומצערים אותו, כך כשאדם נופל לתאוות ומתחיל לעשות עבירות, באים הכאבים והמעברים ומצערים אותו בבחינת “וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד”.
ברוך ה’ היום יש הרבה משפחות שומרי תורה ומצוות, אבל אנחנו לא פעם ולא פעמיים שומעים על מקרים של משפחות שלמות שחוזרות בשאלה…
שמעתי על משפחה חרדית שלמה, אבא, אמא ושמונת ילדיהם שחזרו בשאלה. כולם מכירים את המשפחה, היא מוכרת מאוד, פרשו לגמרי מהדת. והשאלה הנשאלת היא היכן הייתה האישה? איך היא לא עצרה את בעלה? היכן היו הילדים? איפה היו כל החברים שיעצרו אותו?
התשובה: נכון, הוא שמר תורה ומצוות, הניח תפילין ולמד תורה, אבל זה לא מספיק.
צריך שה’ יהיה בתמונה! להכיר שכל זה אלו הרחמים של ה’.
כששאלו את האבא:
“מי מניח תפילין?” -“אני!”
“מי לומד תורה?” – “אנוכי…”
“מי מכין עם הילדים שיעורים?” – “עבדכם הנאמן…”
“מי עושה חסד עם השכנים?” – “…I. M”
כמובן, עשו את המצוות עם כל החומרות וההידורים כדי שיצאו ידי חובה לכולי עלמא, אבל יש את ה”אני”, וזה גורם לסילוק שכינה!
כשה’ עוזב את הבן אדם, שיהיה ‘חרדי’ מפה עד הגג, הוא עושה אחורה פנה ויוצא, עוזב את הדת… כולנו כך- הם, אתם, אנחנו, אף אחד לא מוגן ירי!
רק הרחמים של ה’ שומרים עלינו שנשאר בתוך מסלול הקדושה, ה’ מרחם עלינו ושולח לנו סיבות כדי שנמשיך לקיים מצוות…
המראיינת החילונית מהתקשורת שאלה את אב המשפחה:
“אבל הייתה לך אמונה, אם יש לך אמונה, איך עזבת ככה את הדת והמצוות, אמונה יכולה ככה ללכת פתאום?”
התשובה היא, כן! אמונה הולכת!
הוא עוד מתראיין! מהיכן יש לו את עזות המצח להתראיין???
מי נותן לנו את האמונה? ה’! אם אני מכיר שה’ נותן לי את האמונה אז הוא ישמור לי עליה, אבל אם אני אוחז שאני יצרתי לעצמי אמונה ב”כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי”- ה’ יעזוב אותי…
וזה מה שכתוב אצל אברהם אבינו: “וְהֶאֱמִן בַּה’ וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה”- אומרים בעלי החסידות שאברהם האמין בה’ אבל הוא ידע שזו צדקה שה’ נותן לו, הוא ידע שהאמונה לא באה ממנו- אלא מה’, ה’ עושה איתו חסד ונותן לו אמונה בליבו…
כשאדם מתגאה הוא נופל ל’אגם’- מתחילות לעלות לו תאוות ואז הוא מתחיל לעשות עבירות, ומה קורה אחרי שנופלים בחטאים ועבירות?
מה קורה לשור אחרי שהוא נופל לאגם? באים זבובים ומצערים אותו, אותו הדבר אצלנו, אחרי שבן אדם מתגאה באים לו כאבים וצער…
אתמול בערב מסרתי שיעור בקרית הרצוג, בדרך חזרה הנהג אמר לי: “תשמע, מסרת את שיעור השנה! אין שיעורים כאלו…” ואני מחייך… ממש “עדין נפש”… בלילה כשהלכתי לישון, ארבע פעמים הבן שלי העיר אותי ובכה שהאוזן כואבת לו. הקב”ה העיר אותי: “קום, קום! מי ששמע בהר סיני ‘כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים…’ והתגאה- ישלם מהאוזן!”
שמתי לו טיפות אוזניים, נתתי לו לשתות והרגעתי אותו… אחרי שעה, עוד פעם בכי, בורא עולם לא נותן מנוחה כשאתה מתגאה. אחר כך באים ‘זבובים’- יש כאבים שמצערים אותך… השור חוטף על הגאווה שלו.
ה’ נותן לך כלים, ה’ נותן לך כישורים, אל תשכח שהם לא שלך! יש לך ידיים טובות, יפה מאוד! אבל אל תשכח שהן לא שלך! ברגע שאני לוקח את זה לעצמי- כמו השור, מכאן נופלים ל’אגם’- מגיעות התאוות, ואחר כך גם באים ה’זבובים’- שזה הכאבים שמצערים אותנו.
איך אפשר להינצל מה’זבובים’? הקב”ה נתן לשור זנב ארוך שאיתו הוא מגרש את הזבובים. זנב מסמל שפלות, זה המקום הכי שפל בבהמה.
המסר של הגמרא הוא שברגע שה’זנב’ שלך יהיה ארוך- שתזכור את השפלות שלך, מי אתה ומה חייך, שתמיד תעבוד על שפלות וענווה לא להתגאות, להיות קטן ונמוך- כך יגורשו ה’זבובים’ ממך, ככל שתהיה יותר כנוע ונמוך- כך תזכה שה’ יגרש ממך את ה’זבובים’, יציל אותך מכאבים וצרות…
סיפר לי יהודי אחד שהבוס של אישתו בא אליה ואמר לה: “החלטתי לקדם אותך בעבודה…”, יעבירו אותה מאגף מסוים למקום אחר, שם יש תנאים טובים יותר. הבעל ואישתו שאלו אותי: “האם לקבל את ההצעה החדשה או לא?” עניתי להם “כן, זה נשמע טוב…”, היא תקבל תנאים נוחים יותר, אותן שעות אבל אין תוספת במשכורת.
בקיצור, באחד מן הימים היא פוגשת חברה מהעבודה ששואלת אותה:
“מה שלומך? לא ראינו אותך הרבה זמן, הכל בסדר?”
– “קיבלתי עכשיו קידום, העבירו אותי לאגף השני…”
– “איזה יופי! בטח גם קיבלת העלאה בשכר, נכון?”
– “דווקא לא, רק התנאים טובים יותר…”
היא סיפרה לה כמה היא מרוויחה והתברר שכל הפקידות באותו משרד מקבלות יותר ממנה…
“מה, זה הסכום שאת מקבלת? אני מקבלת הרבה יותר ממך… כולן מקבלות יותר ממך, זה נקרא קידום?”
הבעל התקשר אליי ושאל: “האם לגשת לבוס ולומר לו: ‘אָכֵן, נוֹדַע הַדָּבָר…’ בדיוק עכשיו שמעתי שכולן מקבלות יותר מאישתי, ואתה עוד אומר שאתה רוצה לקדם אותה? סליחה, היא לא הולכת לשם, אלא רק בתנאי שאתה מעלה לה את המשכורת כמו לכולן…’, הרב, האם זה הכיוון?”
עניתי לו: “פרנסה לא משיגים בכוחניות… אם כבר אנחנו עושים השתדלות בלי מלחמות, אם אתה תתנהל עם הבוס במלחמות ואיומים- לא תקבל העלאה במשכורת, אבל בהחלט היא יכולה לגשת ולומר ‘אני מאוד מעריכה את זה שקידמת אותי, אבל אשמח מאוד לקבל גם העלאה במשכורת…’, בשיא העדינות”.
אדם שבאמת עובד על הכרת ה’זנב’ הארוך שלו- כל סגנון חייו משתנה, צורת ההתנהלות שלו בבית, בעבודה, עם חברים, בתור מורה ובתור תלמיד, זה לא משנה, תמיד תראה אותו כנוע…
לפני מספר ימים ניגש אליי המנקה בישיבה ואמר לי: “כבוד המשגיח, התלמידים משאירים את הסכו”ם, הצלחות והכוסות על השולחן ואני צריך לפנות אחריהם… אתה יכול אולי לעזור לי בעניין ולדבר עם התלמידים?”
אני אומר לכם, היה לי ממש כיף לבקש מהבחורים: “אכפת לכם לתת יד ולהרים קצת צלחות וכוסות?” היה כיף לשמוע את התלמידים אומרים: “בבקשה הרב, בשמחה…”, ההכנעה גורמת לך לעשות חסד עם הזולת.
חשוב מאוד ללמוד איך להיות בעלי חסד אחד לשני.
זה מוכר וידוע בפרט עכשיו בחורף שנשים צדיקות מתקשות וכורעות תחת נטל הכביסות ועבודות הבית… איזה כיף זה שאחת תתקשר לשנייה בזמנה הפנוי ותשאל: “האם את צריכה עזרה?”
ניגשה אליי אמא לעשרה ילדים ואמרה לי: “תשמע הרב, הבית כולו הרים וגבעות של כביסה… כל הבית על הפנים ואני לא יודעת איך אני מתחילה… חברה מהשיעור מתקשרת אליי ואומרת: ‘שלום, אפשר לבוא ועזור לך כמה שעות?’ עניתי לה ‘בשמחה רבה…’, היא קיפלה לי את כל הכביסה ואני בינתיים ניקיתי את הבית…” לחסד הזה זוכים מתוך הכנעה, בזכות הזנב של השור- ההכנעה והשפלות- השור מגרש את הזבובים.
כשהשור מגיע להכנעה, מכינים ממנו מאכל לשבת. העניין בשבת הוא להתקרב לה’, השור מלמד אותך איך מתקרבים לה’- בהתחלה הוא מתגאה, בעקבות הגאווה הוא נפל לאגם- נופל לתאוות, אחר כך באים הזבובים ומצערים אותו, ואז הוא מחליט לגרש אותם עם הזנב שלו- עם ההכנעה והשפלות.
יוסף נקרא ‘שור’ לפי מסכת חייו- “וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו”. כתוב ב”ספר הישר”: “וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה”- יוסף מתגאה מעל כל אחיו. מה קורה לו כתוצאה מהגאווה? הוא מתגלגל למצרים ומסתבך עם אשת פוטיפר. 12 שנה הוא בבית הסוהר- באים ‘זבובים’ ומצערים אותו, ולאחר 12 שנה הוא מגיע לענווה: “בִּלְעָדָי אֱלֹקים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹֽה”- זה לא אני, אני כלום שבכלום…
אומר לו יעקב אבינו: “יוסף, אתה שור, אתה בדיוק כמו השור… את אותו מסלול שיש לשור אתה עובר גם בחייך. גם אתה התגאית על האחים שלך בהתחלה, אחר כך הייתה לך מעידה ולכן עברת קשיים ומעברים, וכתוצאה מכך הגעת לענווה ושפלות ולכן ה’ עשה אותך מלך…”
אומר הקב”ה לשור: “אחרי שעברת את כל המסלול הזה- עכשיו אתה תהיה אצלי במרכבה”- אחרי כל מה שהשור עבר הוא נהפך לאחד הדמויות במרכבה, כל מה שקורה לו הוא מה’, ולכן הוא הראשון והמובחר שבקורבנות. השור כקורבן מלמד אותנו איך להתקרב אל ה’.
“וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם”- בהתחלה, כשבני ישראל ירדו למצרים הם ידעו מה מסמל יוסף, הם ידעו מה מסמל השור, כל יהודי ידע “אם אתגאה- אפול לחטאים, ואם אפול לחטאים- אני אסבול…”
השבוע היה לי סיפור עם בחור בן 24 שאמא שלו פנתה אליי שאדבר איתו. הבחור עזב את הישיבה ולא הולך לו בשידוך. אני מדבר איתו והוא לא מסתכל עליי! אני מנסה להסביר לו על עבודת ה’, אבל כשהוא עונה לי הוא לא מסתכל עליי, אלא הוא מסתכל לכיוון אחר… אמא שלו רואה שאנחנו מדברים, אבל היא לא מעיזה להתערב… באותו רגע הבנתי למה הבחור קרס ועזב את הישיבה. הוא קרס בגלל הגאווה שלו…
עלינו לחנך את הילדים שלנו לענווה ולהכנעה, להתבטלות אל ה’. זו השמירה הבטוחה שלנו ובפרט בתקופה הזו…
כשנערה מחליטה להתחתן, היא הולכת לפגישה והבחור אומר לה: “בעזרת ה’ שאיפת חיי זה לשבת וללמוד…”
– “יפה מאוד. ומה עוד?”
– “השאיפה שלי בעזרת ה’ כמובן, לשלוח את ילדיי לתלמוד תורה המוביל בעיר…”
– “נהדר, ומה עוד?”
– “אני רוצה שבבית שלי יהיו מידות טובות…”
– “מצוין. ומה עוד?”
– “בעזרת ה’ אצלי לא יחסר לך כלום…”
– “באמת? למה אתה מתכוון?”
– “יבוא יום ובעזרת ה’ אקח אותך במטוס לחו”ל…”
וואו!
האם היא יכולה להיות רגועה? לא! איפה ה’ בתמונה? השאיפה שלו צריכה להיות: “אצלי הדבר הכי חשוב בבית הוא שנכיר את ה’ ונראה אותו בכל נקודה ונקודה. כשאת מכינה עוגה- תביני שה’ אוֹפֵה דרכך, נבין שלא אנחנו מחנכים את הילדים שלנו, אלא ה’ מחנך את הילדים דרכנו…”
להכניס את ה’ לבית, לחיים, להבין שה’ קורא לך כשיש לך בעיות…
תתארו לכם שהמשודכת תענה לבחור:
“תקשיב, הייתי בשיעורים של “דרך ‘הבעל שם טוב'” ושמעתי שהכי חשוב בבית זה להכניס את האמונה, שנכיר את ה’…”
– “סליחה? מה זה? לא מקובל עליי!”
– “לא מקובל עליך? אז לא מקובל עליי!”
אם לא מוכנים להכניס את ה’ הביתה- זה קריטי!
אפשר להתפשר על הכל, אבל עד ה’- “את ה’ אני רוצה בחיים שלי, בלידות שלי, בעבודה שלי, בכל עניין…”
אי אפשר לעבור את החיים האלו בלי הקב”ה. אנשים חושבים שהעולם הזה הוא ‘ירח דבש’ והם לא מבינים שבעולם הזה בלי הקב”ה אתה לא מצליח אפילו לעשות פסיעה אחת.
נסיים בסיפור, הערב לא הייתי אמור לבוא לשיעור בשל אסיפת הורים אצלנו בישיבה. באתי למנכ”ל המוסדות ואמרתי לו: “כבוד הרב, יש לי שיעור ביום שלישי והוא מאוד חשוב. אפשר בבקשה לקבל שחרור? כבר דיברתי עם ההורים בטלפון…”, המנכ”ל ענה לי: “לא מבטיח כלום, תן לי לבדוק את זה”. לאחר בירור הוא בא אליי ואמר לי: “תקשיב, החלטנו שביום שלישי אתה חייב להופיע לאסיפה…”
היה לי קשה לוותר על השיעור, אז התפללתי: “אבא, אני חסר אונים בלעדיך. אבא, תרחם עליי. סתם לשבת כמו גולם ואף הורה לא יגיע, הרי כבר דיברתי עם ההורים…”, בחדשות הבוקר הודיעו שביום שלישי תהיה סופה, צלצלו להורים וביטלו את אסיפת ההורים.
המנכ”ל בא אליי ואמר לי: “צדיקים נעשית מלאכתם בידי אחרים…”
אז עניתי לו: “רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ….”
רבותיי, בלי בורא עולם אנחנו לא נצליח לעבור את החיים האלו. גם בעבודה שלך אל תחשוב שאתה מוגן ירי, “יש לי וותק…”, “אני המשגיח!”
בלי בורא עולם אתה כלום. בלי בורא עולם יהיה פה פיצוץ. כשאתה רוצה לשרוד, תתפלל: “אבא, ‘אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי’, רק אתה שומר עליי…”
כך תתפללו על כל צעד ושעל, ואם נלך בדרך הזו נזכה לרחמים של ה’ ולישועות ברוחניות ובגשמיות. אמן, כן יהי רצון.
ניתן להאזין לשיעורי “דרך הבעל שם טוב” בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900
