——–
הראשון, בחוזק כעסו של אדם. כגון שבזהו אדם מאוד בדברים או במעשה, ויש לו להינקם ממנו, ומושל ברוחו ומוחל לו בעבור הבורא ברוך הוא, זה סימן הענוה. ולפעמים אסור למחול, כגון תלמיד חכם שבזהו ברבים, עד שיפייסהו.
השני, כשיבוא הפסד גדול, או שימותו בניו וקרוביו, ומצדיק דין הבורא ברוך הוא עליו ומקבל מאהבה, כמו שנאמר [ויקרא י, ג] "וידם אהרן". וזה יורה מאד על הענוה.
השלישי, אם ישמע שהעולם משבחים אותו על חכמתו ועל מעשיו הטובים, לא ישמח בליבו על זה, אלא יחשוב שמעשיו הטובים הם מועטים נגד מה שהוא חייב לעשות, ואינם אלא כטפה בים. וכל שכן אם יאמרו עליו מעשים טובים שלא עשה, שלא ישמח, אלא יצטער בליבו על שיצא לו שם בדבר שאין לו שייכות. ואם אחד ספר עליו מעשים רעים, אם אמת הדבר, לא יחפש לעוות האמת כדי לנקות עצמו, אלא ינהג באמיתיות כמו שאמר יהודה [בראשית לח, כו]: "צדקה ממני".
ואל ישתדל להכחיש אותו האיש שספר עליו, ואל ישנאהו על שגלה הדבר, אך יכנע לבורא ברוך הוא אשר גלה מעט מהרבה לייסרו ולהוכיחו כדי שישוב אליו. ואם מה שסיפר עליו הוא שקר, אל יכלים המספר ולא יכעס עליו.
כי כבר היה אחד מן החכמים שספרו עליו רע, וכשנודע הדבר לחסיד, שלח לאותו שסיפר עליו בדורון, וכתב לו: אתה שלחת לי דורון מזכויותיך, ואני גמלתי לך בדורון זה ששלחתי לך, כי ליום הדין מראים מצוות להרבה בני אדם שלא עשו את אותן המצוות, ויאמרו, הלוא לא עשינו זה?
וישיבו להם, אותם בני אדם שספרו עליכם רע הם עשו אלו המצוות, ונוטלים אותן מהם ונותנים לכם. וכן לרשעים מראים עברות שלא עשו, וכשיאמרו: "הלוא לא עשינו את אותן עבירות", ישיבו להם: "אלו העברות עשו אותם שספרתם עליהם לשון הרע, ונטלו מהם ונוספו עליכם". וזהו שנאמר [תהלים עט, יב]: "והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חירפוך ה"'. כי כל המחרף הצדיק כאילו מחרף השם ברוך הוא, כי אויבי ישראל הם נקראים אויבי השם בכמה מקומות.
ועל זה הזהירונו בתורה [דברים כד, ט]: "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים". לפיכך מי שסובל בזיונו ושותק, ניכר שהוא ענו. וכן מצינו בהלל הזקן [שבת לא.]: באחד שבזהו, שאמר לו "אל ירבו כמותך בישראל" ולא הקפיד. ויש במדרש: אין עניו אלא השומע חרפתו ואינו משיב, כדכתיב [במדבר יב, א]: "ותדבר מרים ואהרן במשה" וכתיב [שם, ג]: "והאיש משה עניו מאד". ועליהם נאמר [שופטים ה, לא]: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" [שבת פח:].
הרביעי, אם הבורא ברוך הוא מיטיב לו בעושר ובבנים, ונותן לו חכמה יתרה ותבונה וכבוד, יוסיף ענוה ושפלות לפני הבורא ברוך הוא, ויכבד בני אדם וייטיב להם יותר מבתחילה. כמו שנהג אברהם, בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא [בראשית יח, יז]: "המכסה אני מאברהם", אמר [שם, כז]: "ואנכי עפר ואפר".
רוב חכמה ורוב הממון הכפול בעולם הזה יהיה מחמת אחד משלושה דברים: האחד, לטובה מאת הקדוש ברוך הוא, השני לניסיון, השלישי לנקמה.
סימן הטובה, אם העשיר הזה לא יעשה היזק לשום אדם בממונו, או החכם לא יתחכם להרע לשום אדם בחכמתו, אך זה בחכמתו וזה בעושרו מוסיפין עבודת הקדוש ברוך הוא לפני עניינם, אז באמת החכמה או העושר הם לטובה מאת הקדוש ברוך הוא.
וסימן הניסיון הוא, שהיה בעל הממון טרוד על שמירת ממונו, וירא שמא יפסיד ממונו, ואינו נהנה מן הממון לשלוט בו ולאכול ממנו, וגם אינו מרע לאדם בעושרו, וגם לא יתגאה, אך טורח תמיד לקבץ הון, ודואג בשמירתו, וגם אינו עושה נדבה ואינו מרחם על העניים, לא מאכיל ולא מלביש. וכן החכם, אם משים רוב חכמתו על עולם הזה לתקן צרכיו, ואינו מתחכם לא לרעה ולא לטובה, אלה ודאי לניסיון הם.
וסימן הנקמה, שיהיה בעל הממון מזיק לאחרים בממונו, ומתגאה בו, ואינו עושה בו צדקה, וטרוד להתענג בו, כמו שאמר הכתוב [ישעיה כב, יג]: "ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן". ואומר [שם ה, יב]: "והיה כינור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם". ולא יעלם ממנו חוקי הקדוש ברוך הוא, על זה נאמר [קהלת ה, יב]: "עושר שמור לבעליו לרעתו". וכן אם החכם יערים לעשות רעות ולא יעשה טוב, כמו שנאמר [ירמיה ד, כב]: "חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו". אז חכמתו לו למכשול. לכן המשכיל יעשה בממונו ובחכמתו הטוב לפי רוב ממונו ושיקול דעתו, ויוסיף הכנעה ושפלות, ולא יגבה ליבו, ולעולם ידאג שמא העושר הזה הוא שכרו, והוא מאותם שנאמר עליהם [דברים ז, י]: "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו". וגם ידאג החכם, שמא הוא מאותם שנאמר עליהם [ירמיה ד, כב]: "חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו". וכל אדם חייב להתחכם ולהתבונן להגיע בחכמתו למעשים טובים, עד שאין בכוח חכמתו להשיג יותר.
החמישי, כשמוכיח את עצמו במה שעשה רעה לאדם במעשים או בדברים, ואינו צריך לאותו אדם לשום דבר, ואינו מקוה לקבל טובה ממנו, וילך מעצמו בלתי הפצרת אחרים ומבקש ממנו מחילה, ומכניע עצמו מלפניו, ומתקן את שעיות, ומדבר לו תחנונים גם זה סימן לענוה.
השישי, שינהג בענוה בצורה עדינה ורכה, כמו שנאמר [משלי טו, א]: "מענה רך ישיב חמה". ובקול נמוך, כי זה מדבר השפלות, כמו שנאמר [ישעיה כט, ד]: "ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרתך". ולא יתעסק בנוי המלבושים ותכשיטים, כמו שנאמר [איוב כב, כט]: "ושח עינים יושע", ולא יתעסק בתענוגים, כעניין שנאמר [משלי יג, כה]: "צדיק אוכל לשובע נפשו". כל אלה הם סימני הענוה.
הענוה היא סולם לעלות בדרכי הקדוש ברוך הוא, שנאמר [תהלים כה, ט]: "ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו". וממנה יגיע להשיג יראת השם ברוך הוא, שנאמר [משלי כב, ד]: "עקב ענוה יראת ה"'. השכינה שורה על הענוים, שנאמר [ישעיה נז, טו]: "אשכון ואת דכא ושפל רוח". הקדוש ברוך הוא הניח כל הרים וגבעות הגבוהים והטה שכינתו על הר סיני וירד למטה. וכתיב [שם כו, יט]: "הקיצו ורננו שכני עפר, כי טל אורת טלך". מי שנעשה שכן לעפר בחייו בעולם הזה, יחיה לעולם הבא. וכתיב [תהלים קלח, ו]: "כי רם ה' ושפל יראה". ומי שמשים ליבו כבשר תפלתו נשמעת, דכתיב [ישעיה סו, כג]: "יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה"'. וכתיב [תהלים סה, ג]: "שומע תפלה עדיך כל בשר יבאו" [סוטה ה.].
אמר רבי יהושע בן לוי: בא וראה כמה גדולים נמוכי רוח לפני הקדוש ברוך הוא, שבזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה – שכר עולה בידו, מנחה – שכר מנחה בידו, אבל מי שדעתו שפלה, מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקורבנות כולם, שנאמר [תהלים נא, יט]: "זבחי אלוקים רוח נשברה". ולא עוד, אלא שאין תפלתו נמאסת, שנאמר [שם]: "לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה" [סוטה ה:]. הרבה ענפים טובים צומחים משורש הענוה:
העניו הוא סבלן, מהסבלנות יבוא שלום, ובענוה ישקיט כעס של אדם הכועס עליו, כמו שנאמר [משלי טו, א]: "מענה רך ישיב חמה". והשלום היא מדה טובה מאוד.
העניו יש לו חן, שנאמר [שם ג, לר]: "ולענוים יתן חן". העניו תפלתו מקובלת לפני הקדוש ברוך הוא, כי הוא מעביר על מידותיו. ובגלל זה נתקבלה תפלתו של רבי עקיבא כשאמר "אבינו מלכנו" [תענית כה:].
העניו זוכה להתחכם, כי יכנע לפני חכמים ומתאבק בעפר רגליהם, ונאמר [משלי יג, כ]: "הולך את חכמים יחכם". העניו מרחמים עליו מן השמים, שנאמר [שם כח, יג]: "ומודה ועוזב ירוחם".
העניו בורח מן הגדולה ומן הכבוד, ובזה תלויה הצניעות, שנאמר [מיכה ו, ח]: "והצנע לכת עם אלוקיך". העניו שמח בחלקו שחלק לו הקדוש ברוך הוא, הן רב הן מעט, שנאמר [תהלים לז, טז]: "טוב מעט לצדיק", ובזה ישקוט ליבו מטרדות העולם הזה, ומתוך כך ליבו פנוי לתור אחר החכמה ועבודת הקודש.
העניו דן כל אדם לכף זכות. משל, כי לאחד מן החסידים, שישאלו אותו: במה היית זוכה להיות אדון לבני דורך? השיב: מפני שכל אדם שראיתי, החזקתיו יותר טוב ממני. אם היה חכם יותר ממני, אמרתי, גם הוא ירא אלוקים יותר ממני, מפני רוב חוכמתו. ואם היה קטן בחכמה ממני, אמרתי, הוא שוגג ואני מזיד. ואם היה גדול בימים ממני, אמרתי, זכויותיו רבות מזכויותי, ואם הייתי זקן ממני, אמרתי, עונותיו מועטים מעונותי, ואם היה כמוני בחכמה ובימים, אמרתי, ליבו טוב לאלוקים יותר מלבי, לפי שאני יודע את העברות שעשיתי ואיני יודע העברות שעשה הוא. ואם היה עשיר ממני, אמרתי, שהוא עושה צדקות יותר ממני. ואם היה דל ממני, אמרתי, כי הוא דכא ושפל רוח יותר ממני, והוא טוב ממני. ומאלו הטעמים הייתי מכבד בני אדם והייתי נכנע לפניהם.
מומי העניו נשכחים, מחמת שהעולם רוצים בכבודו, וגם עוזריו רבים. משל, אמרו על אחד מן המלכים, שהיו שוכבים בלילה רבים מאנשי ביתו, וקם הוא בעצמו ותקן הנר שלא יכבה. אמרו לו: "למה לא ציויתנו". אמר להם: "מלך קמתי ומלך שבתי". ואמרו: כל מעלה מקנאים בה, חוץ מן הענוה. ואמרו: מי שהוא נבזה בעיני עצמו, גדול בעיני אחרים.
אך מה שצריך להרחיק במידה זאת – שלא יהא עניו ונכנע לפני הרשעים. ועל זה אמר הכתוב: [משלי כה, כו] "מעיין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע". ואם יש יכולת בידו, יקום נגד הרשעים לכבוד השם, ויחזק תוכחתו נגדם, ויעמוד עליהם כארי נוהם להציל הנגזל מיד הגוזל, ויורה בני אדם עבודת הקדוש ברוך הוא, ויוכיחם בכל כוחו כפי חכמתו. בתחילה בנחת, ואם לא יועיל יכלימם, ויצום על הטוב ויזהירם מן הרע בפיו ובלשונו כפי חכמתו. וימהר לקחת דיני אלוקים ממי שחייב בהם, ולא יכנע ולא ישפל בזה.
יש ענוה שהיא רעה כמו הגאוה, כעניין שעשו נביאי שקר, שהיו לובשים בגדים כמו נביאי האמת, שיקבלו כזביהם ושקריהם, כמו שנאמר [זכריה יג, ר]: "ולא ילבשו אדרת שער למען כחש". לכן אותם ההולכים בענוה בעניין המלבושים, ומדברים בנחת, ומנהיגים עצמם בחזקת חסידים וצדיקים, למען יאמינו להם ויסמכו על דבריהם, ויחניפו למי שאין להחניף, ועושים רמאות בסתר, ואינם מקיימים המצוות כשהם בבתיהם ביחידות, אלו הם גונבי דעת הבריות ומחללים השם ברוך הוא יותר מכל אדם, וגורמים שאין העולם מאמינים לטובים, וחושבים שכל העולם הם רעים נחשדים מבני אדם, שיאמרו, שמא אלו הם כאלו. והמכיר בהם, חייב לפרסם ולהודיע לכל, כפי שאמרו רבותינו [יומא פו:]: "מפרסמים את החנפים".
לכן הקיצה ואל תתעלם לרפות הגבהות והרמאות ממך, ואל תמנע בעבור שתראה הרבה מבני גילך עושים כן, שאינם מסירים הגבהות והרמאות, ואומרים למוכיחם: "מי האיש שאין לו גאוה? ומי האיש שיכול להיזהר היות ישר במשא ומתן ושלא לרמות בני אדם ולעשות כל מעשיו בהכשר? הלוא יש כמה בני אדם טובים וגדולים ממני העושים כך וכך, על כן אעשה כמותם, ומה שיהיה להם בעולם הבא יהיה גם לי".
המחשבים כך היא שטות שאין דוגמתה. משל, כי מי שעיניו כואבות, ויש לו כחול לרפאות העין, וכבר נודע לכל אמיתות הרפואה, אין זה חכמה לומר: "לא אעשה שום רפואה, ואם אהיה עיור, מה בכך, כמה עיוורים כבר יש בעולם, ומה שיהיה להם יהיה גם לי". הלוא זה לעג ושטות לפני כל. לכן עיין על נפשך, והשתדל בכל כוחך, ואל תיתן עיניך במי שלמטה ממך במעלת החכמה ובעבודת הקדוש ברוך הוא, כי בזה תקצר בעבודה ובחכמה, אך תיתן עיניך ולבך במי שהוא למעלה ממך, והשתדל לרדוף אחריו ולהשיגו כפי יכולתך במעלת החכמה ובעבודת הקדוש ברוך הוא. ועל זה נאמר [הושע ו, ג]: "ונדעה נרדפה לדעת את ה', כשחר נכון מוצאו ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב דוד גבריאל שליט"א
ואנכי עפר ואפר – מעלות הענווה
הרב דוד גבריאל שליט"א
——————————————————————————–
ילקוט נפלא במעלת הענווה וגנות גסי הרוח – ליקט וערך בעזרת החונן לאדם דעת – דוד גבריאל
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5