——–
צריך האדם ללמד דעתו שידע את החסרונות שבו, כדי שיוכל להתעלם ממומי חברו ולראות את מעלותיו, שאם לא כן, נתפסת בו אהבת עצמו.
א. אהבת עצמו היא העזה שבאהבות שהטביעה השם יתברך בנפש הבהמית, ומתפשטת על גופו ועל צאצאי מעיו ועל קנייניו ועל כל שאר דבריו, עד שיש בה כדאי לדחות כל מיני רוחות מצויות של תאוה וצער המתנגדים לו בענייני בריאות גופו וגידול בניו ושמירות קנינו. מכאן נולד הכבוד האמיתי, שגם הוא מוטבע בחותם הבריאה המפותח בחכמתו יתברך, דהיינו שהאדם עשוי לשמוח כשאחרים נהנין להסתכל במעלותיו.
ב. אלא שמדה זו דומה לכל שאר ההנאות המוטבעות באדם, שעיקר יצירתה היתה לתכלית מכונת מאתו יתברך. אבל כשמפליגין בהם, נעשים רוחות של סערה שלא על פי חנוך הנפש המשכלת וסופן להשתעבד בנשמה היקרה ולכבשה ולהופכה לשפחה לתאוותיה המלומדות, והן הן עיקר אהבתו של יצר הרע. ומן הכבוד הישר נעשית רדיפה אחר הכבוד, עד שנתעה להערים ולהמציא כמה מיני זעפנות ושקרים להטעות את הבריות, שימצאו בו מעלות בדויות שהוא נעור וריק מהם, ועל כל פנים להתאות לרדוף אחר חברת בני אדם הקטנים ממנו, בכדי להתעלס ביתרונו עליהם, ובדרך כלל להשתעשע ולעיין תמיד במעלותיו, ולגלות אפילו היותר קטנות שבמעלות עצמו והיותר קלה במומין של חברו, בכדי שימצא מקום להתגאות אפילו בחבורת אנשים גדולים שקטנם עבה ממותניו, עד שיכול להעז ולהפקיר את פניו לכלימות וריק.
דרך משל: מי שפניו מכוערות ביותר, ומרגיל את עצמו לראות באספקלריא יום יום, עד שתגל נפשו לחזות ביופיו, או מי שקולו עב כגעיית החמור, והוא רגיל להשמיע קולו ברבים, שסובר להנות אותם בנועם קולו ובאריכות זמירותיו, עד שמעצים עיניו אפילו כנגד המשחקים עליו בפניו.
ויש מתענג להרחיב פה ולשון במקהלות, כדי להשמיע דבר שטותו ולהכאיבם בגסות רוחו, כמו שאמר הכתוב [משלי יד, ג]: "בפי אויל חסר גאוה וגו"'. וזהו עניין מה שאמרו חכמינו ז"ל: "כל גאה שוטה", שאפילו מי שהרגשת גסות הרוח שלו חדודה כל כך, עד שמתלהב בחרי אף כנגד מי שפוגע בכבוד עבדו, משתטה ויוצא מדעתו למכור עצמו לכל הביזיונות וההשפלות הללו על ידי גאותו.
ג. ולמחלה זו צריך להתחיל החינוך בדרך ההפוכה, דהיינו להרגיל עצמו להיות בולם את פיו בחבורות אנשים קטנים ממנו, וכל שכן גדולים, ולהתחנך להוציא מהם, מדבוריהם וממעשיהם, ידיעות חדשות תמיד לתועלת עצמו לתקון מידותיו, ובדרך כלל לחנך את עצמו להיות מהיר למצוא אפילו מעלות היותר קטנות שבחברו. אלא שהן גדולות לגבי עצמו, ולהיות נבהל ממידות גרועות קטנות שחברו מתגנה על ידיהן, כשנזכר שישנן גם בו, ומה גם כשאותה מדה גרועה הקטנה היא היא הגאוה עצמה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב דוד גבריאל שליט"א
ואנכי עפר ואפר – מעלות הענווה
הרב דוד גבריאל שליט"א
——————————————————————————–
ילקוט נפלא במעלת הענווה וגנות גסי הרוח – ליקט וערך בעזרת החונן לאדם דעת – דוד גבריאל
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5