פרי צדיק

א הנה להבין ענין סדר הפרשיות הנזכרים בסדרה זו קודם פרשת ויהי ביום כלת משה כי אחר פ' במדבר שנזכר פקודת חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא (כמו"ש זוה"ק ריש ח"ג) ואחר שנשלם פקודי הלוים השומרים משמרת משכן העדות היה ראוי לכתוב אחר כך תיכף פ' ויהי ביום כלת משה שאז נגמר שלימות היחוד דקוב"ה ושכינתיה ביומא … להמשך קריאה

א נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם. בזוה"ק ריש פ' זו ר"א פתח אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה. האי קרא לאו רישי' סופי' ולאו סופי' רישי' וכו' דרישי' משמע שיש לו עון ואין הקב"ה חושבו וסופי' משמע שאין לו כלל עון. וכן פי' בהג"ה רח"ו ז"ל … להמשך קריאה

א נשא את ראש בני גרשון גם הם. בזוה"ק ר"פ זו ר' אבא פתח אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה האי קרא לאו רישי' סופיה ולאו סופי' רישיה. פירוש שמשמעות הפ' לא יחשוב ה' לו עון היינו שיש לו עון רק ה' לא יחשוב לו לעון. וסוף הפסוק ואין ברוחו רמיה … להמשך קריאה

א בגמרא (פסחים ס"ח:) ר' יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עגלא תלתא אמר אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא. ובגמרא סוף סוטה על המשנה משמת רבי בטלה ענוה אמר ר' יוסף לא תתני ענוה דאיכא אנא ולהבין זאת ממנ"פ אם היה יודע בעצתו גודל מעלתו בתורה כמו שאמר אי לאו האי יומא … להמשך קריאה

א בתוס' יו"ט (פ"ז דברכות מ"ג) עמד על השינוי מה שבברכת התורה תקנו ברכו את ה' המבורך בשם הויה ובבהמ"ז נברך לאלהינו. הענין הוא שהתורה נקרא שם ה' שהוא שם הויה כמו שלמדו (ברכות כ"א.) מדכתיב כי שם ה' אקרא הבו גודל וגו' לברכת התורה לפני' וכמו"ש בזוה"ק (ח"ב ס' א') דקוב"ה תורה איקרי כמו … להמשך קריאה

א בגמרא (פסחים ס"ח:) הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שנתנה בו תורה הוא ופירש"י להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל וכו'. הענין שמצינו (ברכות י"ג.) עול מלכות שמים ואחר כך מקבל עליו עול מצות וכן שם י"ז.) אלופינו מסובלים אלופינו בתורה ומסובלים במצות נראה מזה שהתורה ומצות נקראו בלשון עול ומשא על … להמשך קריאה

א הנה מנהג לקרות מגלת רות ביום ב' דשבועות. והמג"א (רי"ס תצ"ד) הביא בשם היפה מראה ליישב מה שהקשה הא התורה נתנה בנ"א לספירה ואנו אומרים ביום נ' לספירה זמן מתן תורתינו. ותירץ היפה מראה שבא לרמוז על יו"ט שני של גליות. ויש להבין הא העיקר יו"ט הוא יו"ט ראשון ובארץ ישראל אין עושין כלל … להמשך קריאה

א איתא במג"א (סי' ת"צ ס"ק ח') שהביא ילקוט רות מה ענין רות אלא עצרת שנקראת בזמן מתן תורה ללמדך שלא נתנה תורה אלא על ידי יסורין ועוני ובילקוט מסיים וכן הוא אומר חיתך ישבו בה תכין בטובתך לעני אלהים אמרה תורה לפני הקב"ה תן חלקי בשבט של עוני שאם עשירים עוסקים בי יהיו מתגאים … להמשך קריאה

א איתא בגמרא (שבת פ"ט.) מאי הר סיני שנעשה בו נסים ניסאי מיבעי' לי' כו'. שנעשנ בו סימן טוב הר סימנאי מיבע"ל. משמע דאי לאו קושיא דהר סינאי או סימנאי היה ניחא ויש להבין איזה נסים נעשה בו לישראל. והנסים נעשה רק ביציאת מצרים לא על הר סיני. וכן הפירוש שנעשה סימן טוב אין לו … להמשך קריאה

א ברע"מ (ח"ג צ"ח א') שבועות דאיהו מתן תורה דאתיהיבו תרין לוחין דאורייתא מסטרא דאילנא דחיי. ובתקונים (סוף תיקון מ') אר"א יומא חדא וכו' דאמר רע"ק לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שמא תסכנו עצמכם שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. והוא כמ"ש בגמרא (חגיגה י"ד ב') וכאן נתוסף שמא תסכנו … להמשך קריאה

א דוד המלך ע"ה מת בעצרת (כמו"ש בירושלמי והובא בתוס' חגיגה י"ז.) וכן נולד בעצרת כמו"ש בסה"ק שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום ומטעם זה קורין בעצרת מגלת רות ע"ש. ואיתא ברע"מ אמור צריך לקרבא לגבייהו שתי הלחם דאינון ה' ה' דהאי איהו נהמא דאורייתא דאתמר בי' לכו לחמו בלחמי ה' ה' מן המוציא … להמשך קריאה

א במדרש (שיר השירים פ"א) בשעה ששמעו ישראל אנכי ה' אלהיך נתקע ת"ת בלבם וכו' בשעה ששמעו ישראל לא יהיה לך נעקר מלבם יצר הרע וכו'. וצריך להבין אם כן מה היה צריך להם לד"ת כיון שנעקר יצר הרע מלבם. וכמו שהשיב משה רבינו למלאכים כלום יצר הרע יש ביניכם (כמו"ש שבת פ"ט.). אך הענין … להמשך קריאה

א בזוה"ק (ח"ג קצ"ג א') ת"ח עדים דבני ישראל אילין מ תנן ונבזבזן דקבילו וכו' דקבילו נבזבזן ומתנן מכלהו. כיון דחטו מה כתיב ויתנצלו בני ישראל את עדים אינון מתנות באדם וכו'. ולמעלה אמר באריכות שעשו והשר שלו ס"מ הוסיפו מנהורא כמש"נ וזרח משעיר משעיר ממש דא ס"מ. וכן משרו של ישמעאל הופיע מהר פארן … להמשך קריאה

א ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים. וענן כבד על ההר. וקול שופר חזק מאוד זה נאמר קודם מתן תורה ואחר מתן תורה נאמר וכל העם רואים את הקולות. ואת הלפידים. ואת קול השופר. ואת ההר עשן. היינו גם כן ד' המראות דקודם מתן תורה רק שבמקום ברקים נזכר לפידים. ובזוה"ק (ח"ב פ"א … להמשך קריאה

א עוד על הגמרא הנ"ל שמעו כי נגידים אדבר וכו' ד"א נגידים כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה קושרים לו שני כתרים. ויש להבין מה הם הב' כתרים. והענין דאיתא בזוה"ק (ח"ב פ"ג ב') וכד הוה מתגלפא באתרוי אתחזון בההוא מלה שבעין אנפין דסלקין בגוה וחמשין כתרין חסר חד מהאי גיסא וחמשין חסר חד מסיגא … להמשך קריאה

א איתא בגמרא (שבת פ"ח:) ע"פ שמעו כי נגידים אדבר שעל כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה היו קושרים לו שני כתרים. ענין השני כתרים היה כדאיתא שם קודם לזה שלכל אחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע היינו נעשה פי' שיהיה כל כלי הגוף מוכנים לבחי' העשיה כי המעשה … להמשך קריאה

א בגמרא (פסחים ס"ח:) ר' יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדו לי עגלא תילתא אמר אי לאו האי יומא דקגרם כמה יוסף איכא בשוקא. וע"פ פשוט שעל ידי מתן תורה נתברר החשיבות שלו עם כח התורה שלו נגד שאר עמי הארץ ואי לאו מתן תורה מה גבר מגוברין והיה כעס ככהן. ולכאורה הלא גם קודם מתן … להמשך קריאה

א בגמרא (פסחים ס"ח:) הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שנתנה בו תורה. כבר דברנו בזה מפלוגתא דר"א ור"י על שני הפסוקים כתיב עצרת לה' אלהיך וכתיב עצרת תהיה לכם. חציו לה' וחציו לכם או כולו לה' כו' עי"ש. ובאמת נאמרו הב' פסוקים בשני מקומות שונים. בז' של פסח נאמר לה' אלהיך ובשמיני … להמשך קריאה

א בגמרא (שבת פ"ח.) דרש ההוא גלילאה עלי' דר"ח בריך רחמנא דיהיב אוריין תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי. ויש להבין שלכאורה אין כל התליתאי בסגנון אחד כי אוריין תליתאי היינו שהוא משולש בתורה נביאים וכתובים כמו"ש רש"י ז"ל שם וכמו"כ לעם תליתאי שהמה משולשים. מה שאין כן בהשאר תליתאי כי … להמשך קריאה

א בזוה"ק (ח"ג צ"ח א') בשבועות דאיהו מתן תורה דאתיהיבו תרין לוחין מסט' דאילנא דחיי צריך לקרבא לגבייהו ב' הלחם דתרין יומין דשבועות אינון י' ו' צריך לקרבא לגבייהו שתי הלחם דאינון ה' ה'. ולכאורה הוא פלא שהרי שבועות אינו רק יום אחד ויו"ט שני ש"ג הוא רק מספיקא ובא"י אין עושין כלל יו"ט ב' … להמשך קריאה

א בקידוש דיו"ט אומרים ורוממנו מכל לשון וכן בתפלה ורוממתנו מכל הלשונות ובשבת אין אומרים הלשון הזה. הענין הוא דההבדל קדושת יום טוב מקדושת שבת הוא דקדושת שבת הוא קביעא וקיימא מצד השי"ת כש"נ לדעת כי אני ה' מקדשכם. וקדושת יום טוב הוא דישראל הוא דקבעי לה כמ"ש (פסחים קי"ד:) והוא בחי' תורה שבעל פה … להמשך קריאה

א בקידוש היום דשבת אומרים בסיום הברכה מקדש השבת וביו"ט מקדש ישראל והזמנים. להבין החילוק דענין הקדושה הוא לשון פרישה היינו פרישת מתענוגי עולם הזה והארת קדושת הש"י בלב וכמש"נ והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה'. דעל ידי השתדלות אדם להתקדש עצמו מלמטה בפרישות מתאות על ידי זה והייתם וגו'. ובשבת בא ההארה על … להמשך קריאה

א במג"א (סי' תצ"ד) הקשה איך אנו אומרים בשבועות זמן מתן תורתינו שהוא לדידן בו' בסיון הלא קיי"ל כר' יוסי ביו"ד סי' קצ"ו ולדידי' בז' נתנה תורה. וכעין זה הקשה התוס' (ע"ז ג'.) למ"ד בז' נתנה התורה מאי יום הששי ותי' בתוס' ב' תירוצים א' דיומא קמא לא אמר להו ולא מידי. ב' דיום אחד … להמשך קריאה

א איתא בגמרא (שבת פ"ח.) דרש ההוא גלילאי עלי' דרב חסדא בריך רחמנא דיהיב אוריאן תליתאי על ידי תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאה. אוריין תליתאי פירש"י תורה ונביאים וכתובים וכ"ה בפסיקתא ובזוה"ק (יתרו ע"ח ב'). וצריך להבין הא בירחא תליתאי לא ניתן רק עשרת הדברות. ואם הכונה על שהיה נכלל בהם כל הד"ת הלא היה … להמשך קריאה

א איתא בגמרא (פסחים פ"ח:) הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שנתנה בו תורה הוא. ויש להבין עפמ"ש (לבוש או"ח סי' תר"ע) שבפורים שהיה הצלת נפשות והגופים שרצו להשמיד ולהרוג קבעו שמחה ומשתה להגוף מה שאין כן בחנוכה שהיה הצלה משמד היא רק שמחה לנפש ולא לגוף. ואיך יובן הטעם שמפני שנתנה בו … להמשך קריאה

א בתוה"ק נזכר שם החג הזה בשם חג השבועות ע"ש שבעה שבועות תספור לך וגו' עד ממחרת השבת וגו'. והיינו שהוא המקור של השבתות של הז' שבועות דספירה והוא בעצם קדושת שבת. כי קדושת יום השבת הוא הכולל מבחי' פרטות של ששת ימי המעשה כי ששת ימים עשה ה'. וחג השבועות הוא השבת הכולל של … להמשך קריאה