א עוד בפסיקתא (החדשה) חשב שם ט' דברים נגד כל האברים שחטאו בהן ולקו בהם ומתנחמים בהם. ואח"כ אמר חטאו בזה כי זה משה האיש ולקו בזה דכתיב על זה הי' דוה לבינו ומתנחמים בזה הנה אלהינו זה קוינו לו. חטאו בהוא דכתיב כחשו בה' ויאמרו לא הוא ולקו בהוא דכתיב והוא נלחם בם ומתנחמים … להמשך קריאה
א איתא בפסיקתא (החדשה) אמרו ישראל רבינו ישעי' תאמר שלא באת לנחם אלא לאותו הדור וכו' אמר להם כל הדורות באתי לנחם אמר אלהיכם לא כתיב כאן אלא יאמר אלהיכם. ויש להבין שהרי הנחמה זו נאמר אז להנביא שבאותו הדור אבל לדורות הא לא יהי' נביא ואיך שייך יאמר אלהיכם ע"י מי יאמר. והול"ל אמר … להמשך קריאה
א שבת זה נקרא שבת נחמו הוא כמו שאמרנו דז' הפטורת דנחמתא הם נגד ז' מדות התחתונות וכתיב נחמו וגו' יאמר אלהיכם היינו מצד השי"ת וסדרם מעילא לתתא ושבת זה כנגד מדת החסד והוא מדתו של אאע"ה. ואיתא בזוה"ק (ח"ג קצ"א ב') ומנו אברהם דכתיב יומם יצוה ה' חסדו וכו' יומא דכל יומין כלילן בי' … להמשך קריאה
א נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם. אי' בפסיקתא (פיסקא בכה תבכה) לפי שהקב"ה משלח את הנביאים לילך לנחם את ציון וחשב שם כל הנביאים שאמרו פסוקי נחמה ואמרו לו ישראל הרי תנחומים נתונים לך אתמול אמרת וכו' נאמין לראשונים או לאחרונים וחשב כולם עד באים כולם אצל הקב"ה א"ל רבש"ע בקשנו לנחם אותה ולא קבלו … להמשך קריאה
א בש"ע דשבת שחרית אומרים ישמח משה במתנת חלקו. הענין הוא דאי' בזוה"ק (ח"ג כ"ט ב') תלמידי חכמים וכו' אתקריאו שבתות וימים טובים. וע"כ פשוט מפני שהמה פונים עצמם מכל עסקי עוה"ז ורק עוסקים בתורה כל ימיהם בזה הם מקדשים עתותם כיום השבת לכלל ישראל שאז כולם פנוים מכל מלאכת עוה"ז ופונים א"ע רק לד"ת. … להמשך קריאה
א כתיב עולת שבת בשבתו המכוון שכל שבת יש לו קדושה מיוחדת השייך לאותו שבת. וקדושת כל שבת מרומז בהפרשה בד"ת שקורין בשבת זה. ופ' ואתחנן קורין תמיד אחר ט' באב שבסיום הקינות נאמר השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם ובמ"ר (סוף איכה) כאדה"ר. היינו לתקן כל קלקול אדה"ר שיהי' כקודם החטא וזה כקדם. … להמשך קריאה
א בפ' זו בדברות שניות כתיב בדיבור שבת וכן בדיבור כיבוד אב ואם כאשר צוך ה' אלהיך משא"כ בדברות ראשונות לא כתיב כאשר צוך. ובגמ' (סנהדרין נ"ו:) שבת וכיבוד או"א דכתיב כאשר צוך ה' אלהיך ואר"י כאשר צוך במרה. וצריך להבין למה נכתב כאשר צוך במרה שבשם לא נזכר מפורש שנצטוו על שבת וכיבוד רק … להמשך קריאה
א בפרשה זו נאמרו הדברות שניות ויש בה כמה שינויים מהדברות ראשונות ומהם שבדברות ראשונות כתיב בטעם השבת כי ששת ימים וגו' וינח ביום השביעי ע"כ ברך ה' וגו'. ובשניות כתיב וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וגו' ע"כ צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת. ויש לומר הטעם שמצינו בשאלת הבן חכם מה העדות … להמשך קריאה
א ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמור מלת בעת ההוא לכאורה מיותר. בספרי אי' משל לבני מדינה וכו' כן משה מבקש וכו' כיון שראה שנפלו סיחון ועוג לפניו אמר הרי השעה שאבקש שאכנס לארץ לכך נאמר בעת ההוא מפרש בעת ההוא על מפלת סיחון ועוג. והנה בפ' דברים כתיב ו' פעמים לשון בעת ההוא במפלת … להמשך קריאה
