פרי צדיק, לחג השבועות י״ב

א

בגמרא (פסחים ס"ח:) הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שנתנה בו תורה. כבר דברנו בזה מפלוגתא דר"א ור"י על שני הפסוקים כתיב עצרת לה' אלהיך וכתיב עצרת תהיה לכם. חציו לה' וחציו לכם או כולו לה' כו' עי"ש. ובאמת נאמרו הב' פסוקים בשני מקומות שונים. בז' של פסח נאמר לה' אלהיך ובשמיני עצרת נאמר תהיה לכם. ועפ"י פשוט למדו בגז"ש ליתן האמור של זה בזה. ולהבין למה לא נאמרו שניהם במקום אחד. אולם כי באמת בחג המצות המצוה הוא על הלבוש דייקא להיות כולו לה' לצמצם א"ע מהנאות עולם הזה בפועל באכילת לחם עוני. ובחג הסוכות שהוא זמן שמחתינו היינו שעל הלבוש יהיה בחי' לכם. וע"ז הוא הלימוד ליתן האמור של זה בזה היינו שבחג המצות יהיה הלה' גם כן בבחי' לכם היינו שגם הגוף יהנה וירגיש חיות מהקדושה כמו מעניני עולם הזה ובחג שמיני עצרת יהיה הלכם גם כן לה' היינו שגם כל הנאות העולם הזה יהיה רק בלתי לה' לבדו. ועל זה רמזו חז"ל הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם שיהיה הלכם גם כן לה' מ"ט יום שניתנה בו תורה. כי על ידי כח התורה נשפע החיות על כל הנבראים שבעולם הזה מדצח"מ שכל פעולתם רק לעשות רצון קונם כדאיתא בגמרא (חולין ז.) בנהר גינאי שאמר אני הולך לעשות רצון קוני היינו בלי בחירה מצדו. וכמו שהיה בבחי' זו בראשית הבריאה אשר עשה האלהים האדם ישר והיה אצלו כל ענין אכילה ותענוגי עולם הזה במצות עשה כש"נ ויצו ה' אלהים מפרי עץ הגן אכל תאכל. ובזה יובן גם כן אמרם ז"ל (פסחים שם) מר בר'י דרבינא הוה יתיב בתעניתא כולו שתא בר מעצרתא ופוריא ועיו"כ. ואיתא בתוס' (ברכות מ"ט:) שהיה תענית חלום ולכן גם בשבת ויו"ט אף על פי שהמצוה הוא בעונג ושמחה מותר לישב בתענית מאחר שיש לו מזה יותר עונג ושמחה. זולת בפורים שנאמר בו לשון משתה ובערב יום הכפורים האכילה דייקא נחשב לתענית כאמרם ז"ל כאלו התענה תשיעי כו' ובעצרת זמן שניתנה בו תורה האכילה הוא כקרבן שזהו הוא עיקר של כוונת התענית כאמרם ז"ל שיהיה מיעוט חלבי ודמי כאלו הקרבתי קרבן. וזה נמצא מפורש באכילת תלמידי חכמים המביא דורון לת"ח כאלו הקריב בכורים והרוצה לנסך יין ע"ג המזבח ימלא גרונם של ת"ח יין וכש"נ איש אלהים עובר עלינו תמיד ודרשו מזה כל המארח ת"ח בביתו כאלו הקריב תמידין. ולכן בג' זמנים האלו אסור אף תענית חלום כנ"ל: