דבר תורה לפרשת מקץ ולחנוכה - על פי "דרך הבעל שם טוב"

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900

לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל ([email protected]) ולקבלה בוואטצפ 058-3139000

בימי החנוכה אנחנו מוסיפים בתפילת העמידה את הברכה "וְעַל הַנִּסִּים". יש קהילות מסוימות שהנוסח שלהן הוא "וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה".

מזכירים "וְעַל הַמִּלְחָמוֹת...", מדוע להודות לה' "עַל הַמִּלְחָמוֹת"? להודות "עַל הַנִּסִּים" או "עַל הַתְּשׁוּעוֹת" זה מובן, אבל להודות "עַל הַמִּלְחָמוֹת" זה קצת מוזר...

בהמשך הקטע אנחנו אומרים "וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם, רַבְתָּ אֶת רִיבָם, דַנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם..." אומר ה"בני יששכר" שהמילים "בְּעֵת צָרָתָם" מיותרות, הרי כבר אמרנו מקודם: "כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ...", מדוע ישנה הדגשה "עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם"? הרי זה פשוט וברור שאנחנו מדברים על "עֵת צָרָתָם..."

שאלה נוספת, הגמרא במסכת שבת אומרת: "כל השמנים כולן יפין לנר, ושמן זית מן המובחר"-  ניתן להדליק נר חנוכה או נר של שבת עם כל סוגי השמנים, אבל שמן זית הוא המובחר, המשובח והרצוי. מדוע יש עניין להדליק את נרות חנוכה או נרות שבת דווקא עם שמן זית? מה מיוחד בשמן זית?

דבר נוסף, יש גמרא נוספת במסכת שבת שאומרת "הרגיל בנר- הויין ליה בנים תלמידי חכמים"- אדם המדליק נר שבת ונר חנוכה יזכה לבנים תלמידי חכמים. אומר החיד"א שהכוונה כאן להדליק את הנר בשמן זית, אך אם הוא מדליק עם שמן אחר, אין הבטחה לזכות לבנים תלמידי חכמים.

השאלה היא, מה מיוחד בשמן זית שמזכה לבנים תלמידי חכמים?

כתוב "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר"- בבית המקדש הדליקו את המנורה בשמן זית זך. אומר ה"מדרש רבא": "לא שמן שֻׁמְשְׁמִין ולא שמן אגוזים, לא שמן צנונות ולא שמן שקדים, אלא שמן זית".

ממשיך המדרש ואומר: "משל למלך שמרדו בו לגיוניו, ולגיון אחד משלו לא מרד בו"- היה מלך שהיו לו כמה פלוגות של לוחמים, כולם מרדו בו פרט לפלוגה אחת. "אמר המלך: 'אותו לגיון שלא מרד בי ממנו יעשו דוכסין, ואיפרכין, ואיסטרליטין'"-  מהליגיון שלא מרד בי יצאו ממנו מושלים... "אמר הקב"ה: 'הזית הזה הביא אורה לעולם בימי נח', הדא הוא דכתיב  'וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ...'"- כיוון שהזית הביא אור לעולם- ממנו ידליקו את בית המקדש... למה הכוונה "הזית הזה הביא אורה לעולם"?

יש מדרש נוסף שאומר כי בזמן דור המבול כל הבריאה כולה קילקלה, כולם קילקלו מעשיהם בדור המבול. הכלב הלך לזאב, האריה הלך לחתול... נהייתה ערבוביה כמו שכתוב: "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ". אפילו הארץ קילקלה- זרעו חיטים והאדמה הוציאה שְׂעוֹרִים...

ואפילו שהאדמה השחיתה- היה דבר אחד שלא השחית, אחד מיוחד שלא השחית את דרכו בזמן המבול, מה זה הדבר הזה? הזית.

"אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ"- אומר התלמוד ירושלמי שבזמן המבול כל העצים, האדמה ובעלי החיים השחיתו, פרט לעץ הזית. מה מיוחד כל כך בעץ הזית שכך הוא שמר על עצמו ולא קילקל עצמו בדור המבול?

כתוב בירמיהו פרק י"א פס' ט"ז: "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ".

אומר ה"מדרש שמות רבה" פרק ל"ו: "מה ראה ירמיהו למשול את ישראל לזית? אלא כל המשקין מתערבים זה בזה והשמן אינו מתערב, אלא עומד. כך ישראל, אינם מתערבים עם עובדי כוכבים. מה הזית הזה, עד שהוא באילנו מגרגרין אותו ואחר כך מורידין אותו מן הזית ונחבט, ומשחובטין אותו, מעלין אותו לגת ונותנין אותו במטחן, ואחר כך טוחנין אותו, ואחר כך מקיפין אותו בחבלים ומביאין אבנים, ואחר כך נותנין את שומנן.

כך ישראל- באין עובדי כוכבים וחובטין אותם ממקום למקום, וחובשין אותם, וכופתין אותם בקולרין, ומקיפין אותם טרטיוטין, ואחר כך עושין תשובה והקב"ה עונה להם..."

המדרש המשיל את עם ישראל לזית, כמו שהזית לא מתערבב עם המשקין האחרים, כך עם ישראל לא מתערבב עם אומות העולם…

ר' פנחס מנחם אלעזר יוסטמן, מחבר ספר "שפתי צדיק", נכדו של ה"חידושי הרי"ם" והרב של העיירה פילץ, הוא אומר שיש משהו מאוד מיוחד בשמן זית. כידוע העץ שהכי קשה לגדל אותו הוא עץ הזית, תהליך הפקת השמן מעץ הזית הוא תהליך ארוך ומורכב, השמן עובר הרבה כאבים וטלטלאות, שמן זית לא בא בקלות. בהתחלה הוא חטף מכות ונחבט ברִצְפָה, אחר כך נתנו לו מכות כדי לרכך אותו ובנוסף קשרו אותו בחבלים וטחנו אותו עם אבני ריחיים עד שהוציאו את השמן...

הזית מסמל כאבים ומעברים ותפקידנו בחנוכה לקחת את הזית ואת הכאבים שהוא מסמל ולהאיר אותם, להעלות אותם כלפי מעלה... מהכאבים צריכים להגיע אל ה': "טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ"- זו הפסיעה הראשונה בעבודת ה'. שמן זית מסמל את המעברים של כלל ישראל ואת המעברים של האדם הפרטי. יש אנשים שיש להם כאבים אבל הם לוקחים אותם לכיוון של יאוש, דכאון ומשברים: "איזה חיים יש לי, נמאס לי!" אבל יש אנשים שלומדים מהכאבים: "אבא, אני חסר אונים בלעדיך, תרחם עליי. תזכה אותי ללמוד מהצער שיש לי את צער גלות השכינה, תזכה אותי להכיר שאני חסר אונים בלעדיך...", ומהכאבים שלו הוא לומד את הביטול מול ה'...

"הרגיל בנר- הויין ליה בנים תלמידי חכמים"- אומר החיד"א: "דווקא מי שרגיל בנר של שמן זית". אדם שמהכאבים שלו מתחבר אל ה', והילדים רואים איך אבא כנוע לבורא עולם: "ה', אני לא יכול בלעדיך. ה', תרחם עליי. אם לא תשמור עליי מה יהיה איתי? אני חייב אותך!" הילדים בבית חוֹוִים אבא ואמא שחיים עם ה'. כשהילד בבית רואה את ההורים שלו חיים עם ה'- הוא זוכה להיות תלמיד חכם וירא שמיים.

מיהו תלמיד חכם אמיתי? העולם חושב שתלמיד חכם הוא מי שיודע את רוב הספרייה שנמצאת בבית המדרש ישר והפוך, ועם הארץ הוא אדם שלא יודע אפילו איך לתפוס ספר... אומר ר' יצחק אייזיק מקומרנא בספרו "נוצר חסד" שזה לא נכון, אדם שיודע את כל הספרייה, אבל הוא אוחז מעצמו: "אני מוסר שיעורים", "אני למדן", "אני ראש כולל", "אני ראש ישיבה"- מי שמדבר ככה הוא עם הארץ, למה? כי הוא קשור לארץ, לארציות, לטבע. הוא מחובר לארץ, לגשמי.

המילה "חכמה" מחולקת לשני חלקים- זה "כח" וְ– "מה", "מה אנו ומה חיינו"?! אדם שכל הזמן לומד להגיע אל ה"מה"- "מי אני בכלל?" דווקא הוא נקרא תלמיד חכם שמבוטל לה'.

"מי שרגיל בנר"- זאת אומרת שהוא כל הזמן מתעסק עם שמן זית שמסמל כאבים- הוא לומד מהכאבים כמה הוא צריך את ה', כמה אי אפשר בלי ה', איך זה לא שייך בלי בורא עולם...

סיפר לי מישהו ששומע את השיעורים: "אני כל שנה בונה לחנוכיה בית, גם השנה התחלתי כבר לבנות את בית החנוכיה. הבעיה הייתה שהגעתי לבורג האחרון ולא מצאתי אותו. הבן שלי בן ה-3 וחצי שאל אותי: 'אבא, למה אתה לא מתפלל לה' שיעזור לך למצוא את הבורג?' עניתי לו: 'נכון, אתה צודק...' והתחלתי להתפלל אל ה': 'ה', תזכה אותי להבין שבלעדיך אני לא יכול לבנות את בית החנוכיה, ה', אני חסר אונים בלעדיך...', באותו רגע צצה לי מחשבה לחפש בארגז הכלים, ניגשתי לארגז הכלים ומצאתי את הבורג! ואז הבן שלי אמר לי: 'אבא, אתה רואה איך ה' שמע את התפילות שלך? ראית איך ה' אוהב אותך?!'"

וכל זה קורה רק כשהדיבורים בבית הם סביב ה', חיים עם ה', האווירה והחָיוּת בבית היא עם ה'...

מישהי סיפרה לי שהם שומעים את השיחות מהקיץ, לא הרבה זמן, אבל כבר השפה בבית השתנתה... הילדים חוזרים מבית הספר ואומרים:

"אמא, את יודעת מה ה' זיכה לי היום?"

"אמא, את יודעת שהיום ראיתי כמה ה' אוהב אותי?"

"אמא, תראי אילו ציונים ה' נתן לי!"

ה' נכנס לחיים שלהם. חנוכה מצוותה "משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק"- מצוות החנוכה היא להדליק, להתבונן, להאיר את הכאבים בבחינת "שקיעת החמה"- תלמד ממה שאתה עובר בחיים שאתה חייב את ה', בלי ה' אתה לא יכול. תאיר את זה, תגיע מהכאבים שלך אל ה'.

"עד שתכלה רגל מן השוק"- עד שתפסיק לחיות טבע, עד שזה יהיה הֵרְגֵל, שיתחילו לראות בבית את ה': "הנה ה', הנה הרחמים שלו, הנה אבא קורא לי..." זאת מצוות חנוכה, לקחת את כל הכאבים שלנו וללמוד מהם.

יש לנו כל מיני כאבים- למשל, לאדם הייתה דלקת ריאות, מה הוא למד מזה? אדם היה בתקופת שידוכין במשך שנתיים עד שהתחתן, מה הוא למד מהשנתיים הללו? אדם שהיה חָשׂוּך ילדים במשך שלוש שנים עד שנולד לו ילד- מה הוא למד מהשלוש שנים הללו? מצוות חנוכה זה לקחת את כל המעברים שיש לנו ולהתחבר מהם אל ה'. "ה', שלוש שנים הראית לי שבלעדיך אין לי ילדים כדי שאלמד שהבן שנולד לי עכשיו הוא שלך, אלו הרחמים שלך!"