א ואתחנן אל ה' וגו' ויאמר אלי רב לך אל תוסף. בהתחלת הפרשה נאמר איך שהתפלל משה ולא נענה אחר זה נאמר ועתה ישראל שמע אל החקים וגו'. ולכאורה צריך ביאור מ"ש ועתה מה ענין זה לזה מפני שהוא התפלל ולא נענה לכן שמע ישראל אל החקים אמנם יובן זה ע"פ אמרם ז"ל (בר"ר פ' … להמשך קריאה
א ואתחנן אל ה' וגו' במ"ר ריש פ' זו אדם מישראל וכו' מהו שיהא מותר לו להתפלל בקול גדול וכו' כבר פרשה חנה וחנה היא מדברת על לבה. וכן אמרו ז"ל המגביה קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה. ובמקום אחר אמרו הקל קול יעקב קול תורה וקול תפלה וכן אומרים בש"ע שמע קולינו וגו' הרי … להמשך קריאה
א ואתחנן אל ה' וגו' ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי וגו'. ופירש"י מספרי הרבה מזה שמור לך וכו' היינו לעוה"ב. ובפשוטו הוא ע"פ שאמרו (סוטה י"ד.) מפני מה נתאוה משה רבינו לכנוס לא"י וכי לאכול מפרי' הוא צריך וכו' אלא הרבה מצות וכו' ואינן מתקיימין אלא בא"י אכנס אני לארץ וכו'. … להמשך קריאה
א בגמ' (תענית כ"ט:) ט' באב שחל להיות בשבת וכן עט"ב שחל להיות בשבת אוכל ושותה ומעלה על שלחנו אפי' כסעודת שלמה בשעתו. ויש להבין למה זכרו דוקא כסעודת שלמה בשעתו ולא כסעודת אאע"ה ובגמ' (ב"מ פ"ו:) אמרו למימרא דסעודתא דא"א עדיפא מדשלמה והכתיב ויהי לחם שלמה וכו' התם ג' תורי לתלתא גברא הכא לכל … להמשך קריאה
א בגמ' (תענית כ"ט:) ט"ב שחל להיות בשבת וכו' ומעלה על שלחנו אפי' כסעודת שלמה בשעתו. להבין למה הפליגו כ"כ שהיה די לומר אוכל ושותה כל צרכו כי הלא מצינו שרבי קרא קינות בשבת זה וגם דברים שבצינעה נוהג בו. ויש לומר בזה ע"פ אמרם ז"ל (שם ל':) כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה … להמשך קריאה
א הנה פ' דברים קורין לעולם קודם ט' באב וכתבו הטעם מפני שמתחלת בתוכחת משה רבע"ה וכן הפטורת חזון. והנה בפ' ואתחנן יש יותר תוכחות ופ' כי תוליד ולמה לא תקנו שיהי' הפטורת חזון בפ' ואתחנן. אך הענין ע"פ מ"ש במ"ר (ריש איכה) ג' נתנבאו בלשון איכה משה ישעי' ירמי' וכו' משל למטרונה שהי' לה … להמשך קריאה
א בהפטרה לפ' זו הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי וגו' ואצרוף כבר סגיך ואסירה כל בדיליך ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה. בפסיקתא דר"כ (הנדפס מחדש) דרש מצרי שתים ומאויבי שתים והאברבנאל הביא בשם הפסיקתא מצרי שתים בבל ופרס ומאויבי שתים יון ורומי. ואח"כ אמר ואשיבה שופטיך כבראשונה זה משה ואהרן ויועציך כבתחלה זה דוד ושלמה. … להמשך קריאה
א הנה שבת זה נקרא שבת חזון על שם פתיחת ההפטורה דשבת זה. ויש להבין בשלמא שבת נחמו שנקרא ע"ש פתיחת ההפטורה שהוא לשון נחמה ובו מתחיל ז' דנחמתא. אבל כאן דעיקר ההפטורה הוא התוכחות אח"כ ואם מפני הרמז שמרמז חזון לראי' הי' צריך לקרות ג"כ שבת דברי שבת שמעו. אך הענין הוא ע"פ מה … להמשך קריאה
