דבר תורה לפרשת ויקרא – על פי “דרך הבעל שם טוב”

ניתן להאזין לשיעורי “דרך הבעל שם טוב” בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900

לתגובות ולקבלת דבר תורה של “דרך הבעש”ט” למייל (derech.alon@gmail.com) ולקבלה בוואטצפ 058-3139000

מספרים על ר’ חיים מוולוז’ין זיע”א שהלך ברחוב, פתאום עבר מולו עני אחד שאמר לו “כבוד הרב, אתה רוצה לשמוע דבר תורה?”
ר’ חיים אמר לו “בוודאי”, והעני השיב “אז תביא לי רובל…”, ר’ חיים הכניס את היד לכיס והביא לו רובל. אמר לו העני “כתוב בחז”ל שבשעה שנגזרה הגזירה שהמן ואחשורוש גזרו לאבד את כל היהודים מנער ועד זקן – אז כתוב שבאותה שעה בא אליהו הנביא והודיע זאת למרדכי. שאל מרדכי את אליהו ‘איך נגזרה הגזרה – חתמו אותה עם דם או חתמו אותה עם טיט?’ אמר לו אליהו ‘עם טיט’, אמר לו מרדכי ‘אם זה עם טיט אז עדיין אפשר לבטל’, ואז מיד כתוב ‘וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה'”.

ממשיך העני לשאול את רבי חיים “והיכן זה רמוז במגילה שהגזירה נחתמה בטיט ולא בדם?” ר’ חיים אמר שהוא לא יודע, אז העני אמר לו “כתוב במגילה ‘אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ’. מה זה ‘לְאַבְּדָם’? אותיות ‘לא בדם’, אם מחלקים את המילה ‘לְאַבְּדָם’ לשתיים – יוצא ‘לא בדם'”.
הלך ר’ חיים וסיפר את זה לגאון מוילנא שהיה הרב שלו, הגאון מוילנא אמר לו “זכית לפגוש את אליהו הנביא, הוא סיפר את זה למרדכי בזמנו ועכשיו הוא בא לספר את זה לך…”

זה הסיפור, והשאלה שלנו היא מה זאת אומרת גזירה נחתמת בדם או נחתמת בטיט? מה זה משנה? מה ההבדל בין דם לטיט? מדוע אם חותמים עם טיט יש על מה לדבר אבל אם חותמים עם דם אין על מה לדבר?!
בקיצור, אנחנו רוצים להבין את ההבדל בין דם לטיט.

נסתפק בשאלה אחת להיום, בואו נתחיל את היסוד שאני חושב שהוא מאוד חשוב ויפה.

ומר ה’קדושת לוי’ זיע”א בדרושים שלו לפסח שהמילה “אדם” מורכבת מ- א’ דם, א’ מסמל את שמו של הקב”ה – אלופו של עולם, האות א’ גם כתובה על ידי האות ו’ באמצע ושתי אותיות י’ – אחד למעלה ואחד למטה ובסך הכל בגימטריא זה 26, שם ה’ ברוך הוא.
אז המילה ‘אדם’ זה דם כמו שכתוב “כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ” עם האות א’, כך אומר ה’קדושת לוי’ – ר’ יצחק לוי מברדיטשוב – אדם זה מציאות של דם שה’ מחיה אותו, אם תוציא את האות א’ שמסמלת את בורא עולם, נשאר רק דם… ישנם שני סוגים של עבירות – הסוג הראשון הוא שאדם עושה עבירה מתוך זלזול במלך, לא אכפת לו ולא מעניין אותו, הוא כמו עמלק “אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ” – אתה אומר לו “תקשיב, אסור לעשות את זה בשבת” או “זה לא כשר, אל תאכל” וזה לא מעניין אותו, הוא עושה להכעיס…
הסוג השני הוא שאדם עושה עבירה אבל הוא מכבד את ה’, הוא יודע שבורא עולם קיים והוא יודע שזה אסור, אבל הוא אומר “מה אני אעשה? התאוות מתגברות עליי, קשה לי, אני לא עומד מול התאוות שלי…”
זאת אומרת שהוא עושה עבירות לתיאבון, הוא לא עושה עבירות להכעיס, זה שני עולמות שונים. גזירה שנגזרה ונחתמה בדם – זאת אומרת שהבן אדם בעבירה שעשה התנתק מה-א’, לא מעניין אותו א’ – לא מעניין אותו בורא עולם. גזירה שנחתמה בדם פרושו של דבר שהעבירה נעשתה כדי להכעיס, הא’ התנתקה מהמקום – אין אלופו של עולם, הוא לא רוצה לדבר על זה ולא רוצה לשמוע על זה, עושה בכוונה…
גזירה שחתומה בדם אי אפשר לבטל אותה, הבן אדם הולך ראש בראש עם ה’, “מִלְחָמָה לה’ בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר” – אין ה’ שלם ואין הכיסא שלם, “כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ” – כתוב “כֵּס” כי הוציאו את האות א’ מהכיסא, עמלק מפריד בין האדם לקב”ה.
בן אדם שעובר עבירות ואומר לך “אני לא רוצה ללכת נגד ה’ אבל התאוות נופלות עליי, המידות הרעות מתגברות אצלי…”, לבן אדם הזה יש את האות א’ רק ה’דם’ מתגבר במקום שהאות א’ – שמסמלת את הקב”ה – תתגבר…
מי שחוטא בצורה כזאת אז לא חותמים את הגזירה והעונש שלו בדם אלא בטיט…

חתימה בטיט

מה זו חתימה עם טיט? טיט מסמל את המושג ‘רפש וטיט’, גזירה שנחתמת בטיט באה להראות שהבן אדם עשה עבירה מתוך ה’טיט’ שלו – מתוך הרפש והטיט שמסמלות את המידות הרעות שלו. ולא רק שהעבירה נעשתה מהרפש והטיט אלא שהעבירה נעשתה מתוך הודאה – הבן אדם מזהה מהמציאות שלו והנפילה שלו שהוא מציאות של ‘רפש וטיט’, “איך נפלתי? זו מציאות האדם, תראו לאיפה הגעתי…”
גזירה שנחתמה בטיט עדיין אפשר לבטל אותה, כשבן אדם לצערנו נפל ועשה עבירה, עכשיו בדיעבד כשהוא לומד מזה שהוא מציאות של ‘רפש וטיט’ – יש אפשרות לבטל את הגזירה הזאת מכיוון שהבן אדם קלט שהוא חסר אונים בלי ה’, הוא בדרך הנכונה להבין מה הוא בלי ה’…

חתימה בדם

כאן יש מסר מאוד חשוב – הדבר העיקרי שהבן אדם צריך לדאוג לו זה לא לנתק ממנו את האות א’, שלא יחתמו לו את העונשים עם חתימות של דם. כשתגיד למישהו “מתחשק לך לשמוע דיבורים על אמונה בקב”ה?” והוא יענה לך “עזוב אותי, לא מעניין אותי!” תדעו לכם שזו סכנה גדולה בשבילו, תגיד “קשה לי” או “גדול עליי”, תגיד מה שאתה רוצה אבל אל תנתק ממך את הקב”ה, אל תהיה אנטי, אל תנתק את האות א’ מה’דם’ כדי שהגזירה לא תהיה חתומה ב’דם’…
רבי מנחם מנדל מוויטבסק זיע”א בספרו ‘פרי הארץ’ בפרשת שופטים כותב שמישהו כזה שאתה רוצה לדבר איתו על ה’, ואתה אומר לו “בוא תראה כמה שאתה תלוי ברחמים של ה’, תראה כמה שבלעדיו אנחנו לא יכולים…” והוא מתנגד לזה ולא רוצה את זה, הוא לא מעוניין לשמוע את הדיבורים הללו על אמונה והכנעה – אומר ‘פרי הארץ’ שהוא יותר גרוע מכל רשעי ישראל, הוא יכול להניח תפילין, הוא יכול ללמוד תורה ולעשות הכל – אם הוא לא מוכן לקבל את זה שהוא תלוי ברחמים של ה’ הוא ממש גורם סכנה לעצמו כי הוא מתנתק מאבא שבשמיים, הגזירות שייפלו עליו נחתמות בדם.

הכנעה

כל הדיבורים שאנחנו מדברים עליהם אמורים להביא אותך לנקודה אחת – ה כ נ ע ה…
האם אתה אדם כנוע או שאתה אדם כוחני? תהיה כנוע לקב”ה דרך האנשים, תהיה כנוע לבורא עולם דרך קיום ההלכה והמצוות. כשאתה כנוע לחבר אז אתה נכנע לחבר מתוך כניעה לה’ שנמצא בחבר, הרי מי הביא לך את החבר הזה? ה’, אז ה’ רוצה שתיכנע אליו, הכניעה הזאת אמורה להביא את הבן אדם למצב שהוא חי בשלום עם כולם, כולם אוהבים אותו, הוא מחפש להיות יהודי פשוט…
תסתכלו בתחילת מגילת אסתר ותראו איך לא צריך לחיות, כתוב שם שאחשורוש עשה משתה גדול “לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו חֵיל פָּרַס וּמָדַי הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו בְּהַרְאֹותוֹ אֶת עֹושֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם”.
תגיד לי, מה אתה הולך להראות לכל העולם שאתה מיליונר? אתה עושה סעודה במשך מאה ושמונים יום? תעשה סעודה יום או יומיים, אם אתה רוצה להגזים תעשה ‘על האש’ שבוע, אבל סעודה חצי שנה? הוא רצה להראות לכולם “אֶת עֹושֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ” – מה קרה לו בסוף? איבד את אישתו…
כשאתה מתרברב, כשאתה מתחיל להבליט את הכוחות שלך ואת היכולות שלך – חייב להיות לך מזה נזק, חייבים לקבל פה מכה, לך תמיד כנוע ותחסוך לעצמך בעיות.
לעומת אחשורוש, אדם שבאמת מגיע להכרה של הכנעה – למצב של ‘טיט’ – אתה תראה אותו יושב בפינה, משתדל להיות כנוע, משתדל לשתוק, גם אם עושים לו משהו שלא מוצא חן בעיניו הוא מוריד את הראש.
וזה לא רק בחוץ אלא גם בתוך הבית, זה מתחיל מההתנהגות בבית, תשתוק בבית, תהיה כנוע בבית, וזה הקושי הכי גדול.
אחשורוש אומר “לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ” – אחשורוש שולח איגרות בעצת ממוכן כדי שכולם ידעו שכל אחד צריך להיות ‘ביג בוס’ בבית, כל אחד צריך להיות ‘מאן דאמר’ – שהנשים ידעו להן, “ראיתן מה קרה לוַשְׁתִּי המלכה? עוד אחת שתזלזל בבעלה תלך אחריה”, איך גורמים לנשים לא לזלזל בבעליהן? בכוח! נשלח איגרות ואוי ואבוי למי שלא תכבד את בעלה, זו האיגרת של אחשורוש…
ומה האיגרת של היהדות אומרת? כתוב בספר ‘תנא דבי אליהו’ סדר אליהו זוטא אות ד’ “הוי עלוב ועניו לכל אדם ולאנשי ביתך יותר מכל אדם”.
בבית שלך תהיה עלוב וצנוע, “לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ” זה אחשורוש – “אני בעל הבית! אני המפרנס…”, בדרך התורה תהיה כמה שיותר כנוע, תן לשני את התחושה “מה שאתה רוצה, מה שאתה תחליט”.
אתם אולי לא יודעים אבל זה ממש הצלת נפשות, כל עוד וזה לא נגד ההלכה אין שום בעיה לחיות ככה! מה אכפת לך? בשביל השלום בבית תתנהג ככה, חוץ מזה שגם בני ביתך לומדים את הנקודה הזאת, הם רואים את אבא ואמא הולכים בהכנעה אז גם הם לומדים להיות כנועים…
ותדעו לכם שככל שאדם יותר פשוט אז יותר קל לו לפרגן ולהחמיא לשני, הוא יותר משוחרר ויותר ספונטני, ככל שאדם מרגיש מעצמו יותר אז הוא חסום יותר במילים שלו, הוא לא יכול להגיד “איך נהניתי מהאוכל, וואי, איזה טעים!” לדבר ככה זה לא מכובד, אז מה כן הוא יגיד? “האוכל היה משביע, יישר כח…”,
דבר! תגיד משהו! “האוכל כאן משגע, האוכל פה טעים לא מהעולם הזה…”, אבל במקום זה אומרים “אבל זה לא מכובד, לא ראוי לדבר ככה”, נכון, אתה צודק! לא חיפשתי להיות אישיות מיוחדת, אני רוצה להיות נורמלי ופשוט.

