פרי צדיק, דברים ט״ז

א

בגמ' (תענית כ"ט:) ט"ב שחל להיות בשבת וכו' ומעלה על שלחנו אפי' כסעודת שלמה בשעתו. להבין למה הפליגו כ"כ שהיה די לומר אוכל ושותה כל צרכו כי הלא מצינו שרבי קרא קינות בשבת זה וגם דברים שבצינעה נוהג בו. ויש לומר בזה ע"פ אמרם ז"ל (שם ל':) כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה ובוודאי אין הפי' שזוכה לראות בבנין ביהמ"ק בחייו כי הלא הם לא האריכו ימים כ"כ. וגם אין המכוון על שיזכה לתחיית המתים ויראה בנין בהמ"ק כי אז הלא כל ישראל יזכו לעוה"ב כמו שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ ומה זה דוקא כל המתאבל וכו'. אמנם המכוון הוא שזוכה ורואה עוד בעת האבל הוא מרגיש הארת השמחה. והוא כענין הנזכר במדרש (איכה א') על ההוא טייעא שאמר ליהודי שרי תורך בעת החורבן ומיד אמר לו אסור תורך מפני שהרגיש שכבר נולד משיח והכיר את זאת ע"י געית השור כמו שא' שם מפני שהם יש להם יותר הרגשה מהאדם כמו שמצינו באתון של בלעם וזה ענין ערומים בטייר היינו בצפצוף עופות ומה גם האדם ע"י הרגש הקדושה יוכל לראות מיד בזמן האבל שלו הישועה של משיח שהוא באמת מוכן בכל שנה לבוא אם יהי' הדור ראוי לכך. וע"ז אמרו שם במד' מה לנו ללמוד מן הטייעא הלא מקרא מלא הוא והלבנון באדיר יפול ואין לבנון אלא בהמ"ק ותיכף נא' ויצא חוטר מגזע ישי. והנה ענין החורבן נאמר בלשון עתיד יפול והישועה נאמר בלשון עבר ויצא חוטר וגו' ונחה עליו וגו' כי הנביא כאשר נתגלה לו העתידות החורבן תיכף הרגיש וראה הישועה שהוא מוכנת עוד מקודם. והנה אמרו ז"ל כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בהמ"ק בימיו מקדש ניתן בין שתי אותיות ודעת ניתן בין שתי אותיות והיינו בין שני שמות הק' שהוא בחי' יחוד קוב"ה ושכינתי' כי שכינה היינו בחי' כנס"י היינו מה שנפש ישראל מייגע בנפשו לקבוע בו אמונת השגחתו ית' הגם שהוא בהעלם והסתר מאתו כמו שנא' ואמונתך בלילות זה נקרא בחי' שכינה. וקוב"ה הוא מה שיזכה האדם להאיר עליו מלעילא הארת השגחתו ית' כמו שהוא באמת. וזהו ענין יחוד קוב"ה ושכינתי' כמאמר איהו אמת ואיהי אמונה. ובחי' זו היה בהתגלות בזמן המקדש וכמו כן זוכין לזה ע"י הדעת כי דעת הוא ע"י חיבור המוח עם הלב היינו זאת מה שמבין בשכלו מהשגת אלהות יהי' נקשר ברצון שבלב. והוא היחוד וחיבור של חכמה ובינה והיינו ג"כ יחוד קוב"ה ושכינתיה. והנה ע"י קדושת יום השבת מופיע בחי' הדעת בנפשות ישראל מה שנשפע מהארה דלעילא כמו שנאמר כי אות היא ביני וביניכם לדעת כי אני ה' מקדשכם. לכן מיד בצאת יום השבת מתחילין ברכה ראשונה של חול אתה חונן לאדם דעת מפני שבשבת הופיע בנו בחי' הדעת ועתה נעלם מאתנו לכן מתפללים וחננו מאתך חכמה בינה ודעת גם בימי החול. וממילא כשחל ט' באב ביום השבת עצמו בודאי יוכל אז לבוא ע"י בחי' הדעת של סעודת שבת להיות מרגיש ורואה מיד בהווה בשמחתה. וע"ז כינו חז"ל בלשון כסעודת שלמה בשעתו היינו בזמן שהי' ביהמ"ק קיים דאז הי' סיהרא באשלמותא שהי' אז שלימות היחוד דקוב"ה ושכינתי' והיינו סעודת שלמה כמו שנא' שם יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים אוכלים ושותים ושמחים. וידוע שכל אכילה ושתי' הנאמר בקהלת בד"ת הכתוב מדבר וזהו ושמחים כי זהו עיקר שמחת הלב בהופעת הקדושה. ועל זה יש ביכולת להגיע מעין זה ע"י קדושת שבת כשחל בת"ב להיות זוכה ורואה בשמחתה כנ"ל: