——–
גאות החכמה ומעשים טובים יש בה שני חלקים: האחד טוב, והאחד רע. הגאוה הרעה היא, כאשר יבזה בני אדם בליבו ובפיו, וכולם נחשבים קטנים ופחותים בעיניו, ומהלל ומשבח עצמו שהוא גדול בחכמה, ומתוך כך לא יודה על האמת מרוב גאותו, ולעולם נראה בעיניו חכמתו ועצתו ודבריו ומעשיו שהם משובחים ממעשה חבריו וחכמת עצתם, ומתפאר תמיד מחכמתו ומעשיו, כי חפץ לקבל שבח וכבוד על דבריו הישרים. ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה [משלי כז, ב]: "יהללך זר ולא פיך".
הגאה לעולם יחזיק טובה לעצמו, ומתוך כך לא יטרח על התורה, כי לא יחוש על כבוד שמים, רק שיודו לו העולם שהוא אדם טוב וחכם, ובזה יש לו די. ותמיד הוא שמח במכשול חבריו ובמעוט ידיעתם, ומתכבד בקלון חבריו. וזה אחד מעשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה [רמב"ם. תשובה ד, ד]. אדם שכל מעשיו טובים הם, ומתהלל בהם להתכבד, דומה לתבשיל חשוב מאוד מכל אבקת רוכל וראשי בשמים, ועומד אצל האש עד שיהא מקדיח ומסריח, עד שלא שוה לאכול התבשיל מחמת מרירות ושריפת האש, כך האדם המתפאר במעשים מקדיח ומסריח במהללו את מעשיו הטובים.
והמתפאר מחכמתו וממעשיו שאין בו, אין מדה רעה כמוה ואין דוגמתה. והלוא אמרו חכמים [ירושלמי שביעית י, ח]: אם מכבדים את האדם מחמת שסוברים שהוא יודע שתי מסכתות, ואינו יודע רק אחת, יאמר להן שאינו יודע. כל שכן וכל שכן שלא יטעה את העולם שיחזיקוהו בחזקה גדולה שאינה בו.
ודע, שאנחנו מחויבים שיהיו כל מעשינו מיוחדים לשם הבורא יתעלה, בגלוי ובסתר, וכל מעשה עבודת אלוקים יהיה להגיע אל רצונו בלבד, בלתי רצון בני אדם לקוות לקבל שבח וכבוד על מעשיו, אך יעשה את כל מעשיו לשם האל המשקיף אל הלב, כמו שאמר הכתוב [ירמיה יז, י]: "אני ה' חוקר לב, בוחן כליות" ואומר [דברים כט, כח]: "הנסתרות לה' אלוקינו".
לכן אם לא יזהר בחכמה ובזריזות להינצל מן הגאוה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, הוא יורש גיהינום, כי היצר אורב לו ומביא טענות וראיות להביא האדם לידי גאוה, ותהיה חכמתו לטורדו מן העולם. לכן אל יתעצל מלנצח יצר הרע יום יום, וזה נקרא מלחמה גדולה.
כמו שמצינו באחד מן החסידים, שפגע באנשים הבאים מן המלחמה ושללו שלל גדול. אמר להם: שבתם מן המלחמה הקטנה, ועדיין אתם עתידים למלחמה הגדולה. אמרו לו: מה היא המלחמה? אמר להן, היצר וחיילותיו, כי כל אויב שיש לך, שתנצח אותו פעם אחת או שתיים או שלוש, אז יניח אותך, אבל היצר אינו פוסק להלחם בך אף אם ינוצח מאה פעמים, כמו שאמרו רבותינו [אבות ב, ד]: "ואל תאמן בעצמך עד יום מותך". כי כל ימיך יארוב לך שמא תעלים עיניך ממנו, ואם ינצחך בקלה שבקלות, סופו שינצחך בחמור שבחמורות. ועבור שהגאוה שורש להרבה מידות פחותות, וגם היצר משתתף ומתערב בלב האדם, וכל עניין היצר הוא להכזיב האמת ולאמת השקר, והוא מלמד את האדם להתגאות ומביא לו ראיות, לכן צריך אתה להתחכם כנגדו.
תחילת תחבולותיו של היצר, הוא מקשה ליבו ומגביהו, וממתיק לו הגאוה ושאר מידות רעות. ואף כי יודע האדם בודאי שיש פשע ועון בגאותו, אפילו הכי עובר במזיד ומתגאה, כי היצר מבעיר את ליבו אחר הכבוד, עד שלא יחוש על העבירה. אבל האדם שהוא זך במעשיו, ולא יתגאה ולא יהלל עצמו כשיודע שיש עבירה בדבר, אז יבוא היצר הרע ויערוך עוד מלחמה להפילו ללוכדו ברשתו, ויורה היתר ומסביר לו סברות שיש לו מצוה ושכר על מה שמתהלל ומתפאר.
וכך יאמר לו היצר: כבר הגעת למעלת חכמה וחסידות, וראוי לך להתרצות ולהשתדל למצוא חן בעיני העולם, ולהחניף להם, לגלות להם חכמתך וצדקתך כדי שיאהבוך, ויביא לך ראיה מדברי רבותינו [אבות ג, י]: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו". וכל זה ראיות שקר, כי יסוד אותה הסברא היא ענף מן הגאוה. אבל העניין הזה הוא כמו שאמר הכתוב [משלי טז, ז]: "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו".
