——–
הענוה היא מדה טובה, והיא היפך הגאוה. ומי שיש בו המידה הזאת, כבר השיב נפשו מכמה מיני רעות. ומי שהגיע אל מעלה זאת הנכבדת, עושה מצוה, ומקבל שכר לפי גודל ענותנותו. כי הענוה שורש העבודה, ומעשה קטן של הענוה מתקבל לפני השם ברוך הוא אלף ידות יותר ממעשה גדול של הגאוה. וכן אמרו רבותינו [ברכות ה:]: אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין ליבו לשמים. אבל מעשה של הגאוה אינו מתקבל לפני השם ברוך הוא, כי היא תועבת השם, שנאמר [משלי טז, ה]: "תועבת ה' כל גבה לב" ובעבור זה צועק ואינו נענה, שנאמר [ישעיה א, טו]: "גם כי תרבו תפלה, אינני שומע". ועושה מצוות וטורפים אותן בפניו, שנאמר [מלאכי א, י]: "מי גם בכם ויסגור דלתים". ומביא קרבן ואינו מתקבל שנאמר [ישעיה א, יב]: "מי בקש זאת מידכם רמס חצרי". ונאמר [ירמיה ז, כא]: "עולותיכם ספו על זבחיכם, ואכלו בשר". אבל במידת הענוה והשפלות מגיע לכל טוב, כי [משלי ג, לד]: "לענוים יתן חן". וכיון שיש לו חן בעיני הקדוש ברוך הוא, צועק ונענה מיד, שנאמר [ישעיה סה, כד]: "טרם יקראו ואני אענה". ועושה מצוות ומקבלים אותן בנחת ובשמחה, שנאמר [קהלת ט, ז]: "כי כבר רצה האלוקים את מעשיך". ולא עוד, אלא שמתאוים להם, שנאמר [מלאכי ג, ד]: "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים".
ומה היא הענוה? היא הכנעה ושפלות הנפש, ויחשוב עצמו כאין. והאדם חייב בה בכל עת ובכל זמן, להיות נבזה בעיניו ושפל רוח ורך הלבב ורוח נשברה.
שורש הענוה, שיחשוב הוא לעצמו בעוד שהוא שליו ושקט, ובריא ועשיר, אשר הבורא ברוך הוא היטיב עמו טובה, ושהוא אינו ראוי לה. ושיחשוב גדולת האל ורוממות תפארתו, ויחשוב מה אני, הלוא אני ברייה שפלה מאוד, ואני בעולם השפל וְהַכָּלֶה. ויחשוב, כל מעשים טובים שאוכל לעשות אינם כי אם טפה מן הים נגד מה שאני חייב לעשות.
ויעשה כל מעשיו לכבוד שמים, ולא להחניף לשום אדם, ולא לשום הנאה, אך יעשה הכל לשמו הגדול, זה שורש הענוה. אבל הנכנע לפני הבורא ברוך הוא כשיחלה גופו או אחד מאיבריו, או בעת שמתים בניו ואוהביו, או בעת ירידתו מעשרו וגדולתו, או כשיזקין באמת, לעולם הענוה והשפלות מקובלים לפני השם ברוך הוא, אך לא הגיע בזה לעיקר הענוה.
וחייב להתנהג בענוה במשא ובמתן עם בני אדם בענייני הממון לפנים משורת הדין עם כל אדם, וכל הנהגתו עם העולם תהייה בשפלות ובנחת.
ועיקר הענוה שייכנע לאלה הנתונים למרותו, כגון לעבדיו ולבני ביתו ולאותם עניים שהם מתפרנסים ונהנים ממנו, והוא אינו צריך להם ואינו ירא מהם. הנכנע לאלמנות ולגרים וסובל טורחם ומשאם, והשומע חרפתו ואינו משיב מחמת גודל ענותנותו, זו היא ענוה ישרה מאוד.
יש עוד ענוה טובה מאוד, כגון מי שנכנע לפני רבו ולפני חכמים ולפני צדיקים ההולכים בדרכי ישרים, וחושב בליבו אלו הם עבדי השם ברוך הוא, משרתיו ואוהביו, ובעבור זה ישפיל עצמו לפניהם ומכבדם. גם זה ענוה טובה, שיחשוב, אכנע לפני חכמים כדי שיקרבוני וילמדוני ויוכיחוני ויוליכוני בדרכי השם ברוך הוא.
ויש עוד ענוה טובה מאוד, שייכנע לפני תלמידיו ויפרש להם כל סתום, לגדול לפי גדלו ולקטן לפי קטנו, ויפרש ויחזור ויפרש בסבר פנים יפות, עד שיבינו. ולא יאמר: איך אשיב לו עד שיבין, הלוא ליבו קשה כאבן. ויסדר העניין בנחת כמה פעמים. וכבר ידעת שכרו של רבי פרידא, שחזר לתלמיד אחד ארבע מאות פעמים [עירובין נד:].
ויש עוד ענוה גדולה, ללמוד לפני הקטנים ולדרוש מהם מה שנעלם ממנו, ולא יאמר, איך אלמד לפני זה ואיך אדרוש ממנו, הלוא הוא קטון ממני?! ועל זה נאמר [תהלים קיט, צט]: "מכל מלמדי – השכלתי" ועוד אמרו רבותינו [אבות ד, ד]: "מאוד מאוד הוי שפל – רוח בפני כל אדם". לא בפני הגדולים לבד צריך להיות שפל רוח, אלא אף לפני הקטנים. וההולך בדרך זה, יזכה את הרבים, כי הוא נושא חן בעיני כל רואיו, וכל מעשיו וסדרי ענייניו מקובל להם, ותמיד הם משבחים אותו, ומתוך כך הם חומדים לעשות כמוהו, וכל אדם יברך את בנו שיהיה כמו פלוני, ובזה הוא מקדש השם ברוך הוא.
אבל המתגאה הוא מחלל השם ברוך הוא ומחטיא את הרבים. הוא דומה לנבלה, שהיא מושלכת בשוק, וכל עובר ושב מניח ידו על חוטמו עד שיעבור, כך המתגאה הוא מגנה את התורה ולומדיה ומרחיק בני אדם מן התורה, כי אומרים: "מה תועלת יש בתורה, אחרי אשר לומדיה רעים"? ומתוך כך פורשים הן מן התורה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב דוד גבריאל שליט"א
ואנכי עפר ואפר – מעלות הענווה
הרב דוד גבריאל שליט"א
——————————————————————————–
ילקוט נפלא במעלת הענווה וגנות גסי הרוח – ליקט וערך בעזרת החונן לאדם דעת – דוד גבריאל
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5