דור של שתקנים

שתדעו לכם שאנחנו מגדלים דור של שתקנים, האבא ‘מכובד’ ולא מדבר, האמא גם היא לא פותחת את הפה ולכן גודל דור של ילדים שלא יודעים להחמיא אחד לשני, לא יודעים להגיד מילה טובה אחד לשני, כלום חסומים… למה? “זה לא מכובד”, הילדים בבית לא שמעו שום מילת אהבה, “מתוק שלי, אני אוהב אותך, אני מודה לה’ שהביא לי נשמה כמוך, שהביא לי מתנה כמוך…”, הילדים לא שומעים מחמאות כאלו ולכן הדור נראה ככה.
השבוע דיברתי עם מישהו, הבן שלו התחתן לא מזמן והוא התארח אצלו שבוע שעבר, עכשיו הבן התקשר שוב ואמר “אבא, אפשר לבוא אליכם עוד פעם לשבת?” האבא אמר לו “כן”. כדי שתבינו אומר לכם שהאבא הזה מקשיב לשיחות של “דרך הבעש”ט” והבן במצב שצריך קצת חיזוקים…
בקיצור, שאלתי את האבא “כשהבן שלך התקשר ורצה לבוא שוב, איך הגבת?” האבא אמר לי “עניתי לו ‘כן’…”, אמרתי לו “לא אומרים ככה, תגיד ‘בטח! מה השאלה? זו השמחה שלנו… כשאתה בא אלינו אתה מחיה אותי ואת אמא, נשמה שלי…'”
אז הוא אמר לי “אני לא מסוגל לדבר ככה, אני רק יודע להגיד ‘כן'”, אמרתי לו “אין בעיה, בסדר, לפחות היית אומר ‘ב ש מ ח ה ה ה’, שזה יהיה עם ניגון, תוציא החוצה קצת התלהבות…”
תפרגן לבן שלך, תפרגן לבת שלך, הבת שלך תתחתן ואז יגיע החתן שלה מהכולל בערב, היא תפתח לו את הדלת ותגיד “ואווו, בעלי היקר, כמה טוב שבאת…!” אבל כשאתה אומר בבית רק “כן”, “לא”, “אסור”, “מותר”, אחרי שהבת שלך תתחתן ובעלה יגיע הביתה היא תשאל מאחורי הדלת “מי זה? ירוחם? כנס…”, הוא יכנס ויגיד לה “מה כנס? אין איזו מילה טובה?” והיא תענה לו “כנס זו מילה מספיק טובה…”

ממה נובעת הסגירות הזאת? מהגאווה!

בחתימה של ‘דם’ – אין את הבורא עולם…
תראו מה עושים עם טיט, עם הטיט הזה אנחנו בונים בניינים, מגדלים, חומות, מה שתרצו…
לדיבורים שלנו יש תוצאות כל יום כל רגע – יש יותר שלום בבית, יותר אהבה לילדים, יותר אחדות, יותר מילים טובות אחד לשני ויותר ויתורים.

סבא ז”ל

אני זוכר את סבא שלי ז”ל, הוא היה הרב של בית הכנסת בשכונה, מדי פעם בחגים היו ויכוחים מתי לקיים תפילת שחרית, אז הגבאי אומר “כמו תמיד, כמו כל יום…” וישר אומרים “לא! צריך להחליף”, אז חלק אומרים תפילה בשש בבוקר, חלק אומרים שש וחצי וחלק אומרים בשבע בבוקר וכל אחד מסביר את הטענה שלו.
וסבא שלי הרב של בית הכנסת יושב בשקט, לא מתערב. טוב, בגלל הויכוחים הולכים לרב שיכריע, “הרב, מה אתה אומר? מה הדעה שלך?” והוא היה עונה להם “מה שתחליטו, אני אחריכם”, מעולם לא אמר מה דעתו, ברור שהייתה לו דעה אבל הוא לא אמר אותה כי הוא ידע שאוטומטית הוא תופס צד במחלוקת והיכן שיש מחלוקת צריך לברוח, כשאתה רואה בית כנסת שיש בה מחלוקת תברח…
הוא ידע עם מי יש לו עסק, אל תיכנס לנושאים הללו בכלל, שלא תהיה קשור לצד כלשהו, גם אם יש לך איזושהי דעה וזה לא משהו מוכרח מבחינת הלכתית אז אל תגיד אותה, שתוק וזהו.

“תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק”

זה פורים, כתוב “תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק”, ‘המאור ושמש’ אומר שהמילה “עֲמָלֵק” בגימטריא זה “רם” – מאתיים וארבעים – רם, גדול, אישיות, בומבסטי, יש לו דעות, ה’מר’ זה תוצאה של ה’רם’ – זה מביא מרירות לכל הסובבים אותו…
תשמעו סיפור, יום אחד התארחנו אצל מישהו ולצערנו ההתנהגות שלו הייתה זוועה, כשהוא אומר דבר תורה בבית מסכן מי שיזוז, מסכנים הילדים ומסכנה אישתו, כולם צריכים להפסיק הכל ולבוא לשמוע אותו מדבר אחרת זו פגיעה בכבוד מלכותו…
ואני שואל, למה צריך שיהיה אצלך מפחיד, למה? למה לא להיות ספונטני? למה לא להיות עממי ופשוט? למה שאתה לא תגיש אוכל לאורחים שלך? למה שאתה לא תרים מהשולחן לכיור? הדברים הפשוטים הללו מסמלים הכנעה, אנחנו רוצים לראות מעשים בשטח, “לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר” – דברים פשוטים וקלים!

אני ‘מלא’ מהבית…

מישהו הלך לחתונה, ניגש לבעל השמחה ושאל “מה ההכשר פה?” אז בעל השמחה אמר לו את ההכשר, הוא כעס וסיפר לכולם “אני לא יכול לאכול פה…”
למה אתה צריך לצער את בעל השמחה? אתה לא רוצה לאכול – אל תאכל, שב בשקט, למה אתה צריך שכל העולם ידע שאתה לא אוכל את הכשרות הזאת ושאתה כזה צדיק גדול? אתה לא יכול לעשות את זה יותר בעדינות?!
למה להבליט את החומרות שלך? שב בשקט, ישאלו אותך “למה אתה לא אוכל?” תענה “אני כבר ‘מלא’ מהבית…” וזהו.
תהיה כנוע למשפחה ולשכנים, הכנעה וצניעות זו ההנהגה הנכונה של ה’דרך’.
ר’ אשר הוא הדוגמא האמיתית לכך, הוא התפרסם רק לאחר פטירתו, וגם זה רק בתור מחלק תפוחי אדמה, בצל, עגבניות וכד’, היו רק בודדים שהכירו באמת את גדולתו בזמן שהוא היה בחיים.
היה יהודי תלמיד חכם אחד מפתח תקווה שנפטר, אז הילדים שלו חיפשו בספריה שלו לראות אם הוא השאיר כתבים או משהו, הם מצאו בספריה ספר שבתוך הספר היה דף ובדף היה כתוב “לכבוד מורינו ורבינו ועטרת ראשנו ר’ אשר פריינד…”, הם מצאו דף שלם של תארים והדף הזה היה בעצם מיועד לר’ אשר…
יום אחד הילדים של אותו רב פגשו את אחד התלמידים של ר’ אשר ואמרו לו את זה, אותם תלמידים באו לר’ אשר וסיפרו לו שהרב ההוא מפתח תקווה שנפטר מאוד מאוד העריך את הרב…
אמר להם ר’ אשר “אם היהודי הזה מעריך אותי אז זו כבר סיבה לעשות מזה עסק? מה אתם עושים מזה משהו גדול?”
אז אחד התלמידים אמר לר’ אשר “אני חושב שבגלל שהרב השתדל כל החיים להסתיר את עצמו לכן הוא זכה…”, ר’ אשר אמר לו “בזה אתה צודק, ההצלחה באה בגלל שכל החיים השתדלתי להסתיר את עצמי ולא להתבלט…”
תעשה כמה שיותר, אל תפסיק מלפעול למען אחרים, אבל ככל שתסתיר מכולם את היכולות ואת ההצלחות שלך אתה תרוויח יותר, תהיה לך יותר ברכה, תוכל לפעול ישועות ולבטל גזירות…
שהקב”ה יזכה אותנו ללכת בדרך האמת,
אמן כן יהי רצון.

ניתן להאזין לשיעורי “דרך הבעל שם טוב” בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900