עכשיו אפשר להבין נפלא למה הזית לא קילקל בדור המבול, התשובה היא כי הזית הוא כולו כאבים, הכאבים מביאים אותך להתחבר אל ה', אז אתה לא מתקלקל... ילד שְמִקָטְנוּת ההורים שלו מלמדים אותו לראות בכל דבר את ה': "הנה ה', ה' הביא לך ארטיק בגלל שקראת תהילים...", מלמדים אותו לחיות עם ה', ואז בעתיד כשהוא יקבל מכה ישאלו אותו: "למה ה' לא שמר עליך"? הוא כבר ידע מה לענות... מלמדים אותו לחיות עם ה', וכך הזית לא מתקלקל כי נכנס לו לוורידים ולעצמות יראת שמיים, הוא מפחד שה' יעזוב אותו, לכן הזית היה היחיד שלא קילקל. זו גם הסיבה לכך שהוא לא מתערבב עם שאר השמנים, אלא שומר על עצמו לא להתערבב, הוא מתבונן בכאבים שלו.

זה יסוד ענק שמסביר לך איך לחיות.

בברכת "עַל הַנִּסִּים" אנחנו מודים גם "עַל הַמִּלְחָמוֹת"- זה בא לומר לנו שלאחר מעשה ולאחר שעברנו את הקושי ולמדנו ממנו את שפלותנו והתפללנו לה' שיראה לנו מה אנחנו צריכים לתקן- אנחנו צריכים לומר "ה', תודה רבה לך  על כל המעברים שהעברת אותי, כי אם לא הייתי עובר את כל מה שעברתי- לא הייתי מגיע למה שהיום אני מבין ויודע..."

אתם לא יודעים כמה שהעולם מסכן, העולם חי לא נכון בכלל, לאנשים אין את המושגים הפשוטים של עבודת ה', הם לא יודעים איך להתמודד עם הכאבים והבעיות שלהם, מסכנים עלי אדמות. אנשים מפתחים בעיות נפשיות, בעיות רגשיות, בעיות של רגשי נחיתות, כל מיני סוגי בעיות. אם היו מחדירים להם מגיל קטן טיפה מיסודות האמונה, הם היו מצילים את בתיהם ואת חייהם.

אברך סיפר לי שאישתו רצתה להכין סופגניות, היא הכינה בצק, אבל הבצק לא תפח... הוא חזר מהכולל וראה את אישתו בוכה. הוא שאל אותה "מה קרה?"

- "סיכמנו שאנחנו הולכים לבקר את ההורים שלך ורציתי שנביא איתנו        סופגניות, אבל עכשיו הבצק לא תפח, מה נעשה? נלך בידיים ריקות?"

- "קודם כל, אל תבכי. זה מה', ה' רוצה ללמד אותנו שאנחנו מצד עצמנו לא יכולים להכין סופגניות. הנה תראי, הבצק לא תפח..."

- "טוב, מה נעשה עכשיו?"

- "אני הולך למכולת לקנות עוד קמח ואנחנו נכין הכל מחדש, אבל הפעם נכין סופגניות עם ה'!"

הבחור ממשיך וסיפר "הפעם הבצק תפח והסופגניות הצליחו, אבל הפעם אלו לא הסופגניות שאנחנו הכנו, אלא ה' הכין דרכנו, ה' הראה לנו שהבצק שלנו לא תופח כדי שנבין שאם עכשיו הסופגניות הצליחו- זה הרחמים וההצלחה של ה'..."

אתם יודעים כשילדים גדלים בבית כזה והם חוֹוִים כאלו חוויות בבית זה מכין אותם לחיים האמיתיים ומלמד אותם איך הם צריכים לחיות: "הנה ה' מראה לאמא שהיא לא מצליחה, כדי שאמא תבין שבשביל שתצא סופגניה טובה- היא צריכה את הרחמים של ה'...", לזה קוראים "פִּרְסוּמֵי נִיסָּא"- כשמדליקים את החנוכיה אנשים מבינים שמדליקים חנוכיה כדי לפרסם נס שקרה לפני 2000 שנה...

אבל באמת שזה הרבה יותר עמוק:

עלינו לפרסם את הנס שקורה איתנו עכשיו!

כי כל רגע ורגע זה נס- אלו הרחמים של ה', לפרסם שאתה חי בנס שעכשיו אתה לא עושה עבירות אלא להיפך, ה' שולח לך סיבות לעשות מצוות, אלו הרחמים של ה'- "פִּרְסוּמֵי נִיסָּא" על כל נשימה ונשימה שלך...

"וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם"- בזמן צרה בן אדם מבין שה' נמצא בעולם, אבל כל עוד והאדם לא חש כאבים ולא חוֹוֵה מעברים- הוא לא קולט שאלו הרחמים של ה'. זה עובד מצויין, זה עובד שלב אחרי שלב...

קיבלתי טלפון מאמא שהבן שלה סובל מבעיות רגשיות קשות מאוד, הוא מאוד רגיש וכל דבר הוא לוקח ללב. ברוך ה' יש לו מחנך שמאוד מתחשב בו ולא לוחץ עליו כמו כולם, הוא מחבק אותו, מנסה להתקרב אליו, נותן לו חום ויחס חם. יום אחד הילד החליט שבא לו לאכול תפוז באמצע השיעור, הוא לקח תפוז והתחיל לקלף אותו... המחנך ראה את זה והעלים עין. באמצע השיעור נכנס מחנך מכיתה אחרת- הוא שָׂם אצלו בכיתה תלמיד בעונש ונכנס כדי לקחת את התלמיד בחזרה- ואז הוא ראה את הילד אוכל תפוז באמצע השיעור... המחנך שנכנס אמר לו: "הלו, מאיפה התפוז הזה? איך הוא, טעים?" הילד התחיל להאדים...

כל הכיתה הסתכלה עליו. הוא המשיך לרדת עליו: "תגיד לי, מאיפה אתה קונה את התפוזים? אפשר לקבל לטעום? תביא קצת, נטעם...", הילד עבר לינץ' מהמחנך המקביל... מחנך הכיתה לא ידע איפה 'לקבור' את עצמו, הוא ריחם על הילד. בסוף היום המחנך הרים טלפון לאמא וסיפר לה שמחנך מכיתה אחרת ירד על הבן שלה לפני כל הכיתה: "הבן שלך בכה, אבל לא ידעתי מה לעשות, פחדתי להגיב כי הוא קשור להנהלה, העדפתי לא לדבר... אבל תביני שהבן שלך עבר טראומה בכיתה. אני מבקש ממך לא לספר לאף אחד, אל תסבכי אותי, אני מספר לך כדי שתטפלי בילד..."

האמא התקשרה אליי ושאלה אותי: "מה אני עושה עם הבן שלי? מה אני אומרת לו כשהוא יחזור הביתה? הרי הרב יודע שהוא רגיש..."

אמרתי לה: "תדברי איתו על אמונה, תדברי איתו על ה', שזה לא המחנך, אלא ה' קורא לו...", אנחנו חיים כל הזמן מול מחנכים וחברים, פשוט מתנהלים מולם, אבל יש את ה', תעמדו מול ה'! אף אחד לא יוכל לעשות לכם כלום כי אתם עם ה', אתם בדיוק כמו כולם. וגם אם יש מישהו יותר טוב מכם, זה לא הוא- זה ה'.

תדברו עם הילדים שלכם בשפת האמונה, תכניסו מושגי אמונה הביתה, זה יחזק להם את הנפש...

הדיבורים האלו מחזקים ומבריאים את נפשנו.

עכשיו נבין נפלא למה שמים את נר החנוכה בצד שמאל, יש לנו מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל. ביהדות יש חשיבות גדולה לצד ימין, פתאום את נר חנוכה מדליקים בצד שמאל... למה הזלזול הזה? למה לא לשים אותו בצד ימין, במקום מכובד?

אומר ה"חתם סופר" שימין רומז על מצוות ומעשים טובים, ושמאל רומז ל'סיטרא אחרא'- לעבירות ולפגמים. תיקח את נר החנוכה ותלמד מזה מי אתה באמת, זה יציל אותך, זה יוציא אותך מהשמאל, נר חנוכה יציל אותך מהחטאים ומהפגמים שלך כי נר חנוכה מלמד אותנו את שפלותנו: "ה', אני חסר אונים בלעדיך, תראה כמה אני לא יכול בלעדיך...", כל אחד צריך ללמוד מהכאבים שלו כמה שהוא לא יכול בלי ה'...

תשמעו משהו, אתמול בערב הייתי בחתונה, כבר מאמצע היום התחיל לכאוב לי הקרסול ברגל. הגעתי לחתונה ולא יכולתי לקום מהכיסא, לא רק שלא יכולתי לרקוד, אלא בקושי זזתי מרוב כאבים. כולם רוקדים ונהנים ושאלים אותי "למה אתה לא קם לרקוד?" לא יכולתי לזוז, היו לי כאבים כל החתונה, ואני דווקא יודע לרקוד טוב...

אבל הקב"ה מטפל בך: "בוא, אתה תשב כמו ילד טוב ותהיה בשקט, הערב אני אראה לך מי בדיוק רוקד...", הנה עכשיו הכל בסדר, אין שום כאבים. נגמר, אבל אתמול היו לי כאבי תופת והיום כלום.

הבחור שלקח אותי הביתה אמר לי: "וואי, אתה נראה זקן. איך אתה הולך מצחיק, אתה נראה כאילו 'בָּא בַּיָּמִים'..." הלכתי כמו בן 90. פשוט ה' הראה לי: "אתה בלעדיי לא תזוז, אתה לא תוכל להזיז את עצמך, אתה תשב כל החתונה על כיסא...", ולא מספיק הכאבים עוד שאלו אותי שאלה: "הרב, אתה עושה כוונות לפי 'הדרך'? מה, לפי 'הדרך' לא רוקדים בחתונה? ככה 'הבעל שם טוב' אומר, נכון?" עוד ירדו עליי...

אתם יודעים למה? גאווה!

כשאתה מנופח כולך מהעשייה שלך אז הקב"ה אומר לך:

"שב, שב, תירגע! אני ארגיע אותך! תהיה ילד טוב, בסדר?"

ולך נשאר רק לפנות אליו: "ה', תזכה אותי ללמוד מהצער שיש לי שאני חסר אונים בלעדיך..."

זו 'הדרך', בלי כאבים אין כלום, אין תזוזה. מי שיושב טוב על הכיסא שלו, אין מצב שהוא יהיה מחובר אל ה', אפילו אם הוא מדבר על ה': "כן, ברור... הכל סיעתא דשמייא, זו יד ההשגחה...", הכל מילים...

מתי אתה באמת מתחיל לחיות עם ה'? כשמתחילים כאבים אז אתה רואה ברור: "אבא, אני לא יכול בלעדיך!" הקב"ה משכיב אותך כדי שאתה תעריך את זה שאתה הולך ברחוב, תוֹדֵה לו על כך שאתה יכול ללכת.

אף אחד לא יגיד "תודה רבה" אלא רק אחרי שהוא יקלוט שהוא לא יכול ללכת, ושזה שהוא מהלך על הרגליים זה 'חסד'.

זה נר חנוכה, לכן מודים לה' גם "עַל הַמִּלְחָמוֹת"- "ה', 'הַמִּלְחָמוֹת' שאתה מעביר אותנו הן כדי שנלמד מזה שאנחנו צריכים אותך, לא יכולים בלעדיך..."

ראיתם מה קורה בכל בחירות? הכל מתפרק- הממשלה, המפלגות 'אוכלות' אחת את השניה, הכל מתנפץ, מחלוקות פנימיות, מחלוקות חיצוניות...

מה ה' רוצה ללמד את עם ישראל? "חבר'ה, אין כלום בִּלְעָדָי!"

כל המלחמות והמחלוקות הן כדי שכל עם ישראל יקום ויגיד: "ה', אנחנו בוחרים בך לא באף אחד אחר, רק בך!" זאת כל המטרה... לכן מי שלמד מזה שאנחנו מצד עצמנו לא אוהבים אחד את השני ואם ה' לא מרחם עלינו אנחנו רבים עם כל העולם- זה 'טוב' שהכל התפרק והיו מחלוקות, כדי שנגיע להבנה שהכל מאת ה', אנחנו בבית נתחיל לחיות עם ה'- לא במילים אלא במעשים, הלכה למעשה...

ונסיים בסיפור, צילצלה אליי גברת וסיפרה לי: "הלכתי לישון צהריים, רציתי לנוח לפני הדלקת נרות. עבדתי קשה כל היום ואתמול גם הלכתי לישון מאוחר... חיכיתי להגיע הביתה ולנוח. נכנסתי לחדר, סגרתי את הדלת והילדים בבית שיחקו... בעלי היקר הגיע מוקדם, פתח את הדלת של החדר, הדליק את האור והתחיל לקרוא תהילים דווקא בחדר... ברגע שהדלת נפתחה והודלק האור- לא הצלחתי להירדם, הדלת פתוחה ואני שומעת את כל הרעשים של הילדים... תקשיב הרב, אני בחיים לא הייתי מעיזה לעשות לו את זה! כשבעלי ישן אני כל הזמן כמו שוטר: 'ששש! ששש! אבא ישן...' אני עושה הכל כדי שהוא ישן, ועכשיו שאני רוצה לישון הוא פותח את הדלת, מדליק את האור ואומר תהילים... אני רוצה קצת לנוח כדי שיהיה לי כוח... אני מתחת לשמיכה ועוד רגע אני קופצת, עושה לו תרגיל וסוגרת את הסיפור: 'מה זו החוצפה הזו? תתבייש לך! בחיים אני לא עשיתי לך דבר כזה, מה אתה עושה לי? אני רוצה קצת לנוח, גם את זה אתה לא נותן לי?' אני מתחת לשמיכה ונלחמת עם עצמי, כולי בוערת: 'זו ההזדמנות שלך להתחבר אל ה', זו ההזדמנות שלך לחיות אמונה: אבא, זה לא בעלי הדליק את האור, זה אתה! זה לא בעלי, זה ה', זה אתה!' כך אני מדברת עם עצמי, עד שבעלי שאל אותי: 'מתי את חושבת לקום? יש הדלקת נרות, יאללה קומי, ישנת מספיק. אנחנו מדליקים נרות...', לא אמרתי שום מילה, קמתי, התארגנתי ובעלי הדליק נרות. אחר כך עוד בעלי ביקש ממני לטגן לו סופגניות... הייתי מטגנת אותו..."

פה היה המבחן!

זאת אישה ש'הדליקה' את נרות החנוכה!

היא באמת חיה 'פִּרְסוּמֵי נִיסָּא'.

היא חיה שהכל מה'. אמונה זה לא דיבורים, אלא ניסיונות ומעברים- מדליקים לך את האור באמצע כשאתה ישן, טיפת התחשבות אין...

תראה מה אתה עושה עכשיו? מלחמת גוג ומגוג...

או שאתה מביא את המשיח? מביא את הגאולה לכל עם ישראל?

יהי רצון שהקב"ה יזכה אותנו ללכת בדרך האמת,

אמן כן יהי רצון. חנוכה שמח.

ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900