פרי צדיק, אמור ה׳

א

שבת הוא לה' בכל מושבותיכם. והק' בגמ' (קידושין לז:) מושב דכ' רחמנא גבי שבת ל"ל וכו' דכיון שהוא חובת הגוף ודאי דנוהג אף בחו"ל, ואפשר דהנה החגים נקראים מועדי ה' כמו המשכן שנקרא אהל מועד אשר אועד לכם שמה וזה קדושת המקום. ובזמן ביום טוב הוא גם כן מועד שהוא סעודתא דקוב"ה ושכינתי', מה שאין כן שבת נקרא שבתות ה' שהשי"ת שבת ונח בו. ולכן בשלש רגלים המצוה לעלות ולראות לפני ה'. דשם יכולים להרגיש קדושת המועדות. ויום הכפורים גם כן כ' בי' כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' לפני ה' תטהרו שהישראל לפני ה'. ור"ה נקרא יום הזכרון ואיתא בגמרא (ר"ה כו.) כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי, ואחר שנצטוו ישראל להכניס קדושה ליום השבת דכ' בי' ג"כ מקרא קודש (כמשנ"ת לעיל) ונדרש במ"ר (שם ותדב"א פכ"ו ובעה"ט) במה אתה מקדשו במאכל ובמשתה וכו' היה ס"ד שנצרך גם כן להרגשת הקדושה להיות דוקא לפני ה' במקום השראת השכינה כמו במועדים וחגים, ועז"א הכ' שבת הוא לה' בכל מושבותיכם אפילו בחו"ל וכמ"ש (שבת קיח.) כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים כו' והאכלתיך נחלת יעקב וכו' שכ' בו ופרצת ימה וקדמה וכו', ובמדרש (ב"ר פי"א) יעקב שכ' בו שמירת שבת כו' ירש את העולם שלא במדה כו' שבכ"מ שהלך תלך עמו קדושת ארץ ישראל (ונת' קדושים מ"י) ובשבת פריסת סוכת שלום עלינו ועל כל ע"י ועל ירושלים שבכ"מ שיש ישראל יש בו קדושת ירושלים וקדושת המקדש סוכת שלום. דמשחרב בית המקדש אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה בלבד (כמ"ש ברכות ח.) ובשבת כל א' מישראל בד"א של הלכה שמקיים כל היום מצות שמירת שבת בשביתת המלאכה והוא ד"א של הלכה שמקיים הדבר הלכה. ואצלו השראת הקדושה כמו במקדש. בכל מושבותיכם: