דבר תורה לפרשת לך לך על פי דברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל

לאט ובטוח

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ." (י"ב, א')

אדם שיוצא לדרכו, עוזב תחילה את ביתו, אחר כך הוא הולך ומתרחק משכונתו, ולבסוף עוזב גם את מדינתו. לאור זאת לא מובן סדר הביטויים בפסוק: הקב"ה מצווה את אברהם ללכת, אך ראשית הוא מורה לו לעזוב את ארצו – "מארצך", אחר כך הוא מצווה אותו לעזוב את עירו – "וממולדתך", ולבסוף לצאת מביתו - "ומבית אביך"! הביאור בזה: אברהם משמש דוגמה ומופת לכל בני ישראל בכל הדורות. ממנו ילמדו מוסר ודרך בעבודת ה'. מכאן שעזיבת אברהם את ביתו תהיה דוגמא לדרך שצריך לעשות מי שחוזר בתשובה שלמה.
הנה אברהם אבינו גר במקום שהיה תחת שלטונו של נמרוד. ראשית עליו להתנתק משלטונו של נמרוד ומהשפעתו המקולקלת. עליו לצאת "מארצך". לאחר מכן עליו לעזוב את "ממולדתך" – היא הסביבה השלילית הקרובה אליו יותר בחיי היום יום. לבסוף עליו להסיר כל סיג וזכר של ההשפעות השליליות שהושפע מהם בבית אביו, וזהו שאמר לו בסוף: "ומבית אביך". ההדרגה שציינה כאן התורה חשובה מאוד להבנת תהליך החזרה בתשובה. כל התקדמות בעבודת ה' צריכה להיות על פי סדר, מדרגה אחר מדרגה.

אדם שמבקש להתעלות ולהתחזק בתורה ובמצוות - דרכו של היצר הרע להכשילו הוא על ידי פיתוי להתעלות למדרגות גבוהות מדי, כמו שכתוב (דברי הימים ב' י"ח, ב'): "ויסיתהו לעלות אל רמות גלעד". היצר יודע שהאדם לא יעמוד בזה, וכך יתייאש ויפול ברוחו, וממילא יחזור לסורו. על כן אומר הקב"ה לאברהם אבינו שילמד את זרעו שלא 'לקפוץ' גבוה מדי. יש לעלות מדרגה אחר מדרגה, כמו בסולם, לאט ובטוח: קודם "לך לך מארצך", אחרי כן יתנתק ממנהגי עירו ומהשפעת הסביבה, ואז יוכל להתעלות ולעלות על דרך המלך.
כעין זה מובא בגמרא (חולין ק"ה ע"א), שמר עוקבא העיד על עצמו שהוא כחומץ בן יין לעומת אביו, משום שאביו היה מחמיר להמתין עם אכילת מאכלי חלב אחרי אכילת מאכלי בשר פרק זמן של עשרים וארבע שעות, ואילו הוא ממתין מסעודה לסעודה (שש שעות) בלבד. לכאורה, מדוע מתאונן מר עוקבא על כך? הוא יכול להתחיל לנהוג כאביו ולהמתין גם הוא עשרים וארבע שעות! אלא שידע מר עוקבא בעצמו שעדיין לא הגיע למדרגה הגבוהה של אביו בעבודת ה', ולא יוכל להחזיק מעמד בחומרה מעין זו, ולכן נמנע מלעשות כן.
כל אדם צריך לתכנן את דרכיו ולדעת כיצד לשוב בתשובה בצורה חכמה ובטוחה. ישנם בעלי תשובה ש'קופצים' לעולם התשובה גבוה ומהר מדי, ומיד עם חזרתם בתשובה מחשיבים את עצמם ל'מקובלים' גדולים. הם כבר מרשים לעצמם להעיר לסובבים אותם שאין הם נוהגים בדרך נכונה וכדו'. דרך זו מסוכנת, מאחר שעדיין לא התרגלו בעצמם לחיות חיי תורה, הם אינם יציבים מספיק ועלולים ליפול. ומכיון שקפצו גבוה מדי, גם הנפילה עלולה להיות חזקה וכואבת. הדרך הנכונה היא ללמוד קודם כל את ההלכות שחייב כל אדם לדעת. יתחיל ללמוד 'שולחן ערוך אורח חיים', מתחילתו ועד סופו, אחר כך ספרי מוסר ואמונה, וכך יצעד בהדרגה ובבטחה עד שיהיה ירא שמים אמיתי.

קיום מצוות לשמה

"וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן.'" (י"ב, ד')

בעל ה'אור החיים' הקדוש ביאר (שם פס' ד' ד"ה "עוד ירצה"), שלמרות שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו ברכות חשובות ונעלות אם יעמוד בניסיון: "ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה. ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה" (י"ב, ב'-ג') – מכל מקום אברהם אבינו עמד בניסיון שלא על מנת לזכות בברכות. אברהם הלך אל ארץ כנען רק מתוך מטרה לקיים את מצות בוראו. זהו שכתוב: "וילך אברם כאשר דיבר אליו ה'".
כאן מתגלה מעלתו הגדולה של אברהם אבינו, שעמד בניסיון בגבורה ובדבקות עצומה, כפי רצונו וציוויו של בורא עולם. בשעה שאנו מקיימים מצוה, עלינו לומר: "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, הנה אנחנו באים לקיים את אותה המצוה כמו שציונו ה'" – ולא בגלל השכר המובטח למי שמקיים את המצוות. (מתוך "דברי מרדכי")

מגן אברהם

"וְאֶעֶשְךָ לְגוֹי גָדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְלָה שְמֶךָ וֶהְיֵה בְרָכָה" (י"ב, ב')

'ואעשך לגוי גדול' – זהו שאומרים: 'אלקי אברהם'; 'ואברכך' – זהו שאומרים: 'אלקי יצחק'; 'ואגדלה שמך' – זהו שאומרים: 'אלקי יעקב'. יכול יהיו חותמין בכולן? תלמוד לומר: 'והיה ברכה' – בך חותמין ולא בהם" (רש"י) חתימת הברכה בתפילה תהיה דווקא באברהם, ולא ביצחק ויעקב. ואכן אנו חותמים בתפילה: 'מגן אברהם'. אמנם גם ליצחק וליעקב היו מלחמות בחייהם, וגם עליהם הגן הקב"ה; ועם זאת ברכת 'מגן אברהם' נקראת על שם אברהם אבינו
ע"ה. זאת מפני שהגנתו של הקב"ה על אברהם אבינו היתה בדרך ניסית ומיוחדת: אברהם היה לוקח עפר ומשליכו לשמים, והיה נעשה לחיצים שבהם היה מנצח במלחמותיו. הגנה ניסית כזאת לא היתה אצל יצחק ויעקב. כשאנו אומרים בתפילתנו 'מגן אברהם', בקשתנו היא שהקב"ה יילחם למעננו ויגן בעדנו, ונתגבר על האויבים כמו אברהם אבינו.
מצינו כעין הנס של אברהם אבינו גם במשך הדורות. הגמרא (תענית כ"א ע"א) מספרת שפעם אחת רצו ישראל לשלוח דורון לקיסר. בחרו בנחום איש גמזו שהיה מלומד בניסים, ושלחו אותו עם תיבה מלאה אבנים טובות ומרגליות אל הקיסר. בדרך התארח נחום איש גם זו במלון, והאנשים שם גנבו את האוצרות שבתיבה ומילאוה בעפר. הגיע נחום לקיסר, והלה פתח את התיבה. משראה את העפר ביקש להרוג את כל היהודים על הזלזול בכבודו של הקיסר. אמר נחום איש גם זו: "גם זו לטובה". בא אליהו הנביא ונדמה לאחד השרים. אמר לקיסר: שמא עפר זה מזמן אברהם אבינו הוא, שכאשר היה זורקו לאויר היו נעשים ממנו חיצים. ניסה הקיסר זאת – וראה זה פלא! העפר הפך לחיצים! כך הצליח הקיסר לגבור על אחת מהמדינות שלא הצליח לכבוש. כאות הוקרה ליהודים, מילא הקיסר את התיבה באבנים טובות ושלח את נחום איש גם זו בכבוד ויקר. בדרך חזרה, כאשר שוב  שהה נחום איש גם זו באותו המלון, שאלוהו אנשי המלון לפשר הכבוד שקיבל. סיפר להם את שאירע. ביקשו אותם האנשים לזכות אף הם בכבוד הקיסר. סתרו את ביתם והביאו את כל העפר לקיסר. אמרו לו, שלמעשה העפר שהביא נחום איש גם זו לקיסר היה שייך להם. ניסה הקיסר את עפרם – אך שום דבר לא קרה. גזר הקיסר את דינם למיתה.

קיום מצוות לשמה

"וַיֵלֶךְ אַבְרָם כַאֲשֶר דִבֶר אֵלָיו ה'" (י"ב, ד')

בעל ה'אור החיים' הקדוש ביאר (שם פס' ד' ד"ה "עוד ירצה"), שלמרות שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו ברכות חשובות ונעלות אם יעמוד בניסיון: "ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה. ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה" (י"ב, ב'-ג') – מכל מקום אברהם אבינו עמד בניסיון שלא על מנת לזכות בברכות. אברהם הלך אל ארץ כנען רק מתוך מטרה לקיים את מצות בוראו. זהו שכתוב: "וילך אברם כאשר דיבר אליו ה'".
כאן מתגלה מעלתו הגדולה של אברהם אבינו, שעמד בניסיון בגבורה ובדבקות עצומה, כפי רצונו וציוויו של בורא עולם. בשעה שאנו מקיימים מצוה, עלינו לומר: "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, הנה אנחנו באים לקיים את אותה המצוה כמו שציונו ה'" – ולא בגלל השכר המובטח למי שמקיים את המצוות.

הליכתו של אברהם והליכתו של לוט

"וַיֵלֶךְ אַבְרָם כַאֲשֶר דִבֶר אֵלָיו ה' וַיֵלֶך אִתוֹ לוֹט" (י"ב, ד')

בעל 'אור החיים' הקדוש מבאר, שהליכתו של אברהם אבינו מארצו למקום לא נודע רק כדי לשמוע לדברי הקב"ה, היתה מנוגדת לחלוטין למידתו של לוט. מטרת הליכתו של לוט היתה ליטול כבוד גדול ורווח מההליכה. אולם אברהם אבינו לא עשה כן. שאיפתו היחידה היתה להידבק בבוראו ולקיים את מאמרו יתברך. צא וראה לאן הוביל ההבדל הזה שבין שני האנשים: לוט הלך לשם הרווח – וסופו שנפרד מאברהם והתדרדר עד שהגיע לדיוטה התחתונה של סדום ועמורה. אברהם אבינו, שהלך במטרה להטהר – סייעו בידו לעלות מעלה מעלה, למדרגות נשגבות ביותר. הרי שבמידה שאדם מודד – מודדים לו: הרוצה להיטמא – פותחים לו, והרוצה להיטהר – פותחים לו. (מתוך "דברי מרדכי")

מתוך העלון "עטרת מרדכי"
שע"י בית תורה וחסד "עטרת מרדכי אליהו"
רחובות
08-9397933