א כבר אמרנו די' הפטורת אלו עד ר"ה הם כנגד עשר מדות. והתחלקותם לג' דפורענו' וז' דנחמתא הם כנגד ז' מדות תחתונות והג' ראשונות שהם כח"ב והם הפטורת דברי. שמעו. חזון. לתקן בהם הדיבור ושמיעה וראי'. וחכמה ובינה אי' בתיקו' בפתח אלי' ועל אילן תרין כתיב הנסתרות לה' אלהינו וכ"ע הוא שכל הנעלם מכל רעיון … להמשך קריאה
א נהורי' ישרי בה בקדושא רבא ובחמרא טבא דבי' תחדי נפשא. דהנה אי' בזוה"ק שבסעודת שחרית הוא נהירו דעתיקא קדישא. וברע"מ (זח"ב צ"ב א') נזכרו בשם שבת דליליא ושבת דיממא ושבת עלאה. ושבת דליליא הוא בחי' חק"ת ושבת דיממא הוא סעודה ג' סעודתא דז"א והוא יחוד קוב"ה ושכינתי' ושבת עלאה הוא בחי' בינה ה' עלאה … להמשך קריאה
א בספרי אחד עשר יום מחורב וגו' אלו זכו ישראל לי"א יום היו נכנסין לארץ כו' רי"ה אומר אלו זכו ישראל לג' ימים היו נכנסין לארץ וכו' ר' בנאה אומר אלו זכו ישראל ליום אחד היו נכנסין לארץ וכו' אבא יוסי בן חנון וכו' אלו זכו ישראל כיון שעלו פרסות רגליהם היו נכנסין לארץ שנא' … להמשך קריאה
א הנה פ' דברים קורין תמיד קודם ט' באב הענין הוא ע"פ מ"ש במדרש (ריש איכה רבתי) ג' נתנבאו בלשון איכה וכו' משל למטרונה שהי' לה ג' שושבינין וכו' כך משה וכו'. הנה תואר שושבינין נאמר על משה ואהרן כמו"ש (תנחו' עקב) ב' לוחות כנגד ב' שושבינין ובזוה"ק (ח"ג נ"ג ב') משה שושבינא דמלכא אהרן … להמשך קריאה
א ובמנרתא טבתא דנהרא על רישין בגמרא (נדה ל:) דרש על הפ' בהלו נרו עלי ראשי על עובר במעי אמו שנר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו וכלשון הזה אי' (חגיגה י"ב.) באור שנברא ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו וכו' כיון שנסתכל הקב"ה וכו' עמד וגנזו … להמשך קריאה
א בספרי מה ת"ל אלה הדברים מלמד שהיו דברי תוכחות שנא' וישמן ישורון ויבעט כיוצא בו אתה אומר דברי עמוס וכו' שהיו דברי תוכחות שנא' שמעו הדבר הזה פרות הבשן וגו' כיו"ב אתה אומר ואלה הדברים אשר דיבר ירמי' וגו' ומה ת"ל אלה הדברים שהיו דברי תוכחות וכו' כיו"ב וכו' ואלה דברי דוד האחרונים מלמד … להמשך קריאה
א ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו וגו' פתח ראה בלשון יחיד ואח"כ לפניכם לשון רבים וכן כל הפסוק. ואח"כ כתיב ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ עלה רש וגו' הכל בלשון יחיד. גם כל ענין מה שנא' ראה נתתו לשון עבר וכן נתן לשון עבר ואח"כ באו ורשו עלה רש. ואח"כ כתיב … להמשך קריאה
א אלה הדברים במ"ר פ' זו אמר ר' תנחומא למה"ד לאדם שהי' מוכר ארגמן והי' מכריז הרי ארגמן הציץ המלך וכו' ואמר לו מה אתה מוכר אמר לו לא כלום וכו' א"ל מרי אמת ארגמן הוא אלא אצלך אינו כלום כך משה לפני הקב"ה וכו' אמר לא איש דברים אנכי אבל אצל ישראל כתיב בו … להמשך קריאה
א במ"ר פ' זו רב לכם סוב את ההר הזה פנו לכם צפונה הצפינו עצמכם וכו' ולהיכן נברח וכו' ברחו לתורה ואין צפונה אלא תורה שנא' יצפון לישרים תושי'. דהנה התורה נקראת צפונה מפני שהאור הראשון נגנז לעמלי תושבע"פ כמו"ש (תנחו' נח ג') וע"ז נא' העם ההולכים בחשך ראו אור גדול אור שנברא ביום ראשון. … להמשך קריאה