——–
הגאוה היא מידה רעה שצריך לעקור אותה מהילדים עוד כשהם קטנים, שאם לא, היא הולכת ומתפתחת אצל הילד וקשה להסירה ממנו כשיגדל. ולזה יש השלכה לגבי עתיד הילד שאם נגוע הוא במידה זו אז אינו מקבל מוסר ותוכחה באומרו: "רק מגדולים ממני אני שומע". והוא שלעצמו חושב שאין גדול ממנו וממילא אינו מוכן לשמוע מוסר מאף אדם, לכל זאת גורמת הגאוה ועל ההורים מוטלת המשימה להסיר מידה זו מליבם.
אביא להלן מעשה ששמעתי מפי הרב חיים רבי שליט"א:
מעשה בסבא זקן שהיו לו נכדים שאחד מהם היה מטפל בסבא יום יום, היה מאכילו ומשקהו ועוזר לו בכל.
ויהי באחד הימים הילד שהיה מטפל בסבא, היה צריך לנסוע למקום רחוק, והאח הצעיר היה צריך להחליפו בטיפול הסבא, וכך עשה. האח היה מבשל לו, מאכילו ודואג לכל צרכיו.
לאחר כמה ימים חזר האח שנסע לביתו של סבו, והנה רואה הוא שהאוכל שבישל אחיו מונח בפני סבו ולא נאכל.
החל לומר לאחיו: "כנראה שאתה אינך יודע לבשל לסבא אוכל טעים כמו שאני הייתי מבשל לו, כי כשאני בישלתי סבא היה אוכל את כל מה שהיה בצלחת. ועכשיו אינו נוגע בכלום". וכך היה מתגאה על אחיו.
שמע הסבא את דברי נכדו ואמר בליבו: "חייב אני להסיר את גאות נכדי וליישר אותו". והנה למחרת היום בישל אותו הילד והגיש האוכל לפני סבו, הסבא בחכמתו, בטעימה הראשונה שלו החל לצעוק בקול רם: "איני יכול לאכול מן האוכל הזה, טעמו טעם רע וריחו ריח רע"! לתדהמתו של הילד.
רץ הנכד לסבא, ואמר לו: "סבא, סבא, זה אני בשלתי את האוכל הזה והוא כמו כל הפעמים שבישלתי לך בעבר, ואם כן מדוע אינך מרוצה מן האוכל הזה?"
ענה לו הסבא בחכמתו ואמר: "אכן, האוכל הזה כמו כל הפעמים, אך הפעם הוא נעשה עם גאוה, שקלקלה את ריחו ואת טעמו".
וכך הסבא בחכמתו לימד את נכדו מוסר כמה רעה מידת הגאוה.
הערה: יש שאומרים בדורנו שצריך שתהיה גאוה כמו שכתוב [דברי הימים – ב יז, ו]: "ויגבה ליבו בדרכי ה"'. על זה אין עוררין כלל, אבל צריך השגחה שלא יפרוץ את הגדר לתחומים אחרים ואחר כך מאבדים את השליטה על זה, וכמו שאמרו בדרך רמז שמכיון שניתנה הרשות למשחית להשחית אינו מבדיל בין טוב לרע [עיין רש"י על מכת בכורות שלכן כתוב ועבר ה' לנגוף את מצרים].
ויהי רצון שה' יהיה בעזרנו, אמן ואמן.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב דוד גבריאל שליט"א
ואנכי עפר ואפר – מעלות הענווה
הרב דוד גבריאל שליט"א
——————————————————————————–
ילקוט נפלא במעלת הענווה וגנות גסי הרוח – ליקט וערך בעזרת החונן לאדם דעת – דוד גבריאל
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5