דבר תורה לפרשת נח לפי תורת הסוד והרב מרדכי אליהו

תיקון מי נח

ידועים דברי רבנו האר"י ז"ל, שלעומת נח שמקבל את הדברים בשתיקה בשעה שאלוקים מספר לו על המבול, אברהם ומשה מתפללים ומתמרמרים, בוכים וצועקים, עד שמבטלים את הגזירה. משה אומר לקב"ה: "ועתה אם תִשָא
חטאתָם. ואם אַיִן – מחֵני נא מִספרךָ אשר כתבתָ" (שמות לב). יש רמז במילה "מחֵני", שכן יש בה ממש אותן אותיות של "מי נח"! לא לחינם משה השתמש במילה זו, אלא ללמדנו שבתפילתו – נתקן החיסרון של נח שלא התפלל על בני דורו. כאמור, כבר על אברהם אבינו, איש סודו של ה', נאמר: "כי נביא הוא וְּיתפלל בַעדךָ וֶחיֵה" (בראשית כ). אנו בניו של אברהם אבינו ותלמידיו של משה רבנו. עם ישראל נקרא בשם זה על שם היותו עם של "ישרים". "ועַמֵךְ כֻלָם צדיקים". ו"אם אינן נביאים – בני נביאים הם" (ירושלמי שבת פב). על כן אלוקים מגלה לנו את מעשיו בתורה ובדברי הנביאים וחכמי הדורות – הכול, כדי שננסה להציל את העולם ונתפלל על כך מכל הלב. והקב"ה לא ימאס בתפילתם של רבים ויצילנו מכל רע. אמן, כן יהי רצון. (מתוך "אביהם של ישראל על התורה")

שותפיו של הבורא

אלוקים פונה לנח, משתף אותו ומספר לו: "קֵץ כל בשׂר בא לפָני כי מלְּאה הארץ חמָס מפניהם והִנני משחיתָם את האָרץ". יש שואלים: מפני מה אלוקים משתף את נח ומספר לו על הסיבות להחרבת העולם? הוא היה יכול לומר לו: "עשׂה לךָ תֵבת עֲצי גֹפֶר", וזהו. אך את השאלה הזאת אפשר לשאול גם על אברהם – למה אלוקים מספר לו על החורבן הצפוי של סדום? והרי את אברהם הוא אפילו לא מצווה לבנות תיבה, מה תעזור לו הידיעה על חורבנה של סדום? מספר לנו המדרש (בראשית רבה מט ב), כי יש כמה שותפים לדבר סודו של ה'. בתחילה היה "סוֹד ה' – לִירֵאָיו" (תהלים כה). אחר כך גם לישרים- "ואת ישרים סוֹדוֹ" (משלי ג), "בסוֹד ישרים וְּעֵדָה" (תהילים קיא(. ואחר כך גם
לנביאים - "כי לאֹ יעשׂה ה' אלוקים דבר כי אם גָלָה סוֹדוֹ אל עבדיו הנביאים" (עמוס ג). שלושה סוגי נתינים זוכים לשמוע ראשונים את העתיד, מפיו של הקב"ה: יראי ה', הישרים והנביאים. וממשיך המדרש ומספר לנו, שאברהם אבינו לא נכנס תחת הגדרה אחת בלבד משלוש אלו, אלא הוא נכנס תחת שלושתן גם יחד. אברהם הוא ירא אלוקים – "עתה ידעתי כי ירא אלֹקים אתה" (בראשית כב). הוא ישר מן הישרים – "מישָרים אֲהֵבוּךָ" (שיר השירים א). והוא גם נביא - "ועתה השֵב אֵשֶת האיש כי נביא הוא וְּיתפלל בַעדךָ וֶחיֵה" (בראשית כ). למה הקב"ה משתף את הצדיקים במחשבותיו? לא לחינם צדיקים יודעים את תוכניות העתיד, לא לחינם הקב"ה מגלה להם את סודו. הם צריכים לעשות משהו עם הידיעה הזאת. גם בפרשה שלנו, כשאלוקים מספר לנח כי "השמים שמים לה' והארץ נתן לִבני אדם", לא לחינם הוא מספר לו על כך, אלא כדי שישתף בכך את בני דורו, וכך יוכל לבטל את הגזירה המרחפת מעל ראשם. גם כשהוא מספר לו על המבול הקרב ובא, לא לחינם הוא מספר לו על כך, אלא הוא רוצה שהוא יעשה משהו עם הידיעה הזאת.
כשאלוקים מצווה אותו לבנות תיבה, הוא לא עושה כן כדי להציל אותו מהמבול, שהרי יש לקב"ה דרכים רבות להצילו, לשם כך לא צריך להטריח את נח לעשות תיבה. אלא הקב"ה גם נותן לו כלי שאתו יוכל להציל את בני דורו
מפני הגזירה שאותה גילה רק לו. ודאי שלא כל אנשי דורו יוכלו לתפוס מחסה בתוך התיבה, שכן על אף גודלה הרב – אנשי הדור רבים הם ממנה, פי כמה וכמה. אלא שכאשר אנשי דורו יראו שהוא עוסק בבנייתה של התיבה, ובמשך
מאה-ועשרים שנה הוא בונה ומשפץ אותה, הם יתמלאו סקרנות וישאלו אותו: מה אתה עושה? או אז יהיה לו פתח להשיב להם: עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, שובו בתשובה. והם – יהיה להם פתח לשוב בתשובה. ואולם למרות שנח מוכיח את בני דורו, יש עליו ביקורת סמויה, והיא מובאת בדברי ישעיהו הנביא (פרק נד). לא מספיק לעשות תיבה, לא מספיק להוכיח ולתת מענה לשאלות של הדור, צריך גם להתפלל על אנשי הדור. מכיוון שנח לא עושה זאת, נקרא המבול על שמו: "כי מֵי-נֹחַ זאת לי אשר נשבעתי מֵעֲבֹר מֵי-נֹחַ עוד על הארץ כן נשבעתי מִקְּצֹף עליךְ וּמִגְּעָר בָךְ".

שכר מצוה

"וַיִּקַח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּמְלָה וַיָשִּימוּ עַל שְכֶם שְנֵׁיהֶם" (ט', כ"ג) "אין כתיב כאן 'ויקחו', אלא 'ויקח'. לימד על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת, לכך זכו בניו לטלית של ציצית, ויפת זכה לקבורה לבניו, שנאמר (יחזקאל ל"ט, י"א): 'אתן לגוג מקום שם קבר'" (רש"י בשם התנחומא נח, ט"ו) שם ויפת קיימו את המצוה, למרות ששֵם התאמץ והזדרז יותר במצוה. בשכר המצוה זכה שֵם למצות ציצית, ושכרו של יפת הוא זכות הקבורה. מדוע דווקא שכרו של שם הוא מצות ציצית? זאת משום שבמצוה זו מודגשת חשיבות הזהירות והזריזות. על מצות ציצית אמרו חז"ל (מנחות מ"ג ע"ב): "כל הזריז במצוה זו זוכה ומקבל פני שכינה"; וכאשר רוצה הגמרא להביא דוגמה לכלל של ר' נתן: "אין לך כל מצוה קלה שכתובה בתורה שאין מתן שכרה בעולם הזה, ולעולם הבא איני יודע כמה" – היא מספרת: "מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית". מצוה זו הגנה עליו שלא יבוא לידי מכשול, כמבואר שם בגמרא (מ"ד ע"א); וידוע מה שאמרו המקובלים, שעל ידי מצות ציצית האדם זוכה לאור המקיף. עוד אמרו, שאם אדם מגיע חלילה לידי כעס יתפוס בידו את כנף הציצית או יסתכל בה ובזה יוסר כעסו ותנוח דעתו (כף החיים סי' כ"ד ס"ק כ"ה). הרי שגדולות מידות הזהירות והזריזות דווקא במצות הציצית. שֵם הזדרז במצוה, וזריזותו הועילה לבניו לזכות במצות הציצית. עוד יש לומר, ששֵם נמנע מלראות את ערוות אביו, ומיד כיסהו, והציצית מביאה את האדם ל"ולא תָתֻרוּ אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר ט"ו, ט"ל). "ועוצם עיניו מראות ברע" (ישעיהו ג"ל, ט"ו; ועיין ב"ב נ"ז ע"ב). מי שזריז וזהיר בהימנעות מראיות אסורות זוכה ורואה, מידה כנגד מידה, פני שכינה.
וידוע שהאדמו"ר רבי ישראל אביחצירא ה"בבא סאלי" זיע"א, הגיע למדרגת הקדושה ולדרגתו הגבוהה בזכות ששמר על קדושת עיניו. לעומת שם, יפת – אף שגם הוא לקח חלק במצוה – לא הזדרז כאחיו. לכן הוא יקבל את שכרו רק בעוד אלפי שנים. ולמרות שגוג ומגוג, מיוצאי חלציו של יפת, עתידים להילחם בעם ישראל, הקב"ה זוכר חסדי אבות וישלם לגוג בכך שיבוא לקבורה, בזכות המצוה שעשה יפת.

שכר המצוות מופיע שוב בפרשתנו בקשר למעשיו של נמרוד. התורה מאריכה בתיאורים על נמרוד (י', ח'-ט'): "וכוש ילד את נמרוד, הוא החל להיות גבור בארץ. הוא היה גבור ציד לפני ה' על כן יאמר כנמרוד גבור ציד לפני ה'". מה
היתה גבורתו של נמרוד? אומר רש"י: "'להיות גבור' – להמריד כל העולם על הקב"ה בעצת דור הפלגה. 'גיבור ציד' – צד דעתן של בריות בפיו ומטען למרוד במקום. 'לפני ה'' – מתכוון להקניטו על פניו. 'על כן יאמר כְּנִמְּרֹד' – על כל אדם מרשיע בעזות פנים, יודע ריבונו ומתכוון למרוד בו, יאמר: זה 'כְּנִמְּרֹד גבור ציד'. הרי שנמרוד היה ראשון הכופרים והממרידים כנגד ה'. והנה בהמשך מתארת התורה את בניית נינוה על ידי אשור: "ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער. מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה ואת רחובות עיר ואת כלח". ביאר רש"י: "'מן הארץ' – כיון שראה אשור את בניו שומעין לנמרוד ומורדין במקום לבנות המגדל, יצא מתוכם". בהמשך מתאר הכתוב את נינוה בכינוי: "העיר הגדולה" (ראה רש"י ושפתי חכמים). וזהו דבר מופלא ומדהים! בעוד למעלה מאלפיים שנה מהיום שבו בנה אשור את נינוה, יהיו אנשי נינוה לעתיד רעים וחטאים ותהיה רעתם רבה. אבל הקב"ה
זוכר שלפני שנים רבות, בעת ייסוד העיר, עשה זאת אשור לשם שמים, שכן רצה להתרחק ממגמת הכפירה של נמרוד. אמנם אשור עשה זאת בסתר, לא בצורה גלויה ומפורסמת, כפי שעשה זאת אברהם אבינו; ובכל זאת העיר נבנתה על יסוד של קדושה, כדי להתרחק מנמרוד ומהשפעתו השלילית. ובשל כך יאמר הקב"ה ליונה: לך לך אל נינוה והחזירם בתשובה. הקב"ה זוכר להם את זכות אביהם אשור, ובזכותו הוא יעורר אותם לתשובה. הרי לנו מתן שכרן של מצוות! (מתוך "דברי מרדכי")

באיזו שעה נמצא השעון?

יש סיפור שמסתובב מפה לאוזן, סיפור על גלימה מופלאה שמו"ר אבא זצ"ל הכ"מ קיבל מהמקובל האלוקי הבבא סאלי זצ"ל. גלימה שהבבא סאלי הכין לעצמו לקבל בה פני משיח. וכשנודע לו מפי המגיד שלו שגזירה נוראה ח"ו
עלולה להתחולל על עם ישראל, השליך את נפשו מנגד ומסר את עצמו למיתה ככפרה על כלל ישראל. לפני כן קרא הבבא סאלי למו"ר אבא הכ"מ, שהיה מחבב אותו הרבה, ומסר לו כמה דברים וביניהם את הגלימה הזאת.
הוא ביקש ממו"ר אבא הכ"מ ללבוש את הגלימה המיוחדת הזאת בשעה שהוא יקבל פני משיח. דבר מה מיוחד יש בגלימה זו, שבכיס הגלימה העליון יש משערות זקנו של ה"בבא סאלי". הרב שמר על כל שערה ושערה שנשרה
מזקנו במקום מיוחד. הוא שם את השערות הללו בתוך הגלימה בשעה שמסרה לידי הרב אבא הכ"מ, וכך אמר לו: שים לב שבשעה שתקבל פני משיח, השערות האלה שהן חלק ממני יהיו יחד איתך. מעשה נוסף הקשור לכך הוא המעשה בשעון זהב ושעון כסף. הבבא ברוך – בנו של הבבא סאלי סיפר לרב כי מו"ר אביו הבבא סאלי בא אליו בחלום כמה פעמים ואינו מניח לו. הוא מצווה אותו למסור למרן הרה"ג מרדכי אליהו את השעונים שהניח לו בירושה, שעונים שמורים על הגאולה אם יגיעו לשעה היעודה - 12 . הרב הכ"מ אמר פעם שהשעון נמצא בחמש דקות לפני שתים עשרה. והיום כולם מספרים שהשעון של הרב אליהו כבר בשעה שתים עשרה ושתי דקות. מה הפירוש כבר אחרי שתים עשרה? בכדי לענות אספר לכם סיפור. לפני שנים ביקר מו"ר אבא זצ"ל - הכ"מ אצל האדמו"ר מחב"ד זצ"ל. ובנוכחותו אמר לו הרבי: יש אנשים ששואלים מתי יבוא המשיח? מתי תהיה הגאולה? ובכן צריך להגיד להם: המשיח לא קרוב, הוא כבר נמצא!. אנחנו הבעיה. אנחנו סוגרים את הדלת בפניו. צריכים לפתוח את הדלת ולא לחסום את הגאולה. זה פירוש המילים "אחרי שתים עשרה" - הגיע זמן הגאולה, עכשיו הכל תלוי בנו שלא נחזור שוב על חטא המרגלים. מה היה עם המרגלים? אלוקים אומר להם: הגיע הזמן שתכנסו לארץ ישראל, שתבנו את בית המקדש, שתביאו ברכה לעולם כולו. אבל המרגלים הללו מרפים ומחלישים את רוח העם כולו וגורמים "בכייה לדורות", חורבן של שני בתי מקדש, גירוש ספרד וגירוש גוש קטיף ועוד צרות אחרות. הם מביאים בכיית חינם שעיכבה את הכניסה לארץ ישראל. בלי הבכייה הזאת היינו נכנסים לארץ במספר ימים, אבל שכחנו שאלוקים איתנו. התחשבנו יותר מדי במצגי שווא של עוצמת הענקים. עוצמה שהתבררה אחר כך כחסרת כל תוקף. נבהלנו ובמו ידינו איחרנו את הגאולה בארבעים שנה. גם הבבא סאלי וגם האדמו"ר מחב"ד וגם מו"ר אבי זצ"ל הכ"מ אמרו שהגיע זמן הגאולה. שלושה צדיקים גדולים שכל כך כיבדו אחד את השני כליבם וכנפשם. שלושה אנשים שידעו לפעול ישועות בתפילתם. צדיקים שהתקיים בהם: "ותגזור אומר ויקם לך". שלושה צדיקים שהיו נראים כל כך רחוקים ובאמת היו כל כך קרובים. שלושתם אמרו לנו שהגיע זמן הגאולה. שכל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא למחות את שאריות חטא המרגלים שעדיין בתוכנו, שאריות של חוסר אמונה ביכולת של ה' לקיים את שבועתו לאבות, שאנחנו חגבים, שאלוקים
לא פועל ישועות דרכנו. "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְּכַאֲרִי יִתְּנַשָא" במהרה בימינו. אמן. (הרב שמואל אליהו, בן הרב) (מתוך "אביהם של ישראל")

הלכות שבת

פרחים לשבת

לט - המקבל פרחים לכבוד שבת וכבר יש לו פרחים לכבד בהם את שבת - יכול להשתמש גם בחדשים בשבת זו, ואינו צריך לשמרם בקירור עד לשבת הבאה, ואין זה דומה לדברי ספר חסידים (המובא לעיל סעי' ל"ד), משום שככל שירבה בפרחים לכבוד שבת הרי זה משובח.

כיבוס לשבת

מ - עשר תקנות תיקן עזרא הסופר (כשעלה לא"י), אחת מהן: "...ומכבסין בחמישי בשבת... משום כבוד שבת". יש מפרשים שתקנת עזרא לכבס בחמישי, כדי שביום שישי הנשים תהיינה פנויות להכין צרכי שבת, אך באותה מידה יכולות הנשים לכבס גם בשאר ימי החול. ויש מפרשים שצריך לכבס ביום חמישי דווקא, משום שבשאר ימי החול לא ניכר שהכיבוס נעשה לכבוד שבת. להלכה - מותר לכבס לשבת גם ביום רביעי, משום שגם אז ניכר שמכבס לשבת, ואם יש הכרח - מותר לכבס גם לפני כן.

כיבוס בגד שאינו מלוכלך

מא - יש מפרשים שתקנת עזרא לכבס לכבוד שבת מתייחסת גם לבגד שנלבש פעם אחת ואינו מלוכלך שיש לכבסו ורצוי לצאת דעה זו לפחות ע"י מלבוש אחד שיכבסו לכבוד שבת.

כיבוס ביום שישי

מב - במקרים מיוחדים כשאין אפשרות לכבס לפני יום שישי, או כשמתעורר צורך חדש לכבס ביום שישי - מותר לכבס ביום שישי, ובלבד שלפני הכיבוס תשתדל האשה לבשל ולהכין את המאכלים וצרכי שבת.

היתר כיבוס ביום שישי

מג - מותר לכבס ביום שישי בגדיו של בחור ישיבה או חייל שהגיע לביתו ביום שישי, וכן בגדי תינוקות שיש צורך לכבסם. אמנם גם במקרים אלו ישתדל להקדים ולהכין צרכי שבת, ורק אח"כ לכבסם.

סיום הכיבוס לפני שבת

מד - המכבס ביום שישי במכונת כביסה - צריך לכוון את מכונת הכביסה כך שתסיים את פעולתה לפני כניסת השבת, מכמה סיבות: א. שמא חברו ישמע את קול פעולת המכונה ויחשוב שמותר לכבס בשבת. ב. שמא יסובב בשבת
את אחד הכפתורים לפעולה הרצויה. אמנם, בדיעבד כאשר יש הכרח - מותר להפעיל את המכונה ביום שישי סמוך לשבת כך שתמשיך לפעול בשבת, ובתנאי שיכסה את הכפתורים ויכסה את השעון ויכסה את המכונה שלא תשמיע קול.

כביסה תלויה בשבת

מה - בימינו אין להשאיר כביסה תלויה מערב שבת כדי שתישאר שם בשבת.

(מתוך "מאמר מרדכי" הלכות שבת-חלק א')

מתוך העלון "עטרת מרדכי"
שע"י בית תורה וחסד "עטרת מרדכי אליהו"
רחובות
08-9397933