וכך פירוש הענין: אם האדם לא יתהלל לפני בני אדם ולא ישתדל למצוא חן בעיניהם בעשותו מעשיו הטובים, ואף על פי כן אוהבים אותו, זהו ראיה גדולה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותו, ויזרע לו אהבה בלבות בני אדם, ושם לו שם טוב על לשונם. ואמת היא שיש כמה בני אדם הנאהבים לבריות, והקדוש ברוך הוא שונאם כשאין מקיימים את המצוות, כי אין הקדוש ברוך הוא אוהב אלא את לומדי התורה ומקיימיה.
אחר כך יסיתך היצר לגלות חסידותיך ומעשיך הטובים לפני העם, ומביא ראיה אולי גם הם עשו כמוך, וגם זה נמשך מן הגבהות. אף על פי שמצינו כמה גדולים שנשתבחו שלא עשו אלא לפני תלמידיהם וחבריהם כדי שימשכו אחריהם ויחזיקו במעשיהם, ודאי זה מצוה כדי לחבב עליהם מעשים טובים, ואפילו בפני אלו לא יהנה בליבו באומרו: "זה אני יודע" או "זה אני עושה", אבל בפני העולם באמת אסור לו לגלות להם.
גם אם תלך בענוה ותעמוד להתפלל באריכות ותלמד בקביעות, יפתך היצר להתגאות ויאמר לך: עתה רואים אותך בני אדם, יחשבוך ויכבדוך עבור דרכיך הטובים, ויש רווח גדול בזה, מתוך שאתה חשוב בעיניהם יקבלו מוסריך ותוכחותיך.
כל זה הבל ורעות רוח. כי בעשותך מעשה הטוב לשם הבורא ברוך הוא לבד, דברי תוכחתך יתקבלו בפני העולם גם אם לא תחשוב כך. כי אין קבלת התוכחה תלויה במחשבותיך.
ואחרי שתסתלק מכל זה, יסיתך היצר ויאמר לך: לא יתכן שתהיה עבודתך שלמה עד שתתרחק מההתחנפות לגמרי, כגון שתכסה מעשיך הטובים ולהורות הפוך ממה שהיה כבר בלבך. תתפלל בקצרה, וכשתרצה ללמוד איזה חכמה תתייחד, ולא ידע שום אדם זולת הבורא ברוך הוא, ולא תיראה בך שום מדה טובה, אך להראות העצלות במעשה העבודה, כדי שלא יצא לך שם ותפסיד שכרך, ולא תצוה על הטוב ולא תזהיר מן הרע, ואל תודיע חכמתך ואל תלמדה לאיש זולתך, ולא תראה סימן של ירא שמים ולא אות, כגון תפילין ומזוזה וציצית, אלא תתנהג במנהגם ותלך בדרכיהם, ותהיה מעורב עימהם במאכל במשתה ובחדוה וברוב השחוק.
כל זה מענייני היצר ללכוד בני אדם ברשתו, והעושה ענין זה לשם מצוה, הפסדו אלף אלפי אלפים יותר משכרו, ודומה לבורח מאש קטנה לאש גדולה.
אך הישר הוא, שיתפלל בכונה ובאריכות, ויצוה על הטוב ויזהר מהרע, ויעשה כל הטובות בגלוי ובסתר. ואם יכבדוהו על זה וישבחוהו, אין מזיק לו בשבח, אחרי שלא כיון לזה בשעת המעשה. לכן בעת אשר תעשה מעשה הטוב, תבחין בעצמך ממי אתה מקוה הגמול, אשר מהאל הוא שלם, אבל אם מאחרים אינו שלם. וגם תבחין, אם זה המעשה אשר תעשה לפני העולם, אם היית עושה בייחוד בחדרי חדרים בזה הענין אשר אתה עושה ברבים, ואם יתברר לך זה, אז מעשיך שלמים.
כל מה שספרנו נגד יצר הרע, אינו כי אם טפה בים נגד מה שהוא חייב להיזהר בו, כי בכל דבר ובכל מעשה ובכל מדה בא היצר לשחת ולקלקל, ופתחנו פתח להודיע ענין היצר למי שלא ידע תחילת דרכיו. והחכם יבין, וימהר לסלקהו מתוכו: "וטהר ידיים יסיף אמץ" [איוב יז, ט].
הגאוה במעלת החכמה משובחת, שנאמר [ירמיה ט, כג]: "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי". ויוסיף הודאה לבורא ברוך הוא, וגם דעה והשכל ומידות טובות בתפלת החכמה: מודה אני לפניך, שנתת חלקי מיושבי בית המדרש, ולא מיושבי קרנות. ואשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו. ועל זה נאמר [דברי הימים – ב יז, ו]: "ויגבה לבו בדרכי ה"'. כי יהיה אדם יקר רוח וגבה לב בענייני העולם הבא, שלא יספיק לו במה שיזדמן לו, ולא יאמר די במה שימצא ידו מהם, אלא ימעט בעיניו כל מעשהו, ותגבה נפשו למעלה תמיד, ויתרעם בנפשו כמו שמקצר מעבודת הבורא ברוך הוא.
וזאת הגאוה אינה מזקת לענוה, אך מסייעתו, וגורמת לו לשמוח במעלות הטובות, ולשמוח בכבוד חבריו ולחוס על כבודם.
והגאוה נגד הרשעים היא משובחת מאוד, להוכיחם ולהכלים אותם ולא יכנע להם, ויצוה על הטוב ויזהיר מהרע כפי יכולתו, אף על פי שזה דומה בעיני העולם כמשתרר וכמתגאה, אחרי שליבו לשם שמים הרי זה משובח.
ולא יכנע לרשעים, כמו מרדכי שלא נכנע להמן, ובכל מקום שיש מצוה עליו לעשות, ולא יכנע כלל לרשעים לעזוב הטוב מפני השפלתו לפניהם. וזה צריך חכמה, מתי ישתרר נגדם בדבר מצוה, כי פעמים אינו שוה שיעמוד נגדם, שאם יעיז פניו נגדם עבור מצוה אחת, יפסיד אותם מאה מצוות. לכך צריך החכם להתבונן לפי השעה והעניין, ולפי זה יסדר מעשיו, כי יש דבר שצריך לעזוב בשבילם, ויש דבר שלא יניח בשבילם בשום ענין. וצריך בגופו ובמאודו לעמוד נגדם, ולא יכנע להם. וכל זה בדבר מצוה, אבל בעניין משא ומתן יכנע לפניהם ויעשה עימהם לפנים משורת הדין בכל דבר, וזוהי מצוה גדולה.
ומי שיש בו מדת הגאוה, צריך להשתדל ולשוב ממנה, כי היא מגונה מאוד, וההיזק שלה רב ומצוי תמיד, והתועלת שיש בה מעט, לפיכך צריך להתרחק ממנה מאוד, כי הגאוה מביאה האדם לשבר ושפלות, כמו שנאמר [משלי טז, יח]: "לפני שבר גאון". ונאמר [שם כט, כג]: "גאות אדם תשפילנו". וכבר ידעת מה ארע לפרעה [עיין תיקון המידות לרשב"ג עמ' 38] באומרו [שמות ה, ב]: "מי ה"' וגו'. גוליית הפלשתי, שאמר [שמואל – א יז, י]: "אני חרפתי את מערכות ישראל". ולסנחריב, שאמר [ישעיה לו, כ]: "מי בכל אלוהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' את ירושלים מידי". ונבוכדנצר, באומרו [דניאל ג, טו]: "ומן הוא אלה די שיזבנכון מן ידי" [פירוש: ומי האל שיצילכם מידי]. והדומה להן, אשר אמרו כדבריהם, ואחריתם היה בוז וקלון. ומי שהוא במידה זו, אינו ניצול מחטא ועון, כמו שאמר החכם [משלי כא, כד]: "זד יהיר לץ שמו, עושה בעברת זדון".
וכיון שהגיעו דברינו עד הנה לדבר על הגאוה, שמע דברי חכמים: חכם אחד אמר: מי הוא אשר לא תיפרד ממנו הדאגה? זה המבקש לעלות מעלה שהיא למעלה ממנה. ואמרו: מי שמחזיק עצמו בחזקת בר דעת מחזיקים אותו בני אדם שוטה. ואמרו: סמוך לגאוה, מעללים רעים. ומי שיש בו מעללים רעים, תהיה עליו שנאת הבריות, והנפשות נוטות מעליו. ואמר חכם אחד: כאשר נעימות הצורה אור הגוף, כך נעימות המידות אור הנפש. ואמר עוד: אין החשיבות בנפש שיהיה המלך מתגאה, כל שכן בני אדם אחרים זה אל זה.
ואמר, שהיה מלך אחד יושב על כסא מלכותו, ולפניו היו כסאות זו למעלה מזו, ואמר להם המלך: איך ישבתם זה למעלה מזה בלא רשותי? והשיב העליון: גודל יחוס משפחתי הושיבני ממעל לרעי. ואמר השני: עליתי על אשר תחתי מפני רוב חכמתי. וענה השלישי: שפלות נפשי ודכאות לבי הושיבוני תחתיהם. והעלהו המלך וגדלו. ועל זה נאמר [משלי כה, ז]: "כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב": בעת שרואה אדם שמדת הגאוה מתגברת עליו, צריך לחשוב דברים המבהילים את לבו, שבא מטפה סרוחה, וישוב לעפר ורמה, ויתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ויחשוב כמה גאים שנתגאו ועברו מן העולם, נשתכחו והיו כלא היו מעולם, ומה הועילה להם גאותם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב דוד גבריאל שליט"א
ואנכי עפר ואפר – מעלות הענווה
הרב דוד גבריאל שליט"א
——————————————————————————–
ילקוט נפלא במעלת הענווה וגנות גסי הרוח – ליקט וערך בעזרת החונן לאדם דעת – דוד גבריאל
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5